לקוטי אמרים תניא, פרק כ״ח - חלק ד׳

00:00 דובר 1 אנחנו חוזרים פה בתניא בפרק כ"ח, אה, בדף ל"ה עמוד ב'. בשיעור הקודם זה רק אחרי הנקודה. יא, אז האלטער רבי אומר שלא יחשוב כאילו שכל העניין של המחשבות זרות זה אבן הבוחן שאומר שהתפילה שלו זה לא כדבעי. אם היה מתפלל כדבעי לא היה לו מחשבות זרות. האלטער רבי מסביר שזה נכון רק אם יש נפש אחת. אבל האמת היא שישנן שתי נפשות, וכל אחת נלחמת זו עם זו על הגוף, והנפש הבהמית, שכל אחת רוצה לשלוט ולמשול, שהמוח יהיה ממונה ממנה לבדה. ובמילא אז יש שתי נפשות. אז יש מלחמה זו עם זו, ולכן כל הרהורי תורה ויראת שמיים זה מגיע מצד הנפש האלוקית. כל מילי דעלמא זה מהנפש הבהמית, במילא זה לא הוכחה שהתפילה שלך זה לא כדבעי. כיוון שיש פה שתי נפשות, אז בשעה שנפש אחת רוצה לשלוט על הגוף והנפש, על הגוף ועל המוח ועל כל המציאות, אז הנפש השנייה גם רוצה, וממילא משמה מגיעות המחשבות זרות. כמו שאמרנו קודם, אדרבה, דווקא בגלל שהנפש האלוקית מתעוררת לכן הנפש הבהמית גם כן מתעוררת. האלטער רבי אבל מסיים: רק שהאלוקית מלובשת בו. יא. מה האלטער רבי רוצה להוסיף עם המילים רק שהאלוקית מלובשת בו? זאת אומרת, האלטער רבי רוצה להסביר מה קורה פה, מה פתאום. אם הן שתי נפשות, אם הן היו לגמרי נפרדות, אז למה פתאום בדיוק עכשיו מתעוררת הנפש הבהמית? כן? מצד אחד אני מבין שזה לא אומר שהתפילה שלך זה לא כלום. יא. זה שיש לך מחשבות זרות זה לא אבן הבוחן, זה לא מראה שאתה לא בסדר. זה מראה שיש לך שתי נפשות, הנפש אחת

02:03 דובר 1 יש גם נפש שנייה. למה אבל דווקא בעת תפילה מתעוררת הנפש הבהמית להפריע לבן אדם? על זה ביאורו: רק שהאלוקית מלובשת בו. מכיוון שהעבודה של יהודי בחיים זה באופן שהנפש האלוקית מלובשת בנפש הבהמית, ככה זה בדרך בעבודת השם. עבודת השם זה שישנן שתי נפשות שמלובשות זו בזו. הנפש האלוקית מלובשת גם בנפש הבהמית. הן לא עובדות לגמרי בנפרד. דווקא שתי נפשות, דווקא שתי נפשות, יש, יש נפש אלוקית, נפש הבהמית, הסברנו בשיעור הקודם באריכות. יש שני עניינים בחיים. חיים של קדושה, חיים של עולם הזה. זה שני סוגים של חיים, שתי נפשות. אבל באיזה אופן זה עובד? באופן של התלבשות. זאת אומרת שהנפש האלוקית, כדי שהנפש האלוקית תעבוד עם הגוף ותעשה מהגוף כלי לאלוקות ותעשה שהמוח של הבן אדם יהיה כל כולו הרהורי תורה ויראת שמיים, והלב שלו יהיה אהבת השם ויראת השם, הנפש האלוקית צריכה את הנפש הבהמית גם כן. היא מתלבשת בנפש הבהמית והיא עובדת יחד עם הנפש הבהמית. על-- יא, אז האלוקית מלובשת בו. ודווקא על ידי שתי הנפשות ביחד, על ידי זה פועלים את העבודה. זה הפירוש "בכל לבבך, בשני יצריך". העבודה היא באופן שלוקחים גם את הנפש הבהמית איתנו בע-בעבודת השם. ולכן הוא גופא, הסיבה למה הנפש הבהמית גם כן מתעוררת באמצע התפילה כדי לבלבל ולהפריע את הבן אדם. מכיוון שהאלוקית מלובשת בו, האלוקית מלובשת בנפש הבהמית בשביל צורך העבודה. אז לכן יש שמה אחיזה לנפש הבהמית גם כן, יא, ולכן היא גם כן אה, אה, כשהיא רואה שהנפש האלוקית מתעוררת אז היא גם כן מתעוררת ומתחילה להפריע עם המחשבות זרות. זו הסיבה למה

