תניא אגרת התשובה - פרק ב - תעניות

00:00 דובר 1 אה, אני אגיד נקודה אחת מפרק ב', ואחרי זה נמשיך ונגיע לפרק ד'. רק כדי ש-- שיראו שיש עומק גם בפרק ב'. כשלומדים אגרת התשובה, פרק ב' וג' נראה שמדבר כאילו על דברים יותר טכניים. כאילו האלטער רבי נכנס לכל העניין של תעניות, והאלטער רבי מתחיל להסביר ש-- דווקא עיקר התשובה זה העניין של עזיבת החטא שדיברנו באריכות, שמצוות התשובה מן התורה זה לא שבדברים, העניין של קבלת המלכות. כל הנקודה שדיברנו בשיעורים הקודמים. אבל שלימות התשובה, כדי שיהיה גמר הכפרה, בפרט כדי שיהיה מרוצה וחביב לקדוש ברוך הוא כקודם החטא, אז זה צריך להיות עניין של תעניות. אז האלטער רבי נכנס באריכות שלמה לכל הסוגיה של תעניות. סתם, באות אחת מהרבי אפשר לראות מזה כמה עומק יש בתעניות. האלטער רבי מתחיל להגיד שהתעניות, עניין של תעניות, זה כדי לפעול את העניין שיהיה מרוצה וחביב לקדוש ברוך הוא. כן? שזה העניין של התעניות, שהוא כמו קרבן. קרבן עולה דווקא. העניין של קרבן עולה זה כמו אחד ששולח מתנה למלך, שעל ידי המתנה הזאת לא רק שהמלך סולח ומוחל, אלא על ידי זה המלך מחבב אותו, כן? ועוד יותר טוב מלפני כן. על דרך זה, זה עניין של תעניות. כן? אבל אחרי זה האלטער רבי אומר שמוצאים בכמה תנאים ואמוראים, כן? שעל דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאוד. שאפילו על עבירות קלות הם היו עושים הרבה מאוד תעניות. ואז האלטער רבי מביא שלוש דוגמאות. כן. אחד מרבי אלעזר בן עזריה, שהוא לא מיחה על זה שהשכנה שלו יצאה ברצועה שבין קרניה. איזה עניין בהלכות טלטול של בהמה, משהו מאוד של מוקצה-- לא מוקצה, טלטול זה משהו האוויר קל לו והוא

02:17 דובר 1 לא-- והוא-- זה היה רק שהוא סבר באופן אחר והחברים שלו סברו באופן אחר, ובגלל שהיו חכמים להחמיר אז לא פסקו כמוהו, והשכנה שלו יצאה עם הרצועה הזאת, כן? לא כמו שנפסקה ההלכה, אף על פי שהוא עצמו חשב הפוך. הוא חשב שמותר, אבל בגלל שהיה נגד חבריו אז על זה הוא הצטער כל כך והושחרו שיניו מפני הצומות. ועשה כל כך הרבה תעניות על החטא שהוא עשה, שהוא לא מיחה והשכנה שיצאה עם הרצועה, שנהיה לו שחור, שיניים נהיו לו שחורים מרוב התעניות. דוגמה שנייה, רבי יהושע, שרבי יהושע אמר פעם לבית שמאי איזה מילה קשה. אמר להם: "בושני מדבריכם, בושני מדבריכם בית שמאי", אני מתבייש מהמילים שלכם. אפשר לחשוב כבר מה הוא אמר. אבל מזה גופא נהיה לו ריבוי תעניות, כן, עד שנהיה לו שחור השיניים. רב הונא, כן, שרב הונא פעם אחת התהפכו לו הרצועות של תפילין. תפילין הרי צריך להיות השחור בחוץ, כן? הבחורים הרי למדו פה את התפילין, לא? זה היה במבצע או היה במבצע.

03:31 דובר 2 כן, היה.

