לקוטי אמרים פרק כ״ט - חלק ה׳

00:01 אנחנו אוחזים בפרק כ"ט, דף ל"ו עמוד ב', בשורה המתחלת כנ"ל, אחרי הסוגריים, אחרי הריבוע, ובפרט. אז האדמו"ר פה באמצע להסביר, לתת לנו כל מיני רעיונות, התבוננויות, חשבונות. איך לפעול את השבירה של החומריות. לשבור את הגסות של הנפש הבהמית. שעל ידי זה נשבר רוח הקליפה והסטרא אחרא. וכרגע שיש את השבירה של הסטרא אחרא, אז על ידי זה אור הנשמה יכול להאיר בתוך הבן אדם בגופו. אז האדמו"ר ממשיך הלאה עכשיו עוד, עוד התבוננות. עד עכשיו האדמו"ר דיבר על ההתבוננות מצד עצם המצב, מצב הנפש. זה שהמצב הנפש שלי זה מצב הנפש של, של קליפה וסטרא אחרא, הנפש הבהמית אצל הבינוני עדיין בתוקפה וגבורתה, ומצד הנפש הבהמית עדיין הוא נמצא באופן שיש לו יכולת ל-ל-להתאוות לדברים האסורים, אז זה עצמו מראה שהוא עדיין בעצם הוא הוא, הוא יונק מהקליפות. זה היה חשבון מצד המצב הנפשי. עכשיו האדמו"ר ממשיך הלאה והאדמו"ר אומר, ובפרט. תראה, נכנס קצת יותר לפועל ממש. לא רק מצד מצב הנפש, יש גם עניינים של, של עניינים של פגמים שקיימים אצל הבן אדם. אומר האדמו"ר, ובפרט כשיזכור טומאת נפשו בחטאת נעורים. שאדם יזכור, מהעבר, טומאת נפשו בחטאת נעורים. יש עבירות שהבן אדם עשה כשהוא היה צעיר, עניין של חטאת נעורים. כידוע, העניין מה שמוציא זרע לבטלה, מה שנקרא פגם הברית, שבדרך כלל בזמן הנעורים כשיש את רתיחת הדמים אז נכשלים בזה, חטא כזה שמאוד קשה לא להיכשל בזה. חטא, כידוע, שהחטא של חטאת נעורים זה חטא שבכלל קשה ל-להתפטר מזה, ולכן האדמו"ר מביא את זה בתור דוגמה. דרך אגב, הרבי מדגיש שמכאן ראיה למה שהרבי תמיד אומר, שכשהאדמו"ר אומר בפרק י"ב לגבי בינוני, "ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם". כתוב בפרק י"ב שבינוני הוא בן אדם כזה שלא עבר עבירה

02:29 מימיו ולא יעבור לעולם. אז שואלים את השאלה, אז בן אדם שעבר פעם עבירה לא יכול להיות בינוני? אלא מה פשט הוא לא עבר עבירה מימיו? זה לא כפשוטו. הפשט הוא שהוא עשה תשובה. אז עכשיו הוא במצב כזה שלא יעבור עבירה. מכיוון שהתשובה מתקנת גם את העבר, וברגע שעשה תשובה אז העבר שלו כבר גם כן נהיה מתוקן, ועוד מצד המעמד ומצב שלו כעת, על ידי זה שעשה תשובה, אז לא עבר עבירה מימיו. אחד מהראיות שהרבי מביא זה מכאן. שהאדמו"ר אומר שמדבר פה על הבינוני, והאדמו"ר אומר שיזכור טומאת נפשו בחטאת נעורים. זאת אומרת שמדובר על בן אדם שהיה לו בעבר חטאת נעורים, שזה חטא חמור מאוד, כמו שכתוב באיגרת התשובה, וגם בפרק ז' האדמו"ר דיבר על זה קודם. ואף על פי כן אומר האדמו"ר שזה שייך להיות, שייך אצל הבינוני החטא הזה, ואף על פי כן הוא נקרא בינוני. כי למה זה הבינוני? מה שאומרים לא עבר ולא יעבור, זה מדברים על המעמד ומצב שלו בהווה. על כל פנים, אומר כאן האדמו"ר, מביא את זה בתור התבוננות, חשבון הנפש, כדי לפעול את השבירה של הישות והגסות של הקליפה. אז הוא אומר, ובפרט כשיזכור טומאת נפשו בחטאת נעורים והפגם שעשה בעליונים. ידוע שהחטא פוגם לא רק בנפש, אלא החטא פוגם באילנות עליונים. כמו שהאדמו"ר מסביר באיגרת התשובה, שמכיוון שהנפש מושרשת בשם הויה, וזה נמצא בכל סדר השתלשלות, בכל הדרגות יש הנפש, הרי הנשמה של יהודי מושרשת בד' אותיות, וזה נמצא בכל הדרגות של סדר השתלשלות. אז כשבן אדם פוגם על ידי החטא אז

