לקוטי אמרים פרק ל״א - חלק ה׳

00:01 מחזיק בפרק ל"א בדף מ' למעלה. הרבי אומר פה שהעבודת השם בכלל צריך להיות בשמחה, אבל לעיתים צריך להיות העניין של עבודה גם מצד מרירות. שזה בזמנים מסוימים, בפרט כשהוא עצוב ולא אוכל, אז לנצל את העניין ולהפוך את זה למרירות מענייני קדושה, מענייני עבודת השם. הוא מסיים: "ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא". על ידי זה הוא ייפטר מעצבות. בשיעור הקודם דיברנו כמה ביאורים על זה. מה העניין שעל ידי זה ייפטר מעצבות? האם הפשט הוא שעל ידי המרירות מענייני קדושה ממילא כבר לא יהיה אכפת לך ממה שחסר לך בגשמיות? או שהכוונה זה שייפטר דווקא בפועל ממש גם כן. כן, שאז הבן אדם מגיע למצב שאז הוא שם לב שבעצם הוא צריך להודות לשם על כל מה שיש לו. עוד כמה ביאורים שיש בעניין הזה. יש גם כן עוד עניין בזה. כתוב בחסידות שעל ידי המרירות מענייני קדושה, כשהוא משתמש עם המרירות בשביל עבודת התשובה, אז על ידי זה גם כן מלמעלה עושים שלא יהיה לו יותר את הבעיות בגשמיות. יש מאמר שהאלטער רבי מביא בליקוטי תורה כמה פעמים, שכשיש דין למטה אין דין למעלה. כן, שאם למטה יש דין אז למעלה הקדוש ברוך הוא לא עושה דין, להיפך. כתוב את זה בנוגע לכמה עניינים. הרבי כותב את זה בנוגע לעבודה של ראש השנה, עבודה של עשרת ימי תשובה, שאם בן אדם בעשרת ימי תשובה עושה דין לעצמו בעבודת תשובה ומרירות וכולי, אז למעלה הקדוש ברוך הוא לא דן אותו. אדם שלא דן את עצמו אז הקדוש ברוך הוא צריך לדון אותו, ואז הקדוש ברוך

02:18 הוא דן זה לא כל כך נעים. אבל אם בן אדם עושה לעצמו את הדין וחשבון בעבודה של חשבון הנפש ותשובה, אז ממילא מלמעלה לא דנים אותו. על דרך זה גם פה הפשט הוא "ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא", שעל ידי שהבן אדם יעשה את החשבון הנפש והמרירות, ישתמש עם העניין של מרירות ועצבות בעניין תשובה, אז ממילא מלמעלה יפטרו אותו שלא יצטרך שיהיה לו מרירות ועצבות בעניינים הגשמיים. על זה יש סיפור עם בעל ההילולא, האלטער רבי. סיפור מהאלטער רבי זה שפעם אחת הגיע אליו. הסיפור מסופר בכמה נוסחאות. יש האומרים שזה קרה כמה פעמים גם כן. ממילא יש לזה כמה נוסחאות, כי זה עובד שהאלטער רבי חזר על זה אולי לכמה חסידים, אבל הסיפור מובא בכמה מקומות במכתבים של הרבי הריי"צ בכמה נוסחאות. יש גם את הנוסח בהיום יום. בקיצור, מה שהיה, שהיה חסיד אחד מגדולי החסידים של האלטער רבי. הוא היה גם כן גביר גדול וכולי, שהיה לו איזושהי נפילה בפרנסה. ירד מנכסיו, נכנס להרבה חובות ונכנס לבעיות, בעיות מאוד רציניות בענייני גשמיות ופרנסה. אז הוא הגיע לאלטער רבי. הוא אמר לאלטער רבי שאם נגזר עליו להיות עני ואביון הוא מקבל את זה, אבל יש לו בנים ובנות וצריך לעשות שידוכים וזה, לכל הפחות שהוא יוכל להגיע לעשות את הדברים החשובים בחיים, מה שצריך לשלם בשביל עניינים שקשורים עם הבני בית וכולי וחובות. לכל הפחות בשביל זה. הוא בכה מאוד חזק. אז מספרים שהאלטער רבי, יש כמה נוסחאות, אבל אחת הנוסחאות הידועות והמפורסמות שהאלטער רבי אמר לו: "אתה דואג רק למה שאתה צריך, אבל למה שצריכים אותך, זה שכחת". אתה חושב רק

