לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק ט"ז

00:00 דובר 1 אוקיי, אנחנו אוחזים בסוף פרק מ"ו ודיברנו-- התחלנו לדבר על החלק האחרון. נקרא את זה עוד פעם ונשארנו להבין מה האלטער רבי רוצה להוסיף פה. האלטער רבי מדבר פה בסוף הפרק על הפסוק, "ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך". שהפסוק אומר שאף על פי שאני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, עכשיו כמו בהמה, הוא לא מרגיש. אין לו דעת. זה העניין של בהמה שאין לה דעת. דעת זה לשון הרגשה. אין לו הרגשה, לא מרגיש איך על ידי קיום מצוות מתגלה בו האין סוף, קדושתו של הקדוש ברוך הוא. שזה ההבדל בין צדיק. צדיק יש לו גוף מזוכך, גוף שהוא זיכך אותו כל כך שכשהוא מקיים מצווה הוא מרגיש את האין סוף, ולכן יהיה אצלו אהבה ויראה, יהיה אצלו תענוג, שמחה, כל מיני עניינים רוחניים. מה שאין כן אני כמו בהמה, שאף על פי שאני מקיים מצווה ואני לא מרגיש את הייחוד שנהיה על ידי זה, אף על פי כן אומרים "ואני תמיד עמך". הייחוד זה אותו ייחוד. אין הבדל בעצם העניין, באמיתית העניינים. אז גם עם הארץ וגם בו יש לו אותו ייחוד ומלכות, אף על פי שלא מרגיש את זה. גם כשאינו חש ואינו מרגיש. שלכן יש אותה הלכה, אותו דין ואותה קדושה יש גם אצל עם הארץ כמו צדיק גמור. זה ככה זה בהלכה. עניינים של סקילה וכרת, זה כל העניינים שאפשר להסביר. על זה האלטער רבי שואל פה בסוף הפרק: לפי זה לא מובן למה כתוב "בהמות" לשון רבים. כי הרי כל הפסוק כתוב בלשון יחיד. "ואני בער ולא אדע" כתוב בלשון יחיד. אז היה צריך להיות

02:07 דובר 1 כתוב גם "בהמה" לשון יחיד, "בהמה הייתי עמך". למה כתוב "בהמות" לשון רבים? אז על זה האלטער רבי מסביר, בוא נקרא עוד פעם בפנים: מה שכתוב "בהמות" לשון רבים, לרמז כי לפניו יתברך, מדברים כלפי הקדוש ברוך הוא, ביחס לקדוש ברוך הוא, גם בחינת דעת עליון הכולל חסד וגבורה נדמה כבהמות. אפילו דעת עליון שכולל חסד וגבורה. מה שאמרנו קודם. אמרנו הרי קודם שאצל הצדיק יש לו דעת, והדעת שיש לצדיק זה דעת כזה שכולל חסד וגבורה. דעת זה לשון הרגשה, ומצד זה שהוא מרגיש את האין סוף, מרגיש אלוקות, נהיה אצלו העניין של חסד וגבורה, אהבה ויראה. האלטער רבי מוסיף פה את המילים "דעת עליון", לא כותב סתם דעת. הוא כותב דעת עליון. האלטער רבי רוצה להגיד שלא רק הדעת של הצדיק, אלא גם הכוונה לדעת שיש בעולם האצילות, שזה המקור של הדעת של הצדיק. הוא לא מתכוון כאן דעת עליון ולא דעת תחתון. ואת זה צריכים להבין פה. האלטער רבי, יש בספרים שמדברים דעת עליון, דעת תחתון. האלטער רבי לא מתכוון פה למדרגה, הוא מתכוון פה דעת עליון. הדעת של מעלה. אפילו הדעת כפי שזה למעלה, בעולם האצילות, שזה המקור של זה גופא שלצדיק יש לו דעת. זה גופא שהצדיק יש לו דעת, זה בגלל שהוא משתלשל מהדעת של מעלה. יש למעלה בחינת הדעת, שלמעלה הדעת כולל חסד וגבורה. דעת דאצילות. על דרך זה מזה משתלשל לנשמות הצדיקים, נשמות האצילות, שגם בהם יש את הדעת, שזה העניין של חסד וגבורה, אהבה ויראה. אומר האלטער רבי שלגבי הקדוש ברוך הוא אפילו הצדיק שיש לו דעת, ועוד יותר מזה אפילו דעת של אצילות, אפילו הדעת כפי

