תניא אגרת התשובה - פרק ב - צומות של התנאים

00:00 כשלומדים באגרת התשובה פרק ב' נראה שמדבר כאילו על דברים יותר טכניים. כאילו אדמו"ר הזקן נכנס לכל העניין של תעניתים, ואדמו"ר הזקן מתחיל להסביר שכדי שתהיה עצם התשובה זה העניין של עזיבת החטא שדיברנו באריכות. מצוות תשובה מן התורה זה עזיבת החטא, העניין של קבלת מלכות. כל הנקודה שדיברנו בשיעורים הקודמים. אבל שלמעשה, תשובה, כדי שיהיה גמר הכפרה, במיוחד כדי שיהיה מרוצה וחביב לקדוש ברוך הוא כקודם החטא, אז זה צריך להיות עניין של תענית. ואדמו"ר הזקן נכנס לאריכות שלמה לכל הסוגיה של תענית. סתם באות אחת מהרבי אפשר לראות מזה כמה עמקות יש בתענית. אז אדמו"ר הזקן מתחיל להגיד שהתענית, עניין של תעניתים, זה כדי לפעול את העניין שיהיה מרוצה וחביב לקדוש ברוך הוא. כן, שזה העניין של התענית, שהוא כמו קרבן עולה דווקא. העניין של קרבן עולה זה כמו אחד ששולח מתנה למלך, שעל ידי המתנה הזאת לא רק שהמלך סולח ומוחל, אלא על ידי זה המלך מחבב אותו ורוצה אותו יותר מלפני זה. ועל דרך זה זה עניין של תענית. כן, אחרי זה אדמו"ר הזקן אומר שמצינו בכמה תנאים ואמוראים שעל דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאוד, שאפילו על עבירות קלות הם היו עושים הרבה מאוד תעניות. ואז אדמו"ר הזקן מביא שלוש דוגמאות. אחד מרבי אלעזר בן עזריה, שהוא לא מיחה על זה שהפרה של שכנתו יצאה ברצועה שבין קרניה. איזה עניין בהלכות טלטול של בהמה. משהו מאוד של מוקצה וטלטול. זה משהו מאוד קל, והוא לא... הוא, זה היה רק שהוא סבר באופן אחר. החברים שלו סברו באופן אחר, ובגלל שהיו חכמים, הלכה כרבים, אז לא פסקו כמוהו, והפרה של שכנתו יצאה עם הרצועה הזאת. כן, לא כמו שנפסקה הלכה, אף על

02:22 פי שהוא עצמו חשב הפוך. הוא חשב שמותר, אבל בגלל שהיה נגד חבריו, אז על זה הוא הצטער כל כך, והושחרו שיניו מפני הצומות, ועשה כל כך הרבה תעניות על החטא שהוא עשה, שהוא לא מיחה והפרה של שכנתו יצאה עם הרצועה, שנהיה לו שחור. שיניים נהיו לו שחורות מרוב התענית. דוגמה שנייה, רבי יהושע, שרבי יהושע אמר פעם לבית שמאי איזה מילה קשה. הוא אמר להם: בושני מדבריכם, בית שמאי. אני מתבייש מהמילים שלכם. אפשר לחשוב כבר מה הוא אמר, אבל מזה גופא נהיה לו ריבוי תעניתים עד שנהיו לו שחורות השיניים. ורב הונא, פעם אחת התהפכה לו הרצועה של תפילין. הרי צריך להיות השחור בחוץ. הבחורים הרי למדו פה את התפילין. לא היה במבצע, אבל במבצע כן היה. אז, אז התהפכה לו הרצועה של תפילין והוא עשה מ' תעניות. אז זה, זה מביא פה. אחרי זה אדמו"ר הזקן כותב שהאריז"ל, על יסוד זה האריז"ל על פי חכמת הסוד, עשה ריבוי תעניות. על כעס מאה חמישים ואחת תעניות. אדם כועס פעם אחת, אז צריך לעשות מאה חמישים ואחת תעניות. על דרך זה סתם יינם צריך לעשות ע"ג תעניות, וביטול תפילה פעם אחת זה ס"א תעניות. אז עכשיו יש כאן לרבי ביאורים נפלאים על כל הקטע הזה. לכאורה זה ריבוי פרטים שנראה קצת כאילו מה הרבי רוצה להגיד. אז אני אגיד כמה נקודות פה, משהו, כמה מילים רק, עד כמה המילה בתענית מדויקת. דבר ראשון, למה הוא מביא שלוש דוגמאות? דוגמה אחת מפרה שיוצאה ברצועה שבין קרניה. דוגמה שנייה מ"בושני מדבריכם, בית שמאי", ודוגמה השלישית מרצועה של תפילין. אז הרבי שם לב שהשלוש דוגמאות זה

