לקוטי אמרים פרק כ״ט - חלק ח׳

00:01 נדבר על התניא פרק כ"ט בדף ל"ז. אנחנו אוחזים בנקודה "וגם ירעים עליה בקול רעש ורוגז". כאן האלטער רבי מתחיל לתת עוד עצה איך לעשות את השבירה של החומריות שמעלים ומסתיר על הנפש האלוקית. זה, עד עכשיו, היה עצה אחת, שזה היה על ידי התבוננות, חשבון הנפש. כל העניין של להיות תמיד נבזה בעיניו. זה היה עד עכשיו. כאן האלטער רבי מתחיל עם עצה אחרת. האלטער רבי אומר ככה: "וגם ירעים עליה בקול רעש ורוגז להשפילה". עוד עצה איך לגלות את הנפש האלוקית, לשבור את החומריות של הגוף שמסתיר על הנפש האלוקית. יש גם דרך שלא מגיעה בהתבוננות אלא בדרך צעקה. "ירעים עליה בקול רעש ורוגז". פשוט לצעוק באופן של רעש ורוגז להשפילה, לשבור את הנפש הבהמית על ידי צעקה. רואים בגשמיות אצל בני אדם בעולם שלפעמים קורה שבן אדם בגשמיות, לפעמים בן אדם נמצא במצב כמו שוק. קרה משהו ונכנס לשוק, הלם. אז נותנים לו סטירה, נותנים לו מכה. לא מתחילים להגיד לו בבקשה, בוא ננסה להסביר לו דיבורים. זה לא יעזור. צריכים לתת לו איזושהי מכה כדי להוציא אותו מהמצב הזה. אז זה סוג שלפעמים הטמטום המוח והלב, כאילו שהבן אדם נמצא באיזה הלם, במצב כזה של שוק ברוחניות שלו, כאילו שהוא מטומטם, הוא לא רואה, הוא לא זה. לפעמים צריך לתת לו איזשהו בום חזק לעורר אותו, כן? שהוא פתאום יפתח את העיניים וישים לב שיש איזה אמת. וזאת העצה שעל פי חז"ל האלטער רבי עכשיו נותן פה. "ירעים עליה בקול רעש ורוגז להשפילה". כי מה אומר חז"ל? עוד מעט נראה באיזה אופן האלטער רבי אומר לעשות את זה. בחסידות חב"ד כל דבר יש

02:36 לזה אופן מיוחד, וזה לא סתם לצעוק צעקות. מתכוון פה למשהו אחר. "כמאמר רז"ל, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו וגו'". גמרא בברכות. הגמרא מביאה שבן אדם צריך להרגיז את היצר הטוב על יצר הרע, שנאמר רגזו. הפסוק אומר בתהילים "רגזו ואל תחטאו". הגמרא אומרת מה פירוש רגזו ואל תחטאו? שצריכים עם היצר הרע להתנהג באופן של רוגז. לצעוק עליו ברוגז, להרגיז יצר טוב על יצר הרע. מה פירוש להרגיז? מה הכוונה? אז הוא מפרש: "דהיינו לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו". אז כאן האלטער רבי מדגיש, כשאני אומר לצעוק אני לא מתכוון לצעוק בפה. הכוונה לצעוק במחשבה. צעקה פנימית. צעקה זה סוג של פרוסטרציה, כאילו סוג של גועל נפש, אבל במחשבה. "דהיינו לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו. לומר לו: אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו', ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל באמת. עד מתי תסתיר לפני אור אין סוף ברוך הוא, הממלא כל עלמין, היה הווה ויהיה בשווה, גם במקום זה שאני עליו, כמו שהיה אור אין סוף ברוך הוא לבדו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי, כמו שכתוב אני ה' לא שניתי, כי הוא למעלה מהזמן וכו'". כל זה זה חלק מהדיבורים שהבן אדם מדבר עם עצמו בדרך רעש ורוגז. אז מה הוא אומר? הוא קורא ליצר הרע בשמות של גנאי, כל מיני שמות של גנאי שהוא קורא ליצר הרע שלו, כאילו שהוא בן אדם מבחוץ והוא מדבר על היצר הרע כמו אדם שלישי וצועק על היצר הרע. והוא אומר לו כל הדברים, המילים של גנאי. אבל מה הטענה שלו? הטענה שלו זה: עד מתי אתה מסתיר