04:17 דובר 1 שזה באצילות גופא, כאן החידוש, נדמה כבהמות ועשייה גופנית לגבי אין סוף. זה נחשב כמו בהמה ועשייה גופנית לגבי אין סוף. זה נחשב כמו, כמו עניין של בהמה. לא רק בהמה. העניין של עשייה. אמרנו בשיעור הקודם, עשייה זה יותר מבהמה. עשייה זה דומם, בהמה זה חי. אז יש לו עדיין איזושהי מעלה מסוימת לגבי הדומם. והאלטער רבי מוסיף שהעניין של דעת של אצילות לגבי אין סוף, לא רק שנחשב כמו בהמה, עוד יותר נחשב אפילו כמו עשייה גופנית. עניין של דומם לגבי אין סוף, כמו שכתוב "כולם בחכמה עשית". שאפילו חכמה של חכמה עילאה, חכמת האצילות, אז זה "עשית", זה בחינת עשייה גופנית לגבי אין סוף. אז ממילא מה האלטער רבי מוסיף פה? האלטער רבי מוסיף פה שאפילו דעת של אצילות גם כן נחשב לבהמה לגבי אין סוף. מכיוון שאין סוף הוא לגמרי באין ערוך גם לגבי דעת של אצילות. אז ממילא לגבי אין סוף גם דעת של אצילות נחשב לבחינה של בהמה. זאת אומרת, מה פירוש בהמה? בהמה פירושו היעדר השכליות. כן, ההבדל הוא, לפני זה דיברנו על בהמה שזה הולך על עם הארץ, שהוא בהמה שלמטה מהשכליות. זה פשטות. הוא, עם הארץ, הוא במצב של בהמה. למה הוא במצב של בהמה? כי אין לו הדעת, אין לו ההרגשה. אז הוא כמו בהמה, כפשוטו. חידוש של האלטער רבי פה, החידוש של הפסוק שמרמז שאפילו אם יש לך דעת, אז גם אם יש לך דעת, אז זה גם כן כמו בהמה לגבי אין סוף. לגבי אין סוף לא רק היעדר הדעת לא קשור עם אין סוף. אפילו אם כן יש דעת, זה גם כמו בהמה לגבי אין סוף, כי עם הדעת לא מגיעים לאין סוף. אין סוף לגמרי באין ערוך. לא רק כמו בהמה, אפילו עשייה

06:18 דובר 1 עוד יותר. ונקרא בחינה הזאת של בהמה, שזה הולך על הצדיק שיש לו דעת. ואומרים שהוא נקרא בשם בהמה לגבי אין סוף. אומר האלטער רבי: ונקרא בהמה רבה, כמו שכתוב במקום אחר. הבחינה הזאת נקראת בהמה רבה. מה זה בהמה רבה? בהמה רבה זה בהמה בדרגה גבוהה. יש בהמה סתם, שזה בהמה, שמש פשוט, זה שמש של עם הארץ וכל שכן קלים ועמי הארץ, שזה בהמה שלמטה מאוד. יש אבל דרגה של בהמה, של בהמה למעלה מדעת. הבהמה שלמעלה מדעת נקראת בלשון החסידות בהמה רבה. יש למשל את הסיפור שכתוב ב"היום יום". ב"היום יום" לא כתוב כל הסיפור, נראה לי. כתוב רק חצי מהסיפור. שהשפאלער זיידע בא לבקר את האלטער רבי. שהאלטער רבי אמר לו, ואמר שם: שלמה היה איש נלהב, שהרי שהבעל שם טוב שם לו פעם את היד. יש את הסיפור של השפאלער זיידע, נמצא ב"היום יום". יש אבל ההמשך שם בשטייפל של חיליק ר' [?] מביא, שהשפאלער זיידע, כשהגיע לבקר את האלטער רבי, זה היה בשנת תקע"א, משהו כזה. זה היה בסוף ימיו. תוך תקע"ט, תוך תקע"א. השפאלער זיידע בא לבקר את האלטער רבי. האלטער רבי יצא כדי לקבל את פניו. אז השפאלער זיידע אמר: אני אַן אַלטע בהמה. ככה אמר, אַן אַלטע בהמה, בהמה זקנה. למה אתה יצאת ל-ל-לקבל אותי? הוא דיבר ככה בזלזול על עצמו, אַן אַלטע בהמה. אז האלטער רבי אמר: יא, בהמה רבה. זה מה שהאלטער רבי כותב פה. אַן אַלטע בהמה זה בהמה רבה. זאת אומרת, שהוא הבחינה הזאת שהוא כותב פה בתניא, הבחינה של בהמה רבה, שיש בהמה שלמעלה מאוד. מה זה בנשמות? אז יש נשמה של האמורות והקושיה מקלים הוא והאמורות. שזה בחינה של בהמה