04:25 על עצמך ועל העניינים שאתה צריך, אבל מה שהקדוש ברוך הוא צריך אותך. ואז הוא נשבר. יש אומרים שהתעלף, לפעמים כתוב שהוא התחיל לבכות, ואז יצא מהאלטער רבי והוא נשאר כמה שבועות והתחיל להתעסק בעבודת ה' עם הילדים, עבודת התפילה, חשבון הנפש. הוא עסק בתשובה משך זמן ואז האלטער רבי קרא לו עוד הפעם. האלטער רבי נתן לו ברכה ואמר לו שהוא יחזור להיות עוד יותר מלפני זה. חזר הביתה ועוד פעם האיר אצלו כל המצב והכל השתנה לטובה וכל העניינים. ואז אומרים שהאלטער רבי אמר על זה שזה הפשט בתניא. יש כזה נוסח באחד המקומות. האלטער רבי אמר שזה הכוונה פה בתניא, "ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא". על ידי שהבן אדם מחליף את העצבות לענייני עבודת ה' בעבודת התשובה, ממילא זה גם כן גורם שמלמעלה משנים אצלו את המצב ונפטר מהדאגות בענייני גשמיות, ואז יש לו, יש לו השפעה עוד פעם בגשמיות. ממשיך עכשיו האלטער רבי. כאן האלטער רבי מתחיל ועובר עכשיו עוד פעם למצב של שמחה. אחרי ששני פרקים וחצי האלטער רבי דיבר על עבודה באופן של מרירות. האלטער רבי עכשיו חוזר למה שהוא התחיל בפרקים הראשונים, כ"ו, כ"ז, כ"ח, הפרקים של שמחה, וכאן האלטער רבי הופך את כל העניין עוד הפעם. אומר כאן האלטער רבי בשורה השלישית של דף מ': "ואחר כך יבוא לידי שמחה אמיתית". אומר האלטער רבי אחרי שהבן אדם עשה את כל החשבון הנפש שאמרנו עד עכשיו, אז צריכים לא להישאר בתוך המרירות והעצבות חס ושלום, אלא על ידי זה הבן אדם יגיע עד כדי לשמחה אמיתית. דהיינו, איך הבן אדם עובר ממצב של מרירות וחשבון הנפש שהביא אותו למצב של

06:18 מרירות. איך עוברים מזה למצב של שמחה? אומר האלטער רבי, דהיינו ש"זה ישיב אל ליבו לנחמו בכפליים". בן אדם צריך, "ישיב אל ליבו", זאת אומרת להגיד ללב שלו בצורה נכונה, לנחמו בכפליים. אחר הדברים והאמת האלה הנ"ל. אחרי שהבן אדם יתבונן בכל מה שאמרנו קודם, וההתבוננות היא בעניינים כאלה שהם דברים אמיתיים. האלטער רבי לא אומר שאתה צריך, כדי לנחם את עצמך, להגיד שזה שקר. הכל בסדר, אין לך בעיה, הכל טוב. הרבי אומר לא. צריך לדעת שמה שאף על פי כן בן אדם, זה האמת. כל מה שהתבוננתי זה הכל אמת, אבל לאמר ללבו. בן אדם צריך להגיד ללב שלו, "אמת הוא כן בלי ספק, שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב וכו'". זה נכון, כל מה שהתבוננתי, כל מה שכתוב בפרק כ"ט, פרק ל', כל החשבון נפש הזה זה דבר אמיתי וזה אמת בלי שום ספק. שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב וכולי. האלטער רבי כאן מתכוון למה שהוא כתב בפרק ל', פרק כ"ט, שהבן אדם צריך להתבונן בזה ש-- לאמר ללבו, איך האלטער רבי אמר באמצע פרק כ"ט, "ויצעק עליו בכל רעש ורוגז", את הרע והרשע, משוקץ ומתועב ומנוול. אז כאן האלטער רבי חוזר על הנקודה הזאת, שהבן אדם צריך להגיד לעצמו שכל זה זה אמת, אין לך מה. שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב וכולי, אך כל זה הוא אני לבדי, הוא הגוף עם נפש החיונית שבו. זה נכון, אבל זה נכון מצד הגוף. הגוף נמצא במצב הזה. והנפש החיונית. אבל מכל מקום יש בקרבי חלק ה' ממש. צריך לזכור שבתוך כל הנפש הבהמית, בתוך הגוף,