04:54 על האמת? אתה לא נותן לי לראות את האמת של, האמת של אין עוד מלבדו. "ואתה מנוול וכו', מכחיש האמת הנראה לעיניים דכולא קמיה כלא ממש באמת בבחינת ראייה חושית". יש איזה אמת, והאמת הזאת היא אמת שנראית לעיניים. זאת אומרת, זה משהו ממש אמיתי. רואים את זה בראייה חושית. האמת של אין עוד מלבדו זה האמת של המציאות, זה האמת של העולם, וזה נראה בראייה חושית. וזה שאני לא רואה את זה, זה בגלל שאתה, יצר הרע, אתה לא נותן לי לראות את זה. אז הצעקה הזאת שנותנים ליצר הרע, יש לה את הכוח לשבור את החומריות ועל ידי זה להגיע לרצון אלוקי, כמו שהרב עכשיו הולך להסביר בהמשך הפרק. עצה לא כל כך רגילה בדרכי החסידות. זה משהו שלא, לא בדרך כלל בחסידות. הדרך זה בתורת חב"ד. הסברנו את זה בעוד מקומות, אבל אנחנו רואים פה שלפעמים יש את הדרך הזאת גם כן, שכשבני אדם רואה שהם מסבירים ביאורים והסברים, אז כל זה לא עובד. צריך איזה מכה. אז האלטער רבי נותן פה שלפעמים הדרך זה ככה. יש את המדרש הידוע שזה העניין של השוטרים, שכתוב גם, אמורים, "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", שזה ההבדל בין שופטים ושוטרים. שופטים זה הסברים, שוטרים זה מכות, שוטרים זה במקל. המדרש אומר, מה עם הכלב? דווקא לוקה במקל. הכלב לא מבין הסברים. צריך לתת לו לפעמים מכה כדי שהוא, אה, יירגע, כדי שיפסיק לעשות דברים שמפריע. על דרך זה היצר הרע. לפעמים הוא מתנהג כמו כלב, מתנהג באופן כזה שעם הסברים וביאורים אתה לא יכול לשכנע אותו. צריך לתת לו מכה ואז לעורר אותו.

06:49 אבל תראה, עוד מעט יסביר למה זה ואיך זה ולמה זה עובד באופן כזה. עוד מעט נראה בהמשך. נגיד מה שהרבי אומר פה. יש פה כמה דברים מעניינים. כן, נגיד למשל, הרבי אומר פה דבר ראשון וורט של הרבי. הרבי מסביר מה הפירוש ״ככל השמות שקראו לו חכמינו ז״ל באמת״. אז דבר ראשון הרבי מדייק מה הפירוש ״ככל השמות שקראו לו חכמינו ז״ל״. בפשטות, כשלומדים פשט אז הפירוש הפשוט זה שאמרנו כל מיני שמות, כן, רע ורשע ומשוקץ ומתועב, נתן כל מיני שמות. אז על זה הרבי אומר ״ככל השמות״, כל השמות האלה שאנחנו אמרנו פה זה כל השמות שקראו לו חכמינו ז״ל. זה שמות שחכמים קוראים ליצר הרע. אז הרבי אומר שזה טעות. זה לא נכון, כי יש לך בחז״ל כמה שמות ליצר הרע, גמרא בסוף מסכת סוכה. אז הגמרא כותבת כמה שמות שיש ליצר הרע, אבל לא כתוב שמה השמות האלה, משוקץ ומתועב, כן, אבל לא, לא רע ורשע, לא זוכר את המילים. יש כמה מילים שכן ואומר שלא. אז הרי האלטער רבי לא התכוון ״ככל השמות שקראו לו חכמינו ז״ל״ על חמש שמות שהוא אמר קודם, אלא הרבי לומד פשט שהרבי התכוון אליו וכו׳. האלטער רבי אומר רע ורשע, משוקץ, מתועב ומנוול, ואחרי זה האלטער רבי אומר וכו׳. זאת אומרת שיש עוד שמות שהאלטער רבי לא הזכיר. אז על זה, וה״וכו׳״ הזה, האלטער רבי אומר ״ככל השמות שקראו לו חכמינו ז״ל״. תסתכל במאמרי חז״ל, אתה תמצא שיש עוד שמות חוץ מהחמש שמות שהוא נותן. אז על זה הוא אומר ״ככל השמות שקראו לו חכמינו ז״ל״. זה דיוק אחד. אחרי זה יש עוד דיוק מהרבי. מה פירוש ״באמת״? כל

