לקוטי אמרים תניא, פרק כ״ח - חלק ג׳

00:01 אנחנו אוחזין פה את התניא באמצע פרק כ"ח, ל"ה למטה, "ולא כטעות העולם". אז האלטער רבי פה מבאר את העניין של, אה, איך להתייחס למחשבות זרות שנופלים לבן אדם באמצע התפילה. אז האלטער רבי אומר שהעצה היא היסח הדעת. זה העצה שהאלטער רבי נותן: לא להתייחס לזה, להסיח דעתו מזה לגמרי. האלטער רבי ממשיך שלא תהיה מזה נפילת הרוח, שאדם לא צריך להרגיש את עצמו רע מזה שנופלים לו מחשבות זרות, אלא אדרבה, צריך להתחזק בעוד יותר חיזוק ובשמחה יתירה. למה? כי כשהוא יודע שהסיבה למה נופלים לו מחשבות זרות זה אדרבה בגלל שיש פה מלחמה, בגלל שהנפש האלוקית מתעוררת לעבוד את הקדוש ברוך הוא. ממילא יש פה מצד הקצה שכנגד שמתגבר כנגדו. ככה זה דרך המלחמה. אדרבה, כל זמן שהוא ישן אז גם הנפש הבהמית ישנה. דווקא בגלל שבתפילה הוא מנסה להתפלל ומתעורר, אז לכן הצד השני גם כן מתעורר כדי להפיל אותו במחשבות זרות, והמטרה היא כדי שהוא יתגבר ביתר שאת וביתר עוז להתפלל עם יותר חיים, עם יותר כוח, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך. אומר האלטער רבי הלאה. הוא מסביר: "ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפילתם כלום". אז הנקודה הזאת שהאלטער רבי בא להסביר פה בפרק זה לשלול מה שהעולם חושב. טעות העולם. טעות העולם הכוונה כשלא לומדים חסידות, כשלא לומדים את התניא ומסתכלים על הדברים בהשקפה חיצונית יותר, אז יכולים להיכנס לטעות. והטעות של העולם זה שמזה שהבן אדם נופלים לו מחשבות זרות באמצע התפילה, זה הוכחה שהתפילה שלו היא לא כדבעי למהוי. שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלות לו מחשבות זרות. העולם, העולם הכוונה גם

02:25 כן עולם מצד, מצד, גם מצד התירוץ. אבל כשחסר את העומק בעבודה, מה, איך עובדת באמת ה-ה-המלחמה הפנימית בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית? זאת אומרת שגם לספרים, לספרי מוסר אפשר למצוא כזה, כזה סגנון לפעמים. יא, טעות העולם. שחושב אם יש לך מחשבות זרות באמצע התפילה זה סימן שהתפילה שלך לא כדבעי. זאת אומרת מה הסברא של טעות העולם? הסברא של טעות העולם זה בפשטות. רואים במוחש שכשאדם שקוע במשהו מסוים והוא חי את זה, מונח בזה, והוא אז... אז בדרך כלל אין לו מחשבות זרות. כשיש לך מחשבות זרות סימן שאתה לא באמת מונח בזה. ולכן יש את טעות העולם שזה הסיבה למה. מה יש לך מחשבות זרות? כי באמת אתה לא מונח בזה לגמרי. אם היית מונח בעת התפילה והיית מונח בזה בחיות ו-ו-ורצון ותענוג ובחיות אמיתית, אז לא היו נופלים לבן אדם מחשבות זרות. כי הסברא היא סברא נכונה, וככה רואים הרי בגשמיות בכמה עניינים. אז האלטער רבי בא לשלול פה את העניין. מה היסוד לשלול את העניין? אז האלטער רבי מסביר: "והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת במחשבות זרות". אז היה צודק הטענה הזאת, שזה שיש לך מחשבות זרות זה הוכחה שאתה לא מתפלל כראוי. אם אנחנו היינו מדברים על נפש אחת, יש נפש אחת והנפש הזאת עושה את שני הדברים. כאן היא מתפללת וכאן היא חושבת מחשבות זרות. וכך הרי חשבו בלי חסידות: מדובר על נפש אחת שיש לו נטיות לכאן ולכאן. אז, אז, אז ממילא אז, אז אנחנו צודקים. אם הנפש שלך נמצא פה אז זה לא נמצא שם. ואם אתה באמצע הזה אתה

