תניא אגרת התשובה - פרק א - חלק ו

00:00 כי אז אנחנו אוחזים בסוף פרק א' של אגרת התשובה. האלטער רבי דיבר פה שיש שלושה עניינים בתשובה. יש את עצם, עצם מהות התשובה, שזה מן התורה העניין של עזיבת החטא בלבד, אה, שזה הנקודה של תשובה, היינו שהבן אדם צריך לשוב אליו בכל לבו ובכל נפשו, לקבל עול מלכות שמיים, לא להיות במרד במלכות. שזה הנקודה של תשובה, עזיבת החטא. אחרי זה יש את השלימות של תשובה, גם כן מן התורה. שזה מה שהאלטער רבי קורא לזה פה הווידוי ובקשת מחילה, ואחר כך יש עניין של תעניות, שהאלטער רבי אומר שזה בכלל לא, לא עצם התשובה ולא שלימות התשובה, זה עניין אחר לגמרי, כמו שהאלטער רבי יסביר עכשיו בהמשך מה העניין של להביא לעניין של התענית. אבל בשביל עניין התשובה לא צריך תענית, בשביל עניין תשובה צריך להיות עזיבת החטא וצריך להיות העניין של וידוי ובקשת מחילה. אה, ולכן הרמב"ם והסמ"ג הם לא מזכירים את העניין של התענית בנוגע ל-ל-לתשובה. אומר האלטער רבי, הלא עכשיו שאלה, שואל האלטער רבי, אוחזים פה למטה בדף צ"א, חמש שורות מלמטה. ומה שכתוב ביואל: שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי וגו'. שואל האלטער רבי, לכאורה יש פסוק ביואל, יואל זה אחד מהנביאים, אה, מהנביאים הקטנים, יש תרי עשר. אז יש אבל יואל כותב: שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי וגו'. הוא אומר לבני ישראל משם הקדוש ברוך הוא בנבואה: תעשו תשובה, ובאיזה אופן לעשות תשובה? בצום ובבכי. אז ממילא מכאן לכאורה סתירה למה שהאלטער רבי אומר. יש פה פסוק מפורש בתנ"ך שמה הגדר של תשובה, תשובה זה בצום ובבכי. אה, אז יש פה שאלה לגמרי. אז מתרץ האלטער רבי: היינו

02:23 לבטל הגזירה שנגזרה למרק עוון הדור על ידי ייסורים הרבה. אומר האלטער רבי שמה היה משהו מיוחד. מה היה מיוחד בזמן של יואל? היה אז גזירה שהקדוש ברוך הוא הביא הרבה, אה, היה אז עניין של עוון הדור והקדוש ברוך הוא רצה לכפר על עוון הדו-- ל-ל-לתקן את עוון הדור על ידי ייסורים הרבה. זה לא היה עניין של ייסורים פרטיים על חטא ועוון. היה אז גזירה כללית בעולם, שזה היה גזירה על הרבה, שהקדוש ברוך הוא רצה להביא למרק עוון הדור ייסורים הרבה, ואז היה עניין מיוחד ולכן יואל אמר: שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי. אבל זה לא ראיה על איש פרטי שהוא רוצה לעשות תשובה על העניינים הפרטיים שלו, שמה לא מצאנו בשום מקום שיש את העניין של תעניות בתור חלק מעניין התשובה. יש עניין של תעניות בתור עניינים אחרים שנלמד בהמשך, אבל לא בתור תשובה. אז, אז מה האלטער רבי אומר פה? מה בדיוק השאלה ומה התשובה? יש פה כמה פרטים שצריך להבין. צריך להבין מה השאלה ומה התשובה. בפועל אנחנו רואים כן, כתוב פה: שובו עדי בצום ובבכי. מה החילוק אם זה איש פרטי או איש כללי? ממה נפשך. אם צום ובכי זה דבר, זה לא חלק מתשובה, למה אם זה עוון הדור אז שמה כן, ואם כן אז למה לא באיש פרטי גם, כמו ממה נפשך. אם עניין של צום ובכי זה חלק מתשובה, אז למה? כאילו מה החילוק אם זה בן אדם פרטי שעושה תשובה אז תעניות זה לא עניין, וכאן בגלל שמדובר על עוון כללי אז זה כן עניין. מה הביאור פה? דבר שני שצריך להבין פה הפשט, למה האלטער רבי צריך להביא את כל הסיפור.

