תניא אגרת התשובה - פרק ג - חלק ג

00:00 אנחנו אוחזין פה באגרת התשובה באמצע פרק ג'. אוקיי? אוחזין בקטע ״ומכל מקום כל בעל נפש״. אז האלטער רבי דיבר פה שיש שתי שיטות מה עושים בקשר לעניין של תעניות וסיגופים בעבודת התשובה. בשעה שבן אדם רוצה להגיע למצב של חביב ומרוצה לקב"ה, כמו עיקרי המכת, אז צריך להיות העניין של תענית, אבל בזה גופא היו שתי שיטות: אם על כל פעם שהוא עושה את העבירה לעשות את מספר התעניות, או לעשות פעם אחת לכל העבירות ביחד, לכל הפעמים. והאר"י המקובל, שהוא אמר שלוש פעמים. יש כאן-- שזה שלוש פעמים, כמו שהוא הביא מהזוהר. הוא הביא שבימינו אלו צריכים להיזהר לא לעשות תעניות. צריך לשמור על בריאות הגוף ולכן צריך להחליף את זה לצדקה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ״ומכל מקום כל בעל נפש החפץ קרבת ה' לתקן נפשו להשיבה אל ה' בתשובה מעולה מן המובחר, יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו מספר הצומות לכל עוון ועוון מהעוונות החמורים שחייבים עליהם מיתה על כל פנים, ואפילו בידי שמיים בלבד, כגון להוצאת זרע לבטלה פ"ד צומות פעם אחת בימי חייו״. אז האלטער רבי אומר פה, אה, שאף על פי שאמרנו פה ש-ש-שצריכים היום, לא צריכים תעניות, היום עושים את זה על ידי צדקה. עיקר העניין של תיקון החטא והחביבות, הם פועלים את זה על ידי ענייני הצדקה. אבל האלטער רבי מבקש שלכל הפחות פעם אחת פ"ד תעניות, על דרך זה בעבירות אחרות לעשות את המספר שלהם פעם אחת כל החיים. כן, פעם אחת בימי חייו. עכשיו תראה, וממשיך הלאה ואומר כדי, כדי להקל עוד יותר, והוא אומר: ״ויכול לדחותן לימים

02:04 הקצרים״. האלטער רבי, רואים עד כדי כך, רואים את אהבת ישראל של האלטער רבי. עד כמה האלטער רבי רוצה לשמור על בריאות הגוף של החסידים, של היהודים. שהוא אפילו כשהוא דורש את העניין, הוא מנסה לעשות את זה באופן שיהיה הכי פחות צער, הכי פחות חלישות בגוף. אז הוא אומר: ״ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף ויתענה כעשר תעניות על דרך משל בחורף אחד או פחות״. לפעמים הבן אדם יכול לעשות, מכיוון שבחורף יש ימים קצרים מאוד, בפרט שאיפה שהאלטער רבי היה גר, במדינות שלו ברוסיה, אז הרבה יותר קצרים, כן, הימים בחורף. ואז הוא יכול לעשות את העשר תעניות. לא צריך לעשות את כל התעניות. בכל החורף הוא יכול לעשות בערך עשר תעניות, תענית אחת בשבוע או משהו כזה, ואז הוא לא מרגיש את זה כל כך. ״ויגמור מספר הפ"ד צומות בתשע שנים או יותר כפי כוחו״. לפי הכוחות שיש לו. ״וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה ואף על פי כן נחשב לתענית אם התנה כן״. האלטער רבי אומר עוד דבר, עוד יותר כדי לעשות את התענית פחות קשה, שהבן אדם לא ירגיש כל כך את חלישות הגוף על ידי התענית: הוא יכול לפני נץ החמה, הוא יכול בערך ג' שעות לפני נץ החמה, הוא יכול ל-לאכול, ואז זה נחשב לתענית. על הסוגריים האלו יש בלגן שלם בפוסקים, מה האלטער רבי התכוון. למה הוא כותב ג' שעות? הרי עד עליית השחר יכולים לאכול. למה זה עליית השחר? זה לא ג' שעות. עליית השחר זה הרבה פחות מג' שעות. ויש מהרבי ביאורים שלמים על פי נגלה איך לתווך את האלטער רבי-- איך לתווך את האלטער רבי שזה יתאים פה

