תניא אגרת התשובה - פרק א - חלק ב

00:00 אוקיי, אז אנחנו נמשיך הלאה פה באגרת התשובה, אוחזים למטה אחרי הסוגריים. אז האלטער רבי הביא פה מה שכתוב בגמרא בסוף יומא, שהגמרא אומרת שארבעה חילוקי כפרה ותשובה עם כל אחד. אז בהתחלה הוא הביא את העניין של עבר על מצוות עשה, ושם אומרים שמיד שהוא שב אינו זז משם עד שמוחלין לו. זאת אומרת שהתשובה מביאה את המחילה. אחרי זה הוא אומר שעבר על מצוות לא תעשה, אז תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. ואחרי זה הוא ממשיך הלאה, וזה איפה שאנחנו אוחזים עכשיו אחרי הסוגריים. עבר על כריתות ומיתות בית דין, תשובה ויום הכיפורים תולין וייסורים ממרקין. כי הדבר השלישי אומרת הברייתא, מה קורה אם הוא עבר על כריתות ומיתות בית דין? התשובה ויום הכיפורים תולין וייסורים ממרקין. עבירה שיש בה כרת ויש בה מיתת בית דין, אז אומרים שלא מספיק, לא תשובה ולא יום הכיפורים, זה תולין, אבל ייסורים ממרקין. הגמרא אומרת הלשון ממרקין, לפני זה הלשון היה מכפר. למה פה הלשון ממרקין? אז האלטער רבי בא לבאר. פירוש גומרים הכפרה. הפירוש של המילה ממרקין זה קשור עם הכפרה, אבל זה משהו יותר חזק. זה הגמר של הכפרה. והוא מלשון מריקה ושטיפה לצחצח הנפש. פירוש של המילה מריקה זה הלשון של מריקה ושטיפה, ממרקין. מה שאומרים ביידיש, אומרים לוסטר, כאילו לעשות באופן שזה יהיה לצחצח, באופן שלא-- שזה יהיה, יהיה לזה, יהיה לזה ברק, יהיה לזה בהירות. כי כפרה הוא לשון קינוח שמקנח לכלוך החטא. האלטער רבי בא לבאר פה בסוגריים שזה לא שני עניינים שונים. אה, יש, יש כפרה ויש מירוק, זה שני דברים שונים, אלא זה בעצם ההמשך לאותו עניין. יש עניין, יש, יש, יש מושג כפרה ומירוק הם

02:34 מאותה משפחה. ההבדל הוא שכפרה זה לשון קינוח, בלשון הקודש המילה כפרה וכיפרה, וכיפרה על הקודש, או זה לכפר לשון של ניקיון גם כן, אבל זה ניקיון שרק כשמוציאים את הלכלוך. מה שאין כן מירוק זה יותר מניקיון, זה לעשות את זה מצוחצח. לעשות את זה עם בהירות, עם ברק. אז מה האלטער רבי רוצה להגיד עם זה? האלטער רבי רוצה להגיד עם זה שבעצם הכל זה נקודה אחת. המטרה של התשובה, יש את ה-- יש שני עניינים, יש תשובה ויש כפרה. כן? יש את העניין, כמו שהגמרא אומרת, תשובה עם כל אחד. יש תשובה ויש כפרה. תשובה זה התיקון של המרידה. כמו שהאלטער רבי אמר לפני זה בסוגריים. העניין שהוא מורד במלכות ולא יעשה מה אומר המלך? המרידה, על זה צריך תשובה. ברגע שאתה עושה תשובה, אז בזה אתה תיקנת את המרידה. אתה כבר לא מורד במלכות. זה מצד אחד. אבל אחרי זה יש את הכפרה. השלמות של התשובה זה לא רק לתקן את המרידה, אלא גם לנקות את הפגם. זאת אומרת, במילים אחרות, מה אנחנו לומדים פה מהברייתא? בסוף מסכת יומא מהברייתא אנחנו לומדים שישנם שני עניינים בעבודת התשובה. יש מה שנקרא תשובה ויש מה שנקרא כפרה. תשובה זה התיקון שקשור עם המרידה, כיוון שבעבירה יש שני דברים. כשבן אדם עושה עבירה אז יש צד אחד שזה המרידה, והמרידה יש בכל העבירות. לא משנה אם זה עבירה של מצוות עשה, מצוות לא תעשה, איסור כרת, איסור סקילה, איסור מלקות. מה שיהיה העבירה, כל עבירה שבן אדם עושה אז יש בזה את העניין של מרידה, מרד במלכות, ומרד במלכות צריך את התשובה כדי לתקן את המרידה, וזה תשובה מכל

