תניא אגרת התשובה - פרק א - חלק ה

00:00 אז נמשיך הלאה מאגרת התשובה. אנחנו חוזרים בדף צ"א, בשיעור המשכיל סביי אלי כיף. אז האלטער רבי הביא פה את העניין של מצוות התשובה מן התורה. האלטער רבי מסביר שמצוות התשובה מן התורה זה העניין של עזיבת החטא בלבד. אז הסברנו בשיעור הקודם, אה, מה החידוש של האלטער רבי, שהאלטער רבי בא להסביר מה זה מצוות התשובה מן התורה, מהי המהות של תשובה. שמן התורה, הנקודה של תשובה זה עזיבת החטא, והאלטער רבי מסביר מה הגדר של עזיבת החטא. הגדר של עזיבת החטא זה שמכאן ולהבא הבן אדם מקבל על עצמו לא לשוב עוד לכסלה, לא לעבור על מצוות המלך, אה, לחזור לקבל עול מלכות שמיים ועול מצוות. אז בעצם את זה כבר הסברנו בשיעור הקודם. אני רוצה רק להוסיף את הנקודה. החידוש של האלטער רבי פה, שהנקודה של החידוש של האלטער רבי זה בשני קצוות. מצד אחד האלטער רבי בא להוריד את ריבוי הפרטים. מצד אחד האלטער רבי בא להקל. הוא בא להסביר שהתשובה היא ריבוי פרטים, ריבוי עניינים. מסתכלים בספרי התשובה, בכל ספרי התשובה רואים ריבוי עניינים, כמו שהרבי מביא, בשערי תשובה של רבינו יונה יש עשרים עניינים בתשובה. לפעמים כתוב מספרים אחרים, אבל מוצאים ריבוי עניינים בענייני התשובה. אז האלטער רבי בא מצד אחד להקל, זאת אומרת העניין של קרוב אליך. הוא בא לקרב, הוא בא לעשות, להסביר שבעצם במצוות התשובה, נקודת התשובה זה נקודה אחת. מצד שני גם כן האלטער רבי בא לא רק להקל, אלא בא להחמיר. להחמיר על כל פנים. תניא, חסידות חב"ד, זה להסביר מה, מה האמת, שהתשובה האמיתית זה שצריכים לתקן ולעשות תשובה על הנקודה. לקחת את המהות. לא כל כך

02:18 הפרט אלא הנקודה, וזה העניין שהוא אומר שהתשובה זה על פריקת עול מלכות שמיים. זאת אומרת, כשמסתכלים על המהות של תשובה, התשובה זה לא רק לתקן את הפרט, החטא הפרטי שעשית. גם את זה צריך לתקן אחרי זה. אבל לכתחילה ועיקר מצוות התשובה מן התורה זה המרידה. זה לא הפרט של החטא, אלא נקודה כללית של כל חטא. לא משנה איזה חטא זה, כל חטא יש. ברגע שבן אדם עושה עבירה אז הוא מורד במלכות. יש פה מרידה ואת זה צריך לתקן. צריך לתקן את השורש, את המרידה, את הפריקת עול. ולכן האלטער רבי אומר פה שהעניין של תשובה זה החלטה לא ישוב עוד לכסלה למרוד במלכות. יש בורא. הרבי מוסיף באחת השיחות שכאן רואים בתניא שהתשובה אפילו על חטא אחד, אז התשובה צריכה להיות על הכל, על כל התרי"ג מצוות. מכיוון שהסיבה שעשית את החטא, לא משנה אם זה היה חטא אחד או עשר חטאים או מאה חטאים, אבל ברגע שאדם עושה חטא, אפילו חטא אחד, אז ברגע זה הוא מורד במלכות. אז מכיוון שהוא מורד במלכות, הוא צריך לתקן את העניינים מהשורש, שזה עניין של קבלת המלכות, ולכן צריך לקיים ולקבל על עצמו מחדש את כל התרי"ג מצוות. וזה הדיוק של הלשון של האלטער רבי שאומר, אה, "ולא יעבור עוד מצוות המלך חס ושלום, הן במצוות עשה והן במצוות לא תעשה". כשמסתכלים ברמב"ם הלכות תשובה, אז הלשון הוא שאני לא אשוב לזה החטא. כאילו שהתשובה בעיקר זה על זה החטא, על הפרט. אבל לפי החסידות, לפי הביאור של האלטער רבי יוצא, מכיוון שהעניין פה זה המרידה, אז התיקון זה לא רק על החטא הפרטי הזה, אלא זה מחדש.