04:00 דובר 1 מתעוררות המחשבות זרות דווקא בעת התפילה. אבל לפי, כמו שהאלטער רבי אומר, אז זה גופא, היא הוכחה שזה לא אומר שהתפילה שלך זה לא טובה בגלל שיש לך מחשבות זרות. זה אומר שאתה נמצא במלחמה. ובמלחמה, כמו במלחמה, יש שני צדדים. אז כשהנפש האלוקית מתעוררת, הנפש הבהמית גם מתעוררת, בפרט שאחת מלובשת בשנייה. לכן יש את, יש את היצר הרע של הנפש הבהמית להכניס מחשבות זרות. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, כן, מה ההסברה יותר בעומק להסביר למה העניין של המחשבות זרות זה מראה שאדרבה, שאתה נמצא במקום הנכון, שאתה נמצא בעבודה של השם, ולכן איך צריכים להתייחס למחשבות זרות? כמו שהאלטער רבי אמר פה בפרק הזה, על ידי היסח הדעת דווקא, לא לעשות מזה עסק כל החיים, לא להצטער מזה שיש לך מחשבות זרות, אלא אדרבה, העבודה צריכה להיות באופן של היסח הדעת ושמחה יתירה, כמו שהאלטער רבי אמר בכוונת התפילה. אז האלטער רבי מביא פה את המשל הזה, זה מיוסד על המשל הבעל שם טוב שמובא גם כן באיגרת הקודש י"ח, והוא כמו של אדם המתפלל בכוונה ועומד לנגדו ערל רשע. כן, זה, זה, זה בדיוק איך שצריכים לקרוא את זה, נראה לי. אה, ערל. איך כתוב בתניא, בעזרת השם?

05:40 דובר 2 ערל.

05:41 דובר 1 ערל. והוא כמו של אדם המתפלל בכוונה ועומד לנגדו ערל רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו. שזאת עצתו בוודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע. בן אדם מתפלל בכוונה ואז מגיע איזשהו גוי, והגוי רוצה לבלבל את הבן אדם בתפילה. מה העצה? מה אנחנו היינו אומרים לבן אדם מה לעשות? אז עצתו בוודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע. לא להתייחס אליו בכלל ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב: אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. יא, הבן אדם צריך לעשות. יא, העצה שבן אדם צריך לעשות, מה שכתוב בתנ"ך, מה שכתוב, שלמה המלך אומר שצריך לעשות באופן שהוא לא יקשיב בכלל מה שהוא אומר. אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. אל תתחיל להתווכח איתו, כי אם אתה תתחיל להתווכח איתו אז בסוף אתה גם כן, אתה תתלכלך יחד איתו. כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבות זרות. לא להיכנס לגמרי בשום עניין של טענה ומענה, שום הסברים, שום פלפולים עם המחשבות זרות. כי המתאבק עם מנוול מתנוול גם כן. יא, זה הכלל שבן אדם כשהוא מתחיל להתלכלך-- להתאבק, זאת אומרת להביא-- להתווכח עם המנוול, מתנוול גם כן. כשאתה מתחיל להתחבר עם משהו מלוכלך אז נדבק בך גם כן הלכלוך. על דרך זה גם פה, על ידי זה שהבן אדם מתחיל להיכנס בשקלא וטריא, בטענות ומענות עם היצר הרע, עם מחשבות זרות, אז בסוף הוא גם כן מתלכלך מהמחשבות זרות. רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו ויוסיף אומץ בכוח כוונתו. לכן אומר האלטער רבי, מהי העצה? העצה היא שאדם צריך לעשות את עצמו כאילו שהוא לא שומע ולא מקשיב בכלל