08:37 נמצא גם כן נפש אלוקית. יש בקרבי חלק ה' ממש שישנה אפילו בקל שבקלים. אפילו אם אני חושב שמצד הגוף, הנפש הבהמית שלי, אז אני במצב של קל שבקלים, הניצוץ הזה נמצא גם אצל קל שבקלים, שהיא נפש אלוקית עם ניצוץ אלוקות ממש המלובש בה. יש אצלי נפש אלוקית, ובנפש אלוקית נמצא ניצוץ של הקדוש ברוך הוא ממש להחיותה, רק שהיא בבחינת גלות. הנפש האלוקית נמצאת בגלות בגלל כל העניינים שדיברנו בפרקים הקודמים. אז אני יודע שהנפש האלוקית נמצאת בגלות, אבל לא שחס ושלום איבדתי את הנפש האלוקית. אחרי כל העניינים האלה אני יודע את האמת שיש בתוך המציאות שלי, בתוך הגוף, הנפש הבהמית שלי, נמצא חלק אלוקה, שהוא נפש אלוקית עם ניצוץ אלוקות ממש המלובש בה. אלא מה? על ידי החטאים והעוונות אז הנפש האלוקית נמצאת במצב של גלות. מה פשט גלות? גלות פירושו שאתה נמצא במקום שאתה לא יכול להיות בעל הבית. זה הפשט גלות בפשטות. מה הגדר של גלות? גלות פירושו שאדם נמצא במקום מסוים, אבל הוא לא בעל הבית על המקום. להפך, אומרים לו מה לעשות, איפה ללכת, מה כן ל-- זה הגדר של גלות. על דרך זה הנפש האלוקית עם הניצוץ האלוקי נמצאת בתוך הגוף, הנפש הבהמית שלי. זה נמצא בי, אלא מה? זה נמצא באופן של גלות. שלכן אז יש כל מה שדיברנו קודם, כל העניינים שדיבר בשני הפרקים האחרונים. אבל זה נמצא שמה. ואם כן, אדרבה, כל מה שאני בתכלית הריחוק מה' והתיעוב והשיקוץ, הרי נפש אלוקית שבי בגלות גדול יותר. אז הנפש האלוקית נמצאת בגלות יותר גדולה. והרחמנות עליה גדולה מאד. אז מסכנה נפש אלוקית נמצאת במצב של רחמנות עליה.

10:49 בכלל בעניין הרחמנות אנחנו יודעים שגדר הרחמנות זה שכל מה שמישהו היה במצב יותר נעלה קודם, אז ממילא הרחמים כשהוא בנפילה הם יותר גדולים. פשוט זאת לא-לא-לא דומה רחמים על בן אדם שהוא תמיד היה עני ואביון, או בן אדם שהיה עשיר גדול וחי חיי הוללה ואז הייתה לו נפילה. אז המרי-- אז ה-- אז הרחמנות הרבה יותר גדולה. ובלשון התניא באגרת התשובה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, לשון הגמרא. אבל האלטער רבי מביא את זה בנוגע לרחמים. האלטער רבי בפרק ז' באגרת התשובה, כשמסביר את העניין של לעורר רחמים רבים, אומר האלטער רבי: איך בן אדם פועל על עצמו רחמים רבים? דווקא הידיעה, ההסבר הזה בשורש הנשמה, עד כמה נשמה קשורה עם העניין הכי גבוה. ואף על פי כן הנשמה נפלה בתחתית המדרגות וכל העניין של החטאים והעוונות, אז מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. דווקא זה מעורר את הרחמנות ביותר, ביותר. ולכן גם פה אותו דבר. כשאני מתבונן שיש אצלי נפש אלוקית ובנפש אלוקית יש ניצוץ אלוקי. האלטער רבי מדגיש פה, כן? זה לא, זה בלשון: נפש אלוקית עם ניצוץ אלוקי המלובש בה. מה הכוונה? יש אומרים שהאלטער רבי בא לרמז את העניין של היחידה פה. האלטער רבי לא מדבר על יחידה בתניא בגלוי, אבל זה שהאלטער רבי אומר נפש אלוקית עם ניצוץ אלוקי מלובש בה. הרי הנפש האלוקית זה חלק אלוקה. מה צריך להוסיף עם ניצוץ אלוקי מלובש בה? אלא האלטער רבי רוצה להדגיש שבתוך הנפש יש ניצוץ אלוקי. זאת אומרת המעלה של הנפש האלוקית זה שיש בתוכה, חוץ מזה שהנפש האלוקית מצד עצמה חלק אלוקה עם כל המעלות שלה. אבל הרי הנפש ירדה למטה ונהיה נימו. אתו

