לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ה - חלק ב׳

00:00 להמשיך הלאה פה עם התניא פרק כ"ה. האלטער רבי מדבר פה על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" ומסביר שבכל עת ובכל שעה בן אדם יש לו את היכולת להתגבר על הרוח שטות, ולהיזכר באהבה המסותרת שיש לו בלבו בלי שום ספק, ומצד העניין הזה יש לו את היכולת שיהיה אצלו "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", שיהיה אצלו עבודת השם בתכלית השלימות, "בפיך ובלבבך לעשותו". ובלבבך יש גם את האהבה, שזה אהבה המסותרת, וזה גם כולל יראה, שזה היראה שיהודי לא רוצה להיות נפרד מאלוקות. אז כאן אנחנו אוחזים באמצע העניין. האלטער רבי אומר שכל יהודי יש לו בטבע אהבה לקדוש ברוך הוא וגם כן יראה שהוא לא רוצה להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא והוא רוצה להיות קשור לאלוקות, והרצון הזה נמצא אצל כל יהודי, אפילו עד מסירות נפש בפועל, כל שכן וקל וחומר שמדובר רק בנגיעה לשבירת התאווה, שזה הרבה יותר קל מייסורי מיתה. אז אם הבן אדם מוכן ללכת על מסירות נפש ולסבול ייסורי מיתה כדי לא ליפול מהאחדות יתברך, כל שכן וקל וחומר שצריך שיהיה אצלו העניין של מסירות נפש של לא להיות נפרד מאלוקות על ידי חטא ועוון כשמדובר על משהו שזה הרבה יותר קל מייסורי מיתה. זה רק עניין של שבירת התאווה. כאן בשורה השלישית בדף ל"א עמוד ב', האלטער רבי ממשיך להסביר איך זה מתבטא בסור מרע ואיך שזה מתבטא בעשה טוב. זאת אומרת, הבלבבך, האהבה הזאת והיראה שיש לכל יהודי לא להיות נפרד מאלוקות, איך זה משפיע עליו הן בנוגע לסור מרע, כל התורה ומצוות, והן בנוגע לעשה טוב. אז האלטער רבי מסביר: הן בבחינת סור מרע

02:09 אפילו מעבירה קלה של דברי סופרים, שלא לעבור על רצונו יתברך. מדברים בנוגע לסור מרע, שבן אדם צריך לשלוט על עצמו. יש לו יכולת לשלוט על עצמו לא לעשות אפילו עבירה קלה של דברי סופרים, כי הוא לא רוצה לעבור על הרצון של הקדוש ברוך הוא. זה היסוד שלמדנו בפרק כ"ד. האלטער רבי פה מביא בקיצור את הנקודה שלמדנו בפרק כ"ד, שיהודי לא רוצה לעבור על רצונו יתברך. למה? מאחר שנפרד בה מיחודו ואחדותו כמו בעבודה זרה ממש בשעת מעשה. הרי בשעה שאתה עושה עבירה, למדנו קודם בפרק כ"ד, שבשעה שיהודי עושה עבירה, עושה איזו עבירה שיהיה, אפילו איסור קל של דברי סופרים, בשעת מעשה הוא נפרד מיחודו ואחדותו כמו בעבודה זרה ממש. אז ממילא בן אדם לא רוצה בשום אופן, רחמנא ליצלן, להיות נפרד מאלוקות ולעבוד עבודה זרה אפילו רגע אחד. מה הדיוק בשעת מעשה? הדיוק בשעת מעשה שהאלטער רבי אומר שזה רק בשעת מעשה, זה בגלל שבפרק כ"ד האלטער רבי אמר שזה שכל עבירה זה מעין עבודה זרה, זה רק בשעת מעשה החטא. בשעת מעשה החטא אתה מורד בקדוש ברוך הוא, אתה נפרד מהקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה זה כמו עבודה זרה ממש. כמו שעבודה זרה ממש זה סתירה לאחדות יתברך. כשיהודי עובר עבירה אז הוא כאילו מנגד לאחדות של הקדוש ברוך הוא. אבל בפרק כ"ד האלטער רבי אמר שזה רק בשעת מעשה החטא, אבל אחרי זה אז זה כבר לא אותו דבר. רק בשעת מעשה החטא הוא נפרד מהקדוש ברוך הוא. אחרי זה יש הבדל. יש סוגים של חטאים. יש חטאים שחייבים עליהם כרת, גלות, מיתות בית דין, מלקות, ועד שיש כאלה שלא חייבים עליהם שום