03:33 דובר 1 כן. אז, אז, אז התהפכה לו רצועה של תפילין והוא עשה מ' תעניות. כן. אז זה, זה מביא פה. אחרי זה האלטער רבי כותב שהאריז"ל, על יסוד זה, האריז"ל על תיקונים מסוימים עשה ריבוי תעניות. על כעס מאה חמישים ואחת תעניות. כן. אדם כועס פעם אחת, זה לעשות מאה חמישים ואחת תעניות. על דרך זה סתם יינם זה לעשות ע"ג תעניות, וביטול תפילה פעם אחת זה ס"ח תעניות. אז עכשיו יש כאן לרבי ביאורים נפלאים על כל הקטע הזה. בקיצור, זה ריבוי פרטים שנראה קצת כאילו מה האלטער רבי רוצה להגיד. אז אני אגיד כמה נקודות פה, משהו כאן לראות רק עד כמה המילה בתניא מדויקת. דבר ראשון, למה הוא מביא שלוש דוגמאות? דוגמה אחת מ-- פרה שיוצאה ברצועה של בן עזריה. דוגמה שנייה מ"בושני מדבריכם בית שמאי" ודוגמה השלישית מרצועה של תפילין. אז הרבי שם לב שהשלוש דוגמאות זה כנגד מחשבה דיבור ומעשה. כן. לא מיחה בו זה עניין של מחשבה. בושני מדבריכם זה דיבור, ו-ו-ורצועה של תפילין זה מעשה. למה מביא שלוש שמות? רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורב הונא. רבי אלעזר בן עזריה היה כהן. רבי יהושע היה לוי ורב הונא היה ישראל. הרבי מביא ראיה מהש"ס לכל דבר. כן, איפה אנחנו יודעים? כן. כהן לוי ישראל. זאת אומרת שהרבי רוצה להביא דווקא שלוש דוגמאות שבכל השלוש דוגמאות, הן ב-בעניין במחשבה, הן בדיבור והן במעשה היה ריבוי תעניות, וזה היה בכל הסוגים, גם כוהנים וגם לויים וגם ישראל. אחרי זה הרבי מסביר מה, למה החידוש, כאילו מה ההבדל? מה, למה שנחשוב שכוהנים אה פחות ישראלים יותר? כאילו מה, מה? הרבי אחרי זה מסביר, כן, שבזה גופא יש

05:38 דובר 1 חידוש בכל אחד מהם. למה צריכים חידוש מיוחד שגם כהן וגם לוי וגם ישראל כל אחד לא יסתפק עם תשובה סתם אלא גם עשה תענית. הרבי מסביר גם בהמשך שהרבי מביא גם כן שלוש דוגמאות כשהוא מביא את האריז"ל, אז הוא גם מביא שלוש דוגמאות. הוא מביא כעס, הוא מביא סתם יינם והוא מביא העניין של תפילה. גם על זה הרבי מסביר שהשלוש דוגמאות זה גם כן קשור עם, עם מה? עם מחשבה ודיבור ומעשה גם כן, אם אני לא טועה. כן. הרבי מסביר שגם, אני לא זוכר עכשיו, שזה גם כן יש איזה סדר מסוים שהרבי מביא דווקא את הדוגמאות האלה, אבל על כל פנים זה לא העיקר שרציתי להגיד. יש כאן משהו הרבה יותר עמוק והרבי עושה יסוד נפלא בכל הלכות תשובה על פי דיוק אחד קטן פה בפסוק. הרי הרבי אומר שתנאים ואמוראים על דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאוד. כן, לשון של ריבוי תעניות. כשאתה מסתכל בהמשך אתה רואה שרבי אלעזר בן עזריה נהיה לו שחור השיניים בגלל הצום, אז זה, זה הרבה. נהיה שחור השיניים זה סימן שהוא עשה הרבה תעניות. אצל רבי יהושע גם כן כתוב שנהיה שחור השיניים. אצל רב הונא כתוב שעשה מ' תעניות. ארבעים תעניות. ארבעים תעניות זה תעניות הרבה מאוד. מה כאן כל כך הרבה? ארבעים תעניות זה נראה הרבה. ארבעים תעניות זה לא הרבה. בפרט כשאתה מסתכל אחרי זה, על כעס פעם אחת אתה צריך לעשות מאה חמישים ואחת תעניות. כן, אז סתם יינם מגיעים לע"ג תעניות. אז זה מהמ-מ-מ' תעניות זה המספר הכי קטן של תעניות שיש פה. אז הרמב"ם הוא כותב פ"ד תעניות. כן.

