לקוטי אמרים פרק כ״ט - חלק ו׳

00:01 אנחנו אוחזים פה בתניא בדף ל"ו עמוד ב', בשורה המתחלת "ולכן". תראה, כאן דיבר בקשר להכנעה שצריך להיות כדי שיהיה לב נשבר ונדכא, שעל ידי זה שוברים את רוח הסטרא אחרא, ועל ידי זה פועלים שאור הנשמה והשכל יוכל להאיר בגוף, נפש הבהמית, ולשבור את הטמטום המעיק על הלב שיש בעבודת השם. אז האלטער רבי דיבר פה עכשיו, הדבר האחרון שלמדנו, על העניין של חטאת נעורים והפגם שעשו בעליונים. ואף על פי שהוא כבר עשה תשובה, אף על פי כן, כמו שהרבי אומר, לפעמים צריכים לדעת שהקדוש ברוך הוא רוצה להביא אותנו לתשובה יותר נעלית. יש שתי עניינים: או שהיום אינו נזקף לו תשובתו מכיוון שהוא התעלה לדרגה יותר גבוהה, וממילא הפגמים שלפני זה חזרו והתעוררו, הוא צריך לתקן אותם; או שרוצים להרים אותו למקום יותר גבוה בתשובה, תשובה עילאה. שזה הדרגה של דוד המלך שאמר "וחטאתי נגדי תמיד". בקשר למה שהאלטער רבי אומר פה, "וחטאתי נגדי תמיד", יש להעיר מאגרת התשובה, שבאגרת התשובה האלטער רבי גם כן מביא את העניין של "וחטאתי נגדי תמיד", ושם האלטער רבי מבאר לכאורה עוד טיעון. באגרת התשובה פרק י"א, שם האלטער רבי, גם כן שם האלטער רבי מדבר על תשובה עילאה, והרבי מדבר שצריך להיות תשובה עילאה בשמחה רבה, וזה העניין של כל ימיו בתשובה. זה לא תשובה תתאה, תשובה של מרירות, אלא כל ימיו בתשובה הכוונה תשובה עילאה דווקא, שזה צריך להיות דווקא בשמחה רבה. אבל האלטער רבי שואל: אז לכאורה אם ככה, מה הפשט "וחטאתי נגדי תמיד"? איך יכול להיות בשמחה רבה אם יהיה אצלו "וחטאתי נגדי תמיד"? לזכור את העבירה שלו לא יביא אותו לשמחה.

02:09 אז האלטער רבי מסביר שמה ש"נגדי" הכוונה מרוחק. זה הוורט של האלטער רבי שמה, שהפשט "וחטאתי נגדי תמיד", ש"נגדי" הכוונה מרוחק, כמו "מנגד" בפסוק במדבר, "מנגד לאוהל מועד". רש"י אומר מרוחק, זה הוורט, "מנגד". הכוונה שדווקא לא שזה יהיה באופן שהעבירות רובצות עליך מקרוב. זה אותה ידיעה מרחוק. זאת אומרת, למרות שכבר עשית תשובה, ולמרות שהבן אדם כבר תיקן את זה, כבר תשובה תתאה כבר עבר, אבל אף על פי כן הוא צריך שיהיה את הזיכרון מרחוק שהוא לא בן אדם מושלם. הזיכרון הזה לא רק שלא מפריע לשמחה, אלא אדרבה, זה עוזר לשמחה. וורט נפלא. שם האלטער רבי אומר באגרת התשובה: הזיכרון שהבן אדם יודע שהוא בעצם שייך לחטא, הזיכרון הזה מרוחק, לא רק שזה לא מוציא מהשמחה, זה עוד