תניא אגרת התשובה - פרק א - חלק א

00:00 נתחיל היום איגרת התשובה מהפרק א'. אז האלטער רבי אומר פה: תניא בסוף יומא, שלושה חילוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד. למדנו בסוף יומא, כמו שהרבי אומר, זה לא ממש סוף יומא, זה כמה דפים לפני הסוף. אבל מכללי זה נחשב כבר כל הדפים האלה שמה בסוף יומא, שמדברים הכל בנוגע לעניין התשובה. אז האלטער רבי קורא לזה סוף יומא. אז למדנו שמה שלושה חילוקי כפרה, שישנם שלושה סוגים של כפרה ותשובה עם כל אחד, וכל אחד מהם יש עבודה של תשובה ויש את העניין של הכפרה. אז תשובה צריך להיות בכולם. אבל בנוגע לכפרה ישנם שלושה סוגים של כפרה. זאת אומרת, האלטער רבי מביא פה את הברייתא הזאת. האלטער רבי מתחיל את איגרת התשובה עם הברייתא הזאת של מסכת יומא, כדי להוכיח שישנם שני עניינים: יש עניין של תשובה ויש עניין של כפרה, וזה שני דברים. יש תשובה, שזה עבודה בפני עצמה, את זה האלטער רבי הולך להסביר בהמשך הפרקים, מה זה המהות של תשובה, ובנוסף לזה יש עניין של כפרה, וזה שני דברים שונים כמו שרואים פה בברייתא, שמצד אחד אומרים שיש תשובה עם כל אחד, בכל האופנים של עבירות, הכל צריך להיות עניין של תשובה. לאידך גיסא, בנוגע לכפרה זה עניין בפני עצמו, ובזה ישנם שלושה חילוקי כפרה. אז האלטער רבי מביא את זה כדי קודם כל להסביר לנו שיש שני דברים: דבר אחד שזה תשובה, דבר שני שזה כפרה, וגם כן הוא רוצה להסביר לנו בזה ש-- אה, שדבר אחד לא תלוי בשני. זאת אומרת שיש מצב שהבן אדם צריך לעשות תשובה ובאופן, באופן, באופן-- חוץ מזה יש עוד עבודה של כפרה. זה עוד

02:18 עניין. אז מזה אנחנו מבינים שיש פה איזה עניין בעבודת השם שזה עבודת התשובה, שעל זה האלטער רבי יסביר הלאה בהמשך, בהמשך הפרק מה זה העניין של תשובה מצד עצמו. אחרי זה מה זה עניין של הכפרה. לאידך גיסא אנחנו מבינים שגם צריך להיות כפרה, כיוון שכדי שהבן אדם יגיע למצב של שלמות אז בוודאי שצריך להיות גם עניין של כפרה. אז גם זה האלטער רבי יסביר, מה העניין של תשובה, מה העניין של כפרה ולמה צריכים את שני הדברים. אז האלטער רבי מביא פה את הברייתא. אז הברייתא אומרת ככה: עבר על מצוות עשה ושב, בן אדם עבר על מצוות עשה ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו. אז הבן אדם, אינו זז משם הכוונה שתכף ומיד, ברגע שהיה תשובה, אז התשובה בעצמה פועלת גם כן את הכפרה. זאת אומרת שבנוגע למצוות עשה אומרים שהכפרה והתשובה באים ביחד. ברגע שהיה תשובה, אז עם התשובה עצמו כבר נפעל העניין של הכפרה. עבר על מצוות לא תעשה ושב, תשובה תולה לו ויום הכיפורים מכפר. אבל אם בן אדם עבר על מצוות לא תעשה, שם אומרים שצריך להיות תשובה וזה עדיין לא מספיק. צריך לחכות עד יום הכיפורים, וביום הכיפורים יש את הכפרה. אחרי זה למטה האלטער רבי יביא את ההמשך של הברייתא שיש גם כן מצב שלישי, שאם זה עניינים של כריתות ומיתות בית דין, דברים שיש בהם עונש של מיתה, אז אנחנו אומרים שלא מספיק אפילו יום כיפור. צריכים גם את העניין של ייסורים, כמו שהאלטער רבי יביא בסוף ה-- בסוף ה-- בסוף העמוד. אבל לפני שהאלטער רבי מביא את העניין ונגיע לכריתות ומיתות בית דין, האלטער