08:42 השמות שקראו לו חכמינו ז״ל באמת. אז גם בזה בטעות למדו פשט תמיד שבאמת הכוונה שחכמינו ז״ל קראו להם את השמות האלו באמת. זאת אומרת שהשמות שחכמים קוראים להם הם השמות האלה, הם שמות אמיתיים. הרבי אומר, מה קא משמע לן? ודאי שחכמים אומרים אז זה אמת. מה, אז מה האלטער רבי רוצה להגיד עם זה? ולכן הרבי לומד פשט שה״באמת״ הולך על לפני זה. כאילו שהיה כתוב פה, את המילים ״ככל השמות שקראו לו חכמינו ז״ל״ זה כמו סוגריים. תראה, ה״באמת״ הולך על החמש מילים שהאלטער רבי אמר קודם. כאילו שהיה כתוב: אתה רע באמת, רשע באמת, משוקץ באמת, מתועב באמת, מנוול באמת. ה״באמת״ הולך על ה-- על החמישה עניינים הקודמים. מה האלטער רבי רוצה להדגיש עם ה״באמת״? אז הרבי אומר כזה דבר. הרי אנחנו לומדים בתניא שהיצר הרע, כמו שלמדנו, שהיצר הרע באמת לא רוצה. בפנימיות, בשורש, היצר הרע הוא לא רוצה שהבן אדם יעשה עבירה. תראה, כי להפך, המלך שולח אותו כדי לשכנע את ה-- לעשות את העבירה כדי שהוא יתגבר, ולנסות את הבן מלך. אז בשורש, בפנימיות, שהיצר הרע לשם שמיים נתכוון. כי על ידי ש-- כשיורד פה למטה הופך להיות ליצר הרע, וכאן הוא לא. כאן הוא רוצה להחטיא את האדם. אז ממילא יכולים לעשות טעות, מכיוון שאנחנו לומדים בחסידות שבשורש היצר הרע, אז בפנים נתכוון, הוא עושה את זה לטובה. אז אם ככה הוא לא באמת רע, רשע, משוקץ ומתועב. אז אם ככה זה לא יפעל אצל הבן אדם את השבירת הלב, את השבירת החומה. אתה רוצה לשבור את היצר הרע, ואם אתה אומר: אבל באמת היצר הרע הוא גם טוב, הוא בן חמוד שלי,

10:46 הוא רק עושה את עצמו, אז כבר זה יוציא את כל התוקף של העניין. ולכן צריך להדגיש: בשעה שאתה צועק על היצר הרע, אתה צריך להסתכל על יצר הרע כמו שהוא פה למטה, לא כמו שהוא בשורש. בשורש זה עניין אחד. כאן למטה, כפי שהיצר הרע נמצא פה למטה, אז הוא באמת רשע והוא באמת רע והוא באמת משוקץ. זה הרי עבור המציאות שנעשה על ידי שבירת הכלים, ואז היצר הרע הפך פה למטה להיות יצר הרע. אז כאן הוא לא, היצר הרע פה לא חושב על הכוונה הפנימית. כאן הוא באמת רוצה להחטיא את האדם. כאן הוא באמת רוצה לעשות שהבן אדם ייפול לשאול תחתית. ובמילא אנחנו מדברים על היצר הרע כמו שהוא פה באמת. אז הוא באמת רע, באמת רשע, באמת משוקץ, באמת מתועב ובאמת מנוול. זה ביאור של הרבי. עכשיו נגיד דברי ר׳ לוי יצחק בקשר לפרט הזה. נמצאים עכשיו בזמן של כ׳ מנחם אב. הרבי ביקש, הפציר, התחנן כל השנים שבכ׳ מנחם אב ילמדו מתורתו של ר׳ לוי יצחק. הרבי, הרבי דיבר על זה הרבה פעמים וגם כתב. תראה, יש מכתב של הרבי שהרבי כתב בתשמ״ד. תראה, שכ׳ מנחם אב זה ההילולא של, של האבא של הרבי. והרבי ... והזכות, מהם הלשונות מאוד מעניינות, לבקש ולהציע שבימי ההילולא ילמדו מתורתו. אז אנחנו, יש מה שכותב בפרט, יש ביאור מר׳ לוי יצחק על המילים האלה. אז כידוע שר׳ לוי יצחק בכלל היה אדם גדול, גאון עצום בכל חלקי התורה, אבל בפרט מה שהוא התבלט במשהו מיוחד, שזה לא דבר מצוי, זה בחכמת הקבלה ובחכמת הגימטריה, שהיה לו חוש נפלא.

