לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ז - חלק ג

00:01 אדמו"ר אומר פה שיש את העניין של יציאת מצרים בכל יום ויום. וכדאי, בכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו יוצא היום ממצרים. ואדמו"ר מסביר שהעניין שבכל דור, בכל יום ויום, הכוונה שיש אצל יהודי יציאת מצרים בכל יום. מה העניין של יציאת מצרים בכל יום? בראייה של כל יהודי זה שהנפש האלוקית יוצאת ממאסר הגוף ונפש הבהמית. ומתי זה, היציאה הזאת של הנפש האלוקית? אומר אדמו"ר שבעצם זה קורה כל הזמן. כשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, כל פעולה של מצווה שיהודי עושה, או כל פעם שיהודי לומד תורה, אז הנפש האלוקית יוצאת ממאסר הגוף ונפש הבהמית ומתחברת עם אין סוף. בפרט, אומר אדמו"ר, זה קורה בזמן של קריאת שמע. למה? כי בקריאת שמע אומרים בפירוש העניין של התאחדות עם אין סוף. עניין של קריאת שמע זה קבלת מלכות שמיים. בפירוש, כשאומרים ה' אלוקינו ה' אחד, אז ההתאחדות עם אין סוף בקריאת שמע היא יותר בשלימות, יותר בגילוי. ואדמו"ר אמר שהעניין הזה, זה הדרך כמו אצל האבות, שאצל האבות היה, ראינו על אברהם, שהיה אצלו העניין של התאחדות באלוקות. הדרך זה אצל כל יהודי בשעה שהוא לומד תורה ומקיים מצוות. אדמו"ר מסביר שיש אבל הבדל בין איך שזה אצל האבות ואיך שזה אצלנו עכשיו אחרי מתן תורה. האבות היו לפני מתן תורה, ולפני מתן תורה היה צריך להיות ״מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו״. לפני מתן תורה אברהם אבינו היה צריך להגיע לזה בעצמו על ידי עבודה שלו, ואז הוא הגיע לכל העניינים האלה, שהגיע להיות לו קרבה לאלוקות. מה שאין כן אנחנו קיבלנו את זה באופן של ירושה ומתנה. הקב"ה נתן לנו את התורה כמו שעכשיו

02:11 אנחנו הולכים להמשיך ללמוד בפנים הפרק. אז הסברנו בשיעור הקודם מה ההבדל. למה אדמו"ר מביא כאן את ההבדל הזה בין אבות למשה רבנו? בין מתן תורה, לפני מתן תורה ואחרי מתן תורה. מה זה הגיע לכאן בפרק הזה, שאדמו"ר רוצה להסביר את העניין של יציאת מצרים בנפש? מה הגיע כאן להסביר שאצלנו זה באופן אחר מאצל האבות? אז הסברנו בשיעור הקודם שיש בזה שלושה עניינים. עניין אחד שהרב רוצה להגיד שזה שייך לכל אחד. פעם אברהם אבינו היה צריך להגיע באופן מיוחד. היום זה שייך לכל אחד. כיוון שקיבלנו את זה בדרך מתנה וירושה אחרי מתן תורה, אז כל יהודי, אפילו יהודי פשוט, יכול להגיע להתחבר לאלוקות. אחרי זה הסברנו יותר בעומק שיש כאן. כשאדמו"ר מביא את זה פה, כדי להדגיש עוד יותר את הכמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם. הרי פרק מ"ז זה המשך לפרק מ"ו, שכאן אדמו"ר בא להסביר כמה כמים הפנים לפנים, שכל מה שאנחנו מבינים יותר את הגדלות של המלך ויותר את השפלות של האדם, אז עוד יותר מדגיש את הכמים הפנים לפנים. אז מילא כשמתבוננים אצל אברהם אבינו, אז לא היה. היה חסר בשני הצדדים. אצל אברהם אבינו, דבר ראשון, אברהם אבינו לא היה בדרגה של שפלות, אז אברהם אבינו אי אפשר להגיד שהוא היה במצב של איש מנוול באשפה, כל המילים שאדמו"ר אמר קודם. אדרבה, רוב גופו של אברהם הזדכך, ועבד על עצמו, מראה שהוא היה במדרגה. אז יכולים לחשוב שזה שאברהם אבינו זכה להתחבר עם אלוקות זה מצד הדרגה שלו, מצד עבודתו, מצד יגיעתו. מה שאין כן אחרי מתן תורה, שאומרים ירושה מתנה לנו. מה זה מדגיש? שאפילו שהבן אדם