04:26 רבי יש פה סוגריים. סוגריים מאוד מעניינים ומאוד יסודיים בכללות בעבודת השם. הסוגריים האלה האלטער רבי בא לתרץ שאלה שנשאלת ברגע שלומדים את הברייתא. ברגע שאנחנו לומדים את הברייתא, והברייתא באה ואומרת שעל מצוות עשה ברגע שעושה תשובה חלה כפרה. מה שאין כן במצוות לא תעשה צריכים שני דברים. צריכים גם תשובה וגם יום כיפור. אז ממילא נשאלת מיד שאלה, הבן אדם רואה את זה, אז הוא רואה אם ככה בפשטות שמצוות לא תעשה זה יותר חמור ממצוות עשה. ברגע שאני רואה כזה דבר אז נשאלת שאלה על פי נגלה. איך זה מתאים עם מה שכתוב בגמרא שמצוות לא תעשה זה הפוך? שרואים בדברים אחרים להפך, שדווקא מצוות עשה נותנים לזה חשיבות יותר גדולה ממצוות לא תעשה. אז את השאלה הזאת האלטער רבי בא לתרץ פה מיד בהתחלת הפרק. אומר האלטער רבי: פירוש, דאף על גב דלעניין קיום מצוות עשה גדולה שדוחה לא תעשה. זה השאלה של האלטער רבי. איך אתה אומר שבנוגע לתשובה אז תשובה של לא תעשה זה תשובה יותר קשה. תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, לא תעשה זה תשובה יותר קשה ממצוות עשה. אנחנו רואים בגמרא שבנוגע לקיום המצווה אז אומרים להפך, שמצוות עשה יותר חשובה ממצוות לא תעשה. איפה רואים את זה? האלטער רבי לא מסביר, הוא סומך על זה שאנחנו יודעים את ההלכה. רואים את זה בהלכה של עשה דוחה לא תעשה. מצוות עשה-- סליחה, האלטער רבי כן מביא את זה אם אני לא-- מצוות עשה גדולה שדוחה לא תעשה. האלטער רבי אומר את זה. יש שה-שה-שהעשה דוחה לא תעשה. זה כלל כמה עניינים בש"ס. הגמרא במסכת שבת מאריכה בזה פרק רבי

06:32 אליעזר. שם הגמרא מאריכה את כל העניין של מה קורה בבן אדם שיש לו מצוות עשה של ברית מילה, ויש לו מצוות לא תעשה של צרעת, שאסור לו לקצוץ, לקצץ את הצרעת לדוגמה. ועל דרך זה כמה וכמה דוגמאות שיש מצוות עשה ומצוות לא תעשה ביחד, אז הפסק דין הוא שעשה דוחה לא תעשה. אז אם ככה רואים שמצוות עשה יותר חשובה, וכאן בנוגע לתשובה אומרים להפך. אז האלטער רבי מתרץ, אני אגיד בעל פה את הנקודה ואחרי זה נקרא בפנים. אז מה האלטער רבי בא לתרץ? אומר, יש הבדל לעניין קיום ולעניין החטא, זה שני דברים שונים. מדברים בנוגע לקיום, בן אדם בא לשאול מה לקיים, האם לקיים מצוות עשה או לקיים מצוות לא תעשה? אז בנוגע לקיום, אז בוודאי מצוות עשה היא יותר חשובה ממצוות לא תעשה. זה בנוגע לקיום. אבל אם מדברים בנוגע לחטא, בן אדם שנכשל במצוות עשה, נכשל בלא תעשה, אז הפגם בלא תעשה זה פגם יותר גדול ממצוות עשה. מה ההסברה בזה? אז מאוד מעניין, כי ההסברה הזאת האלטער רבי מביא את זה פה כי זה גם כן נוגע בתור יסוד כללי לכל איגרת התשובה. עוד מעט נראה למה. מה קורה? מה ההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה? מה הפעולה של מצוות עשה? מה הפעולה של מצוות לא תעשה? בכללות מצוות עשה ומצוות לא תעשה זה, זה תרי"ג מצוות. הקב"ה נתן לנו תרי"ג מצוות, תרי"ג מצוות. יש רמ"ח מצוות עשה ויש שס"ה מצוות לא תעשה. אבל מה התוכן שלהם? התוכן של המצוות עשה ומצוות לא תעשה. אז כמו שמוסבר בליקוטי תורה על פרשת בלק, האלטער רבי כותב שם בליקוטי תורה פרשת בלק, אומר