12:40 ברוסה אתו יצת אתו נפש. נפש נמצא פה למטה. אבל כמה שהנפש יורד למטה, תמיד יש את הניצוץ. הניצוץ שזה החלק, הנקודה של החכמה שבנפש. עוד יותר, יחידה שבנפש, יש את הניצוץ בורא שמלובש בתוך הנברא, בתוך הנפש האלוקית, ובמילא זה מראה על גדלות הנשמה. ויחד עם זה הוא נמצא בגלות בגוף הנפש הבהמית. אז גודל הרחמנות של איזה גלות ושבי הנפש האלוקית נמצאת. אז זה מעורר רחמים רבים על הנפש האלוקית. ולזה עושים כל מאמצי כוחו וחפצו, ובמילא מה יהיה התוצאה שזה יביא לבן אדם בעבודה. ההתבוננות בעניין הזה מביא את הבן אדם לקחת החלטה לעשות כל התלוי בו, להוציא את הנפש האלוקית מהגלות והשבי. ולזה עושים כל מאמצי כוחו וחפצו להוציא ולהעלות מגלות זה, להשיבו אל בית אביו כנעוריו. להחזיר את הנשמה, להוציא אותה מהגלות ולהחזיר אותה הביתה. בית אביו. הרי הקדוש ברוך הוא נקרא בית אביו. כמו שהאלטער רבי אמר בפרק ב', שיש חלק אלוקה ממעל ממש, זה בחינת בן. בנים אתם לה' אלוקיכם. כל יהודי הוא בחינת בן והקדוש ברוך הוא האב. חכמה שבנפש, חכמה להקדוש ברוך הוא, חכמתו ורצונו. כמו שהבן נמשך ממוח האב, כך כביכול כל נפש נמשך בחכמה שלו. אז הקדוש ברוך הוא בגדר אב, הנשמה בגדר בן. הבן נמצא בגלות ובשבי. על זה צריך להיות כל העבודה, זאת אומרת במה הוא צריך להיות מונח. לקחת את הנשמה ולהוציא אותו מהגלות והשבי. להעלות מגלות זה, להשיבו אל בית אביו כנעוריו, קודם שנתלבשה בגופו. כפי שהנשמה הייתה לפני שירדה פה לגוף, שהייתה נכללת באורו יתברך ומיוחדת עמו בתכלית. אז הנשמה הייתה במצב של תכלית החירות והייתה קשורה עם הקדוש

