לקוטי אמרים פרק ל׳ - חלק ה׳

00:00 גם אנחנו אוחזים פה בפרק ל' למעלה בדף ל"ט. האלטער רבי מדבר פה בקשר לחשבון הנפש שהבינוני צריך לעשות על זה של ״והוי שפל רוח בפני כל האדם״, על ידי זה שהוא מתבונן במה ש״אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו״. שהקל שבקלים, יהיה אז מצד מקומות שהוא נמצא, שיש לו — נמצא במקום כזה ששמה יש הרבה יצר הרע, וגם כי מצד נפשו הוא נמצא במקום כזה. מצב הנפש שלו שיש לו אש בוערת, יצרו בוער כאש להבה, וזה המצב של הקל שבקלים. אף על פי כן, הקדוש ברוך הוא דורש ממנו שיהיה לו התגברות על ידי יראת שמיים, פחד ה' אלוקים לנגד עיניו, יפול עליו התגברות על החטאים. אז כל שכן בקל וחומר אצל הבינוני דורשים ממנו בעניינים שלו שצריך להיות עבודה ויגיעה גדולה ועצומה, כמו שדורשים מהקל שבקלים בעניינים של סור מרע. אצל הבינוני דורשים אותו עניין בנוגע לעניינים של עשה טוב. כלומר, תראה, מביא דוגמאות עבודת תפילה, לימוד התורה, וכיוצא בזה, כמה וכמה דוגמאות איך צריך להיות העניין של היגיעה גדולה ועצומה, שלפי ערך מה שדורשים מהקל שבקלים להתגבר על היצר הרע שלו. נשאלת השאלה, אבל זה הרי שני דברים שונים לגמרי. אצל הקל שבקלים מדובר על עניינים של עבירות ותאוות. דורשים ממנו להילחם נגד גדולה ועצומה על דברים של סור מרע. מה שאין כן אצל הבינוני מדובר על עניינים שזה כבר עשה טוב, עשה טוב גופו. ללמוד עם יותר חיות, עם יותר חשק. מה הדמיון שאומרים שכאילו שזה באותה רמה, באותה דרגה? אז זה האלטער רבי בא להסביר פה עכשיו בשתי שורות נפלאות ביותר שהם מאוד מאוד יסודיים. מה אומר האלטער רבי? אומר האלטער רבי: ״ומה לי בחינת סור

02:06 מרע ומה לי בחינת ועשה טוב״. אינו כן, אצל הקל שבקלים דורשים שהמלחמה תהיה בנוגע לסור מרע. אצל הבינוני דורשים שהמלחמה תהיה בקשר לעשה טוב. הוא אומר, אל תראה, מה אכפת לי אם זה סור מרע, אם זה עשה טוב? ״הכל היא מצות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ברוך הוא״. הרי מה שמדובר פה בסך הכל, הן הסור מרע והן העשה טוב, מה שמדובר פה זה במצוות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ברוך הוא. זאת אומרת, האלטער רבי שם פה יסוד, וזה יסוד עיקרי בתורת החסידות והעניין של חסידות, שיש את העניין של מדברים על מצוות. אז בדרך כלל במצוות מדברים שיש כל מיני חילוקים במצוות, וכלל הוא החלוקה של סור מרע ועשה טוב. ועל דרך זה בפרטיות יש גם חלוקה של עדות, חוקים ומשפטים, ויש חלוקה של מצוות קלות, מצוות חמורות, כמו שמובא בהרבה מקומות. אומר האלטער רבי, יש אבל את הבסיס שכל המצוות בעצם מהותן זה מצוות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ברוך הוא. יש אופן שאתה מסתכל על המצוות ואתה רואה במצוות לא את החילוקים שיש ביניהם, אלא את הנקודה המשותפת. אם אתה מסתכל על המצוות מצד העניין של טעם ודעת, כל מצווה יש לה איזה עניין מיוחד. אז יש מצוות כאלה, מצוות כאלו. אם אתה מסתכל על המצוות אבל מצד העניין הזה שהמצווה זה מצוות המלך, יש פה כל מילה, פה האלטער רבי מוסיף עוד עומק. למה אנחנו אומרים שצריך להיות סור מרע ועשה טוב שווה ממש? כי אם אתה מסתכל על המצווה מצד מצוות המלך, אז בגדר של מלך אין הבדל. אנחנו יודעים, בחסידות הרי מוסבר שאצל מלך הנקודה זה קבלת עול. אם מדברים על רב ותלמיד אז יש שכל. מדברים