04:30 נמצא פה ונמצא שם, סימן שאתה לא נמצא לא פה ולא שם, אתה נמצא... אז אתה, אתה באמת לא, לא, לא נמצא ב-ב-בעבודת השם, תפילה. "אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של אדם". מה הווארט של האלטער רבי פה? יש פה ווארט שזה בעצם ווארט נפלא, שנגיע... כאן רואים את האויפטו של האלטער רבי בספר התניא. לפני חסידות חב"ד, לפני התניא אנחנו כולנו ידענו שיש לכל בן אדם שני, שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע. לא התגלה בתניא, זה כבר כתוב בגמרא. הגמרא אומרת לפני זה, וכל זה דבר ידוע ומפורסם מזמנים מקדם. "וייצר" כתוב בגמרא, כתוב "וייצר" עם שתי יודים. "וייצר ה' אלוקים את האדם". למה כתוב שתי יודים? אחד כי יצר טוב ויצר הרע. העניין שיש יצר טוב ויצר הרע זה היה גם לפני חסידות. מה התגלה בתניא? האלטער רבי בפרק א' של תניא, האלטער רבי שינה את השמות. במקום לכתוב יצר טוב ויצר הרע הוא כתב נפש אלוקית ונפש הבהמית. השינוי הזה זה לא רק שינוי השם, אלא זה שינוי בכל המהות וכל התפיסה. מה האלטער רבי חידש בזה שהוא שינה את זה לשם נפש, נפש האלוקית ונפש הבהמית? היסוד זה מהאריז"ל. לכן האלטער רבי אומר בפרק א', אנחנו עניינו, כמו שכתוב, ומביא את עץ חיים, מביא את האריז"ל. זאת אומרת היסוד זה בכתבי האריז"ל, כמובן. אבל כאן זה נהיה יסוד בעבודת השם. נפש האלוקית ונפש הבהמית. לפני תורת החסידות אנחנו הבנו שבן אדם, נפש, נפש יש אחת. מה זה נפש? נפש זה חיות, נפש. וכתוב "וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". בן אדם יש לו נפש

06:21 כמו שבעלי חיים יש להם נפש. תוצא הארץ נפש חיה למינה. לכל דבר חי, כל עולם יש לו נפש, אלא יש נפש של דומם, יש נפש של צמח, יש נפש של חי, יש נפש של מדבר. זה נפש, חיות. עכשיו בנפש הזאת יש לה כל מיני נטיות. בכלל אנחנו יודעים בחסידות התרגום של המילה נפש זה רוצה. מביאים תמיד בחסידות, כן, "יש את נפשכם" או "אי נפשי לא מזון". פסוקים שרואים שנפש פירושו רצון. אז רוצה, רוצה. למה רוצה? כי רוצה זה המהות של הנפש. הרוצה יש לו, יש לו רצונות, הנפש, יש לו רצונות, יש לו תאוות, יש לו המשכה. הוא נמשך לדברים. הוא חי, הוא רוצה. זה הגדר של הנפש. בפרט נפש האדם, כל המציאות שלו זה הכל עניינים של רוצה. אז ה-- אז ה, ה, הנפש הזאת יש לו יצר טוב ויצר הרע. מה לרצות? לאיפה לשים את הרצון שלו? אז היצר טוב מנסה לשכנע את הבן אדם להכניס את הרצון שלו בעניינים של עולם הזה, עניינים גשמיים, עניינים חומריים עד לדברים אסורים. הי-- זה היצר הרע, סליחה. היצר הטוב זה שמושך את הבן אדם לענייני קדושה, תורה, מצוות, אלוקות, עבודת השם. אז יש-- מה זה שני היצרים? שני מלאכים, שני תחומים, שני נתיבים, איך שנקרא לזה. בגמרא לפעמים זה נקרא מלאך, מלאך טוב, מלאך רע, מלאך רע עם הרומן. יש לשונות. לפעמים קוראים להם מלאכים וקוראים להם נטיות, איך שנקרא לזה. אבל הנפש זה אחד, היא מלחמה לאיפה לקחת את הנפש. ככה הבינו עד תורת החסידות. ובמילא מה יוצא מזה? אז אם הנפש היא נפש אחת, אז איפה הנפש שלך נמצא? הנפש שלך נמצא בקדושה, נמצא

