לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ו - חלק ד׳

00:00 כי אנחנו אוחזים פה באמצע פרק כ"ו. האלטער רבי מסביר פה איך בן אדם צריך להוציא מעצמו את כל הדאגות. עצה, ייעוץ איך בן אדם מטהר את עצמו מכל מיני דאגה ועצב בעולם. שזה הדרך איך בן אדם יכול להתגבר על היצר. בן אדם אין לו שום דאגות, וממילא הוא יכול לעבוד את השם בשמחה, ועל ידי זה הוא יוכל לעבוד את השם בזריזות, ואז הוא יוכל לנצח את היצר. שזה כלל גדול בעבודת השם שהאלטער רבי רוצה להסביר. אז האלטער רבי פה באמצע להסביר את העניין של דאגות, הדאגות הקשורות עם גשמיות. הרבי אומר מה שכתוב בגמרא, שבן אדם צריך לקבל ייסורים בשמחה. למה? כי כשהוא יודע שגם זו לטובה. אז על ידי זה, זאת אומרת שגם... מה פירוש גם זו לטובה? גם זו לטובה פירושו שגם בעניינים שהם לא טוב בגלוי, עניינים של ייסורים, אז גם שם נמצא ההשפעה של הקדוש ברוך הוא. כמו שבשמחת הטבע זה השפעה של הקדוש ברוך הוא, אז גם בשמחת הדברים האלה, גם שם נמצא השפעה אלוקית. אלא מה? יש השפעה אלוקית שזה בא בגלוי, ויש השפעה אלוקית שזה בא באופן הסתר. וכאן האלטער רבי מתחיל להסביר בהמשך הנקודה, שגם ההשפעה האלוקית שבאה באופן הסתר, לא רק שזה גם כן טוב כי למעלה הכל זה טוב, אלא אדרבה, דווקא שם נמצא עוד טוב יותר, נעלה מאשר בטוב הגלוי, וזה מה שהוא מביא פה. העניין של עלמא דאתכסיא זה עניין יותר גבוה מעלמא דאתגליא. י"ה זה למעלה מו"ה. שאומרים ״אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה״. ההשפעה של י"ה זה יותר גבוה מההשפעה של ו"ה. ייסורים מגיעים מי"ה. מה ההבדל בין י"ה לו"ה?

01:58 ולמה אני אומר שההשפעה של י"ה יותר גבוהה מההשפעה של ו"ה, ולכן זה בא באופן לא גלוי? כל ההבדל בין י"ה לו"ה אנחנו יודעים. צריך להבין קצת בפשטות העניינים מה, מה, מה האלטער רבי אומר. אז בכלל ההבדל בין י"ה לו"ה זה י"ה זה מוחין, חכמה ובינה. ו"ה זה מידות, זה מלכות. ההבדל בין מוחין למידות. אז אנחנו יודעים שמוחין זה לעצמו, מידות זה לזולת. אבל אצל בן אדם, מדרגה של מוחין זה איפה שהבן אדם נמצא איך שהוא בעצמו. שם הבן אדם לא יורד לזולת. אדרבה, נמצא במקום האמיתי שלו. מה שאין כן מידות זה שהאדם יורד בשביל הזולת. אז יש פה ירידת צמצום השפעה שצריך לרדת לפי איפה המקבלים. ההבדל זה למעלה גם כן ההבדל בין השם י"ה לשם ו"ה. ו"ה זה איך שהקדוש ברוך הוא מצטמצם לפי איפה שהעולם הזה, שיש צמצומים, שיש מידות, שזה המידות שהקדוש ברוך הוא ישפיע בשביל שיהיה בעולם. ולכן ההשפעה של ו"ה, שזה השפעה של המידות, זה השפעה מצומצמת לפי איפה העולם, וזה גופא הסיבה למה זה נקרא אתגליא. זה גופא הסיבה למה יכולים להרגיש את זה, לקבל את זה, להבין את זה, להתאחד עם זה, ומזה מגיע השפעה של הטוב הנראה והנגלה. כי זה כל עניין המידות. מידות הרי לפי איפה המקבל, ולכן ההשפעה זה לפי איפה המקבל. כשההשפעה לפי איפה המקבל, אז המקבל יכול להרגיש מהטוב שבזה. מה שאין כן י"ה, שם זה השפעה של מוחין של הקדוש ברוך הוא, שזה למעלה מגדרי המקבל. זה איך שהקדוש ברוך הוא נמצא עם עצמו. זה אור יותר גבוה ממה שהמקבל יכול לקלוט, וזה גופא הסיבה למה כשזה מגיע לעולם של המקבל הוא