04:24 הוא פוגם בכל, בכל דרגה. יש הפגם פועל בכל העולמות, ונוקב שם הויה. הוא פועל נקב והוא פועל פגם בשם הויה, שזה בכל סדר השתלשלות. ושם, וממילא מהזמן, כשמדברים ונגיע להפגם שנעשה בעליונים. הרי מכיוון שעולמות עליונים זה למעלה מהזמן, כל הגדרים של זמן הרי לא שייך בעליונים. שמה זה למעלה מהזמן. כשמדברים שם הויה זה למעלה מהזמן, וכאילו פגם ונטמא היום חס ושלום ממש. אז ממילא הבן אדם יתבונן בזה. יוצא שבדרגות מסוימות בעליונים, אז הפגם שהוא עשה בעבר זה לא רק בעיה מהעבר. ויזכור חטא שעשית בעבר, יש לכאורה, הבן אדם אומר לעצמו שהוא חטא בחטאת נעורים בעבר, אבל זה היה בעבר. הוא כבר עשה תשובה. כמו שהאלטער רבי עכשיו הולך להגיד עוד מעט, כן, מה קורה עם התשובה? הוא עשה תשובה. אף על פי כן, אנחנו אומרים, אף על פי כן, זה צריך להפריע, לצער אותו, לשבור אותו, לפעול אצלו את שבירת הלב. למרות שזה קרה בעבר. למה? הרי זה דבר שהיה בעבר והוא כבר עשה תשובה. זה מה שהאלטער רבי מוסיף פה. מכיוון שהפגם נפעל לא רק בנפש. אם הפגם היה רק בנפש, טוב, עכשיו במצב הנפש שלו הוא בינוני, הוא בסדר, הוא עשה תשובה. אז זה כבר אין, אין, אין חטא. אבל מכיוון שהפגם זה פגם בעולמות עליונים ובכל הדרגות של סדר השתלשלות, ובמילא תמיד יש מקום ששם הוא עדיין לא תיקן, יש מקום שהפגם עדיין נשאר, ולכן שם אנחנו אומרים, כמו שאומר, למעלה מהזמן, אז כאילו פגם ונטמא היום. אז שמה הפגם זה לא פגם של העבר, זה פגם של ההווה, כאילו פגם היום חס ושלום ממש. אז הרבי