04:19 צריך לקבל על עצמו קבלת עול של כל התורה ומצוות, הן במצוות עשה והן במצוות לא תעשה. במילים אחרות זה אומר שהרבי מסתכל על העניין שאם יהודי עושה חטא, אז הנקודה הפנימית שיש פה זה ש-שהוא הוריד מעצמו את העול של הקדוש ברוך הוא. כאילו ש-ש-שלא אכפת לו לעשות עבירה. אף על פי שהוא עשה עבירה אחת, עשה שתי עבירות. זה בכמות. ככה יצא. זאת אומרת, בעצם הנקודה המהותית פה שזה מראה על פריקת עול, ולכן התשובה צריכה להיות הנקודה הפנימית, שזה הקבלת עול. אז זה, זה היסוד שהרבי מלמד אותנו פה. בהתחלת העניין מביא את הראיות מהפסוקים, כמו שכבר דיברנו בשיעור הקודם. עכשיו אנחנו נמשיך הלאה קצת בפנים. התניא אומר, האלטער רבי: "ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית", אה? האלטער רבי אומר פה שבזה הוא רוצה גם כן לתקן את ה-- רוצה גם כן להוציא מהטעות, דעת ההמון שהתשובה היא התענית. זאת אומרת, מכיוון שיש כאלה שמסתכלים בספרי התשובה, אז רואים, לא יודע, את העניין של תעניות. יש כמה וכמה ספרים שנכתבו על ידי גדולי ישראל. ספר חסידים, עוד מעט האלטער רבי יביא כמה מהספרים שמדברים הרבה על העניין של תיקוני תשובה, תעניות וסיגופים וכולי. אז היו כאלה שהבינו שזה עיקר עניין התשובה. תשובה פירושו תעניות וסיגופים. מעניין שהרבי מציין בהערה לנודע ביהודה. תשובת נודע ביהודה, שהוא דווקא לא היה חסיד. והרבי מביא-- הרבי מביא אותו בהערה. הוא היה בזמן של האלטער רבי. עכשיו נודע ביהודה כותב לפני זה קצת קאפונר, והוא כותב ש-שיהודי אחד ש-ש-שכתב על כל מיני עבירות שהוא עשה ומבקש תיקונים, הוא מסביר לו שזו טעות, שהתיקונים זה לא התשובה. התשובה זה דבר,