03:56 לא יכול להבין. הוא לא יכול לתפוס מצד גודל הגילוי, מצד שזה כל כך נעלה שזה למעלה מהשגה, ולכן הוא לא תופס, הוא לא רואה את זה. אבל על ידי זה דווקא בזה נמצא עניין יותר נעלה. איפה נמצא עניין יותר גבוה? דרגה יותר גבוהה באלוקות? אז ודאי י"ה זה דרגה יותר גבוהה מו"ה. ובמילא זה אומרים ״אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה״. למה אשרי הגבר? כי דווקא כשהשפע זה ממקום של י"ה, זה השפעה ממקום הרבה יותר נעלה. אתה נמצא יותר קרוב לקדוש ברוך הוא. אתה נמצא ב־ב־בקרבת ה' במקום יותר גבוה, וזה האלטער רבי ממשיך הלאה בתניא ומסביר. בוא נקרא בפנים. ״ולכן אמרו חז"ל כי השמחים ביסורים״, הגמרא אומרת, יא, ״השמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״. חז"ל אומרים שהשכר של השמחים ביסורים, יא, זה שמה ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״. אלו שאוהבים את הקדוש ברוך הוא, זה נקרא בעלי ייסורים. למה, מה הקשר? עכשיו אנחנו נסביר. הוא אומר ״ואוהביו״, ככה הוא קורא לאנשים ששמחים ביסורים לפי מה שחז"ל אומרים, ומה הוא השכר? ״כצאת השמש בגבורתו״. אז כאן צריכים להבין שני דברים. יא, דבר ראשון למה הפסוק קורא לשמחים ביסורים בשם ״ואוהביו״? למה, למה דווקא שמחים ביסורים נקראים בשם ״ואוהביו״? מה הקשר? יכולים להיות ״ואוהביו״ גם בלי שמחים ביסורים. למה העניין של שמחים ביסורים הוא מוגדר בפסוק בשם ״ואוהביו״? וגם כן למה השכר הוא, שאומרים לו, מה היא השכר שלו? של ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״. כאילו הקדוש ברוך הוא יתגלה אליו כמו השמש נמצאת בכל התוקף. כאילו מה, מה כאן עובר? זה מילים יפות. מה התוכן? אז האלטער רבי לפי

05:59 מה שהוא הסביר פה יוצא ביאור נפלא ביותר בכל העניין פה. האלטער רבי מסביר, "כי השמחה היא מאהבת קרבת ה' יותר מכל חיי העולם הזה". אומר האלטער רבי פה ווארט נפלא. למה בן אדם יש לו-- מה הסיבה? מה הסברנו? למה מקבלים ייסורים בשמחה? מה העניין של שמחים בייסורים? כי אתה מתבונן שפה נמצא ה'. פה נמצא ריכוז באופן יותר גבוה. זאת אומרת, במילים אחרות, השאלה שבן אדם צריך לשאול את עצמו כל הזמן: מה אני רוצה בחיים שלי? אני רוצה שלי יהיו חיים טובים או אני רוצה להיות קרוב לקדוש ברוך הוא? אז אם אני רוצה שלי יהיו חיים טובים, אז אני רוצה ו'. שמה אני יכול להיות בחיים טובים. גם שמה יש לי את הקדוש ברוך הוא, אבל הקדוש ברוך הוא בדרגה יותר נמוכה. הקדוש ברוך הוא מצטמצם. ו', צמצום, התלבשות. הקדוש ברוך הוא לא שורף אותי. זה הקדוש ברוך הוא כמו שנותן לי מקום, ושם אני יכול לקבל חיים טובים, וגם יש לי, אבל יותר, יא, יותר בהעלם. אז למה? כי אני רוצה שיהיה לי טוב. מה שאין כן ה'. מה אתה רוצה? אתה רוצה קרבת הוי'. לא מחפש את החיים המאושרים שלי. אני רוצה קרבת הוי'. זה מה שאני רוצה. איפה יש... אה, אם אתה צריך להיות יותר קרוב ל-, אז זה, זה קאסט, זה, זה יש לזה מחיר. זה דבר שעולה ביוקר קצת, זה, זה צריכים קצת... אבל זה האמת. שמה נמצא, שמה נמצא ריכוז ב-בכל התוקף. זה מה שהוא רוצה, וזה מה שהפסוק אומר, ואוהביו. לכן השמחים בייסורים נקראים אוהביו. הוא לא אוהב את עצמו ואת החיים שלו, הוא אוהב את