06:18 ממשיך, ואף שכבר עשו תשובה נכונה, לכאורה מה זאת אומרת שנשאר פגם? הרי בן אדם עשה תשובה, והרי התשובה אמורה לתקן את כל הפגמים. זה היה העניין של תשובה. תשובה מנקה את הפגמים. וכמו שדיברנו, התשובה הרי פועלת גם על העבר. אז, אז, אז לכאורה, אז לכאורה מה פשט שנשאר פה פגם? אז זה האלטער רבי מסביר, שאף שכבר עשו תשובה נכונה. ואז מתאר את זה האלטער רבי: הרי עיקר התשובה בלב. התשובה העיקרית זה עניין שבלב. תשובה זה עניין של חרטה, והחרטה צריכה להיות חרטה אמיתית. זה העניין של תשובה בלב. צריך להיות תשובה מעומקא דליבא. להרגיש את הצער ואת החרטה מעומקא דליבא על החטא. והלב יש בו בחינות ומדרגות רבות. מכיוון שעיקר התשובה בלב, והלב יש בו הרבה דרגות. לב, הרי זה עומק הלב. זה אינסוף. אומרים, ממעמקים, ממעמקים. לשון רבים. כבר האלטער רבי מסביר בליקוטי תורה, ממעמקים, שיש עומק לפנים מעומק. אז הלב יש בו ריבוי עומקים. אז התשובה צריכה להיות בלב. והלב יש בו עומק לפנים מעומק. אז ממילא גם אם היום הווידוי שלך היה מעומקא דליבא, ובמילא לפי המצב שלך היום היה וידוי, שעשית תשובה ותיקנת במדרגה של היום. אבל מחר אז צריך להיות תשובה יותר עמוקה. והתשובה של אתמול והיום זה כבר לא מספיק. ובמילא ברגע שהבן אדם יתעלה לדרגה, אז זה מה שהאלטער רבי: הלב יש בו בחינות ומדרגות רבות, והכל לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום כידוע ליודעים. מכיוון שתשובה זה וידוי שבלב, יש עניינים של מעשה בפועל. מחשבה, דיבור ומעשה. שמה יש, יש, יש, יש, יש דברים. זה הכל ברור. עשית או לא עשית, קיימת,

08:22 לא קיימת. אז שמה זה, יא, דברים שקשורים במעשה בפועל. שמה הנחת תפילין, לא הנחת תפילין, אין על מה להתווכח. יא? התפילין היו כשרים, קיימת את המצווה, אם לא, לא קיימת. אבל כשמדברים על מצוות כאלה שהם קשורים עם עבודה שבלב, עבודה שבלב זה אינסוף. כן, הלב הרי, כמו שאומר, מדרגות רבות. הלב זה, הלב זה אינסוף. יכול להיות מה ש... מהרגש הלב שלך היום זה לא המדרגה שלך והרגש הלב של מחר. וזה מה שאומר: הכל לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום. מה הכוונה שהאלטער רבי אומר לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום? שלושה עניינים. יש עולם, יש שנה, יש נפש. יודעים, כן? חסידים תמיד אומרים שיש ב־ב־בחיי האדם יש שלושה דברים. כל הדברים בעולם מורכבים מעולם, שנה ונפש. עולם זה מקום, שנה זה זמן, נפש זה אדם. יא, וזה כל הסדר השתלשלות, כל חיי אדם, הכל מורכב משלושה דברים האלה: עולם, שנה, נפש, זמן, מקום וחיות. אומר האלטער רבי: לפי מה שהוא אדם, האדם, הנפש משתנה. לא כל פעם הנפש נמצאת באותה דרגה. לפעמים הבן אדם נמצא במדרגה מסוימת בנפש, יא, בדרגה מס... לפעמים אדם מתעלה לדרגות יותר גבוהות. הבן אדם מתעלה, ילכו מחיל אל חיל. דרגת הנפש. כמו שיש בבני אדם עצמם, יש אדם שהוא יותר, אה, אה, אה, יש לו יותר כוח, יותר... אז דורשים גם אצל כל בן אדם עצמו יש, יש דרגות. אז זה נקרא לפי מה שהוא אדם. היום האדם שלך הוא בדרגה אחרת מהאדם שהיית אתמול. זה לפי מה שהוא אדם. אחרי זה יש עניין של זמן. יש זמנים. זה לא אותו דבר זמנים של ימי שבוע וזמנים של שבת,

