לקוטי אמרים תניא, פרק כ״ז - חלק ב׳

00:00 אנחנו רוצים פה בתניא בפרק כ"ז, למעלה בדף ל"ד, שורה ראשונה. אז האלטער רבי מסביר למה בן אדם לא צריך להיות בעצבות כשהוא, מעצם העניין שהוא במדרגה כזאת שנופלים לו הרהורים בטומאה באמצע עסקו בדרך ארץ. למה לא צריך להיות בעצ-- אז האלטער רבי מסביר: דבר ראשון, יש פה קיום מצווה. הנקודה הראשונה, ההתבוננות הראשונה שהאלטער רבי דורש, זה אדרבה, הבן אדם צריך להיות שמח שהקדוש ברוך הוא נתן לך את האפשרות לקיים מצווה של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". והמצווה הזאת נאמרה דווקא בדיוק לבן אדם הזה ששייך להרהורים, ואז הוא יכול לקיים את המצווה. אז צריך להיות שמח בזה שיכול לקיים את זה. עכשיו האלטער רבי הולך הלאה, ואדרבה, בדף ל"ד בשורה הראשונה, במילה האחרונה, האלטער רבי אומר ככה. הרבי ממשיך ואומר: טוב, דבר ראשון, אז בסדר. אז צריך להיות שמח שיש לי את ההזדמנות לקיים מצווה. עכשיו האלטער רבי בא ואומר משהו יותר עמוק. עצם המחשבה שהבן אדם חושב שהוא עצוב מזה שיש לו הרהורים בטומאה, אז זו טעות. הטעות זה בעצם המחשבה. לא רק שאתה צריך לחשוב על השמחה שאתה יכול לקיים מצווה, אלא גם עצם העניין הזה שבן אדם מרגיש עצבות, מרגיש נפילת הרוח מזה שהוא שייך להרהורים וטומאות, זה עצמו. עצם המחשבה הזאת היא טעות מיסודותיה, וזה האלטער רבי בא לברר עכשיו. הוא אומר: "ואדרבה, העצבות היא מגסות הרוח". זה שאתה מרגיש עצבות מזה שיש לך הרהורים בטומאה, זה דווקא לא עניין בעבודת השם. בן אדם חושב, הו, הוא יהודי חסידי, הוא עובד, הוא, הוא, הוא, הוא, הכל הפוך. זה שהוא לא מרגיש טוב. בפשטות, אנשים בלי ללמוד

02:09 את התניא הזה יכולים לחשוב שעצם העניין שזה מפריע לי, כואב לי, אני מצטער ויש לי נפילת הרוח מזה שאני שייך לטומאה, זה דבר חיובי, זה דבר טוב. וזה האלטער רבי בא לחדש פה משהו נפלא, שעצם המחשבה הזאת היא מחשבה של טעות בכל השורש. "ואדרבה, העצבות", זה שאתה מרגיש עצוב מזה, "היא מגסות הרוח". לא רק שזה לא עבודת השם, זה עוד היפך עבודת השם. זה עניין של גסות הרוח, "שאינו מכיר מקומו". הבן אדם לא מכיר את עצמו, הוא לא מכיר. יש לשון בפרקי אבות, "המכיר את מקומו". אז על זה אומרים שהבן אדם הזה אינו מכיר את מקומו. אחד מהסימנים של חכמה, עוד מה שכתוב שם בפרקי אבות, זה בעניין של הארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם, נראה לי, כן, "המכיר את מקומו", כמובן. אז הבן אדם הזה, שהוא נהיה בעצבות מזה שהוא שייך לטומאה, אז זה פשוט מגיע מגסות הרוח, שהוא לא מכיר, לא מכיר את המעלות שלו, הוא לא מכיר את עצמו, לא יודע מיהו באמת. "שאינו מכיר מקומו, ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק". לכן הוא מצטער מזה שהוא לא במדרגת צדיק, שצדיקים בוודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו. הרי אם הוא צדיק, הרי צדיק הרי לא שייך כאלו מחשבות בכלל. צדיק, הרהורים כאלה לא שייכים אליו בכלל, ולכן הוא מצטער למה הוא לא במדרגת צדיק. אז עצם המחשבה הזאת שבן אדם מצטער ויש לו נפילת הרוח מזה שאין לי מדרגת צדיק, זה עצמו כבר עניין בלתי רצוי. זה עצמו מראה על גסות הרוח. "כי אילו היה מכיר מקומו", הבן אדם היה יודע את המקום שלו, את המציאות

