לקוטי אמרים פרק כ״ט - חלק ט׳

00:01 דובר 1 מחזיק בפרק כ"ט בדף ל"ז עמוד ב' למעלה, שורה ראשונה, "והנה על ידי זה". אז עד כאן האלטער רבי הסביר שני אופנים איך בן אדם פועל בעצמו את העניין של, של שבירת החומריות של הסטרא אחרא. שבירה — על ידי שבירת הלב. האלטער רבי נתן שתי עצות. עצה אחת זה על ידי הסברים וחשבון הנפש. בן אדם מתבונן בכמה עניינים שהאלטער רבי נתן, על ידי זה נהיה אצלו שבירת הלב, וזה פועל את השבירה של הקליפה וסטרא אחרא שמגביהה עצמה על קדושת הנפש האלוקית. זו עצה אחת. זו עצה יותר מלמטה למעלה, דרך הסברים וחשבון הנפש. אחרי זה יש עצה שזה יותר בתנועה מלמעלה למטה בדרך הכאה, שזה העניין של "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", שזה בדרך צעקה. בדרך, בדרך הרגזה, הכאה, שהבן אדם צועק על הנפש הבהמית שלו. וכל מה שהאלטער רבי אמר, שעל ידי הצעקה הזאת פועלים שבירה בחומריות. והצעקה צריכה להיות כמה פרטים. קודם כול לדבר לנפש הבהמית בלי אנסטזיה, כמו שהאלטער רבי אומר, בלי אנצ'יקס, בלי, איך אומרים, כפפות. להגיד לו את האמת בפרצוף. לקרוא לו בשמות האמיתיים שלו. לפעמים רוצים להיות כאלה, לדבר בעדינות וזה, אז זה לא תופס. על מה מדובר? צריכים להגיד לו את העניינים כמו שהם. "לעולם ירגיז", ועל ידי זה האלטער רבי מסביר, כן, ומה צריכה להיות הטכניקה של ההרגזה? כמה פרטים שדיברנו. שזה צריך להיות במחשבה. זו לא צעקה בקול. הצעקה זה במחשבה. ומה היא הצעקה? הצעקה היא זה "אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול" וכולי. כל השמות. ואז "עד מתי תסתיר לפני ריבונו של עולם". הצעקה היא ליצר הרע. איך אתה

02:27 דובר 1 מנוול? מסתיר את האמת, לא נותן לי לראות את האמת האמיתית, האמת האמיתית של "אין עוד מלבדו". והאמת הזאת זה המציאות של העולם. זו המציאות האמיתית. זאת אומרת, כאן לא מדברים על ידי ביאורים, הסברים, הסברים. אלא כאן זה מגיע ממקום של הנפש האלוקית. אומרת את האמת בפנים של הנפש הבהמית. יש אמת. האמת היא ש"אין עוד מלבדו", והאמת של "אין עוד מלבדו" זה המציאות האמיתית של הבריאה, וזו אמת כזאת שזה נמצא פה בבחינה של ראייה חושית. זה מצד האמת של אלוקות. אין שום עניין המעכב. זה הדבר, המציאות. זו המציאות האמיתית. זו ההסתכלות האמיתית, איך שצריכים לראות את העולם, איך שאנחנו מסתכלים על העולם בהסתכלות האמיתית של יהודי. כמו שהאלטער רבי אומר בשער היחוד והאמונה, "אילו ניתנה רשות לעין לראות", אז היינו רואים את האמת הזאת. האמת הזאת זה האמת של המציאות. אלא מה? בגלל הנפש הבהמית ובגלל ההעלם והסתר אז אנחנו לא רואים את המציאות האמיתית. יש את החומר המונע, שזה לא נותן לי לראות את האמת. אז מפעם לפעם צריכה להיות הצעקה בדרך ירגיז על הנפש הבהמית ולהגיד לו את האמת, את העניין. "עד מתי תסתיר לפני ריבונו של עולם?" זו הנקודה וזו העצה השנייה שהאלטער רבי נותן, שעל ידי זה יכולים להגיע לשבור את החומריות, ואז האור של הנפש האלוקית יחזור בבן אדם. אז עכשיו האלטער רבי ממשיך ואומר מה תהיה התוצאה. אומר האלטער רבי: "והנה על ידי זה יועיל לנפשו האלוקית להאיר עיניה באמת יחוד אור אין סוף בראייה חושית". אומר האלטער רבי שעל ידי העבודה הזאת אז זה ייתן כוח לנפש האלוקית לפתוח את העיניים של הנפש האלוקית, שבאמת יאיר

