תניא אגרת התשובה - פרק ג - חלק א

00:00 כן, לפני שאנחנו ממשיכים עם פרק ג' באיגרת התשובה, אז מה שלמדנו עד עכשיו? האלטער רבי דיבר על העניין של תעניות. הוא דיבר כמה עניינים. בכללות הוא דיבר על שלושה סוגים של תעניות. בפרק א' הוא דיבר על תענית שיש שעושים על עוונות, כמו תפילה, שזה בקשה לבטל גזירה. אבל דרך זה אצל היחיד שהוא מבקש כדי שיוכל להציל אותו מייסורים של מעלה או לגאול [?] מכפר עצמו, או שהוא רוצה לעשות תשובה מאהבה. זה כל עניין של בקשה על העוון. זה היה האופן הראשון. האופן השני, בפרק ב' הוא דיבר על התענית שהם כדי שיהא מרוצה וחביב כקדם החטא, שזה כבר עניין שבא אחרי התשובה, אחרי שכבר היה תשובה שלמה, כדי שהוא יהיה מרוצה וחביב. שזה העניין של לכפר לפני ה', שריצה לפני המלך. אז זה עניין יותר נעלה, ועל זה יש את התנאים שרואים בגמרא, את התנאים והאמוראים שעשו ריבוי תעניות. על דרך זה האר"י ז"ל לימד את תלמידיו. זה שהאלטער רבי הדגיש בעניין השני שהאר"י ז"ל לימד את תלמידיו על פי חכמת האמת. אז הרבי מדייק שהסיבה למה האלטער רבי מאריך שזה האר"י ז"ל לימד את תלמידיו, כי הוא רוצה לתרץ למה לא כתוב בפוסקים. זה שהרמב"ם לא מביא את כל העניין הזה, בגלל שהעניין הזה שבן אדם עושה תענית בשביל כדי להיות מרוצה וחביב כמקודם, וכל העניין הזה, זה לא עניין של על פי הלכה. זה עניין שהאר"י ז"ל לימד את תלמידיו, עניין שקשור עם חכמת האמת. לכן רק בספרים האלה שבנויים על חכמת האמת, חכמת הקבלה, מוזכרים הסוג הזה של תענית, מה שאין כן בספרי הלכה. ובסוף הפרק, סוף פרק ב', זה

02:06 האלטער רבי מוסיף עוד סוג של תענית, שזה עניין יותר נעלה אפילו, שזה סגולה נפלאה, שאומר שזה יום רצון לה', שיש עניין מיוחד בתענית שלא קשור בכלל עם עניין של חטאים ועוונות. עד עכשיו שני העניינים שדיברנו זה תענית שקשור עם תשובה, למה זה גופא איזה פרט בתשובה. אבל בסוף הפרק הוא מוסיף שהעניין של התענית הוא צום, יום רצון לה', שזה יום רצון, זה לא קשור עם עניין של חטאים ועוונות. יש עוד עניין מיוחד שקשור עם העניין של תענית, שזה פועל סגולה נפלאה. יש לזה כוח נפלא, שזה גורם עניין של יום רצון, העניין של נחת רוח, כמו שאמרתי, העניין של של של רצון ותענוג אצל הקב"ה, וזה עניין מיוחד שיש בתענית. הרבי מדבר על זה בשיחות בקשר לתשנ"א. הרבי דיבר בקשר לתשעה באב שחל בשבת ושבעה עשר בתמוז שחל בשבת, שכשהתענית חל בשבת אז אז אין הרי תענית, לא עושים תענית בשבת. אבל העניין של זה יום רצון נשאר גם בלי התענית. היום זה יום סגולה. זה יום שקשור עם יום רצון לה'. ולמרות שזה חל בשבת בלי תענית, אבל נשאר החלק הזה של יום רצון ויום תענוג, זה נשאר. זה מה שהרבי דיבר אז באותו פארברענגען, על כל פנים. עד כאן זה מה שלמדנו בפרק ב'. עכשיו מתחילים פרק ג'. ממשיך האלטער רבי עכשיו הלאה בפרק ג'. האלטער רבי אומר ככה: "והנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא אחד פעמים רבות". אומר האלטער רבי שיש בחכמי המוסר, יש מחלוקת בקשר למה קורה אם בן אדם נכשל באותו חטא כמה וכמה פעמים. הרי בפרק הקודם האלטער רבי הביא מהאריז"ל שיש ריבוי תעניות שצריכים לעשות