08:31 האלטער רבי שכשבונים בית למלך, ארמון למלך, יש שני דברים. דבר אחד זה שצריכים להוציא את כל הדברים המלוכלכים. בבית יש מלא אבק, לכלוך, כל מיני דברים לא טובים. צריכים להוציא מהבית, לנקות את הבית מכל דבר שיכול לגרום שאצל המלך יהיה, יהיה קפידה. אחרי זה יש דבר שני, שאת הבית צריכים למלא עם כלים יפים, עם כל מיני רהיטים יפים. אם אתה תכניס בבית כלים יפים והבית יהיה מלוכלך, אז קלקלת את כל העניין. ולכן שני עניינים שצריך בעבודה: צריכים להוציא את כל הלכלוך וצריכים גם כן להביא את כל, את כל הכלים היפים. ולכן, וזה ההבדל במצוות עשה ומצוות לא תעשה. מצוות לא תעשה, העניין של מצוות לא תעשה זה לשמור שלא יתלכלך. זה התפקיד של מצוות לא תעשה. לשמור שלא יתלכלך, זה התפקיד. המטרה במצוות לא תעשה זה שכל הדברים שמלכלכים, כל הדברים הבלתי רצויים, אז יהודי צריך לשמור על עצמו. מה שאין כן מצוות עשה, המטרה שלה זה להמשיך אור בעולם. זה התפקיד של מצוות עשה, שממשיכים אור אלוקי ומביאים אלוקות, מביאים קדושה, מביאים כלים, מכניסים כלים למלך. ולכן מה קורה? כשמגיע לעניין קיום, אז אומרים לבן אדם, אם הבן אדם יש לו פה מצב שהוא צריך להחליט מה לבחור, לבחור במצוות עשה, לבחור בלא תעשה. אם הוא יבחר בלא תעשה כי הוא לא רוצה ללכלך, הוא יבחר בלא תעשה והוא לא יעשה את העשה, אז הוא שמר שלא יהיה מלוכלך, אבל הוא הפסיד הזדמנות לעשות כלים לאלוקות. הוא לא המשיך אלוקות בעולם. מה שאין כן להיפך, אם הוא יעשה את, לא תעשה, את העשה, אף על פי שבגלל שהוא עושה את העשה הוא יצטרך