04:05 על מלך, אצל מלך זה פקודה. מה שהמלך אומר. אז מה זה משנה אם זה דבר גדול או דבר קטן? מצד המהות של מלך אין כזה מושג קטן או גדול. אצל מלך אנחנו אומרים שהמורד במלכות חייב מיתה. אצל מלך, אפילו המרידה הכי קטנה, אז זה מרידה במלכות. כי מצד הגדר של מלך אז כל פקודה זה עניין עצמי. כל פקודה זה תוקף של המלך. ואם אתה מורד אז זה מרידה במלכות. ולכן מצד המלך אין הבדל אם זה סור מרע ואם זה עשה טוב. האלטער רבי מוסיף עוד עניין ואומר: לא סתם מלך, מדובר על מלך הקדוש. זאת אומרת, גם במלך הרי מוסבר שיש דרגות. יש מלוכה שבאה יותר בהתלבשות, ששמה יש כן איזה חילוקים, ויש את המלך הקדוש, מלוכה כפי שהוא ברוממות. הוסבר, מסבירים, יש התנשאות על עם, התנשאות עצמית. מוסבר במאמרי ראש השנה בהמשך של תרס"ו וכמה מקומות, יש כמה דרגות שמדברים בנוגע למלוכה. אז כשמדברים פה, אומרים לא סתם המלך, אומרים המלך הקדוש, המלך כפי שהוא נמצא בעצם של רוממות. אז שמה עוד יותר יש את העניין שמה לי סור מרע, מה לי עשה טוב, מצד המלך הקדוש. מצד המלכות, כפי שבהתלבשות, יכול להיות יש את הקירוב, יש ריחוק, יש דברים יותר חשובים, פחות. אבל מצד המלך הקדוש אז זה עוד יותר, העניין שזה הכל אותו דבר, אותה נקודה. ועכשיו האלטער רבי מוסיף עוד יותר. לא רק המלך הקדוש, אלא גם כן מצוות המלך הקדוש, יחיד ומיוחד ברוך הוא. העניין של יחיד ומיוחד זה. זאת אומרת, מדברים פה אצל המלך. אז לא סתם מלך, אלא

05:53 המלך הקדוש. וחוץ מזה הוא יחיד ומיוחד. מה העניין של יחיד ומיוחד? מדברים אצל הקדוש ברוך הוא. הרי הקדוש ברוך הוא בבחינת יחיד יחיד, ומשמה מגיעים המצוות. אז ביחיד לא שייך התחלקות. אז זה מבטא עוד יותר את העדר ההתחלקות. לא רק מצד זה שזה מצוות המלך, ולא רק מצד זה שזה מצוות מלך הקדוש. מדובר על מלך כזה שהוא יחיד ומיוחד. אז ביחיד הרי הם מסבירים ההבדל בין אחד ליחיד. באחד יש פרטים. הפרטים מתאחדים, אבל שמה כן שייך להגיד שיש כמה פרטים שמתאחדים. יחיד זה פשיטות. יחיד זה שהוא מופשט מפרטים. אז יחיד ומיוחד. הקדוש ברוך הוא יחיד ומיוחד, והציוויים מגיעים מהדרגה של יחיד. ומכיוון שהציוויים מגיעים מהדרגה של יחיד, ממילא כמו שאצל הקדוש ברוך הוא עצמו לא שייך התחלקות מבחינת יחיד, יחיד לא שייך בשום עניין של חילוקים, התחלקות, אז גם במצוות המלך היחיד לא שייך התחלקות. אז זה הכל ביאורים אחד יותר עמוק מהשני. למה נגיע להגיד פה בעניין הזה? כשאתה מתחבר לקדוש ברוך הוא, שהוא מלך הקדוש, יחיד ומיוחד ברוך הוא, אז לא שייך כל העניין של סור מרע ועשה טוב. ולכן אותה דרישה שדורשים מהקל שבקלים בעניינים שלו, שבסור מרע יילחם במלחמה גדולה ועצומה להתגבר על היצר, אז אותה דרישה ממש דורשים גם כן מהבן אדם בעניין של העשה טוב, שיהיה לו מלחמה גדולה ועצומה באותו מצב, באותו אופן, באותו תוקף, כי מה לי בחינת סור מרע, מה לי עשה טוב. וכן בשאר מצוות, ובפרט בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה וכהאי גוונא. אומר האלטער רבי: עד עכשיו הוא הביא דוגמה מתורה ועבודה, תורה ותפילה. עכשיו הוא מביא גם כן עוד דוגמה