04:11 על עבירה אחת, והביא על תפילין קנ"א תעניות, על, על כעס קנ"א תעניות. אז יש מחלוקת מה קורה אם בן אדם עשה אותה עבירה, הוא עשה את זה יותר מפעם אחת. אז יש האומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא. יש כאלו מחכמי המוסר שאומרים שצריך לעשות על כל פעם שהוא נכשל באותו חטא, הוא צריך לעשות את מספר התעניות שקשור עם החטא הזה. האלטער רבי מביא דוגמה: כגון המוציא זרע לבטלה, שמספר הצומות המפורש בתיקוני תשובה מהאריז"ל הן פ"ד תעניות. יש דוגמה, עניין של מוציא זרע לבטלה. אז כתוב מהאריז"ל שהתשובה, התיקון, התעניות שצריכים לעשות על החטא הזה זה פ"ד תעניות. ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים, על דרך משל, צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד. אומר האלטער רבי, מה יקרה אם בן אדם נכשל עשר פעמים בחטא הזה או עשרים פעמים? אז הוא יצטרך לעשות עשר פעמים פ"ד או עשרים פעמים פ"ד, וכן לעולם. אותו דבר תמשיך הלאה. אם היה יותר, יצטרך לעשות יותר תעניות. לפי המספר שהוא חטא הוא יצטרך לעשות כך וכך פעמים פ"ד. דומיא דקרבן חטאת שחייב להביא על כל פעם ופעם. למה הם טוענים שצריך לעשות את התעניות כל פעם ופעם מחדש? מסביר האלטער רבי שזה בדוגמה לקרבן חטאת. מכיוון שבקרבן חטאת אז על כל חטא וחטא צריך להביא קורבן בפני עצמו. ככה זה ההלכה. אז גם בנוגע לתעניות שהם באים כדי לכפר לפני ה' במקום קורבן, מיעוט חלבי ודמי, כאילו הקרבתי, כמו שהוא דיבר קודם בפרק הקודם, אז צריך לעשות על כל חטא וחטא. היי, לפני זה אמרנו שהתעניות זה קשור עם קורבן

06:29 עולה, לא על קרבן חטאת. כאן הוא מקשר את זה דווקא עם קרבן עולה. אז מובן, על פי השיטה הזאת הם טוענים שמכיוון שהרי כאן הבן אדם בעצם היה כן צריך לעשות חטאת. זאת אומרת בעצם מדובר פה על חטא שבן אדם עשה חטא במעשה. חטא כזה שמצד אמיתת העניינים זה חטא כזה שזה לא רק כמו קרבן עולה שמגיע רק על הרהור או על מצוות עשה, זה עניין שקשור עם חטא ממש, שממילא בעצם הוא כן היה צריך להביא קרבן חטאת. אלא מה? אומרים שהתניא זה לא על החטאת אלא על העולה. אבל זה עולה שקשורה לחטאת. זאת אומרת, זה עולה כזאת-- הרי יש כמה סוגים של עולה. יש, יש לפעמים בן אדם מביא רק עולה, קרבן עולה בפני עצמו, כמו שהאלטער רבי אמר קודם, הרהור עבירה ומצוות עשה, אדם מביא רק קרבן עולה. אבל היה גם כן עולה שהיו מביאים בהמשך לחטאת. כשבן אדם היה עובר על איזה חטא היה מביא חטאת ואז היה מביא עולה כדי להיות מרוצה וחביב. אז לכן טוענים הפוסקים האלה, המקובלים האלה, שמכיוון שזה, זה עולה שבאה בהמשך לחטאת, והרי על חטאת מביאים על כל דבר חטאת בפני עצמו, וממילא גם בשביל זה מביאים על כל חטא, צריכים לתקן את התעניות במספר שהוא חטא, ולכן הם טוענים שאם הוא עשה את החטא הזה עשר או עשרים פעמים, אז הוא צריך להביא עשר ועשרים פעמים המספר של התעניות. זו שיטה אחת. יש מדמים עניין זה לקרבן עולה הבא על מצוות עשה. יש שיטה שנייה שהם טוענים לא. מסתכלים על זה לא כמו עולה שבאה בהמשך לחטאות, אלא מסתכל-- ככה הרבי לומד באיזו שיחה.

