תניא אגרת התשובה - פרק א - חלק ג

00:01 אוקיי, לפני שאנחנו ממשיכים הלאה בתניא באגרת התשובה, אה, רציתי להוסיף עוד אחד, אה, בקשר לברייתא שהאלטער רבי מביא פה, ביאור מעניין שיש מהרבי. זה לא נמצא בביאורים הרגילים. זאת אומרת, זה לא בביאורים האלו. הביאור הזה לא נמצא בביאורים על אגרת התשובה. לא ב, לא באגרת, לא בשיעורים בספר התניא. זה נמצא במכתב שהרבי שלח בתש"י, וזה נותן קצת אסמכתא נוספת על כמה מהשאלות ששאלנו ושלא שאלנו פה בעמוד הראשון של אגרת התשובה. מכתב מעניין שמישהו שאל את הרבי בתש"י: מה, מה, למה האלטער רבי? מה האלטער רבי רוצה פה? זו שאלה שאחד הבחורים שאל גם: מה האלטער רבי רוצה פה עם ה, עם השקלא וטריא שהוא מתפלפל בסוגריים? מה רוצה פה בדיוק? אז זה מאוד מעניין מה הרבי מסביר. את זה כבר דיברנו, כמה ביאורים, אבל יש עוד ביאור פה, שזה גם כן נוגע לפשט של כללות היסוד של אגרת התשובה. זאת אומרת ככה: אנחנו דיברנו שה-ה-ה, מה שהאלטער רבי מביא פה מה-ה-הברייתא בעיקר זה להראות שני פרטים. להראות שהעניין של תשובה, שיש מושג שנקרא תשובה, זה פרט אחד. לדעת שהעניין הזה של תשובה, שחייב להיות עבודת התשובה, ועבודת התשובה זה עבודה בפני עצמה. ונקודה שנייה זה שצריך להיות גם כפרה, שלא מספיק העניין של תשובה, אלא צריך גם כן שיהיה כפרה. ובזה אומרים שיש, לא, יש חילוקים וחילוקי כפרה. יש את התשובה עם כל אחד. מזה רואים שיש עניין מסוים, עניין בפני עצמו, עניין מיוחד, שזה עבודת התשובה, שזה לא תלוי בכפרה. זה תשובה מצד עצמו. מצד שני, אבל צריך גם כן שיהיה כפרה, ולכן יש, לא, יש חילוקי כפרה, שזה ההבדל בין מצוות עשה

02:19 ומצוות לא תעשה וכריתות ומיתות בית דין, שזה שלוש סוגים של כפרה, כמו שמסבירה הברייתא. זה מה שדיברנו עד עכשיו. אבל הרבי מוסיף פה עוד נקודה שהאלטער רבי רוצה להביא פה את הברייתא. אז רגע, הסברנו גם כן בשיעור קודם שהאלטער רבי מביא פה מהברייתא הזאת: אנחנו רואים שהתשובה צריכה להביא כפרה, וכפרה בעולם הזה הגשמי. הסיבה למה האלטער רבי לא מביא את העניין של חילול השם, הוא מביא רק את העניין של מצוות עשה ולא תעשה וכריתות, בגלל שהוא רוצה להגיד שהכפרה זה כפרה שקשורה עם עבודת התשובה, שזה כמו שעבודת התשובה, המטרה בתשובה זה שהבן אדם יהיה, או אה, ממשיך לעבוד את הקדוש ברוך הוא ונהיה בן אדם אחר וכולי. זאת אומרת, שתכלס התשובה זה עבודה פה למטה. לכן גם כן הוא מביא את הכפרה שקשורה עם הנשמה בגוף, אבל מה שאין כן חילול השם, זה כפרה של הנשמה למעלה בשביל העונש, אבל לא קשור עם עבודת האדם. זה דיברנו בשיעורים קודמים. הרבי מוסיף פה עוד נקודה גם כן מאוד מעניינת, שהאלטער רבי גם כן רוצה להדגיש עם הברייתא הזאת: חוץ מזה שמהברייתא הזאת לומדים שיש עניין התשובה ויש עניין הכפרה, יש פה עוד משהו שהאלטער רבי רוצה להראות פה מהברייתא הזאת, את הנקודה שיש את העניין של תשובה טהורה, שעבודת התשובה זה לאו דווקא. הרי האלטער רבי, רואים כל הזמן בהתחלה בפרט, שהאלטער רבי רוצה לשלול את העניין של תעניות והעניין של סיגופים והעניין אפילו של וידוי ובקשת סליחה. האלטער רבי רוצה להסביר איך שיש את התשובה הבסיסית, שווה לכל נפש, כמו שעכשיו אנחנו הולכים ללמוד מצוות התשובה מן התורה, שזה בעצם הנקודה של תשובה תתאה. אחרי זה