04:09 שלו האמיתית, "שהוא רחוק מאוד ממדרגת צדיק, והלוואי היה בינוני ולא רשע כל ימיו, אפילו שעה אחת". אם בן אדם היה יודע את האמת שהוא לגמרי רחוק מהעניין של צדיק. הרי אנחנו מדברים פה על בינוני, אז הוא, אז הוא רחוק מאוד מדרגת צדיק. והאלטער רבי מוסיף: הלוואי שהוא יוכל להיות בינוני ולא רשע כל ימיו, אפילו שעה אחת. זאת אומרת, מה האלטער רבי אומר פה? שני פרטים. האלטער רבי אומר פה שתי נקודות. מה פירוש מכיר את מקומו? בן אדם צריך לדעת להכיר את המקום שלו, והגדר של מכיר את מקומו פה בעניין שלנו, יש פה שני עניינים. דבר ראשון, שהוא רחוק מאוד מדרגת צדיק. לדעת שהמדרגה שלי זה לגמרי שלא בערך לצדיק. אחרי שלמדנו כל מה שלמדנו בתניא, אנחנו יודעים שההבדל בין צדיק לבינוני זה ההבדל מן הקצה לקצה. הרי שהעניין של בינוני זה שבמהותו יש לו נפש הבהמית ויש לו תאוות. והעניין של צדיק זה שהמהות שלו זה מהות של קדושה, נהפך לגמרי, כמו שלמדנו. פרק י', פרק י"א, פרק י"ב, זה הפרקים שהרבי הסביר על ההבדל בין צדיק לבינוני. כמו שהרבי משמע שבינוני בעצם במהותו הוא בגדר של רשע. זה מה שאומרים בין הצדיקים ובין הרשעים, שאז הולך על הבינוני כרשע, בגלל שהבינוני בעצם במהותו הוא שייך לזה. אז במילא, אז אתה הרי בכלל שלא בערך. אז זה העניין הראשון, שהוא רחוק מאוד מדרגת צדיק. זה בכלל שלא בערך. בן אדם יכול להרגיש, בפשטות בטבע האדם, כשמדובר על דברים ששייכים אליי, שייך להגיד שאני מקנא, אני מצטער, למה אני לא? כן, לפעמים אתה נמצא נגיד בכיתה, ואתה בכיתה שלך. מספיק, מספיק שיש בחוץ בלגן. לא צריך להוסיף קצת

06:12 מעט על דרך ארבע וחשב. לא צריכים. לא צריכים להתבלבל חבר'ה על קופונים. אז במדרגה ב' מגיע לבינוני. אומרים ככה, יש דברים. למשל אתה נמצא בכיתה, אז יש בחור שלומד יותר, לומד פחות. אז אומרים קנאת סופרים תרבה חכמה. לפעמים הבחור אומר, הוא מצטער: למה אני לא יכול ללמוד כמו שהוא לומד? למה אני לא יכול? אז אומרים, הרבי הרש"ב נ"ע מסביר בקונטרס עץ החיים מה זה קנאה טובה, מה זה קנאה לא טובה. וקנאה טובה זה כשאתה מקנא את העבודה של השני. למה אני לא עובד כמו שהשני עובד? למה אני לא, לא, לא במדרגה והאופן הוא עובד. ותקנא רוכל בעכורות, תקנא במעשיו הטובים. כשאתה רואה מישהו אחר שמתנהג טוב, עושה דברים טובים, אתה רוצה גם כן. אתה רוצה ללמוד ממנו. זו קנאה בריאה, קנאה שאתה רוצה ללמוד מהמעשים שלו, ללמוד מהעבודה שלו, אבל לקנאות במדרגה של השני זה כבר לא קנאה טובה. זה מה שהוא מסביר בחסידות. דבר אחד זה לקנאות בעבודה: הוא עובד, מתייגע. אז אני גם כן רוצה לעבוד ולהתייגע. להיות במדרגה של השני — כל אחד יש לו את המדרגה שלו. שייך לקנאות למה לא במדרגה של השני? הוא במדרגה שלו, המדרגה שלך. אם אתה תתייגע לפי האופן איך שהוא מתייגע, אז אתה תגיע אולי יותר או פחות. אתה תגיע מה שאתה יכול להגיע. הבן אדם צריך לחפש את המקסימום שלו. כמו שידוע על ר' זושא מאניפולי, שבשמיים לא ישאלו אותי למה אני לא הגעתי למדרגה של הבעל שם טוב. ישאלו אותי למה לא הגעתי למדרגה של זושא, להיות אני. אז זה דבר ראשון שאומר: אל תראה גסות הרוח. זה שיש לך הרגשה של נפילת