10:46 לעבור גם על הלא תעשה, אז לכלוך לא ילכלך. כי אם התורה אומרת לו שהוא צריך לעשות את זה, אז זה לא מלכלך. אין פה פגם, אין פה בעיה. מתי לא תעשה זה בעיה? כשהתורה אומרת לא לעשות. אבל אם התורה אומרת לו כן לעשות, אז להגיד שנהיה פה פגם, לא נהיה פה פגם כי התורה אמרה לו שזה מותר. ומצד שני יש לו את ההזדמנות להמשיך אלוקות בעולם על ידי זה שהוא מקיים את המצוות עשה. ולכן זה מה שהרב אומר לעניין קיום. כשמדברים בנוגע לקיום, אז מצוות עשה גדולה משל לא תעשה. עדיף העניין של מצוות עשה בנוגע לקיום, מכיוון שמצוות עשה יש לזה כוח מיוחד שממשיך אלוקות, ממשיך אור. אתה עושה פעולה חיובית שבלא תעשה אין לך את זה. רק בעשה יש לך את ההזדמנות הזאת. אה, יש פה פגם, הפגם לא יהיה כי התורה נותנת לך רשות לעשות את זה. אז זה ההבנה. זה הביאור על פי חסידות להבין למה בכלל, שבנוגע לקיום עשה יותר חשוב מלא תעשה. כי יש לך הזדמנות להביא אלוקות בעולם. זה בנוגע לקיום. מה קורה אבל בנוגע לעבירה? כשבן אדם חוטא, אז כאן נהיה הפוך. כשאני לא עושה מצוות עשה, מה קרה? אני הפסדתי הזדמנות להמשיך אלוקות בעולם. אז היה פה רק הפסד של הזדמנות להמשיך אלוקות. אז לא, זהו, הפסדת. היה לך אפשרות לעשות כלים לאלוקות, להמשיך אור לעולם. לא עשית את זה. הפסדת את ההזדמנות, אבל גם כן לא לכלכת, לא פגמת, רק לא עשית. אבל אם אתה עובר על לא תעשה, מה קורה? אתה גרמת פגם. עשית משהו לא טוב, משהו רע. אז עשית

12:45 פגם. עשית משהו שלילי, משהו, משהו, משהו של חושך. אז הוספת חושך בעולם, ולכן כשמגיע לתיקון, אומר האלטער רבי, אז מצוות עשה, אז מיד מוחלים לו. אה, הפסדתי הזדמנות שיכולתי להמשיך אלוקות בעולם. מה שהפסדת הפסדת, בין כה תשובה לא יעזור, לא יעזור. תשובה לא יעזור עם כיפור. כי ההזדמנות של הנחת תפילין שהייתה לך ולא הנחת, לא תוכל להשלים את זה. מחר תתחיל להניח תפילין. זה יהיה תפילין של מחר. התפילין של אתמול זה כבר עבר, אז בין כה לא יכולים להמשיך את האור שהפסדת. זה רק, רק לתקן את המרידה. כשאדם עושה עבירה היה מרד במלכות, מרד במלכות. אז זה תשובה. תשובה, מוחלין לו, גמרנו. אבל במצוות לא תעשה, חוץ מהמרידה, מהפריקת עול שעשית עבירה, אתה גם עשית פגם. כשאתה עובר על לא תעשה, אכלת טרף, חיללת שבת, עשית פגם גם בנפש, גם בעולם הזה. עוד מעט נראה בפנים מה שהאלטער רבי מסביר. אז במילא, מכיוון שכאן עשית פגם, אז זה הרבה יותר גרוע. ולכן על זה צריכים לא רק תשובה כדי להוריד את המרידה, צריכים לחכות ליום כיפור, שאז מנקים את הפגמים, כמו שהאלטער רבי יסביר עכשיו בהמשך הפרק. אז זה היסוד של הביאור שהאלטער רבי בא להסביר פה בסוגריים. השאלה, למה האלטער רבי רוצה, למה מגיע כל האריכות הזאת כאן בהתחלת העניין? אז לכאורה מה המטרה שהאלטער רבי רוצה להסביר פה את העניין הזה עכשיו? הסוגריים האלה, זה לכאורה שאלה. אחד הבחורים שואל פה: לכאורה זה שאלה בנגלה, שזה האלטער רבי בשאלה מגיע בהלכה. למה זה מגיע פה להסביר את השאלה הזאת? אז זה אנחנו נסביר את