04:16 יש דרגות יותר גבוהות, תשובה עילאה, ויש, יש כמה עניינים. אבל האלטער רבי רוצה להוכיח מהברייתא הזאת, האלטער רבי רוצה להוכיח שיש את המושג של תשובה במדרגה הבסיסית ביותר, שזה שווה לכל נפש. ולא רק תשובה, אלא גם כן כפרה. יש, יש תשובה שזה תשובה ששייכת לכל אחד ואחד, תשובה הכי פשוטה. התשובה הבסיסית הראשונה, ה-ה-ה-ה-ה-היסוד, הבסיס של תשובה. ויש גם כן כפרה. לא רק תשובה, אלא גם כן כפרה. יש כפרה גם כן, שזה דרגה נמוכה יותר בכפרה, וזה אנחנו לומדים מהברייתא הזאת. מזה שהברייתא פה לא מביאה שום עניין של תעניות ולא מביאה שום עניין של וידוי, לא מזכירה שום עניין של בקשת מחילה, לא מזכירה שום עניינים של קורבנות ולא מזכירה כל מיני פרטים. היא מדברת רק על הנקודה של תשובה, והיא אומרת תשובה עם כל אחד. עניין התשובה והעניין של, של כפרה, והיא לא מזכירה עוד יותר פרטים. מזה מובן שמהברייתא הזאת לומדים שיש מושג של תשובה שהיא לא מחייבת כל מיני דברים אחרים. יש מושג של תשובה בסיסית ביותר, שזה לא מחייב דברים. איך הוא אומר? שב ומוחלין לו מיד, שב מיד מוחלין לו, ואחרי זה יש עוד עניין שזה כפרה. אז גם בזה, נגיע לכפרה. לומדים פה מהברייתא הזאת שכאן מדובר על כפרה בדרגה נמוכה יותר, וזה על ידי הסוגריים וכל הפלפול שהאלטער רבי עושה פה בסוגריים. האלטער רבי מוכיח שכאן מדברים על כפרה בדרגה נמוכה יותר. מה, מה היא ההוכחה? זה הרי, זה מאוד מאוד מעניין. זה נותן לנו הבנה מאוד טובה בכל הפרק. זה מה שהאלטער רבי מתחיל ואומר, הוא אומר: יש לו, יש לו חילוקי כפרה ותשובה עם

06:19 כל אחד. ואחרי זה הברייתא אומרת שעובר על מצוות עשה ושב, תשובה, ומייד שעושה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו. נשאלת השאלה, רגע אחד, איך יכול להיות? כי הרי מצוות עשה זה דבר הרבה יותר חמור. למה הברייתא אומרת שמוחלין לו מייד? כי הרי מצוות עשה הרבה יותר חמור. אז התשובה הייתה צריכה להיות יותר קשה, וזה מה שהאלטער רבי אומר לעניין קיום מצוות עשה שדוחה לא תעשה. אז רואים שיש במצוות עשה משהו יותר נעלה, יותר חזק, שלכן היה צריך להיות שהתשובה של מצוות עשה תהיה יותר, יותר קשה. למה הברייתא מקילה ואומרת בתשובה מוחלין לו מייד? אז מה האלטער רבי מסביר? האלטער רבי מסביר, מכיוון שבמצוות עשה יש המשכת אור ושפע, אז לכן יש מעלה במצוות עשה, המשכת אור ושפע. אם בן אדם לא עושה מצוות עשה אז הוא מפסיד את האור ושפע. מכיוון שהוא מפסיד את האור ושפע, אז אין פה עניין יותר מזה שהוא הפסיד, אי אפשר לתקן את זה, כמו שמסביר, מעוות לא יוכל לתקון, ולכן אז תשובה מייד מוחלין לו. אומר הרבי, לפי זה האלטער רבי רוצה להדגיש מזה גופא שהברייתא אומרת שמצוות עשה מוחלין לו מייד ולא-- ו-ו-למה? בגלל מה? בגלל שאת, את הפעולה שהוא היה צריך לעשות, את המשכת האור הוא הפסיד. הוא לא יכול לתקן את זה, מעוות לא יוכל לתקון. מזה גופא ראיה שהברייתא פה מדברת תשובה בדרגה נמוכה. שדרך אגב זה מתרץ את השאלה הידועה ששואלים תמיד, הרי איך האלטער רבי אומר שעל מצוות עשה אז מה שהוא הפסיד הוא לא יוכל להשלים את זה כי אור נעדר, האור של