10:17 זמנים של יום טוב, זמנים של עשרת ימי תשובה. כמו שהרמב"ם אומר בהלכות תשובה, אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, אף על פי כן בעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, מתקבלת היא מיד. אז יש זמנים מסוימים ששם זה עת רצון. על דרך זה תענית, עת רצון יום תענית. אז יש זמן, ועל דרך זה במקום. אז ודאי שיש מקומות ששם התשובה מתקבלת יותר, או ששם צריכים תשובה יותר גבוהה. זה לא אותו דבר כשאדם נמצא בחוץ לארץ, בארץ ישראל, נמצא במקום קודש, נמצא במקום ששם, אה, במקום יותר, יותר נעלה. נמצא בבית של הרבי. יש מקומות, יש במאמר, בדיוק במאמר של אה, ד"ה ציון במשפט תפדה, המאמר המוגה, תשל"ה. שמה הרבי מדבר על כל העניין הזה. עולם, שנה ונפש. שיש כמה וכמה דרגות. מדבר בדיוק על הנקודה הזאת. יש... אז זה מה שהאלטער רבי אומר. מכיוון שהכל לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום, והדברים האלה הרי משתנים, ובמילא מכיוון שזה משתנה אז גם התשובה משתנה. ולכן עכשיו בשעה זו שרואה בעצמו דלא סליק ביה נהורא דנשמתא. זה שעכשיו הבן אדם רואה שעכשיו יש לו טמטום בלב. זה מה שאנחנו מדברים פה. מדברים פה על הבינוני שרוצה להתפלל ועכשיו הוא מרגיש שהוא לא יכול להתפלל. למה לא יכול להתפלל? כי יש לו טמטום בלב. למה יש לו טמטום בלב? זה מאיפה נוצר הטמטום בלב? מהגסות של הקליפה. מאיפה נוצרה הגסות של הקליפה? מהעבירות. יא, הרי כל זה, זה הכל השתלשלות. העבירות הבן אדם עשה, אז העבירות נותנות כוח לנפש הבהמית, נותנות כוח לקליפה. עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. על ידי עוונותיכם נעשה... נעשה, נעשה עניין של, של, של,

12:11 של, של נותן, נותן חיים לעוון הזה. והחיים הזאת זה מה שמביא לו טמטום הלב. איי, עשיתי כבר תשובה? למה יש לי טמטום הלב? אז זה גופא הראיה שהיום אני במצב, לפי המדרגה שאני היום, עוד פעם מתעורר הפגם. במדרגה של אתמול היה אז בתכלית השלמות, כי במדרגה שהלב שלי היה אתמול, אז הווידוי שלי היה כדבעי, ולכן במדרגה של אתמול לא היה פגם, ולכן גם לא היה לו טמטום הלב. ולכן אתמול התפילה הייתה כדבעי למעלה והכל הלך טוב. זה היה במדרגה של אתמול, אבל היום, מכיוון שהיום הבן אדם הוא התעלה לדרגה יותר גבוהה, אז במקום שהוא נמצא היום עוד פעם מתעורר הפגם. כי הפגם זה-זה-זה נמצא בריבוי עולמות, ולכן-- וזה גופא אומר שהתשובה צריך להיות בריבוי מדרגות. אז היום, מכיוון שהיום אתה נמצא במדרגה יותר גבוהה, אז עוד פעם מתעורר הפגם, וזה צריך לעורר את האדם להתעוררות יותר פנימית לעשות תשובה כדי לתקן את הפגם. אז זה גוף העניין שעל ידי ההתבוננות בעניין הזה יפעל אצלו שבירה שלו, וזה יפעל-יפעל את השבירה של הסטרא אחרא. יש פה דבר מאוד נפלא שהאלטער רבי מסביר פה, חידוש מאוד גדול בכלל הסוגיה של תשובה. כל הוורט הזה שנמצא פה, זה לא נמצא באגרת התשובה. לא כל כך ברור העניין הזה. אולי בכלל לא נמצא, זה לא בטוח אם בכלל אגרת התשובה. זה מאוד מעניין. בכלל, באגרת התשובה האלטער רבי מדבר הפוך. כשלומדים אגרת התשובה, עוד מעט מגיע כבר חצי שעה. צריך כבר להיכנס. אחרי תשע ורבע צריכים להתחיל להתכונן לחצי שעה. אז באגרת התשובה שמה האלטער רבי מדבר על תשובה, דווקא אומר האלטער רבי שתשובה זה-זה-זה