עושה את השמחה יותר גדולה. למה? כי על ידי זה הבן אדם מקבל את כל העניינים בשמחה. ברגע שהבן אדם יודע שבעצם הוא לא מושלם וממילא לא מגיע לו כלום, וממילא כל מה שיש לו אז הוא שמח בחלקו. כל מה שאין לו אז הוא גם שמח בחלקו, ואז הוא מקבל את כל, מקבל כל המאורעות שקורים לו, כל מה שזה. אנשים מעצבנים אותו, אנשים מפריעים לו, לפעמים ייסורים, דברים לא טובים שקורים, אז הוא יודע לקבל את זה באהבה ולקבל את זה בשמחה. וזו עצה טובה להיפטר מכל מיני כעס וקפידות, שבן אדם יודע שהוא בעצם הקדוש ברוך הוא מנקה אותו. זה בסדר, אין פה שום בעיה לקבל את זה. מקבל ייסורים באהבה. אז שמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". הנעלבים ואינם עולבים. זה וורט יסודי בחיים שאנחנו צריכים לזכור את זה. מגיע בחיים

04:09 כל אחד ואחד מאיתנו. לפעמים מישהו עושה לך לא טוב על הלב, הרי זה דברים שקורים לנו שאנחנו לא אוהבים. לפעמים יש דברים כאלה שמצערים. לפעמים יש אנשים שמצערים אותנו, לפעמים זה ממילא שיש דברים לא קלים. לדעת לקבל את הדברים באהבה ובשמחה. הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. זה מה שזה, כל כל כל ה... ואיך הם כל העניינים שהאלטער רבי שמה מביא. אז זה וורט, ביאור אחר לכאורה בעניין של "וחטאתי נגדי תמיד". כאן הוא אומר "וחטאתי נגדי תמיד" זה שעל ידי זה הוא מתעלה לתשובה עילאה, על ידי זה שיש לו את ה"וחטאתי נגדי תמיד". על דוד המלך, למרות שהוא כבר עשה תשובה ועשה תשובה באמת, ודוד המלך "ולבי חלל בקרבי", אף על פי כן תמיד הוא הרגיש את ה"וחטאתי נגדי תמיד", מצד זה שעל ידי זה הוא פעל בעצמו תשובה יותר גבוהה, זה פעל אצלו יראה יותר גדולה, זה עזר לו לתשובה עילאה. זה וורט אחד פה בתניא, וורט אחר זה באגרת התשובה, כדי לקבל בשמחה כל מה שקורה, ושמה הפשט "מנגדי" זה מרוחק. יש איזו שיחה של הרבי, צריך להיות באגרת התשובה, שמסביר למה בליקוטי אמרים האלטער רבי מסביר באופן אחד ובאגרת התשובה מדבר באופן אחר, ושם הרבי אומר איזה וורט, שליקוטי אמרים קשור עם עבודת הבינונים, באגרת התשובה זה עבודת התשובה, ולפי זה הוא מסביר. אני לא זוכר עכשיו את הפרטים. בוא ניכנס עכשיו הלאה בהמשך הפירוט. "וגם מי שלא חטא חטאת נעורים החמורים". עכשיו האלטער רבי מתייחס מה קורה לבן אדם שאצלו אין, אצלו אין, אצלו אין את העניין הזה של הפגם שדיברנו קודם, חטאת נעורים. אומר האלטער רבי.