07:52 דובר 1 לכל הבלבולים, אלא אדרבה להתחזק יותר בכוח בכוונת התפילה. אז זה היסוד שהאלטער רבי מלמד אותנו פה בתניא. יסוד כללי בעבודת השם, שכשמגיע היצר הרע ומתחיל להכניס לנו כל מיני מחשבות המבלבלות, בפרט בעת עסק התורה והתפילה, אז מה צריך להיות הדרך? הדרך בעבודה צריך להיות באופן שלא להיכנס לוויכוחים, לא להיכנס לשקלא וטריא, אפילו לא לחשוב כל מיני סברות וכל מיני דברים. מאיפה זה מגיע ולמה זה מגיע וכו'. אלא להתגבר ולהמשיך ביתר שאת בכוונת התפילה, כאילו שלא לתת לו בכלל שום עצה, שום פתחון פה. זוהי הדרך בעבודת השם שהאלטער רבי דורש פה. עכשיו אנחנו יודעים שיש בתניא פרק שלם באגרת הקודש שהזכרנו עכשיו בשם הבעל שם טוב, שזה הפרק כ"ה באגרת הקודש, שזה היה אחד מהדברים שהאלטער רבי, במאסר שלו, זה היה אחד מהסיבות לסיבת מאסרו, היה הסיפור הזה, שאחד מהתורות שהבעל שם טוב אמר נתפס בצוואת הריב"ש. הבעל שם טוב אומר שבן אדם שמתפלל ומגיע גוי ומבלבל אותו באמצע התפילה, מה הוא צריך לעשות? אז הבעל שם טוב אומר שצריך להתבונן בסיבה, מה, איך, איך, איך יכול להיות שגוי מפריע לי באמצע התפילה? ומביא את הסיפור עם דוד המלך, שדוד המלך אמר כשקיבל את הקללה שאמר לו שמעי בן גרא, אז דוד המלך אמר שלא לעשות לו שום דבר כי ה' אמר לו קלל. העבדים של דוד רצו להרוג את שמעי בן גרא, ודוד המלך אמר לא להרוג אותו כי ה' אמר לו קלל. הפשט, הוא אומר, מה הפשט? ה' אמר לו קלל. איפה ה' אמר לו קלל? הקב"ה אמר לשמעי בן גרא להגיד חס ושלום, לקלל את

10:01 דובר 1 דוד? אלא מה, ברגע שבן אדם עושה משהו רע יש ניצוץ שמתלבש בחיות בפה של הבן אדם ונותן לו כוח. כמו כל דבר בעולם שיש את דבר ה' שמהווה ומחיה ומקיים אותו בכל רגע ורגע. אז על דרך זה גם כן, פה יש ניצוץ אלוקי שמהווה בכל רגע ורגע את הבן אדם ונותן לו חיים. על דרך זה גם כן מגיע לגוי, כשהגוי מגיע לבלבל יהודי באמצע התפילה. אז הבעל שם טוב אומר: צריך להתבונן שיש את ניצוץ השכינה שמלובש בגוי. בלי זה הגוי לא יכול לדבר. יש ניצוץ אלוקי שנותן כוח וחיות לגוי הזה, שבכוח הזה הגוי יכול לבלבל אותי. איך יכול להיות שניצוץ אלוקי יבלבל ליהודי בעת תפילה? אז על זה מגיע האלטער רבי מסביר: זה עניין של גלות השכינה. זה הבעל שם טוב אומר, עניין של גלות השכינה. זה שיש ניצוץ מהשכינה שמלובש בגוי כדי להפריע לבן אדם. אבל מה היא הכוונה? הכוונה היא שלט האדם באדם לרע לו. הכוונה שיש ניצוץ בגלות זה כדי שיהודי יוכל לברר את הניצוץ, שעל ידי זה שהוא יתחזק יותר בתפילה עם כוונה, עם חיות והתלהבות יותר גדולה, על ידי זה לא רק שהוא יבטל את הבלבול של הגוי, אלא אדרבה הוא יעלה את הניצוץ על ידי זה שדרך זה שהגוי הפריע לו הוא התגבר בכוונת התפילה יותר. אז הוא מעלה את הניצוץ של הגוי גם כן, וזה כל העניין של העלאת ניצוצות וזה כל המטרה של גלות השכינה. כדי, כדי שיהודי יעלה את זה. זה תורה של הבעל שם טוב, שזה יסוד כללי בתורה של הבעל שם טוב, איך צריך להיות עבודת ה'. על דרך זה צריכה להיות, צריך להיות