08:45 דובר 1 שלמטה מהסוג הזה. בדרך כלל בסדר זה נקרא זרע בהמה. נשמות דבי"ע, הם נקראים זרע בהמה. ב-ב-בפרשת משפטים בליקוטי תורה בדרך מצוותיך סביב דברי. כן, שזה יש בחינה של נשמה של זרע בהמה. יש בחינה של נשמה שנקראת זרע אדם, שזה הנשמה דאצילות, שזה הנשמה שיש להם דעת. אז זה בחינת אדם. כן, אדם בגימטריה מ"ה, שזה מילוי מ"ה. יש אבל גם הבחינה של בהמה שלמעלה מהאצילות, שזה הבחינה של הנשמות האלו שאצלם, למרות שיש לו דעת, מאיר אצלו, נרגש אצלו, שלגבי אין סוף אז גם דעת הוא שום דבר, הוא בהמה. אז זה בחינה של בהמה שלמעלה מאוד. שלמרות שיש לו דעת, של ניקוד יש לה הכל וגם גו, אף על פי כן מאיר אצלו האמת שלגבי אין סוף גם הוא כמו בהמה ממש. זה עכשיו בהמה שלו של רבי. והוא שם ב"ן בגימטריה בהמה שלפני האצילות. זה הבחינה שנקראת שם ב"ן, גימטריה בהמה, שלפני האצילות. מה הכוונה? אז בכלל אנחנו יודעים שיש שם מ"ה ושם ב"ן. שם מ"ה זה בגימטריה אדם ושם ב"ן זה גימטריה בהמה. זה שני אופנים איך עושים את הגימטריה של, של שם הוי"ה. אם כותבים שם הוי"ה במילוי אלפין, זאת אומרת י', ה', ו', ה', ה' כותבים עם א', ה' א'. ו' כותבים ו' א' ו', וה-ה' האחרונה כותבים ה' א', אז זה יוצא מ"ה, ארבעים וחמש. אם כותבים י', ה', ו', ה' במילוי ההין, ה' כותבים ה' ה', ו' ו' ו', כי כן אי אפשר לשים ה' ב-ו', וה-ה' האחרונה עוד פעם ה', זה בגימטריה חמישים ושתיים, זה גימטריה ב"ן. עכשיו עניין של מ"ה וב"ן. אז מ"ה בגימטריה אדם, ב"ן בגימטריה בהמה.

10:57 דובר 1 מי יותר גבוה ממי? איזה שם יותר גבוה, שם מ"ה יותר גבוה, שם ב"ן יותר גבוה? אז יש שני אופנים. אם אנחנו מסתכלים מצד ה-המספר, איפה יש יותר מספר? שם ב"ן. אז ממילא ב"ן יותר גבוה. כן. זה הולך בסדר מלמטה למעלה. מ"ה זה ארבעים וחמש. ב"ן זה חמישים ושתיים. אחרי זה יש שם ס"ג, שישים ושלוש. אחרי זה יש שם ע"ב, שזה שבעים ושתיים. אז בחיידר, אם אתה מסתכל לפי המספר, השם ב"ן יותר גבוה משם מ"ה. כל שם יותר נעלה. אף על פי כן, אם אתה מסתכל מצד התיקון, בחיי דרך ב"ן בגימטריה ב"ן.