06:01 וגם אם הוא נקי מחטאת נעורים החמורים. גם בן אדם שהוא נקי מהעניין של חטאת. יש פה שני פירושים מה הפשט חטאת נעורים החמורים. האם הכוונה חטאת נעורים שהם חטאים חמורים, חמורים הולך בכלל על חטאת נעורים? עבירות חמורות. כידוע, האלטער רבי אומר באגרת התשובה, אומר גם לפני זה בפרק ז' ליקוטי אמרים, שהעניין של חטאת נעורים, שזה העניין של זרע לבטלה, זה חמור, עוון גדול מאוד מאוד. זה חטא, זה עניין שזה חטא חמור. זה הפשט חמורים? או יש פירוש אחר. כמדומני שהרבי אומר כזה וורט, שחטאת נעורים החמורים, הכוונה שזה בחטאת נעורים גופא יש חמורים ויש לא חמורים. זאת אומרת, גם בחטאת נעורים עצמם יש עניין של חטאת נעורים החמורים. יש גם חטאת נעורים, אבל בדקות לא חמורים. זאת אומרת, יש בחטאת נעורים בגסות, זה העניין של פגם הברית, זרע לבטלה, אבל יש גם חטאת נעורים בדקות. מה העניין של חטאת נעורים? חטאת נעורים זה העניין של רתיחת הדמים. אצל נער, אצל בחורים, יש את הטבע של הדם רותח, רתיחת הדמים. הרתיחת הדמים מתבטאת בעוד עניינים. רתיחת הדמים מתבטאת גם כן שלפעמים רואים איך שהבחור אוכל, אז הוא אוכל עם התלהבות מאוד גדולה. הרתיחת הדמים מתבטאת גם בעוד עניינים. תאוות אכילה. לפעמים הרתיחת הדמים מתבטאת בתאוות הלבושים. הוא עושה הרבה, הרבה אקסרסייז, הרבה אקסס, הרבה הרבה. הוא מונח בזה שהגוף שלו יהיה... זה הרתיחה, ויכול להתבטא בכמה עניינים. לא אצל כל אחד מתבטאת הרתיחה באותם עניינים, אז גם זה נקרא בדקות גם חטאת נעורים. האלטער רבי אומר בליקוטי תורה שהרתיחה והכוח בתאווה דענייני לא מזי זה נחשב לחטאת נעורים גם כן. אז במילא, אז האלטער רבי

08:12 אומר פה שאפילו אם הוא נקי מחטאת נעורים החמורים, אבל יש לו את העניין בדקות, שזה מגיע מצד, כמו שהאלטער רבי הולך עכשיו להסביר. אז גם על זה צריך לעשות את החשבון הנפש. וישים אל לבו לקיים מאמר הזהר הקדוש להיות ממארי דחושבנא. צריך הבן אדם לשים לב, להתבונן ולעשות חשבון הנפש. להיות ממארי דחושבנא, דהיינו לעשות חשבון עם נפשו מכל המחשבות והדיבורים והמעשים שחלפו ועברו מיום היותו עד היום הזה. צריך לעשות חשבון הנפש במחשבה, דיבור ומעשה שהבן אדם עבר עליהם מיום היותו עד היום הזה, אם הוא כולו מצד הקדושה או מצד הטומאה רחמנא ליצלן. להתבונן מה קורה עם המחשבה, דיבור ומעשה. מה כאן הבעיות שהאלטער רבי אומר? האלטער רבי אומר שחוץ מהחשבון הנפש בעניינים של עבירות, יש גם חשבון הנפש בנוגע למחשבה, דיבור ומעשה. וזה גוף-- אז האלטער רבי אומר וישים אל לבו. יש פה כמה עניינים שצריכים לדייק, לא סתם. האלטער רבי דורש פה חשבון הנפש. וחשבון הנפש, אומר האלטער רבי, דבר ראשון וישים אל לבו, וישים אל לבו. הרבה פעמים אתה יכול לעשות חשבון הנפש, אבל הלב לא נמצא שם. צריך חשבון. כן, אחד ועוד אחד זה שתיים. אתה יכול גם לעשות חשבון. קמתי