04:53 וכל. אחרי זה יש את הפגם, ונגיע לפגם, אז זה צריך כפרה. אז כמו שהאלטער רבי מסביר פה, כפרה זה לשון קינוח. יש פה משהו שהתלכלך, משהו כאן שצריך, איזה פגם, איזה לכלוך, משהו שצריך לנקות. ובלשון שלמדנו עכשיו ברש"י בחומש בפרשת חוקת, "תבוא אמו ותקנח צואת בנה". יש את העניין של צואה וצריכים לקנח את הצואה, צריכים לנקות את הצואה, את הלכלוך. עבירה גורמת לכלוך, אז צריכים לנקות את זה, ובזה יש הבדל בין מצוות עשה, מצוות לא תעשה וכריתות ומיתות בית דין. במצוות עשה, אז כמו שאמרנו, מכיוון שהעדר זה דבר שהאור שהוא היה צריך להמשיך והוא לא המשיך, אז ממילא שם זה דבר שמעוות לא יוכל לתקון. ההזדמנות שהיה לך להמשיך אלוקות והפסדת את ההזדמנות, אז זה נפסד, נגמר, אין לך אפשרות להחזיר את זה. אז זה לא קשור, אבל זה לא-- אז ממילא אין על מה לדבר פה. לא צריך פה כפרה, לא מתאים פה כפרה כי זה לא לכלוך. זה לא עניין של ניקיון. מה שאין כן בנוגע ללא תעשה. בלא תעשה יש פה עניין של פגם, לכלוך. אז את הלכלוך צריכים לנקות. אז זה כפרה מלשון קינוח, לנקות את הלכלוך. זה בנוגע למצוות לא תעשה. מגיע בנוגע לאיסורים, לכריתות ומיתות בית דין, אז מה אומרים שמה? בעצם זה לא הפשט כמו שיכולים לעשות טעות. זה מה שהאלטער רבי לכאורה רוצה לבאר עניין עם הסוגריים, עם הסוגריים השניים פה. שלכאורה יכולים לחשוב כשלומדים את הגמרא שבנוגע לכריתות ומיתות בית דין אז אין לו כפרה כל זמן שהוא לא מקבל ייסורים. אז האלטער רבי רוצה להסביר שזה לא ככה. בעצם ודאי

06:52 שתשובה ויום הכיפורים עוזרים גם כשהעבירה זה עבירה של כרת. גם כשמדובר על עבירה של כרת, עבירה של, של, של, של מיתות בית דין, אז ייסורים, אז-- סליחה, תשובה ויום הכיפורים פועלים את הכפרה. אלא מה, שם בעבירות האלה שיש להם עונש מיוחד, שיש לזה חומרה מיוחדת, אז לא מספיק עניין של כפרה, קינוח, אלא שם צריכים גם צחצוח, שם דורשים יותר. כן, וזה הדיוק פה של האלטער רבי. זה לא הפשט שלא תעשה צריכים יום כיפור, אבל בשביל איסורי, בשביל כרת צריכים ייסורים. לא, יום כיפור עוזר גם בשביל, בשביל איסורי כרת ומיתות בית דין. כן? כי ה-ה-היום כיפור פועל את העניין של כפרה על כל החטאים, גם החטאים שיש בהם כרת ומיתות בית דין. אלא מה, יש עניין מיוחד בעבירות האלו ששמה צריכים לא רק כפרה, צריכים גם ממרקין, מירוק. צריכים בזה איזשהו ניקיון מיוחד, משהו מיוחד שזה יהיה צחצוח, ובשביל הצחצוח על זה יש את הייסורים. בלא תעשה, מכיוון שלכתחילה בלא תעשה זה לא חמור כל כך מצד ה-- מצד הפגם, כמו איסורים של כרת ומיתות בית דין, כמו שמביאים בזה גופא שאין לזה כזה עונש. אז מובן שהפגם הוא לא כל כך. אז גם עם קינוח לבד, שזה יום כיפור, מספיק וזה עושה את התיקון לגמרי. לא צריכים לו יותר מזה. מה שאין כן דברים שהתורה אומרת על זה עונש מיוחד, אז בשביל זה, למרות שיום הכיפורים גם כן מכפר, זאת אומרת שהוא מנקה, עדיין צריך גם כן צחצוח מיוחד וזה העניין של ממרקין. יש לומר שהאלטער רבי בזה בא להגיד לנו פה נקודה יסודית בכללות העניין שהאלטער רבי רוצה להסביר ב-ב-אגרת התשובה, זה הנקודה של