14:07 עניין של עבודה בפועל, עזיבת החטא בלבד. כאן האלטער רבי מחדש שתשובה זה עבודה שבלב. כן. באגרת התשובה שמה האלטער רבי מדגיש להפך. מצוות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד. כן, גם שמה האלטער רבי מוסיף שצריך להיות, הלשון של האלטער רבי, שצריך להחליט בלבו בלב שלם שלא ישוב לכסלו. אבל שמה הדגש, שהרבי מסביר החידוש של האלטער רבי במצוות התשובה מן התורה. הרבי מסביר באגרת התשובה את היסוד של הרבי, שהאלטער רבי מחדש באגרת התשובה שמצוות התשובה זה עיקר ההחלטה מעתה והלאה. עזיבת החטא. זה עיקר של תשובה, לא החרטה. חרטה זה פרט. חרטה זה אבן הבית. חרטה זה-זה-זה עוזר שלא יקרה עוד פעם. אבל זה לא העיקר של התשובה. מצוות התשובה מן התורה זה עזיבת החטא, עזיבת החטא זה לא וורט של חרטה. עזיבת החטא זה החלטה. עזיבת החטא זה החלטה שמהיום והלאה אני לא הולך להיות יותר שייך. קורא האלטער רבי שמה מרידה במלכות. בן אדם מגיע להכרה שהחטא זה מרידה במלכות, וברגע שהוא עושה החלטה שמהיום והלאה אני לא אהיה יותר במרידה במלכות, מקבל על עצמו עול מלכות שמיים. זה נקרא תשובה מן התורה. זה מצוות התשובה. זה נקרא תשובה בפועל. כאן האלטער רבי מדבר לגבי הבינוני. בינוני זה לא רק תשובה בפועל. אצל הבינוני זה בדיוק הלשון פה שהאלטער רבי אמר שעושה תשובה נכונה. אז הרבי מדגיש, תשובה נכונה זה תשובה מיוחדת. מדברים פה על עבודת הבינוני. הבינוני הרי אמרנו קודם, הבינוני זה לא סתם בן אדם שבפועל עשה תשובה. בינוני הוא בן אדם שעושה תשובה באופן כזה שלא יעבור עבירה מימיו ולא יעבור עליה. זה צריך להיות תשובה אמיתית, תשובה פנימית.

16:08 כשהתשובה תהיה באופן כזה, שהתשובה מעמיד אותו במעמד ומצב שלא יעבור עבירה ולא יעבור. זה צריך להיות תשובה דווקא עם התשובה בלב, תשובה מעומק הלב. כשיש חרטה, זה עושה שהתשובה, אז התשובה יש לזה קיום. יש עבודה פנימית. זה על זה האלטער רבי אומר, מכיוון שאצל הבינוני התשובה זה לא תשובה, רק תשובה חיצונית. זה תשובה פנימית. תשובה בלב, מעומק הלב. ובלב הרי יש ריבוי מדרגות, ולכן יש ריבוי מדרגות בתשובה. ולכן, למרות שאתמול במעמד ומצב שלך התשובה הייתה תשובה שלמה, ובאותו מצב שהיית אתמול זה לא היה פגם, כי במדרגה שהוא נמצא עכשיו, במקום ההוא, זה תשובה שלמה. הוא תיקן. אבל ברגע שהוא יתעלה למקום יותר נעלה, אז יתעורר שוב פגם, ואז צריך עוד פעם לתקן את זה. וזה גוף הסיבה למה מתעורר אצלו טמטום הלב. וכדי שהוא יתקן את העניין. זה הביאור שהאלטער רבי אומר, הביאור הראשון שהאלטער רבי אומר פה. הרבי מביא בשיחות, הרבי מביא דוגמה לזה מאוד פשוטה. כן, הרבי מביא את הדוגמה לזה בשיחות. את הדוגמה של, של הבגד. דוגמה ידועה שמובאת בשיחות של הרבי. בגד. כתוב בגמרא שבגד, אם יש לזה לכלוך, אז אם זה בגד של עם הארץ אז זה לא חציצה. אם זה בגד של תלמיד חכם זה נחשב לחציצה. אז יש דרגות בבגדים. אם, אז מה קורה אם הוא היה עם הארץ ואחרי זה נהיה תלמיד חכם? אז בדרגה שהוא היה עם הארץ זה לא היה פגם ולא היה לכלוך. עכשיו שהוא התעלה למדרגת תלמיד חכם, אז אותו דבר שאתמול לא היה נחשב לפגם, היום זה נחשב לפגם. היום זה נחשב ללכלוך. לפי הרמה שאתה נמצא עכשיו. כן, אז עכשיו