08:06 הרוח בעצמו, זה נובע מגסות הרוח. שאתה מרמה את עצמך במדרגה שלך. אתה רוצה להיות במדרגת צדיק ואתה לא מבין שאתה בכלל לא בערך, לא שייך לזה. אז זה דבר ראשון. וממילא לא שייך עצבות. עצבות זה מגיע ממקום של ייאוש. מה כן צריך להיות המבוקש? מה כן צריך להיות ה-ה-ה-תשוקה, המבוקש, הרצון של הבינוני? המבוקש של הבינוני צריך להיות הלוואי להיות בינוני. זה גוף עצם המבוקש. עכשיו אני רוצה להיות בינוני עד הסוף. ובלשון אדמו"ר הזקן, שהוא הלוואי בינוני ולא רשע כל יום, אפילו שעה אחת. זאת אומרת עכשיו, בהווה. הרבי מסביר בהגהה לתניא בשיעורים בספר התניא, שהרבי לא סתם אומר עניין. האלטער רבי רצה להגיד: זה צריך להיות העבודה, שזה מה שדורשים ממני עכשיו. עכשיו מה שדורשים ממך זה לא לחשוב למה אני לא צדיק. אתה צריך לחשוב עכשיו למה אני לא, ואיך אני יכול לעשות שאני לא אהיה, שאני אהיה בינוני ושאני לא אהיה רשע אפילו שעה אחת, אפילו לרגע אחד בשעה אחת. זה, זה, זה צריך להיות המבוקש והעבודה. מה בן אדם צריך לחפש מעצמו? ומכיוון שהמבוקש הוא שהוא רוצה להיות בינוני, זה מה שהוא רוצה — הלוואי להיות בינוני כל יום ולא רשע אפילו שעה אחת — אז אם ככה אומר האלטער רבי: הרי זה ... בידך, בינוני, בעבודתו של ... יצר הרע עולה מהלב למוח, ולהסיח דעתו לגמרי ממנו ולדחותו בשתי ידיים כנ"ל. אם המבוקש הוא להיות בינוני אז אדרבה. אז אם אני רוצה להיות בינוני זה בדיוק העבודה של בינוני, שיש לו מחשבות, יש לו הרהורים, והוא עובד על עצמו והוא נלחם, לא לתת להרהורים, לדחות בשתי ידיים.