04:13 עם ההלכה בפועל, שעד-- שב-בתעניות שמתענים רק ביום אפשר להתחיל את התענית בעליית השחר. כן, וכאן הוא אומר ג' שעות לפני נץ החמה. הרבי עושה חשבון ומגיע למסקנה שבמדינות ההן ברוסיה, שהיו לילות מאוד ארוכים, היה יוצא שלפעמים עליית השחר, אה, המרחק בין עליית השחר לנץ החמה זה כמשהו בערך של ג' שעות, קרוב לג' שעות, משהו כזה. יש מהרבי מכתבים שלמים על העניין הזה. ועל כל פנים, ולתשלום רנ"ב צומות כנ"ל, יתענה עוד ד' פעמים פ"ד. אז זה בשביל פעם אחת. בשביל פעם אחת פ"ד תעניות אומר האלטער רבי לעשות פעם, ויהיה כמו שהוא הסביר עד עכשיו. כן, לעשות את זה בתשע, עשר שנים, וכל שנה עשר תעניות, וככה בערך בתשע שנים אתה גומר את זה. זה אבל כדי להשלים את הפעמיים האחרים. אז בשביל זה לא לעשות תעניות שלמים אלא חצי ימים, אה, עד אחרי חצי יום בלבד. זה נחשב גם כן תענית בירושלמי. יש גם כן תענית שזה מה שנקרא שבן אדם עושה תענית רק עד חצי יום, כן, שאז גם כן זה נחשב לתענית. וב' חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לעניין זה. יהיה כל חצי יום, אז זה חצי, שני חצי יום זה יום אחד. אז הוא יעשה, אה, כאילו ארבע פעמים פ"ד חצאי יום. ״וכן לשאר עבירות כיוצא בהן, אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה״. אומר האלטער רבי שאותו דבר, הוא נותן עצה שאותו דבר גם לעשות, יהיה ב-בעבירות אחרות כאלה כיוצא בהן, ״אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה״. בן אדם יודע את המרירות הנפש שלו והוא רוצה ל-לטהר, לצדקו, להצדיק, ל-לצדק את הנפש ולכן הוא

06:17 צריך לעשות את זה. מה האלטער רבי מתכוון עם המילים האלה? אה, מה פירוש "וכן לשאר עבירות כיוצא בהן"? מה הדיוק במילים, אה, של האלטער רבי "לשאר עבירות כיוצא בהן"? מה פירוש "כיוצא בהן" ומה, ו-ומה, מה הוא מוסיף, "אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה"? מה האלטער רבי רוצה להגיד עם זה? אז יש פה ביאור מעניין שהרבי מסביר, אה, שזה אומר ככה. הוא אומר שבעצם יש פרט מעניין. האלטער רבי בתח-- בפרק ב' זה האלטער רבי הביא מהאריז"ל שהאריז"ל עשה כל מיני תעניות, ריבוי תעניות על, על עבירות דווקא קלות, כן? זה היה עוד שהוא הביא בפרק ב'. זה שהאריז"ל תיקן על כעס ועל סתם יינם, על תפילה דרבנן. האלטער רבי הביא דווקא מעניינים כאלה שח"ו זה לא איסורי, לא דאורייתא, ורואים שיש על זה ריבוי תעניות. וזה הוא רצה להגיד, כן, מכיוון שהתעניות פה זה לא עניינים של תשובה, אלא זה תעניות שקשורים עם חביבות, אה, והריצוי וכולי, כל המה האלה שיש בתענית, ולכן גם על דברים הכי קלים ראו אצל המקובלים, אצל גדולי ישראל, שהיה אצלם תעניות על הדברים האלה. בפרק ג' פתאום כשהאלטער רבי מביא דוגמה, הוא מביא דוגמה מ-מעניין של זרע לבטלה. אה, שזה לכאורה עבירה חמורה מאוד, כמו שהוא אמר שזה עניין של מיתה בידי שמיים. אז הוא התחיל, זה התחיל מעניין אחד ועבר לעניין אחר. אה, אלא מה? זה מה שהאלטער רבי רוצה להגיד לנו פה, שבעצם, אה, אנחנו לא מדברים פה-- יש מה שהאריז"ל לימד את תלמידיו. האריז"ל היה מקובל גדול, היה נשמה גבוהה, ותלמידיו גם כן היו אנשים גדולים, גדולי ישראל, מקובלים, נשמות גדולות, ואצלם היה