07:38 דובר 1 אז מ' תעניות זה לא נשמע, זה לא כל כך, זה לא כל כך גריסת מעשה. ולמה רב הונא צם תעניות ארבעים? אז זה כאן הרבי מגיע ליסוד נפלא, שזה יסוד כללי בעניין התשובה שהרבי מסביר פה. המספר ארבעים זה לא מספר סתם. בכלל כל המספרים שיש פה זה לא סתם מספרים. כל המספרים שיש פה באגרת התשובה שמביא כאן אחרי זה, אז על פי הקבלה יש ביאור על כל מספר. למה כעס צריך קנ"א? זה גימטריה של המילה כעס עם הכולל, וגם זה יש ביאור. למה זה עם הכולל? גם יש דברים שהם בלי הכולל. שכ"ד תעניות. על כל דבר יש ביאור על פי קבלה. למה צריך את המספר הזה של תעניות לעבירה פלונית? מה הנקודה של ארבעים תעניות? המספר ארבעים זה מספר מאוד כללי, שזה מספר שקשור עם כל העניין של עבודת התשובה. איפה אנחנו רואים את המספר ארבעים בעניין כללי בעבודת התשובה? אז אנחנו רואים את זה פשוט בזמן שאנחנו נמצאים עכשיו. ישנם ארבעים יום בין ראש חודש אלול עד יום כיפור, שזה ארבעים ימי תשובה. כן, כתוב בשולחן ערוך, פשוט. למה תוקעים שופר מראש חודש אלול? שמראש חודש אלול מתחילים ארבעים ימי רצון. ארבעים ימי רצון קשור עם זה שמשה רבנו לקח לו ארבעים יום לפעול את הסלחתי כדבריך. כן, אז אנחנו מוצאים את העניין של— שעבודת התשובה קשורה עם המספר של ארבעים דווקא. אז מזה מובן שהעניין של רב הונא, צם ארבעים תעניות, זה לא סתם מספר, אלא זה מספר עיקרי, כי במספר הזה מתבטאת הנקודה של ארבעים יום שצריכים בשביל עבודת התשובה. כמו שמשה רבנו היה צריך ארבעים יום, אז גם

09:42 דובר 1 כל יהודי שרוצה לפעול על ידי התשובה להגיע לשלמות התשובה, אז יש עניין דווקא במספר של ארבעים. והוא גופא, למה מספר של ארבעים? משה רבנו, ולמה משה רבנו היה ארבעים יום? למה דווקא יש ארבעים ימי רצון מראש חודש אלול עד יום כיפור? והוא גופא. אז הרבי אומר, כתוב בגמרא במסכת תענית, והגמרא אומרת שלוקח ארבעים יום ליצירת הוולד. כשתינוק נולד אז יש את השלב של ה— של היצירת הוולד, שלוקח ארבעים יום, שזה ארבעים יום של התחלת ההיריון, שזה נקרא ארבעים יום של יצירת הוולד. בגמרא כתוב שעד ארבעים יום של יצירת הוולד אפשר עדיין להתפלל ולבקש שזכר יתחלף לנקבה ונקבה לזכר. עדיין יכול להיות כל מיני דברים, ולכן אפילו בדינים, בדיני טומאה, יש הבדל בין נפל שהיה נפל לפני ארבעים יום של ה— של ההיריון, אחרי ארבעים יום של היריון. יש חילוקים בהלכה. זאת אומרת שיצירת הוולד, יצירת הוולד פירושו שהטיפה, כן, טיפת הזרע מקבלת צורה, צורה כללית של ולד, לוקח ארבעים יום. מה קורה אחרי זה תשעה חודשים? הרי ההיריון זה תשעה חודשים. תשעה חודשים זה הבניין שנהיה יותר, יותר גדול והכול בכמות. אבל עצם יצירת הוולד זה ארבעים יום. זאת אומרת שהמעבר מהמהות של, של טיפת זרע, של אין, להפוך למציאות של ולד, מציאות חדשה, אז כמה זמן זה לוקח? ארבעים יום. ובמילא דרך זה גם כן מגיע לתשובה. הרי העניין של תשובה זה שהבן אדם נהיה מציאות חדשה. העניין בעבודת התשובה, הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שהנקודה בתשובה זה שהבן אדם נהיה מציאות חדשה. אני אחר ואיני אותו האיש שהיה אתמול. הרמב"ם כותב שהבן אדם עושה תשובה. מה הגדר של תשובה? הגדר של

