תניא אגרת התשובה - פרק ג - חלק ב

00:00 דובר 1 ונמשיך הלאה באגרת התשובה בפרק ג', אנחנו אוחזים במילה האחרונה בדף צ"ב עמוד א' למטה. אז האלטער רבי הביא שבחכמי המוסר יש מחלוקת בקשר לבן אדם שחטא אותו חטא פעמים רבות, איך הוא צריך לעשות. אז בינתיים הוא הביא כאן שתי שיטות. שיטה אחת זה שהוא צריך לעשות את מספר הצומות כל פעם ופעם שהוא חטא, והשיטה השנייה אומרת שצריך לעשות פעם אחת לכל ה-- לכל הפעמים. השאלה אם זה בדין מלקות או דין מלקות אחת. נמשיך. הרבי הלאה אומר: והכרעה המקובלת בזה להתענות ג' פעמים כפי מספר הצומות של חטא זה. אומר האלטער רבי שמה יהיה ההכרעה. ההכרעה בעניין הזה היא שבן אדם יעשה ג' פעמים, לא פעם אחת וגם לא כל פעם, אלא משהו באמצע, ג' פעמים. כפי המספר. זאת אומרת, לא משנה אם הוא עשה את החטא הזה עשר או עשרים או חלילה יותר, תמיד כשהוא רוצה לתקן את זה שיעשה שלוש פעמים את מספר הצומות של החטא הזה. דהיינו, רנ"ב צומות על הוצאת שכבת זרע לבטלה, וכן בשאר חטאים ועוונות. אז האלטער רבי לוקח אותה דוגמה שהוא הביא בתחילת הפרק, כמו שדיברנו, שהעניין של אגרת התשובה, האלטער רבי מדבר על העניין העבירה הזאת במיוחד מכיוון שזה עיקר עניינו של אגרת התשובה, זה לתקן את החטא הזה. כידוע שהרבי אמר בתשכ"ט במאמר ד"ה היושבת בגנים, אז הרבי התחיל ללמד את אגרת התשובה. כמה שנים הרבי לימד אגרת התשובה כל פעם מחדש. היושבת בגנים, במאמר של תשכ"ט, הרבי אומר שכל אגרת התשובה האלטער רבי כתב בעיקר כדי לעזור לחסידים בתיקון העניין הזה של חטא הידוע, שזה חטא. מצד אחד

02:03 דובר 1 זה חטא מאוד חמור כמו שמביא פה מהזוהר וכל הדברים, ומצד שני זה חטא שמאוד קל להיכשל בזה ו-ול-ו-וצריכים הרבה זהירות, אז צריכים בשביל זה עצות מיוחדות. ועל זה האלטער רבי כתב את אגרת התשובה. כמו שהרבי אמר שעצם הלימוד זה חלק מהתיקון, כן, זה הרי אחד מהחידושים שהרבי חידש שהלימוד של אגרת התשובה עצמו זה עצמו תיקון על העניין. על כל פנים, אז, אז מה אומר האלטער רבי פה? שאכן הוא מביא את הדוגמה עוד פעם מאותו עניין, שזה רנ"ב, שלוש פעמים פ"ד זה רנ"ב. וכן בשאר חטאים ועוונות. מה העניין של דווקא שלוש פעמים? אומר האלטער רבי: והטעם על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש סוף פרשת נח, כיון דחב בר נש קמי קודשא בריך הוא. בן אדם שעושה חטא והוא חייב לקדוש ברוך הוא, עביד רשימו, פעם ראשונה שהוא עושה את החטא, אז זה רישום. זאת אומרת הוא עושה פגם, ובפנים של רישום זה יותר חיצוני. וכולי, לא ממשיך, אבל בהמשך כתוב שפעם שנייה אז זה כבר נכנס בפנים כמו, כמו לכלוך שחודר בתוך. זימנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא, וכולי. לא רק שזה חודר בפנים, אלא שזה חודר מן הקצה לקצה. זה, זה חודר עד לקצה הש-- זה זאת אומרת שהעניין של שלוש פעמים, האלטער רבי מביא פה מהזוהר שהשלוש פעמים יש בכל פעם איזושהי הוספה מיוחדת במינה. אחרי זה ארבע, חמש. כמובן שכל פעם שאתה עושה אז אתה, אז אתה מתחזק יותר, זה נהיה יותר רגילות, יותר קשה לי לפרוש מזה. כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה, יהיה קשה לי לפרוש מה-- אבל מבחינת הפעולה, מה שזה פועל בפגם,