בבוקר, עשיתי ככה, חשבתי ככה, דיברתי ככה. אבל כמו שאתה חושב על משהו שלא שייך אליך, זה זה. אין פה. העבודה זה וישים אל לבו, וישים אל לבו. זה צריך להיות פרסונל אטנשן. זאת אומרת לשים לב שיהיה, שיהיה עם הרגש שיהיה. זאת אומרת שהחשבון הנפש יהיה נוגע. וזהו גם כן מה שהוא מביא מאמר הזוהר, אומר מארי דחושבנא. מה הדיוק מהזוהר מארי דחושבנא? הזוהר מדייק שהחשבון הנפש צריך להיות באופן של מארי

10:10 דחושבנא, בעל חשבון. יש, וכשעושים חשבון אז יש רואה חשבון. יש אנשים שיש להם עבודה כזאת, משלמים להם. יש רואה חשבון, מנהל חשבונות. הוא לא נקרא מארי דחושבנא. יש את בעל הבית, יש לבעל הבית, יש לו חנות, יש לו בית חרושת, יש לו זה, והוא, איך אומרים? יש לו אמפלויי, אז יש בן אדם שהוא עושה את התפקיד של לנהל חשבונות. הבן אדם שעושה את ניהול החשבונות לא מעניין אותו באמת אם יש רווח. הוא צריך לתת חשבון. הוא צריך להגיע בסוף היום, סוף השנה, סוף החודש ולהגיד לו בסדר, היה כך וכך רווחים, היה כך וכך הוצאות, וזהו. אבל המארי זה בעל הבית. בעל הבית כשהוא עושה חשבון זה אות אחר לגמרי. אצלו כל דבר נוגע. אם היה רווח אז הוא שמח. אם היה זה, עצוב, זה זה זה הנגוציו שלו, זה החנות שלו, זה... אז מדברים על העניינים הנפשיים שלו. אז הלשון של הזה, אז האלטער רבי מדגיש פה לקיים מאמר הזהר הקדוש להיות ממארי דחושבנא. החשבון הנפש כמו שבעל הבית עושה חשבון הנפש, שזה נוגע לך כל רגרסו, אינגרסו, כל הכנסה והוצאה נוגע לך. אז החשבון הזה זה חשבון שמעורר, שמביא, שמביא לתשובה. במה צריך להיות העניין הזה של החשבון הנפש? אז הוא אומר מיום היותו. מאוד מעניין גם הלשון פה. מיום היותו עד היום הזה. בפשטות אתה אומר מיום היותו, מה? מיום שהבן אדם נולד? מי יכול לעשות חשבון הנפש מיום שהוא נולד? מי זוכר? אנחנו לא זוכרים מה היה לפני חמש דקות. רואים צדיקים גדולים, אומרים שהרבי מווילנא[?] אמר פעם על עצמו שהוא יכול לתת דין וחשבון מכל מחשבה, דיבור ומעשה. ארבעים

12:12 שנה זה משהו מאוד... אז זה אומרים, מדריגה של חסיד, שהיה ר' משה וילנקר, שהוא היה מה שכתוב בהיום יום. מי היה ר' משה וילנקר? היה מרחובות. בקיצור, היה בעל מדריגה שבמאמרים של האלטער רבי, אבל אדם רגיל יודע שאפילו מה בדיוק מיום היותו ופשוט. התרגום מיום היותו, לא מתכוונים היום שהוא נולד. מיום היותו הכוונה מאז שהוא התחיל שיהיה לו הכרה. זאת אומרת, מאז שהוא נהיה מענטש, מאז שהוא התחיל להיות מענטש, מאז שהוא התחיל להיות בן אדם שלוקח שליטה על עצמו, שהוא יודע מה קורה איתו. זה הכוונה מיום היותו. זה יכול להיות מהבר מצווה, יכול להיות גם אחרי זה. ברגע שהאדם החליט לקחת את עצמו בידיים ולעשות תשובה ולהתחיל לעבוד את השם ברצינות. מאז שהוא יודע את עצמו, מאז שיש לו הכרה במחשבות דיבורים ומעשים שלו. על כל פנים, לעשות חשבון