08:14 עניין של תעניות על דברים גם כן הכי קטנים. היה על דברים קלים מאוד, ועל זה הם עשו ריבוי תעניות כדי לזכך את הנפש וכולי. זה ב-- מגיע לבעל מדרגה, אבל התניא האלטער רבי כותב לא בשביל בעל מדרגה. האלטער רבי כותב את התניא בשביל יהודי שיש לו יצר הרע ונכשל בעבירות יותר חמורות, בפרט בעניין של החטא הידוע, פגם הברית. כמו שאמרנו, זה אחד מהעניינים, המטרות של התניא, ולכן האלטער רבי כאן בפרק הזה מדבר בעצם על, על הסוג הזה של עבירות. עבירות שהם באמת עבירות חמורות. וכאן יש אצל יהודי העניין שהוא רוצה, אה, בפרט בעבירות כאלה שהוא רוצה, שהוא רוצה, הוא רוצה ל-ל-ל-- שלא יישאר מזה שום רושם. וזה מה שהאלטער רבי אומר פה. "וכן לשאר עבירות כיוצא בהן". מהסוג הזה, הסוג של פגם הברית, עבירות שהם חמורות יותר. אה, אז בזה יש את העניין שבן אדם רוצה לתקן אותן, אה, אה-- מדברים על עבירות קלות. זה שייך לאנשים מיוחדים, אנשים גבוהים. זה מה שדיברנו בפרק ב'. כאן מדברים על עבירות כיוצא בהן, עבירות שהם בסוג של, של פגם הברית, של, של, של חטא הידוע, שהם עבירות חמורות יותר, ועל זה אומר האלטער רבי: "כל לב יודע מרת נפשו". בן אדם יש לו הרגש. זה עניין שבן אדם יש לו את ההרגש. כל אחד לפי מדריגותיו. כל אחד יודע לפי מדריגותיו מה זה מרת נפשו, מה הם הדברים שבשבילו, אה, הם הדברים שהם, שהם מפריעים לו יותר, שהם פועלים עליו יותר, שהוא מרגיש בזה, אה, עניין של מרירות יותר. אז בן אדם צריך להקשיב, כמו שאומר, למרת נפשו, אה, ולתקן אותם. אז בעניינים האלה אז האלטער רבי אומר

10:05 את העצה לעשות את ה-- זאת אומרת, לפי זה יוצא חידוש שזה לא הכוונה שכל העבירות על כל פרט ופרט צריכים לעשות את כל המספר של התעניות. אז אין לדבר סוף. אז האלטער רבי לא, לא עשה לנו יותר קל. אה, ת-ת-תאר לעצמך שאתה צריך לעשות על קנ"א תעניות על כעס, אה, ומסתמא כעסתי יותר משלוש פעמים. אז אני עושה שלוש פעמים קנ"א. אז אני אעשה קנ"א ר-- לחלק את זה לעשר תעניות. אז כמה שנים זה? חמש עשרה שנים, אה, אז זה, זה יהיה-- ויש לי עוד איזה עבירות וכולי. ת-ת-ת-- זה, זה אין לדבר סוף. אז זה הדיוק שהאלטער רבי אומר "עבירות כיוצא בהן", אה. אני לא מתכוון שתשתמש עם זה לכל הסוגים של עבירות. עבירות כיוצא בהן, הסוג של פגם הברית שהם עבירות חמורות יותר, אז בזה תשתמש עם העצה הזאת. ולכן הוא אומר: אני לא יכול להגיד לך בדיוק איזה עבירות, כי זה תלוי לפי מדריגותיו של כל אחד. עד כמה מרת נפשו, עד כמה נרגש אצלו העניינים שהוא רוצה לפעול בהם, לתקן אותם, שלא יישאר מזה רושם. אה, אז זו נקודה שהאלטער רבי אומר פה ב-ב-בנוגע ל-- בנוגע לעצה הזאת איך להקל את העניין של ה, אה, של התעניות. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, אה, אומר האלטער רבי הלאה. "אכן", סליחה, "אכן מספר הצומות העודפים על רנ"ב וכהאי גוונא שהיה צריך להתענות לחוש לדעת המחמירים להתענות מספר הצומות על כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנ"ל". בנוגע אבל למספר שבן אדם צריך לצום, מספר הצומות, כפי שזה קשור עם כל חטא וחטא אחרי הרנ"ב. אם הוא רוצה להחמיר לשיטה שכל פעם צריך לעשות

