לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ה - חלק א׳

00:02 קודם כל נעשה סיכום של הפרקים עד פרק כ"ה כדי להבין מה האלטער רבי רוצה בפרק כ"ה. פרק כ"ה זה פרק שהאלטער רבי מסיים סוגיה שהתחיל בפרק י"ח. מפרק י"ח עד פרק כ"ה בתניא זה חטיבה אחת. זה קבוצה אחת של שמונה פרקים, אה, שהאלטער רבי הסביר נקודה אחת שנמשכת על כל הפרקים האלה. מה התוכן של הפרקים האלה? התוכן של הפרקים האלה שהאלטער רבי בא להסביר איך שכל יהודי בלי יוצא מן הכלל יש לו את היכולת להיות בינוני. אפילו בן אדם שאין לו הרבה השגה והרבה מוח, הוא לא יכול להתבונן בגדולת הבורא באופן עמוק. אף על פי כן, גם הוא יכול להיות בינוני במחשבה דיבור ומעשה, לא רק בפועל אלא גם כן בלבבו. זאת אומרת גם עם אהבה ויראה. האלטער רבי הרי פרק לפני פרק י"ח, בפרק י"ז, האלטער רבי הרי שאל את השאלה: איך יכול להיות בלבבך? איך אפשר להגיד לכל יהודי כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשות? איך אפשר להגיד לכל יהודי שיהיה לו, לא רק שיכול להיות בתכלית השלימות במחשבה, דיבור ומעשה, אלא שזה יהיה גם בלבבך עם תכלית אהבה ויראה? הרי זה נגד החוש. זה לא קל לעורר אהבת השם ולא קל לעורר יראת השם. אז האלטער רבי בפרק י"ז, האלטער רבי אמר שהעצה היא על ידי התבוננות, מכיוון שכל אחד ואחד יכול להתבונן בגדולת השם והמוח ברשותו, אז על ידי זה שהמוח ברשותו, על ידי זה שהוא משתמש עם המוח ללמוד ולהתבונן בגדולת השם, על ידי זה יתעורר אצלו אהבת השם ויראת השם, כי המוח שליט על הלב וממילא על ידי זה גם כן

02:19 הוא יוכל לעבוד את השם, יהיה לו לאהוב את אלוקים כמו שהוא הסביר בפרקים האלו. זה היה פרק י"ז. אז על זה האלטער רבי המשיך בפרק י"ח שגם בן אדם שהוא לא יכול להתבונן בגדולת השם ואין לו את כל הידיעות האלה וכל ההשגות, אף על פי כן גם הוא יכול להגיע לעבוד את השם עם אהבת השם ויראת השם. איך אפשר לעשות את זה? אז את זה האלטער רבי הסביר שזה מצד זה שכל יהודי יש לו אהבה טבעית המסותרת בלב כל ישראל. קיבלנו את זה בירושה מאבותינו, אז יש לכל יהודי אהבה לקדוש ברוך הוא, ואהבה שיש ליהודי לקדוש ברוך הוא זה אהבה כל כך חזקה שמצד האהבה הזאת יהודי יהיה מוכן ללכת אפילו עד למסירות נפש כדי להתקשר לקדוש ברוך הוא. אז האהבה הזאת שיהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא ועד כדי כך שהוא מוכן ללכת ולהתבטל לגמרי, ללכת על מסירות נפש. אז כשבן אדם מתבונן באהבה הזאת, חושב על האהבה הזאת, אז מצד האהבה הזאת הוא יכול להיות בינוני. האלטער רבי הסביר, אז זה היה כל הפרקים מי"ח עד עכשיו. איך מביאים את האהבה הזאת ונגיע לפועל ונגיע לעבודה של מחשבה, דיבור ומעשה. כי בחיי היום יום, כמו שהאלטער רבי הסביר בהתחלה, ביום בדרך כלל הרי האהבה הזאת לא נמצאת בגילוי בנפש. בדרך כלל יש מצב רוב ברובה רובה, אז המצב הזה נמצא בהעלם, זה לא נמצא בגילוי. אז יש את הרוח שטות שמכסה על האמת ויש את השינה של שהבן אדם נמצא במים מדומה של גלות ושינה. אז ממילא האהבה לא נמצאת בגילוי. אבל אף על פי כן, על זה האלטער רבי מסביר כל הפרקים