06:35 זה תשובה. שם הוא לא מסביר בדיוק מה כן, אבל גם שם הוא שולל את העניין. האלטער רבי פה בא להסביר את זה. עוד מעט נראה שהרב שולל עוד הרבה פרטים, אבל הדבר היסודי פה שהאלטער רבי בא לשלול זה בגלל הטעות שהייתה, שחשבו שהתעניות והסיגופים זה עיקר בעניין התשובה. אז זה האלטער רבי בא להסביר. "ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית", שחושבים שתשובה זה תענית. את זה האלטער רבי בא להסביר עכשיו, שזה טעות. כמובן שהעניין הזה זה לא עניין צדדי בפירוש הבעש"ט. הרי כולנו יודעים שהבעש"ט היה זה שפרסם את העניין של "עזוב תעזוב עמו". הפירוש הידוע שמובא ביום יום, "כי תראה חמור שונאך", שבן אדם רואה את החומר שלו, אז הוא יכול לחשוב שהוא צריך לעשות תעניות וסיגופים כדי לתקן את זה. ועל זה אומרים לו "עזוב תעזוב עמו", שצריך לעבוד יחד עם הגוף. יהיה לתקן את זה יחד עם הגוף ולא נגד. אז זה יסודי בפירוש הבעש"ט, וזה רואים פה שהאלטער רבי מיד בהתחלה של איגרת התשובה בא להסביר לנו שהעניין של התעניות זה לא עיקר בעניין התשובה. ואפילו מי שעובר על כריתות ומיתות בית דין, שגמר כפרתו היא על ידי ייסורים. אפילו בדרגה השלישית שאמרנו קודם, כריתות ומיתות בית דין, ששם אמרנו שייסורים ממרקין, אז לכאורה יכולים לחשוב שעל עבירות כאלה כן צריכים את העניין של התעניות. יהיה זה הרי ייסורים ממרקין. אז אם הבן אדם רוצה לעשות לבד את הייסורים, אז מה הבעיה? הוא יעשה לעצמו תעניות וסיגופים. על זה האלטער רבי מסביר: היינו שהקדוש ברוך הוא מביא לו ייסורים. זה העניין של תעניות וסיגופים, זה לא דבר

08:28 שהבן אדם עושה את זה לעצמו, אלא זה הקדוש ברוך הוא מביא עליו. יא, כמו שכתוב, "ופקדתי בשבט וגומר", "ופקדתי" דייקא. יא, הפסוק שהגמרא מביאה, "ופקדתי", הקדוש ברוך הוא עושה את זה. אז זה לא שהבן אדם מביא על עצמו תעניות וסיגופים. הקדוש ברוך הוא, הרי אם הקדוש ברוך הוא ירצה והוא ירצה למרק אותך, אז זה הקדוש ברוך הוא, אבל בן אדם עצמו לא צריך לחפש את זה. זאת אומרת, הסברנו כבר שזה הסיבה למה האלטער רבי הביא את הפסוק. למה אנחנו רואים שבפרק בתניא, האלטער רבי לא מביא את שאר הפסוקים, דווקא בנוגע לתעניות וסיגופים הוא מביא את הפסוק בעמוד הקודם, "ופקדתי בשבט פשעם", מכיוון שהפסוק הזה הוא עניין יסודי בשיטה של האלטער רבי, שבן אדם לא צריך לחפש לעצמו העניין של תעניות וסיגופים, כי זה עניין שמגיע מלמעלה. ואידך גיסא, אם ככה, נשאלת השאלה: אם העניין של ייסורים וסיגופים, תעניות וסיגופים, זה עניין שבן אדם לא צריך להביא את זה לעצמו, זה דבר שרק מגיע מלמעלה, אז נשאלת השאלה אם ככה, אז זה לא בידיים של הבן אדם? אז אם ככה יוצא ששלימות הכפרה על עבירה של כריתות ומיתות בית דין, אז זה לא בידי אותו. אחרת זה-- אז זה סתירה לכללות העניינים שהאלטער רבי רוצה להסביר לנו בתניא, ש"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", שזה בידיים של האדם לעשות תשובה, וזה בידיים של האדם גם כן לתקן את כל העבר שלו. זה גם הכפרה. לפי מה שאמרנו עכשיו, שהכפרה זה על ידי ייסורים, אז אם ככה יוצא מלמעלה שהבן אדם לא מביא את