07:52 מהעמודה השלישית, בשאר מצוות, בפרט בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה וכהאי גוונא. גם שמה יש את המלחמה גדולה ועצומה בעניין של עבודת הצדקה. הרבי הרי מסביר באגרת הקודש בסימן י"ב שיש בצדקה, יש מעשה צדקה ויש עבודת צדקה. מעשה הצדקה זה צדקה שעושים על פי טבע, אבל עבודת הצדקה זה שבן אדם מתייגע כנגד טבעו. כמו שהאלטער רבי מסביר בפרק י"ב באגרת הקודש, והרבי מביא את זה במאמר הבעל יעקב[?] פרק ח"ז, העניין שצריך להיות יגיעה גדולה ועצומה בצדקה נגד טבעו. אז זה מה שהאלטער רבי אומר, גם בצדקה יש את העניין שאפשר למצוא בעבודה של הבינוני את העניין של, של, של היגיעה העצומה שצריך להיות במצוות, בפרט בדבר שבממון. אומר האלטער רבי הלאה: עד כאן האלטער רבי הביא דוגמאות בעניינים של עשה טוב בשלושת הקווים של תורה, עבודה וגמילות חסדים. עכשיו האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: אתה רוצה דווקא סור מרע? אני יכול גם בסור מרע להגיד לך דוגמאות. כבר מדברים על העניין שדורשים מהבינוני עבודה ויגיעה, אז האמת היא שלא רק על עשה טוב, אפילו בנוגע לסור מרע גם כן אפשר למצוא אצל הבינוני שיש מה להתייגע. לזה האלטער רבי עכשיו מביא כמה דוגמאות בנוגע לעשה טוב, בנוגע לסור מרע גם אצל בינוני. אומר האלטער רבי: ואפילו בבחינת סור מרע, יוכל כל איש משכיל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל. אפילו בסור מרע גם כן, אז בן אדם שהוא משכיל, הכוונה שהוא מתעמק, משכיל הכוונה שהוא מתעמק בדברים, לראות את הדברים יותר בעומק. אז הוא יכול למצוא, למצוא בנפשו שגם בסור מרע חסר לו. כמובן הוא בינוני, אז זה לא פשוט למצוא

09:56 עבירות, כי אין אצלו עבירות גלויות, בינוני במחשבה, בדיבור ומעשה. אבל יש בדקות הרע גם כן, אם אתה מתבונן טוב אתה יכול למצוא שגם אצל הבינוני חסר לו בעניינים של סור מרע גם כן. שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל, במקומות שצריך מלחמה עצומה כערך הנ"ל. יש לפעמים שצריכים מלחמה עצומה כערך הנ"ל בנוגע לסור מרע גם אצל הבינוני, ואפילו פחות מערך הנ"ל. לפעמים זה לא צריך להיות כזאת מלחמה קשה, אפילו פחות מלחמה, וגם זה חסר אצל הבינוני. והאלטער רבי מביא עכשיו דוגמאות איך יכול להיות אצל בינוני עניינים בסור מרע שהוא צריך לתקן אותם. כגון להפסיק באמצע שיחה נאה. הרבי נותן דוגמה מעניינת: באמצע לדבר משהו מעניין, לא משהו אסור, משהו שמותר, משהו שגם לבינוני מותר. הוא באמצע לדבר משהו, שומע, החסיד שדיבר, לא מבינים, להגיד שיחה נאה, והוא מפסיק באמצע לדבר. עושה, עושה, עושה אתכפיא כזאת. זה, זה קשה. אתה באמצע, אתה אומר איזה וורט, איזה משהו מעניין ובא לך להמשיך הלאה את השיחה, ואז אתה מתאפק באמצע. זה סור מרע. לא בדקות כן, אבל זה גם כן. או סיפור בגנות חבירו. לפעמים באמצע לספר בגנות חבירו, זה ממש עבירה, גנות חבירו. עוד מעט האלטער רבי יגיד: לא, לא במצב שזה עבירה. יש לפעמים לספר בגנות חבירו כשזה לא עבירה. ואף על פי כן, גם שמה להפסיק. סיפור בגנות חבירו. ואפילו גנאי קטן וקל מאוד, אף שהוא אמת. לפעמים יכול להיות מדובר בבינוני, הוא מספר גנאי קטן וקל מאוד, והגנאי הזה זה יכול להיות דבר אמיתי גם. ולמה הוא עושה את זה? ואפילו כדי לנקות את עצמו. הסיבה למה הוא עושה את זה לא בגלל