הנפש מיום היותו עד היום הזה, אם היו כולם מצד הקדושה, מצד הטומאה, רחמנא ליצלן. אומר האלטער רבי, מה פשט, מה, מה פירוש מצד הקדושה? מצד הטומאה? אפשר לחשוב טומאה, עבירות. מה פשט טומאה? אז האלטער רבי מיד מסביר. הרי מדברים פה על בן אדם שאין אצלו עבירות חמורות. אז מה פשט טומאה? על איזה טומאה מדברים? אז האלטער רבי מיד מסביר: דהיינו כל המחשבות והדיבורים והמעשים אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו. צד הטומאה לא מתכוונים גרו בעבירה. לא מתכוונים דברים, דברים חמורים. מתכוונים כל עניין של מחשבה ודיבור ומעשה שזה לא קשור עם עבודת השם. לה' ולרצונו ולעבודתו. לה' ולרצונו ולעבודתו, שזהו פירושו של סטרא אחרא, כנ"ל בפרק ו'. יש פירוש מה פירוש לה' ולרצונו ולעבודתו. לה' זה מחשבה בדבקות גופא. גדלות

14:12 ה' זה נקרא לה'. רצונו זה קיום המצוות. כל מה שקשור עם תורה, בעניינים של תורה ומצוות, זה נקרא לרצונו. ולעבודתו זה כל מעשה חול לשם שמיים. זאת אומרת, גם בעניינים מותרים, כשזה לשם שמיים אז זה גם קדושה. אבל כשזה לא לה' ולא לרצונו ולא לעבודתו, אז זה מחשבות כאלה. יכול להיות גם דברים מותרים בעצם, אבל כשהם לא לשם שמיים אז זה הופך להיות לטומאה, כי זה הפשט: סטרא אחרא. סטרא אחרא זה כל דבר שלא בטל לקדוש ברוך הוא, שזהו פירושו של סטרא אחרא, כנ"ל בפרק ו'. למדנו בפרק ו', האלטער רבי הסביר שמה שהעניין של סטרא אחרא פירושו צד האחר שאינו צד הקדושה. ומה פשט צד האחר שאינו צד הקדושה? צד הקדושה זה כל דבר שהוא בטל לקדוש ברוך הוא בגילוי, וכל דבר שהוא לא בטל לקדוש ברוך הוא אז הוא קליפה וסטרא אחרא. האלטער רבי שם את היסוד בפרק ו' בתניא. קדושה פירושו אחדות ה'. ביטול. כל דבר שלא מאיר שמה אלוקות, שלא קשור עם אחדות ה', גם אם הדבר עצמו הוא דבר המותר, אז הוא קליפה וסטרא אחרא, ובמילא זה נקרא טומאה. יש טומאה של שלוש קליפות, יש טומאה קליפת נוגה, אבל זה טומאה. זה היפך הקדושה. זה לא אלוקות, זה גלות. אז ממילא כשאתה מתבונן ואתה שם לב במחשבות דיבורים ומעשים שלך שיש מחשבה ודיבור ומעשה שלא לה' המה. יש את המאמר של אני לדודי. המאמר הידוע של אני לדודי של האלטער רבי, ליקוטי תורה דף ל"ב, שהאלטער רבי שם מביא: אין צריך לומר דברים האסורים, אלא אפילו דברים של היתר, לא ברכו דמלכא נשתוויין, מילין דהדיוטא יתיר. זה נקרא מדבר. שם דבר

16:01 האלטער רבי, ארץ דמדבר. העניין של מדבר זה מחשבה ודיבור ומעשה שלא לה' ולרצונו ולעבודתו, שאין שמה את הקדוש ברוך הוא, לא יושב שם. וממילא זה, האלטער רבי פה נותן פרטים בהסברנו בשביל לפעול את ההכנעה בליבו. הוא אומר, זה שאדם מגיע להכרה שיש אצלו כאלו עניינים של מחשבה, דיבור ומעשה שלא לה' המה, הרי ידוע כי כל איש ישראל החושב מחשבות קדושות נעשה מרכבה בעת זו להיכלות הקדושה שמהם מושפעות מחשבות על