11:48 דובר 1 גם כשמגיע מחשבה זרה. אז המשל פה זה לא מתאים פה. האלטער רבי אומר דברים אחרים. לא רק שזה לא מתאים, זה סתירה. כן, כאן האלטער רבי אומר שכשמגיע בן אדם ומתפלל ומפריע לך בן אדם, מפריע לך גוי, מה צריך להיות ההתייחסות? צריך להיות ההתייחסות באופן של לא יענה ולא ישמע ולא ייכנס בשום טענה ומענה. ואדרבה, המתאבק עם מנוול מתנוול גם כן. והסדר צריך להיות דווקא להמשיך בתפילה בלי לעשות שום הסברות. ושם יש הסברה שלמה. אז בפשטות אנחנו היינו אומרים, בפשטות שמה שהבעל שם טוב דיבר זה שייך בנוגע לצדיקים. כאן האלטער רבי בנוגע לבינוניים. כשהאלטער רבי אמר בתחילת הפרק, כן, שיש העניין של העלאת המחשבה זרה, שזה מדובר בנוגע לצדיקים. עליהם הבעל שם טוב אמר את העניין הזה של להתבונן בניצוץ וכולי. אבל כשמדברים בנוגע לעבודה של בינוניים, בינוני צריך להיזהר איך יעלה למעלה והוא עצמו יפול למטה. ולכן אצל בינוני לא צריך להיות כל ההסברות, אלא צריך להיות הסחת הדעת. בפשטות ככה, ככה היינו אומרים. אבל יש מהרבי מאמר שלם, אחד המאמרים של הרבי, באתי לגני תשל"ט, מאמר נפלא. שם, שם הרבי מסביר באריכות מיוסד על באתי לגני. הרי המאמר באתי לגני, הפריערדיקער רבי שם מסביר הרי כל העניין של מידת הנצח, כל העשר פרקים האחרונים של באתי לגני, מסעיף י"א עד סעיף כ'. הרי הוא מדבר על כל העניין של בזבוז האוצרות, מידת הנצח, שבזמן הגלות עבד צריך להיות בהכנה של ניצחון. ובסוף המאמר, בסעיף כ', המאמר בסעיף האחרון, הפריערדיקער רבי מדבר בנוגע לעניין הזה של הבלבולים בעת תפילה ואומר שצריך להיות בדרך ניצחון והתגברות. לא ייכנס בשום שקלא