04:19 דובר 1 בו בפנימיות הייחוד, של הייחוד האמיתי. זאת אומרת, שהייחוד של אור אין סוף, לראות את העולם ולראות את הקדוש ברוך הוא בעולם. את האמת של אין עוד מלבדו פה למטה. על ידי העבודה הזאת יכולים להגיע לזה בראייה חושית ולא מבחינת שמיעה והבנה לבד. תראה, אומר פה חידוש נפלא. האלטער רבי אומר פה חידוש נפלא. האלטער רבי הרי מדבר פה על בן אדם שיש לו טמטום הלב, עוד יותר טמטום המוח, כן, כי נמצאים במצב של תכלית השפלות. אומר האלטער רבי שעל ידי העבודה הזאת שאנחנו עושים, דיברנו פה בפרק הזה, העניין הזה של שבירת הלב, שבירת החומריות, על ידי זה הבן אדם יכול לפעול שיהיה אצלו העניין של אחדות אור אין סוף בראייה חושית. הרי העבודה דרגה גבוהה ביותר. בכלל, ראייה חושית זה הרי דרגה מאוד גבוהה, לראות אלוקות בעיני בשר. אבל זה מה שהרב אומר פה. "להאיר עיניה באמת יחוד אור אין סוף בראייה חושית ולא מבחינת שמיעה והבנה לבדה, כמו שכתוב במקום אחר שזהו שורש כל העבודה". העניין הזה של אלוקות באופן של ראייה חושית זה שורש כל העבודה. איפה זה כמו שכתוב במקום אחר? אני לא יודע. תראה, הוא אומר שכתוב במקום אחר, מה פירוש? פעם שמעתי שהרבי אמר פעם בשנים הראשונות בפארברענגען, שכתוב בתניא "כמו שכתוב במקום אחר". מה כוונתו "כמו שכתוב במקום אחר"? לא פשוט. אם הרב רוצה להגיד לך מה הם מקומות אחרים, שיכתוב את המראה מקומות. לא כותב מה הם מקומות אחרים. אז איך, מה, מה, מה זה "כמו שכתוב במקום אחר"? כאילו אל תכתוב שום דבר. ככה שמעתי שהרבי פעם אמר בתש"י, תשי"א, שהפשט "כמו שכתוב במקום אחר" זה זאת אומרת

06:22 דובר 1 שהרב רוצה להגיד שהעניין הזה כתוב במקום אחר, ואחרי זה תמצא את זה במקום אחר. אז אחרי זה תמצא שיש מקום אחר ששמה יש עוד, עוד, עוד זה, זה אינסוף. כאילו זה, זה עניין שכמה שתעיין בזה יש בזה עוד מקום אחר, עוד מקום אחר, זה, זה ועוד כאילו. כמובן, בפשטות, כמו שרואים במאמר, זה הכוונה לכיסופים. עכשיו האלטער רבי דיבר באותן תקופות. תכלס לפעמים זה מציינים למאמרים. הרבה הרבה פעמים מציין למאמרים שלפני פטרבורג, שיכול להיות שזה היה מקום אחר שהרב דיבר על זה. אז מנסים להבין מה האלטער רבי כאן מתכוון על העניין הזה, שהעניין הזה זה שורש כל העבודה. על מה מדברים פה? שהעניין של ראייה זה שורש כל העבודה. אז אחד מהביאורים שיש בזה זה העניין שכתוב בנוגע למתן תורה. הרי מתן תורה, שמה התחיל כל העניין של עבודת השם. כן, במתן תורה שם הרי התחיל כל העניין של קשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. ומה היה במתן תורה? במתן תורה היה ״אתה הראת״. ״אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו״. האלטער רבי מביא בפרק ל"ו שהעניין של ״אתה הראת״ זה בראייה חושית. במתן תורה כל נשמות ישראל, כולנו מכל הדורות, עמדנו במתן תורה וראינו בעיני בשר. ראו את העניין של, של האלוקות ואת האחדות, ראו את זה בעיני בשר, ראייה חושית. וזה היה ״וכל העם רואים״. ״רואים את הנשמע ושומעים את הנראה״. זה היה הגילוי של מתן תורה. מה היה המטרה בזה? אחרי זה, זה נעלם והרי לא נשאר. מה היה העניין של מתן תורה? אז מה מוסבר? אז יש את השיחה הידועה של הרבי, ״רואים את הנשמע״,