04:08 דבר. אז האלטער רבי עשה דפינישן, עשה הגדרה בפרק כ"ד. הוא הסביר שזה תלוי אם זה בשעת מעשה העבירה, אז כל עבירה זה בדקות העניין, זה קשור עם העניין של, של אחדות הוי', זה נפרד מהקדוש ברוך הוא. אבל אחרי מעשה העבירה, כשמסתכלים על הפגם שנעשה על ידי העבירה, אז יש עבירות שפוגמים יותר ויש עבירות שפוגמים פחות. אז ממילא לפי זה נשאלת השאלה: מה אתה אומר שיהודי, יהודי לא, לא יכול להיות מסירות נפש על כל התרי"ג מצוות? למה? כי הוא רואה בכל התרי"ג מצוות שזה עניין של עבודה זרה. כל סור מרע זה הכל עבודה זרה. הרי לכאורה זה לא אותו דבר, כי הרי זה רק בשעת מעשה, אבל אחרי זה זה כבר לא כמו עבודה זרה, זה רק בשעת מעשה החטא, באותו רגע. אז מה אתה מדמה את זה לעבודה זרה? אז האלטער רבי מוסיף פה ואומר: והרי גם בעבודה זרה יכול לעשות תשובה אחר כך. גם בעבודה זרה זה אותו דבר. לכאורה בן אדם יעשה. אם אנחנו נחשוב שאצל בן אדם יש הבדל בין בשעת מעשה ולא בשעת מעשה, הרי גם בעבודה זרה יש מצב. בן אדם עושה עבירה, עבודה זרה, פעם אחת רחמנא ליצלן הוא נכשל בחטא עבודה זרה. אחרי זה הוא יכול לעשות תשובה, וכשיעשה תשובה יקבלו את התשובה שלו. גם על עבודה זרה הקדוש ברוך הוא מקבל תשובה. תשובה, אין דבר עומד בפני התשובה, אומר האלטער רבי, יסביר. אז לכאורה למה אנחנו אומרים? זאת אומרת, יש מצב שיהודי יכול לעשות עבודה זרה רק בשעת מעשה ואחרי זה לעשות תשובה. ואף על פי כן אנחנו אומרים שיהודי לא יעשה עבודה זרה אפילו

06:06 לרגע אחד. היית עושה עבודה זרה, אחרי זה תעשה תשובה. אין כזה דבר. גם לרגע אחד יהודי לא מוכן לעשות עבודה זרה, וממילא אותו דבר מובן ונוגע לסור מרע. אפילו שהפירוד זה רק לרגע אחד, וכל ה... עיקר הפירוד כמו עבודה זרה זה רק לרגע אחד, אבל יהודי אפילו רגע אחד לא רוצה לעשות עבודה זרה, וממילא אותו דבר נוגע לסור מרע. אפילו רגע אחד יהודי לא רוצה להיות נפרד מאלוקות, ולכן בכל סור מרע, אז באיזה עבירה שיהיה, אז יש אצלו, אצל יהודי, המסירות נפש שהוא לא רוצה להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. אפילו עבירה קלה של דברי סופרים. זה מה שהאלטער רבי אומר פה, ואז האלטער רבי ממשיך. זה שהוא אומר שבעבודה זרה יכול לעשות תשובה. האלטער רבי שואל: לא, אבל זה לא יכול להיות. איך הוא יעשה את זה? באים לבן אדם ואומרים לו: תשתחווה לעבודה זרה. תשתחווה לעבודה זרה. מה הוא יגיד? אני אעשה עבודה זרה ואחר כך אני אעשה תשובה. אין כזה הוה אמינא, כי אז אחטא ואשוב, אחטא ואשוב אין מספיקין בידו. אז מה אתה אומר שבעבודה זרה יכול לעשות תשובה אחר כך? כאילו שבן אדם יכול לחשוב שאני אעשה עבודה זרה לרגע אחד ואחר כך אני אעשה תשובה. אם הוא אומר ככה, זה אחטא ואשוב. זה האלטער רבי בא להסביר עכשיו. ואף שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו. בן אדם שאומר אחטא ואשוב, הרי אין מספיקין בידו, זה, זה ההלכה, הגמרא ביומא. היינו, אם ממילא, אז אם ככה לא יכול, אין כזה דבר שבן אדם יעשה עבודה זרה ויעשה תשובה אחר כך. מסביר האלטער רבי,