13:48 דובר 1 ושקלא וטריא, וזה עיקר העבודה בסוף זמן הגלות. עבודה בבחינה של נצח, ועל דרך כמו שלומדים פה פרק כ"ח. אז הרבי בתש"ל, הרבי מדבר על זה. הוא מדבר על הסתירה שיש בין התניא פה פרק כ"ח עם אגרת של סעיף ח'. זה מאוד מעניין איך שהרבי שם מסביר: ההבדל הוא אחר. זה לא של צדיקים ובינוניים, אלא זה בעת עבודה או שלא בעת עבודה. זה הרבי אומר, שאם אתה באמצע התפילה זה לא הזמן לעשות חשבונות. מה המקור של המחשבה זרה? מה המקור של הבלבולים ולמה גוי מבלבל אותי? אז העבודה צריכה להיות להתחזק, ויסוד היסודות בדרך נצח. זה כל העניין שם, זה דווקא עבודה באופן של היסח הדעת לגמרי, בלי שום... עכשיו זה לא הזמן. בזמן אחר, לא בעת התפילה. לפני זה, אחרי זה, אז צריך להתבונן בשורש העניין ואז להעלות את העניין. שם הרבי מדבר על שתי האופנים האלה. אחד זה עבודה בדרך אתכפיא, אחד זה עבודה בדרך אתהפכא. העניין של היסח הדעת שלומדים פה זה אתכפיא. זה לא אתהפכא, אתכפיא. אתה יש-- אתה לא מתייחס ליצר הרע, אתה, אתה, אתה ממשיך הלאה עם התפילה. זה תנועה של מידת הנצח, תנועה של אתכפיא, ביטול. מה שאנחנו קוראים התבוננות בשורש הגוי, בשורש המחשבה זרה, זה בעבודה של אתהפכא. יש מעלה באתכפיא, יש מעלה באתהפכא. אתכפיא, יש יותר ביטול, מידת הנצח. באתהפכא יש יותר ... להמשיך ... בתוך העולם, יש בזה יותר חידוש. לשון שם במאמר, איך הוא, איך הרבי אומר. ולכן צריכים את שתי הדברים. בעת-- אז הרבי שם מדגיש שזה ההבדל, שכאן בתניא האלטער רבי מדבר בשעת התפילה. בשעת התפילה. גם כן כאן האלטער רבי הרי לא מדבר באמת.

15:54 דובר 1 הגוי זה רק משל. כאן בעיקר האלטער רבי מדבר על עבודה ... עם עצמו. המחשבות זרות, הגוי, הגוי זה אני בעצמי. הגוי זה היצר הרע שלי. הגוי יושב בקרבך. הגוי זה המחשבות זרות שנופלות לי בעת תפילה. על זה אנחנו מדברים. ועל הגוי הזה בעת תפילה בפרט לא צריך להיות שום שקלא וטריא וזה. על זה האלטער רבי אומר שלא ייכנס שום טענות ומענות, שום, שום ... וגם כן זה הווארט שהוא מדבר פה. נמשיך הלאה. אומר הרבי, האלטער רבי, ווייטער. אוקיי, אז עד כאן האלטער רבי אמר ווארט יסודי, וזה בעצם נקודה מאוד עיקרית בעבודת השם על דרך החסידות. רואים את זה המון במכתבים של הרבי. באגרות יש עשרות או מאות או אלפים של מכתבים של הרבי שרואים אצל הרבי את הגישה הזאת שמיוסדת על פי תורת התניא. התנועה של היסח הדעת, של לא להמשיך הלאה, להיכנס עוד לחטט בחושך. ממשיך על זה האלטער רבי הלאה ואומר: כאן יש עוד עצה נפלאה שהאלטער רבי נותן לו, נותן פה, שמשום מה לא כל כך מפורסמת. האלטער רבי אומר פה: "ואם יקשה לו להסירם מדעתו". מה קורה? אני מנסה, זה לא הולך. מנסה להיכנס לתפילה, מנסה להתחזק, מתחזק, לא עוזר. נכנס לכל-- אבל המחשבות זרות מבלבלות ומשגעות לי את הראש. לא נותן, לא עוזב אותי. מה, מה עושים? אז האלטער רבי נותן פה עצה מאוד מעניינת. "ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה". זה מחשבות זרות שהן נמצאות שם עם כל התוקף. זה כתוב באיזה מקום בחסידות, איזה ווארט, שמכיוון שהמחשבות זרות הרי ידוע שבשורשם מגיעות מעלמא דתוהו. מים רבים. הרי מוסבר במאמרים של נח.