09:00 כי קרוב אליך הדבר מאוד. הרבי לומד פה פשט בכמה פרטים, עוד מעט נדבר על זה בנוגע לעוד כמה עניינים. שהאלטער רבי באגרת התשובה בא ללמד אותנו, אה, את העניין. הכל מיוסד על הפסוק הראשון שעל זה מיוסד כל התניא. אף על פי שכמו שדיברנו אגרת התשובה נדפס אחרי זה. אבל בפועל, מכיוון שזה נמצא בתוך התניא, אז הרבי לומד שגם על זה הולך הפסוק כי קרוב אליך. זאת אומרת, זה שהאלטער רבי בשער התניא כתב שמיוסד על הפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד, אז זה כולל גם אגרת התשובה, ולכן האלטער רבי מנסה להסביר את הקרוב אליך, שכל אחד בידיים שלו לעשות תשובה וזה, זה הכל תלוי בנו. ולכן גם בנוגע לעניין הייסורים הוא רוצה להדגיש, כי הרי אתה אומר שצריכים ייסורים ממרקין, אז-אז-אז-אז כאילו משמע שכל זמן שהבן אדם חס ושלום לא קיבל ייסורים, אז עדיין הוא לא-לא-לא-לא לא התכפר לו. אז האלטער רבי רוצה להדגיש שרואים בגמרא פה שזה לא ככה. ייסורים כתוב ממרקין, לא כתוב מכפרים. ודאי שגם בלי הייסורים יש כבר כפרה, הכפרה היא בשלימות. אה, זאת אומרת לא רק תשובה, אלא גם כפרה. הכפרה היא בשלימות. אלא מה? כאן רוצים שיהיה גם כן מירוק, אה, אבל גם כ-- כשעדיין אין את המירוק, הכפרה נמצאת. זה, זה הדיוק שהוא רוצה להוסיף פה בסוגריים האלה. האלטער רבי אומר שנאמר, עכשיו הוא מסיים פה, גם כן מביא את הלשון של הפסוק שהגמרא מביאה, שנאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם". מאיפה לומדים שיש עניינים כאלה ששם צריכים גם כן ייסורים? אז הגמרא מביאה את הפסוק הזה, פסוק בתהילים, "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים

10:51 עוונם". שבט זה מקל, עניין נגעים זה ייסורים, שעל ידי מקל, ייסורים רחמנא ליצלן, הקדוש ברוך הוא אומר שהוא הולך לנקות. אה, אז זה, זה, זה הגמרא. עד כאן לשון הברייתא. עכשיו הרבי שואל פה כמה שאלות. שאלה אחת על הדבר האחרון קודם. למה הוא מביא פה את הפסוק שנאמר? מה נוגע הפסוק? אם הוא מביא פה את הפסוק, הרי צריך להביא גם לפני זה פסוק. מאיפה לומדים שעל מצוות עשה מוחלין מיד? גם זה יש פסוק ואת זה הוא לא מביא. הגמרא מביאה פסוק, "שובו בנים שובבים", אה, והאלטער רבי לא מביא את זה. על לא תעשה הגמרא גם כן מביאה פסוק. אה, מביאה את הפסוק של "ביום הזה יכפר עליכם", שהאלטער רבי כאן לא מביא. הוא מביא את זה בסוף פה בקשר לעניין, הוא מביא את זה פה דרך אגב, אבל הוא לא כותב שנאמר. דווקא בנוגע לעניין האחרון הוא כותב שנאמר. שנאמר פה, מה פתאום הוא מביא את זה? מה נוגע הפסוק? או מביא כולם או לא להביא אף אחד. מה פתאום פה בנוגע לייסורים הוא מביא את הפסוק. אז הרבי אומר פה תשובה מאוד מעניינת, שזה בעצם היסוד על מה שאמרנו קודם. הביאור שהרבי מסביר, שהאלטער רבי מביא פה את הפסוק כדי להדגיש שהייסורים האלה צריכים לבוא רק מלמעלה, פקדתי. כי בן אדם יכול לחשוב שאם, אם, אם, אם צריכים ייסורים רחמנא ליצלן כדי שיהיה ממרקין, אז הוא יעשה לעצמו תעניות וסיגופים כדי, כדי לכפר, כדי, כדי שיהיה לו את הייסורים הוא יעשה לעצמו, ייתן לעצמו מכות, יחפש לייסר את עצמו בייסורים ובסיגופים כדי, כדי לתקן את העבירה של כרת ומיתות בית דין. אז לכן האלטער רבי כאן

12:45 צריך להביא את הפסוק. האלטער רבי לא מחפש להביא פסוקים. האלטער רבי לא מעתיק את הברייתות, את ה-- אבל העניין הזה זה נוגע לדעת שמה זה לא תלוי בך. זה לא שהבן אדם צריך להביא לעצמו ייסורים. הייסורים זה מלמעלה. הוא פוקד אותי. לא כתוב שאתה צריך לעשות לעצמך סיגופים. הוא פוקד אותי. זה עניין שמגיע לגמרי מצד הקדוש ברוך הוא, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך הפרק שהקדוש ברוך הוא, הוא מחליט אם למרק אותך בייסורים. עכשיו מזה אנחנו מבינים, דבר ראשון שבן אדם לא צריך לחפש ייסורים, שזה אחד מהיסודות באיגרת התשובה שהאלטער רבי יסביר בהמשך שבן אדם צריך לשמור על הבריאות שלו ולא לסגף את עצמו. כן. שנייה אחת. שבן אדם לא צריך לסגף את עצמו. זה נקודה אחת שזה לכן זה חשוב, כי זה אחד מהיסודות פה באיגרת התשובה שהאלטער רבי יסביר בהמשך שצריכים להיזהר לשמור על בריאות, סיגוף וכולי. זה גם כן יסודות תורת הבעל שם טוב, וגם זה נוגע למה שלומדים פה. זה נוגע לכללות העניין שאנחנו לומדים פה בפרק הזה. האלטער רבי הרי בפרק הזה בא להסביר, לא בפרק הזה, בכלל איגרת התשובה, מה שלמדנו. שהאלטער רבי בא להסביר את העניין של כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. שכל העניין זה שעבודת התשובה זה דבר הקרוב מאוד. אז לכן האלטער רבי רוצה להדגיש מה שתלוי בנו זה עבודה של תשובה, ונוגע ללא תעשה אז צריכים יום כיפור. עבודה של יום כיפור. העניין של ייסורים זה לא דבר שתלוי בנו. זה עניין של פוקד אותי. הקדוש ברוך הוא יחליט אם כן או לא. זה לא עניין שלך, זה עניין של הקדוש ברוך הוא.