11:53 שהוא רוצה ללכלך על מישהו אחר, אלא זה מצד הצדיקים. בן אדם חושדים בו במשהו והוא רוצה לנקות את עצמו מהאשמה, והוא אומר שפלוני בן פלוני נתן לי את זה. ולא מדובר על משהו רע, משהו אסור, איזה לשון הרע, חילול. לא. זה רק כדי לנקות את עצמך על ידי זה שתספר את הסיפור מה היה. והוא מביא פה דוגמה מה קרה. כנודע מההוא דאמר רבי שמעון לאבוה, רבנו הקדוש. ידוע שרבי יהודה הנשיא היו לו שלושה בנים. אחד הבנים קראו לו רבי שמעון. הגמרא בסוף כתובות. אז הגמרא פה זה בבא בתרא, שרבי שמעון אמר לאבוה, רבנו הקדוש: "לאו אנא כתבתיה, אלא יהודה חייטא כתבה". הוא הביא גט. הגט היה עשוי בצורה משונה. שם הגמרא מדברת, גמרא בבא בתרא, יש שם סוף בבא בתרא, גט פשוט. יש כל מיני סוגים של גיטין. אז שם מדברת על איזה גט מיוחד שעשו עם תפירות. בקיצור, גט מסובך שעשו והביאו את הגט הזה לרבנו הקדוש, והוא כעס, כאילו מה מביאים? מה? למה עושים כזה גט מסובך? כאילו הוא לא אהב את הצורה שהכינו את הגט. ורבי שמעון, שהוא הביא את הגט, הבן, אז הוא סיפר. הוא רצה להגיד לו מאיפה זה הגיע הגט. זה לא היה גט פסול, זה לא היה חטא, זה לא היה כלום. רק רצה לספר את ההיסטוריה של הגט. אז הוא אמר לאבא שלו שהגט הזה אני לא כתבתי. יהודה חייטא, היה אחד מהתנאים, מסתמא שמו קראו לו יהודה חייטא. חייטא זה חייט. מסתמא היה חייט. על כל פנים הוא היה-- כתב את הגט, והוא אמר שהוא כתב את הגט. ואומר לי, כתוב שם בגמרא שרבי יהודה הנשיא