14:47 ברוך הוא. וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו יתברך. להחזיר את הנשמה למצב הזה, להחזיר את הנשמה למצב שהיא תהיה עוד פעם להתחבר עם המקור, עם הקב"ה, שזה הגאולה של הנשמה. איך עושים את זה בפועל ביום יום? כשישים כל מגמתו בתורה ומצוות. על ידי שהבן אדם ישקיע את כל הכוחות שלו בתורה ומצוות, להלביש בהם כל עשר בחינות נפשו. כאן האלטער רבי מסביר בפרקים הראשונים בתניא איך שעל ידי תורה ומצוות בן אדם מלביש את הנשמה ואת כל עשר כוחות הנפש בתורה ומצוות. על ידי זה אתה יוצא מהגלות, ובפרט במצוות תפילה. ותוך כל המצוות גופא יש פה בעניין של היציאה מהגלות. יש מצווה מיוחדת שקשורה עם העניין של יציאת מצרים באופן מיוחד, שזה מצוות התפילה, כי התפילה זה המקום של הצעקה של הנשמה. שמה זה המקום ששם גם בגילוי העניין זה היציאה מכאן. הרי כל העניין של תפילה זה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. היציאה מהגלות הפנימי, לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופו המשוקץ. להוציאה ממסגר ולדבקה בו יתברך. להוציא את הנשמה מתוך המסגר, מתוך הגלות, מתוך השבי, ולהידבק עוד פעם בקדוש ברוך הוא. וזוהי בחינת תשובה ומעשים טובים, שהם מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין. אומר האלטער רבי פה הדבר הזה נקרא תשובה ומעשים טובים. הרי בלשון חז"ל רואים כל הזמן את הלשון תשובה ומעשים טובים. יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, תשובה ומעשים טובים. על ידי זה תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. פרקי אבות כמה פעמים יש כמה לשונות ככה. תכל'ס, חכמת תשובה ומעשים טובים. למה כתוב תמיד תשובה ומעשים טובים ביחד? אז

16:49 בחסידות רואים כמה אופנים בביאור העניין. כאן האלטער רבי מסביר, הרבה פעמים בחסידות מוסבר שני דברים: יש תשובה, יש מעשים טובים. קודם צריך להיות תשובה ואחרי זה מגיע מעשים טובים. כן, בחסידות הרבה פעמים מסבירים את הביאור הזה שעל ידי שהאדם עושה תשובה אז אחר כך כוחו מוחלמים. צריך להיות שהתשובה יביא אותו למעשה, ואחרי זה כתוב הלשון מעשים טובים, טובים ומאירים, כמו אבנים מלוכלכים. צריכים לנקות אותם. אחרי שאתה מנקה אותם אז זה נהיה מעשים טובים. כן, התשובה מנקה את המעשים ואז המעשים הם טובים. יש כמה ביאורים בחסידות. כאן האלטער רבי מסביר תשובה ומעשים טובים לא כמו שני דברים, אלא כמו דבר אחד. תשובה. בן אדם רוצה לעשות תשובה. מה זה? איך עושים תשובה? תשובה פירושו השבת הנפש. כאן האלטער רבי מדבר תשובה. לא תשובה של חרטה. כאן הכוונה תשובה זה התשובה עילאה, תשובה של שמחה. כמו שיסביר עוד רגע. תשובה זה השבת הנפש. אתה רוצה לעשות השבת הנפש? השבת הנפש על ידי מעשים טובים. המעשים טובים זה עצמו התשובה. אתה עושה מעשים טובים. מעשי המצוות, לימוד התורה, בפרט עבודת התפילה, זה המעשים טובים שעושה את התשובה, השבת הנפש, שהנפש תצא מהגלות, תצא מהשבי ותתקרב לקב"ה. אז כאן האלטער רבי נותן לנו יסוד גדול ביותר איך צריך להיות עובד השם, מה שנקרא בלשון החסידות הגאולה הפנימית. שאחרי כל המרירות, אחרי כל התשובה, כל העניינים, אז צריך להפוך את הלב מתנועת המרירות לתנועת השמחה. והשמחה היא, כמו שאומר עכשיו עוד מעט הוא ימשיך, השמחה היא הנקודה הזאת שהבן אדם יכול לצאת מהגלות והשבי על ידי זה שהוא לוקח את עצמו לידיים ולומד תורה ומקיים מצוות. להחזיר את