14:52 ובמילא מצד הבן אדם בעבודה שלי לא חסר שום דבר. ברגע שאני עשיתי תשובה ואני עשיתי גם כן יום כיפור, ושם היה כפרה על הלא תעשה. מצד האדם הכפרה היה בשלימות. מלמעלה אם הקדוש ברוך הוא ירצה זה כבר לא עניין שלך. מצד הבן אדם העבודה שלו בתכלית השלימות זה מצד העניין הזה גם כן. זה גופא גם כן אנחנו נראה עוד מעט. יש עוד כמה פרטים בזה, אבל בזה גם כן הרבי מביא מה שאנחנו אומרים בנוסח התפילה קריאת שמע שעל המיטה אנחנו אומרים כל יום, מבקשים מהקדוש ברוך הוא לא על ידי ייסורים חלילה וחס. מבקשים קריאת שמע שעל המיטה הקדוש ברוך הוא יכפר לנו ואומרים מיד לא על ידי ייסורים חלילה וחס. כי לכאורה, אם ייסורים זה, זה חלק מהתשובה, בן אדם שעבר על עבירה של כריתות ומיתות בית דין אז הוא צריך ייסורים. אז מה אנחנו אומרים? לא על ידי ייסורים חלילה וחס. אז ווייטער, זה הנקודה. זאת אומרת הבן אדם לא רק שהוא לא צריך, חס ושלום לא אסור לו לעשות, לעשות לעצמו ייסורים וסיגופים רחמנא ליצלן, אלא גם כן לא צריך לבקש את זה. אדרבה, הוא מבקש שלא על ידי ייסורים, הוא צריך לבקש. הקדוש ברוך-- איי, איך אני אתקן את הממרקים? הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את זה גם באופנים אחרים. יש, אפשר, אפשר, ל-- אפשר-- זה יכול להיות גם בלי, בלי ייסורים. עוד מעט נראה בהמשך הפרקים פה, האלטער רבי יסביר. יש כל מיני אופנים אחרים, לא חייב להיות דווקא באופן של ייסורים. יהיה, יהיה וזה גם כמו שהרבי אומר הרבה פעמים בשיחות ומאמרים, הקב"ה כן יכול, יכול גם לעשות את הממרקים באופנים אחרים.

16:34 או שהרבי אמר פעם שייסורים לא חייב להיות ייסורי הגוף. לפעמים הייסורים יכול להיות שאתה לומד בעיון ויגיעה וייסורי הנפש להבין עניין, איך אומרים? מבעידא ספרך וחימר דקר וחימר. זה גם כן עניין של ייסורים ש-ש-שמתקנים על כל העניינים. על כל פנים, אז זה הווארט, אבל זה האלטער רבי-- לכן האלטער רבי כאן מביא את הפסוק שנאמר, כי כאן זה נוגע לנקודה העיקרית שהאלטער רבי רוצה להדגיש פה. יש פה עוד, עוד דיוק מאוד מעניין של הרבי. שהרבי מדייק למה האלטער רבי מביא את הלשון שלושה חילוקי כפרה. נכון שככה הלשון בגמרא, אבל מניינא למה לי? שאלה ידועה, הגמרא שואלת הרבה פעמים למה צריך להיות כתוב המספר? כל אחד יכול לספור לבד. האלטער רבי יכול להתחיל תניא בסוף יומא, עבר על מצוות עשה. למה הוא צריך להביא שלושה חילוקי כפרה ותשובה עם כל אחד? מה נוגע פה המספר? כשמסתכלים בגמרא נכון כתוב ככה, אבל בגמרא יש שקלא וטריא. בגמרא זה מתחיל-- מסתכלים גמרא יומא, שואל ר' מתיא בן חרש, ככה מתחיל שם הגמרא. שואל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה, הוא שאל אותו, "האם זה נכון שישנם ארבעה חילוקי כפרה?" והוא ענה לו, "לא, שלושה חילוקי כפרה ותשובה עם כל אחד." זה הסיפור שמה. אז בגמרא מובן, הוא חשב שיש ארבע, אז הוא ענה לו שזה שלושה. אבל בתניא, מה נוגע להגיד פה שלושה חילוקי כפרה? האלטער רבי כאן לכתחילה בכלל לא מביא שיש ארבע, שיש ארבע. הוא לא מתייחס בזה. הוא לכתחילה אומר רק את השלושה. אז כאן מה נוגע להאלטער רבי להביא שיש שלושה חילוקי כפרה? על זה יש ביאור נפלא של