04:26 כנגד מחשבה, דיבור ומעשה. כן, לא מיחה בה, זה עניין של מחשבה. "בושני מדבריכם" זה דיבור, ורצועה של תפילין זה מעשה. למה מביא שלוש שמות? רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורב הונא. רבי אלעזר בן עזריה היה כהן. רבי יהושע היה לוי ורב הונא היה ישראל. הרבי מביא ראיות מהש"ס, כל דבר, תראה איפה אנחנו יודעים. כן, כהן, לוי, ישראל. זאת אומרת שהרבי רוצה להביא דווקא שלוש דוגמאות, שבכל השלוש דוגמאות, הן במחשבה והן בדיבור והן במעשה, היה ריבוי תעניות, וזה היה בכל הסוגים, גם כוהנים וגם לויים וגם ישראלים. אחרי זה הרבי מסביר מה, למה החידוש? כאילו מה ההבדל? מה? למה שנחשוב שכוהנים זה פחות, ישראלים יותר? כאילו מה, מה? הרבי אחרי זה בשיחה מסביר שבזה גופא יש חידוש בכל אחד מהם. למה צריכים חידוש מיוחד שגם כהן וגם לוי וגם ישראל, כל אחד לא יסתפק עם תשובה סתם אלא גם עשה תענית. הרבי מסביר גם בהמשך, שאדמו"ר הזקן מביא גם כשלוש דוגמאות כשהוא מביא את האריז"ל, אז הוא גם מביא שלוש דוגמאות. הוא מביא כעס, הוא מביא סתם יינם והוא מביא עניין של תפילה. גם על זה הרבי מסביר ששלושת הדוגמאות זה גם כן קשור עם, עם מה? עם מחשבה, דיבור ומעשה גם כן, אם אני לא טועה. כן, הרבי מסביר, גם אני לא זוכר עכשיו, שזה גם כן איזה סדר מסוים שהרבי מביא דווקא את הדוגמאות האלה, אבל על כל פנים זה לא העיקר שרציתי להגיד. יש כאן משהו הרבה יותר עמוק, שהרבי עושה יסוד נפלא בכל הלכות תשובה על פי דיוק אחד קטן פה בפרק. אדמו"ר הזקן אומר שתנאים ואמוראים על דבר קל היו מתענים.

06:27 תעניות ארבע מאות. כן, לשון של ריבוי תעניות. כשאתה מסתכל בהמשך אתה רואה שרבי אלעזר בן עזריה נהיה לו שחור השיניים בגלל הצום, אז זה, זה הרבה. נהיה שחור השיניים זה סימן שהוא עשה הרבה תעניות. אצל רבי יהושע גם כן כתוב שנהיה שחור השיניים. אצל רב הונא כתוב שעשה מ' תעניות. ארבעים תעניות. ארבעים תעניות זה תעניות ארבע מאות. מה כאן כל כך הרבה? ארבעים תעניות זה נראה הרבה. ארבעים תעניות זה לא הרבה. בפרט כשאתה מסתכל אחרי זה על כעס פעם אחת, אתה צריך לעשות מאה חמישים ואחת תעניות. כן, אז סתם יינם נגיע בתעניות. אז זה מה, מה, מ' תעניות זה המספר הכי קטן של תעניות שיש פה. אז זה רב עטיה[?] הוא כותב פי ד' תעניות. כן, אז מ' תעניות זה לא נשמע לי, זה לא כל כך, זה לא כל כך גרוע המעשה. ולמה האלטער רבי קורא לזה תעניות ארבע מאות? אז זה כאן הרבי מגיע ליסוד נפלא, שזה יסוד כללי בעניין התשובה שהרבי מסביר פה. המספר ארבעים זה לא מספר סתם. בכלל כל המספרים שיש פה זה לא סתם מספרים. כל המספרים שיש פה בגישה לתעניות שמביא כאן אחרי זה, אז על פי קבלה יש ביאור על כל מספר. למה כעס צריך תנ"א תעניות? זה גימטריה של המילה כעס עם הכולל, וגם זה יש ביאור למה זה עם הכולל, וגם יש דברים שהם בלי הכולל. ס"א תעניות. על כל דבר יש ביאור על פי קבלה. למה צריך את המספר הזה של תעניות ללהעביר הפלאות? מה הנקודה של ארבעים תעניות? המספר ארבעים זה מספר מאוד כללי, שזה מספר שקשור עם כל העניין של עבודת התשובה. איפה