10:02 זה מה שלמדנו בפרק י"ב, שהאלטער רבי הסביר מה יהיה העבודה של הבינוני. לבינוני עולות מחשבות זרות מהלב אל המוח. יש שני סוגים של מחשבה זרה. האלטער רבי בפרק י"ב — יש שני סוגים של הרהורים, של מחשבות. יש מחשבות שבאות בדרך ממילא, מכיוון שהמחשבה, וכמו שידוע שכתוב בספרים, כן, המחשבה היא ראי הלב. המחשבה היא הרפלקס או הראי, היא האספקט של המידות של הלב. אז מה שהלב מרגיש עולה מיד למוח, ואז ההרהורים שנופלים במוח, ולכן נופלים לו הרהורים ותאוות. זו המחשבה הראשונה. זה בינוני, לא יכול. על זה הבינוני אין לו שליטה כי הוא לא צדיק. אז ההרהורים האלה באים. מה היא העבודה של הבינוני? שברגע, כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שברגע שהוא נזכר שזה הרהור לא טוב, אז ברצון חס ושלום זה לא נותן בשום אופן. הקבלה של הבינוני, ההזדהות לאלוקות שיש אצל הבינוני, היא כל כך חזקה שברגע שהוא שם לב שמדובר פה על משהו לא טוב, אז מיד הוא דוחה את זה בשתי ידיים. זו עבודה. אז בזה אתה צריך להיות מונח עכשיו. לא בדיכאון או בעצם מזה שאתה לא במדרגת צדיק ולמה אתה לא ולמה, למה? למה יש לך בעצם עניין של תאוות? אז ממילא זה העניין שהאלטער רבי מוסיף פה, עניין, נקודה עיקרית ביותר בעבודה, שבן אדם צריך לדעת שלפעמים זה שבן אדם נופל לנפילת הרוח, זה מגיע גם מייאוש, מגסות הרוח. זה מאוד יסודי. האלטער רבי פה מדבר בנוגע לבינוני, אבל היסוד הזה, הווארט הזה, אם חושבים על זה, זה ווארט מאוד יסודי בעבודה בכלל. זה קורה כל הזמן אצל בחורים ש-- לפעמים מרגישים נפילת הרוח, וזה שיהיה כל מיני

11:56 דברים. הבחור נכנס לאיזשהו סוג של מצב רוח לא טוב, דיכאון, עצבות וזה. למה יש לו? למה יש לו יצר הרע? אז כמובן בדרגות יותר נמוכות יש אצל כל אחד לפי עניינו. כאן אל תדבר על עצם עניין ההרהורים, אבל אצל כל אחד יש אצלו בעניינים. לפעמים שנכשל בעבירות בפועל גם כן. מדברים על בן אדם שהוא לא במדרגת בינוני, אדם שמדרגת רשע, גם שם יש אותו סוג של בעיה, שאנחנו נכנסים לעצבות ונפילת הרוח מזה שנכשלתי במשהו לא טוב. מה זה העצבות הזאת? זה באמת מגיע מתשובה? זה לא עצבות של תשובה. זה עצבות שמגיעה מגסות הרוח. אני רציתי להיות אההה בחור נקי מאה אחוז ועכשיו אני מלוכלך. אני מרגיש שאני לא. אז עצם מה שאכפת לי זה לא עבודת השם. זה רק היסוד שלי, ואת כל ההרגשה הזאת של נפילת הרוח, המקור זה בא מגסות הרוח. יש הרי הפירוש שהרבי מביא בשם האלטער רבי בליקוטי תורה, שגסות הרוח זה לא גאווה. גסות הרוח. האלטער רבי מביא מאיזה מחלמיי מורי[?], שהאלטער רבי אומר שהפשט גסות הרוח פירושו גרובה רוחניות. התרגום גסות הרוח יהיה רוחניות וגסות. זה גסות של רוחניות. זאת אומרת, רוחניות. הוא, יש לו מרירות, עצבות. הוא רוצה להיות צדיק, הוא רוצה להיות בינוני, הוא רוצה להיות חסיד, והוא מרגיש לא טוב מזה שיש לו תאווה, יש לו יצר הרע, יש לו מין חמוץ. אז זה רוחני. הוא מרגיש את עצמו שהוא רוחני, שהוא... אבל זה גסות הרוח. זה רוחניות בגסות. זה הגרובקייט של הרוחניות. וכמו שהרב מסביר פה, זה אתה מרמה את עצמך ולכן אתה בגסות. אם היית יודע את האמת, מה העבודה