10:23 זה על עצמו, אז אם ככה זה לא תלוי בידי אותו. אז זה האלטער רבי בא עכשיו להסביר בשורות הבאות. והיינו, והיינו בא לתרץ את השאלה הזאת. אומר האלטער רבי, והיינו, "כשתשובתו". האלטער רבי רוצה להסביר שאף על פי שהעניינים של ייסורים ממרקין מגיעים מלמעלה, זה הבן אדם לא צריך לעשות את זה לעצמו, אלא הקדוש ברוך הוא מביא עליו. אבל אף על פי כן גם זה תלוי בעבודה של אותו. גם זה נמצא בידיים של האדם. "והיינו כשתשובתו רצויה לפניו יתברך ושב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה". כשבן אדם עושה תשובה שלמה והוא שב אל הקדוש ברוך הוא, יא, תשובה מאהבה, "אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים לפנים, אתערותא דלעילא לעורר אהבה וחסד ה' למרק עוונו בייסורים". אז זה האלטער רבי מסביר שזה בידיים של האדם על ידי שהבן אדם עושה תשובה, ולא סתם תשובה, אלא תשובה, עושה תשובה בעניין של תשובה מאהבה דווקא. שתשובה מאהבה זה הרי כמו שהגמרא אומרת במסכת יומא, שיש תשובה מיראה, יש תשובה מאהבה. תשובה מאהבה זה כל העניינים שיש במעלת תשובה מאהבה, שהאלטער רבי דיבר על זה בתחילת התניא בפרק ז'. אז אומר האלטער רבי, כשהאדם עושה לא סתם תשובה, אלא עושה תשובה מאהבה, אז באהבה יש את הכלל שאהבה זה כמים הפנים לפנים. אז כשאתה עושה תשובה מאהבה, על ידי זה אתה מעורר גם כן מלמעלה את האהבה של הקדוש ברוך הוא אל הבן אדם. וכשהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, קשה להגיד את זה, אבל כן, האהבה של הקדוש ברוך הוא, אז הוא מנקה אותנו. אז, אז הייסורים ממרקין זה הייסורים של אהבה. יהיה למרק עוונו בייסורים.

12:27 בעולם הזה. כמו שכתוב, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. דווקא בן אדם שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, אז הקדוש ברוך הוא מוכיח אותו. זה הייסורים של אהבה שהקדוש ברוך הוא נותן. הנקודה הזאת האלטער רבי הולך להסביר בסוף הפרק-- סוף איגרת התשובה. כאן האלטער רבי לא מסביר את זה, הוא רק כותב את זה בקיצור. אבל בסוף איגרת התשובה, פרק י"ב, אז האלטער רבי מסביר באריכות מה, למה ייסורים זה ייסורים של אהבה. שדווקא הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לבן אדם למרק עוונותיו בייסורים בעולם הזה. ככה הוא לא יצטרך חס ושלום לייסורים בעולם הבא, שייסורים בעולם הזה אין ערך לייסורים של עולם הבא. זה האהבה של הקדוש ברוך הוא, שהוא רוצה לנקות אותנו דווקא בעולם הזה. על כל פנים, זה הנקודה שהאלטער רבי מסביר, שמכיוון שזה עניין של אהבה, הבן אדם עושה תשובה מאהבה, אז האהבה זה כמים הפנים לפנים. אז על ידי אהבה של האדם הוא מעורר אהבה מלמעלה, וזה גורם שהקדוש ברוך הוא ינקה אותו. ממילא גם הייסורים שמגיעים מלמעלה זה גם כן תלוי בעבודה דלמטה, שהתשובה שלו היא תשובה מאהבה. ממשיך האלטער רבי ואומר: ולכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצוות התשובה, אף בכריתות ומיתות בית דין. אומר האלטער רבי, לפי זה מובן למה הרמב"ם והסמ"ג, שהם אלו שכותבים את מניין המצוות וכותבים את מצוות התשובה גם כן. אז הרמב"ם בהלכות תשובה, ועל דרך זה הסמ"ג. כידוע שהסמ"ג היה מבעלי התוספות והוא כתב ספר מצוות גדול, זה ראשי התיבות, ששם הוא מביא את התרי"ג מצוות עם כל מיני הלכות, מיוסד על