07:54 היינו שאין מחזיקים ידו לעשות תשובה. האלטער רבי אומר פה פירוש נפלא במשנה, הלכה. זה שכתוב האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, זה לא הפשט שאי אפשר לעשות תשובה. בפשטות ככה לומדים. בפשט לומדים את המשנה בחיידר, ככה מתרגמים. רואים אחטא ואשוב, שהוא לא יכול לעשות תשובה, כי אם הוא עושה חטא וחושב על התשובה, זה לא תשובה. זה לא, לא, לא מקבלים את התשובה שלו. אז, אז הוא, אז האלטער רבי מדייק פה: אין מספיקין, אין מספיקין זה לא אומר שאי אפשר לעשות תשובה. היינו שאין מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר. לא נותנים לו שעת הכושר, לא נותנים לו את היד לעשות תשובה. אבל אם דוחק, הוא דוחף את השער ועושה תשובה, אין לך דבר שעומד בפני התשובה. הוא בעצם של האלטער רבי. כשהגמרא אומרת אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אז אין לך דבר שעומד בפני התשובה זה כפשוטו. זה כולל גם בן אדם שאומר אחטא ואשוב, גם בן אדם שאומר אחטא ואשוב, גם הוא. אין דבר בפני התשובה. אה, כתוב אין מספיקין. אז האלטער רבי אומר, אין מספיקין פירושו שממילא לא נותנים לו את, את, את הכוח הזה. בדרך כלל יש בתשובה, יש ממילא סיוע מלמעלה, יש את הבת קול, יש את הכרוזים העליונים שממילא דוחפים את הבן אדם ונותנים לו את הכוח לעשות תשובה. אז כאן אומרים שבן אדם שאומר אחטא ואשוב, אז ממילא אין מספיקין, לא נותנים לו את היד, לא נותנים לו שעת הכושר. אבל אם הוא מצד עצמו, הוא פועל על עצמו, הוא דוחף את עצמו, מכניס את עצמו שהוא רוצה לעשות תשובה בכוח

09:46 עצמו, אז ודאי שמקבלים את התשובה. אז זה נאמר: אין דבר בפני התשובה. הנקודה הזאת האלטער רבי אומר את זה גם כן באיגרת התשובה בסימן י"א. אין מספיקין, שאין מחזיקים ידו. אבל, אבל אם דוחק ונכנס, אז אין דבר בפני התשובה. זה האלטער רבי מביא גם באיגרת התשובה. ובמילא אז גם בעבודה זרה אתה יכול לעשות אותה רגע אחד ואז אחר כך לעשות תשובה. איי, זה אחטא ואשוב כשאתה חושב על התשובה. אבל בין כה אתה יכול לעשות תשובה, גם אחטא ואשוב מקבלים את התשובה. ואף על פי כן, כל איש ישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת השם. אף על פי כן, אומר האלטער רבי, מה אנחנו רואים? שכל יהודי מוכן ללכת על מסירות נפש כפשוטו ממש על קידוש השם, בשביל רגע אחד לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. שלא ישתחווה לעבודה זרה אפילו לפי שעה, אפילו לרגע אחד בן אדם לא ישתחווה לעבודה זרה, ולעשות תשובה אחר כך. למרות שהוא יכול אחר כך לעשות תשובה. בן אדם לא מוכן לעשות עבודה זרה, אפילו אם הוא יחשוב שאחר כך הוא יעשה תשובה. למה באמת? רגע, רגע, למה באמת? מה באמת ההסברה בזה? בחייך, אתה יכול להרוויח עוד. יש לך כאן ניסיון. למה אתה צריך למות? תעשה עבודה זרה, אחרי זה תעשה תשובה ושום דבר, הכל יהיה טוב. אף על פי כן, כל איש ישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת השם, שלא ישתחווה לעבודה זרה אפילו לפי שעה, ולעשות תשובה אחר כך. והיינו מפני, למה זה ככה? מפני אור ה' המלובש בנפשו כנ"ל, שאין בבחינת זמן ושיעור כלל, אלא למעלה מהזמן, ושליט ומושל על הזמן כנ"ל. הסיבה לזה