18:51 הנשמה ולהוציא אותה מהגלות ולהחזיר אותה לאביה ולריבונו. זה השמחה הכי גדולה וזה התשובה. המטרה, התשובה של התשובה היא מתוך שמחה, שעל ידי זה נהיה השבת הנפש. הרי ידוע אחד מהסיפורים שקשור עם העניין דהיינו בהשגחה פרטית. הרבי סיפר את זה כמה פעמים בהתוועדויות של כ"ד טבת, את הסיפור. היה אצל המיטעלער רבי פעם עניין של תענית חלום. והאלטער רבי שמע מזה. האלטער רבי מאוד לא אהב את זה. המיטעלער רבי לא היה בריא. האלטער רבי לא רצה שיהיה עניין של תענית חלום והוא רצה לתת עונש. נתן לו עונש. אפילו היה שם עניין. אז האלטער רבי רצה שיספר לו מה היה בחלום. אחרי הרבה הפצרות, בסוף הוא סיפר מה היה החלום. החלום היה שהוא ראה נהר. בנהר היה הרבה מים שהלכו עם הרבה כוח. היה נהר מסוכן. על הנהר היה מדף, מדרגת עץ, והיו שמה כל מיני צדיקים שהם הלכו על הנהר והנהר זז והקרש זז וזה היה מסוכן. ואז האלטער רבי הלך והוא הלך בשלום. הוא עבר בשלום וזה, זה היה כל החלום. והחלום הזה גרם אצל המיטעלער רבי תענית חלום. למה זה גרם תענית חלום? לא ברור מהסיפור מה היה. הרי רבי שפרוסיידן[?] אמר מה היה כל כך גרוע בחלום פה. אבל מה יש? המיטעלער רבי ראה שם משהו שכאב לו, שהפריע לו. אולי גם צדיקים אחרים שהוא ראה. על כל פנים, הסיפור היה שהוא עשה תענית חלום. ואז האלטער רבי הסביר לו שהסיבה למה הוא ראה אותו הולך חזק והוא עובר את הנהר ולא נופל, זה בגלל שהוא התעסק בבעלי תשובה. שהאלטער רבי עשה בעלי תשובה. הרבי סיפר את הסיפור כמה פעמים בהתוועדויות כ"ד טבת, כי

20:49 הרבי הרש"ב סיפר את זה בכ"ד טבת תרס"ז, בהתוועדות כ"ד טבת גם כן. אז הרבי חזר על זה כמה פעמים במשך השנים. ובאחת השנים היה ביאור שלם על העניין. הרבי הסביר אז שהכוונה זה לאו דווקא על בעלי תשובה כפשוטו, אבל הכוונה זה מה שהוא אומר פה בפרק, שהאלטער רבי גילה את העניין של תשובה בתור דרגה בעבודת השם. לא רק תשובה על חטאים, אלא עניין של תשובה, עניין השבת הנפש. שהאלטער רבי מסביר שהגדר התשובה זה השבת הנפש. "להשיבה אל בית אביה כנעוריה". עבודת התשובה הזאת של השבת הנפש, בזה האלטער רבי פעל אצל חסידים שיהיו בעלי תשובה, אמיתי של תשובה. אפילו אצל החסידים הגדולים ביותר שהוא פעל אצלם העניין של התשובה, השבת הנפש. וזה הכוונה שהאלטער רבי מביא פה. זה כל הסיפור הזה שהאלטער רבי מביא פה גם כן עם העניין הזה של הגלות והשיבה, ושלוקחים את ה-- יהיה להוציא אותה מגלותה וכל העניין הזה, אז זה מובא גם כן, שמובא העניין הזה בשם הבעל שם טוב. כי ידוע שהבעל שם טוב הסביר את כל העניין של ירידת הנשמה למטה. הבעל שם טוב הסביר את זה במשל של בן מלך שגדל אצל אביו המלך. ואז המלך רצה לנסות אותו ורצה לגלות את הכוחות הנעלמים שלו. אז המלך שלח את הבן שלו למרחקים. שלח אותו למקום רחוק. הרבי הרש"ב מביא את זה גם בתרס"ו. זה משל שמובא בחסידות. לרבי היה לו קאך מיוחד במשל הזה גם לגבי שליחות. על כל פנים, המלך שולח את הבן מלך למרחקים. הכוונה היא לגלות את הכוחות הפנימיים וגם לשנות את המקום. אבל לפעמים קורה שהבן מלך שוכח את השליחות שלו והוא נהיה חלק

22:46 מהאנשים הנמוכים במקום הרחוק והוא שוכח את ה-- ואז זה צריך להיות עניין התשובה, לחזור. העניין התשובה זה שהבן מלך קם, מתעורר, ואז הוא יוצא וחוזר לאביו המלך. וזה קורה בעצם כל יום ויום, בעיקר בעבודת התפילה ובכללות בכל העניין של תורה ומצוות.