04:20 מה זה מעניין אותנו פה בתניא? לדעת שהיה אז גזירה על הציבור בעניין של ארבה. האלטער רבי בדרך כלל דברים שלא חשובים הוא לא כותב אותם. תניא כל מילה מדויקת. למה האלטער רבי מספר לנו מה בדיוק היה הסיפור שהיה למרק עוון הדור? הייתי סובל הרבה מלהביא את הפרטים האלה. עוד שאלה הרבי שואל, כן, מה פירוש מה שכתוב ביואל? למה האלטער רבי כותב מה שכתוב ביואל? כשהאלטער רבי כותב מראה מקום, הרבה פעמים האלטער רבי כותב ״כמו שכתוב״ סתם ולא כותב איפה. כמו לפני זה, כמו שכתוב, שנאמר: ופקדתי בשבט פשעם, ולא כתוב שכתוב בתהילים. למה פה האלטער רבי צריך לדייק מה שכתוב ביואל? למה הוא מביא את העניין שיואל אמר את זה? אני זוכר פעם פעם בפארברענגען ב-770, אז ר' מענדל פוטרפס התוועד אז עם ר' יואל כהן, והוא נתן, הוא דיבר לר' יואל על זה שהוא, יש לו הקלטות ושהבחורים שומעים את ה-, את השיעורים שלו. אז הוא נתן לו על הראש בפארברענגען ככה. אז הוא אמר שבתניא כתוב מה שכתוב ביואל. היום אצל הבחורים נהיה מה שכתוב ביואל. כאילו הוא נתן לו קצת על הראש על זה שהוא נהיה מציאות. על כל פנים, זה מעבר לסוגיה. אבל מה תכל'ס, מה הביאור? מה שכתוב ביואל שהאלטער רבי אומר פה. אז, אז, אז הרבי מסביר מאוד מעניין. שני, שני ביאורים. ביאור אחד הרבי אומר: האמת היא שיש העניין של צום, יש הרבה פעמים בתנ"ך. בישעיה, בירמיהו, הרבי מביא הרבה פסוקים. כמה וכמה פעמים כתוב, כתוב, כתוב בתנ"ך הלשון צום, צום ובכי, צום. כתוב המושג של צום מופיע הרבה פעמים בתנ"ך, אבל בכל מקום אפשר להגיד לאו דווקא שזה חלק מעניין

06:22 התשובה. כל מקום אפשר להגיד ששם מדובר על צום בתור עניינים אחרים. צום בתור קום, צום ויומא. יש כמה עניינים בצום כמו שנראה בהמשך הפרק. מה שכתוב ביואל, שלכן האלטער רבי אומר מה שכתוב ביואל. וביואל כתוב: "שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי". זה הוא מבקש על תשובה, ועל זה הוא אומר: "שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי". אז מהלשון משמע שהצום זה חלק מהעניין התשובה. לכן השאלה היא דווקא מה שכתוב ביואל. זה אופן אחד. הרבי אומר אופן אחר. בשיחה אחרת הרבי אומר שיש פה גם דיוק יותר על פי רמז, שהאלטער רבי מדייק מה שכתוב ביואל בגלל שיואל עצמו היה בעל תשובה. ידוע, כתוב במדרש, שמי זה היה יואל? יואל בן פתואל. כתוב שיואל בן פתואל זה הבן של שמואל הנביא. פתואל הולך על שמואל הנביא. אחד מהשמות של שמואל הנביא היה פתואל, ויואל בן פתואל זה, זה הבן של שמואל הנביא. עכשיו, הבן של שמואל הנביא, הרי כשמסתכלים בתנ"ך הרי כתוב שבניו לא הלכו בדרכו. שהבנים של שמואל הנביא הם לא הלכו בדרך היושר. ככה מסופר בתנ"ך בשמואל. ואף על פי כן כאן כתוב שהוא היה נביא. אז כתוב, רש"י אומר ביואל שהוא עשה תשובה. זאת אומרת שיואל היה בעל תשובה. הוא היה, הוא היה, הוא, הוא, הוא, הוא היה בן של שמואל הנביא, אבל הוא ירד מהדרך רחמנא ליצלן, ואחר כך הוא נהיה בעל תשובה ואחר כך הוא נהיה נביא. אז ממילא לכן מה שכתוב ביואל, דווקא האלטער רבי מדגיש יואל, שהוא היה בעל תשובה, אז ממילא הוא ידע מה צריך להיות עבודת התשובה. והוא זה שאומר: "שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי". על כל