04:16 האלה, מסביר איך אפשר להוציא את האהבה הזאת מן ההעלם אל הגילוי. ועל זה היה פרק י"ח, י"ט, כ', כ"א, כ"ב, כ"ג, כ"ד. פרק י"ח האלטער רבי הסביר את השורש של האהבה המסותרת שיש לכל יהודי שקיבלנו את זה מהאבות, ואיך שמצד העניין הזה יהודי הוא חכמה שבנפש. אז כי חכמה ביטול, ולכן יהודי יש לו אמונה פשוטה עד למסירות נפש. בפרק י"ט האלטער רבי הסביר שזה העניין של נר ה' נשמת אדם, שלכן בטבע הנשמה שהוא רוצה להיכלל בעצם חיי החיים, אפילו שהוא יהיה אין ואפס, כי זה בטבע הנשמה. ואז הוא הסביר שיש את הרוח שטות שמכסה על זה. אבל כשמגיע הרגע של מסירות נפש אז מתבטל הרוח שטות ואז כל יהודי מוכן ללכת על מסירות נפש, לא להיות נפרד מאלוקות. זה וזה אהבה שיש אצל כל יהודי, וכשמתגלה אהבה אז כל הקליפות, הכל מתבטל. האלטער רבי גם הוסיף נקודה מאוד חשובה בפרק י"ח. כל הנקודות האלה זה נגיע לפרק כ"ה, כי בפרק כ"ה האלטער רבי מסיים את הסוגיה. האלטער רבי מוסיף בסוף פרק י"ט שזה לא רק אהבה, יש גם יראה. יהודי בטבע, באהבה שיש ליהודי שיהודי לא רוצה להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא, זה לא רק תנועה של אהבה. יש פה גם תנועה של יראה. היראה היא שהבן אדם מפחד להיות נפרד. יש פחד ליהודי, יש לו פחד. זה יראה שכלול באהבה. מצד זה שאני אוהב את הקדוש ברוך הוא באהבה כל כך עצומה, אהבה שאני רוצה להיות קשור איתו, אני לא רוצה להיות נפרד, מזה מגיע גם כן היראה שהוא לא רוצה להיות רחוק מהקדוש ברוך הוא, ולכן הוא מפחד לנגוע בקצה טומאה חס

06:02 ושלום. אם הוא מרגיש שיש בזה משהו שהולך להפריד אותי מהקדוש ברוך הוא. ליהודי בטבע יש לו יראה ופחד להיות נפרד מאלוקות. ואז האלטער רבי הסביר איך ממשיכים את זה ונוגע לכל תרי"ג מצוות. פרק כ', כ"א האלטער רבי הסביר שבעצם כל התורה ומצוות, הכל זה הרי ביטוי של אחדות הוי"ה, כי אחדות הוי"ה האמיתית הרי זה האחד שמתגלה בכל העולם, בכל הבריאה, ואין שום דבר חוץ ממנו. וזה הסוגיה של אחדות השם, האלטער רבי הסביר בפרק כ', כ"א. ובפרק, איך קוראים לזה? פרק כ"ב, האלטער רבי הסביר את ההעלם הזה, שיש את הקליפות וסטרא אחרא שהם מעלימים על אחדות הוי"ה האמיתית, וזה מה שגורם שיהודי נמצא במצב כזה של כל מיני עבירות וטומאות, שאז הוא נופל בהעלם הזה. וזה היה הנקודה של של פרק כ"ב. ואז בפרק כ"ג האלטער רבי הסביר מה קורה כשיהודי מקיים מצוות. כי על ידי זה שאתה מקיים מצוות, על ידי זה מתחבר עם אחדות הוי"ה, וזה גופא האלטער רבי הסביר החילוק בין מצווה לתורה, שמצווה זה אבר של המלך, מה שאין כן תורה זה העניין של רצון הקדוש ברוך הוא כולא חד. יש מעלה בייחוד בתורה יותר מאשר הייחוד במצוות. שלכן יהודי כשמקיים מצווה, כמו שכתוב בחומש, כשלומד תורה, אז הוא נהיה דבר אחד לגמרי עם הקדוש ברוך הוא, וזה העניין של אחדות הוי"ה האמיתית שנעשה על ידי כל מצוות עשה, בפרט על ידי תלמוד תורה. לאידך גיסא, כשאדם עובר עבירה הוא נהיה נפרד מאלוקות, ואז הוא נהיה כמו קליפה חס ושלום ממש. ועוד יותר, האלטער רבי, לא רק כמו קליפה חס ושלום, הוא נהיה עוד יותר גרוע גם כן, כי כל הקליפות וכל