08:33 אנחנו רואים את המספר ארבעים בעניין כללי בעבודת התשובה? אז אנחנו רואים את זה פשוט מהזמן שאנחנו נמצאים עכשיו. ישנם ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום כיפור, שזה ארבעים ימי תשובה. כן? כתוב בשולחן ערוך, כתוב למה תוקעים שופר מראש חודש אלול, שמראש חודש אלול מתחילים ארבעים ימי רצון. ארבעים ימי רצון קשור עם זה שמשה רבנו לקח לו ארבעים יום לפעול את ה"סלחתי כדברך". כן? אז אנחנו מוצאים את העניין שעבודת התשובה קשור עם המספר של ארבעים דווקא. אז מזה מובן שהעניין של רב הונא שם, מ' תעניות, כן? זה לא סתם מספר, זה מספר עיקרי, כי במספר הזה מתבטא הנקודה של ארבעים יום שצריך בשביל עבודת התשובה. כמו שמשה רבנו היה צריך ארבעים יום, אז גם כל יהודי שרוצה לפעול על ידי התשובה להגיע לשלמות התשובה, אז יש עניין דווקא במספר של ארבעים. הוא גופא, למה מספר של ארבעים? משה רבנו, הוא גופא למה משה רבנו היה ארבעים יום? למה דווקא יש ארבעים ימי רצון מראש חודש אלול עד יום כיפור? הוא גופא קשיא. אז הרבי אומר, כתוב בגמרא במסכת נידה, הגמרא אומרת שלוקח ארבעים יום ליצירת הוולד. כשתינוק נולד אז יש את השלב של ה-- של היצירת הוולד, שלוקח ארבעים יום, שזה ארבעים יום של התחלת ההיריון, שזה נקרא ארבעים יום של יצירת הוולד. בגמרא כתוב שעד ארבעים יום של יצירת הוולד אפשר עדיין להתפלל ולבקש שמזכר יתחלף לנקבה ומנקבה לזכר, עדיין יכול להיות, אה, כל מיני דברים. ולכן אפילו בדינים, בדיני טומאה יש הבדל בין, בין נפל שהיה נפל לפני ארבעים יום של ה-- של, של ההיריון, אחרי ארבעים יום של היריון. יש חילוקים

10:40 בהלכה. זאת אומרת שהיצירת הוולד, יצירת הוולד פירושו שהטיפה, כן? טיפת הזרע מקבל צורה, צורה כללית של ולד, לוקח ארבעים יום. מה קורה אחרי זה תשעה חודשים? הרי ההיריון זה תשעה חודשים. תשעה חודשים זה הבניין של נהיה יותר, יותר גדול, והכול בכמות. אבל עצם יצירת הוולד זה ארבעים יום. זאת אומרת שהמעבר מהמהות של, של טיפת זרע, של אין, להפוך למציאות של ולד, מציאות חדשה, אז כמה זמן זה לוקח? ארבעים יום. כן? וממילא על דרך זה גם כן בנוגע לתשובה. הרי העניין של תשובה זה שהבן אדם נהיה מציאות חדשה. העניין בעבודת התשובה, הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שהנקודה בתשובה זה שהבן אדם נהיה מציאות חדשה. אני אחר ואיני אותו ההוא שהיה, שהיה אתמול. הרמב"ם כותב כשבן אדם עושה תשובה, מה הגדר של תשובה? הגדר של תשובה זה שהבן אדם עושה שינוי מהות כתינוק שנולד. הוא נהיה מהות חדשה והוא משתנה, ויצריך. הוא נהיה מציאות חדשה. ומכיוון שהוולד, מציאות חדשה, קשור עם העניין של ארבעים יום, אז לכן גם כן בעבודת התשובה אז יש את העניין של ארבעים ימי רצון. ולכן אצל רב הונא, העניין של התעניות גם כן, המספר של התעניות זה ארבעים. אומר הרבי כאן, שאנחנו ניקח את הדוגמה של, של, של, של, של היריון, של לידה, ואנחנו משתמשים עם הדוגמה הזאת של לידה, אז באמת אנחנו מוצאים שלושה שלבים. בלידה של תינוק, מאז שנהיה, יש שלושה שלבים. יש את עצם ההיריון, הנקודה הראשונה, שזה רגע אחד. זה נהיה מיד ברגע הראשון. הגמרא שואלת מתי מתחיל העניין של תינוק, יש לו חלק לתחיית המתים? משעה ראשון שנזרע. זאת אומרת הרגע הראשון של ההיריון זה כבר עצם המציאות