11:48 דובר 2 ב"ן בגימטריה אליהו.

11:51 דובר 1 אליהו. אתה מתייחס לאליהו זכור לטוב, מר"מ.

11:56 דובר 2 אליהו הנביא.

11:57 דובר 1 אה. על כל פנים, אז העניין של ב"ן זה דרגה יותר נמוכה. גם כן, אם מסתכלים מצד השם, מצד האותיות, י', ה', ו', ה' במילוי אלפין גימטריה מ"ה. י', ה', ו', ה' במילוי ההין, גימטריה ב"ן. באותיות אלף וה"א, אלף יותר גבוה מה"א. כשמדברים במדרגות באותיות אז האות אלף קשור בדרך כלל עם חכמה ועם כתר. אלף, אלף חכמה, אלף אותיות פלא. האות ה"א קשור בדרך כלל עם מלכות. ובמילא אז יש צד לכאן, צד לכאן. ולכן, לכן מה אנחנו רואים בחסידות כשמדברים בחסידות על השם, ושם מ"ה ושם ב"ן. בדרך כלל ברוב המאמרים, שם ב"ן יותר נמוך. מדברים תמיד בחסידות, במאמרים, ברוב המאמרים אז מדברים על שם מ"ה שזה הולך על עולם האצילות, ש-שם מ"ה היא עולם האצילות, כמו שאומרים בנוסח התפילה לפני שמע, וצריך להיות שם מ"ה זה עולם האצילות ושם ב"ן זה בי"ע. מהפלאים זה הולך על בי"ע, או לפעמים מדברים גם באצילות גופא. אז שם מ"ה זה הולך על זה, שם ב"ן הולך על מלכות. זאת אומרת ב"ן יותר נמוך. לכן גם כן אתם תראו תמיד במאמרים כשמביאים את הע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, תמיד ב"ן נמצא בסוף. ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. זאת אומרת מונים ב"ן אחרי מ"ה. וכפי שהעניין מוסבר בקבלה, בחסידות מוסבר באריכות, שהעניין של ב"ן למרות שבמספר הוא יותר גדול, אף על פי כן הוא ירד יותר נמוך, על דרך כל הגבוה יותר ירד למטה יותר, שזה קשור עם העניין של שבירת הכלים של עולם התוהו. ששם ב"ן בשורש דווקא יותר גבוה, שזה הניצוץ של עולם התוהו, שעולם התוהו הוא עולם יותר גבוה מתיקון. אז לכן הוא בשורש יותר גבוה. אבל מצד הנפילה, שבירת הכלים, אז הוא נפל יותר נמוך. הוא נפל לבי"ע. לכן לפה הוא למטה. זה העניין

14:14 דובר 1 שהעניין מוסבר בחסידות, יהיה התיווך בין שני העניינים. למה מצד אחד רואים שב"ן יותר גבוה ממ"ה? מצד שני רואים שב"ן יותר נמוך ממ"ה? כי העניין של שם ב"ן, זה הולך על ניצוצות של עולם התוהו, אז בשורש יותר גבוה, למטה בפועל ירד יותר נמוך. כאן האלטער רבי מדבר על זה באישיות של נשמה. באישיות של נשמה, אז זה שני עניינים שיש בבהמה רבה ובשתי הבחינות בבהמה. שני עניינים בב"ן. יש את הב"ן שלפני האצילות, שזה הבהמה שלפני האצילות, שזה הבהמה רבה, הבחינה שדעת עליון הוא כבהמה לגמרי. ויש את הבהמה שלמטה, שזה הבהמה שדיבר בפנים התניא קודם. יש גוף חומרי שלא מרגיש, אין לו דעת ומכיר בזה שמתחיל מאלוקות, שזה הבהמה שלמטה. מה האלטער רבי רוצה להגיד פה עם זה? למה האלטער רבי מביא כאן את העניין? הרי זה עניין צדדי לגמרי. האלטער רבי לא בא לפרש לנו פסוקים. הרי התניא זה לא ספר של פירושים של פסוקים. זה ספר על פירושי פסוקים. יש ספרים אחרים, יש את... אבל כאן זה ספר של תניא, ספר של עבודת ה', ואיך זה נכנס פה? תגיד, יש קושיה למה כתוב לשון רבים, וזה לא נוגע לכאן. למה האלטער רבי פה באמצע התניא מכניס את זה, וכאן את העניין? סימן שיש כאן עניין שזה נוגע לכל הקשר של כל ההמשך של הפרק. אז התירוץ הוא בפשט. אם אנחנו מתבוננים בנקודה של הפרק, אז אנחנו מבינים שכאן האלטער רבי אדרבה, וכאן האלטער רבי מוסיף עוד יותר עומק בכל הנקודה של הפרק. הרי כל הנקודה של הפרק זה כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. עד כמה זה גודל האהבה הגדולה והעצומה של הקדוש ברוך הוא