08:23 הרבי אומר ככה, שזה ההבדל בין שתי השיטות. לא מדברים על זה כמו עולה שבהמשך לחטאות, שאז על כל חטאת צריך, אה, קרבן בפני עצמו וממילא גם כן התעניות צריכות להיות כל פעם לפי מספר התעניות של אותו חטא, אלא מסתכלים על זה כמו קרבן עולה רגיל, העולה הבא על מצוות עשה. אז כמו בנוגע לעולה הבא על מצוות עשה, הרי אומרים דאפילו עובר על כמה מצוות עשה, מתכפר בעולה אחת כדכתיב בגמרא פרק ה' דזבחים. בנוגע לעולה שבמצוות עשה לא צריכים על כל פעם שהוא עובר על עשה או על כל הרהור עבירה להביא עוד עולה. הוא מביא עולה אחת לכפר על כמה וכמה. על דרך זה אם פעם אחת הוא יעשה את המספר של פ-- פ"ד תעניות, אז הוא יכפר על כל הפעמים שהוא חטא את החטא של מצוות עשה, לא תעשה. עד כאן זה שתי שיטות, שיש שתי שיטות מהקצה לקצה. סתם אגיד קצת הסבר פה בקשר למה שלומדים. דבר ראשון, מה זה המספר הזה של פ"ד? למה? למה מספר שקשור עם החטא הזה דווקא זה מספר של פ"ד? אז הרבי כאן לא מסביר, אבל מוסבר באיזה ספר, זה על פי קבלה, שזה קשור, פ"ד זה שתי פעמים מ"ב. השם מ"ב זה שם של אנא בכח. זה שם שקשור עם גבורה. זה העניין של שם מ"ב. זה שם קדוש שקשור עם עניין הגבורות, עניין של העלאת גבורה. לכן המסעות היו מ"ב מסעות במדבר, שאז הם הכניעו את הקליפות שהיו במדבר. אז השם מ"ב זה שם של גבורה שקשור עם הכנעה של הקליפות. ומכיוון שיש שתי ב-ב-בשם מ"ב יש שתי בחינות של שם מ"ב, בדרך ההעלאה ובדרך המשיכה.

10:17 שתי, שתי דרגות בשם מ"ב. אז לכן זה שתי פעמים מ"ב וזה נעשה עניין של, של, אה, של פ"ד. יש גם כן שם חוץ מאנא בכח, ששם יש מ"ב אותיות בראשי תיבות של אנא בכח. יש גם כן בשם אחד מהשבעה שמות של הקדוש ברוך הוא, השם אלוה. השם אלוה, א' ל' ו' ה', זה גם כן בגימטריה מ"ב. זה גם כן שם שקשור עם גבורות. על כל פנים, אני מס-- זה בקבלה. יש על זה ביאורים, אבל הנקודה היא שזה המספר הזה. זאת אומרת שזה כל העניין, זה יסוד שקשור על פי חוכמת הקבלה. אז ממילא מה אנחנו אומרים פה? אז אומרים פה שיש שתי שיטות. האם צריך לעשות על כל פעם שעושה את החטא את המספר, או כמה פעמים עושים, עושים אותה-- אותו תעניות אחד לכולם. עכשיו בקשר למשל, הרבי אומר פה בשולחן פרוטס[?], מכיוון שנמצאים בקשר לכ' מנחם אב, יארצייט של ר' לוי"ק, אז פה יש הערה של ר' לוי"ק. יש פה שאלה מאוד מאוד פשוטה. השאלה, יש מה שר' לוי"ק כותב ויש איך שהרבי מסביר את ה-- על פי ר' לוי"ק כמה וכמה עניינים בפרק פה. בכלל, כן, הרי ידוע, נראה לי שדיברנו על זה, על כל פנים יש את ההערות שר' לוי"ק כתב על התניא. וההערות, כמו שהרבי אמר תמיד, הוא כתב את זה על הספר תניא, ולכן כתב את זה בקיצור מאוד מאוד גדול, רק ברמז, וצריכים להבין משם את אריכות העניין. והרבי תמיד כשהוא דיבר על זה הוא הראה שוורט אחד, זה ביאור של ר' לוי"ק, אפילו שזה נראה רק כאיזה, כאיזה רמז על פי קבלה, זה מסביר עניינים בעומק של כל המשך העניינים בפרק, שאפשר על פי