07:57 הרע הקדוש ברוך הוא ברא אותם באופן כזה. מה שאין כן, הם לא יכולים לעבור על פי הוי"ה. מה שאין כן יהודי, על ידי זה שהוא עושה עבירה הוא נהיה נפרד מאלוקות, ואז הוא נהיה יותר גרוע אפילו מהבעלי חיים. כי הבעלי חיים וכל הקליפות הם לא יכולים לעבור על רצונו, ומביא כל מיני פסוקים, מאמרי חז"ל, שהכל, הבעלי חיים וכל הנבראים, אין להם אפשרות ללכת נגד רצונו. הם חייבים לקיים את הרצון של השם. דווקא הבן אדם, הקדוש ברוך הוא נתן לו בחירה שהוא יכול לבחור וללכת נגד רצונו. ולכן זה כל כך חמור העניין של חטא ועוון, שאם בן אדם יודע את האמת שעל ידי כל חטא ועוון הוא נהיה נפרד מאלוקות, והוא נהיה נפרד מאלוקות כמו קליפה ממש, ועוד יותר גרוע אפילו מזה, אז בן אדם שיודע את זה הוא היה יכול להתגבר על כל הניסיונות ועל כל ההעלמות והסתרים. זה הנקודה של כל הפרקים שלמדנו עד עכשיו. וכאן האלטער רבי מגיע בפרק כ"ה, והאלטער רבי עכשיו בפרק הזה, האלטער רבי מסיים להסביר את הסוגיה. זה הסיום. פרק כ"ה זה פרק מאוד מאוד יסודי, מאוד חשוב, כי בפרק הזה האלטער רבי נותן לנו להבין איך יהודי, וכל אחד ואחד, יש לו את היכולת להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה. על פי כל מה שלמדנו עד עכשיו, אפשר להבין את הכוח הנפלא שהקדוש ברוך הוא נתן לכל יהודי, שיהודי יש לו בכוח, על ידי העבודה שלו, להתגבר גם בסור מרע וגם בעשה טוב, ויכול להיות בינוני. וזה כל אחד תלוי בכל אחד ואחד. על פי היסוד הזה שבן אדם מעורר את האהבה המסותרת שיש

09:47 בנפשו של כל אחד ואחד לקדוש ברוך הוא. אז פרק כ"ה זה בעצם סיכום של כל הפרקים האלה. יחד עם זה, זה פרק מאוד יסודי בעבודת השם, כי כאן האלטער רבי נותן את הכיוון לבינוני. איך הבן, איך בן אדם, על ידי זה שהוא מרגיש שהוא יהודי, על ידי זה יש לו את היכולת להיות בינוני במחשבה ודיבור ומעשה, שזה בעצם המטרה של כל ספר התניא. בכלל ידוע בקשר לפרק כ"ה, יש את המכתב של ר' לוי, האבא של הרבי, שכותב לרבי שלפני החתונה, ביום החתונה, שהוא ילמד פרק כ"ה בתניא. כך מובא במכתב הידוע שהרב לוי כותב לרבי בקשר לחתונה שלו, והוא כותב לו שילמד פרק כ"ה בתניא, והוא ילמד את זה בכוונה ולא בעיון. לפני החתונה שילמד את הפרק לא כל כך בעיון מצד ההשכלה של הפרק, אלא בעיקר בכוונה, ללמוד את זה עם הנפש, עם הלב. ככה, ככה הרב לוי כותב לרבי, ומשם נהיה מנהג אצל החתנים שלומדים את הפרק הזה ביום החתונה. על כל פנים, אז זה מובן שהפרק הזה זה פרק מאוד יסודי בחיים, כי הפרק הזה בעצם זה היסוד של מסירות נפש. האלטער רבי דורש שיהודי יש לו, מכיוון שיהודי בטבע יש לו תמיד מסירות נפש. השאלה היא איך אני עושה שהמסירות נפש הזאת יתבטא לא רק כשמגיעים רחמנא ליצלן למצב של סכנה, של פיקוח נפש, של קידוש השם, של של ניסיון על דבר אמונה, אלא שבכל רגע ורגע וכל פרט ופרט בסור מרע ועשה טוב. אז הכוח מסירות נפש פועל פעולתו בחיי יום יום, וממילא מצד הנקודה הזאת יהודי יכול להיות בינוני במחשבה ודיבור ומעשה. אומר האלטער רבי בפרק כ"ה: וזהו שכתוב כי