האדם. שאדם חושב סידור, חושב תורה, חושב מצוות, חושב עניינים של קדושה, אז עכשיו הוא מרכבה להיכלות, כי המחשבות מגיעות משם. אז ממילא נהיה מרכבה לשמה. וכן להיפך, נעשה מרכבה טמאה בעת זו להיכלות הטומאה שמהם מושפעות כל מחשבות רעות, וכן בדיבור ומעשה. בשעה שאדם חושב מחשבות זרות, או מדבר דיבורים שלא לה' ועל דרך זה במעשה, בשעת מעשה הוא נהיה מרכבה לקליפה וסטרא אחרא. מכיוון שהכוח, החיות שיש לו כדי לדבר ולחשוב, מגיע משמה. איך יש לו עכשיו כוח? הרי כל דבר בעולם צריך כוח אלוקי. איך יש לו כוח לחשוב מחשבות זרות, לדבר? זה בגלל שיש חיות עליון שנמצא בגלות. הרבי מסביר באגרת התשובה פרק ו': יש החיות עליון שיורד דרך שבעים שרים ודרך העניין של גלות השכינה שמתלבש בתוך הקליפה, ומשמה מגיע החיות לבן אדם, וממילא יוצא שאדם בשעה שהוא חושב עניינים בלתי רצויים אז הוא מרכבה לכל סטרא אחרא, וממילא כשהוא מתבונן בעניין הזה אז זה יפעל עליו להכניע שבו, וניתוק גם מצד העניין של מחשבה ודיבור ומעשה עצמו. יש סיפור שמספרים על ר' גרונם אסתרמן. ר' שלמה חיים היה מספר את הסיפור הזה על המשפיע הידוע בליובאוויטש, ר' גרונם. ר' גרונם היה

18:04 חסיד של הרבי מהר"ש. הוא הגיע אחרי החתונה, הגיע לרבי מהר"ש. אומרים שאחרי החתונה, ככה ר' גרונם היה מספר אחרי זה לבחורים, אחרי החתונה הייתה לו איזו ירידה. מה פירוש ירידה? במדרגה של ר' גרונם? בקיצור, הוא הגיע לרבי מהר"ש, והרבי מהר"ש אמר לו שיהודי אחרי החתונה צריך לעשות שוב תשובה על חטאי נעורים. ככה זה. אז הוא אמר לרבי מהר"ש שאין לו. אין לו, אין לו. לא היה לו. זאת אומרת, אין לו חטאי נעורים. אז הרבי מהר"ש אמר לו: מה אתה חושב, אני מדבר על גראָבע חטאי נעורים? אתה חושב שמדברים? זה הפשט. מה שאומרים חטאי נעורים חמורים, כן, יש חטאי נעורים חמורים. אתה חושב שמדברים פה על גראָבע חטאי נעורים? כן. ואז הוא התחיל לבכות וביקש תיקון. והרבי מהר"ש אמר לו שילמד דרך חיים. ככה הסיפור שכן, שהוא למד דרך חיים עד שהוא פשוט כבר כל פעם שהיה רואה את הספר היה מתחיל לבכות. יש כמה נוסחאות, ופרטי הסיפור איך זה נגמר. אבל למעשה זה היה, נראה לי, שהרבי מהר"ש אמר לו שכבר מספיק, שלא צריך ללמוד יותר. זה היה הסיפור. זאת אומרת, כאן רואים שיש את המושג של חטאי נעורים חמורים, ויש, יש גם... זאת אומרת, זה העניין הזה של הרהורים רעים בטלים. למה גם זה נחשב לעניינים דומים לחטאי נעורים. פה נמצאים עכשיו בזמן של קרוב לתשרי, מנחם אב. בדיוק לומדים ענייני ימי... פה הזמן הזה, העניין של חשבון הנפש ותשובה. טוב ש... הרבי דיבר בשבת ואתחנן על העניין של חמישה עשר באב. אז היה קביעות שחמישה עשר באב יצא ביום שישי. שבת היה פאַרברענגען, חמישה