12:42 להסביר כל דבר גימטריות, ומתאים על פי קבלה וכו'. אחד מהדברים הנפלאים שרואים אצל ר' לוי זה היה בעניין של לימוד התניא. ידוע שר' לוי היה כל השנים שהוא היה בגלות, אז כמעט ולא היו לו ספרים. אחד מהספרים היחידים שהיה לו היה התניא. הרבנית חנה, כשהגיעה לבקר אותו, כשנסעה להיות איתו ביחד בצ'ילי, איפה שהוא היה שם בכפר, אז היא הביאה כמה ספרים. אחד מהם היה תניא. ור' לוי, על התניא הזה הוא כתב הגהות, ובזכות זה, בזכות ההגהות האלו. ושם יש את הסיפור הידוע שהרבי תמיד סיפר, שהדיו הזה, שהרבנית חנה הייתה עושה דיו כדי שהוא יוכל לכתוב. ורואים באמת בתניא של ר' לוי, יש צילומים שאפשר לראות שיש צבעים שונים בדיו. זה היה מהצבעים של העשבים. על כל פנים, אז הוא כתב הגהות על התניא ועל התניא גופא, ומזה אחרי זה זה הספר הראשון שהרבי תפס כשהגיעו אחרי זה מספרי... הגיעו הספרים האלה, התניא והזוהר, שזה מה שהיה לר' לוי במאסר, בגלות. כשזה יצא מרוסיה בתש"ו, נראה לי שהדבר הראשון הגיע התניא. אחרי זה הגיע שאר הזוהר גם. הרבי תפס את התניא בהתחלה, אחרי זה הרבי תפס גם את שאר הספרים. ההגהות על תניא, כמובן. שמה רואים איך שר' לוי למד תניא. כשכתוב, כשכתוב שתניא זה כמו חומש, תורה שבכתב, אצל ר' לוי זה היה כפשוטו ממש, כשהוא מדייק בתניא באותיות, במילים, כל אות, כל מילה, כל דבר זה מדויק ונפלא. אין, אין רוויה. יש, אבל יש שפע, ורואים מה שהוא אומר בתניא, שהוא לומד בתניא, והכול זה מתאים על פי סדר, על פי עומקי הקבלה. זה נפלא לראות. לפעמים צריכים

14:54 לדעת את המושגים, מושגים הרבה שלא מדובר הרבה בסדרה עליהם. על כל פנים, אז כאן יש על ר' לוי, ואומר: מה העניין של החמישה מילים? למה האלטער רבי משתמש עם חמש מילים: רע ורשע, משוקץ, מתועב ומנוול? אז הוא אומר שבכלל היצר הרע מגיע מגבורות. זה העניין של היצר הרע, גבורות דקליפה. הרי ידוע שבגבורה יש חמישה גבורות, זה מה שנקרא בחסידות חמש אותיות מנצפ"ך: מ"ם, נו"ן, צד"י, פ"א, כ"ף. זה החמישה גבורות. שזה אותיות שמחלקות, אותיות שמוגבלות, מטרידות. אז זה העניין של החמישה גבורות, ה' גבורות. לכן בהושענא רבה יש את העניין של החמישה חבטות, חמישה המכות שנותנים לערבה, ואומרים שם בנוסח היהי רצון חמישה גבורות. אז היצר הרע גם כן יש לו חמישה שמות. חמישה שמות זה כנגד החמישה גבורות. זה גופא. אז אומר רע ורשע זה העניין של נצח והוד, ומשוקץ, מתועב ומנוול זה חסד, גבורה, תפארת. סדר של החמישה גבורות. אז החמישה גבורות זה כנגד החמישה מידות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד. זה החמישה מידות העיקריים, עיקרי הספירות. אז, אז נצח והוד זה רע ורשע, שזה עיקר היצר הרע. אחרי זה יש את החג"ת של היצר הרע. זה העניין של משוקץ, מתועב ומנוול. אז מנוול זה כנגד תפארת. תפארת זה קליפה. כל אחד מהם זה סוג אחד של הקליפה של היצר הרע. מנוול, מנוול זה היפך היופי. בפשטות מנוול, ניוול. בלשון הגמרא ניוול זה הפוך מיופי. עניין של ניוול זה מראה על מכוער, הפוך מיופי. זה הקליפה שכנגד תפארת. אז הוא אומר שלפי זה מובן למה בהמשך, כשהאלטער רבי בסוף העמוד,