18:33 הרבי. אני אגיד לך פשוט את הנקודה בקיצור. מי שרוצה ילמד את השיחה בפנים. זה ליקוטי שיחות חלק י"ז, פרשת אחרי מות, אבל ב-- אני אגיד רק את הנקודה שנוגעת פשוט להבנה בתניא, כי זה בעצם גם יסוד להבין את כל אגרת התשובה. אומר הרבי כזה וורט. הרבי אומר כי באמת כשמסתכלים בגמרא שמה, אז הגמרא מביאה ארבעה דברים, כן? ר' מתיא בן חרש שואל ארבעה חילוקי כפרה ור' אלעזר בן עזריה אומר לו שלושה, כן? אבל כשקוראים את הגמרא בפועל הוא אומר ארבעה דברים. מה הוא אומר? הוא אומר, עובר על מצוות עשה. אחרי זה הוא אומר, עובר על מצוות לא תעשה. אחרי זה אומר, ייסורים, כריתות ומיתות בית דין, כן? זה מה שהאלטער רבי מביא פה. אחרי זה הוא כותב חילול השם, דבר רביעי. חילול השם, אז לא תשובה ולא יום כיפור ולא ייסורים, אלא מיתה ממרקת או מיתה מכפרת, לא זוכר הלשון. צריך להיות מיתה. אז זה, אז, אז זה ארבעה דברים. אז נשאלת השאלה רגע, מה קרה פה? אז יש כאן ארבע. ר' מתיא בן חרש שואל ש-- שמע שיש ארבעה חילוקי כפרה. ר' אלעזר בן עזריה אומר לו לא, זה לא ארבע, זה רק שלוש. בפועל, אתה מסתכל בהמשך, הוא אומר ארבעה דברים. מצוות עשה, מצוות לא תעשה, כריתות ומיתות בית דין ואחרי זה יש חילול השם. אז מה קורה פה? אז על זה המהרש"א שואל את השאלה והמהרש"א מתרץ, תשמעו משהו מאוד מעניין. כן, כאן רואים איך הרבי, איך האלטער רבי בתניא, כן, איך הרבי לימד אותנו איך להסתכל בתניא. אתה מסתכל במהרש"א, המהרש"א שואל את השאלה ואומר המהרש"א ש-- מה הם השלושה חילוקי כפרה? זה

20:44 לא תעשה, כריתות ומיתות בית דין וחילול השם. זה השלושה. מצוות עשה זה לא כפרה. הרי אומר מצוות עשה אינו זז משם עד שמוחלין לו, אז יש רק תשובה. הוא אמר ארבעה חילוקי כפרה. יש ארבע של כפרה. אז ר' אלעזר אומר לו לא, אין ארבע כפרות, כפרות יש רק שלוש. כי על מצוות עשה זה לא כפרה, זה רק תשובה. כפרה יש מצוות לא תעשה וייסורים וחילול השם. אז לכן הוא אמר לו שזה רק שלוש. זאת אומרת שלפי המהרש"א אז מה שנכלל בשלוש זה השלושה האחרונים. על מצוות עשה זה לא אחד מהם. והאלטער רבי פה חולק עם המהרש"א, וזה שהאלטער רבי כתב יש שלושה חילוקי כפרה, ואיזה שלושה הוא מביא? הוא מביא מצוות עשה, מצוות לא תעשה וכריתות ומיתות בית דין, והאלטער רבי לא מביא חילול השם. אז רואים שהאלטער רבי לומד הפוך. האלטער רבי לומד שזה השלושה הראשונים, זה השלוש חילוקי כפרה, וחילול השם זה לא נחשב לחילוקי כפרה. אז במילא זה הסיבה למה האלטער רבי התחיל שלושה חילוקי כפרה, כדי להדגיש שזה השלושה, השלושה הראשונים, לא חילול השם שזה משהו אחרון. אבל זה מאוד יפה. פשט נפלא שהאלטער רבי חולק על המהרש"א בפשט בגמרא, אבל הבעיה היא מה זה מגיע לתניא? התניא זה לא פירוש על הגמרא. מה מגיע פה בתניא לדעת שזה, ששלושה חילוקי כפרה זה לא כמו המהרש"א, זה השלושה הראשונים. זה, זה-- אם זה היה האלטער רבי היה כותב ביאור על הש"ס, אז שם היה מאוד נחמד לראות שהאלטער רבי חולק עם המהרש"א. אבל מה מגיע פה באגרת התשובה שהאלטער רבי רוצה לחלוק עם המהרש"א ולהסביר ששלושה חילוקי כפרה זה הראשונים ולא חילול