17:53 דובר 1 "מים רבים לא יוכלו לכבות", המים רבים, מחשבות זרות, שורשם זה מעלמא דתוהו ולכן אז יש להם הרבה כוח. לכן הם מגיעים לפעמים עם, עם תוקף כזה גדול שהבן אדם מרגיש שהוא פשוט לא מצליח להתגבר עליהם. "שטורדים דעתו מאד בחזקה". אזי, אז האלטער רבי נותן פה עצה נפלאה. אומר האלטער רבי: "ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו יתברך במחשבתו". מאוד מעניין, כאן מדויק כל מילה. בן אדם צריך להשפיל נפשו לה' ופשוט להתחנן לקדוש ברוך הוא, לבקש מהקדוש ברוך הוא. אבל איפה הוא אומר? במחשבתו. סתם, יש פה דיוק. כן, יש שיטות אחרות בחסידות, לא בחב"ד, גם בברסלב, שעושים את זה בדיבור. כן, אז האלטער רבי מדגיש שזה במחשבתו, כן? זה "ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו יתברך במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים". הוא פשוט מבקש מהקדוש ברוך הוא רחמים. הקדוש ברוך הוא, תעזור לי. אני לא יכול. תן לי, תן לי יד. "לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו". זה מיוסד על כל מה שלמדנו בתניא. הרי מדבר פה על נפש אלוקית שרוצה להתפלל. הנפש האלוקית הוא בן שנמשך ממוח האב, ובמילא "כרחם אב על בנים" זה הולך על הקדוש ברוך הוא שהוא מרחם על כנסת ישראל. אז לבקש מהקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא יעורר רחמים רבים על הנשמה, שהוא, שהוא ייתן לנו כוח להתגבר על המחשבות זרות. "וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו יתברך". כמו שיש את העניין של כרחם אב על בנים. למה יש רחם אב על בנים? כי הבנים באים מהעצם של מוח האב. לכן אבא יש לו רחמים על הבנים שלו כי הם נמשכים מהעצמיות שלו. אז אותו דבר הקדוש ברוך

20:09 דובר 1 הוא. מכיוון שאנחנו נמשכים מהקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו. אז לעורר את הרחמים שיש לקב"ה על הנשמה, כרחם אב על בנים. וככה ירחם ה' על הנפש הנמשכת מאתו יתברך להצילה ממים הזדונים. בזוהר זה נקראים, כמו שאמרנו, מים רבים, מים זדונים. יש שרוצים ל-- איך אומרים? לשבור את הרוח של הנפש האלוקית. אז להצילה ממים הזדונים, ולמענו יעשה. הקב"ה יעשה למענו. הבקשה שלנו זה לבקש שזה לא יהיה בשבילנו, אלא הבקשה זה למענו יעשה. שני אופנים איך להסביר למענו יעשה. האם הפשט למענו יעשה זה הנשמה שהיא חלק מהקדוש ברוך הוא? זה הפשט למענו, או הקדוש ברוך הוא עצמו שהוא שורש הנשמה? איך שיהיה, מכאן זה שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שירחם עלינו בגלל שהנשמה שלנו היא חלק מהקדוש ברוך הוא, ובמילא הרחמנות היא בעצם על הקדוש ברוך הוא. כן, כי חלק ה' ממש עמו... יא, אז יוצא שיהודי מצד הנשמה הוא ממש דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. מה כאן העומק? יש פה עומק עצום. קודם כל זה פשוט עצה פרקטית. אני יודע שאנשים לא, לא עושים ולא, לא עושים מזה שטויות, אבל יש פה עצה מאוד פרקטית שהרבי נותן, שזה עצה נפלאה בעבודת השם. היום בעולם, לא יודע, זה, זה נהיה מאוד נפוץ בעולם. אחת מהרפואות שהיום יש בעולם המודרני, זה נהיה מאוד נפוץ. דווקא לא הגיע ממקור של קדושה, וכאן רואים שזה פשוט כתוב בפנים בתניא, העניין הזה. בעולם היום מדברים הרבה על העניינים של, קוראים לזה אדיקשנס, אובססיות, כל מיני דברים שיש לאנשים שהם נופלים לכל מיני דברים, תאוות, והם לא יכולים להיפטר מזה. אז היום יש בעולם אחד