11:38 קרוב אליך הדבר מאוד, וגם שבכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו להעביר רוח שטות והשכחה מקרבו, ולזכור ולעורר אהבתו לה' אחד המסותרת בוודאי בלבבו בלי שום ספק. אז זה מה שהתורה אומרת פה, כי קרוב אליך הדבר מאוד. יש פה דיוק. הדיוק הוא שכל דבר, דבר הכוונה כל התורה ומצוות. אז אומרים שזה קרוב אליך, שזה קרוב לכל אחד ואחד, ולא רק שזה קרוב, אלא עוד יותר אומרים שזה מאוד מאוד קרוב. על זה האלטער רבי אומר פה עכשיו שעל פי מה שלמדנו עד עכשיו אפשר להבין איך שבכל אחד ואחד זה תקיף כמויות. כפי מה שהסברנו, יש אצל כל יהודי בכל רגע, יש לו את האפשרות, את היכולת לקחת את עצמו בידיים ולהחליט לא לשמוע לרוח שטות והשכחה שנמצא אצלו בפנים, ולעורר את אהבת השם, וממילא הוא יהיה את מקום נוי. האלטער רבי כאילו פה עושה סיכום מכל מה שלמדנו עד עכשיו, שבכל עת ובכל שעה, בכל רגע ורגע, יש את העניין הזה אצל יהודי שהוא יכול מה? גם סור מרע, הוא אומר להעביר את הרוח שטות, וגם בעשה טוב לעורר את אהבת השם אחד המסותרת בלבב, ובלי שום ספק זה נמצא אצל כל אחד ואחד בכל עת ובכל שעה. אם אתם זוכרים כשלמדנו את הפרקים הקודמים, אז יש פה דיוק. האלטער רבי מדייק: רוח שטות והשכחה, או שני עניינים, רוח שטות ורוח השכחה. יש שני פרטים שהנפש הבהמית עושה לבן אדם. הרוח שטות זה שבראש, במוח, מבלבל אותו. הוא אומר לו שלא יקרה שום דבר, עדיין ביהדות. גם אם יעשה עבירה אז הוא לא יהיה נפרד מאלוקות. זה הרוח שטות שהנפש הבהמית עושה, ויש את