04:03 דובר 1 אז בשלוש פעמים הראשונות יש משהו מהותי, יש, יש איזה חידוש, יש איזה משהו נוסף. פעם הראשונה זה רק הרישום של הלכלוך, פעם שנייה זה חודר בפנים. פעם שלישית זה לא רק חודר בפנים, אלא זה חקוק מעבר לעבר. אז זה, זה, אז זה, זה שלושה עניינים מהותיים. ולכן גם כן כשמגיע לתיקון אז השלושה עניינים האלה, שלוש פעמים של התעניות זה ההכרעה המקובלת, זה היסוד שהאלטער רבי אומר פה. יא, אז אם ככה יוצא שיש פה שלוש דעות, יא, והדעה המקובלת כמו שהאלטער רבי לוקח את זה להלכה, שזה העניין של שלוש פעמים. אז בהמשך לביאור שדיברנו בשיעור הקודם, יא, דיברנו בקשר לר' לוי יצחק, הפירוש הרבי מביא שר' לוי יצחק, שהוא מסביר שיש שלושה עניינים. מיוסד על היסוד של ר' לוי, כן? עשר, עשרים לאלו שיש פה שלוש דרגות. אז הביאור, הביאור של הרבי באגרת התשובה, הביאור הנפלא שהרבי מבאר למה? למה יש שלושה? אז הרבי מסביר שמה שהשלוש שיטות שהאלטער רבי מביא פה קשור עם השלושה עניינים שיש בכל חטא. אז הנקודה, אני חוזר על זה עוד פעם כדי לראות איך שזה קשור עם שלושת השיטות. אז האלטער רבי, אז הרבי מסביר בשיחה ככה, כשבן אדם עושה חטא אז יש פה שלושה דברים. יש את הנקודה, נקודה עצמית שזה המרידה, פריקת עול, שזה נקודה אחת. בזה אין הבדל בכמה פעמים אתה עושה, זה נקודה אחת. ברגע הראשון, בפעם הראשונה שעשית אז יש פה נקודה עצמית של מרידה. זה כבר בפעם הראשונה עם כל התוקף, ואחרי זה יש את הנקודה השנייה, העניין השני זה מה שמגיע לפגם באיבר. הרי העבירה קשורה עם איבר מסוים, יא, והאיבר הזה שם יש כבר חלקים.

06:00 דובר 1 כל איבר יש בו חלקים. כל איבר מורכב מכמה וכמה עניינים. יש את האיבר ובאיבר הזה כלול שמה גם כן פרטי האיברים. כל האיבר כולל כל מיני איברים גם כן, כמו שמסביר

08:15 דובר 2 לכלל הסוגיה שהוא מדבר פה. הרבי מסביר, אני אגיד כאן בסוף נקודה אחת שזה חשוב, ש-- למה האלטער רבי מביא דווקא את הדוגמה מהעניין הזה של, ש-ש-של פגם הברית, של זרע לבטלה? כי בעניין הזה במיוחד רואים יותר מכל שאר עבירות את השלושה עניינים האלה. הרי בעניין הזה, בחטא הזה במיוחד, אז יש את הנקודה. תראה, הנקודה. הנקודה זה העצמיות. הרי העניין הזה זה מדברים על, על, על, על טיפת הזרע. זה עניין עצמי. כידוע מה שחסידות חב"ד מסבירה, יש-- שהנקודה הזאת נמצא כל ה-המהות של הנפש. נקודת הנפש, עצמיות הנפש נמצא בנקודה הזאת. כן? ההולדה שאפשר להוליד בדמיונו, יפקח הבן. יש פה עץ-- עניין עצמי שהבן אדם, הרי רחמנא ליצלן, יוצא לבטלה, אז ממילא צריכים את המרידה יותר עמוקה. נקודת העניין שזה, זה האופן הראשון. מצד שני גם כן יש בזה גם באיבר, הרי כמו שהרמב"ם כותב בהלכות דעות, הרי שבה-- ש-ש-שכל ה, כל האיברים הרי כלולים בטיפה הזאת, כי הרי הטיפה הזאת זה השורש שמזה יכול להיוולד ילד שלם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, והכל נמצא בתוך הטיפה הזאת. אז ממילא אז גם כן העניין הזה שכל האיברים כלולים בתוך, בתוך, בתוך הפגם. אז יש את זה יותר בחטא הזה. וגם הנקודה השלישית שזה מתפשט לכל האיברים כלפי חוץ. זאת אומרת, אמרנו יש את הפרטים שכלולים באיבר ויש עכשיו האיבר משפיע בכל האיברים. אז גם בזה, כמו שהרמב"ם אומר, שעל ידי החטא הזה אז זה מחליש את כל הבן אדם, כל כלי, כל כלי וגופו וכל וכו', כל הלשונות שיש ברמב"ם בקשר לעניין הזה. אז מזה אנחנו מבינים שאת כל שלושת העניינים שמדברים בנוגע לכל חטא, אז בחטא הידוע