08:14 בקליפה. תחליט. איפה הנפש? איפה הרצון? איפה ה-- איפה אתה מונח? אז אם אתה באמת מונח בעבודה דתפילה, אם אתה באמת מונח בעבודה של השם, אז איך מגיע לך מחשבה זרה? ואם נופלים לך מחשבות זרות זה אומר שהנפש שלך לא קשורה לשם. זה אומר שעדיין אתה לא באמת מחובר לתפילה, ולכן תו סאהיל אמר יסוד הזה, מפני נפילת המחשבות זרות סימן שהתפילה היא לא כראוי, מקובלת למעלה. האלטער רבי התגלה-- האלטער רבי גילה בתניא פרק א' שבאמת לא ככה. תורת החסידות, מיסודה של הקבלה, ישנן שתי נפשות. יהודי יש לו משהו מיוחד. יהודי יש לו שתי נפשות. זאת אומרת יש-- זה מהות אחרת, זה חיות אחרת, ושניהם נמצאים באותו גוף. יש נפש, חיים, רצון, תענוג. יש נפש שהמהות של הנפש הזאת זה אלוקות, חלק אלוק ממעל ממש. נהר אביי נשמת סודון נמשך לקדוש ברוך הוא. יש נפש, רצון, תענוג, נפש, מהות של נפש, שהחיות שלו זה חומריות, ישות, בהמיות, נפש הבהמית. והבן אדם מורכב משתי הנפשות האלה. יש נפש שאצלו מה הגדר? חיות. מה הפשט בנפש הבהמית? מה הפירוש של-- מה-- איך הוא מתרגם חיים? חיים פירושו חומריות, ישות, אני, כמו שהאלטער רבי אומר פרק א', כן, "מתלבשת בדם האדם להחיות הגוף". המהות של הנפש הבהמית זה ישות. להחיות הגוף, אני קיים, אני קיים, אני נמצא. זה הגדר של חיים, זה הגדר של הנפש הבהמית. יש נפש אחרת שעניינו של הנפש הזאת זה אלוקות. חלק אלוק ממעל. עניין שלו זה אלוקות, ביטול לקדוש ברוך הוא. ובמילא מכיוון שזה שתי נפשות, אז זה שאני מתחיל להתפלל והנפש האלוקית נמצא בענייני קדושה ויש לו חיים וכוח ונמצא בתפילה. מצד שני

10:15 יש את הנפש הבהמית שאצלו הנפש, הרצון זה עניין עולם הזה, ובמילא זה לא סתירה שבאותו זמן שהנפש האלוקית יהיה-- מכניס את עצמו בעבודה דתפילה, מגיע הנפש הבהמית ומנסה להכניס מחשבות זרות. אז זה לא ראיה שהתפילה שלך מצד הנפש האלוקית זה לא תפילה טובה. הנפש האלוקית זה בכל התוקף והנפש האלוקית חי אלוקות, ומצד הנפש האלוקית אתה מונח אצל האמת, האמת של אין עוד מלבדו, האמת של הקדוש ברוך הוא, ולכן בזה-- אז הנפש האלוקית רוצה להיכנס לתפילה עם כל התוקף, ומצד שני יש עוד נפש והנפש הזאת גם כן מתעוררת, והנפש הזאת אומרת שיש עולם חוץ מהקדוש ברוך הוא, ולכן נופלים מחשבות זרות. וזה מה שהאלטער רבי אומר, אם זה היה נפש אחת אז או אתה פה או אתה שם. כיוון שזה שתי נפשות, בוא נקרא בפנים, "אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנה נלחמים זו עם זו במוחו של אדם". יש פה שתי נפשות והם נלחמים אחד עם השני במוחו של אדם, "כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה". אז שתי הנפשות, כמו שהסברנו גם כן, זה עוד נקודה שדיברנו בפרק ט', ששתי הנפשות לא רק שכל אחד יש לו רצון לעצמו, אלא כל אחד יש לו רצון להיות הוא בעל הבית באופן טוטאלי. עוד נקודה בעניין של הנפש. מכיוון שנפש זה חיים, אז הנפש הוא גם כן, הוא כאילו הוא רואה בכל דבר שזה כל המהות. הנפש הבהמית המהות שלו זה מציאות של ישות וקליפה. זה הגדר שלו, זה המהות שלו. אז הנפש הבהמית רואה בכל חלק מהגוף ישות וקליפה, בכל דבר ודבר, בכל עניין ועניין. העניין צריך ל-- המהות שלו צריך ל--