08:22 דובר 1 שיחה מפורסמת, חלק י"ב בליקוטי שיחות, שמה הרבי מסביר שבמתן תורה נהייתה מהפכה אצל יהודים. מה פעל מתן תורה? שלפני מתן תורה גשמיות היה דבר מוחשי. הגשמיות היה בפשיטות, מה שנקרא בחסידות עולמות בפשיטות. הטבע, המציאות, העולם, זה היה הדבר הפשוט, ואלוקות זה היה דבר חידוש. צריכים על זה אמונה וזה לא היה טבע, זה היה כמו דבר, דבר נוסף. כמו כשבן אדם, ההבדל בין אדם רואה משהו לשומע משהו: דבר שאתה רואה זה בפשיטות. דבר שאתה שומע, אתה לא רואה את זה, זה בחידוש. אתה צריך ל-- אתה צריך להשתכנע. זה לא, זה לא בפשטות. לפני מתן תורה אז אלוקות היה שמיעה, גשמיות היה ראייה. זה דבר שקרוב אליי. זה המציאות שלי, זה הטבע שלי. ממילא אני מרגיש את זה, תופס את זה. הרי בשיחה שם מסביר מה התחדש במתן תורה: נהיה הפוך. על ידי זה שבמתן תורה היה התגלות אלוקות וההסתכלות באלוקות היה בעניין שזה חדר בכל פרט בעולם. ״אנכי ה' אלוקיך״, שזה העולם צעק ״אנכי ה' אלוקיך״, אז ראו בעיני בשר את העניין של הר סיני. אז נהיה-- נהייתה תנועה הפוכה. ״רואים את הנשמע ושומעים את הנראה״. עניינים של אלוקות נהיה בעניין של ראייה, נהיה בפשיטות. ההנחה הפשוטה אצל יהודי נהיה שאלוקות זה המציאות האמיתית, ואין עוד מלבדו, והחידוש הוא שיש עולם. עד כדי כך, כמו שהרבי אומר בשיחה, שלכן רואים בחסידות ששואלים תמיד את השאלה במאמרים: מכיוון שאומרים ״שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד״, ״אין עוד מלבדו״, ״אנכי ה' אלוקיך״, ואין שום דבר. זאת אומרת שהכל באותו המציאות, ונשאלת השאלה: מה? אם ככה אז איך זה? אז אין עולם וצריכים להסביר. חסידות מנסה להוכיח