07:54 הקדוש ברוך הוא, ולכן שמחים בייסורים, כי שם הוא יודע שיש יותר. ולכן גופא אומרים שהשכר הוא מידה כנגד מידה. "כצאת השמש בגבורתו", זה בדיוק העניין. מה הוא מחפש? הוא מחפש, הוא מחפש להיות יותר איפה שהקדוש ברוך הוא מאיר, יהיה בגילוי תוקף בלי צמצום, בלי לבושים. אז זה גופא השכר שלו, לעתיד לבוא שאז יתגלה עניין האמת הזאת בגילוי, לא פה למטה. יהיה כצאת השמש, זה פשט כצאת השמש בגבורתו. ההתגלות בלי לבושים, בלי צמצומים. "כי טוב חסדך מחיים". מה בן אדם אומר? אני עדיף לי חסדך, החסד של הקדוש ברוך הוא, שזה חסד יותר גבוה. אף על פי שבגילוי למטה אז הלבוש הוא לבוש שלא נראה כמוכם, אבל שמה נמצא אמיתת חסדו של הקדוש ברוך הוא. חסדך מחיים. חיים זה חסד בגלוי, זה טובה נראית ונגלית. זה, זה חיים. אני רוצה חסדך, לא החסד ש-ש-ש-חיצוני מצומצם. אני רוצה החסד איפה שהקדוש ברוך הוא נמצא שמה. וקרבת ה' היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ בעלמא דאתכסיא. איפה יש יותר קרבת ה'? איפה דער אויבערשטער נמצא יותר בגילוי? זה נמצא יותר בגילוי דווקא בעלמא דאתכסיא. כי שם חביון עוזו. זה דווקא בעלמא דאתכסיא מתחבא העצם, מתחבא האור אין סוף של הקדוש ברוך הוא. ויושב בסתר עליון. זה מה שאומרים שדווקא בסתר שמה נמצא עליון, שם הקדוש ברוך הוא מסתתר. ועל כן יזכה לצאת השמש בגבורתו. זה בדיוק הסיפור, מידה כנגד מידה. בגלל שהוא רוצה את הקדוש ברוך הוא, לא רוצה את ה-- מה, איפה הוא יכול ליהנות. הוא מחפש איפה הקדוש ברוך הוא נמצא, אוהביו. אז לכן גם כן

09:49 התוצאה זה כצאת השמש בגבורתו לעתיד לבוא, שהיא יציאת חמה מנרתיקה שמכוסה בעולם הזה. לעתיד לבוא יהיה יציאה של החמה, חמה זה משל שם הוי', כידוע בחסידות. כל השם הוי' גם בשם אלוקים, זה על דרך י' ק' ו' ק'. זה העניין של ההתגלות של הקדוש ברוך הוא בלי לבושים המעלים. וזה מה שאומרים שלעתיד לבוא. הגמרא אומרת כן, "הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה", שאז יהיה גילוי עצמו בלי לבושים המעלים. זה התוצאה, מידה כנגד מידה, על ידי זה שהוא קיבל ייסורים באהבה בעולם הזה. שדהיינו, שהיא מכוסה בעולם הזה, לעתיד תתגלה מכיסויה. דהיינו שאז יתגלה עלמא דאתכסיא, לעתיד לבוא יהיה הגילוי של האור אין סוף שמאיר בעלמא דאתכסיא, יאיר בגילוי פה למטה ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום לכל החוסים בו בעולם הזה. האור הזה יתגלה, יאיר ויזרח כאן למטה באופן נפלא, באופן בגילוי תוקף לכל אלו שבזמן הזה, כשהיה בזמן הגלות, הם קיבלו את זה באהבה. זאת אומרת שבשבילם היה העיקר העניין של קרבת ה' ולא ה-ה-הגשמיות והחיצוני שלהם. הם מסתופפים בצלו, צל החכמה. בעולם הזה הם חיפשו את הצל של הקדוש ברוך הוא. זה לשון כאן שמשתמשים, מסתופפים בצלו. זה לשון ידוע שמשתמשים הרבה פעמים בקשר של החסיד לרבי. חסיד זה צילא דמהימנותא. מסתופפים בצלו, זה סוג כזה. הוא נמצא בצל. פשוטו, התרגום זה: נמצא בצל, פירושו שכאילו מקיף אותך הצל. כאילו שהצדיק, הרבי או כאן הקדוש ברוך הוא, הצל שלו, כאילו שהוא לוקח אותך תחת הכנפיים שלו. סוג של ביטוי. אבל גם פה הרבי רוצה להסביר את שורש העניין. הדיוק דווקא צל, כי צל זה היפך הגילוי. צל קשור עם העלם. איך נהיה