12:10 הכל צריך להיות קשור לישות. בכל עניין הוא מחפש נקודה של הישות, זה הגדר שלו. ולכן הנפש הבהמית רוצה לשלוט על הגוף באופן טוטאלי, באופן שלם, שלא יישאר שום פרט בבן אדם שלא יהיה קשור עם העניין הזה שהחפץ ורצונו, הנפש בעניין של ישות, עניין של בהמיות. הנפש האלוקית, שאצלו מה פשט נפש? זה אלוקות. אלוקות זה גם כן מהות של אלוקות. מה פשוט מהות של אלוקות? שום דבר חוץ מאלוקות. אלוקות, כמו שהאלטער רבי בפרק ו', אלוקות פירושו הוא לבדו ואין זולתו. אין שום נתינת מקום למשהו שלא אלוקות. זאת אומרת ששתי הנפשות, כל אחת השליטה שלה, האופן איך שהיא רוצה להתלבש בגוף זה באופן טוטאלי, לגמרי, עד הסוף. הנפש האלוקית רוצה שהאלוקות תרד בכל פרט ופרט, שלא יישאר שום פרט שזה לא אלוקות, כי זה פשט אלוקות. אלוקות פירושו אני לבד. הנפש הבהמית, אצלה הפירוש של מציאות זה יש. אני. אז אני, זה כל המציאות שלי, זה אני. שלא יישאר שום פרט בבן אדם שלא יהיה אני, שלא יהיה ישות. אז ממילא אומר האלטער רבי, אז יש פה שתי נפשות שכל נפש רוצה שכל כולו יהיה באופן אחד, שכל כולו יהיה רק אלוקות. והנפש הבהמית רוצה שכל כולו יהיה עניין של ישות. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מן נפש האלוקית, וכל מילי דעלמא מן נפש הבהמית, רק שהאלוקית מלובשת בו. אז יש פה, אם ככה, אז ממילא זה הדבר הזה שאנחנו יודעים שיש פה שתי נפשות, אז זה הנחמה שהאלטער רבי נותן לנו. זה מרגיע את הבן אדם שיודע שממילא יש פה מלחמה. אז זה שנופלים למחשבות זרות זה לא אבן הבוחן, זה לא מראה

13:58 שהמציאות שלי לא בסדר, זה לא מראה שאני נמצא במצב לא טוב. זה מראה שיש פה מלחמה. ובמילא מה צריך להיות? צריך להתגבר. זה העבודה שלי. העבודה שלי צריך להיות להתגבר ולעבוד יותר חזק ביצר הרע וביצר הטוב כדי לגלות את הנפש האלוקית. אז הנקודה הזאת, הידיעה הזאת שמדובר פה על שתי נפשות, אז זה אומר לבן אדם שממילא זה לא אבן הבוחן, זה לא צריך ליפול לנפילת הרוח, אלא מה שצריך להיות, להתגבר ביצר הרע וביצר הטוב ולהכניס את עצמו בכוונת התפילה, להסיח דעת מהבלבולים של היצר. מה האלטער רבי מוסיף פה? רק שהאלוקית מלובשת בו. רק שהאלוקית מלובשת בו. יש פה איזה ווארט, כן? שהאלטער רבי רוצה להוסיף. זאת אומרת, יש פה מלחמה. זה לא פשט שזה שתי נפשות שהן עובדות בנפרד, אלא יש פה התלבשות. האלוקית מלובשת בו. זאת אומרת שבשעה שיש פה מלחמה, בשעה שיש פה ה-ה-ה-ה-הנפש הבהמית, בשעה שהנפש הבהמית מביאה מחשבות זרות, אז גם הנפש האלוקית נמצאת שמה. זאת אומרת, הנפשות לא עובדות כמו שני דברים בנפרד. יש התלבשות של נפש אחת בתוך השנייה, ולכן כמובן שהעניינים שהנפש הבהמית מביאה, המחשבות הזרות והבלבולים, זה מצער את הנפש האלוקית, כי הנפש האלוקית מלובשת, הנפש האלוקית מלובשת באותו גוף, באותו מקום, באותו עניין, ולכן כשהנפש הבהמית מביאה מחשבות זרות והרהורים רעים, אז הדברים האלה פועלים, פועלים בנפש האלוקית גם כן. האלוקית מלובשת בו. ולכן אז זה-- אז זה-- אז-אז הבן אדם צריך באמת לעבוד על עצמו, להתגבר ולא לתת למחשבות זרות שיפריעו לו ויבלבלו לו את עבודת התפילה. פה יש פה אריכות הביאור כדי להבין מה האלטער רבי רוצה להוסיף עם המילים האלה, רק שהאלוקית