23:00 השם? אז כאן מגיע ביאור נפלא של הרבי. מה באמת הסברה של המחלוקת בין המהרש"א והאלטער רבי? למה המהרש"א אומר שהשלוש חילוקי כפרה זה השלושה האחרונים, כולל חילול השם, והאלטער רבי סובר שחילוקי כפרה זה השלושה הראשונים. אז החילוק הוא בפשטות. אם אנחנו מדברים על כפרת הנפש בגן עדן למעלה במשפט של הנשמה למעלה בשמיים, אז, אז חילול השם זה גם כפרה. בן אדם מת, מגיע למעלה וזהו. המיתה מכפרת, המיתה, המיתה גורמת, מסוגלת לו, מכפרת לו את חילול השם. אז זה בשביל אם אתה מתכוון בכפרה, הכפרת הנפש למעלה בשביל הדין ומשפט של הקדוש ברוך הוא, אז חילול השם זה אחד מהכפרות. אבל האלטער רבי בתניא רוצה לדבר על עבודת התשובה איך שזה בעבודת האדם, לא בתור משהו בשמיים. האלטער רבי רוצה להסביר שכפרה זה לא הכפרה למעלה בגן עדן. הכפרה הכוונה חלק מעבודת התשובה. כדי שהתשובה תהיה תשובה בשלימות צריך גם לפעול שיהיה כפרה. כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך הפרקים פה, שהבן אדם רוצה על ידי התשובה שלו להיות מרוצה וחביב כקודם החטא. תכל'ס התשובה זה שהתשובה תהיה גם באופן של כפרה, שלא יישאר שום לכלוך, שום פגם, שהבן אדם יהיה מרוצה וחביב לקדוש ברוך הוא, וזה מגיע לתשובה. אז ממילא מה חילול השם אחרי שהוא מת זה כבר, זה כבר לא שייך לעבודת השם שלו, זה כבר נשמה בלי גוף. לכן האלטער רבי רוצה להגיד אנחנו לומדים פה בתניא, רוצים להסביר איך שעבודת התשובה זה עניין בעבודת האדם ואיך בן אדם יש בידיים שלו, כי קרוב אליך הדבר מאוד. איך שבידיים של הבן אדם זה לתקן את כל המעשים שלו ולהגיע לתשובה שלמה למטה, נשמה בגוף.

25:13 אז כאן לא נגיע לחילול השם. כאן נגיע דווקא לשלושה ראשונים, ובעניין הזה של ״כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו״, עבודת התשובה. על זה אומרים שמצוות עשה, אז תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו. מצוות לא תעשה, יש את העניין שצריכים יום כיפור גם כן. ובייסורים, אז כדי שיהיה מירוק צריכים את העניין של ייסורים. בכריתות ומיתות בית דין זה ייסורים ומכות. אז לכן פה בתניא האלטער רבי מגיע דווקא להסביר, ולכן הוא מדייק: שלושה חילוקי כפרה, שזה השלושה האלו דווקא ולא הרביעי. ולכן הרבי אומר, לכן האלטער רבי גם כן סיים ״עד כאן לשון הברייתא״. למה האלטער רבי כותב ״עד כאן לשון הברייתא״? מה נוגע לכתוב ״עד כאן לשון הברייתא״? אז בפשט זה בגלל שיש פה כמה סוגריים באמצע, וזה יכולים להתבלבל ולא לדעת איפה זה נגמר. הוא כותב ״עד כאן לשון הברייתא״. אבל הרבי אומר, יש פה גם כן רמז. האלטער רבי כותב ״לשון הברייתא״ להדגיש שהשלושה חילוקי כפרה זה עד כאן. בהמשך, שהוא מדבר על חילול השם, זה כבר לא חלק מעבודת האדם. חילול השם אין לזה תיקון נשמה בגוף, זה דבר חמור מאוד, זה רק אחרי זה. זה אבל אנחנו פה רוצים להסביר העניינים שתלויים בעבודת האדם. ״כי קרוב אליך״, אז שאני אגיד לבן אדם. על כל פנים, זה מילים של הרבי. הרבי האריך את השיחה. שיחה נפלאה. צריכים ללמוד את זה בפנים. אני רוצה רק להגיד נקודה שאולי יש לומר שעל פי השיחה הזאת, על פי הביאור הזה, גם כן אפשר להבין בכלל מה האלטער רבי רוצה עם כל הסוגריים הראשונים. בשיעור הקודם שאלנו מה האלטער רבי רוצה בסוגריים הראשונים. זה היה מה נוגע