13:49 שלך, העבודה שלך זה המקום שלך, ואתה צריך לעבוד את השם במקום הזה דווקא, שזה, זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממך. יש גופר פרודיס. מדברים את זה השבוע הזה, יש בליקוטי תורה של השבוע מאמר ״שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה״. מאמר נפלא, מציע שכל אחד יחפש זמן ללמוד את המאמר הזה. אחד מהיסודות היסודיים, כמו שאומרים, בהלכות יסודות, ״שוש תשיש״. הרבי מביא את זה במאמר בעניין השליחות גם כן. אז שם הוא מסביר, האלטער רבי, את העניין הזה. הוא מדבר שם מילים חזקות מאוד. שם הוא מדבר על העניין של ״שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה״. מדבר על עבודה מתוך שמחה. שם הוא מביא שהשמחה שוברת את כל הדינים וכל הזה, שכשבן אדם, אפילו שהוא לא עובד את השם בתכלית השלמות, אבל אם הוא, אם הוא בשמחה, עבודה בשמחה, שמחה פורצת גדר. בדרך כלל הסדר הוא ״אשה כי תזריע וילדה זכר״. אני מדבר שם על פירוש של הפסוק, שהסדר עבודה הוא שכשעובדים עם... עובדים כדבעי, אז מגיעים לבחינת זכר. זה אז בחינת חוזק עבודה של התקשרות, דביקות וכולי. יולדת זכר, ועבודה של קביעות. מה שאין כן כשחסר בעבודה כדבעי, אז יולדת נקבה, ובחינת נקבה חלישות ואין לזה קיום. במה דברים אמורים? כשעובדים על פי דרך הסדר הרגיל, אבל אם עובדים בשמחה, שמחה פורצת גדר, ואז אפילו עם הכוונה, אפילו שהעבודה היא לא באופן של כדבעי, אז נותנים לו גם כן מלמעלה בלי חשבונות וכולי. אבל תראה, שם זה מדבר על עבודה בשמחה ואומר שם עניין עצום על דרך כמו שאומר את זה בתניא פה, ושמה הוא דווקא מדבר על בינוני. האלטער רבי אומר שזה

15:40 מי שנופל ברוחו, בן אדם שנופל. זאת אומרת, הלשון בפנים זה לשון חזק, אבל בן אדם שיש לו נפילה, יש לו עצבות מזה שהוא, מזה שהוא לא, שהוא לא בסדר בעבודת השם. אז האלטער רבי אומר, זה גסות הרוח ורואים לך בגדולות, שהוא רוצה להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי. יש לשון כזה, אולי עוד מעניין הדוגמה שהוא מביא, שרוצה להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי, כאילו שהוא מחפש מדרגות, וכל הרצון זה לא... וזה אחד מהיסודות שהתגלה על ידי הבעל שם טוב, תלמידי הבעל שם טוב. תראה בעניין בעבודת השם, שבן אדם צריך לא לחפש את הציור שלו, לא לחפש את הציור שלו. אני רוצה להיות מדרגה, אני רוצה להיות בדרגה של צדיק, בדרגה של בינוני, אני רוצה להיות באיזשהו ציור, וכשאני לא בדיוק בציור שאני ציירתי לעצמי להיות איזה חסיד מהציורים, אז אני לא זה, לכן אני, אני נופל. בן אדם צריך לעבוד את השם וצריך להסתכל מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני. אז מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני עכשיו? שאני אקיים מצווה. איי, אני גראָבער יונג, אני נמצא בתוך... אז, אז זה מה שאתה נמצא. אבל הקדוש ברוך הוא, השכינה איתו ותחתיו. מדובר בכמה וכמה מאמרים. יש את זה במאמר של האלטער רבי בפרט, שהבן אדם צריך לחשוב לא מה אני, איפה אני נמצא, אלא מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני עכשיו. הקדוש ברוך הוא שם לי דירה בתוך תחתונים, אז אני התחתון במקרה הזה, ובתחתון הזה הקדוש ברוך הוא רוצה להיות דירה לו יתברך, ובמילא צריך לקיים מצווה, ובמילא צריך לעשות את זה בשמחה ובטוב לבו. זה עבודה של...