10:14 דובר 2 זה באופן יותר חזק מכל שאר העבירות, ולכן הדוגמה האלטער רבי משתמש דווקא עם הדוגמה הזאת. זה הביאור שמה בשיחה של הרבי. כיוון שמדברים על העניין הזה אז כמובן שצריך גם כן להדגיש, הרי זה דבר שצריך-- חסידים לא היו מדברים בזה ברבים, כמו שהרבי מביא גם כן בכמה מקומות שיש-- שאצל, אצל חסידים לא היו מדברים על העניין הזה של חטא הידוע ברבים, כי מכיוון שחסידות בכלל הוא לא-- הוא בשיטה שצריכים הדיבור וזה, זה לא פועל, זה לא, זה לא, זה לא... צריכים להפך, צריכים להסיח דעת, כמו שהרבי כותב בהרבה מכתבים, ושבן אדם צריך לדעת שיש את העניין הזה. צריך לדעת שצריך להיזהר מזה ולא לחשוב על זה. אפילו לא לחשוב על התשובה. הרבי מביא בכמה מכתבים מהצמח צדק שגם המחשבה והדאגה והיראה והמחשבה והתיקון של העניין זה גם כן פועל בנפש לפעמים להיכשל בגלל הפחד. זה גם כן כמו היראה שמביא, יכול להביא. לכן חסידים לא היו מדברים על זה ברבים כל כך, הרי אבל מכיוון שלומדים על זה אז צריכים רק כשכבר לומדים על זה להזכיר את העניין. לדעת שהעניין הזה של שמירת הברית זה עניין עיקרי בעבודת השם, הרי זה, זה חטא מאוד חמור וצריכים להיזהר מזה. ויחד עם זה הקדוש ברוך הוא ברא, ברא אותנו אנשים חלשים ויש לזה בטבע הגוף, בטבע יש לו, יש לו חלישות בעניין הזה בפרט, שלכן זה נקרא חטא נעורים כי בטבע בגיל הנעורים אז קל להיכשל בעניין הזה. זה לא דבר-- וממילא יש גם כן עצות על זה. לא צריכים להתעסק-- הרבי תמיד כותב במכתבים. לא, לא, גם אם, גם אם נכשלת, נפלת בזה. לדעת לקום ולהתחזק