12:00 דובר 1 תשובה זה שהבן אדם עושה שינוי מהות, כתינוק שנולד, ונהיה מהות חדשה והוא משתנה. בעצם נהיה מציאות חדשה. ומכיוון שהוולד מציאות חדשה קשור עם העניין של ארבעים יום, אז לכן גם כן בעבודה של התשובה אז יש את העניין של ארבעים ימי רצון, ולכן אצל רב הונא העניין של התעניות, גם כן המספר של התעניות זה ארבעים. אומר הרבי ככה, כשאנחנו ניקח את הדוגמה של, של, של, של, של ההיריון, של לידה, אנחנו משתמשים עם הדוגמה הזאת של לידה, אז באמת אנחנו מוצאים שלושה שלבים. בלידה של תינוק מאז שנהיה יש שלושה שלבים. יש את העצם, ההיריון, הנקודה הראשונה שזה רגע אחד. זה נהיה מיד ברגע הראשון. הגמרא שואלת מתי מתחיל העניין שתינוק יש לו חלק לתחיית המתים? משעה ראשונה שנזרע. זאת אומרת, הרגע הראשון של ההיריון זה כבר עצם המציאות כבר נהיה אז. אחרי זה יש ארבעים יום, שזה ארבעים יום של יצירת הוולד, שאז הוא הופך להיות למציאות של ולד שיש לו גדר של ולד. אחרי זה לוקח תשעה חודשים עד שהוא נהיה בשלימות עם כל הפרטים. אז יש שלושה שלבים. יש את הנקודה הראשונה שזה הנקודה, נקודה של העיבור, יש את הארבעים יום של יצירת הוולד, ואחרי זה יש את הזמן שהוא נולד. עכשיו הזמן שהוא נולד, אז כל אחד הוא שונה. יש תינוקות שנולדים, בכללות זה תשעה חודשים, אבל יש תינוקות שנולדים גם בשבעה חודשים, יש תינוקות שנולדים בחודש התשיעי, בהתחלה, באמצע, בסוף. יש תינוקות שנמצאים יותר מתשעה חודשים, עד כמו שמובא במדרש, בחסידות, בשם כמה מדרשים, והגיע ליואנובי[?] שהוא היה י"ב חודש. העיבור שלו היה י"ב חודש, שתים עשרה חודשים, שזה כבר שונה בכל אחד.

