תניא אגרת התשובה - פרק א - חלק ד

00:00 כי אנחנו רואים פה באגרת התשובה בעמוד השני בדף צ"א. אז האלטער רבי התחיל להגיד שמצוות התשובה מן התורה זה עזיבת החטא בלבד. השאלה היא מה פירוש עזיבת החטא בלבד? מה זה אומר? אז כאן האלטער רבי מוסיף ביאור, דהיינו, כאן מגיעה ההסברה של האלטער רבי מה פירוש עזיבת החטא. אומר האלטער רבי, דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם. אדם צריך לקחת החלטה, אבל ההחלטה צריכה להיות בלב שלם. לבל ישוב עוד לכסלה, שעוד פעם הוא לא יחזור להיות שוטה. למרוד במלכותו יתברך, לא יהיה יותר מרד במלכות. ולא יעבור עוד מצוות המלך חס ושלום, הן במצוות עשה, הן במצוות לא תעשה. הוא לא יעבור עוד פעם את המצווה של המלך, את הציוויים של המלך של הקדוש ברוך הוא, לא במצוות עשה ולא במצוות לא תעשה. אז זה ההגדרה שהאלטער רבי מסביר מה פירוש עזיבת החטא. אז כאן אנחנו רואים בשורות האלה יש פה יסוד מאוד מאוד גדול שהרבי מסביר את זה בשיחות על אגרת התשובה, יסוד מאוד גדול בעבודת התשובה לפי השיטה של האלטער רבי. האלטער רבי פה מצד אחד, כמו שאמרנו, האלטער רבי בא להוציא את כל ריבוי הפרטים שיש בתשובה. כשבן אדם רוצה לעשות תשובה אז הוא מסתכל בספרים, בספרים שלפני אגרת התשובה, אז הוא נפגש בריבוי עניינים, ריבוי עניינים. בתשובה יש ריבוי עניינים. חרטה וקבלה וסליחה ומחילה ווידוי ותעניות וסיגופים ותיקונים וכל מיני דברים שיש בספרים. אז בן אדם מתבלבל, אז הכל זה התשובה? זה כולל כל הדברים האלו ביחד? זה חלק מהדברים? זה כל הדברים? כל זמן שאני לא עושה את הכל אני לא בתשובה? כאילו מה, מה הולך פה? אז האלטער רבי בא

02:14 להסביר. לא, יש נקודה אחת. תשובה זה לא אלף דברים. תשובה זה נקודה אחת. וזה הנקודה שהאלטער רבי חידש, עזיבת החטא. מן התורה, גדר התשובה זה עזיבת החטא, אין יותר. זה נקודה אחת. מצד שני אבל יכולים לחשוב שהאלטער רבי בא לעשות קולות. טוב, לא צריכים לעשות תעניות, לא סיגופים, לא צריכים חרטה, רק עזיבת החטא. כאילו שהאלטער רבי בא להקל. מגיע האלטער רבי ומסביר, לא, יש פה משהו יותר עמוק. תראה, אני לא בא ל... עזיבת החטא, מה פירוש עזיבת החטא? העולם חושב הפוך. כשאומרים את המילים עזיבת החטא, כשאתה מסתכל בפשטות אז נראה שעזיבת החטא פירושו להחליט שהוא לא יעשה יותר את העבירה הזאת. וככה משמע מפורש ברמב"ם. מסתכלים ברמב"ם, הלכות תשובה, הרמב"ם כותב מה פירוש עזיבת החטא? שבן אדם עושה תשובה, שבן אדם אומר שהוא עוד פעם לא יעשה את העבירה הזאת. זה פשט עזיבת החטא, שאני לא אעשה את החטא הזה יותר. אומר האלטער רבי לא, תשובה זה הרבה יותר מזה. עזיבת החטא זה לא רק לעזוב את החטא הזה. מה הלשון של האלטער רבי? שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו יתברך. האלטער רבי לא אומר רק לעזוב את החטא, זה לא רק להחליט על החטא הספציפי הזה שאתה לא הולך לעשות את זה, אלא זה החלטה כללית לא להיות יותר מורד במלכות. לא להיות מורד במלכות. מה פירוש? מי מדבר פה על מרד במלכות? בן אדם יש לו חטא, יש לו חטא, לשון הרע, ביטול תורה, היה פה איזה חטא. אז החטא הזה צריך לעשות החלטה שלא יעשה את זה. אומר האלטער רבי לא, תשובה זה לא על פרט.