15:01 זה עוד מעט. אני רוצה קודם כל לקרוא קצת בפנים. אומר האלטער רבי: פירוש, דאף על גב דלעניין קיום מצוות עשה, קיום מצוות עשה גדולה שדוחה לא תעשה, היינו משום שעל ידי קיום מצוות עשה ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהאור העליון ברוך הוא. כשבן אדם מקיים מצוות עשה, אז על ידי זה הוא ממשיך אור אלוקי בעולמות עליונים מהאור העליון ברוך הוא, כמו שכתוב בזוהר: רמ"ח פיקודין אינון רמ"ח איברין דמלכא. אז זה היה אומר שכל מצווה זה איבר של הקדוש ברוך הוא כביכול. כמו שאיבר ממשיך חיות, רואים במוחש כשמתקנים את האיבר, כשעושים כל מיני אקסרסייז, אקסרסייז ועובדים עם האיבר, על ידי זה האיבר ממשיך יותר חיות מהנפש. על דרך זה כל מצווה שיהודי עושה הוא ממשיך אור אלוקי בתוך הכלים, שזה העניין של למשוך אור ושפע בעולמות עליונים שנעשה על ידי כל מצווה. וגם על נפש אלוקית. חוץ ממה שפועלים למעלה בעולמות, אז זה פועל גם כן תוספת אור וקדושה על היהודי עצמו, כמו שכתוב: אשר קידשנו במצוותיו. על ידי מצווה יהודי נהיה קדוש. זאת אומרת היהודי מקבל תוספת קדושה. נפש אלוקית היא קדושה מצד עצמה. אבל אומרים אשר קידשנו במצוותיו. זה אומר שעל ידי קיום המצוות נעשית תוספת קדושה על האדם, שזה כל העניין של מצוות. על ידי מצוות בן אדם מתעלה מבחינת קודש העליון, ונמשך בו, בסביב כל ההמשכה של אלוקות מאוד גבוה. אז במילא, מכיוון שמצוות עשה יש לזה שתי המעלות האלה, גם בנוגע לעולם זה פועל תוספת וגם בנוגע ליהודי זה פועל אצלו תוספת. לכן לעניין קיום מצוות עשה יותר חשוב מלא

17:01 תעשה, זה אין לך את זה. אה, יש פגם כשהקדוש ברוך הוא אומר לך שמותר, אז אין פגם, ולכן עשה דוחה לא תעשה. אבל לעניין תשובה, אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו יתברך ולא עשה מאמר המלך, מה שאין כן בנוגע לתשובה, אז כאן בנוגע ללא תעשה צריכים יום כיפור. מה שאין כן במצוות עשה, ובנוגע לתשובה אומרים מוחלין לו מיד. למה? אז האדמו"ר אומר: אבל לעניין תשובה, אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו יתברך ולא עשה מאמר המלך. ברגע שעשית תשובה אז הקדוש ברוך הוא מוחל לך על המרידה במלכות. זה המטרה של תשובה. אבל בנוגע לאור שהיית צריך להמשיך ולא המשכת, מכל מקום האור נעדר וכו'. האור שהיית צריך להמשיך בעולם, אז זה הפסדת. זה אתה לא יכול לתקן את זה. אז ממילא לא יעזור לחכות ליום כיפור. אז האדמו"ר רוצה ככה להביא מקור שגם מצוות עשה זה לא בגלל שזה יותר קל, לכן אומרים אינו זז עד שמוחלין לו, שמיד מוחלין לו בגלל שזה יותר קל; בגלל שההמשכה של האור, הנה אתה לא יכול להמשיך את זה, היא נעדרת. וכמאמר רז"ל על הפסוק: מעוות לא יוכל לתקון, זה שביטל קריאת שמע של ערבית או וכו'. אומרים חז"ל שיש בן אדם שהוא עושה עבירה ואין לזה תיקון. איזה דוגמה של מעוות שלא יוכל לתקון? מצוות עשה. מצוות עשה. יש לך הזדמנות להניח תפילין ויום אחד לא הנחת תפילין. אז זהו, היית צריך להגיד קריאת שמע ולא אמרת קריאת שמע. אתה תעשה תשובה וממחר תתחיל להגיד קריאת שמע. אז הקריאת שמע