14:04 דובר 1 מה זאת אומרת בעבודה של תשובה? מזה אומר הרבי נמצא יסוד בכל העניין של עבודה של תשובה. בפרק א' כבר הרבי אמר שנקודה של תשובה מתאר את זה עזיבת החטא בלבד. הנקודה של תשובה זה נקודה אחת, עזיבת החטא. הסברנו שעזיבת החטא זה התנועה של קבלת המלכות, קבלת עול. הנקודה הזאת זה, זה העצם. זה כמו הנקודה של העיבור. זה העצם של התשובה. וזה לא לוקח ארבעים יום. זה לוקח רגע אחד. בשעתא חדא וברגעא חדא, כמו שהרבי תמיד אמר, שהעבודה של תשובה זה בשעתא חדא וברגעא חדא. או בלשון הגמרא בפרק קידושין, כן, שלמדתם עכשיו, שמא הרהר תשובה בלבו. עם תנועה אחת של הרהור תשובה, אז הוא הופך מרשע גמור, נהיה בעל תשובה, צדיק גמור. מקדש את האישה על מנת שאני צדיק גמור. שמא הרהר תשובה בלבו. אז הרהור תשובה זה תנועה אחת, שזה על דרך עצם העיבור. אחרי זה יש כבר המבנה של התשובה, פרטי התשובה. ופרטי התשובה גופא יש שני חלקים. על דרך כמו בוולד יש את הארבעים יום, שזה הזמן שלוקח יצירת הוולד, שזה גם כן נקודה כללית, רק שזה נקודה שמתפשטת על ארבעים יום, שזה המבנה הכללי של הוולד, שזה כולם שווים גם כן. אז זה כמו ממוצע. זה לא נקודה, זה כבר פרטים. אבל אין זה הפרטים לפי ערך כל אחד ואחד. זה הפרטים ששייך עם הציור הכללי שהוא יהיה ולד. שבנקודה, ב-ב-בדבר הזה כולם שווים, ולכן אצל כולם זה ארבעים יום, וזה העניין של ארבעים ימי תשובה. ארבעים ימי תשובה זה כדי לקחת את הנקודה של התשובה, נקודת הקבלת עול, ולהחדיר את זה בכל הפרטים. על דרך כמו בוולד יש את הנקודה

16:09 דובר 1 של העיבור, ואחרי זה לוקח ארבעים יום שהוא מקבל צורה. על דרך זה גם כן ארבעים ימי תשובה. על דרך זה המ' יום שהיה כאן אצל רבנו, שזה עשה את המהפכה, שהוא הופך להיות במהות של ולד, הופך להיות במהות חדשה, כדי שהתשובה יחדור בכל האיברים ויעשה אותך במהות חדשה, למציאות חדשה. על זה צריך את הארבעים ימים של ראש חודש אלול עד יום הכיפורים. אחרי זה יש כבר בפרטיות כל אחד לפי עניין, לפי כיסו, לפי התכונה שלו. יש אחד שיש לו יותר שכל, יותר מידות, יותר ויותר, יותר כלים, יותר דברים. אז זה כבר קשור כל אחד עם השליחות שלו הפרטית בעולם, וזה זה כל השנה כולה. ולכן אומרים לנו שבנוגע לתשובה ישנם שלושה שלבים: נקודת התשובה זה בשעה אחת, ברגע אחד. הבניין של תשובה זה ארבעים ימים, אבל הוויית התשובה כל ימי תשובה. הוויית התשובה זה כל החיים. זה לא כשמוצאי יום כיפור נגמר התשובה. כל יום, כל השנה צריכים לעשות תשובה. מה ההבדל בין ארבעים ימי תשובה לתשובה שצריכים לעשות כל השנה? זה על דרך ההבדל בין ארבעים יום של יצירת הוולד לכל, לכל ה-- שהיה לו. שמה? שכאן שמה זה המבנה הכללי, שעל זה יש ארבעים יום. אחרי זה יש המבנה הפרטי, שזה כל אחד ואחד לפי עניין. כדי להבין את זה יותר טוב, הרבי מביא דוגמה. דיברנו את זה פה באיזה שיעור, שיעור ג'. כן, הרבי מביא על זה דוגמה. מה שיש בנוגע לאכילה ביום כיפור. כשיש שיעור אכילה אז יש מצד אחד שיעור אכילה ביום כיפור שכולם אסורים באותו דבר, ככותבת. בן אדם אוכל שיעור ככותבת אז הוא