12:22 זה להבין כמה וכמה עניינים עמוקים. בקשר ל-להערות שיש על אגרת התשובה, אז יש איזה שבע עשרה הערות, משהו כזה, והרבי הסביר את כל שבע עשרה ההערות. בתקופה שהרבי היה מלמד את אגרת התשובה, אז בהתחלה היה שנתיים בערך שהרבי לימד את כל אגרת התשובה מההתחלה עד הסוף, וכל פרק הרבי היה אומר ביאור באגרת התשובה, תשכ"ט, תש"ל עד אמצע תשל"א. ואז כשהרבי גמר ללמוד את כל אגרת התשובה, אז הרבי התחיל לפרש את ההגהות של האבא שלו על אגרת התשובה, וכל פרק הוא הסביר הגהה אחת. כך היה במשך שנה פלוס, שנה בערך, משהו כזה, הרבי כל פרק הרבי היה מדבר על אחת ההגהות שיש מר' לוי"ק על אגרת התשובה, וההגהות האלה אחר כך נעשה בזה שיחות ונדפס בלקוטי שיחות חלק ל"ט בסופו. יש גם חלק י"ט, כמה באידיש, אבל אחרי זה תורגם עוד פעם בלשון הקודש וזה נדפס בחלק ל"ט ליקוטי שיחות בסופו. אז שמה יש שיחות נפלאות, ועל ההערה הראשונה שיש מר' לוי"ק על אגרת התשובה זה על המילים האלה. אז מעניין מה-מה-מה ר' לוי"ק אומר. ר' לוי"ק אומר דבר קטן, דבר שולי, אבל הרבי מראה שיש פה עניין יסודי בעבודת התשובה. ר' לוי"ק אומר ככה. למה הוא מזכיר שזה-- שהחטא שהוא מביא פה, העניין של המוציא זרע לבטלה, הוא מביא שזה פ"ד תעניות, ואז הוא אומר שאם הוא חטא עשר או עשרים פעמים, מה זה-- מה זה נוגע? מה נוגע לדעת את המספר עשר, עשרים פעמים? מה הוא צריך להגיד את זה ולמה הוא צריך להגיד? בכלל, היה יכול להגיד כל מספר אחר. מה בכלל צריך להביא, אה, אה, דוגמאות? כל אחד מבין. זה עשר

14:28 או עשרים או חמישים או שלוש פעמים או פעמיים. מה צריך להביא דוגמאות? וגם כשהוא מביא דוגמאות, למה הוא מביא דווקא עשר או עשרים? דווקא דוגמאות האלה. אז הרב לויק אומר שזה קשור עם התוכן של החטא. הוא אומר שעל פי הקבלה, נראה עכשיו גם כן בהמשך התניא, האלטער רבי הרי הולך להגיד בהמשך של איגרת התשובה שהעניין של החטא הזה, החטא הידוע מה שנקרא החטא של פגם הברית, זה פוגם ב-במוח וגורם-גורם פגם במוח ופגם ב-בנפש האלוקית, במידת החכמה. אז הוא אומר שהפגם של ה-- של ה-- הפגם הזה של ה-- של ה-- של החטא הזה זה פוגם באות י' של שם הוי"ה. חכמה, חכמה שבנפש. האלטער רבי הרי אומר בפרק ההמשך של איגרת התשובה, שחכמה שבנפש זה אות י' של שם הוי"ה. אז ממילא יוצא שזה עניין של י'. עכשיו הי', יש לו את נקודת הי' שזה בגימטריה עשר, ויש את המילוי של הי' שזה בגימטריה עשרים. כשכותבים י' במילואה, י' ו' ד', אז זה בגימטריה עשרים. אומר ר' לויק שלכן, כיוון שהפגם הוא באות י', פגם בחכמה, ולכן הוא אומר שאם חטא עשר כנגד י' או עשרים כנגד המילוי י', שזה י' ו' ד', זה, זה אומר ר' לויק. זה בסדר. גימטריה, רמז. אבל מה-מה-מה כאן עומק העניין? בכלל, כן, האלטער רבי מביא את העניין של זרע לבטלה? למה הוא מביא את העניין דווקא את החטא הזה? ולמה הוא, הוא מביא את המספרים האלה? מה ר' לויק מתרץ, מה זה קשור עם זה מספר י' וה-י' וה-י' ו-ד'? כאילו מה כאן הווארט? ויש פה גם כן את ההמשך שהוא אומר וכן לעולם. אז הוא אומר דבר שלישי,