10:17 דובר 1 לא, שחייבים להגיד שכן יש עולם, כי כתוב ״בראשית ברא אלוקים״. זאת אומרת, ההנחה הפשוטה כשלומדים חסידות, רואים את הנוסח, איך שכתבו את המאמרים רבותינו נשיאינו, אז הנוסח הוא שההנחה הפשוטה היא שבעצם אין עולם. אלא מה? באים אחרי זה פסוקים, מאמרי חז"ל, משנה, זה איך עוד לא קושיה. אז מזה אנחנו יודעים שיש עולם. אז כאילו הפשיטות הוא שאין עולם. החידוש הוא שיש עולם, וזה נעשה במתן תורה על ידי העניין הראייה, אתה רואה את זה, ולא דעת. כן, וממילא זה נקרא שורש כל העבודה. אפשר, שורש כל העבודה, כי ההנחה הזאת זה היסוד של החיים של יהודי. כל העבודה, אנחנו כל החיים צריכים לעבוד את השם, להילחם עם היצר הרע, לעשות טוב וסור מרע, אבל השורש, היסוד, הנקודה הפנימית של השורש של כל העבודה, זה העניין שאלוקות זה בעניין של ראייה. ההנחה הזאת שאלוקות זה המציאות האמיתית. פשיטות שיש אצל יהודי שאלוקות זה המציאות האמיתית ואין עוד מלבדו. ההנחה הזאת זה המהות, זה השורש, כל העבודה. מזה משתלשל אחר כך כל, כל הסעיפים שאצל יהודי דורשים ממנו, וחי ימים ימים לעבוד על עצמו שעניינים של אלוקות יהיה אצלו בפשיטות, עניינים רוחניים. מה אצלו טפל? מה אצלו עיקר? כל הזמן מדברים בחסידות. כן, מה הבן אדם צריך לעבוד על עצמו? שגשמיות אצלו דבר הטפל, אלוקות אצלו עיקרי וכו'. הכל משתלשל מהנקודה הזאת שאלוקות הוא בעניין של ראייה. אז מה הרבי מחדש לנו פה בתניא פרק כ"ט? אומר הרבי שעל ידי שבן אדם, בפועל אנחנו לא מרגישים ככה. בפועל אני לא מרגיש ככה. אני מרגיש גשמיות, חומריות. יש לי יצר הרע, יש לי

12:14 דובר 1 תאוות, אדרבה, יש לי טמטום המוח, טמטום הלב. אני רוצה להתפלל וזה לא הולך לי. אני רוצה לעשות עבודת ה' וזה לא הולך לי. אני נמשך לתאוות ולמעז, זה הסתיר לי כל העניין. אלא מה? מה העבות? העבות הוא שזה הגוף, זה החומר, משהו שמסתיר. יש העלם והסתר, אבל אתה בעצם מצד הנשמה. המהות שלך זה אלוקות באופן של ראייה. זה המציאות האמיתית שלך. אז צריכים לשבור, להוריד את המחיצה הזאת, לשבור את ההעלם והסתר ולגלות את המציאות האמיתית. אז זה האלטער רבי אומר, על ידי זה שבן אדם ירעים עליו. הוא צועק, הוא נותן מכות לנפש הבהמית, הוא שובר אותו, את החומריות שלו. על ידי העצות שהאלטער רבי נותן. על ידי זה אתה מוריד את ההעלם והסתר הזה. אז מתגלה המהות האמיתית של יהודי. והמהות האמיתית של יהודי זה שאלוקות אצלו זה בפשיטות. זה המהות האמיתית. וזה בעצם היסוד שאמרנו בהתחלת הפרק, פרק כ"ט. האלטער רבי מלמד אותנו נקודה יסודית. פרק כ"ט זה לא סתם פרק של מוסר, שהאלטער רבי ככה בא לפה לתת לנו מכות על כל העבירות שעשינו ומראה לנו עד כמה אנחנו מלוכלכים. המטרה זה לא השפלות, חס ושלום. המטרה זה להפך. המטרה זה לעורר את המהות האמיתית, לגלות את המהות האמיתית שיש לנו. יש את אור הנשמה, ואור הנשמה יש אצל כל יהודי, שמאיר אצלו בפשיטות העניין של אלוקות באופן של ראייה. זה המהות האמיתית של יהודי, וזה שורש כל העבודה, מזה מגיע הכל. אבל טמטום המוח והלב זה, זה, זה, זה, זה משהו. זה כפה, זה איזו קליפה שמסתירה על האמת. על ידי ששוברים את הקליפה מתגלה הפנימיות של