08:26 פנים, אז מה היה העניין של האלטער רבי ומה האלטער רבי מתרץ? אז אם ככה, מה-- אז זו השאלה. יואל אומר: "שובו עדי בכל לבבכם ובצום", איך זה מתאים מה שאמרנו פה שהצום זה לא עניין שקשור עם, עם עצם התשובה? אז על זה האלטער רבי מסביר: לבטל הגזירה. אז הרבי אומר דבר מעניין, שהפשט שהאלטער רבי רוצה להדגיש פה "לבטל הגזירה", שזה לא בכלל חלק מהתשובה. לא כמו שמובן בפשטות, שההבדל בין אם זה עבירה של יחיד ועבירה של רבים, עוון הדור, כמו שחשבנו בהוה אמינא. זה דבר אחר לגמרי. זה דבר, העניין של ה-ה-הצום לא קשור עם התשובה. הצום זה בשביל לבטל הגזירה. יש פה שני דברים. יש פה דבר אחד שצריכים לעשות תשובה שזה על העבר, עזיבת החטא. אז זה שמואל או משה, זה מה שיואל אומר: "שובו עדי בכל לבבכם". זה התשובה. תשובה זה בשביל תיקון העבר, היא עזיבת החטא. אחרי זה אומר יש פה משהו שלתקן בשביל הלהבא, יש גזירה. זה-- מכיוון שהקדוש ברוך הוא גזר גזירה שהוא רוצה להביא ארבה, ושיואל רצה לפעול אצל בני ישראל שלא יהיה צריך את הארבה, אז בשביל ביטול הגזירה אז יש העצה שזה תענית. זה עניין אחר לגמרי. זה לא תענית של תשובה, זה תענית בשביל ביטול הגזירה. וממילא זה שני חלקים. תשובה זה על העבר והתענית על הלהבא. זה, זה הדברים פה. והוא מוסיף פה על עוון הדור בארבה, מה הדיוק על עוון הדור, ייסורים בארבה? אז הרבי אומר יש פה דיוק מעניין, כי בן אדם יכול לחשוב סוף כל סוף, ה-- מה העניין של התענית? התענית זה עניין שקשור עם, עם סוג של מ-- אה, התענית

10:29 זה מיעוט חלבי ודמי. כשמדובר על החטאים שבן אדם עשה, אז הוא צריך לתקן את החטאים שלו על ידי, אה, מיעוט חלבי ודמי, היינו לעשות תענית, שהתענית זה שהוא מוציא מהחלבי ודמי, מהגוף שלו, וזה יתקן את ה, את ה, את הגזירה גם כן. אז האלטער רבי מוסיף פה, זה שהאלטער רבי כותב שמדובר על גזירה בארבה, האלטער רבי רוצה להגיד, הגזירה פה לא הייתה גזירה על הגוף. אצל יואל היה דבר מיוחד שבכלל לא הייתה גזירה על הגוף. הגזירה הייתה על השדה. זו הייתה גזירת ארבה. ארבה זה לא, זה לא משהו שנוגע בגוף של יהודי, בבן אדם. זה משהו שנוגע בנכסים, שהקדוש ברוך הוא רצה לשלוח ארבה, ושזה היה מזיק את הנכסים. ועל זה אמרו להם לעשות תענית. זאת אומרת, כאן רואים עוד יותר שהתענית זה לא עניין שנוגע במקום עם מיעוט חלבי ודמי, משהו שאדם עושה לתיקון נפשי, זה משהו שעושים בשביל כל סוג של גזירה, אפילו גזירה שלא קשורה עם בן אדם. זה קשור עם הנכסים שלו, עם הדברים החיצוניים לכאורה. גם על זה יש את העצה של תענית, שזו עצה כדי לבטל כל הסוגים של גזירות שיש בעולם. אז זה הדיוק, לכן האלטער רבי מספר שהיה מדובר על ייסורים בארבה. עכשיו האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: "וזהו הטעם בכל תעניות שמתענין על כל צרה שלא תבוא על הציבור, כמו שכתוב במגילת אסתר". אומר האלטער רבי שלפי זה גם כן מובן זה שיש העניין הזה שהתענית הוא לא על העבר, לא חלק מהתשובה, חלק מהתיקון. אלא מה עניין התענית? זה כדי לבטל גזירה על העושים. אז זה רואים, על פי זה רואים מה שיש כל מיני תעניות