12:54 כבר נהיה אז. אחרי זה יש ארבעים יום, שזה ארבעים יום של יצירת הוולד, ואז הוא הופך להיות למציאות של ולד שיש לו גדר של ולד. אחרי זה לוקח תשעה חודשים עד שהוא נהיה בשלימות עם כל הפרטים. אז יש שלושה שלבים. יש את הנקודה הראשונה, שזה נקודה. נקודה זה העיבור. יש את הארבעים יום של יצירת הוולד, ואחרי זה יש את הזמן שהוא נולד. עכשיו, הזמן שהוא נולד, אז כל אחד הוא שונה. יש תינוקות שנולדים... בכללות זה תשעה חודשים, אבל יש תינוקות שנולדים גם בשבעה חודשים. יש תינוקות שנולדים בחודש התשיעי, בהתחלה, באמצע, בסוף. יש תינוקות שנמצאים יותר מתשעה חודשים, עד כמו שמובא במדרש, בסידרא[?], בשם כמה מדרשים, והגיע ליואנוביץ[?], שהוא היה י"ב חודש. כן, העיבור שלו היה י"ב חודש, שתים עשרה חודשים, שזה כבר שונה בכל אחד. מה זאת אומרת בעבודת ה', תשובה? לפי זה אומר הרבי, הוא ימצא יסוד בכל העניין של עבודת השם. בפרק א', הרבי אמר שנקודה של תשובה מתאר את זה: עזיבת החטא בלבד. הנקודה של תשובה זה נקודה אחת. עזיבת החטא, שהסברנו שעזיבת החטא זה התנועה של קבלת המלכות. קבלת העול. הנקודה הזאת, זה העצם. זה כמו הנקודה של העיבור. זה העצם של התשובה, וזה לא לוקח ארבעים יום. זה לוקח רגע אחד. יש קונה עולמו בשעה אחת. כמו שהרבי תמיד אמר בשיחה, זה עבודה של תשובה, זה יכול להיות ברגע אחד. בלשון הגמרא במסכת קידושין, שלמדתם עכשיו, שמא הרהר תשובה בלבו. עם תנועה אחת של הרהור תשובה, אז הוא הופך מרשע גמור, נהיה בעל תשובה גמור, צדיק גמור. קידש אישה על מנת שאני צדיק, שמא הרהר תשובה בלבו. אז ההרהור תשובה

14:50 זה תנועה אחת, שזה על דרך עצם העיבור. אחרי זה יש כבר המבנה של התשובה. פרטי התשובה, לפרטי התשובה גופא יש שני חלקים. על דרך כמו בהעברה יש את הארבעים יום, שזה הזמן שלוקח יצירת הוולד, שזה גם כן נקודה כללית, רק שזה נקודה שמתפשטת על ארבעים יום, שזה כמו המבנה הכללי של הוולד, שזה כולם שווים גם כן. אז זה כמו ממוצע. זה לא נקודה, זה כבר פרטים. אבל לאידך גיסא, זה לא הפרטים לפי ערך כל אחד ואחד. זה הפרטים ששייך עם הציור הכללי שהוא יהיה ולד. עכשיו, בנקודה, בדבר הזה כולם שווים, ולכן אצל כולם זה ארבעים יום, וזה העניין של ארבעים ימי תשובה. ארבעים ימי תשובה זה כדי לקחת את הנקודה של התשובה. הנקודה זה הקבלת עול, ולהחדיר את זה בכל הפרטים. על דרך כמו בהעברה יש את הנקודה של העיבור, ואחרי זה לוקח ארבעים יום שמקבל צורה. על דרך זה גם כן ארבעים ימי רצון. על דרך זה המ' תעניות שהיה כאן אצל רב הונא, שזה עשה את המהפכה שהוא הופך להיות למהות של ולד, הופך להיות למהות חדשה, כדי שהתשובה תחדור בכל האיברים ותעשה אותך למהות חדשה או למציאות חדשה. על זה צריך את הארבעים ימים של מראש חודש אלול עד יום הכיפורים. אחרי זה יש כבר בפרטיות כל אחד לפי עניינו, לפי כוחו, לפי התכונה שלו. יש אחד שיש לו יותר שכל, יותר מידות, יותר ויותר, יותר כוח, יותר דברים. אז זה כבר קשור כל אחד עם השליחות שלו הפרטית בעולם, וזה כל השנה כולה. ולכן אומרים לנו שבנוגע לתשובה ישנם שלושה שלבים: נקודת התשובה זה בשעה אחת, ברגע אחד. הבניין של