14:03 דובר 1 יהודי, מתגלה העניין של ראייה, ומזה משתלשל כל העבודה, סוד ומחקר. והטעם, האלטער רבי מסביר איך זה שעל ידי הירעמו עליו, על ידי זה יגיע לראייה באלוקות. כי איך, כמו ששאלנו, מן הקצה אל הקצה. רגע לפני זה היה טמטום המוח והלב, ואז פתאום יש לו אלוקות באופן של ראייה מוחשית. אז זה האלטער רבי מסביר. הטעם לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בסטרא אחרא, כי באמת לקליפה אין שום ממשות. שלכן נמשלה לחושך. לכן על ידי הכוח בלבד הוא מתבטל. בעצם הוא לא מציאות אמיתית. אין שום ממשות כלל בסטרא אחרא, שלכן נמשלה לחושך שאין בו שום ממשות כלל. סטרא אחרא נקראת בשם חושך. כמו שהאלטער רבי הביא כאן את הפסוקים קודם. היא דרך החושך. הקליפה נקראת בשם חושך, שחושך אין בו ממשות וממילא נדחה מפני אור. כי הבה נגיע לחושך. אנחנו רואים במוחש שברגע שמדליקים אור לא צריכים לעשות פעולה כדי לדחות את החושך, אלא החושך נדחה בדרך ממילא, כי בעצם זה לא מציאות, זה רק צל, רק העלם על האור. ברגע שמתגלה האור החושך מתבטל, וכך הסטרא אחרא. אותו דבר זה גם הסטרא אחרא, שבעצם הסטרא אחרא אין לה שום מציאות. זה מציאות של היעדר, מציאות של היעדר. היא לא מציאות, כל עניינה זה רק העלם. אין לה מציאות אמיתית. ולכן ברגע שמתגלה האור של הנפש האלוקית מתבטלת בדרך ממילא מציאות הקליפה. יש בזה שקלא וטריא. הרבי באחד מהמקומות, אז הרבי מביא שיש בזה מחלוקת. הרי ידוע שיש מחלוקת האם העניין של החושך זה רק היעדר אור או אם החושך זה מציאות. יש שתי שיטות בקבלה. לפני קבלה אפילו ספרי מחקר

16:02 דובר 1 ומורה נבוכים. מובן שיש שתי שיטות בכלל ודרושים מה הגדר של חושך. האם חושך זה רק ההיעדר של האור או האם החושך זה בריאה בפני עצמה? האדמו"ר מבאר לפי האופן שהחושך זה היעדר האור, ולכן ברגע שמתגלה האור ממילא מתבטל החושך. יש גם את העניין של חושך בריאה בפני עצמה, וזה מוסבר גם כן בחסידות איך פועלים את זה גם בעניין הזה. גם אם אנחנו נגיד שהחושך הוא בפני עצמו, אז גם שם יש שעל ידי עבודה הוא מהפך את החושך הזה גם כן. יש על זה מאמרי חסידות שמבררים את הסוגיה הזאת באריכות. גם הרבי הרש"ב דן בהמשך תער"ב, ועל דרך זה הרבי הריי"צ בהמשך תרצ"ה, תרצ"ב. יש במאמרי הרבי גם כן את תרצ"ג. הרבי דיבר על זה באריכות, שני אופנים בחושך ועל פי זה שני אופנים בעבודת ה'. אבל כאן, אתה רואה, לא, לא. כאן אני מדבר איך שהעניין הוא מצד הפשט של העניין, שחושך זה רק ההיעדר של האור. וממילא על ידי זה שמאיר אור הנפש האלוקית מתבטל החושך בפניו. רצית לשאול משהו?

17:13 דובר 2 כן. לסטרא אחרא, חושך של גבול העולם זה סוד. הוא דבר זה סוד את זה. זה גם נראה לסטרא אחרא. נראה מה זה לתת שכר טוב לצדיקים. זה כמו פעם, כמו חושך. סיפרו על זה. היא מקבלת על הצדיקים. זה כמו פה.

17:42 דובר 1 על מה כתוב לתת שכר טוב לצדיקים? על חושך?

17:45 דובר 2 על זה.