17:18 האלטער רבי אומר, "ואתה מנוול וכו' ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל באמת." מכל החמישה הוא משתמש דווקא מנוול. למה? כי מכיוון שמנוול זה ההיפך של תפארת, יופי, ואמת זה מידת התפארת. זה הרי נקרא מידת האמת. אז האלטער רבי אומר, "ואתה מנוול וכו' ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל באמת." האמת זה מידת התפארת, הקו האמצעי, והמנוול שזה התפארת, זה הקליפה שכנגד האמת. לכן האלטער רבי מכל החמישה מילים בחר דווקא מנוול. לפני זה אבל האלטער רבי אומר, "בקול רעש ורוגז." החמישה שמות זה חמישה גבורות של היצר הרע. אבל לפני זה האלטער רבי אומר, "בקול רעש ורוגז." מה ההגהות של רעש ורוגז? אז רעש ורוגז זה גם כן שתי מילים שקשורות עם גבורות. רעש זה גבורות ורוגז זה גבורות. זה שני ביטויים של גבורות. מה שרוגז זה בגימטריה גבורה. בפשט רוגז שייך עם גבורה, כי אם אדם בתנועה של גבורה אז הוא, אז הוא ברוגז. אבל רוגז זה גם גימטריה גבורה. ורעש, הוא אומר, רעש זה בגימטריה מנצפ"ך. זה החמישה אותיות מנצפ"ך, אבל שתי פעמים מנצפ"ך. למה שתי פעמים מנצפ"ך? אז הוא לא מסביר, אבל מסתמא יש בזה גם עניין. למה דווקא פעמיים? פעמיים מנצפ"ך זה בגימטריה חמש מאות שישים. ואחרי זה יש את העשר אותיות. זה יוצא ביחד, זה יוצא, זה יוצא רעש. זה הרמז איך שרעש מרומז, זה עניין של גבורות. זה ההגהות של ר' לויק פה על התניא. רואים איך שכל הדברים מדויקים על פי קבלה. טוב, מסתמא יש עוד, עוד דברים צריכים להבין שמה, אבל זה סתם להגיד הגהות לר' לויק. מדברים כבר על העניין פה של גבורות. ר' לויק. אז יש הרי את הרשימות, הרשימות שר'

19:43 לויק כתב על עצמו. אז ר' לויק הרי כתב רשימה על עצמו, שזה נדפס בספרים. בספר ליקוטי לוי יצחק בהתחלה יש רשימה שר' לויק כתב: "אני לוי יצחק בן זעלדא רחל." ושם הוא כותב על עצמו, מספר בקיצור מה עבר עליו. בקיצור, מספר שלקחו אותו במאסר, באיזה יום, כמה זמן הוא היה במאסר וכמה מאסרים הוא היה. ואחרי זה מספר שמשמה שלחו אותו לצ'יאילי, ואחרי זה משמה הלך ל-- בקיצור, מספר כל פרטי החיים שלו ואז הוא מסביר שכל פרט זה קשור עם גבורות. הוא אומר שהחיים שלו זה הכל גבורה. השם לוי, לוי הרי זה גבורה, כהנים זה חסד, לוי זה גבורה. יצחק זה גם גבורה. לוי יצחק ביחד בגימטריה נדר, שנדרים זה גם גבורות. אחרי זה נדרים, כן, זה גם עניין של גבורות. אדם עושה סייג, ואחרי זה אומר לוי יצחק בן זעלדא רחל זה בגימטריה אסתר, שזה גם כן גבורות, זה עניין של העלם והסתר. בגימטריה שושנה, שושנה זה גם גבורה, שושנה זה אדום. הכל, הכל מתאים שמה. ואחרי זה אומר שהוא היה בחמישה מאסרים, שזה ה' גבורות, ובאיזה יום הם הודיעו לו שהוא גומר עם המאסר? זה היה בהושענא רבה, שזה המתקת הגבורות גם כן. שמה זה ה' גבורות של הרוס. אז הם הודיעו לו שהוא גמר את המאסר והוא נוסע לגלות, ושלחו אותו לצ'יאילי. אז הוא אומר שצ'יאילי, השורש האותיות צ'יאילי זה ציל, שציל זה גם גבורה, והציל זה הייסורים שהרב כותב בתניא שהייסורים מגיעים מבחינת ציל בפרק כ"ו. ציל ולא נהורא, זה הגבורות שצריך לעבור כדי לתקן את ה... ואז הוא מסיים עוד כמה פרטים, אני לא זוכר, אני רק אומר ככה, ועוד,