08:24 המצוות עשה שהיה צריך להמשיך אתמול הוא כבר לא יכול לתקן את זה, הוא יכול רק להתחיל מכאן ולהבא. הרי רואים בהרבה מקומות בחסידות משמע שאפשר גם כן לתקן את העניינים של מצוות עשה. שעל ידי זה שאדם עושה תשובה ותשובה גדולה ביותר, לא רק שהוא מתקן מכאן ולהבא גם את האור שהוא הפסיד ב-ב-בעבר, גם את זה מ-ממשיכים על ידי, על ידי תשובה. כתוב בחסידות בכמה מקומות, האלטער רבי מסביר את זה בליקוטי תורה פרשת בלק במאמר מה טובו, שעל ידי עבודה של תשובה לא רק שאתה עושה תיקון מכאן ולהבא בנוגע למצוות עשה, אלא גם האור שלא המשכת, גם זה נמשך. איך האלטער רבי בא ואומר פה אור נעדר? בחסידות מוסבר, למשל האלטער רבי מסביר בתורה אור בפרשת משפטים, את מספר ימיך אמלא. האלטער רבי מביא מה פירוש את מספר ימיך אמלא, שעל ידי עבודה של תשובה אז גם הימים שהאדם הפסיד וכל מיני מצוות שהוא לא קיים בעבר, גם את זה נותנים לו. איך האלטער רבי פה, פה, פה אומר אור נעדר? אלא מה, כאן האלטער רבי לומד פשט בברייתא. האלטער רבי לא אומר שאי אפשר לתקן מצוות עשה בכלל. האלטער רבי בא להסביר פה בברייתא. הברייתא הזאת במסכת יומא, שכאן הברייתא מדובר בדרגה נמוכה של תשובה, והראיה זה שאומרים שמצוות עשה מוחלין לו מיד, מכיוון שכאן בברייתא מדברים על תשובה תתאה, תשובה פשוטה. לא מדברים פה על תשובה גבוהה, תשובה שהיא לא תשובה עליונה. מדברים על תשובה מאוד פשוטה, בסיסית, שזה התחלה של מצוות התשובה מן התורה. כמו שהאלטער רבי הולך להסביר עוד מעט, ולכן בתשובה הזאת אז זה אומרים מצוות