16:53 תשובה זה ארבעים יום, אבל עבודה של תשובה כל ימי תשובה. עבודה של תשובה זה כל החיים. זה לא שבמוצאי יום כיפור נגמר התשובה. כל יום, כל השנה צריכים לעשות תשובה. מה ההבדל בין ארבעים ימי תשובה לתשובה שצריכים לעשות כל השנה? זה על דרך ההבדל בין ארבעים יום של יצירתו של ולד לכל מה שהיה אחרי זה. שמה, כאן, שמה זה המבנה הכללי, שעל זה יש ארבעים יום. אחרי זה יש המבנה הפרטי, שזה כל אחד ואחד לפי עניינו. כדי להבין את זה יותר טוב, הרבי מביא דוגמה. דיברנו את זה פה באיזה שיעור, שיעור ג'. כן, הרבי מביא על זה דוגמה. מה שיש בנוגע לאכילה ביום כיפור, שיש שיעור אכילה. אז יש מצד אחד שיעור אכילה ביום כיפור שכולם אסורים באותו דבר. כי אם בן אדם אוכל שיעור ככותבת, אז הוא חייב כרת. אין הבדל אם אתה בן אדם גדול, בן אדם קטן, שמן, רזה, גדול, קטן, או איתמר חבוש או תינוק בן יום אחד. כמובן אחרי בר מצווה. כן, איזה גוף יש לך? אז כל הגופים אותו דבר. שאם הוא אוכל פחות מככותבת הוא פטור. אם הוא אכל ככותבת, ככותבת זה קצת יותר מכזית, אז הוא חייב כרת. היינו כי הגמרא שואלת: איך אתה יכול לתת אותו שיעור לכל אחד? הרי כל אחד צריך יותר אוכל, פחות אוכל לפי הגוף. אז הגמרא מחלקת שני דברים. יש את האוכל כדי להתקיים, כדי להיות קיום הגוף, כדי לחיות, לא למות. ויש אוכל כדי להיות שבע. כדי להיות שבע, סאטיספייד, סאטיספקשן. אז ודאי כל אחד צריך לאכול את הכמות שהגוף שלו דורש. יש כאלה שצריכים לאכול

18:41 יותר, לאכול פחות, אבל כדי להתקיים יש שיעור אחד. זה שיעור כללי, כי זה נוגע לחיות כללי. חיות כללי אז נוגע לשיעור כללי. אז זה החכמים ידעו, קיבלו ככה מסיני שהחיות כללי זה כביצה, וזה הנקודה. אז הרבי מביא את זה דוגמה גם כאן. ההבדל בין ארבעים ימי תשובה וכל יום בתשובה זה הנקודה. ארבעים ימי תשובה זה השיעור הכללי. זה כל התשובה. יש את עצם התשובה, שזה הנקודה הראשונה. ראש חודש אלול. ברגע שהבחור לוקח את עצמו, בן אדם לוקח את עצמו ראש חודש אלול ומעמיד את עצמו בתנועה של תשובה, אז הוא כבר, עצם התשובה כבר התחיל. זה נקודה אחת. אבל אחרי זה יש את הארבעים ימי תשובה כדי לעשות את יצירת הוולד, שזה כל התשובה. ואחרי זה צריך להיות כל השנה כולה, כל יום בתשובה, כדי להוריד את התשובה לפרטיות. ובזה כל אחד יש לו את ההווי שלו והאופן שלו איך הוא צריך לעשות את זה. ועל דרך זה גם כן בנוגע לתענית אותו דבר. מכיוון שתשובה עובדת ככה בשלושה שלבים, אז גם בתענית יש את השלושה שלבים האלה. יש את העניין של תענית של תשובה. תענית אחת. ברגע שאתה עשית תענית אחת של תשובה זה כבר כל מילא. יום אחד, אפילו יום אחד בן אדם עשה יום אחד תענית של תשובה, אז זה כבר נקודה של הכול. בזה גופא הוא גם כן עשה את התנועה של מרוצה וחביב. בזמן הבית לא היו צריכים להביא ארבעים עולות. עולה אחת על זה, ובזמן הזה גם כן. כמו שהרב מסיים בפרק ב', שתענית, אפילו יום אחד של תענית, אז זה סגולה לפרוץ גם את המצנח. זה