12:07 את מספר הצומות, אומר האלטער רבי, יפדה כולם בצדקה, ערך ח"י גדולי פולין בעד כל יום. אז מגיעה העצה שאמרנו קודם. העצה של צדקה, שיעשה חשבון כמה ימים צריך להתענות, ועל כל יום ייתן את השיעור סעודה, שזה הח"י גדולי פולין. וכן גם על שאר עוונות שצריך להתענות עליהם לשם תשובה, אף שאין בהם כרת, ואפילו על ביטול מצוות עשה דאורייתא ודרבנן, ותלמוד תורה כנגד כולם, כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאריז"ל. אז עכשיו האלטער רבי חוזר וניגש לצדקה, אז גם מהעבירות הקלות שהאריז"ל דיבר עליהן. אז מגיע לזה. אז כן, תשתמש עם הכסף שלך ותיתן צדקה, וכן, אז כן תיתן את כל המספר שצריך לתת לפי התיקוני תשובה מהאריז"ל על ידי נתינת צדקה. ורובם נזכרים במשנת חסידים במסכת התשובה. רוב התיקוני תשובה של האריז"ל יש את זה בספר משנת חסידים. משנת חסידים זה היה אחד מגדולי ישראל. היה, כמדומני, קראו לו עמנואל חי ריקי, היה מאיטליה, והוא היה מה... לא יודע אם היה תלמיד ישיר מהאריז"ל או תלמיד תלמידי האריז"ל, אבל הוא כתב ספר משנת חסידים. היה על זה מחלוקת גדולה בין המקובלים אם לקבל את הספר או לא לקבל את הספר. היה בזה שקלא וטריא באיטליה, אבל הבעל שם טוב קידש את המשנת חסידים, והבעל שם טוב אמר שכל דבריו הם דברי האריז"ל, ולכן בחסידות חב"ד מביאים הרבה פעמים את המשנת חסידים. דרך אגב, הניגון "לכתחילה אריבער" זה מגיע מהבעל מחבר משנת חסידים. הרבי מהר"ש לקח את זה מהספר שלו, הוא שם מביא את הניגון. הרבי מהר"ש שיפץ קצת את הניגון, ולכן זה נקרא של הרבי מהר"ש. אבל בעצם הניגון הזה זה מהבעל משנת חסידים. על