10:12 עשה אי אפשר לתקן. תשובה פשוטה זה רק עושה תיקון על המרידה, ומרידה זה תשובה פשוטה עוזר. מהרגע שאדם עושה תשובה אז הוא לא, הוא כבר לא יותר מורד במלכות. הקדוש ברוך הוא סולח לו על המרידה, זה מיד תשובה. בנוגע לזה שהפסדת את האור, מצד התשובה הזאת אי אפשר לתקן את האור הזה, כי מדברים פה על תשובה בדרגה נמוכה יותר. בנוגע למצוות לא תעשה אבל, שם אומרים מכיוון שכאן זה לא רק שהוא הפסיד את האור, אלא יש פה גם כן איך שהאלטער רבי אומר, שנדבק רע בנפשו. יש פה דבר נוסף בנוסף למרידה. אז יש פה גם כן שנדבק רע בנפשו, נהיה פה פגם ולכלוך. אז לכן כאן צריכים גם תשובה בשביל לתקן את המרידה וגם לנקות את הלכלוך. למרות, עוד פעם, למרות שכאן מדברים על דרגה נמוכה, לא מדברים פה על תשובה עילאה ודרגות גבוהות של תשובה. מדברים פה על תשובה נמוכה. אבל הרי המטרה של התשובה זה לפעול כפרה, כפרה במדרגה הכי נמוכה. אז על זה אומרים שבמצוות לא תעשה, מכיוון שיש פה לכלוך צריך לנקות את הלכלוך. לנקות את הלכלוך זה ביום כיפור. לכן צריכים לחכות עד יום כיפור. בנוגע לכריתות ומיתות בית דין, שכאן היה משהו הרבה יותר חמור. יש פה איסור כרת, מיתות בית דין, אז כאן לא מספיק הניקיון של יום כיפור. צריך גם כן את העניין של, של, של ייסורים ומכות כדי לנקות, מכיוון שכאן הלכלוך יותר עמוק, יותר פנימי, אז צריכים גם כן ייסורים בשביל זה. אבל מה אנחנו לומדים מכאן? האלטער רבי רוצה להביא פה את הברייתא. לפי הביאור הזה יוצא שהטעם של האלטער רבי מביא פה את

12:00 הברייתא, וזה כדי להסביר שמהברייתא הזאת במסכת יומא אנחנו לומדים שיש כמה וכמה דרגות בתשובה. יש תשובה בדרגה הכי פשוטה, בסיסית, של תשובה תתאה, וגם יש לזה כפרה גם כן. אלא מה, תלוי מה מצוות עשה, אז אי אפשר מצד המדרגה הזאת של תשובה להשלים מה שחסר, לכן מיד מוחלין לו. אין כאן אבל גם לכלוך ואשם כשלעצמו, יש גם לכלוך ולכן צריכים כיפור. מצוות כריתות ומיתות בית דין, יש לכלוך יותר חזק, צריכים ייסורים ממרקים. לכן האלטער רבי ממשיך הלאה. לפי זה מובן מה האלטער רבי ממשיך הלאה עכשיו כל החצי השני של הפרק, להסביר שמצוות תשובה מן התורה זה עזיבת החטא בלבד. זה הביאור, בזה מובן על פי הברייתא הזאת, שלכן מצוות תשובה מן התורה זה רק עזיבת החטא ולא צריכים שאר הדברים. זה הכל ההמשך של פרק א'. ואחר כך, כשהאלטער רבי מגיע בפרק ב', אז האלטער רבי אומר: כל זה לעניין כפרה ומחילת העוון, שנמחל לו לגמרי. כל זה מדובר על תשובה תתאה, תשובה פשוטה, וכפרה גם כן, שמוחלין לו וכולי. אבל שיהיה מרוצה וחביב, יש דרגה יותר גבוהה בתשובה, שזה יהיה מרוצה וחביב, ועוד עניינים שזה יסביר אחרי זה. זה העניין של קורבנות ותעניות וסיגופים וצדקה, ואחרי זה ממשיך הלאה תשובה עילאה וכולי וכולי, יש עוד דרגות. זה הכיוון בביאור, להבין את המטרה: מה האלטער רבי רוצה פה עם הברייתא וגם עם כל הסוגריים שהוא מסביר פה בברייתא. עד כאן. עכשיו אנחנו הולכים להמשיך הלאה בתוך הפרק, בדף צ"א ע"א למעלה, וכאן האלטער רבי מתחיל להסביר את העניין: ״והנה מצוות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד״. מתחיל האלטער רבי לבאר פה