12:06 דובר 2 ולעבוד את השם בשמחה ובטוב לב. לדעת ש-ש-אתה, אתה, שאתה יכול לצאת מזה ויש לך את הכוח להתרומם על זה, ועל ידי זה לא חושבים על זה בכלל. בתקופת הבחרות הרבי כותב גם אפילו לא לתקן את זה, אלא להיפך. לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשמחה וטוב לב ולהשקיע את עצמך ב-ב-ב-בתורה ובפנימיות התורה עם כל השטורעם, עם כל החיות. ואז הכוח של התורה זה מה שמחזיק את הנפש, מרומם אותו מכל העניינים האלה. אז זה הדרך שהרבי לימד אותנו, זה הדרך של חסידות. בעיקרון הרבי כותב במכתבים שני עניינים עיקריים. עניין אחד זה העניין של פשוט לימוד התורה בעצמו בשקידה, בפרט לבחורים. לימוד התורה בעצמו בשקידה, בפרט פנימיות התורה, שזה עץ החיים, ובמילא זה מוציא אותך מכל העניינים של העוון הזה. זה חלק מהתיקון. ועניין שני הרבי כותב העניין של מבצעים לקרב יהודים, שזה גם כן ההיפך של העוון הזה. מכיוון שכאן העניין של הפגם הברית זה קשור עם חיים, זה קשור עם גוף שהיה יכול להיות מזה, נולד מזה מציאות ואתה רחמנא ליצלן הלך לבטלה. אז על ידי זה שמניחים תפילין ליהודי ומקרבים יהודי לתורה ומצוות, אז על ידי זה אז עושים תחיית המתים וזה תיקון. הרבי כותב בכמה מכתבים. אבל גם כן לא צריכים לחשוב על העניינים האלה כי זה עכשיו לא הזמן. להיפך, הבחור צריך להיות שקוע בתורה ועבודה ונגלה וחסידות, ולעבוד את הקדוש ברוך הוא במנוחת הנפש ומנוחת הגוף בלי דאגות ובלי אפילו לא דאגות עוונות. כמו שהרבי כותב בתניא שהרבה פעמים דאגות עוונות זה עצת היצר כדי להפיל בייאוש וטשטוש. כידוע לכל אחד ואחד, כשהוא מכיר את החוכמות, את הטריקים של היצר הרע,

14:05 דובר 2 הקודמים. אז נמשיך הלאה. בהמשך הפרק אומר האלטער רבי: אך הנה כל מה שדיברנו עד עכשיו בקשר לעניין התעניות, כל זה באדם חזק ובריא, שאין ריבוי צומות מזיק לו כלל לבריאות גופו, כמו בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי צומות מזיק לו, שאפשר שהוא יכול לבוא לידי חולי או מיחוש חס ושלום, כמו בדורות שלנו אלה, אומר האלטער רבי, אסור לו להרבות בתעניות אפילו על כריתות ומיתות בית דין. ומכל שכן על מצוות עשה ומצוות לא תעשה שאין בהן כרת. בן אדם שהוא מפחד שהוא יכול ליפול למצב של חלישות, אז כמו בכללות זה המציאות בדור שלנו, בדורות האלה, דורו של הרבי. כל שכן בפרט מעכשיו יש דור חלש. במילא יכולים ליפול ב-ב-ב-- להחליש את הבן אדם. אז ממילא אסור לעשות את זה, אפילו כשמדובר על החטאים שקשורים לכריתות ומיתות בית דין. אלא מה כן? כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל. סליחה, בן אדם צריך לשער בעצמו, לכוחות שלו, שהוא יודע בטוח שזה לא יעשה לו שום נזק, אז זה מותר. כי אפילו בדורות הראשונים, בימי התנאים והאמוראים, לא היו מתענים בכהאי גוונא. עוד יותר, אפילו בזמן התנאים, אלו שהיה להם חלישות הבריאות לא היו מתענים, אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו. הגמרא אומרת: מי היה מתענה? רק אנשים בריאים. אבל דלא מצו לצעורי נפשייהו, אנשים שקשה להם, מצטערים ומתענים, אז הוא לא יוכל לעבוד את השם, נקרא חוטא. זה גמרא פרק קמא דתענית. הגמרא אומרת שבן אדם שהוא לא יכול לצער את עצמו, יהיה קשה לו, והוא עושה תענית, אז הוא נקרא חוטא, אז זה דבר שלילי. אז רק בן אדם שיודע מאה אחוז בטוח שזה לא יפגע בו,