04:20 תשובה זה על היסוד, על העיקר, על הסיבה. כשבן אדם בא לעשות תשובה צריך להתבונן מה קרה פה. יש את מעשה החטא, הוא נכשל בחילול שבת רחמנא ליצלן. הוא נכשל בתפילין. הוא נכשל בציצית. הוא נכשל בלשון הרע, בגזל. הוא נכשל במצוות עשה ובמצוות לא תעשה. זה הפרט. אבל זה כבר זה לא תשובה, זה, זה כבר הכפרה והתיקון שאחרי זה. יש אבל נקודה כללית, הנקודה של העבירה זה לא הפרט, זה הנקודה של פריקת עול. זה הנקודה. מרד במלכות. אתה יהודי, יש לך מלך. ברגע שאתה עושה איזושהי עבירה אז אתה הולך נגד רצון המלך. אתה נהיה מורד במלכות. מרד במלכות. איזה מרד במלכות, זה לא קשור. עבירה זו ועבירה זו זה לא קשור. מה עשית? כמה עשית? יש פה נקודה אחת. הנקודה היא נקודה של מרידה, פריקת עול. אז מה זה תשובה? עזיבת החטא. עזיבת החטא זה לעזוב את הפריקת עול, לעזוב את המרידה. ולכן אומר האלטער רבי מה הגדר של תשובה, עזיבת החטא. שלא ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו. ההחלטה בתשובה צריכה להיות שאני לא הולך להיות מורד במלכות. קבלת עול מלכות שמיים זה היסוד. ואחרי זה האלטער רבי ממשיך. הרי צריכים לתקן גם את הפרט. אז צריך להיות לא רק קבלת עול מלכות שמיים, אלא האלטער רבי ממשיך: ולא יעבור על מצוות המלך. זה עוד פרט. מצוות המלך. קבלו מלכותי וקבלו מצוותי, קבלו גזירותי. אז התשובה צריכה להיות על הנקודה הכללית שהוא לא יהיה יותר מורד במלכות. זה הנקודה של קבלת עול מלכות שמיים. אחרי זה צריך להיות מחדש קבלת עול מצוות. כשבן אדם עושה עבירה, הרי היה

06:23 פה שני דברים. היה פה מרידה במלכות, לכן הוא צריך עוד פעם לקבל עליו מלכות שמיים. היה פה גם כן פגם במצווה. היה פה מרידה, איזה סוג של עבירה בפרט שעשה. אז הוא צריך עוד פעם לקבל מצוות המלך. אז יש פה קבלת עול מלכות שמיים וקבלת עול המצוות, שלא יעבור על מצוות המלך. ובזה גופא האלטער רבי מוסיף: אם במצוות עשה, אם במצוות לא תעשה. גם פה יש חידוש. הרבי לומד פשט: מה פירוש אם במצוות עשה, אם במצוות לא תעשה? זאת אומרת, גם אם אתה עברת עבירה אחת, שהעבירה הייתה רק במצוות עשה, עושה חשבון הנפש ואתה רואה שכל מה שעשית זה רק עבירה אחת במצוות עשה, אתה צריך לעשות תשובה גם על מצוות לא תעשה. הפוך גם כן, עשית עבירה בלא תעשה, אתה צריך, הקבלה צריכה להיות הכול. קבלת עול מלכות שמיים, קבלת עול המצוות, ומצוות גופא, קבלה על מצוות עשה וקבלה על מצוות לא תעשה. מכיוון שכל אחד מהם זה עניין בפני עצמו, כל אחד מהם זה עוד עניין. זה עוד, זה יכול להיות אחד שיש לו קבלת עול מלכות שמיים, אבל עדיין צריכים להוריד את זה לפרטים, שזה יהיה גם מצוות, מצוות המלך, מצוות המלך גופא. יש עניין מה יש מצוות עשה, מצוות לא תעשה. הקבלה צריכה להיות, זה הפירוש תשובה. תשובה זה לעשות החלטה שמהיום והלאה אני לא אהיה יותר מורד במלכות, לא במצוות, לא במצוות, ולא בכל הדברים האלה ביחד. אז יש פה, יש פה עומק מיוחד, איך האלטער רבי מגדיר מה הגדר של תשובה מן התורה. אומר האלטער רבי: ״וזהו עיקר פירוש לשון תשובה״. אומר האלטער רבי, לפי מה שהסברנו