27:00 פה להסביר מצוות עשה, מצוות לא תעשה, הסתירה על פי זה, מתי עשה דוחה לא תעשה ומתי זה הפוך. כאילו, מה זה נוגע? אז הסברנו. הרבי גם כן מסביר את זה, שהאלטער רבי בכלל רוצה להסביר פה את הגדולה, לתת את החשיבות לעניין של קיום של עשה. לדעת שעניין זה להביא אור בעולם. זה לא, לא רק להישמר לא ללכלך. זה, זה דיברנו, כן, אבל לפי הביאור הזה של הרבי יש לומר שגם כן נוגע כל הסוגריים. האלטער רבי רוצה עוד פעם, האלטער רבי רוצה להסביר לנו איך ש-- מה הבן אדם, מה תלוי בעבודת האדם. עניין התשובה, מה שתלוי בעבודת האדם ומה שהבן אדם צריך לעשות ובידיים שלו, זה בשלימות. מה שלא בידיים שלך זה לא בידיים שלך. ״כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו״. התורה באה ואומרת: תדע לך, זה ״כי קרוב אליך הדבר מאוד״, עבודת התשובה זה קרוב אליך. יש עניינים ש-שאני הרי לא יכול לתקן אותם. זה לא תלוי בך, זה לא תלוי בך. שלא יהיה. אז זה האלטער רבי רוצה להסביר פה. אז בנוגע למצוות עשה אומרים שהתשובה של מצוות עשה זה ״אינו זז משם עד שמוחלין לו״. תראה, אה, היא בנוגע. מה עם המעשה שאני לא עשיתי? המעשה שהייתי צריך לקיים מצווה ולא קיימתי, אז הדבר הזה בין בין, אין לזה, אין מושג, לא יכול לתקן. אז בפרט הזה לא, ובמילא גם כן לא מבקשים ממך מזה. מה שתשובה מבקש ממך זה לתקן את המרידה, וזה בידיים שלך וזה מתוקן לגמרי במצוות עשה על ידי זה שהוא עושה תשובה. אין יותר מרידה ומוחלין לו. אה, יש את המעשה שלא עשית, לא

29:06 עשית. אין לזה תיקון. אז מצד אחד זה בא להסביר את גודל החומר שצריכים להיזהר במצוות עשה, כמו שהאלטער רבי אומר, להגיד כי מצוות עשה, אבל אידך גיסא, בנוגע לעבודת התשובה, תשובה של מצוות עשה זה בשלימות על ידי עבודה זאת, על ידי התשובה. ומצוות לא תעשה, שאתה צריך גם כן לנקות את הלכלוך, כאן לא מספיק העניין של זה. אז הקב״ה נתן לך את העניין של, של, של יום כיפור, שזה מתקן את הלכלוך. ובנוגע לייסורים, על כריתות ומיתות בית דין, שמה צריך ייסורים. אז אומרים לך, באופן כללי זה לא נוגע לך. אז מה שתלוי בידיים שלך, יש לך את זה לגמרי וזה אתה יכול לעשות. מה שתלוי, מה שלא תלוי בך זה לא תלוי בך. אבל מה שכן תלוי בך, על זה אומרים ״כי קרוב אליך הדבר מאוד״. אז במצוות עשה זה עניין של תשובה. מצוות לא תעשה זה תשובה ויום הכיפורים. ובנוגע לכריתות ומיתות בית דין אז אומרים שיש את התשובה, מצרי-- תשובה ויום הכיפורים תולין, ואז אם הקב״ה ירצה הוא יביא לך, יביא את הייסורים כדי שיהיו ממרקים. זה בכללות הנקודה. יהיה להבין פה פשט.