14:26 הרמב"ם, והוא גם כן לא מביא שום תענית כלל במצוות התשובה, אף בכריתות ומיתות בית דין. שמזה-- למה לא מביאים את זה? כי מכיוון, כמו שאמרנו, כי זה לא קשור עם עצם מצוות התשובה. רק הווידוי ובקשת מחילה. לאידך גיסא, מה הם כן מביאים? הרמב"ם והסמ"ג מביאים עניין אחר. מביאים את העניין של וידוי ובקשת מחילה. מה זה וי-- זה כן. אז הרמב"ם עדיין לא הזכיר את זה. הרמב"ם הזכיר מצוות התשובה מן התורה, עזיבת החטא בלבד, שזה מכאן ולהבא. החלטה שלא יעשה את זה עוד פעם. זה מצוות התשובה. הוא שלל את העניין של תעניתים, שזה לא מצוות התשובה. עכשיו הוא אומר שהרמב"ם והסמ"ג לא הזכירו תעניתים מהטעם שאמרנו, אבל הם כן מזכירים וידוי ובקשת מחילה. מי דיבר על וידוי ובקשת מחילה? עד עכשיו האלטער רבי לא הזכיר את זה. הוא אומר: כמו שכתוב בתורה, והתודו את חטאתם וגו'. למה וידוי ובקשת מחילה הם כן כתבו? בגלל שזה כתוב בתורה. בתורה כתוב שצריך להיות וידוי. כמו שהזכרנו כבר פעם שהרמב"ם סובר שזה, שזה מצוות התשובה מן התורה. דשיטת הרמב"ם, שהרמב"ם, מחלוקת הרמב"ם הרמב"ן, הזכרנו בשיעור קודם שלפי הרמב"ם זה כל המצווה, מצוות הווידוי. אז נשאלת השאלה: אבל מה הולך פה? פתאום האלטער רבי מזכיר את העניין של וידוי ובקשת מחילה. מי דיבר על זה בכלל? ומובן מההמשך. אם מצוות התשובה זה רק עזיבת החטא, אז אם ככה לא רק תעניתים זה לא העניין, גם וידוי ובקשת מחילה זה לא העניין. למה וידוי ובקשת מחילה האלטער רבי כן מביא את זה בתור עניין, מביא את זה שככה זה כאילו מה ההבדל בין וידוי ובקשת מחילה לתעניתים? אז כפי

16:30 שהרבי מסביר בשיחה, שיחה ידועה של הרבי בחלק י"ז פרשת, פרשת אחרי, ויש גם כן בעוד מקומות בחלק כ"ט, יום כיפור. הרבי מדבר על זה כמה פעמים. יש את הנקודה שיש מצוות תשובה ויש שלמות התשובה. בגדר מצוות תשובה יש את עצם מצוות התשובה, שזה עזיבת החטא, וזה הפסוק שהרב הביא קודם, הפסוק ושבת עד ה' אלקיך, שזה תשובה שבלב, שזה עצם מצוות התשובה. החלטה שמקבלים להבא, לבל ישוב עוד לכסלה. יקבל על עצמו מלכות שמיים, זה עצם מצוות תשובה. אבל יש את השלמות של תשובה, כדי שהתשובה תהיה בשלמות. מה פירוש שלמות התשובה? אז כפי שכבר דיברנו בשיעורים קודמים על פי האלטער רבי, על פי הברייתא, שבברייתא למדנו שיש עניין אחד שזה תשובה, ויש גם כפרה. תשובה וכפרה זה שני עניינים. אז לכן גם כן פה האלטער רבי אומר: עצם מצוות התשובה זה יקבל על עצמו מלכות שמיים. נכון, אבל מכיוון שהמבוקש, המטרה בתשובה, זה שיהיה גם כן הכפרה, התיקון של החטא, הכפרה של החטא. אז כדי שהכפרה תהיה בשלמות, אז זה צריך להיות לא רק עזיבת החטא. צריך להיות גם עניין הווידוי וגם בקשת מחילה. וידוי זה והתודו את חטאתם, כמו שהתורה אומרת, ובקשת מחילה, בפשטות הכוונה שבנוסח הווידוי יש שני פרטים. בנוסח הווידוי יש את ההודאה, חטאתי, עוויתי, פשעתי. שזה ה-ה, זה נקרא וידוי. הוא מודה שהוא חטא, ויש אחרי זה בקשת מחילה. סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו, תמחל לנו. איך אומרים הנוסח של קריאת שמע, אומרים את ה... אז יש דבר אחד שזה וידוי, ואחד בקשת מחילה. ורואים ברמב"ם שבנוסח של הווידוי הוא כותב את שני הדברים. יש הבן אדם כשהוא מתוודה