18:01 דובר 1 חייב כרת. אין הבדל אם אתה בן אדם גדול, קטן, שמן, רזה, גדול, קטן. בחור ישיבה, תינוק בן יומו, כמובן אחרי בר מצווה. כן, איזה גוף יש לך? אז כל הגופים אותו דבר. שאם הוא אוכל פחות מככותבת הוא פטור. אם הוא אכל ככותבת, ככותבת זה קצת יותר מכזית, אז הוא חייב כרת. הגמרא שואלת: איך אתה יכול לתת אותו שיעור לכל אחד? הרי כל אחד צריך יותר אוכל, פחות אוכל לפי הגוף. אז הגמרא מחלקת שני דברים. יש את האוכל כדי להתקיים, כדי להיות קיום הגוף, כדי לחיות, לא למות. ויש אוכל כדי להיות שבע. כדי להיות שבע, satisfied, satisfaction. אז ודאי כל אחד צריך לאכול את הכמות שהגוף שלו דורש. יש כאלה שצריכים לאכול יותר, לאכול פחות, אבל כדי להתקיים יש שיעור אחד. זה שיעור כללי, כי זה נוגע לחיות כללי. חיות כללי אז נוגע לשיעור כללי. אז זה החכמים ידעו, קיבלו קבלה מסיני שהחיות כללי זה ככותבת, וזה הנקודה הראשונה. אז הרבי מביא את הדוגמה גם כאן. ההבדל בין ארבעים ימי תשובה וכל יום ותשובה זה הנקודה. ארבעים ימי תשובה זה השיעור כללי. זה כל התשובה. יש את עצם התשובה, שזה הנקודה הראשונה. ראש חודש אלול. ברגע שבחור לוקח את עצמו, בן אדם לוקח את עצמו ראש חודש אלול ומעמיד את עצמו בתנועה של, של תשובה, אז הוא כבר, עצם התשובה כבר התחיל. זה נקודה אחת. אבל אחרי זה יש את ארבעים ימי תשובה כדי לעשות את יצירת הוולד, שזה כל התשובה. ואחרי זה צריך להיות כל השנה כולה כל יום ותשובה כדי להוריד את התשובה לפרטיות. ובזה כל אחד יש לו את

19:52 דובר 1 הווי שלו והאופן שלו איך הוא צריך לעשות את זה. ועל דרך זה גם כן נגיע לתענית, אותו דבר. מכיוון שתשובה עובדת ככה בשלושה שלבים, אז גם בתענית יש את השלושה שלבים האלה. יש את העניין של תענית של תשובה, תענית אחת. ברגע שאתה עשית תענית אחת של תשובה, זה כבר גמר מילתא. יום אחד, אפילו יום אחד. בן אדם עשה יום אחד תענית של תשובה, אז זה כבר נקודה של העניין. בזה הוא כבר גם כן עשה את התנועה של מרוצה וחביב. בזמן הבית לא היו צריכים להביא ארבעים קרבנות. קרבן אחד, אז זה בזמן הזה גם כן. כמו שהרבי מסיים בפרק ב', שתענית אפילו יום אחד של תענית, אז זה סגולה לפעול את כל רצונו. זה נקודת התשובה. אחרי זה יש ארבעים תעניות. ארבעים תעניות זה יצירת הוולד, זה המעבר שעושה אותך ממציאות של טיפה סרוחה למציאות של ולד. יש לך כבר גדר של ולד, שוין אַ מענטש, ועל זה צריכים ארבעים תעניות. וזה הסיפור עם רב הונא שהוא עשה מ' תעניות. אחרי זה יש כל המספרים שאחר כך. קכ"א תעניות, ס"א תעניות, פ"א תעניות וכל הריבוי תעניות. זה כבר העניין של התשובה ושל העיבור, כמו הוולד אחרי ארבעים יום, שזה כבר עניינים פרטיים. יש עובר שצריך יותר זמן כדי לגדול, יש עובר שצריך פחות זמן כדי לגדול. אז בזה גם כן בתעניות יש את כל ה-- אז ממילא זה מה שהרבי פה בפרק ב'. זה לא סתם האלטער רבי פה מכניס את כל הפירוט על כמה תעניות. הוא עושה כאן אנציקלופדיה לתענית. הוא מביא כאן מהגמרא, מהאריז"ל, מכאן ומשם זורק תענית. יש כאן, יש גם מבנה. האלטער