16:12 מלובשת בו. מה זה נוגע פה לעבודה של כל אחד ואחד, בעזרת השם נסביר את זה בשיעור הבא. מה שרציתי להגיד עכשיו זה נמצאים עכשיו בזמן. בקשר לעניין הימים שנמצאים עכשיו. כמה מילים, זה היום זה הרי ט"ו סיון. אז אמממ ט"ו סיון, אז הרבי, הרבי היה לפעמים מדבר. בשנים האחרונות היו שיחות. אה, פעם אחת הרבי התוועד גם כן. זה היה בתשל"ד. הרבי התוועד בט"ו סיון. בשנים האחרונות יותר, בט"ו של מ"ח, מ"ט ונו"ן גם דומה. גם כן הרבי דיבר שיחות. מה, מה העניין של ט"ו סיון? אז אנחנו יודעים הרי שבט"ו סיון היה היום שלקחו את הפרידיקער רבי למאסר. זה היה בלילה הזה, בעצם אתמול בלילה. ליל ט"ו סיון היה לילה שהפרידיקער רבי מספר בליקוטי דיבורים את כל פרטי המעשה שנכנסו השוטרים לבית ועצרו אותו. כידוע הרבי תמיד היה מדגיש שט"ו סיון היה בזמן זה היה פחד גדול וחושך גדול, אבל אחרי זה התגלה יתרון האור מתוך החושך, שזה המהות של ט"ו סיון, שלמרות שבשעת מעשה זה היה התחלה של מאסר ולא סתם מאסר. מאסר הכי גרוע. מאסר שקשור עם עניין של היפך החיים. אבל אחרי זה התגלה שט"ו סיון היה התחלה שעל ידי זה היה אחרי זה יתרון האור מן החושך. אז כשקץ המעשה שמה, שדווקא על ידי ההעלם שלו של המאסר נהיה אחר כך הגאולה של ג' תמוז. אחר כך הגאולה של י"ב תמוז. אחר כך היציאה מרוסיה וההפצה של פנימיות התורה בכל כדור הארץ עד חצי כדור התחתון. הכל, כל התהליך הזה התחיל בעצם מט"ו סיון, מהיום שלקחו את הפרידיקער רבי למאסר. ויש פה עוד נקודה שהרבי הדגיש כמה פעמים, שבט"ו