17:47 דובר 1 על הסטרא אחרא? שהקדוש ברוך הוא ברא. זה פרק ה', זה אתה מתכוון? אוקיי, אז זה הרבי הסביר פה בסוף הפרק את העניין של משל הזונה מהזוהר הקדוש, שהכוונה הפנימית של החושך זה בשביל, בשביל לגלות איך מזה הראיה שהרב רוצה להגיד פה. לא סתירה. אדרבה, זה כל הראיה שכל העניין של החושך זה רק עניין של העלם והסתר, והכוונה היא כדי לגלות את הפנימיות של הנפש האלוקית. זה, זה, זה, זה, זה נגע, זה טייסטס ביוב. זה אדרבה, גם בחושך וגם יש מיēs. הרי בעצם החושך, המטרה של החושך זה לגלות את הנשמה של איש ישראל. גם חושך לא יחשיך ממך. רק עפרוני, זו סוגיה בפני עצמה שמוסברת באריכות במאמרים בכמה מקומות. וכך הסטרא אחרא, שאף שיש בה חיות הרבה להחיות כל בעלי חיים הטמאים ונפשות אומות העולם וגם נפש הבהמית שבישראל כנ"ל. אז לכאורה הסטרא אחרא היא מציאות חזקה ביותר. כל הקליפות, כל בעלי חיים, כל אומות העולם, כל חיים מהסטרא אחרא. אז לכאורה יש להם תוקף, יש להם מציאות גדולה. מכל מקום, כי הרי כל חיותה אינו מצד עצמה חס ושלום. החיות שיש לסטרא אחרא זה לא מצד עצמה. מצד עצמה היא מוות. כמו שלמדנו פה קודם את פרק ה', אלא מצד הקדושה. כל החיות שיש לסטרא אחרא זה רק מצד הקדושה. הניצוץ שנמצא שם מצד הקדושה, שזה, שזה מה שנותן לה את הכוח. ולכן היא בטלה לגמרי מפני הקדושה, כביטול חושך מפני אור, רק שלגבי קדושת נפש האלוקית שבאדם נתן לה הקדוש ברוך הוא רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה. הקדוש ברוך הוא נתן לנפש הבהמית, לקליפה, את הרשות להתגבר

19:43 דובר 1 על הנפש האלוקית כדי לבלבל, כדי להפריע, במטרה להפך, כדי שהבן אדם יתגבר, כדי שעוד יותר יתגבר עליה, להשפילה על ידי שפלות, ונבזה בעיניו נמאס. זה כל העניין. בעצם סטרא אחרא יודע את האמת, שכל המציאות שלו זה מצד אלוקות, ולכן בעצם הסטרא אחרא בטל לאלוקות לגמרי. אין לו שום ערך, שום שיעור, מתבטל לגמרי לגבי אלוקות, כי הוא יודע שכל החיות שלו מאלוקות. הקדוש ברוך הוא נותן לסטרא אחרא את הכוח הזה, שהסטרא אחרא יוכל להתגבר. הקדוש ברוך הוא נותן לו את הכוח הזה, שזה כל העניין של שבירת הכלים והתהוות הרע למטה, שהקדוש ברוך הוא כאילו נותן לקליפה את הכוח להתגבר מול הקדושה כדי לגלות את העומק של אור הקדושה. בשביל העניין הזה שהבן אדם מתגבר ומנצח אותו. אז זה העניין. לקיים מה שכתוב, אתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא, לקיים מה שכתוב, משום הריתחא ומה הוי על ידי שיהודי מתגבר על הנפש הבהמית שלו. על ידי זה גם למעלה נהיה התגברות הקדושה על הקליפה, ועל ידי זה, דהיינו שמסיר ממשלתו ויכולתו ומסלק ממנו הכוח ורשות שנתן לו להגביה עצמו נגד הארת קדושת נפש האלוקית. ואז ממילא מתגלה ונחשף כביכול החושך הנראה גשמי על ידי העבודה הזאת, שיהודי מגביר את הנפש האלוקית שלו על ההעלם והיצר של הנפש הבהמית. אז אתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא פועל שגם למעלה אור הקדושה מתגבר על אור הקליפה והסטרא אחרא, ואז מתגלה האמת שאין שום ממש בקליפה וסטרא אחרא, ונשבר לגמרי כל המציאות שלו. ואז מתגלה אלוקות במוחש, כמו שהרבי אמר קודם, אלוקות באופן של ראייה, שמתגלה האמת שאין עוד מלבדו ורואים את זה במוחש פה למטה בעולם. אז יש פה בעבודה