18:11 התעורר. כן, פתאום זה הופך להיות ללכלוך. אותו דבר שאתמול הוא לא היה, עכשיו זה היה. כי לפי המדרגה שאתה מתעלה. הדוגמה שמובאת בליקוטי תורה פרשת שלח, האלטער רבי מביא מהעניין של הבגד. כשאתה מכבס את הבגד, אז יש כל מה שזה בגד יותר עדין, יותר, יותר חשוב. אז מה שנחשב לפגם בבגד פשוט יותר, אז הוא שם לא נחשב לפגם. כשנהיה בגד יותר יקר, הופך לפגם. אז לפעמים יש לך בגד, כשהבגד הוא במצב מסוים אז זה לא היה תופס מקום. וכל מה שהבגד נהיה יותר, אתה, אתה מתקן אותו, משפץ אותו, עושה אותו, אז הפגם פתאום, פתאום תופס מקום יותר, נהיה יותר מציאות ולכן צריכים לתקן את זה. אז זה האלטער רבי מביא, שאומרים סלח לנו בשמונה עשרה. למה אומרים סלח לנו בשמונה עשרה? כי כשמגיע השמונה עשרה, אז שם הבן אדם מתעלה לדרגה יותר גבוהה, ואז מה שקודם לא היה נחשב לרע פתאום מתגלה. נהיה, נהיה, נהיה פתאום תופס מקום, פתאום נהיה מציאות. דבר שלפני זה לא היה נחשב, פתאום עכשיו זה נופל. על דרך זה אומרים פה גם, כי מגיע לבינוני. מגיע למדריגות שהיה עד עכשיו זה היה תשובה שלמה. אבל לפי מדריגות שנמצא עכשיו, אז עוד פעם מתעורר הפגם וצריך לתקן את זה. אז זה מה שהאלטער רבי אומר דבר ראשון. והיום נזכה לתשובה אבל לא מבדילים. ועוד האלטער רבי מוסיף עוד עניין, שהרי ... לתשובה ... מעומקא דליבא יתיר. יש גם עוד, עוד מצב, עוד, עוד מצב. לא שזה לא קשור עם. יש דרגה אחרת, יש מצב, יש סיבה אחרת גם כן. לפעמים הטמטום הלב זה לא בגלל שהתעורר