04:07 לא עושה מצד עצמו עבודה ויגיעה, הוא מקבל את זה במתנה. אתה מקיים מצווה, זאת אומרת, באותו רגע אתה מתקשר לאלוקות. לא דורשים ממך שום התאמצות מיוחדת. אז זה מראה עוד יותר את הצד הזה, שאפילו בן אדם שהוא נבזה ושפל בתכלית השפלות, אז בזה, אז המלך מגיע אליו. אז זה מבטא עוד יותר את הכמים הפנים לפנים בצד הזה של שפלות עוד. ולאידך גיסא גם כן, בנוגע לרוממותו של הקב"ה, שזה גם חלק מהכמים הפנים לפנים. אז הרי מבוסס על הדרגה באלוקות שאנחנו מגיעים, זה הרבה יותר גבוה מהדרגה באלוקות שאברהם אבינו הגיע. למה? כמו שדיברנו בשיעור הקודם, שאברהם אבינו, מכיוון שזה היה על ידי עבודה שלו, אז הוא הגיע רק למקסימום שנברא יכול להגיע על ידי עבודה שלו. נברא על ידי עבודה שלו יכול להגיע רק לשורש הנבראים. זאת אומרת, הוא רק יכול להגיע לדרגה באלוקות שלמעלה מעולם, ספירת המלכות מאלוקות ששייכת לעולם, אבל לא לעצם, לא לאין סוף עצמו. מה שאין כן כשנותנים בדרך מתנה במתן תורה, היה אז גילוי מלמעלה למטה לא לפי ערך עבודת הנבראים. אז כשהגילוי זה מלמעלה מצד אלוקות, אז הגילוי זה בלי הגבולות. אז ממילא איזה דרגה באלוקות מתגלה על ידי זה? זה הדרגה של אין סוף שלמעלה מעולם. אז ממילא יוצא שהכמים הפנים לפנים זה משני הצדדים, הן מצד השפלות, שהבן אדם נמצא במצב של שפלות, שהוא לא הכין את עצמו כדי לקבל את הגילוי, והן איזה דרגה באלוקות מתקרבת אליו. לא החיצוניות של המלך, אלא המלך, כפי שהוא באופן הכי נעלה, בעצם עצמו, הוא יורד אל הבן אדם. לאיזה בן אדם? בן אדם שהוא לא הכין את עצמו ולא כלי, ומתקשר אליו על

05:54 על ידי תירוץ. אז ממילא זה מגיע כאן לכל המשך העניינים שאנחנו לומדים פה בפרק מ"ז. על ידי זה, בנוסף לזה, ממילא שאחרי מתן תורה אז מתעורר יותר ה"כמים הפנים לפנים", גודל האהבה שיש לקדוש ברוך הוא ליהודי, והקדוש ברוך הוא באיזה דרגה הכי גבוהה שלו עם היהודי באופן הכי פשוט שנמצא הכי נבזה ושפל. זה הנקודה שדיברנו בשיעור הקודם. העניין הזה הרי לומדים עכשיו במאמר ליקוטי תורה, שאדמו"ר הזקן מביא את הפסוק בשיר השירים, "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך". שהחילוק בין עבודת האבות לפני מתן תורה והעבודה של אחרי מתן תורה, שלפני מתן תורה זה "לריח שמניך", היה רק ריח רוחני. זה עבודה, היה עבודה רוחנית. והעבודה רוחנית, אז זה רק מקבל האור בבחינת ריח, שזה האור החיצוני. אבל שאין זה לא עצמות. מה שאין כן אחרי מתן תורה זה "שמן תורק". זה השמן עצמו, כי לעצם צריך עצמות. זה דווקא על ידי מה? על ידי מצוות מעשיות שפועלים בזמן, בזמן שאחרי מתן תורה. אז זה מדגיש את הנקודה הזאת, מה שהאלטער רבי אומר. עכשיו, כשמסתכלים פה בעניין, האלטער רבי אומר שתי לשונות. הלשון של האלטער רבי, תסתכלו למטה שורה אחרונה. האלטער רבי אומר את הלשון: "אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו". האלטער רבי משתמש עם שתי לשונות, לשון של ירושה ולשון של מתנה. מה זה שתי הלשונות ירושה ומתנה? יש בזה כמה ביאורים פה. בקיצור, על כל פנים, אחד הביאורים: ירושה זה מה שקיבלנו מהאבות. זאת אומרת שהעניינים שהיה אצל האבות, שאברהם אבינו, מה שהאלטער רבי אמר קודם, שאברהם אבינו נהיה מרכבה לאלוקות על ידי עבודתו, ומידת האהבה נהיה מרכבה למידת האהבה.