16:11 דובר 2 הוא יכול להתענות. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ואפילו מתענה על עבירות שבידו, כדפירש רש"י שם, וכדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים, שאין לאדם לעשות סיגופים שאינו מחויב בהם וכולו. אפילו אם זה תענית על עבירה, שיש על זה מחלוקת, יש בזה שקלא וטריא. לא רוצה להיכנס בזה עכשיו, אבל בסוגיה פה יש סוגיה שלמה בפוסקים. האם הכוונה מתי אנחנו אומרים שאסור לעשות תעניות? אם זה רק בן אדם שאין לו חטאים, אבל אם יש לך חטאים אתה כן צריך לעשות תענית. וכאן האלטער רבי מביא שאפילו עבירה שבידו, אז גם כן מהגמרא שם משמע שאפילו אם יש לו עבירה, אף על פי כן, אם זה מצער אותו וזה גורם שהוא יהיה חלש ולא יוכל לעבוד את השם, אז הוא חוטא. אסור לו לעשות תענית. ומכל שכן מי שהוא בעל תורה. זה מגיע לבן אדם, אפילו בעל עסק. עכשיו האלטער רבי מוסיף פה עניין נפלא. בפרט בן אדם שהוא בעל תורה, שהוא צריך לשבת וללמוד. מדברים על ישיבה, בחור ישיבה. בן אדם שהוא לא נמצא בעסקים, הוא נמצא בלימוד התורה, שחוטא ונענש בכפליים. אם הוא עושה סיגופים ותעניות אז זה יותר גרוע. אמרת רגע, מילים מאוד חריפות. בן אדם שהוא בעל תורה והוא עושה תענית וסיגופים, אז הוא חוטא ונענש בכפליים. זה יותר גרוע מהעבירה עצמה, כי מחמת חלישות התענית לא יכול לעסוק בה כראוי. אתה, יש לך השליחות שלך, זה ללמוד תורה. אם אתה תעשה תענית, אז אתה לא יכול ללמוד תורה, ומזיק חס ושלום גוף ונפש וזה וזה, אז עדיף שלא תעשה תענית ותוכל לשבת וללמוד במסירות, במסירות, בשקידה. אלא מאי תקנתיה? מה

18:02 דובר 2 עושה בן אדם שהוא נכשל, ואומרים לו אתה לא יכול לעשות תעניות בגלל שאתה חלש או בגלל שאתה בן תורה, כל ההסברים שאמרנו פה. אז איך הוא יתקן את החטאים שלו אם הוא לא יכול לעשות את זה דרך התעניות? איך אני אגיע לריצוי וכפרה? או אם זה חטאים של כריתות ומיתות בית דין שאני רוצה לעשות תענית בגלל שלושת התנאים שאמר בפרק א'. איך אני יכול לעשות את זה? אומר האלטער רבי: מאי תקנתיה? כדכתיב ״וחטאך בצדקה פרוק״. יש עוד עצה. העצה זה עניין של צדקה. זה פסוק, ושם לומדים שיש את העניין שגם בצדקה יכולים לפדות את התעניות. כמו שכתבו הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י גדולי פולין וכו'. זה היה מטבע, ככה היו קוראים לזה, גדולי פולין. זה היה סוג של מטבע שהיה בזמן המגן אברהם, והוא מביא את זה שם בהלכות תענית. אם בן אדם לא יכול לעשות תענית, שייתן את סכום הכסף הזה, שזה הסכום של שתי סעודות או שלוש סעודות, תלוי איך אנשים אוכלים, והעשיר יוסיף לפי עושרו וכו', כמו שכתב מגן אברהם הלכות תענית. אז כאן האלטער רבי אומר שבמקום תעניות וסיגופים, בדור שלנו, בפרט בבני תורה, אז כדי לתקן את העניינים שרוצים לתקן ואת כל המספרים שאמרנו פה קודם, יעשה את זה על ידי עבודת צדקה. יש שיחה נפלאה של הרבי על כל העניין הזה פה, שהרבי אומר בתניא, הרבי שואל שאלה, זאת אומרת, לכאורה, יוצא מזה שאנחנו עושים בדיעבד. לכתחילה אנחנו צריכים לעשות עניין של סיגופים. זה התיקון, כמו שלמדנו עד עכשיו. וזה שהדור שלנו די חלש, אז אנחנו לא יכולים לעשות תעניות וסיגופים. אז אם