18:33 סיון עצמו היה כבר התחלה של גאולה באותו יום של הגלות, שזה התגלה רק אחרי כמה שנים. אחרי כמה זמן. מה התברר? שבט"ו סיון הייתה הוראה מהממשלה ברוסיה להביא עשרה אנשים מהגדולים, של האנשים הכי חשובים ברוסיה, אנשי דת, לא רק יהודים, גם להבדיל, ולהרוג אותם באותו לילה בלי דין וחשבון, בלי חשבונות. ישר זה היה נקמה שרוסיה עשו גם ב-- הרגו איזה מישהו חשוב מהשרים של רוסיה, ובצד נקמה שהם עשו, שבאותו לילה הייתה הוראה להרוג. וההוראה הייתה שלפני שעולה השחר צריכים לגמור את כל העניין. היו צריכים לגמור את זה לפני עלות השחר. ולמעשה לקחו את הפרידיקער רבי באותו לילה והביאו אותו לשפאלערקע, וזאת הייתה המטרה. מה שקרה פה זה כידוע, מה שהפרידיקער רבי מספר בליקוטי דיבורים, שהוא נכנס לחדר הזה ואמרו לו ללכת לאיזשהו משרד ששמה היו צריכים לגמור את גמר הדין מיד. הפרידיקער רבי התחיל ללכת, ומשום מה זה דבר שלא מובן לגמרי על פי דרך הטבע כלל וכלל. זה היה הנס הראשון שקרה, שהם נתנו לו ללכת לבד. היה צריך לעבור איזשהו פרוזדור, קורידור, צריך לעבור איזשהו. הוא הלך, וכיוון שהוא הלך לבד אז הוא החליט שהוא לא הולך איפה שהם אמרו לו. הוא ילך למקום אחר. נכנס לחדר אחר, הייתה פתיחה, נכנס, היה שם ספסל, והתיישב. ושמה נשאר לשבת משך זמן עד שנכנס שמה מישהו, התחיל לדבר איתו. הרבי הקודם מתאר, מתאר מה הוא חשב, מה הוא דיבר וזה. ואיך שהוא התחיל לחשוב על, על המשפחה שלו ועל החסידים והלך לקרוא, ואז נזכר בתורת אבא הרש"ב על השגחה פרטית, שכל דבר זה השגחה פרטית, ונפל עליו. ואז הוא אמר

20:34 לעצמו, איך אתה יכול להיות בצער? בקיצור, כל החשבונות שהרבי הקודם חשב באותו, באותם זמן, אותו זמן. עד שהגיעו, מצאו אותו, לקחו אותו, ואז מה קרה? עבר הלילה, נגמר. רוסיה הם רשעים ארורים, אבל הם גם כן מאוד דייקנים. עבר הזמן של הגזירה, זהו, נגמר. אז הם כבר לא, כבר, כבר. אז לקחו אותו למאסר, עשו לו כל הייסורים של סבל. היה שמה שמונה עשרה ימים. אבל הפסק דין מוות שהיה באותו לילה נגמר, וזה היה נס ממש. זה היה בט"ו בסיון. אז הרבי דיבר על זה, על העניין שכבר ביום הראשון של המאסר, שזה ההתחלה של החושך הכי גדול, כבר היה עניין שראו בזה את הניצוץ של גאולה, שמזה יצא כל ההתגלות של פנימיות התורה וחסידות והעניין של ויסטבוס. וממילא זה גם כן הגיע לנו בתור יש בימינו, במצב של ענייני ימינו, בזמן שאנחנו נמצאים בזמן של בכלל אחרי ג' תמוז. הסתכלות איך שצריך להיות אצל חסיד, על פי שאנחנו עדיין לא מבינים איפה פה האור בתוך כל החושך הזה. כל ההעלם והסתר הארוך שכבר נמשך הרבה שנים, של החושך שנמצא בעולם שלנו, ובפרט בזמן האחרון שנתוסף בו חושך, חושך על גבי חושך, עם כל המצב בעולם וכולי, וכל המצב בארץ ישראל וכל המצב שקורה. אז החושך בתוך החושך. אבל ודאי כמו שביום ההוא, ט"ו בסיון, אז רואים שבתוך החושך מתגלה. אבל הוא לא סיים עכשיו. סיימתי עכשיו. לא סיימתי לפני כמה שנים. עכשיו. כן, אבל עכשיו אפשר להגיד בדיוק, היה לפני רגע שאנחנו כל הזמן מדברים ופתאום מתחילים לטפס על הקיר. לא, זה קרה לפני שנים. לא למדתי עכשיו. למדתי את זה, למדתי את זה לפני כמה

23:00 שנים. בזמנים. אם יש שני משפטים, למה רק נשארים משהו טוב בגן ולא להיפך? אם אחד נמצא כשני אחר נמצא בתוך זה, גם כשעושים משהו רע, היה צריך לבוא משהו טוב יותר. מעולם לא. לואבה דה קוס. פורקה- נונקה. פאסאדו? נו. קואנדו טה סנטיס ארפנטידו? טה סנטיס קומו אונה בסורה. דספואס. און סגונדו דספואס. אה, סה אסקוצ'ה.