08:11 פה שמצוות התשובה מן התורה זה עזיבת החטא, לפי זה מובן מה הפירוש של המילה תשובה. שאמרנו שתשובה זה לא החרטה, זה לא הווידוי, זה לא התענית. מה זה? מה זה תשובה? עזיבת החטא. לפי זה מובן מה הפירוש של המילה תשובה. מה הפירוש של המילה תשובה? לשוב אליו, יהיה תשובה זה לחזור. לחזור לקדוש ברוך הוא. לחזור לקבל על עצמך את מלכות שמיים. ברגע שאדם עובר עבירה היה פה מרידה במלכות. מה זה תשובה? קבלת המלכות. זה הפירוש. לשוב, לחזור עוד פעם לקבל את הקדוש ברוך הוא למלך. ״לשוב אל ה׳ בכל לבו ובכל נפשו לעבדו ולשמור כל מצוותיו״. לשוב אל ה׳ צריך להיות בכל לבו ובכל נפשו, שהתשובה צריכה להיות עם כל הלב, לא רק עם כל הלב. ״ובכל נפשו״, זה הפירוש שצריך לחזור בכל כוחות הנפש. ״לעבדו ולשמור כל מצוותיו״. שזה גם כן פה יש את העניין שהוא מדגיש שיש את התשובה בלב, בכל לבו ובכל נפשו, אבל צריך שזה יבוא גם בפועל, שזה ״לעבדו״ זה מצוות עשה, ״לשמור״ זה מצוות לא תעשה. אז גם פה האלטער רבי מדגיש. זה מאוד מעניין שהאלטער רבי בתשובה מדגיש כל הזמן את שני הצדדים. יש את הצד של המהות, התשובה, הפנימיות, התשובה שהתשובה צריכה לתקן את היסוד, את השורש, את המרידה, שזה התשובה שבלב. בכל לבו ובכל נפשו. קבלת מלכות שמיים. העבודה שבלב זו עבודה רוחנית, אבל יחד עם זה זה צריך גם כן להתבטא במעשה בפועל, ״לעבדו ולשמור כל מצוותיו״, שזה יבוא בקיום המצוות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. וזה הפירוש של המילה תשובה. אז כמו שהזכרנו בשיעור קודם, שזה מה שהרבי מביא בליקוטי

10:07 שיחות חלק ב׳, בחלקים הראשונים, עשר ספירות תשובה. שם הרבי מביא שהפירוש תשובה, העולם מפרש תשובה על ארפנטימיינטו, חרטה. אומר הרבי, זו טעות. זה לא הפירוש האמיתי. הפירוש האמיתי של תשובה, כמו שהרב אומר פה, לשוב, לחזור. אבל פה מעניין, פה האלטער רבי מדגיש מה הפירוש לחזור, לחזור לקדוש ברוך הוא. לשוב אל ה׳, לחזור להתקשר לאלוקות. בליקוטי שיחות הרבי מדגיש שלחזור הכוונה לחזור לעצמך. פירוש תשובה, לשוב, לשוב למהות העצמית שלך. זה הרבי. זה אצל הרבי הכוח. הגאולה בעבודת ה׳ זה לא לחפש משהו אחר. אתה צריך לחפש את עצמך, לחזור לעצמיות שלך, לחזור למהות האמיתית שלך. זה הפירוש של המילה תשובה. לשוב אליו, המקור לשוב אליו, הנפש. על כל פנים כאן הוא מדבר על לשוב אל הקדוש ברוך הוא. בסופו של דבר זה באותו עניין עצמו. מהי הראיה שזה הגדר של תשובה? מה הראיה שתשובה זה לא חרטה ולא תענית ולא כו׳, אלא זה רק העניין של לא יחזור אל החטא, עזיבת החטא. אז האלטער רבי עכשיו מביא ארבע ראיות, כמו שכתוב: ״יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳״ וגו׳. זה פסוק אחד בישעיה. אז מה רואים? ״יעזוב רשע דרכו״, עזיבת החטא. ומה צריך לעשות בעזיבת החטא? ״וישוב אל ה׳״, לחזור לקדוש ברוך הוא. אז זה פסוק אחד. ובפרשת ניצבים כתיב ״ושבת עד ה׳ אלוקיך ושמעת בקולו״ וגו׳, ״בכל לבבך״ וגו׳. בפרשת ניצבים מביא הפסוק שמשמה לומדים מצוות עשה של תשובה דאורייתא. אמרנו שיש שיטת הרמב״ם שמצוות התשובה זה מצווה דאורייתא. מאיפה לומדים את זה? בפסוק הזה שהוא מביא פה בפרשת ניצבים. מה כתוב בפרשת ניצבים? כתוב ״ושבת עד ה׳ אלוקיך״. מה