22:00 מסביר עוד כמה עניינים שמה, ואחרי זה מסיים שהוא מקווה שאחרי כל הדברים האלה, זה כל המתקת הגבורות, הקדוש ברוך הוא יסלח לו על כל העוונות והפשעים והחטאים וישלח, וישלח לו יום של טובה, שיזכה להיפגש עם הילדים והבנים. זה מאוד מרגש, קצר אבל חזק מאוד. הרבי היה מדבר על זה הרבה פעמים, על ה-- לא הרבה פעמים, פעמיים־שלוש במשך השנים הרבי התייחס לרשימה הזו. דבר אחד הרבי התייחס, שר' לויק היה במקום שלא היו ספרים, והוא שמה מציין מראי מקומות לדברים שצריכים פשוט זיכרון ולדעת פרטים, פרטים, פרטים, שרואים את הגאון שלו מה-מהצד הזה. חוץ מזה הרבי למד מזה איך שר' לויק ראה כל פרט בחיים שלו, הוא ראה בזה אלוקות גם בדברים הכי קשים והייסורים. הכל הוא ראה בזה עניינים של ספירות ועולמות ועניינים. והעניין של גבורה, כי אז הרבי דיבר גם כן על יישום שלומדים מזה בעבודת השם: צריך להיות גם עניין הגבורה, שזה בעבודה שצריך את תוקף הגבורה, שצריך להיות בהתגברות כדי לנצח את היצר במלחמת היצר. גבורה של מסירות נפש של ר' לויק, שבזכות הגבורה שלו הוא יכול לעמוד במסירות נפש לכל ה, לכל התקופות הקשות. עוד, ועוד אחד, יש שם עוד סיפור אחד על קופונג[?]. אצל ר' לויק העניין הזה, אז אני שמעתי סיפור. הרבנית חנה כותבת את זה ב-בספר שלה שיצא בזמן האחרון, נדפס עוד, עוד יומן. כן, יצא עוד חלק מהיומן שמצאו מהרבנית חנה. אז שמה יש עוד סיפור נפלא שהיא מספרת. לויק הרי היה בתקופה מאוד קשה עם הקומוניסטים וכולי, והיה פעם, רצו להוציא מידע. אז היה בן אדם שהיה מוסר, רחמנא ליצלן, שהוא היה עובד בשביל הממשלה והוא

24:06 היה יהודי דתי, חסיד עם זקן ארוך. אבל רחמנא ליצלן נהיה עבד לאום הזה והם השתמשו בו. אז אה, הוא התחפש. והתחפש באופן שבן אדם רגיל לא יכול להכיר אותו. הוא שם כל מיני צבעים וזה. קיצור, הוא התחפש. הגיע לבית של ר' לוי כדי ל-ל-לדעת מה, להוציא מידע על איזה עניין שהממשלה רצו שהוא ידע. הגיע לר' לוי כמו תמים כזה, עשה את עצמו שהוא לא, שהוא מישהו אחר והתחיל לדבר. אבל ר' לוי היה לו חוש. הוא שם לב, הוא ראה. הוא חשב שהוא יעבוד עליו. אבל ר' לוי הסתכל בעיניים שלו והוא צעק את השם שלו. ור' לוי נתן צעקה כזאת, פשוט צעק עליו. אמר לו, "איך אתה עושה כזה דבר?" פשוט נתן-- התחיל לצעוק בצעקות חזקות. "איך אתה מוכר את הנשמה שלך לשטן?" וצעק, והבן אדם נשבר והתחיל לבכות. ור' לוי ישב איתו, וזה היה פשוט מסוכן אפילו בפועל. הוא ידע שהבן אדם הזה עובד בשביל הממשלה. הוא יכול ללכת לספר את הכל. ר' לוי דיבר איתו בצורה כל כך קשה. הוא שבר אותו, התחיל לבכות בכיות נוראות ואחרי זה הוא ברח משם. ומה שהיה המשך הסיפור, איך שר' לוי החזיר אותו בתשובה. הבעה הזאת של בקול רעש ורוגז, שלפעמים זה פשוט עצה ש-- לשבור את הקליפה, שלפעמים הבן אדם מונח במקום, שלפעמים העצה זה דווקא באופן של בקול רעש ורוגז. כל זה שיהיה כבר, בקיצור, ראה אנשיך מיפו הוא בשיפו.