17:24 גם כן יש. יש אחד המאמרים. הרבי מביא את זה גם כן בפרקי השנים הראשונות, מילה של האלטער רבי מהקיצורים, מהמאמרים שלפני פטרבורג. האלטער רבי מסביר מה הפשט. היסח הדעת, אומרים תמיד, כן, צריך להיות היסח הדעת. הרבי כל הזמן במכתבים כותב לבחורים ששואלים בקשר לכל עניינים של מחשבות זרות, הרהורים וכו': היסח הדעת. אז יש מה שהאלטער רבי מסביר בעניין היסח הדעת. מה האלטער רבי אומר? מה פשט היסח הדעת? הנקודה שאנחנו לומדים פה. היסח הדעת פירושו שהבן אדם חושב על עצמו, חושב על עצמו, והעצבות מגיעה מזה שאתה חושב על עצמך ולכן אתה נופל בעצבות. אתה אומר: מי אני? ומה אני? אני יכול לעשות משהו? אני כזה גראָבער יונג, אני כזה תאוותן, העבודה שלי לא שווה כלום וכו'. כל עבודה שעשיתי, אז אני מרגיש נפילה סוערת. מה הפשט? היסח הדעת זה תפסיק לחשוב על עצמך. תחשוב מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך. להסיח דעת פירושו להסיח, להתנתק מהדעת, מהמחשבות, להפסיק לחשוב מהאופן איך שאתה רואה את הדברים, ותראה את הדברים מצד איך הקדוש ברוך הוא רואה את זה. והקדוש ברוך הוא רוצה אותך עכשיו שתעבוד אותו באופן עכשיו, כפי שאתה נמצא פה. זה כבר מובן מאוד. נחזור לענייננו ונגיע למה שאומר פה פשט בתניא. אז זה האלטער רבי אומר פה שזה הגדר. זה העניין של, של זה העניין. למה? למה עצבות מזה שיש לו תאוות והרהורים זה דבר לא נכון בעצם עניינו? כי זה מגיע מגסות הרוח. הלשון הזה שהאלטער רבי אומר פה, ״הלוואי בינוני״, אז זה ידוע, הרבי מביא את זה בשיחות גם כן, ר' הלל מפאריטש. שר' הלל מפאריטש הוא היה

19:13 מגדולי החסידים, והוא היה קודם אצל, אצל רבי נחום מטשרנוביל, ר' מרדכי מטשרנוביל. אחר כך הוא התקרב לחב"ד ונהיה חסיד האלטער רבי. ואחרי זה הוא אמר שמה, מה, מה השתנה, מה התחדש כשהוא התחיל ללמוד תניא, שלפני זה הוא חשב שהוא צדיק, לפני שהוא התחיל ללמוד תניא. ר' הלל היה כבר כשהוא נולד, ידוע. ר' הלל היה איש קדוש מבטן ומלידה. אז לפני שהוא נולד, לפני שהוא נהיה חסיד חב"ד, אז הוא חשב שהוא במדרגת צדיק. ברגע שהוא התחיל ללמוד תניא, פרק הראשון של תניא, אז הוא אמר: לא צדיק. זאת אומרת, אני צדיק בטוח שלא. הלוואי בינוני. וזה היה אצלו ה-- התחלת העבודה של חסידות חב"ד, שהתניא פתח אצלו את העיניים להגיע לצדיק, שלא שייך לי. זה ״הלוואי בינוני״, וזה הלשון ״הלוואי בינוני״ זה פה בתניא פרק כ"ז, זה המקור של הלשון הזה. איך שיהיה, אז זה הנקודה שהרבי מלמד אותנו פה, איך בן אדם צריך לדעת את ההסתכלות הנכונה בעבודת השם, א-איך צריך להיות, אה, שצריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשמחה ו-ולא להתרגש מהמצב שלו. כיוון שאנחנו נמצאים היום בב' אייר, הרבי מהר"ש, כן? אז אה, וורט מהרבי מהר"ש. אז, אה, אחד הסיפורים שמספרים על הרבי מהר"ש שקשור קצת עם מה שאנחנו לומדים פה בתניא, ש-שהיה איזה חסיד מהרבי מהר"ש, אחד החסידים, שהוא היה גר באיזשהו מקום, ואחרי זה הוא הגיע לרבי מהר"ש ואמר שהוא רוצה לעבור לגור למקום אחר, שהוא לא רוצה להישאר לגור שמה. הרבי מהר"ש רצה שהוא יגור שמה, לא משנה, שפה או שמה. אז הרבי מהר"ש אמר: ״למה אתה רוצה לעזוב את המקום?״ אז הוא אמר בגלל ש-- עכשיו לא,