13:59 שמה שמצוות תשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד. אז האלטער רבי שם פה יסוד. היסוד פה זה שני פרטים. דבר ראשון זה שיש מצוות תשובה מן התורה, שזה לא כל כך פשוט. כידוע שיש כמה וכמה שיטות. כידוע שברמב"ם, אז הרמב"ם במניין המצוות, לומדים עכשיו, הרי הרמב"ם כותב שהמצווה של תשובה, המצווה זה וידוי. לא כתוב במניין המצוות של הרמב"ם, אין את המצווה של תשובה. המצווה של הרמב"ם זה מצוות הווידוי, כשישוב מחטאו ויתוודה. כל המצווה של הרמב"ם זה מצוות וידוי. והפסוק שהרמב"ם מביא, ״והתוודו את חטאתם״, שזה פסוק שהוא מביא מפרשת נשא. אז לפי שיטת הרמב"ם משמע לכאורה שאין כזה דבר מצוות תשובה מן התורה. יש אבל ראשונים אחרים שחולקים על הרמב"ם. שיטת הרמב"ן, הרמב"ן אומר שמצוות תשובה זה כן מצווה מן התורה. והרמב"ן מביא, איזה פסוק הוא מביא? הוא מביא את הפסוק של פרשת ניצבים שהאלטער רבי הולך להביא פה בהמשך. הפסוק בפרשת ניצבים: ״ושב ה' אלוקיך״, ״ושבת עד ה' אלוקיך״ וכולי, ״ושבת עד ה' אלוקיך״. אומר הרמב"ם, זה הרמב"ן, שזה העניין של מצוות תשובה מן התורה. אז האלטער רבי כאן כותב בפשטות ״מצוות תשובה מן התורה״. יכולים לחשוב בהסתכלות בפשטות שכאן האלטער רבי הולך לפי השיטה של הרמב"ן, שתשובה זה מצווה מן התורה, ולא לפי שיטת הרמב"ם. אז על זה יש שיחה של הרבי. השיחה נמצאת בחלק ל"ח פרשת נשא, ושם הרבי דווקא לא, לא מקבל את זה. שם הרבי מביא כמה וכמה אופנים לבאר את זה. ואחד האופנים שהרבי מביא, שבעצם גם הרמב"ם סובר שתשובה זה מצווה מן התורה, לא כמו שהמנחת חינוך הבין וכיוצא בזה. כל אריכות הסברות לכאן ולכאן. יש, היו כאלה

16:07 שהבינו ככה. הרמב"ן עצמו, שהוא חולק על הרמב"ם, ככה לפי הרבי מסביר שבעצם הרמב"ם גם סובר שתשובה זה מצווה מן התורה. אלא מה, הכלל הוא בשיטת הרמב"ם שכשיש לך מצווה, והמצווה יש לה חלק אחד שהוא רוחני וחלק אחד שהוא גשמי, אז אנחנו במצווה מונים את החלק הגשמי. לדוגמה, דוגמה פשוטה, עבודה זה תפילה. יש מצווה של תפילה. הרמב"ם סובר שתפילה זה מדאורייתא. עכשיו בתפילה יש שני עניינים: יש להתפלל, שזה המצווה בדיבור, ויש עבודה של הלב. איזו עבודה של הלב? זו תפילה. אז הרמב"ם לא כותב שתי מצוות. להרמב"ם יש מצווה אחת. המצווה זה להתפלל. זאת אומרת, המצווה היא מצווה שבדיבור. מכיוון שכל המצוות עניינם זה שצריכים לעשות פעולה, מצווה צריכים להיות פעולה, מעשה, פעולה גשמית. ולכן אז כשיש לך במצווה אחת חלק אחד שהוא רוחני, שהוא כוונה, שהוא מחשבה, וחלק אחד שהוא מעשי, אז מונים את החלק המעשי של המצווה. על דרך זה גם פה, ונגיע לתשובה. זה מה שהרבי מסביר. ודאי שהרמב"ם סובר גם כן שתשובה זה מצווה מן התורה. אלא מה, יש פה מצווה של תשובה. אז זה עניין רוחני. אז וידוי זה החלק הגשמי, זה הדיבור. לכן הרמב"ם במניין המצוות מונה את עניין הווידוי. אבל תשובה היא גם כן מצווה מן התורה. יש שיטה אחרת. הרבי מביא שזה לא ככה, שתשובה זה לא מצווה מן התורה, שיטת הרמב"ם, שהרמב"ם סובר שאי אפשר לצוות על התשובה. הציווי זה שאם אתה רוצה לעשות תשובה, אתה מתחרט, אז אתה צריך להגיד וידוי. זה הציווי. אבל התשובה זה לא גדר של מצווה. אי אפשר לצוות על הבן אדם לעשות תשובה. התורה לא מצווה לעשות תשובה. עשית עבירה, עשית חטא.