18:49 הוא אומר: ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי וכולי וכולי. ואני אומר: אני מחליט שאני לא אעשה עוד הפעם וכולי. יש פה, יש פה את העניין של וידוי וגם בקשת סליחה. הרבי מוסיף שהסיבה למה, בראשונה, הרבי מוסיף למה האלטער רבי כתב פה גם בקשת סליחה. האלטער רבי רוצה לרמז על מצווה שבין אדם לחבירו. אנחנו יודעים הרי שבמצווה שבין אדם לחבירו אז יש, חוץ מהעניין של תשובה בין אדם לאלוקים, צריך להיות גם כן לבקש מחילה מחבירו. אז כשהאלטער רבי כותב בקשת סליחה, אז האלטער רבי רוצה לרמז גם כן על מחילה מחבירו, אם זה היה בחטא שבין אדם לחבירו. אז העניינים האלה זה כדי להגיע לשלימות התשובה. זה לא עצם התשובה. עצם התשובה זה הפריקת עול, זה הקבלת עול. כמו שאמרנו, זה נקודה עצמית. אבל מכיוון שאני רוצה שעל ידי התשובה יהיה גם כפרה, אז על זה צריך להיות שלמות התשובה, ועל זה התורה נתנה לנו את העניין של וידוי, בקשת סליחה, שעל ידי זה הבן אדם עושה את הכפרה של החטא בשלימות. זה על פי נגלה. על פי חסידות אנחנו יודעים שמובא בדרך מצותיך: למה צריך וידוי? למה לא מספיק העניין של תשובה שבלב? למה צריך גם עניין הווידוי ועקימת שפתיים בנוגע לתשובה? אז הצמח צדק מסביר שיש את ה-- בכל עבירה יש את הנפש ויש את הגוף. כשאדם עושה עבירה אז הרי יש פה שני דברים. יש את ה-- את הנפש, שזה החיות והתענוג שהבן אדם יש לו בשעה שהוא עושה את העבירה. מצד שני יש את גוף העבירה, שזה החומר בפועל, מה הוא עשה, החטא. וכשאדם עושה עבירה אז נוצר מזה מלאך. כמו שכתוב בפרקי

20:47 אבות, עשה עבירה אחת, קנה לו קטגור אחד. נהיה מזה מלאך שיש בו גוף ונפש. מהתאווה והתענוג מהחטא נעשה הנפש של החטא, ומהמעשה החטא נעשה הגוף. בעבודת התשובה צריך לתקן את שני הדברים. אז זה על זה שני הדברים. העצם, ה-ה-התשובה, החרטה, התשובה, הקבלה על להבא שבלב, שבתשובה על זה מתקנים את הנפש. אבל כדי גם כן לתקן את גוף החטא אז זה על ידי וידוי. למה וידוי? מכיוון שווידוי זה מעשה, זה מעשה קטן, זה עקימת שפתיים, אבל עקימת שפתיו הוי מעשה, כמו שכתוב בלשון הגמרא. אז מכיוון שיש פה איזו תנועה של מעשה, על כל פנים העניין של עקימת שפתיים, אז על ידי הפעולה הזאת של עקימת שפתיים, ולכן הווידוי זה כל האלף בית: אשמנו, בגדנו, גזלנו. אומרים את כל האלף בית, כי על ידי זה אתה מתקן את הגוף של החטא, אה, ולא רק את הנפש. לכן צריכים גם וידוי וגם תשובה וגם וידוי. זה הביאור על פי חסידות. על כל פנים, זה הנקודה פה שהאלטער רבי בא להגיד.