13:48 השכחה, עניין השכחה. זה מה שאומרים שהבן אדם שוכח את האהבה שלו המסותרת. הרי יהודי יש לו אהבה מסותרת לקב"ה עד בלי סוף, אבל היצר הרע עושה שהבן אדם ישכח שהוא אוהב. לא שהוא ישכח את האהבה. האהבה נמצאת, אבל הוא שוכח שהוא אוהב. הוא לא שם לב שהוא אוהב. הוא נמצא בעניין אחר. הוא מסתכל במקום אחר, אז הוא שוכח שיש לו אהבה. וזה שני העניינים שהיצר הרע עושה: גם רוח שטות, שעל ידי זה הוא מבלבל אותו ואומר לו שגם אם תעשה עבירה לא יקרה שום דבר. יחד עם זה, הוא גם עושה אותו לשכוח, שהאדם שוכח. אז ברגע שאדם שוכח שיש לו אהבה אז ממילא יכול ליפול. אז אומר האלטער רבי: זה הכוח שיש לכל יהודי, כי כל אלו לך בן אדם יכול להיות קונסיסטנט על ידי שהבן אדם יש לו את זה מונח, הוא יכול לזכור מה יהיה. ודאי יכול להגיע להיות אצלו, הן בנוגע לזה להעביר את רוח השטות והשכחה מקרבו, והן בצד החיובי לעורר את האהבה, אהבת השם שנמצאת אצלו בלבו, ובלי שום ספק. וזהו שכתוב ובלבבך, אומר האלטער רבי. על פי זה גם כן מובן מה שאומרים בפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד, אומרים בפירוש בלבבך, שזה האלטער רבי שאל בפרק י"ז, שלכאורה בלבבך זה נגד החוש. איך אפשר לבקש מיהודי שגם בלבבך יהיה בינוני? מילא בפועל, בחיצוניות, ישנו, אבל שגם יהיה לך את זה בלבך, שזה עם אהבה. הרי על פי מה שהסברנו גם זה אפשר להבין. וזהו שכתוב בלבבך, ונכלל בו גם דחילו. בלבבך זה האהבה המסותרת שיש לכל יהודי. האהבה הזאת זה נקרא בלבבך. זה אהבה שבלב, אלא

15:45 מה, זה מסותרת, אז אפשר לגלות את זה. זה מה שהרב אמר עכשיו, שכל יהודי יכול לגלות את האהבה לקב"ה בכל עת ובכל שעה. אבל מה הוא מוסיף את העניין של בלבבך? זה אומר נכלל בו גם דחילו, לא רק אהבת השם, אלא גם יראת השם כלול פה. מכיוון שבעבודת השם צריך את שני הדברים, צריכים גם אהבה וגם יראה. אז גם בתוך האהבה נמצא גם כן יראה. מה היא היראה? כמו שאמרנו קודם, אז האלטער רבי בסוף פרק י"ח י"ט: דהיינו שלא ליפרד בשום אופן מייחודו ואחדותו יתברך, אפילו במסירת נפש ממש. עד כדי כך יש לו יראה מהקדוש ברוך הוא, שהבן אדם לא רוצה והוא מפחד להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא בשום אופן, עד כדי כך שהוא מוכן ללכת על מסירות נפש כדי לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. והמסירות נפש הזאת שיש אצל כל יהודי, אומר האלטער רבי, זה בלי שום טעם ושכל מושג. זה לא מסירות נפש על פי שכל, מצד זה שהוא התבונן בגדלות הוי', כמו הפירוש הראשון בבלבבך, שזה על ידי התבוננות בגדלות הוי' ועל ידי זה הוא מתעורר באהבה שלפי טעם ודעת. זה דיברנו בפרק י"ז. כאן אנחנו מדברים על אהבה אחרת. זה לא אהבה שקשורה עם התבוננות, אלא זה אהבה כזאת שמגיעה בלי שום טעם ושכל מושג. זה לא מצד המעלה של אלוקות, מצד ה-- העילוי, מצד הגדלות, אלא מצד מה? מצד-- אלא בטבע אלוקי. זה מילים חזקות. טבע אלוקי. יש טבע אלוקי בנשמה. מצד אחד זה טבע, טבע. טבע מדגיש לכאורה שזה חלק מהמהות, מהציור. לא, זה טבע, זה לא משהו שמהשמיים. זה הטבע. מצד שני, עד כה שפה