16:35 הוא אומר עשר, הוא אומר עשרים, ואחרי זה אומר וכן לעולם. זאת אומרת גם מדבר על יותר מעשרים. מה כאן כל העניין? אז דבר ראשון, סתם לפני שהרבי מסביר את הביאור, הרבי עושה הקדמה שזה עניין מאוד נוגע, שהחטא הזה זה חטא, מצד אחד זה חטא שהוא יותר חמור מחטאים אחרים, כי החטא הזה יש בו, כמו שהאלטער רבי אמר קודם, שזה חייב מיתה בידי שמיים. אז בכלל הרבי דיבר כמה פעמים, כשהרבי לימד את איגרת התשובה, שרואים שבאיגרת התשובה האלטער רבי מזכיר כמה פעמים את החטא הזה. גם בפרק א' הוא הזכיר את זה, גם פה בפרק ג', ואחרי זה עוד פעם הוא חוזר על זה עוד פעם בפרק ד', ואחר כך עוד פעם בפרק ז' ועוד פעם בפרק ט'. זאת אומרת האלטער רבי באיגרת התשובה חוזר על החטא הזה כמה וכמה פעמים. אז הרבי אמר שבעצם ה, כל הסיבה, כל העניין של איגרת התשובה בעיקר זה בשביל החטא הזה. ככה הרבי אמר. זאת אומרת שאיגרת התשובה האלטער רבי כתב במיוחד, זה בכלל זה, זה איגרת התשובה, זה הדרכה בתשובה, אבל היה לאלטער רבי מטרה מיוחדת להדריך איך לעשות תשובה על החטא הזה, כי החטא הזה זה חטא שהוא מצוי יותר מחטאים אחרים. יותר קשה ל, ל, ל-- איך אומרים? לשלוט. יותר קשה שהבן אדם יהיה לו, יהיה לו שליטה בזה. מצד אחד החומרה של החטא. אז ידוע שזה מאוד חמור, כמו שכתוב בגמרא, שכתוב בזוהר, שהחומרה של החטא היא מאוד חמורה. מצד שני זה חטא שקל ליפול בזה וקשה להיזהר בעניין. אז ממילא האלטער-- וכתוב בכתבי האריז"ל שהחטא הזה קשור עם אריכות הגלות, שזה הם

18:28 הרבה ריבוי, ריבוי טומאה, ריבוי ניצוצות של טומאה ש-שנופלים לקליפות, ואז זה, וצריכים על זה אריכות הגלות. זה כדי לברר את העניין הזה. אז ממילא לכן האלטער רבי כתב איגרת התשובה. הרבי אמר כמה פעמים שעצם הלימוד של איגרת התשובה זה תיקון. זה חידוש גדול, אבל הרבי אמר את זה כמה פעמים, שעצם הלימוד של איגרת התשובה, כשאתה לומד את איגרת התשובה, אתה לומד את זה עוד פעם, זה עצמו תיקון על ה, על החטא ההוא. אז זה הסיבה בפשט למה האלטער רבי מביא את העניין הזה. הוא מביא את זה כמה פעמים, כי בעצם האלטער רבי זה, זה ה, זה אחד מהמטרות העיקריות שבס-- באיגרת התשובה בא כדי לעזור ולהדריך את החסידים איך להתגבר ואיך לתקן ואיך לעשות תשובה על החטא, עניין הזה על כל פנים. זה נקודה אחת שהיא חשובה בכללות העניין. אבל מה הווארט של ר' לויק? ומה הרבי מכניס פה את הרמזים הקבליים של ר' לויק? אז הווארט שהרבי אומר זה שבעצם בכל חטא וחטא שבן אדם עושה, כל עבירה שבן אדם עושה, אז קורה שלושה דברים. דבר ראשון יש את ה, את הפריקה של המרידה. זה הנקודה, נקודת החטא, שזה כל חטא ואותו נקודה. ברגע שאתה עושה עבירה אז נהיה פה עניין של פריקת עול מלכות שמיים. אתה מנתק, אתה מבדיל את עצמך מהקדוש ברוך הוא דרך העבירה. זה נקודת החטא וזה יש בכל חטא ועבירה. נקודה אחת. ועל זה צריך להיות תשובה כמו שלמדנו בהתחלת התניא, שהתשובה היא קבלת עול מלכות שמיים, עזיבת החטא, שזה לתקן את נקודת התשובה. אחרי זה יש מה שהחטא פועל ונוגע לאיבר שבזה פעלת את החטא. החטא לא