19:53 דובר 2 ככה חסר לנו שלמות התשובה, חסר לנו בשלמות התשובה. אי אפשר לעשות עם סיגופים. תכל'ס זה לא אשמה שלנו, זה דור חלש. אבל למעשה יוצא שעניין עיקרי בתשובה, שזה העניין של להיות מרוצה וחביב כקודם החטא. אז מה, אז אתה נותן צדקה? אתה לא יכול. אבל כאילו נראה מהלשון את זה, זה נראה כאילו שזה מצב של בדיעבד, כאילו שחסר. אז הרבי מסביר בשיחה באופן נפלא, שהאדרבה, שהוא גופא שהקדוש ברוך הוא ברא את הבן אדם באופן כזה, והוא עשה שיהיה מצב של חלישות הדורות, ובמילא על פי הלכה, על פי תורה, אתה לא יכול להתענות. זה אומר שבדור שלנו זה לא עבודה. זה אחד מהחידושים הגדולים של הרבי בכל הסוגיה של, של, של, של עסקי תענית וסיגופים, שבדורות הקודמים היו דורשים את זה הרבה, ואחרי זה לאט לאט הורידו את זה, הורידו את זה, עד שבדור שלנו הרבי אסר לגמרי כל עניינים של תענית וסיגופים, אפילו יותר ממה שכתוב פה. הרבי אסר לגמרי כל העניינים האלה, לגמרי. שכתוב, כותב בהמשך מכתבים של הרבי, כל אלו שרצו לעשות איזה תענית, הרבי שלל את זה לגמרי לגמרי מכל וכל. אז הרבי דיבר על זה בשיחה והוא הסביר, שהוא גופא שהקדוש ברוך הוא הטביע... זה ווארט נפלא, זה ווארט של הרבי, שהוא גופא שהקדוש ברוך הוא עשה שהעולם שלנו היום נהיה יותר חלש, ובמילא נהיה על פי ההלכה מצב שאי אפשר להתענות, כמו שמביא פה מהגר"א, מהשולחן ערוך. אז זה אומר שעכשיו בפרט הזה זה לא רצוננו. אז זה לא הפשט שבעצם היו צריכים להתענות, אלא בדיעבד. הפשט הוא שעכשיו זה לא, זה לא עבודה. הקדוש ברוך הוא רוצה

21:39 דובר 2 עכשיו עבודה חדשה, עבודה אחרת. הרבי מקשר את זה עם כלל העניין שהבעל שם טוב גילה את העניין של עזוב תעזוב עמו. הרי החידוש של הבעל שם טוב, שהוא גילה שעבודת השם צריך להיות לא נגד הגוף אלא עם הגוף. להיפך, שהגוף יהיה כלי לאלוקות, עזוב תעזוב עמו, ושהגוף גם כן יעבוד את השם. וזה אחד מעיקרי החידושים שזה קשור עם ההכנות למשיח. מכיוון שגילוי המשיח הרי יהיה דווקא בעולם, ודווקא בגוף ודווקא בתחתונים. אז ממילא מצד הנקודה הזאת יוצא שהאדרבה, שעכשיו דווקא עבודה צריכה להיות עם הגוף. ולכן הקדוש ברוך הוא עשה שטבע האדם משתנה, שהיום אנחנו נחלשים ובמילא אסור לעשות תענית, ולכן בן אדם צריך לשמור על בריאות הגוף, להיות גוף בריא ושלם. והעניין של התענית נחלף היום בעניין של צדקה, כמו שהביא פה היום. ויש את הסיפור הידוע שהחסידים מספרים. שלום חיים מספר על ר' גרונם, שהגיע אליו בחור פעם ואמר: מה אני עושה? אתה רואה, כותב בתניא שבן תורה אסור לו לעשות תענית, והרבי אומר שצריכים לתת צדקה. אבל אין לי כסף. אתה עושה חשבון כמה כסף אתה צריך לתת? ח"י גדולי פולין. לא כתוב פה כמה זה, אבל זה חשבון של שלוש סעודות. כן, תעשה חשבון כמה זה, כמה עולה לך שלוש סעודות, ולתת. תאר לעצמך שאתה צריך לתת למשל פה על, על, על החטא הידוע רנ"ב פעמים שלוש סעודות. זה יוצא הרבה כסף. אין לו כסף. אז ר' גרונם אמר לו: זה היית צריך לחשוב לפני העבירה. לפני העבירה אתה צריך לחשוב שאין לך כסף. לא, לא היית צריך לעשות את העבירה. נזכרת מדי מאוחר. אם אתה יודע שאין לך כסף, אל תעשה

23:29 דובר 2 עבירות. סתם, זה מילתא דבדיחותא. אבל ככה, ככה מספרים שר' גרונם אמר. אבל על כל פנים הנקודה היא שצריך לעשות תשובה. אז זה מה שהוא מסביר פה, איך, איך זה העניין. כשאי אפשר לעשות תענית אז צריך לעשות צדקה.