21:29 הבשר ששמה, השחיטה היא לא מאה אחוז, והוא לא שמח כל כך מהשחיטה, מהשוחט וזה, והוא היה יהודי חסיד, ירא שמיים. בקיצור, אז הוא רצה לעבור למקום ששמה היה יותר מקום, יותר חסידי, יותר ירא שמיים. אז הרבי מהר"ש אמר לו: ״מי אומר שאתה צריך לאכול בשר? אפשר לחיות גם בלי בשר״. אז הוא אמר לו: ״הגמרא אומרת עם הארץ אסור לאכול בשר״. כן, זה לשון, כן. עם הארץ אסור לאכול בשר. אז הרבי מהר"ש תרגם שהמילה ״אסור״ זה מלשון קשור. אסור מלשון... אז הרבי מהר"ש אמר לו שהוא רוצה לעשות איתו שותפות ונתן לו נדבה, ואתה הולך ל-לשוק, אתה-אתה-אתה עושה כ-- בקיצור, יש את ההמשך איך שהוא אמר לו, יש חלק מזה ב״היום יום״ גם כן. אה, אמר לו: ״אני רוצה להיות שותף איתך״. אחרי זה נכנס חסיד אחר. הוא היה רב בעיר שמה ברוסיה, פלוצק, היה כתוב שם אפילו השם מי זה היה. הוא נכנס לרבי מהר"ש, והרבי מהר"ש שאל אותו: ״מה נשמע?״ וסיפר לו שיש, אה, יש לו כולל כזה, אברכים שיושבים ולומדים, ולומדים הרבה נגלה, סדר פייס, ואז אה, הרבי מהר"ש שאל אותו: ״ומה עם, מה עם צדקה? מה עם אה--״ אז אמר: ״לא, זה כבר לא כל כך״. מה עם המידות? סליחה, מה עם המידות שלהם? אז הוא אמר: ״המידות שלהם זה כמו״, הוא אמר שמה לשון גביר תורה אידיש, ״חתנים של גבירים, יש להם, יש להם מידות לא כל כך, אה, לא כל כך מזוככות״. אז הרבי מהר"ש אמר לו: ״תגיד להם שחצי מהנדוניה שלהם שיביאו אליי. פעם הבאה שאתה מגיע, חצי מהנדוניה שיביאו אליי״. אז הרב אמר: ״אני לא אוכל לפעול עליהם. אני לא

25:22 חושב שהם, אה, שזה יקרה. לא אוכל לפעול עליהם״. אז הרבי מהר"ש אמר לו: ״תגיד להם שאם הם לא יתנו את החצי, אז גם לא יישאר להם החצי השני״. אז. אז לפני שיצא, הרבי מהר"ש אמר לו: ״אני מקווה שבפעם הבאה יהיה לי בשורות יותר טובות״. והרבי מהר"ש אמר שזה גרם לו עגמת נפש. חסיד הראשון גרם לו נחת רוח. חסיד השני גרם לו עגמת נפש. אז זה וורט חזק מאוד. כן, הגסות הרוח, העניין הזה, כן, הביטול, לחשוב על יהודי אחר. מה שגורם נחת רוח זה חסיד שיודע, יש לו את הנחת עצמו, לחשוב על יהודי אחר. כשחסיד יהיה לומד, הכל טוב ויפה, אבל לא יכול לשים את עצמו, את הישות שלו בצד, אז זה, זה העניין שגרם לו עגמת נפש. על כל פנים, שיהיה כל.