11:54 צל? כשמכסים עליו אז נהיה צל. ולכן הדיוק הוא: מסתופפים בצלו. בעולם הזה זה גדר של צל, גדר של העלם שלא רואים בגילוי. אבל זה צלו. הצל הזה זה הצל של הקדוש ברוך הוא. הוא נמצא שמה. אתה יודע שמאחורי הצל הזה נמצא העצם, נמצא הנעלם, נמצא העניין הכי גבוה, היוד־ה"א. אז מסתופפים בצלו, צל החכמה, י"ה. הרבי מדייק: צל החכמה זה לשון של פסוק, י"ה. זה כתוב בקהלת. אבל הרבי לוקח את הפסוק הזה, צל החכמה, כי הרי מדברים פה על יוד־ה"א. אומרים שיוד־ה"א זה עלמא דאתכסיא, ולכן זה נקרא צל החכמה. כי חכמה זה לא בגילוי. מצד אחד חכמה זה אור נעלה ביותר, אבל לגבי המקבל חכמה זה כמו צל, כי אני לא יכול ליהנות מזה. כי אני לא... חכמה זה, זה, זה מה שדורשים. זה פלא. לכאורה, הרי יש עוד הסברים, שגם בתניא עצמו בהמשך יש עוד ביאורים שהרב אומר איך לקבל ייסורים באהבה. דווקא האלטער רבי בוחר פה עניין שכשאנחנו לומדים את זה ככה בשטחיות זה נראה שמות של קבלה, ספירות. זה לא מה... מה? איך אתה רוצה להוציא ממני את הדאגות בגלל זה? אבל אם אנחנו קצת קוראים את המילים של התניא וחושבים על מה שלמדנו פה, אז יש פה עבודה נפלאה. יש פה עבודה נפלאה, ואת העבודה הזאת האלטער רבי דורש מכל יהודי. מה אני מחפש? זו השאלה. יהודי צריך לדעת מה, מה אני מחפש, מה נוגע לי. אני מחפש שיהיו לי חיים טובים או אני מחפש את הקדוש ברוך הוא? והנקודה הזאת זה מה שדורשים מבינוני. זה מה שדורשים מיהודי. יהודי צריך לעבוד על עצמו שיהיה נוגע לו אלוקות. שיהיה נוגע