12:26 שעושים. יש בשולחן ערוך בהלכות תעניות, ברמב"ם ובגמרא מסכת תענית, שעושים כל מיני תעניות שעושים. התעניות האלו זה לא תענית של תשובה, זה תעניות כדי לבטל גזירה. יש עצה שהקב"ה, שהתורה נותנת לנו, שלומדים את זה בסיפור של יואל. על דרך זה אומר כמו שכתוב במגילת אסתר, שגם במגילת אסתר שמה רואים שהיה עניין של תעניות. מה היה המטרה של התעניות? התעניות האלה הם גם כן מאותה סיבה. זה לא משהו על התשובה, על העבר, זה משהו על ההווה כדי לבטל איזה גזירה. כמו שהיה אצל אסתר, היה עניין של גזירה, של המן הרשע להרוג ולאבד את כל היהודים. אז כדי לבטל את הגזירה, בשביל זה היו צריכים את התענית, כמו שכתוב במגילת אסתר. גם כאן, הרבי מדייק מה הלשון שאומר כמו שכתוב במגילת אסתר. אז בכלל, למה הוא מביא כמו שכתוב במגילת אסתר, ולמה הוא מדייק במגילת אסתר? כמו שכתוב באסתר. למה האלטער רבי קורא לזה מגילת אסתר עם כל השם בפרוטרוט? אז יש פה שני דברים מעניינים. דבר אחד, שב-- הוא מביא את העניין של מגילת אסתר, כי גם כן הלשון של הפסוק במגילת אסתר זה דומה ללשון של הפסוק ביואל. ביואל כתוב, "שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי." במגילת אסתר גם כתוב, צום ובכי. גם שם כתוב הלשון שהיה צום ובכי. אז מכיוון שהלשון הוא דומה, אז ממילא מובן שגם העניין הוא דומה, שכמו ב-ב-ביואל העבודה של צום ובכי היה לבטל הגזירה על העושים. אז גם במגילת אסתר העבודה של התענית שהיה שמה זה היה קשור עם לבטל הגזירה על העושים. זה ביאור אחד. אבל אחרי זה הרבי מוסיף: למה כתוב כמו שכתוב במגילת אסתר, מגילת

14:36 אסתר. זה כבר ביאור מאוד מעניין. הרבי אומר ש-מסתכלים במגילה, אז בפרוטרוט במגילה מוצאים שיש שני מקומות שכתוב על צום. כתוב שאסתר המלכה אמרה, "צומו עלי, אל תאכלו ואל תשתו שלושה ימים." ואחרי זה כתוב, "דברי הצומות וזעקתם." אז הרבי מסביר, זה כל השיטה של הרבי, שזה שני צומות אחרים לגמרי. דברי הצומות וזעקתם זה לא אותו צום כמו מה שכתוב באסתר, צומו עליי. כשאסתר המלכה הייתה צריכה ללכת למלך, אז אסתר המלכה ביקשה שיהיה שלושה ימים של צום. צומו עליי, בשבילי, כדי שהיא תוכל ללכת למלך. אז הצומות האלה זה היה צומות מיוחדים בשביל אסתר המלכה. זה לא נקרא צומות על בני הדור. זה לא משהו שקשור עם הרבים, זה היה משהו שקשור עם היחיד. כמובן שמזה היה גם כן עניין לרבים, אבל היא אומרת במפורש, "צומו עליי." משהו היא ביקשה בקשה פרטית בשבילה, שהצומות היו בשביל להציל אותה, את אסתר. אבל אחרי זה, כשכתוב דברי הצומות וזעקתם, היה עוד צומות. בני ישראל עשו כל מיני צומות, אז חוץ מהשלושה ימים האלה, והצומות האלו אפשר לחשוב שזה צומות של תשובה. אומר האלטער רבי: לא, זה צומות כדי לבטל הגזירה. דרך אגב, זה הרבי גם כן מסביר שעל פי זה מה פירוש תענית אסתר. למה קוראים? למה קוראים תענית אסתר? למה הסיבה שקוראים לזה תענית אסתר דווקא? כי זה תענית שכל ישראל צם. אז יש מהרבי גם כן ביאור מעניין על זה, שהסיבה שקוראים לזה תענית אסתר להדגיש שמדובר על התענית שרק אסתר צמה. יש את התענית שצמו שלושה ימים בני ישראל בשביל אסתר. אז זה היה רק כולם צמו חוץ