18:12 גמרנו. אם אתה רוצה לעשות תשובה, אז המצווה היא שאתה צריך להתוודות. זו השיטה של המנחת חינוך. הרבי מביא שם שלוש, שלוש אופנים איך לומדים שיטת הרמב"ם. הרבי מסביר את שלושת האופנים על פי סדר מאוד מעניין, שיחה נפלאה בחלק ל"ח פרשת נשא. על כל פנים, זה על המילים מצוות תשובה מן התורה. רואים איך שכל מילה בתניא צריכים לדייק בזה, אבל זה הנקודה אחת. אחרי זה בא בעל התניא ואומר מהי מצוות תשובה מן התורה. אומר האלטער רבי: הרי היא עזיבת החטא בלבד. שלוש מילים: עזיבת החטא בלבד. זאת אומרת האלטער רבי רוצה להסביר לנו שעל פי תורה מה הגדר של תשובה? זה נקודה אחת. הנקודה של תשובה מן התורה זה עזיבת החטא בלבד, שבן אדם צריך להחליט מכאן ולהבא הוא לא יעשה את זה יותר. במילים אחרות, מה כאן השאלה ומה כאן החידוש? לכאורה הרי יש פה כמה פרטים. בן אדם עושה עבירה. אז הרי יש פה כמה דברים. יש פה עניין שצריך קודם כל חרטה על העבר. צריך להתחרט על הדבר הלא טוב שהוא עשה. יש קבלה להבא. אז הרי יש פה כמה עניינים, ויש וידוי ויש בקשת סליחה. הרי אלו עניינים. אומר האלטער רבי: לא, כל העניינים האלה זה לא העניין. יש נקודה אחת: מה המהות של תשובה מן התורה? עוד מעט הוא יביא ראיות מהפסוקים, מן התורה. הגדר של תשובה זה לא על העבר, וזה באמת חידוש מאוד גדול. בפשטות תשאל בן אדם ברחוב, או בן אדם אפילו בן תורה שהוא יודע תורה, יודע, יודע, יודע מה הפירוש של המילה תשובה, בפשטות תשובה פירושו להתחרט. תשובה זה חרטה. כמו שהרבי מביא בשיחות שבשפות

20:12 אחרות, באנגלית ובספרדית, כשאומרים תשובה אומרים רפנטימיינטו, שזה המילה של חרטה. חרטה זה על העבר. אומר האלטער רבי: זה טעות מאוד גדולה. אבל מצוות תשובה מן התורה זה לא העניין של העבר. עניין התשובה זה עזיבת החטא. עזיבת החטא זה לא על העבר, זה מכאן ולהבא. אז זה היסוד. עוד מעט נראה מאיפה האלטער רבי לקח את זה. כדאיתא בגמרא פרק ג' בסנהדרין ובחושן משפט סוף סימן ל"ד בענייני עדות. אומר האלטער רבי מה המקור שלו, המקור שלו זה מהגמרא סנהדרין, מחושן משפט, לעניין עדות. מה מובא לעניין עדות? אז מובא, יש הלכה בהלכות עדות. מובא גם כן ברמב"ם בהלכות עדות. ההלכה היא שאסור עד רשע, כן? לא, עד רשע הלשון שמה. שעד רשע לא יכול להיות, לא, לא, לא סומכים עליו, הוא פסול לעדות. אז יש בהלכה ריבוי עניינים מתי הוא נחשב לרשע ומתי הוא נחשב לפסול עדות. אז בין הדברים שמה יש משחק בקוביא וריבית, כל מיני עבירות שהם עבירות שאנשים יודעים שזה דברים שמקלקלים את העולם וכולי. כמה וכמה עבירות. לא כל העבירות נקראים רשע לעניין עדות. יש בזה כמה כללים, אבל על כל פנים כתוב בהלכה, בגמרא בסנהדרין, מובא בהלכה בקשר לאיך אפשר, מתי הוא, מתי הוא, מתי הוא, ומאמינים לו שמתי הוא מפסיק להיות עד רשע. אז כתוב שברגע שהוא החליט שהוא לא יעשה את זה יותר אז הוא כבר לא נקרא עד רשע. ברגע שבן אדם החליט ואמר שמהיום והלאה הוא לא הולך יותר להיות מלווה בריבית או משחק בקוביא, אז ברגע זה הוא מפסיק להיות עד רשע. לא כתוב שצריך תענית צום, לא סיגופים, לא