15:57 לו קרבת ה'. זה העניין של כי טוב חסדך מחיים. שיהיה נוגע לו גילוי אלוקות. ואיפה נמצא אצלו? אני רוצה להיות קרוב לקדוש ברוך הוא. ובעצם כשאנחנו חושבים על זה, מתבוננים בזה, העניין הזה זה עניין שחוזר על עצמו בחסידות. זה עניין יסודי בכל תורת החסידות. למשל, במאמרים שמדברים, כל העניין של... חסידות מסבירים את כל העניין של אנא נסיב מלכא, במאמר של י"א ניסן, שאומר שהוא לא רוצה לקבל חיות מהשרים והוא רוצה לקבל חיות מהמלך. כשהרבי מסביר את זה במאמר, יוצא שזה בעצם גם כן אותו כיוון. העניין שאומרים בחסידות, מסבירים כל העניין שבן אדם לא... ״איך וויל ניט דיין גן עדן״, לא רוצה את הגן עדן. רוצה... לא רוצה... וגם... מסביר כרצוננו. מה, בליקוטי תורה? ... על מנת לקבל פרס ושלא על מנת לקבל פרס. זאת אומרת, בחסידות העניין הזה זה עניין מאוד מאוד עיקרי ומאוד יסודי. זאת אומרת שגם בעבודת השם הבן אדם צריך כל הזמן לשאול את עצמו מה אני רוצה. אני רוצה מה אני מרוויח מהקדוש ברוך הוא? אני רוצה, אני רוצה שאני אהיה, שאני אקבל, שאני אהיה מציאות ובמציאות שלי ליהנות מהקדוש ברוך הוא? או אני רוצה את הקדוש ברוך הוא, וגם בשביל זה אצטרך להתבטל במציאות? כשאנחנו מתבוננים בזה אפשר לראות שזה עניין יסודי בחסידות חב"ד. למשל, אחר כך אפשר לקשר את זה עם הסיפור הידוע שהרבי מספר בזה, ואיך הרבי יש בשיחות בתורת מנחם את כל ההבדל. הרבי אומר: מה ההבדל בין מישהו שנוסע לרבי וחסיד חב"ד שנוסע לרבי? שתי אופנים איך נוסעים לרבי. יש אחד שנוסע לרבי. ולמה? כי הוא רוצה לקבל

18:07 ברכות. הוא הגיע לרבי והרבי השפיע לו, ואז הוא רואה, ואשתו, אשתו נותנת לו אוכל ונותנת לו ועוזרת לו לנסוע, כי היא יודעת שאחר זה, אמר הרבי, יש הרבה ברכות ושפע וכו'. כל הרכוש. ויש אחד נוסע לרבי ומגיע לרבי, ושם מתחיל החינוך: הוא הגיע ונדחף במאמר והוא לא מבין את המאמר. הוא כן מבין את המאמר ומתייגע, ובסוף הוא נכנס ליחידות ומתבייש לבקש על גשמיות. איך אני אעמוד ביחידות ולדבר על העניינים שלי? ואז הוא מבקש ברכה על הבית, וכשמגיע הביתה ואשתו שואלת אותו: מה הבאת? ובקיצור, אחרי שנה, אחרי זה לא רוצה שהוא ייסע. הוא סובל בגשמיות, סובל ברוחניות. צריכה להיות ידועה טוב... שהרבי מסביר את העניין. מה היסוד שהרבי אומר? זה בעצם המהות. הנקודה המהותית בשאלה פה זה האם אני מחפש שיהיה לי טוב או האם אני מחפש איפה האמת? בשביל האמת צריך להתייגע. זה, זה, זה, זה, זה. הוא הגיע בשביל זה. וזה מה שהרבי אומר פה גם כן. העניין של שמחים בייסורים זה לא פתולוגיה, מזוכיסט, הוא רוצה לסבול, הוא אוהב חיים קשים. זה חס ושלום, זה לא העניין. בן אדם לא צריך לבקש. חס... אנחנו מבקשים כל יום שלא יהיו ייסורים. לא, זה לא העניין פה. בן אדם לא צריך לחפש חיים קשים, זה לא העניין. היפך הכוונה. העניין פה זה מה צריך להיות נוגע לי. שיהיה נוגע לי קרבת ה'. אז אם אני כאן יודע שכאן יש קרבת ה', אף על פי שבגלוי זה, זה יותר... צריך, צריך להגיע בשביל זה. זה כואב, זה לא כל כך... אבל שם נמצא קרבת ה'. פעם שמעתי, כשהסביר את התניא פה, אז הוא...