14:00 כל פנים, אז הוא אומר: הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנ"ל, אי לא מצי לצעורי נפשיה. אז, אז, אז כל התיקונים האלה לעשות את זה על ידי צדקה. ממשיך האלטער רבי ואומר: אוקיי, אז ממילא יוצא שבמקום תעניות יש צדקה. אבל בפועל, אם אתה תעשה חשבון ואתה תרצה לתקן את כל העבירות שלך עם המספרים של צדקה, אז לפעמים תצטרך לתת צדקה עד בלי די, ריבוי צדקה. אז האלטער רבי עכשיו שואל: וכי ריבוי זה היפך הלכה? להלכה כתוב שצדקה צריך לתת מעשר, מקסימום חומש, ולפי זה אתה צריך לתת הרבה יותר, בלי ערך. זה שואל האלטער רבי: ואף שיעלה לסך מסוים. מסוים הכוונה חשוב. כן, שזה יותר מחומש. אומר האלטער רבי: אין לחוש. אין בעיה. אין לחוש משום אל יבזבז יותר מחומש. יש את המאמר חז"ל, הגמרא אומרת: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. אסור לתת צדקה ביותר מחומש. אז איך, חומש זה עשרים אחוז. בן אדם שיש לו עניינים שצריך לתקן וצריך לתת הרבה יותר מעשרים אחוז לצדקה, אז איך הוא יגיע לתקן את עצמו? מתרץ האלטער רבי: דלא מקרי בזבוז בכהאי גוונא, מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים. האלטער רבי אומר פה דבר נפלא. זה על פי נגלה. זה לא, זה לא על פי חסידות. האלטער רבי לומד כך על פי נגלה, זה פסק דין על פי נגלה. הגמרא אומרת: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. לתת צדקה בתור בזבוז, זה אסור לתת יותר מחומש. צדקה סתם יש גבול, יש הלכה. מה המינימום? מעשר. מקסימום חומש. זה בתור מצוות הצדקה. ועל זה אומרים אל יבזבז יותר מחומש. אבל בן אדם שיש לו עניין של

16:00 תשובה, ומצד עניין התשובה צריך לתקן עוונותיו, אז במקום תעניות לשלם צדקה, אז כל הכלל הזה של מבזבז, זה לא בזבוז. למה זה לא בזבוז? אז האלטער רבי מסביר: ולא גרע מרפואת הגוף ושאר צרכיו. כמו שבן אדם משלם על האוכל שלו, בפרט על בריאות הגוף. אנחנו יודעים שבן אדם יבזבז כמה שצריך, העיקר שהוא יוכל להיות בריא. אז כאן מדובר רפואת הנשמה, רפואת הנפש. רפואת הנפש זה לא יותר גרוע מרפואת הגוף. אז אם ברפואת הנפש, רפואת הגוף סליחה, אז לא עושים חשבונות ובן אדם מבזבז, העיקר שהוא יהיה בריא. כל שכן בקדושה ורפואת הנשמה, רפואת הנפש, צריך לבזבז ולתת כמה שצריך לתת. הווארט הזה כתוב פה בקיצור, אבל זה מוסבר באריכות באגרת הקודש סימן י'. מה שהרב עכשיו הולך להביא את זה בסוף הפרק. ממשיך האלטער רבי ואומר: ולפי שמספר הצומות המוזכר בתיקוני תשובה הנ"ל רבו במאוד מאוד, לפי מה שאמרנו קודם יש ריבוי מספר צומות. לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאוד מאוד בצדקה. אז לכן אומר האלטער רבי שעכשיו בזמן שלנו יש את העניין של להרבות מאוד מאוד בצדקה, מחמת חלישות הדור דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי. בגלל שהדור חלש, אין להם כוח לצער את עצמם, אז נותנים צדקה. אז יש פה ווארט, יש פה ווארט. הרבי אומר את זה, הווארט הוא מאוד מאוד, הווארט הוא שזה לא עניין של מספר. זה צריך יהיה מה, אני צריך לשבת, לקחת ספר, לפתוח את המשנת חסידים וראיתי בזה לבדוק מה כתוב על כל עבירה, איזה מספר גימטריה וכו', איזה המספר של תעניות, ואז לעשות חשבון כמה פעמים עשיתי את זה. יש למישהו חשבון מכל הדברים האלה? ואז להתחיל לעשות