20:01 פה פגם. לא יכול להיות. לפעמים בן אדם עשה תשובה כל כך אמיתית. יש סוג של תשובה עמוקה כל כך מעומק הלב שזה תיקן את הפגם בכל סדר השתלשלות. לא נשאר שום תשובה באופן של היסחף. תשובה כזאת שהוא בעצם עשה, שהוא עקר את החטא מעיקרו באופן שלא נשאר שום פגם בשום עולם. תשובה אמיתית. תשובה באופן של, של היסחף לגמרי ולא נשאר מזה שום פגם בשום מקום, בשום עולם. אז אם ככה, איך פתאום יש לו טמטום הלב? אומר האלטער רבי, יכול להיות עוד סיבה לטמטום הלב. לא בגלל הפגם, אלא עניין אחר לגמרי. לפעמים מלמעלה רוצים להעלות את הבן אדם לדרגה יותר גבוהה. בעבודת השם רוצים להעלות אותו לדרגה יותר גבוהה. ותשובה עילאה היא מעומקא דליבא יתיר. זה עוד סוג של תשובה, לא שקשור עם תיקון הפגמים, אלא זה תשובה שקשור עם תשובה עילאה. הרי תשובה זה לא רק על חטא. כמו שידוע מה שכתוב, זה כן כתוב באגרת התשובה, בפרט בליקוטי תורה פרשת האזינו, שהרבי מסביר, לא כל עניין של תשובה זה על חטא ועוון. תשובה זה לא רק על חטא, תשובה זה גם כשלא שייך. גם צדיקים צריכים לעשות תשובה. אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא, ככתוב בנוגע למשיח. ותשובה זה עבודה. זה, זה, זה להתקרב לקדוש ברוך הוא יותר. אז לפעמים כשהקדוש ברוך הוא רוצה להרים את הבן אדם לדרגה יותר גבוהה בתשובה, תשובה עילאה, אז גם כן פועלים אצלו סוג של טמטום הלב, כדי שהבן אדם יצטרך לעבוד יותר קשה, להתייגע יותר, ואז הוא יכול להגיע לדרגה יותר גבוהה בעבודת השם. ולכן אמר דוד וחטאתי נגדי תמיד. הרבי לומד פשט שהלכן

21:56 נאמר על העניין השני. אבל הרבי מוסיף, ולכן אמר דוד. הוא התכוון, ונגיע לנקודה השנייה. זה שאומרים שלפעמים רוצים להביא את הבן אדם לדרגה יותר גבוהה בתשובה עילאה, ובשביל זה מעוררים אצלו את העניין של הטמטום הלב, החטאים. זה חידוש מאוד גדול. מילא אומרים שיש פגם, אז מובן, לתקן את זה. אבל אין שום פגם ואף על פי כן פועלים אצלו טמטום הלב כדי לעורר אצלו להיזכר על החטאים והעוונות שלו. מה המטרה? איפה, איפה רואים כזה דבר? אז זה אנחנו רואים אצל דוד המלך. ולכן אמר דוד. דוד המלך, הרי הרבי כבר דיבר בתניא קודם שדוד המלך היה במדרגה של לבי חלל בקרבי. לא היה אצלו בכלל עניין של רע. לבי חלל בקרבי. הוא תיקן את החטא לגמרי. חלל, אה, אוגי אוהב תניס. ואף על פי כן דוד המלך אמר וחטאתי נגדי תמיד. למה אמר חטאתי נגדי תמיד? הביאור בזה, אצל דוד המלך זה היה מצד הדרגה השנייה, לא מצד הפגם. אצל דוד המלך זה היה מצד שהוא רצה להתרומם לדרגה יותר גבוהה בתשובה, תשובה עילאה. אז על ידי חטאתי נגדי תמיד, אז זה פעל אצלו את העניין של שבירת הרצון, וזה הביא אותו לעומק, לתשובה עילאה יתירה, לדרגה יותר גבוהה בתשובה. היום זה הרי היארצייט של רבי לוי יצחק. הרבי הזכיר את זה כמה פעמים. בכ' מנחם אב. הרבי עשה גם, אה, הרבי הרי עשה את התולדות. החסיד היחיד שהרבי חיבר את התולדות שלו היה רבי לוי יצחק, שהרבי עשה חוברת. יש חוברת שנדפס ב-בפלא חורים. שהרבי הדפיס את התולדות של רבי לוי. בקיצור, אבל זה מאוד מעניין לראות איך שהרבי, הנה,