22:09 לא וידוי, לא. לא כתוב כל הפרטים, לא כתוב כל הדברים. כתוב רק ההחלטה שמהיום והלאה הוא לא יעשה את זה. על פי דין, אז הוא נחשב כשר לעדות. הרבי מביא שנכון שהרמ"א כותב שצריך לשבור את הקלפים. אם הוא היה משחק קלפים צריך לשבור את הקלפים, צריך לשבור את הקוביא. אבל זה, זה רק בשביל שבית דין יהיו בטוחים שזה היה תשובה. בית דין אינם יודעים מה שהיה נראה, אבל מצד הגדר של תשובה, מההלכה משמע שההחלטה מכאן ולהבא זה, זה, זה, זה, זה התשובה. ואז הוא מפסיק להיות רשע על פי ההלכה. אז זה רואים בדין, בהלכה, שזה הגדר של תשובה על פי תורה: עזיבת החטא. הרבי מביא גם כן בשיחות שמעניין שהאלטער רבי מביא דווקא ראיה מהעניין של הלכות עדות. אף על פי שאפשר להביא גם כן ראיה מהלכות אישות, כי גם בהלכות אישות יש הלכה שבן אדם ש־שהוא מקדש אישה על מנת שהוא צדיק גמור, אז אף על פי שהוא היה עד עכשיו רשע גמור אז מקודשת. אבל בהלכה זה מקודשת מספק. למה? כי אנחנו לא יודעים אם הוא באמת חשב, אבל מצד ה־, מצד, מצד ה־, מצד הדין, מצד העניין, אילו יצא שהיו יכולים לקרוא במחשבה ולדעת אם הוא באמת הוא, הוא, הוא התכוון ברצינות, אז לכן אומרים מקודשת מספק. זאת אומרת על כל פנים, יש פה, יש פה גדר של קידושין, חל פה איזה גדר של קידושין. איי, רגע לפני זה היה רשע גמור, אבל הרי ההחלטה שהוא מהרגע הזה הוא אומר על מנת שאני צדיק גמור. אז ההחלטה שמהרגע עכשיו והלאה הוא לא, הוא לא יותר רשע גמור. זה עצמו כבר הופך אותו

23:56 לצדיק גמור ולכן על כל פנים מספק מקודשת. אז יש הרבה שיחות: למה האלטער רבי דווקא בחר הלכה בעניין עדות ולא הלכה בעניין קידושין? יש הרבה אריכות שמה. על כל פנים, ונקודה של העניין זה, זה אחד מהביאורים שהרבי מביא גם כן, שהעניין של עדות קשור עם כל העניין של עבודת התשובה. אתם עדי, שיהודי הוא עדות על הקדוש ברוך הוא. כמו שידוע שהרמב"ם כותב כל העניין של עדות, חומר העניין של עדות. שעל ידי עדות אתה נהיה עד על הקדוש ברוך הוא ולכן כל כך צריכים להחמיר ואומרים לעד כל מיני דברים. כשה־ כשהוא מגיע להגיד עדות אומרים לו דברים מאוד חמורים, כי יהודי הוא עד על הקדוש ברוך הוא. וזה רואים את גודל הכוח של תשובה, שברגע שהבן אדם אומר עזיבת החטא הוא הופך להיות לעד שאפשר לסמוך עליו. על כל פנים, זה נקודת העניין. עכשיו האלטער רבי ימשיך הלאה ויסביר מה פירוש עזיבת החטא. אפשר לחשוב שזה דבר מאוד קל. עזיבת החטא, גמרנו. אז האלטער רבי יסביר עוד מעט מה הגדר של עזיבת החטא יותר בפרוטרוט.