21:44 דובר 1 שער הטרם בעבודה יסודי ביותר בעבודת השם. כן, שאנחנו צריכים לדעת מה האמת, מה הפנימיות, מה המציאות האמיתית שלנו. ולהבין שכל המציאות הזאת של הבלבולים של היצר וכל העולמות וסטרא אחרא שיש מהיצר, זה הכל עניין של לבוש המחצר מילא מאסטר וזה גופא הקדוש ברוך הוא נותן את הכוח הזה בשביל שיהודי יוכל להתגבר. אני זוכר, היה שנה אחת שהרבי דיבר על זה באריכות, בפרשת כי תצא היה פארברענגען, נשמע כפארברענגען. אני זוכר פארברענגען שהרבי דיבר על זה שפרשת כי תצא מדבר על כי תצא למלחמה. מלחמה בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. יש שם מלחמה, והמלחמה מלחמה קשה ביותר. הוא מדבר על זה באריכות, את התחלת הפרשה עם סוף הפרשה. פרשת כי תצא מתחילה ״כי תצא למלחמה״ ונגמרת עמלק. כל פרשת כי תצא נגמרת בפרשת עמלק, שזה הכוח שיש לקליפה להילחם. הרבי הסביר אז בפארברענגען באריכות שהכוח לקליפה להילחם זה כוח שהקדוש ברוך הוא נתן לו, וממילא זה כוח העצמות. זה לא סתם כוח. הקליפה יש לה כוח חזק מאוד, כוח העצמות, כי בעצם איך יכול להיות שיהיה משהו שמנגד לאלוקות? היפך אלוקות, אין עוד מלבדו. איך יכול להיות שמנגד לאלוקות? אלא רק העצמות, שיהודי מושרש בעצמות עוד יותר גבוה מהכוח הכל יכול. הרבי דיבר על אותיות מאוד גבוהות. פארברענגען נפלא. הרבי דיבר על זה באותיות מאוד עמוקות, שהקליפה יש לה כוח, הכל יכול נעשה הופכי וזה. ויהודי הוא יותר גבוה גם מכל יכול בבחינה הזאת. יהודי מושרש בעצמות ממש, ולכן כל המציאות הזאת שהקדוש ברוך הוא נתן כוח לקליפה זה בשביל שהיהודי יתגבר, ולכן אדרבה יהודי יותר גבוה, ולכן נותן את הכוח להתגבר על

24:06 דובר 1 היצר. הרבי הסביר את היסוד הזה מאוד חזק בתור פארברענגען. שמעתי פעם ר' יואל, על כל פנים, את הסיפור ר' יואל סיפר: היה ר' מיכאל דער אלטער בליובאוויטש, המשפיע הידוע ר' מיכאל דער אלטער. ר' יואל סיפר שר' מיכאל דער אלטער נתן שיעורי חסידות בתניא ובמאמרים, תורה אור ובכלל. על כל פנים, היה לו אופן מיוחד איך שהיה מלמד. אז פעם הוא ניסה להסביר לבחורים את העניין שכתוב, מה שכתוב כאן בתניא ובמאמרים באריכות, שכל המציאות של הסטרא אחרא זה, זה, זה העדר, זה לא מציאות. קליפה זה העדר. הלשון של חסידות, הלשון הוא שקליפה זה העדר. העדר המציאות. לא מציאות. אז הוא דיבר והוא ניסה להסביר את זה, עם כל הביאורים שיש, והבחורים התווכחו. מה זאת אומרת קליפה זה העדר? זה לא יכול להיות. מה זאת אומרת קליפה זה העדר? קליפה משפיע חיים, בעלי חיים, ובאמת זה אומות העולם שקיימים. איך זה העדר? מה זה העדר? בקיצור, הבחורים לא קיבלו את ההסברים של ר' מיכאל. אז ר' מיכאל אמר להם בשלב מסוים, הוא ראה שזה לא הולך עם, עם, עם ההסברים, אז הוא אמר להם: ״אתם לא מבינים. תלך לאיזשהו כפר, עיירה, פואבליטו של גויים. אין שמה יהודים, אין שמה בית כנסת, אין מקווה, אין בית כנסת, אין ישיבה, אין שמה ספר תורה, אין שמה כלום. זה העדר. לא הבנת? זה העדר. אין שמה שום דבר״. זה היה, עם זה הוא שכנע אותי. קליפה זה העדר, על כוונת זה כתוב בתוך התניא.