24:00 כותב עליו. אז את העניין הזה שמדברים פה בדיוק באופן פרטי, אז מדברים הרי על רבי הלל מפאריטש, שאצלו הייתה עבודה שהוא זיכך. פרידיקער רבי כמה פעמים בליקוטי דיבורים שרבי הלל עבד, זיכך את הגוף, עבד על עצמו, שהוא זיכך את הגוף שלו לגמרי. שהוא עשה שהגוף שלו יהיה... כבר ידוע שמסופר. פרידיקער רבי מספר שהיה בל"ג בעומר והיה פארברענגען, חסידים אכלו ורבי הלל לא אכל. למה? כי הוא היה באמצע תענית בה"ב. לפעמים קורה של"ג בעומר יוצא יום חמישי, תענית בה"ב, שהתעניות של אחרי פסח זה היה תענית בה"ב, והחסידים התחילו את הפארברענגען, היה לפני השקיעה, וזה, כולם התחילו לאכול. רבי הלל לא אכל כי התענית. אז ר' בייז'ה[?] נתן לו על הראש, כאילו למה הוא, למה הוא לא אוכל? כולם מתוועדים וזה, מה זה ל"ג בעומר, כאילו רצה קצת. אז רבי הלל אמר שהוא לא יכול לבלוע. זה לא שכאילו הוא לא יכול לבלוע. זה גוף של רבי הלל. כאילו זה לא שהוא לא באמת כן היה רוצה לאכול, אבל... אז היה שם אחד שאומר שהגוף של רבי הלל זה, זה הגלגול של חמורו של רבי פנחס בן יאיר. כזה ביטוי אמר. חמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא יכול היה לאכול כשלא היה לזה מעשר. היה כזה סוג של ביטוי, יש כמה, אבל היה שם אחד. פרידיקער רבי מסביר בליקוטי דיבורים שרבי הלל עבד על עצמו. הוא זיכך את הגוף שלו ועשה שהגוף יהיה כלי, כלי לאלוקות. הייתה אצלו עבודה באופן כזה שהוא בעל הגוף, שתואר ש-- יש כמה וכמה סיפורים שחסידים היו מספרים על רבי הלל, עד כמה אצלו היה זיכוך הגוף, היה אצלו בתכל'ס שהוא

26:05 עבד על עצמו. אחד מהדברים שהוא פעם היה נרדם, והיה בנסיעה ונרדם. הרב גרינגלס היה מספר תמיד סיפורים על רבי הלל. אז היה בנסיעה ונרדם, והסוס, העגלה הגיעה לנהר ויש גשר. הגיע-- אז העגלה הגיעה לגשר ופתאום הוא קפץ, קפץ מהעגלה. היה באמצע לישון. מה קרה? כתוב בצוואת רבי יהודה החסיד לא לנסוע עם סוס ועגלה על גבי גשר. צריכים לרדת, כך כתוב. טוב, היום לא עושים את זה כי אומרים שהיום הגשרים הם לא כמו שהיו פעם. לא יודע, אבל בצוואת רבי יהודה החסיד כתוב לא לנסוע עם סוס ועגלה על גבי גשר. אז למרות שהוא היה באמצע לישון, וזה צוואת רבי יהודה החסיד, אפשר לחשוב זה לא מצוות דאורייתא, אבל היה אצלו כל כך העניין שהגוף שלו היה מזוכך, שהוא הרגיש שמגיעים פה גשר, זה הגוף שלו. על זה מספרים שהיה נמוך. רבי הלל היה מאוד פטיט, מאוד נמוך, נמוך קומה. זה היה באופן מאוד בולט. הוא היה מאוד נמוך, אז אומרים שהוא היה יושב, אז הרגליים שלו לא הגיעו לרצפה, אז היו שמים כזה, אה, איך אומרים, קופסה, ארגז כדי שישים את הרגליים. אז אומרים שפעם שמו ארגז והוא ככה קפץ, קפץ מהכיסא. אז בדקו, אז היה בתוך הארגז, היה ספר. הוא הרגיש שיש פה משהו שזה לא. זה היה מצד העבודה. הוא זיכך את הגוף שלו, עבד על עצמו להיות כלי לאלוקות. וזה הרבי אומר ב-ב-ב-בתולדות של רבי הלל, הרבי אומר שזה היה המדרגה של רבי הלל מפאריטש, שזה מצד ההתקשרות שלו לרבותינו נשיאינו. זה שרבי הלל הגיע לכזה דרגה של עבודה ועבודת השם, זה לא היה בכוחות עצמו. זה היה בכוחות

28:21 של ההתקשרות שלו לרבי. אז הרבי הרים אותו למדרגה הזאת.