18:18 מספרים של צדקה, וזה כמה פעמים ח"י במטבע של המדינה איפה שאתה גר, ולתת את המספר הזה. אין לדבר סוף. אז הרבי אומר פה שהפשט של הווארט זה לא זה מה שהרבי רוצה להגיד פה בסוף. זה שאדמו"ר הזקן מסיים פה לפי שמספר הצומות, הוא רוצה להגיד לא צריך לספור. זה עניין של מאוד מאוד. זה עניין של בלי גבול. אתה לא צריך להסתכל על המספרים ולעשות חשבון של הספר. תכתוב שמה כמה פעמים וכמה פעמים וכמה שווה בגימטריה, ואז תחליט כמה כסף לתת. לא, הווארט הוא בגלל שאני יודע שהחובות שלי זה מאוד מאוד מאוד מאוד. זאת תנועה של אני יודע שזה מספר בלי מספר. אין לזה הגבלה כי זה אין לזה. אבל במילא גם כן הנתינה של צדקה צריכה להיות גם כן בלי חשבון. זה הווארט. זה לא עניין של מספר, זה עניין של בלי מספר. פשוט לתת צדקה, וריבוי לתת צדקה באופן של בלי חשבונות. צריך לתת. צריך לתת את החשבון של מה, אבל אז בפועל אתה נותן צדקה בלי הגבלה, כמו שיש את הווארט שמובא הרבה פעמים בחסידות: יש צדקה ומשפט. אתה שופט את עצמך מה המינימום שאתה צריך, וכל השאר אתה נותן לצדקה. אז זה התנועה. התנועה של בלי גבול זה לא גדר של מספר, זה נתינה בלי הגבלה. ואז מכיוון שהנתינה היא בלי הגבלה, אז זה נחשב לנתינה כזאת שמכפרת את כל העניינים. יש פה גם את הדיוק של מאוד מאוד, שזה קשור עם תשובה. בחסידות מדברים שיש מאוד, יש מאוד מאוד. מאוד סתם זה בכל מדרגות של הגבלה, אבל מאוד מאוד זה שתי פעמים מאוד. זה קשור על

20:07 דרך שאומרים נחמו נחמו עמי, אנכי אנכי הוא מנחמכם. ההפטרה של עכשיו, של השבוע. זה אנכי אנכי, זה דווקא בתשובה יש את הכפל פעמיים אנכי, על דרך ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים, שכתוב באליהו בהר הכרמל. תמיד בתשובה זה כפליים לתושייה. אז על דרך זה גם פה זה מאוד מאוד, שהצדקה צריכה להיות בתנועה של בלי גבול, יהיה באופן של מאוד מאוד. כמו שכתוב במקום אחר הפסוק חסדי ה' כי לא תמנו. אומר האלטער רבי שהעניין הזה מוסבר במקום אחר, הפסוק חסדי ה' כי לא תמנו. איפה זה המקום אחר? זה מה שאמרתי, באגרת הקודש סימן י'. שמה הקטע הזה האחרון נמצא שמה באריכות. האלטער רבי שמה מביא את הפסוק חסדי ה' כי לא תמנו. זה פסוק באיכה, אומרים חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ושואלים את השאלה: מה פירוש חסדי ה' כי לא תמנו? בפשטות, אם מדברים על חסדי ה', אז הפסוק היה צריך להיות כתוב חסדי ה' לא תמו. שחסדי ה' לא נגמרים, הם תמיד, הם לנצח, הם לעולם ועד. כי לא כלו רחמיו, זה המשך של הפסוק. אז זה צריך להיות כתוב חסדי ה' לא תמו. מה פירוש חסדי ה' כי לא תמנו? אז מסביר האלטער רבי שמה, לפי הביאור פה בתניא זה הולך מאוד טוב. תמנו זה לא שהחסדים לא נגמרים. תמנו זה אנחנו. בגלל שאנחנו לא תמימים, לא שלמים, יש לנו חטאים ועוונות. כי לא תמנו, בגלל שאנחנו בני ישראל, אנחנו לא בתכלית השלמות, כי יש לנו פגמים של עבירות. אז לכן אנחנו צריכים לתת צדקה באופן של חסדי ה'. מה זה חסדי