21:44 דובר 1 רבי מדבר כאן על שלושה שלבים בתענית. כמו שיש שלושה שלבים בתשובה, שלושה בתענית. יש את הנקודה של תשובה, יש את הכל, הכל, את המבנה של תשובה, שזה יצירת הוולד, שנהיה יצור חדש, שזה נקודה של ארבעים. ואחרי זה יש את הפרטים, שזה של כל ה-, כל הוולד וכל עניין. יש את הכמות של תעניות, שהיום שאנחנו לא יכולים לעשות תעניות, אז היום משלימים את זה על ידי צדקה, כמו שהאלטער רבי ממשיך הלאה בפרק ג'. שלפי זה מובן למה האלטער רבי כותב ארבע תעניות מ' יום. שאלנו, הרבי שואל למה ארבע תעניות מ' יום זה רק ארבעים תעניות? כן, אז הרבי מסביר מכיוון שהמספר הזה של מ' תעניות זה המספר שעושה את יצירת הוולד, זה המספר שעושה את המהפך מן הקצה לקצה, שהוא הופך להיות במציאות חדשה. אז על זה יש את המספר של ארבעים. לכן המספר ארבעים זה הגדר של תעניות ארבעים יום. זאת אומרת המציאות של תעניות ארבעים יום. זאת אומרת המספר של ריבוי תעניות, שעל זה עושה את ה-, את ה-, זאת אומרת הגדר העילוי של מספר ארבעים זה שאם אתה עשית שלושים ותשע תעניות וחסר לך יום אחד, אז עדיין אין יצירת הוולד, ולכן זה לא נחשב לתעניות ארבעים יום, כי זה לא עשה את ה-, את ה-- לא הגיע לנקודה הסופית, לא הגיע לעיקר. מכיוון שהמספר של מ' תעניות זה עושה את השינוי שעושה אותו למציאות חדשה. לכן זה נחשב כבר למספר של תעניות ארבעים יום, כי זה, זה הגדר של-- זה על דרך כמו שיש בברכת המזון שעשר, זה מחלוקת של הגמרא, כן? מתי אומרים נברך לאלוקינו שאכלנו משלו? שעשר נחשב לריבוי.

23:42 דובר 1 יש שם מחלוקת, כן? אם צריכים להגיד עשר, אלף, רבוא, להלכה למעשה עשר. מעשר כבר נחשב לריבוי. זה, זה אותו דבר. על דרך זה מהארבעים, מהמספר ארבעים ומעלה כבר נחשב את התעניות ארבעים, כי זה המספר של המינימום שעושה את החילוק, את המעבר מן הקצה לקצה, שנהיה במציאות חדשה. כן. הרבי מסביר. הארכנו די הרבה. סליחה על הזמן. שזה גם כן אפשר לראות את זה. המספר הזה של ארבעים רואים את זה לא רק בתשובה. רואים את זה גם בתפילה. יש את המספר של ארבעים ימי תפילה שרואים אצל רבינו. היה בהר גם כן, הארבעים יום היה קשור גם עבודת התפילה, להתפלל, ואחרי זה היה גם כן, יש את הארבעים יום שקשור עם לימוד התורה, שזה המ' יום. גם כן הארבעים יום של חול, זה היה שלוש פעמים ארבעים יום של-- סליחה, שרבינו היה בהר, היה ארבעים ימים ו-- הראשונים היה קשור עם תורה. ארבעים הימים השניים היו קשורים עם תפילה, והארבעים ימים האחרונים היה קשור עם תשובה. תורה, תשובה, תפילה, שבשלושת הדברים האלה מוצאים את העניין של מספר ארבעים, כי זה המציאות חדשה שמתהווה על ידי עבודת התשובה.