16:39 מאסתר. אסתר לא צמה. היא הייתה צריכה ללכת למלך. אז איך יהיה? אה לא, לא, היא אמרה גם אני. סליחה, אני מבולבל בראש. היא אמרה זה, אסתר גם כן צמה, אבל זה היה תענית של כל ישראל, לא רק של אסתר. אבל אחר כך, דברי הצומות, כשבני ישראל הלכו למלחמה, אז היה גם כן צום, אבל רק אסתר צמה. כל בני ישראל היו צריכים להילחם, אז הם לא יכלו לצום. רק אסתר יכלה לצום בגלל שהיא לא הלכה למלחמה. אז לכן זה נקרא תענית אסתר. יש מהרבי ביאור על כל פנים. אז זה מה שהוא מדייק פה, כמו שכתוב במגילת אסתר, כי אם היה כתוב כמו שכתוב באסתר, היינו יכולים לחשוב שמתכוונים לצומות שאסתר ביקשה שיצומו בשבילה. לכן כתוב כמו שכתוב במגילת אסתר, הוא מתכוון לפסוק דברי הצומות. על כל פנים, ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ומה שכתוב בספרי המוסר, ובראשם ספר הרוקח וספר חסידים, הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות בית דין. שנשאלת עכשיו שאלה. אוקיי, אז ברמב"ם לא כתוב תעניות, אבל כשמסתכלים בספרי המוסר אז רואים שיש הרבה תעניות. הוא מתכוון לספרי המוסר שנכתבו על ידי גדולי ישראל. הוא כותב ובראשם ספר הרוקח וספר חסידים. ספר הרוקח היה אחד מגדולי ישראל הראשונים. היה ר' אלעזר מגרמיזא, קראו לו. היה. וספר חסידים היה גם כן מגדולי ישראל הראשונים. ספר חסידים היה מרבי יהודה החסיד, שהוא היה בזמן של אלה לפני בתקופה של של הרמב"ם. קצת אחרי הרמב"ם, הוא היה עוד לפני האלף האלף החמישי, הוא היה מגדולי ישראל האמיתיים, והם כתבו בספרים שלהם, כותבים הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות בית דין, וזה סותר לכל מה שהרב אמר קודם שאפילו

18:44 על כריתות ומיתות בית דין בן אדם לא צריך לעשות לעצמו תעניתים, הוא צריך לעשות תשובה, ואם הקדוש ברוך הוא יאהב אותו הוא ייתן לו. ורואים שבספרים האלה הם דווקא כן מביאים תעניתים וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות בית דין. וכן למוציא זרע לבטלה שחייב מיתה בידי שמיים. גם מגיע לעבירה של מוציא זרע לבטלה, שעל זה כתוב שהעונש הוא מיתה בידי שמיא. כמו שכתוב בתורה גבי ער ואונן ודינו כחייבי כריתות לעניין הזה, ונגיע לעבירה הזאת. הרי ידוע שער ואונן, הבנים של יהודה, זה היה החטא שלהם. החטא שלהם היה עניין של זרע לבטלה והעונש שלהם היה מיתה בידי שמיים. אז בספרים האלה, בספר חסידים ובספר הרוקח, דרך אגב, קראו לו ר' אלעזר, רוקח בגימטריה אלעזר, שלכן הוא קרא לספר שלו בשם רוקח. על כל פנים, אז בספרים האלה הוא מביא את העניינים של תעניתים וסיגופים שצריך להיות על כל החטאים האלה. איך זה מתאים עם מה שאמרנו פה קודם שלא צריכים לעשות תעניתים וסיגופים אפילו על כריתות ומיתות בית דין? אז האלטער רבי עונה פה שלוש תשובות. היינו שתשובה אחת אומר האלטער רבי: כדי להינצל מעונש ייסורים של מעלה, חס ושלום, שהמטרה בתעניתים שמובא בספרים האלה זה כדי שהקדוש ברוך הוא יציל אותו מייסורים של מעלה. כיוון שהוא לא רוצה לקבל ייסורים של מעלה, הוא מעדיף לעשות תענית, כי ממילא כשנותנים מכות יכול להיות יותר גרוע, יותר קשה. אז כמו שהרבי יסביר בסוף פרק י"ב באגרת התשובה, שהייסורים של מעלה הם הרבה יותר קשים. וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו. עוד עניין על ידי התענית הוא רוצה למהר. הוא לא רוצה לחכות, הוא רוצה לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו.