12:11 פירוש תשובה? לחזור לקדוש ברוך הוא, ושמעת בקולו, זה העניין של קבלת המצווה שאמרנו קודם. ושמעת בקולו בכל לבבך, כי אמרנו קודם גם כן שתשובה צריך להיות בלב. שובה ישראל עד ה' אלוקיך, זה פסוק שלישי. מה אומר הפסוק שובה ישראל עד ה' אלוקיך? גם כן תתרגם את המילים: תחזור, יהודי, עד ה' אלוקיך, תחזור לקדוש ברוך הוא. לא שוב אלוקי. הפסוק הרביעי, השיבנו ה' אליך, זה פסוק באיכה. אז האלטער רבי מביא פה ארבעה פסוקים שהצד השווה שבכל הפסוקים האלה, שהתנ"ך מסביר בפשטות שמה הגדר של תשובה. תשובה זה לא שוב אלוקי. לחזור, לחזור לקדוש ברוך הוא, להתקרב לקדוש ברוך הוא, זה הגדר של המילה תשובה. אז לפי זה יהיה זה ההוכחה של האלטער רבי שמצוות תשובה זה העניין הזה של קבלת המלכות, ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית. אז כאן רואים שזה לא כמו ההמון. נראה שבזמן של האלטער רבי חשבו שתשובה זה התענית, והאלטער רבי בא לשלול את זה. עכשיו השאלה הידועה שיש פה: למה האלטער רבי צריך להביא ארבעה פסוקים? מה המטרה שהאלטער רבי מביא ארבעה פסוקים? האלטער רבי לא יכול להביא פסוק אחד, צריך שני פסוקים, שלושה פסוקים. מה הוא צריך כל כך הרבה פסוקים? מה המטרה של זה? ארבעה פסוקים. אז יש מהרבי ביאור נפלא. הרבי אומר ש... וגם כן יש פה עוד כמה שאלות, שהפסוקים האלה הם לא על פי סדר. מתחיל עם פסוק בישעיה, ואחרי זה עובר לפסוק בניצבים. קודם בתנ"ך, אחרי זה בחומש. הפוך. קודם צריך להביא פסוק בחומש, אחרי זה בתנ"ך. אז הסדר הפסוקים לא מובן. אז על זה יש מהרבי ביאור נפלא. הרבי מסביר שארבעת הפסוקים

14:18 האלה, ודווקא בסדר הזה, זה כנגד הארבע דרגות בתשובה שאנחנו הולכים ללמוד בהמשך התניא. יש פה, בארבעה פסוקים האלה, יש פה ארבע דרגות בעבודת התשובה. סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורדפהו. כמו שמוסבר במאמר של פרשת בלק, מה טובו, שיש סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורדפהו, שזה מה שבלשון התניא נקרא תשובה תתאה, שתי דרגות, ובתשובה עילאה יש שתי דרגות. בתשובה תתאה יש המלכות, עשה טוב, ויש את עזוב, שזה תשובה תתאה, ויש תשובה עילאה, זה... זה עילאה אישיות. והארבעה אופנים שמדבר פה מלמטה למעלה, זה ארבע דרגות בתשובה. יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, זה סור מרע. בפשטות, יעזוב רשע דרכו, זה מדגיש עניין של סור מרע. בפרשת ניצבים כתוב ושבת עד ה' אלוקיך. כבר לא מוזכר עניין של רשע, וזה כתוב רק ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו בכל לבבך. בכל לבבך, זה נקרא, זה תשובה תתאה, אבל בדרגה יותר גבוהה של תשובה תתאה, שיש כבר גם כן עניין של לא רק סור מרע, אלא גם זה עשה טוב. לכן כתוב ושמעת בקולו, שזה עניין של עשה טוב. אחרי זה יהיה שובה ישראל עד ה' אלוקיך. ישראל זה שם המעלה, זה כבר קשור לתשובה עילאה. ישראל [?] של זמננו, זה מעין תשובה עילאה. זה הפסוק השלישי. והפסוק הרביעי כתוב השיבנו מלמעלה, שזה העיסוק, זה עצם הנשמה. זה דבר שנותנים לך מלמעלה. זה לא לפי הכוחות של הבן אדם. לכן כתוב השיבנו מלמעלה. אז כאן רואים איך שכל מילה בתניא מדויק, שהרבי מביא ארבעה פסוקים בגלל שיש ארבע דרגות בעבודת התשובה, לכן הוא גם כן מביא ארבעה פסוקים. אבל הצד השווה שבכל הארבעה