20:20 עשר באב הרי הוא התוועד. הרבי דיבר שעכשיו מתחיל מחמישה עשר באב, אתה מתחיל להתכונן לראש השנה. ומה שכתוב בספרים, כן, חמישה עשר באב, הגימטריה כתיבה וחתימה טובה. כבר מחמישה עשר באב מתחילים הכנה לראש השנה. אז הרבי דיבר באריכות על זה שצריך לעשות חשבון הנפש. שצריך להיות חשבון הנפש כבר משבת ואתחנן, צריך להתחיל העניין של החשבון הנפש. בדרך כלל במשך השנה צריך להיות עיקר העניין שם, כן, אבל חודש אלול צריך להיות חשבון הנפש. מה עשו במשך השנה? אז הרבי אמר שזה כבר מתחיל מעכשיו, משבת ואתחנן. מחמישה עשר באב מתחיל העניין של החשבון הנפש. ואז הרבי דיבר באותה שבת, אם אני לא טועה זה היה באותה שבת גם, הרבי התחיל את העניין של ועד המוסיפין. אז היה שטורעם שהרבי אז עשה, שצריכים סדר בלימוד וצריכים הוספה, וכל אחד צריך לעשות חשבון הנפש מה הוא עשה. זה היה בהמשך לאותה תקופה. יהודי סתם שהרבי ביקש באופן פתאומי לקבל פעולות טובות, שלוש, שלוש הוספות, שלוש החלטות שכל אחד עשה במשך השנה האחרונה. בהמשך לזה הרבי דיבר בשבת ואתחנן על העניין הזה ואמר שזה עניין. אז הרבי עשה שטורעם מאוד מיוחד שמגיעה תקופה ועושים חשבון הנפש. מה עשיתי במשך השנה? יכולים לעבור תקופה ארוכה ואז הוא רואה, שם לב שהוא לא עשה שום דבר, כאילו לא עשה שום הוספה. הרבי היה מאוד חזק אז באותה תקופה שצריך שיהיה עניין של פעולות טובות, שצריך שיהיה עניין של הוספות. ואז, מוסיפין, הרבי רצה שיהיה ועד ושיהיו ממונים ויכתבו לרבי כל... שייכנס אליו כל תקופה, על כל אחד ואחד, איזה עניינים הוא עשה

22:29 בתור הוספה בפועל ממש. הרבי מינה ועד. הרבי עשה גאַנצע מהפכה, שטורעם שלם הרבי עשה מאותו עניין. כן, אני זוכר שהייתי אז בישיבה, אז בישיבה עשינו גם ועדה בכל מקום. כל בית כנסת, כל שבוע היו אוספים מכל הבחורים. כל אחד היה צריך לכתוב מה הוא עשה במשך השבוע בתור הוספה, או בלימוד התורה או בעבודה או בצדקה, במבצעים. ואספו את כל זה והיו שולחים את זה לרבי. הרב חודקוב ור' ניסן מינדל, הם היו הממונים. בקיצור, היו צריכים כל סוף שבוע לשלוח בפקס את הפעולות הטובות, את ההוספות. זה לקח שנים. אני אף פעם לא ידעתי מה קורה עם זה. כל שבוע אני הייתי ממונה אז בישיבה, כתבנו. אחרי כמה שנים ראיתי שבאמת הייתה נכנסת לרבי רשימה שלמה והיו כתובים שמות והפרטים. יצא באיזשהו מקום, יצאו צילומים. היה כתוב, כן, ישיבת מונטריאול, היה כתוב ככה: מה למדו? מה עשו? היו נכנסים לרבי כל הפרטים, פרטי פרטים, וגם לקחת את זה לאוהל. זה היה עניין שלם. על כל פנים, זה הזמן עכשיו, בהיסטוריה, שנמצאים בסמיכות לחמישה עשר באב. בדיוק אנחנו לומדים פה על העניין של מרירות וחשבון הנפש. זה הזמן שצריכים להיכנס קצת לאווירה של אלול, שזה אומר בפועל ממש להיות קצת יותר רציניים, להיות קצת יותר... להיכנס, לקחת את התקופה הזאת, את הזמן הזה, להתחיל לעבוד על עצמנו, להתכונן לראש השנה, להתכונן, להתכונן לזמן של ימי התשובה. אפרופו, אני... זה הנקודה.