19:59 הביא דוגמה, הייתה מעניינת, אבל זה מגדיר את כל העניין. והסביר שאם תיתן לבן אדם הזדמנות, בסדר, זה הסבר מעניין. כלומר, אם תגיד לבן אדם שיש לו הזדמנות לבחור, יש לו אפשרות לבחור. אתה יכול. יש פה שתי כיתות. בכיתה אחת יש איזשהו דרשן, מישהו שמדבר יפה ומסביר דברים באופן שתוכל להבין את זה בצורה נפלאה. זה יהיה משהו שאתה תהנה מההסברה הנפלאה של הבן אדם הזה. אתה תקבל שיעור טוב, איזה עניין חסידי בצורה ש-- והחדר השני נמצא שמה, איך היה אומר הבעל שם טוב, אבל הוא שם מדבר עניינים. אף אחד, אתה לא תבין. הוא מדבר דברים כל כך גבוהים. אתה לא תבין את העומק של העניין. אז איפה הבן אדם ירצה להיכנס? כאן הוא יכול לשמוע ביאור נפלא והסבר שהוא יבין, והוא יצא עם סיפוק פנימי: הבנתי, יצאתי, קיבלתי משהו. שמה הוא ייכנס, הוא יראה צדיק מאוד גדול. הוא ישמע איזה עניין עמוק שהוא לא יבין. הוא יצא משם שבור כאילו, אבל הוא היה עם ה-- הוא היה עם הבעל שם טוב. אז איפה אתה רוצה להיות? כמובן שזו לא שאלה. ודאי יש לי הזדמנות להיות במקום של אמת. איי, אני אתבטל שמה, אבל זה כאן יש, כאן אני אהיה מציאות. אז זה, זה, זה אותו יסוד, אותה נקודה. כי טוב חסדך מחיים. אז אם אני רוצה שיהיה לי טוב ויהיה לי זה, אז אתה מחפש... אתה מחפש את זה, אז אתה... אבל אם אתה מחפש את האמת, אז זה עניין אחר לגמרי. על כל פנים, הנקודה הזאת יש בה עוד פרטים. כיוון שאנחנו היום בב' ניסן, יש את הרבי הרש"ב.

22:00 מכתב שהרבי הרש"ב כתב לפני מאה ועשרים שנה, בח' ניסן תרס"א, בדיוק לפני מאה ועשרים שנה, לסבא של הרבי, ר' שלמה. כן. ומכתב נפלא בקשר לעניין הזה של קבלת ייסורים באהבה. כאן אתה רואה איך רבי מחנך חסיד איך צריך להיות הנהגה. אז הרבי כותב לר' שלמה שהוא שמע מריבושניקולאי[?] ושהוא שבור. שאתה נמצא במצב של... והרבי הרש"ב כותב לו: איך יכול להיות? הקב"ה שובר אותך. צריך להסתכל בפנימיות העניין. להתבונן. תקין מייסוב. כן. והוא מציין לו פרק ל"ד בתניא, פרק כ"ו בתניא, והוא אומר לו שהוא חייב ללמוד את הפרקים בתניא שמסבירים את השמחה. לעצבות חס ושלום אין זה דרך כלל וכלל, ובפרט עצבות ממילי דעלמא, שיסודו אהבת עצמי והתקשרות בעצמי ביסודו. בן אדם שהוא עצוב בגלל שחסר לו עניין עילאי, זה בגלל שהוא אוהב את עצמו. ונודע דגם העצבות ממילי דשמיא זה גם סוף סוף, זה גם, זה גם דבר לא טוב. כל שכן עצבות ממילי דעלמא, השם ישמורנו. השם ירחק מזה, ותכס אריכות וישתדל בנפשו בכל תכלית לפדות מזה. אז אומר לו איך אתה יוצא מעצבות ממילי דגשמיות. העצה, הייעוץ, אומר לו ללמוד תורה. תורה משמחת את הלב. בפרט הוא אומר לו ללמוד תניא מפרק כ"ו, פרק ל"ד. כל יום ללמוד פרק אחד ולחזור על זה כמה פעמים. ואם המכתב יגיע לפני פסח, אומר לו הרבי הרש"ב שתלמד גם את ההמשך של פסח מהרבי מהר"ש, בכוחו, כל יום כמה שעות עד שיגמור את כל ההמשך. ואם הוא יכול ללמוד עם האיידעם שלו, מי זה האיידעם של ר' שלמה? היה הרב לוי'ק, האבא של הרבי. מה טוב שיחזיק ככה, זה חברותא טובה כמו שמביאים. ואם המאמר יגיע באמצע

24:21 יום טוב, אז שילמד את המאמר, המשך אחרים. המשך אחר של הרבי מהר"ש. חוץ מזה שילמד גם גמרא רש"י, ילמד מדרש. בקיצור, העיקר זה להיות בשמחה. ואחרי זה מסיים עם כל מיני ברכות. אז ככה זה הנקודה פה. חסידים תמיד עבדו על עצמם, על העניין הזה של עבודת ה' בשמחה, כמו שמסבירים פה בתניא.