17:36 טבע, חס ושלום לא לחשוב שמתכוונים פה טבע כמו שמדברים בדרך כלל טבע. אז האלטער רבי מדגיש: זה טבע אלוקי. הנשמה יש לו טבע, אבל איזה טבע? טבע אלוקי. טבע שלכתחילה לא משהו אנושי, משהו אלוקי. זה מצד זה שהנשמה חלק אלוק ממעל ממש, ומאיר בו חכמה שבנפש, מאיר בו אור אין סוף, הוא לבדו ואין זולתו, מאיר מלמעלה למטה, מאיר בנשמה. לכן יש בנשמה טבע אלוקי, המשכה טבעית שהנשמה רוצה להיות כלולה באין סוף, ולכן יש לו פחד להיות נפרד מאלוקות ויש לו רצון להיכלל באלוקות. ומצד הנקודה הזאת יהודי יכול לקיים את כל תרי"ג מצוות בתכלית השלמות במחשבה ודיבור ומעשה. למה? אז האלטער רבי מסביר: וכל שכן שבירת הטבע הקל מייסורי מיתה, שקרוב אליו הדבר לכבוש היצר. אם אני מוכן, מה כאן הכל שכן? אם אני אומר שיהודי בטבע יש לו אהבה ויראה שהוא רוצה להיכלל באור אין סוף והוא לא רוצה להיות נפרד מאלוקות, זאת אומרת שהוא מוכן אפילו ללכת על מסירות נפש ולמות בשביל הקדוש ברוך הוא. אומר האלטער רבי: כל שכן, כאן לא מבקשים ממך למות. כאן אף אחד לא מבקש ממך מסירות נפש בפועל. כאן מה שמבקשים ממך זה לא מסירות נפש ממש, זה רק שבירת הטבע. מדברים בן אדם רגיל, לא, אף אחד לא הורג אותו. הדבר היחיד שהוא צריך זה להתגבר על התאוות שלו. שבירת הטבע. הוא רוצה לישון, במקום זה הוא צריך לקום ולעבוד את השם. הוא רוצה לאכול משהו וזה, הוא מתאפק, הוא לא אוכל. וכיוצא בזה. זאת אומרת, מה שדורשים ממנו זה לא ייסורי מוות. דורשים ממך זה רק שבירת הטבע. שבירת הטבע זה הרבה יותר קל מייסורי מוות. אז

19:29 אם אתה מוכן לקבל ייסורי מוות כדי לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא, על דרך זה הפוך, כדי להיות מיוחד עם הקדוש ברוך הוא, בן אדם מוכן לסבול בשביל זה מסירות נפש ממש. כל שכן בחיים, אם כל מה שצריך זה רק לוותר על כמה טבעים, שבירת הטבע זה הרבה יותר קל. אז בוודאי שבידו של כל אחד ואחד, יהיה קל מייסורי מיתה, שקרוב אליו הדבר לכבוש היצר, הן בבחינת סור מרע וכו'. האלטער רבי עכשיו הולך להמשיך איך שהעניין הזה, החשבון הזה, ההתבוננות הזאת פועל על הבן אדם שיוכל להיות חזק בכללות עבודת השם, הן בבחינת סור מרע והן בבחינת עשה טוב. קודם כל הרבי יסביר בבחינת סור מרע, מהו סור מרע שיוצא מהחשבון הזה, ואחר כך בהמשך הרבי יסביר גם כן איך זה פועל על העשה טוב, העשה טוב המיוחד שיוצא מתוך החשבון הזה. זאת אומרת שעל ידי ההתבוננות בנקודה הזאת שיהודי מוכן ללכת למסירות נפש כדי להיות קשור לקדוש ברוך הוא ויש לו יראה שהוא לא רוצה להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא, אז אפשר לקחת את העניין הזה ולהרחיב את זה, בדרך כלל שזה יפעל על הבן אדם במחשבה, דיבור ומעשה באופן שבפיך ובלבבך לעשותו. אז זה היסוד של פרק כ"ה. עכשיו הרבי ייכנס בפירוט ויסביר מהי ההתבוננות המיוחדת בנקודה לסור מרע, ואיך הבן אדם על ידי ההתבוננות בעניין המסירות נפש הוא פועל על עצמו להיות סור מרע בתכלית, ועל דרך זה גם בעשה טוב. מה פירוש עשה טוב, ואיך על ידי ההתבוננות בכל זה הבן אדם יפעל על עצמו שעבודת השם ועשה טוב שלו יהיה עשה טוב בתכלית. זה עכשיו הרבי

21:12 הולך להסביר.