18:57 של מחר תהיה קריאת שמע. אבל הקריאת שמע של אתמול הפסדת. לא יכולים לתקן את זה. דאף שנזהר מעתה לקרות קריאת שמע של ערבית ושחרית לעולם, אין תשובה מועלת לתקן מה שביטל פעם אחת. זה שהוא יעשה קריאת שמע מהיום והלאה, זה לא יעזור לתקן את כל, את כל, את הקריאת שמע של אתמול שהוא לא קרא. אי אפשר לתקן את זה, ולכן אומרים אינו זז מזה שמוחלין לו, כי בנוגע אל התיקון, בנוגע אל ה-- אין לזה תיקון. לא יכולים לתקן. אבל באמת, מצוות לא תעשה, מה קורה בנוגע אל לא תעשה? לא תעשה, הבעיה של לא תעשה זה הפגם, הלכלוך. בנוגע אל הלכלוך אז אומרים שצריך לחכות עד יום כיפור. עובר על מצוות לא תעשה, על ידי שנדבק הרע בנפשו. אדם עושה עבירה, אז נדבק רע בנפש של הבן אדם. עושה פגם למעלה בשורשו ומקור חוצבה. באותו רגע שבן אדם עושה עבירה אז הוא פוגם בנפש שלו למטה, ובמילא נהיה פגם גם כן בשורש הנשמה, איך שהיא למעלה, בלבושים די' ספירות דעשיה. כמו שכתוב בתיקוני זוהר: לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא וכולי. זה כתוב בזוהר, כתוב ששורש הנשמה שלמטה זה פה למטה, בעולם העשייה. שזה הפשט לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא. יש לבושים של, לבושים של בי"ע, שבלבושים האלה יוצאים הנשמות. זה שלנשמה פגם שנהיה פה למטה, זה פוגם בלבושים של הנשמה בעשייה הרוחנית. לכך אין כפרה לנפש ולא למעלה עד יום הכיפורים. מכיוון שכאן יש גם כן פגם בנפש, אז כדי לתקן את הפגם בנפש, על זה צריכים לחכות עד יום הכיפורים. כמו שכתוב: וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם וכולי.

20:58 שהקב"ה מכפר ביום הכיפורים, זה זמן של כפרה שהקב"ה מכפר על טומאות בני ישראל, מפשעים. לפני ה' תטהרו, לפני ה' דייקא. העניין של יום הכיפורים, אז יש את הכפרה לפני ה', ואדמו"ר הזקן מדייק: לפני ה' דייקא. מה הפירוש? הפירוש הוא כשאדם עושה עבירה אז הוא פוגם בנפש. זה מה שאמרנו קודם. ובגלל שהנפש מגיעה מהקב"ה סוף כל סוף, אז על ידי הפגם בנפש נהיה פגם גם בשורש של הנפש, שורש הנשמה. עכשיו אנחנו יודעים ששורש הנשמה זה משם ה'. עוד מעט אדמו"ר הזקן יסביר בהמשך הפרקים פה באגרת התשובה. שורש הנשמה זה בשם ה', חלק ה' עמו. אז האותיות יו"ד ק"י וא"ו ק"י, נעשה בהם פגם גם כן. כי על ידי שהוא פוגם בעבודה שלו פה למטה בנפש שלו, אז על ידי זה הוא פוגם בשורשו, עד פגם ביו"ד ק"י וא"ו ק"י. איך נהיה התיקון של הפגם הזה? על זה אומרים שביום הכיפורים, מכיוון שאז לפני ה' תטהרו, ביום הכיפורים מתגלה אור אלוקי שמדרגה יותר גבוהה גם משם ה', לפני ה', ולכן מצד הגילוי שלפני ה' אז נעשה תיקון על כל העבירות ומתקנים את כל הפגמים. אז זה, אז לכן בנוגע ללא תעשה צריך כיפור. אז מה יוצא מפה? יוצא מפה שיש פה שני פרטים למה זה אי אפשר לזלזל במצוות עשה. יש שתי סיבות. זה שאומרים שבמצוות עשה מוחלים לו מיד, מה שאין כן במצוות לא תעשה צריכים לחכות עד יום כיפורים. יש פה שתי סיבות לזה. דבר ראשון, בגלל שבמצוות עשה בין כה אי אפשר לתקן את זה. זה דבר אחד. ובין כה אי אפשר לתקן את זה, זה מראה עוד יותר על החומרה של המצוות.