20:28 רק פועל נקודה, החטא גם כן פועל בציור, בהתפשטות, במקום, באיבר הזה שבזה הבן אדם חוטא. יש חטא שקשור עם הידיים, יש חטא שקשור עם הרגליים וכולי. כל חטא יש לזה עניין מסוים, וצריך לתקן גם כן את הפגם הפרטי בנגיעה לציור של ה-, של ה-, של מה שהוא פעל שמה, את הלכלוך, את הפגם שהוא עשה. אחרי זה יש עניין שלישי, איך שהחטא הזה לא רק מגיע לאיבר הפרטי אלא גם כן בכל האיברים. מכיוון שכל איבר יש לו שייכות לכל איברי הגוף, ויש הרי בגוף, הרי יש את הדם, יש את ההילוך של כל האיברים, הם מתחברים מכל איבר, יש בכל האיברים. אז בסוף הפגם זה בכל האיברים, וממילא צריך לתקן גם את העניין הזה. אז זה שלושה עניינים שיש בכל חטא. כלומר, הרבי אומר, זאת אומרת, יש את עצם החטא, שזה הפריק סייל, יש את החטא כפי שזה מגיע לבן אדם, ויש את החטא כפי שזה פועל בעולם. זה הסתכלות יותר רחבה, הרי כשאדם עושה עבירה אז לא רק הבן אדם מתלכלך, הוא מכניס בעולם בכלל לכלוך. זה כמה אופנים. על כל פנים, אז הרבי אומר שהשלושה אופנים האלה זה בעצם קשור עם השלושה שיטות שהאלטער רבי בא להסביר פה באגרת התשובה. יש פה עכשיו הרי שלושה שיטות. השיטה שצריכים לעשות פעם אחת תשובה על כל הפעמים שעשית עבירה. ויש את השיטה שאומרת שצריכים לעשות על כל פעם ופעם שאתה עושה. ויש שיטה ממוצעת שאומרת שצריכים לעשות שלוש פעמים, שעדיין לא למדנו את זה. אז הרבי מסביר שהשלושה שיטות האלה קשורים עם שלושה עניינים שיש בחטא. זה קשור. זה בעצם אנחנו נשאיר את זה בשיעור.

22:24 אחרי זה אני אסביר את זה יותר בפרוטרוט בשיעור אחר כך. איך זה, איך זה מתחבר, השלושה שיטות האלה עם השלושה עניינים. אני רוצה רק לסיים את הדבר של ר' לוי'ק שקשור עם העניין של ללמוד מתורה. אז הרבי אומר שהשלושה עניינים שר' לוי'ק מדייק פה, שאומר עשר או עשרים וכן לעולם, זה גם כן קשור עם העניין הזה. עשר זה י', זה הנקודה, זה האות של י' בלי, בלי ההתפשטות, זה הנקודה של החטא. והעשרים זה, זה היו"ד עם המילוי י' ו-ד', שזה כבר עניין של מילוי. זה איך שהחטא זה לא רק הנקודה, אלא שהחטא בא במילוי, בהתפשטות, שפועל בבן אדם. אחרי זה אומר וכן לעולם, זה הדרגה השלישית. איך שההתפשטות של החטא זה בעולם, והרבה יותר מהאיבר הזה, מהמקום הזה, אלא יש לזה גם כן פועל מחוץ, הרבה יותר מזה. למה הוא הביא את זה דווקא בנגיעה לחטא הזה של זרע לבטלה? אז הרבי אומר על פי מה שהרמב"ם כותב שבנגיעה לזרע לבטלה זה חטא מיוחד, שבחטא הזה יש את כל הגוף, יש את עצם הגוף. וזה חטא חמור ביותר שהבן אדם מאבד את הכוחות של הנשמה שלו. כי הזרע קשור עם הנפש, עם המהות של הנפש, וזה גורם לכילוי הגוף ואיבוד הגוף. הרמב"ם בהלכות דעות כותב מאוד חמור מה קורה בחטא הזה יותר מחטאים אחרים. אז ממילא גם השלושה עניינים האלה, אז בחטא ידוע, בחטא הזה, זה נמצא הרבה יותר בתוקף מכל שאר החטאים. הן בעניין של עצם החטא, מדובר פה על טיפה, שזה כמו נקודה, הן בהתפשטות בגוף והן בעולם, שזה פועל את ריבוי הטומאה, כמו שהוא אומר. אז

24:27 לכן גם כן דווקא בעניין הזה יש יותר הדגש שבנוגע למה שהאלטער רבי מדבר פה, ובנוגע לעניין התניא שצריך להיות כדי לתקן את כל העניין הזה. על כל פנים. יש עוד פרטים בשיחה, אבל זה רק נקודה אחת מהשיחה, ורואים איך שבתניא, גם כשהאלטער רבי מביא לכאורה דברים של רמז, דברים שוליים, אז יש בזה עומק גדול.