16:33 פסוקים, שאפילו שהוא מדבר פה על כמה וכמה דרגות בתשובה, וכל דרגה יותר גבוהה מהשני, אף על פי כן, אף על פי כן, אפילו למרות שהוא מביא, מדבר פה על כמה וכמה דרגות בתשובה, אף על פי כן אין פה שום עניין של תענית, כמו שהוא אמר, וסיגופים, אלא זה הכל תשוב ה' תתאה ותשוב ה' עילאה. יש בזה כמה דרגות, שזה בכללות העניין של תשובה תתאה, תשובה עילאה, סור מרע, עשה טוב ובקש שלום ורדפהו. אז כבר בתחילת התניא האדמו"ר מרמז בזה שהוא מביא את ארבעה פסוקים, שאנחנו הולכים ללמוד פה על ארבע דרגות בעבודת התשובה, שזה כנגד ד' אותיות של שם הוי"ה. אבל מה אנחנו רואים פה? שתענית זה ודאי לא העניין. אז יש ווארט ידוע. אדמו"ר האמצעי מסביר את זה בדרך חיים, מסביר שזה מה שאומרים: ״אווילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו״. שהפסוק אומר ״אווילים מדרך פשעם״, שהטיפש במקום להתעסק ולדעת את הדרך, את הסיבה והשורש מה הביא אותו לחטאים, ועל זה לעשות תשובה, אבל במקום זה, ו״מעוונותיהם יתענו״, הוא עושה... הוא עושה תענית וסיגופים על העוון, אבל עדיין לא הגיע לנקודה ועדיין לא עשה תשובה על העיקר. התשובה העיקרית זה לקבל על עצמי מלכות שמיים. יכול הבן אדם שיעשה סיגופים מהיום למחר, אבל אם לא היה לו את העבודה של לקבל על עצמי מלכות שמיים, אז הוא עדיין לא עשה תשובה, לא התחיל. זה הנקודה שהרבי מלמד אותנו פה בהתחלת פרק א' של תניא, שיהיה לנו מאוד ברור מה הגדר של מצוות התשובה, מהות של תשובה, איך שזה על פי תורה. אחרי זה יש פרטי התשובה. עוד מעט נראה בהמשך

18:30 הוא יביא כמה וכמה עניינים. אבל זה פרטי התשובה. אבל מה מהות של תשובה? זה העניין של עזיבת החטא, שלא יחזור עוד לכסלה, וכזה הם הדברים. עוד דבר אחד לפני שמסיימים: למה האלטער רבי מדגיש ״בפרשת ניצבים נאמר״? מה הדיוק ב״בפרשת ניצבים נאמר״? הוא לא מביא מהרבה מקומות. למה דווקא בפסוק הזה הוא אומר ״בפרשת ניצבים נאמר״? אז הרבי אומר שבגלל שהפסוק הזה יש שתי פעמים בספר דברים, ״ושבת עד ה' אלוקיך״. הוא כתוב פעם אחת בואתחנן ופעם שנייה בניצבים. אז האדמו"ר מדגיש דווקא ״בפרשת ניצבים נאמר״, להגיד שהמצווה לומדים משמה. בפרשת ואתחנן כתוב ״ושבת עד ה' אלוקיך״ ככה, אבל זה לא כתוב בלשון של מצווה. זה כתוב בדרך מימרא ולא בלשון ציווי. סיפור דברים. תראה, פרשת ואתחנן מספרת מה הולך לקרות, שבני ישראל יהיו בגלות ויהיה להם הרבה ייסורים, ואז הם יעשו תשובה. אבל הוא לא כותב את זה בתור ציווי. זה כתוב רק בדרך סיפור. מה שאין כן בפרשת ניצבים, זה כתוב בדרך ציווי. בפרט לפי שיטת הרמב"ן, שהוא חולק שם על רש"י. הרמב"ן סובר שפרשת ניצבים מדובר על מצוות התשובה. ״ושבת עד ה' אלוקיך״ זה מצוות התשובה, שלכן כשהתורה ממשיכה אחרי זה ואומרת ״כי המצווה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, כי קרוב אליך הדבר מאוד״, שזה המשך של הפסוקים, אומר הרמב"ן: מה זה ״כי המצווה הזאת״? מצוות התשובה. לפי רש"י ״המצווה הזאת״ הולך על כל התורה והמצוות. נקרא מצווה סתם. אבל לפי הרמב"ן המצווה הזו זה מצוות התשובה. ולכן האלטער רבי כאן דייק ״בפרשת ניצבים״, ששם זה הפסוקים, משם לומדים את מצוות התשובה.