23:13 מצוות עשה, שאי אפשר לתקן את זה, מה הפירוש לתקן? אז זה סיבה אחת, נקודה אחת שרואים את החומרה של מצוות עשה, ועוד דבר שרואים את החומרה של מצוות עשה בנוגע לקיום. שבנוגע לקיום אנחנו אומרים שקיום מצוות עשה יותר חשוב מלאו מצוות. זאת אומרת האלטער רבי רוצה עם כל האריכות פה להסביר שתי סיבות, אני לא יודע אם אמרתי את זה נכון, שהרבי רוצה להסביר פה שתי סיבות למה מצוות עשה יש לזה חשיבות יותר גדולה ממצוות לא תעשה. יש פה שתי סיבות. הן מצוות עשה יותר חשוב ממצוות לא תעשה בנוגע לקיום, שזה ממשיך הלאה. כי כל המעלה שיש בעשה אז בקיום נוגע, ולכן עשה דוחה לא תעשה, וגם בנוגע לתשובה. אל תחשוב שזה שהתשובה יותר קלה זה בגלל שזה יותר קל. זה יותר קל בגלל שאי אפשר לתקן את זה. אז משני הצדדים, הן מצד עניין הקיום והן מצד עניין התשובה, אז אנחנו מבינים שמצוות עשה יש בזה חומר מאוד מיוחד וצריכים זהירות מאוד מיוחדת. ולכן האלטער רבי מסיים פה את הסוגריים ואומר: ולא כן, אין ללמוד מכאן שום קולא חס ושלום במצוות עשה, ובפרט בתלמוד תורה. אומר האלטער רבי, לפי מה שהסברנו עכשיו שמצוות עשה זה דבר כל כך חמור, אז ממילא מובן שאי אפשר לקחת מכאן שום קולא במצוות עשה. לדעת שהדבר הזה צריכים זהירות מאוד מיוחדת במצוות עשה. אף על פי שכשאתה לומד הגמרא, הגמרא ביומא, נראה לך שזה יותר קל, תדע לך שזה הפוך. אדרבה, העניין של מצוות עשה זה הרבה יותר חמור, ואפילו עד כדי כך שאי אפשר לתקן את זה, ובמילא צריכים מאוד מאוד מאוד זהירים בגישה למצוות עשה, ובפרט בתלמוד.

25:06 תורה. האלטער רבי מדבר פה מצוות עשה, מכיוון שאנחנו יודעים שתלמוד תורה זה המצווה הכי חמורה, ותלמוד תורה כנגד כולם. כל העניין של תלמוד תורה, וממילא חוסר הזהירות בזמן תלמוד תורה, צריכים בשביל זה הרבה יותר זהירות. ואדרבה, אמרו חז"ל: ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וכולי, אף שהן כריתות ומיתות בית דין, ולא ויתר על ביטול תלמוד תורה. עד כדי כך אנחנו רואים שצריך להיות זהירות בעניין של מצוות עשה בכלל ותלמוד תורה בפרט. האלטער רבי אומר, בפרט בתלמוד תורה רואים שהגמרא אומרת שהקדוש ברוך הוא ויתר על העבירות הכי חמורות, שהן כריתות ומיתות בית דין, שעל זה אנחנו נלמד עוד מעט. עדיין לא למדנו שלהגיע לתשובה זה הדבר הכי קשה, כי צריכים על זה גם ייסורים רחמנא ליצלן. ואף על פי כן כתוב שהקדוש ברוך הוא ויתר על זה ולא ויתר על ביטול תלמוד תורה. מה הפירוש? הפירוש הוא, הגמרא אומרת, יש פסוק בירמיהו הנביא. הפסוק אומר: על מה אבדה הארץ? על שלושה פשעי סדומיים[?], לא זוכר, ועל ארבעה לא אשיבנו. זה פסוק בירמיה. הפסוק אומר, מה קרה? למה אבדה הארץ? למה הקדוש ברוך הוא החריב את בית המקדש והחריב את ירושלים? אז הוא אומר על מה? על שלושה פשעי, זה ג' עבירות, עבודה זרה ושפיכות דמים. אחרי זה אומר: ועל ארבעה לא אשיבנו. אז זה הגמרא אומרת: ויתר הקדוש ברוך הוא על ג' עבירות. אף על פי שאז היו העבירות הכי חמורות. הקדוש ברוך הוא על זה עצמו עדיין לא היה מוותר, אבל לא ויתר על ביטול תלמוד תורה. כמו שמובא, בבחינת הפשט הוא לא חס ושלום