13:37 אמר לו: "כלך מלשון הרע". עיין שם בגמרא ריש פרק י' בבא בתרא. הגר"א מדייק למה הוא כותב עיין שם? אבל תראה, הוא רוצה להגיד עיין שם כי יש שם חידוש בגמרא. אם אתה מסתכל בגמרא, הגמרא שם מחדשת שאפילו מדובר כשהוא עשה את זה לביישו. בקיצור, הגמרא משמע שזה ממש בדקות דדקות. מציין הרשב"ם כאילו שמדובר שהוא עשה את זה עם כוונה טובה. אבל אף על פי כן, מכיוון שרבי ראה בזה תנועה מסוימת של לשון הרע, אפילו בדקות דדקות הוא צעק עליו: "כלך מלשון הרע". אז במילא האדמו"ר מביא את הדוגמה הזאת כדי להגיד דוגמאות על העניין של לשון הרע בדקות דדקות, שגם את זה הבן אדם יכול למצוא בעצמו. סתם יש פה דיוק מאוד מעניין של הרבי, שהרבי אומר "בכל מכל כל". איני סר מרע בכל מכל כל. מה הדיוק בכל מכל כל? זה לשון של ברכת המזון. אבל למה האדמו"ר? האדמו"ר לא כותב סתם לשונות של מליצה. למה האדמו"ר משתמש עם הלשון הזה? שאיני סר מרע לגמרי, מרע בכל מכל כל. אז מעניין. אז הרבי אומר, בכל מכל כל, על מה זה כתוב? זה כתוב על האבות. אברהם יצחק ויעקב, בכל מכל כל. זה כתוב בבענטשן. בגמרא בבא בתרא, בפרק הראשון של בבא בתרא, הגמרא שם מביאה שלושה הטעימן מעין העולם הבא בעולם הזה. זה האבות שהקדוש ברוך הוא נתן להם בכל מכל כל. אצל אברהם כתוב: "וה' ברך את אברהם בכל", אצל יצחק כתוב גם כן "ואוכל מכל", וכתוב שם אוכל שהביאו לו בפרשת תולדות. ואצל יעקב כתוב גם כן "יש לי כל", אז בכל מכל כל זה הולך על אברהם יצחק ויעקב, וכל זה

15:31 הולך על השלמות. שלמות, כל זה הגן עדן נקרא בשם כל, כי "כל בשמים ובארץ" הולך על הגילויים של הגן עדן. אז היה להם את זה כבר בעולם הזה. מה הקשר לענייננו? אז הרבי מסביר שבעבודה צריך להיות אצל כל אחד השלמות של הג' קווים. חייב עולם לא מהמוצא הגיעו מה אסה למה אסה אברהם יצחק ויעקב. אצל כל יהודי צריך להיות העניין של הג' קווים. בעולם הזה בכללות הג' קווים שהרבי מדבר קודם פה. תורה, עבודה, גמילות חסדים. ופה תראו, הרבי מדייק פה מאוד מעניין, שמסתכלים בדוגמה שהוא מביא פה מיד אחרי זה: להפסיק באמצע שיחה נאה. שיחה נאה זה קו החסד. הוא שייך לאברהם אבינו. האומנות הזה של אברהם. שיחה נאה, גנאי, גנאי זה גבורה. זה הקו של יצחק. ואחרי זה הוא כותב אף שהוא אמת. אמת זה יענקל. תיתן אמת ליענקל. אז האלטער רבי בדיוק הלשון מביא פה שלושה עניינים: אברהם, יצחק ויעקב. האלטער רבי רוצה לרמז שצריכים לדרוש ממנו שלמות בעבודה בכל הג' קווים, ולכן הוא אומר בכל מכל כל, שבאחד מהם חסר לו, או בבחינת אברהם או ביצחק או ביעקב, וזה פירוש שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל. על כל פנים. והרבי מסיים, אומר: "וכהאי גוונא כמה מילי דשכיחי טובא, ובפרט בענין קדושת עצמו במותר לך, שהוא מדאורייתא, כמו שכתוב והתקדשתם וגו', וגם דברי סופרים חמורים מדברי תורה" וכולי. אז זה האלטער רבי מכל מיני דוגמאות איך שייך גם אצל בינוני עניינים שצריך עליהם תיקון, עליהם עבודה, ולפי זה צריך להיות החשבון הנפש. האם הוא עושה את העבודה שלו ביגיעה עצומה, כמו שדורשים שיהיה היגיעה עצומה אצל כל אחד ואחד.

17:34 אלא שכל אלו וכיוצא בהן הן מעוונות שאדם דש בעקביו, וגם נעשו כהיתר מחמת שעבר ושנה וכולי. ומה שקורה זה מכיוון שאנשים לא, לא, לא, לא מעריכים אותם, זה הרי שאדם דש בעקביו, וגם כי מצד זה שעבר ושנה זה נעשה לו כהיתר, ולכן יכול להיות שנכשלים בזה. זה עד כאן, זה עדיין לא מסיים את סיום העניין. זה בעזרת השם בשיעור הבא נדבר איך האלטער רבי מסיים. למה אצל הבינוני צריך להיות שפל רוח גם לפני רשעים קלים. זה האלטער רבי מסיים בסוף הפרק.