20:31 נקודת התשובה. אחרי זה יש ארבעים תעניות. ארבעים תעניות זה יצירת הוולד. זה המעבר שעושה אותך ממציאות של טיפה למציאות של ולד. יש לך כבר גדר של ולד שנקרא אַ מענטש, ועל זה צריכים ארבעים תעניות. וזה הסיפור עם רב הונא שהוא עשה מ' תעניות. אחרי זה יש כל המספרים שאחר כך, קנ"א תעניות, ס"א תעניות, פ"ד תעניות וכל ריבוי התעניות. זה כבר העניין של התשובה בשלימות. כמו הוולד אחרי ארבעים יום, שזה כבר עניינים פרטיים. יש איבר שצריך יותר זמן כדי לגדול. יש איבר שצריך פחות זמן כדי לגדול. אז בזה גם כן בתענית יש את הכול. אז ממילא זה מה שהרב פה בפרק ב'. זה לא סתם הרב פה מכניס את כל הפירוט של כמה תעניות. הוא עושה כאן אנציקלופדיה לתענית. הוא מביא כאן מהגמרא, מהאריז"ל, מכאן ומשם זורק תעניות. יש כאן, יש כאן מבנה. הרב מדבר כאן. יש שלושה שלבים בתהליך. כמו שיש שלושה בתשובה, כלומר תענית. יש את הנקודה של התשובה, יש את הקורס, המבנה של תשובה, שזה יצירת הוולד, של נהיה בציור חדש, שזה נקודה של ארבעים. ואחרי זה יש את הפרטים, שזה אצל כל עולם וכל עניין יש לו את הכמות של תעניות, שהיום אנחנו לא יכולים לעשות תעניות. אז היום משלימים את זה על ידי צדקה, כמו שהרב ממשיך הלאה בפרק ג'. שלפי זה מובן למה הוא כותב תעניות עם יו"ד. שאלנו, הרבי שואל למה? אבל תעניות עם יו"ד זה רק ארבעים תעניות. אז הרבי מסביר מכיוון שהמספר הזה של מ' תעניות זה המספר שעושה את יצירת הוולד. זה המספר שעושה את המהפך מן הקצה לקצה, שהוא

22:26 הופך להיות ליצור חדש. אז על זה יש את המספר של ארבעים. לכן המספר ארבעים זה הגדר של תעניות ארבעים יום. זאת אומרת המציאות של תעניות ארבעים יום. זאת אומרת המספר של ריבוי תעניות הזה עושה את, את... זאת אומרת הגדר העילוי של מספר ארבעים זה שאם אתה עשית שלושים ותשע תעניות, חסר לך יום אחד, אז עדיין אין יצירת הוולד. ולכן זה לא נחשב לתעניות ארבעים יום, כי זה לא עשה את ה... לא הגיע לנקודה הסופית. לא הגיע לעיקר, מכיוון שהמספר של מ' תעניות זה עושה את השינוי שעושה אותו ליצור חדש. לכן זה נחשב כבר למספר של תעניות ארבעים יום. זה הגדר של זה, על דרך כמו שיש בברכת המזון, שעשר, זה מחלק את הגמרא. כן, מתי אומרים בואו נברך, נברך שאכלנו משלו. שעשר נחשב לריבוי. יש שם מחלוקת אם צריכים להגיד עשר, אלף, רבוא, יהיה להם הסכום על האוכל. מעשר כבר נחשב לריבוי. זה אותו דבר. ועשר, על דרך זה מהארבעים, מהמספר ארבעים ומעלה כבר נחשב את ה... ברגע שאתה עשית תענית אחת של תשובה זה כבר קובע מילא. יום אחד, אפילו יום אחד. בן אדם עשה יום אחד תענית של תשובה, אז זה כבר נקודה של האמת. בזה הוא כבר גם כן עשה את התנועה של מרוצה וחביב. בזמן הבית לא היו צריכים להביא ארבעים עולות. עולה אחת על זה, ובזמן הזה גם כן. כמו שהרב מסיים בפרק ב', שתענית, אפילו יום אחד של תענית, אז זה סגולה לפרוץ גם את המצנח. זה נקודת התשובה. אחרי זה יש ארבעים תעניות. ארבעים תעניות זה יצירת הוולד. זה המעבר שעושה אותך