08:13 על דרך זה יצחק מידת היראה וכל זה. אז האבות נתנו את זה בירושה לבנים. זה עבר בירושה מהאבות לכל אחד ואחד עד סוף כל הדורות. אז ירושה הולך לא על הגילוי של מתן תורה. ירושה הולך על הגילוי של האבות. שמה שהאבות פעלו על ידי עבודתם, זה הם העבירו את זה בירושה לכל אחד ואחד מישראל. מתנה זה מה שקיבלנו במתן תורה. זה שני עניינים שונים. אז הרבי רוצה להגיד שאנחנו, יש לנו שני המידות. יש לנו את המידה שקיבלנו בירושה. גם העניינים שהאבות פעלו על ידי עבודתם, גם זה יש לנו את זה, וזה קיבלנו בירושה שהאבות הורישו את זה לבני ישראל עד כל הדורות. שכל יהודי יש לו את הכוח על ידי עבודתו להתקשר לאלוקות. וחוץ מזה יש לנו גם כן עניינים שקיבלנו חדשים, שהאבות לא הגיעו לזה, כמו שאמרנו קודם, עניינים שקיבלנו בדרך מתנה. אז קודם כול העניין של ירושה. למה האלטער רבי מביא את זה פה? העניין הזה שגם העניינים, הרי לפי מה שהסברנו קודם, עיקר החידוש של האלטער רבי זה שאחרי מתן תורה יש לנו גילויים יותר גבוהים. ולמה האלטער רבי רוצה להדגיש גם את העניין הזה שקיבלנו בירושה? כי יש גם בזה נקודה מיוחדת, גם בזה. גם הנקודה הזאת של ירושה מתבטא העניין של כמים הפנים לפנים. האבות היו צריכים להתייגע כדי להתקרב לאלוקות. האבות היו צריכים להתייגע כדי להתקשר לאלוקות. עבודה וזיכוך ובירור וכל העניינים האלה. עכשיו היה יכול להיות בפשטות, דרך הטבע, בן אדם לא מוריש עניינים של עבודה. עניינים של עבודה זה אתה צריך לעבוד לבד. אם אבא שלך הוא היה תלמיד חכם מאוד גדול, זה לא מבטיח שאתה תהיה תלמיד

10:19 חכם. היה אבא שלו תלמיד חכם. אם אבא שלך התייגע בעבודה והגיע והגיע לדרגה בעבודה, זה לא שייך לבן. הבן צריך להגיע לבד. כן, אתה יכול לעזור לו, אבל זה לא, זה לא מבטיח. הוא צריך לעבוד לבד. מה פתאום שזה יעבור בירושה? וזה גם כן גודל האהבה. גם בזה מתבטא גודל האהבה של הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא עשה שגם העניינים שהאבות פעלו על ידי עבודתם נמשכו בירושה לכל יהודי. כי הרי ירושה, אתה יכול לרשת כסף, אתה יכול לרשת נכסים, כל מיני דברים כאלה. אבל עניינים שבאים דרך עבודה זה עבודה. זה לא, זה לא ירושה. וזה החידוש שאדמו"ר הזקן אומר את זה גם כן בפרק י"ח בתניא, שאברהם אבינו היה מרכבה לאלוקות, אהבת ה' שאברהם אבינו היה לו, הוא הוריש את האהבה שלו לכל היהודים עד סוף כל הדורות. אז בזה גם כן מתבטא העניין של גודל האהבה של הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא עשה שהעניינים שהאבות פעלו על ידי עבודתם גם הם נמשכו בדרך ירושה והם עברו לכל אחד ואחד מבני ישראל. זה נקודה אחת. זה נקודה אחת של אהבה שמתבטא את ה"כמים הפנים לפנים". הרבי מוסיף עוד נקודה, מתנה, שזה העניין השני שאמרנו, החידוש של מתן תורה. ירושה זה אתה מקבל מה שהיה לאבא וזה מה שאתה מקבל. לא משהו יותר מזה. רק מה, אתה מקבל את זה דרך ירושה, זה שלך. היורש במקום המוריש, כל המעלות של ירושה, אבל רק מה שאבא שלך היה לו, לא יותר מזה. מתנה זה כל הנותן בעין יפה נותן. מתנה זה בכלל לא לפי ערך גדרי המקבל. מתנה זה לפי

12:14 ערך הנותן. אחד מהשיחות הוסיף שבירושה זה צריך להיות על כל פנים איזה שהוא יחס, ראוי ליורשו. צריך להיות ראוי לזה. לא כל אחד יורש. צריך להיות בן, צריך להיות. אבל כשמגיע למתנה אין שום הגבלות, והנתינה זה דרך מתנה. איזו דרגה הוא נותן? הוא נותן לפי ערך הנותן. זה ההבדל בין מתנה למכירה. במכירה זה לפי ערך המקבל, ומתנה זה לפי ערך הנותן. וזה שתי הפרטים שהרבי בא להגיד פה, שאצלנו, אנחנו בני ישראל, בתורה עכשיו אחרי מתן תורה, יש לנו גם את המעלה של ירושה, מה שקיבלנו מהאבות דרך ירושה. ובנוסף לזה יש לנו גם כן המעלה של מתנה, שהנותן בעין יפה נותן, שהקדוש ברוך הוא נותן לנו לפי ערך גדרי הנותן, שזה עצמותו ומהותו יתברך. כמו שהרבי הולך הלאה וממשיך בהמשך הפרק.