11:44 למה זה ככה? אומר האלטער רבי הסבר נפלא, עצום ביותר. מה עוד? אבל הוא מכיוון שזה שיהודי לא רוצה להיות נפרד מאלוקות, זה הרי לא מגיע מצד חשבון של שכל, בגלל שהוא הבין, בגלל טעם ודעת על פי שכל, אלא זה מצד אור ה' הנרגש בו. אור ה' מלובש בנפשו. והרי זה וזה מה שגורם ליהודי שהוא יהיה מוכן ללכת על מסירות נפש. ומכיוון שאור ה' מלובש בנפשו, זה לא עניין של זמן, זה לא קשור עם גדר הזמן, זה, יא, אז ממילא זה נצחי, זה למעלה מהזמן ושולט ומושל על הזמן. ולכן מצד ההרגש של הנשמה, מכיוון שההתקשרות של יהודי לקדוש ברוך הוא, של הנשמה, זה מצד אור ה', שלמעלה מהזמן, אז אין כזה ב-ב-בנשמה, אין הבדל בין רגע אחד ל-ל-לאלף שעות. זה לא משנה. רגע אחד של הפסק זה נצחי. זה הפירוש למעלה מהזמן. ואז הוא מוסיף, לא רק שלמעלה מהזמן, אלא שולט ומושל על הזמן. יש פה שני פרטים. למה יהודי לא מוכן להיות נפרד מריבונו אפילו לרגע אחד? האלטער רבי אומר שני ביאורים. דבר ראשון, בגלל שההתקשרות של יהודי לקדוש ברוך הוא זה למעלה מהזמן, וממילא אין כאן חשבון של זמן. זה נצחי, כל רגע זה אין סוף, זה למעלה מהזמן. ואז הוא מוסיף עוד עניין. הוא עוד-- לא רק שהוא למעלה מהזמן, הוא שולט ומושל על הזמן. מה זאת אומרת? זה אומר שה-ה-אור ה' שמאיר אצל יהודי בנשמה, האור של הקדוש ברוך הוא שמשמה מגיע האמונה והמסירות נפש של יהודי, היחידה, ניצוץ הבורא, הקדוש ברוך הוא שמאיר אצל יהודי בנפש. אז לא רק שהוא למעלה מהזמן, הוא גם כן שולט על הזמן. ולכן

13:46 אז-אז-אז זה לא רק שזה בגלל שזה למעלה מהזמן. לכן אני מוכן-- לכן אני לא רוצה להיות נפרד, כי למעלה מהזמן אין הגבלה, זה הכל זה נצחי, אלא יש לזה שליטה גם על המציאות של זמן, ולכן רגע אחד של פירוד מהקדוש ברוך הוא, יא, זה-זה יכול להיות יותר גרוע מל-- מזמן. מכיוון שהוא זה שמושל על הזמן, אז ממילא רגע אחד של אבידת ההתקשרות, רגע אחד של פירוד מהקדוש ברוך הוא, זה יכול להיות יותר גרוע מרוב זמן ב-ב-בעניינים שקשורים עם גדר הזמן. מכיוון שאור ה' הוא שולט על הזמן, אז-אז-אז-אז הפגם, ה-ה-ההעלם והסתר, ה-הפירוד זה י-זה אפילו יותר גרוע מעניינים שקשורים עם זמן ומקום, כי זה מושל ושולט על הזמן. זה שני עניינים שהאלטער רבי אומר פה ב-בתניא. יא, אז לכן אפילו לרגע אחד, זה מה שהאלטער רבי אומר שאותו דבר גם פה, יא, ונוגע אפילו לאיסור קל של דברי סופרים, יא, אז מכיוון א-הנכון שהפירוד זה רק לרגע אחד בשעת מעשה, יהודי לא רוצה להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא אפילו לרגע אחד. אז מצד ההתבוננות בעניין הזה, אז הבן אדם יסור מרע בתכל'ס גם ב-באיסור קל של דברי סופרים. זה בנוגע לסור מרע. עכשיו הוא יתחיל להסביר בנוגע לעשה טוב. כן