23:45 ממציאות של טיפה למציאות של ולד. יש לך כבר גדר של ולד שנקרא אַ מענטש, ועל זה צריכים ארבעים תעניות. וזה הסיפור עם רב הונא שהוא עשה מ' תעניות. אחרי זה יש כל המספרים שאחר כך, קנ"א תעניות, ס"א תעניות, פ"ד תעניות וכל ריבוי התעניות. זה כבר העניין של התשובה בשלימות. כמו הוולד אחרי ארבעים יום, שזה כבר עניינים פרטיים. יש איבר שצריך יותר זמן כדי לגדול. יש איבר שצריך פחות זמן כדי לגדול. אז בזה גם כן בתענית יש את הכול. אז ממילא זה מה שהרב פה בפרק ב'. זה לא סתם הרב פה מכניס את כל הפירוט של כמה תעניות. הוא עושה כאן אנציקלופדיה לתענית. הוא מביא כאן מהגמרא, מהאריז"ל, מכאן ומשם זורק תעניות. יש כאן, יש כאן מבנה. הרב מדבר כאן. יש שלושה שלבים בתענית. כמו שיש שלושה בתשובה, כלומר תענית. יש את הנקודה של התשובה, יש את הקורס, המבנה של תשובה, שזה יצירת הוולד, של נהיה בציור חדש, שזה נקודה של ארבעים. ואחרי זה יש את הפרטים, שזה אצל כל עולם וכל עניין יש לו את הכמות של תעניות, שהיום אנחנו לא יכולים לעשות תעניות. אז היום משלימים את זה על ידי צדקה, כמו שהרב ממשיך הלאה בפרק ג'. שלפי זה מובן למה הרב כותב ארבעים תעניות. שאלנו. הרבי שואל למה ארבעים תעניות? זה רק ארבעים תעניות. אז הרבי מסביר מכיוון שהמספר הזה של מ' תעניות זה המספר שעושה את יצירת הוולד. זה המספר שעושה את המהפך מן הקצה לקצה, שהוא הופך להיות ליצור חדש. אז על זה יש את המספר של ארבעים. לכן המספר ארבעים זה הגדר של

23:45 תענית ארבעים יום. זאת אומרת, המציאות של תענית ארבעים יום. זאת אומרת, המספר של ריבוי התעניות הזה עושה את... זאת אומרת, הגדר, העילוי של מספר ארבעים זה שאם אתה עשית שלושים ותשע תעניות, חסר לך יום אחד, אז עדיין אין יצירת הוולד. ולכן זה לא נחשב לתענית ארבעים יום, כי זה לא עשה את ה... את ה... לא הגיע לנקודה הסופית. לא הגיע לעיקר, מכיוון שהמספר של מ' תעניות זה עושה את השינוי שעושה אותו ליצור חדש. לכן זה נחשב כבר למספר של תענית ארבעים יום. זה הגדר של זה. כן, יש את הארבעים ימים שקשור עם לימוד התורה של משה, גם כן ארבעים יום של חול. זה היה שלוש פעמים ארבעים יום. סליחה, שמשה רבנו היה בהר, ארבעים הימים הראשונים היה קשור עם תורה. ארבעים הימים השניים היו קשורים עם תפילה. הארבעים ימים האחרונים היה קשור עם תשובה. תורה, תשובה, תפילה, שבשלושת הדברים האלה מוצאים את העניין של מספר ארבעים, כי זו מציאות חדשה שמתהווה על ידי עשיית תשובה.