27:04 שהקדוש ברוך הוא ויתר כאילו שלא אכפת לו ג' עבירות, חס ושלום. כאילו אם היה אצל בני ישראל העניין של תלמוד תורה, על פי מה שלומדים פה בתניא זה מובן על פי מה שהאלטער רבי אומר, שמצוות עשה ממשיך אור אלוקי גדול מאוד. תורה ודאי שממשיך אור אלוקי עוד יותר גדול. אז אם בני ישראל היו לומדים תורה, כמובן תורה, נשיאת תורה, תורה כמו שצריך ללמוד, אז היו ממשיכים אין סוף, וכזה היה פועל שהיה מתקן את הפגם של הג' עבירות. מכיוון שלא למדו תורה כדבעי, וממילא לא היה המשכת אור אלוקי בעולם. כשלא היה המשכת אור אלוקי בעולם, אז לכן גם הג' עבירות לא יכלו לתקן אותם. זה הביאור. זה לא פשט של ויתר כפשוטו כמשמעו. והאלטער רבי מסביר את זה, כאילו אומרים: אילו יצויר אם היה תורה, אז הקדוש ברוך הוא היה גם כן, היו ממלאים את הפגמים. היו פועלים כבר, גם הפגם של ג' עבירות היה מתוקן בלי ייסורים. כיוון שלא היה את העניין של נשיאת התורה, ממילא גם הג'... הקדוש ברוך הוא לא ויתר על זה. זה הביאור. מה אנחנו רואים מזה? רואים מזה עד כמה גדול החשיבות של מצוות עשה בכלל ומצוות תלמוד תורה בפרט, שעל ידי זה ממשיכים אור אלוקי בעולם. אז למה האלטער רבי כתב פה את הסוגריים? בפשטות העניין הוא שהאלטער רבי רוצה להדגיש את החביבות, גודל העילוי של העניין של מצוות עשה. שזה אחד מיסודות תורת החסידות. חסידות חב"ד, חסידות בכלל. היה הדגש בעניין של מצוות עשה. ושהיה אצלם בזמן ההוא, כידוע לפני הבעל שם טוב, אז היה העניין של יראת העונש, וכל העניין

29:04 הזה. אז היהודים עבדו את הקדוש ברוך הוא רק מצד יראה ויראת העונש וכולי. אז בנוגע ללא תעשה היה יותר פחד, מה שאין כן במצוות עשה היה יותר זלזול, וזה היה מיוסד על הגמרא הזאת. כיוון שרואים שמצוות עשה מוחלים מיד, אז רואים שמצוות עשה זה לא כל כך בעיה. לא תעשה זה יותר חמור, כי אז אתה כאילו פוגם ונפגם. אז האלטער רבי רוצה להסביר איך שצריכים — זה פשוט טעות בכל הגישה. אדרבה, זה אחד מיסודות החסידות שהתגלה על ידי הבעל שם טוב, שעיקר תכלית ירידת הנשמה למטה זה לא בשביל לא לעשות עבירות, אלא בשביל לעשות מצוות. בשביל להמשיך את האלוקות בעולם. עכשיו זה היה עניין העשה טוב, ועל זה העיקר תורת החסידות. עכשיו אצל הבעלי מוסר היה עיקר ההתעסקות, עיקר הכוח בסור מרע, וחסידות התחיל לגלות את הכוח בעשה טוב. וזה האלטער רבי רוצה להסביר פה מיד כשמביא את הברייתא, להסביר את המעלה של העשה טוב. זה הביאור. ביאור אחד שחסידים אומרים. אחרי זה יש עוד ביאור, יש — הרבי כותב במכתב, ונסביר בשיעור הבא בעזרת השם.