22:24 דובר 1 מהדברים הכי מפורסמים היום בעולם, זה הרפואה לצאת מהאדיקשן. זה נקרא טוולב סטפס. לא יודע אם שמעתם על זה. שתים עשרה, שתים עשרה שלבים. איך לצאת מכל מיני סוגים של אדיקשנס. אז היסוד, הבסיס, הנקודה. משהו עולמי. זה מיוסד על היסוד הזה שבן אדם צריך להכיר שקשה לו. יא, לדעת להוריד את הראש ולהגיד קשה לי, אני לא יכול לבד. ולבקש, ריבונו של עולם, תן לי יד. לבקש מהקדוש ברוך הוא. כן, תעזור לי. אני רוצה לצאת מזה. כל זמן שאדם לא מוכן להוריד את הראש ולהגיד קשה לי, אני לא יכול, תן לי יד, אז אין דרך לרפאות את הבן אדם מ... זה אחד מהיסודות היום בעולם המודרני, זה, זה ברפואת הנפש. משתמשים עם זה בכל המוסדות של מה שנקרא ריהביליטיישנס. אנשים שנופלים לכל מיני דברים של דרוגס, של אלכוהול, של כל הרחמנא ליצלן של קליפות מאוסות. אז הבסיס של הרפואה מיוסד על זה, וכאן רואים שהכל כבר כתוב בפנים בתניא. האלטער רבי אומר את זה מפורש פה, זה העניין. לפעמים אתה רוצה להיפטר מהיצר הרע אז לא הולך לך, הוא רודף אחריך. העצה הרגילה זה היסח הדעת. אנחנו יודעים כל השיחות והמכתבים של הרבי, אבל כאן האלטער רבי מוסיף עוד נקודה, שלפעמים גם אם היסח הדעת אתה לא מצליח. אז יש פה את העצה הזאת שהאלטער רבי אומר, להשפיל נפשו. צריך להיות הדבר הזה, שתהיה מוכן להוריד את הראש ולהסכים שיש לך בעיה, ואז לבקש מהקדוש ברוך הוא. ואתה חייב שיהיה לך אמונה בחיים. הקדוש ברוך הוא, אני מאמין בך ואני יודע שאתה נמצא איתי. כאן יש פה את העצה של האלטער רבי. חידוש של חסידות. יש

24:31 דובר 1 כמובן שזה רק עם חסידות יכולים לדעת את זה. הנקודה הזאת של כרחם אב על בנים, שאנחנו כולנו ניצוץ מהקדוש ברוך הוא. ובמילא למענו יעשה, לבקש מהקדוש ברוך הוא, תן, תעזור לי, ואז יהיה זה למענו יעשה. בכלל יש פה שני אופנים איך לתרגם, איך, איך, איך קוראים פה את התניא? האם כל זה זה חלק מהבקשה של רחמים, או שזה, איך קוראים פה בתניא? אפשר לקרוא פה שתי אופנים. אפשר לקרוא באופן אחד שכל ה-- עד הסוף זה הכל חלק מהבקשה של הבן אדם. יתחנן לו יתברך במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו, וככה ירחם. הכל אני מבקש, הכל חלק מהבקשה. זו בקשה של רחמים. להצילה, למענו יעשה, זה הכל חלק מהבקשה. זה אופן אחד מאוד פשוט. אופן שני, לא. זה, זה בקשה וגם תשובה. עד המילים ממוחו זה יתחנן. יתחנן לו יתברך במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו, ואז מגיע התשובה מלמעלה: על ידי זה, וככה ירחם, ככה יהיה בפועל. כאילו האלטער רבי מבטיח שעל ידי שאדם יעורר רחמים אז הקדוש ברוך הוא באמת ירחם עליו, והוא יוציא אותו מהעניינים הבלתי רצויים, מהמים הזדונים, כי חלק ה' ממש עמו.