22:08 ה'? חסדי ה' זה חסד בלי גבול. יש חסד סתם, יש חסדי ה'. חסד סתם זה חסד מוגבל, חסד עולם. ויש חסדי ה', זה חסד בלי גבול. אז האלטער רבי שמה מסביר באריכות בפרק י' של אגרת הקודש, שזה כי לא תמנו, בגלל שאנחנו לא תמימים, לא שלמים, אנחנו לא כדבעי למהוי, אז לכן אנחנו צריכים לתת את הצדקה באופן של חסדי ה'. צדקה באופן של בלי גבול. זה על דרך, קצת על דרך מה שלמדנו בשיחה בחלק י"ד פרשת שופטים. השיחה של ולדבקה בו, שהרבי מסביר כן, העבודה של ולדבקה בו, כמו שעושה הקדוש ברוך הוא. זה לא עבודה של גבול, הגבלה, מדידה והגבלה, מצווה סתם, חסד ללכת בדרכו, אלא עבודה של ולדבקה בו כמו שעושה הקדוש ברוך הוא, זה חסדי ה'. זה למעלה ממדידה והגבלה גם אם אתה לא חייב. אבל זה חסדי ה'. הרבי מסביר באופן נפלא בשיחה. על דרך זה גם פה אנחנו אומרים אותו דבר. יש המשך של החסד, צריך להיות באופן של חסדי ה'. שלכן אני נותן צדקה באופן של מאוד מאוד, צדקה של למעלה ממדידה והגבלה. היה פעם בתשמ..., אז הרבי דיבר בנוגע שיתנו הרבה צדקה. הרבי דרש מהחסידים שיתנו, שיתנו צדקה בלי גבול. אז הרבי התבטא מאוד מעניין. הרבי אמר שבצדקה יש שלושה אופנים. יש אחד שנותן מעשר, עוד יותר חומש. יש אחד שהוא מכניס את היד שלו לכיס ומה שייצא זה מה שהוא ייתן. אז זה כבר למעלה ממדידה והגבלה. אבל זה עדיין עם חשבון, כי הוא הכניס את היד שלו לכיס והוא לא נותן את כל הכיס, הוא מה שיוצא. יש משהו שנשאר גם.

24:03 אז יש פה איזה חשבון. אחרי זה יש דרגה שלישית, הרבי אמר, שהוא נותן צ'ק ואומר לגבאי צדקה: אתה תכתוב, אתה תבחר כמה. אז זה צדקה, זה בלי גבול ממש. זה מאוד מאוד. זה אתה, אתה-- הוא יכול לכתוב מיליון, הוא יכול לכתוב מה שיוצא. אתה נותן לגבאי צדקה שיכתוב, וזה הדרגה הכי גבוהה בצדקה. אז אחרי שבת הגיעו לרבי הרבה צ'קים פתוחים. אחרי הרבי, אה, אחרי ההתוועדות, אז הרבה חבר'ה כתבו לרבי והכניסו לרבי צ'קים פתוחים שהרבי יכתוב על זה את המספר. אז היו כמה שהרבי עשה את זה. הרבי כתב מספר, והיו כמה שהרבי כתב מספר עם כמה אפסים, והיו כמה שהרבי החזיר להם את הצ'ק. הרבי אמר אחרי זה, הרבי אמר שהיו כאלה שהם הכניסו את הצ'ק, אבל מיד הם הלכו לרופא כדי לבדוק את ה-, את לחץ הדם שלהם. לא צריך טובות, הרבי התבטא ככה. מי שלא יכול לעמוד בניסיון אז הוא פטור מזה. זה היה הקופונים. אז מזה רואים שיש את ה-- זה מה שהרבי נותן לנו פה את העצה, שלפעמים העצה היא העניין הזה של צדקה באופן של בלי גבול. אה, בתשנ"ב אנחנו יודעים שבשיחה האחרונה שהרבי דיבר בתשנ"ב, ויקהל, הייתה שיחה שהרבי אמר אז, ממש השיחה האחרונה של השבת, של שבת ויקהל. זה היה העניין של כל הפושט יד נותנים לו, אה, בנוגע לעשות צדקה, שזה בעצם העבודה שהרבי אומר בפרק י' אגרת הקודש. הרבי אז דרש מהחסידים את העבודה הזאת.