20:49 אז ממילא הוא עושה תענית. וגם תשובה שלישית: אולי אינו שב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה כי אם מיראה. תשובה השלישית הוא אומר שמכיוון שהוא, הרי אמרנו קודם שהייסורים מגיעים דווקא על ידי שהוא עובד מאהבה. הבן אדם מפחד שאולי התשובה שלו זה לא מאהבה אלא תשובה מיראה. אז על ידי שהוא עושה תענית הוא כאילו הוא, הוא, הוא, הוא רוצה לפעול שהתשובה שלו תהיה תשובה מאהבה. אז מה ש-- מה האלטער רבי עונה פה אני לא מבין. אז לפני זה האלטער רבי אמר שלא, עכשיו האלטער רבי אומר שכן. אז מה קרה פה? מה, מה, מה השתנה פה פתאום? האלטער רבי אמר קודם שלא צריך לעשות תענית וסיגופים, אפילו לא על עניינים של איסורים של כריתות ומיתות בית דין, גם כן לא צריך לעשות תענית וסיגופים. למה? כי כתוב כי הוא פוקד אותו מלמעלה. פתאום האלטער רבי נותן היתר. כן, כתוב בספרי מוסר שכן צריך להיות תענית וסיגופים ונותן שלוש סיבות. אז מה פירוש, הוא התחרט ממה שכתוב קודם? אז הרבי אומר פה ביאור נפלא. הרבי מסביר פשט, פשוט פשט בתניא, אבל בלי הרבי אי אפשר להבין פשט בתניא. אז הרבי אומר לא, אז יש פה ביאור פשוט. מה שהאלטער רבי, האלטער רבי לא התחרט ממה שהוא אמר קודם. האלטער רבי, יש תענית בתור תשובה, זה לא. האלטער רבי רוצה לשלול שתענית זה לא חלק מעניין התשובה, אבל יש תענית. החילוק העיקרי זה שיש תשובה, זה תיקון העבר, עזיבת החטא. בשביל עזיבת החטא לא צריך תענית וזה לא העניין של תענית. יש בשביל להבא, לא על העבר אלא בשביל להבא. זה עניין אחר לגמרי. על דרך כמו שאמרנו קודם.

22:54 ונגיע לתענית על הגזירה. זה התענית זה לא על התשובה, תענית זה על העתיד. הוא לא רוצה שיבוא גזירה אז הוא עושה תענית. אומר האלטער רבי גם בבן אדם עצמו יש שהוא עושה תענית וסיגופים בשביל להבא. זה ביאור אחד. ובעיקר עומק הביאור הוא לא סתם שזה להבא, אלא הרבי אומר שזה גדר הביאור של התענית. מאוד מעניין הביאור של הרבי, שזה גדר של תפילה. על דרך כמו שבן אדם מתפלל הוא מבקש להבא שהקדוש ברוך הוא ייתן לו, ישפיע לו, יעזור לו וכולי וכולי. תפילה. מה שאתה מבקש או משהו שאתה רוצה שיקרה. על דרך זה קרבן. תפילה זה במקום קרבנות. אז תענית יש לזה אותו עניין. התענית יש זה כמו סוג של תפילה, כמו שבן אדם מתפלל הוא מבקש, תענית יש לזה כוח כמו התפילה. תענית הרי זה במקום קרבן, כמו שתפילה זה במקום קרבן. כמו שהאלטער רבי מסביר על זה בתניא, וממילא זה הביאור של התענית. זה סוג של תפילה להבא. ומה זה התפילה? על זה האלטער רבי אומר שלושה עניינים. הוא כאילו דרך התענית הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא על ידי התענית. א', שלא יהיה לו ייסורים של מעלה. א'. ב', לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו, שהכפרה תבוא בזרי-בזריזות. וגימ"ל, יהיה גם כן תפילה. זה גם סוג של תפילה ובקשה. מכיוון שהוא מפחד שהתשובה שלו זה רק תשובה מיראה וחסר האהבה בתשובה, אז הוא עושה תענית כדי לבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לו שהתשובה תהיה תשובה שלמה, תשובה מאהבה. ככה הרבי לומד פשט פה. וממילא שלושת הביאורים זה באות אחד. זה גדר של תפילה והכשר להבא, והכשר להבא גופא בשלושה פרטים. ולכן זה לא סותר. למשל, תראה.

24:50 מה אמר קודם, שהתענית בנוגע לתשובה, שזה העניין על העבר, זה עניין שלא-לא-לא-לא, לא שייך. תענית, תענית בקשר לתיקון העבר. בשביל תיקון העבר תשובה מן היראה, עזיבת החטא, זה צריך להיות רק עזיבת החטא והעניין של וידוי ובקשת סליחה. אבל מה שאין כן העניין של התענית, אם זה עוזר אז זה בשביל עניינים של ה-על העתיד ולא על העבר.