16:14 דובר 1 לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים. שהקדוש ברוך הוא, עם כל הגדלות שלו ועם כל הכבוד וכל הרוממות, אף על פי כן הוא יורד. לאיפה הוא יורד? לעולם הכי שפל והכי נבזה. זה הרי כל הנקודה של הפרק. ושבכל מצווה שאנחנו עושים יש את הקשר הזה. כל פעם שמקיים מצווה, איזו מצווה שהיא תהיה ואיזה בן אדם שיהיה, יש כאן את הייחוד הכי נפלא של הקדוש ברוך הוא בעצמו עם איש הכי נבזה ושפל. עכשיו, כשלומדים את סוף הפרק, אתה מגיע לסוף הפרק ואתה רואה שהרב עושה כאן חילוק בין הבור ועם הארץ והצדיק. אתה חושב, או, בסוף הפרק משמע כאילו שדווקא בור ועם הארץ נמצא במעמד ומצב כזה שהוא רחוק מאלוקות, מה שאין כן בן אדם שהוא בדרגה יותר גבוהה, אז הוא כן מרגיש את הקדוש ברוך הוא. כל העניין הזה שאתה רואה, הוא כותב בסוף הפרק לפני הסוגריים. אז מה משמע? שצדיק שיש לו גוף מזוכך, אז הוא בדרגה כזאת שיש לו דעת והשגה, לכן יש לו הבנה, אז אצלו מאיר אלוקות באופן פנימי ובאופן גלוי. מה שאין כן עם הארץ, אז הוא נמצא בדרגה כזאת שאצלו אלוקות לא מאיר בו. יש לו, יש לו גוף, אז לכן אצל עם הארץ יש חידוש: אף על פי כן הקדוש ברוך הוא מתגלה לו. אז עדיין בן אדם יכול לחשוב, אם ככה יש חילוק גם כן, לאיפה נעביד. איך הקדוש ברוך הוא מתגלה לצדיק גדול, לאיפה נעביד שמתגלה לאיש פשוט. אבל תראה, הוא כותב פה בסוף הפרק שבאמת לגבי הקדוש ברוך הוא אין שום הבדל. לגבי הקדוש ברוך הוא הרי גם הצדיק הוא איש נבזה ושפל, כי מכיוון שלגבי הקדוש ברוך הוא

18:15 דובר 1 הרי גם דעת עליון הוא כבהמה ממש. אז אם ככה, מצד אלוקות אין סוף, כמו שהאיש פשוט רחוק מהקדוש ברוך הוא כבהמה, אז גם הצדיק הוא כמו בהמה. וממילא, כמו שבלהגיע לאיש פשוט אז מתגלה האהבה של הקדוש ברוך הוא על ידי זה שאף על פי שהוא כבהמה הוא מתאחד עם הקב"ה, גם אצל צדיק זה כך. וממילא מה זה מוסיף לו? זה מוסיף לנו הרבה יותר עכשיו גם כן בגודל הרוממות של הקדוש ברוך הוא. לפי זה יוצא שאדרבה, בזה שאנחנו מבינים שאפילו צדיק גמור שיש לו דעת ויש לו הרגש אלוקות, אף על פי כן הוא כבהמה לגבי הקדוש ברוך הוא, זה מוסיף עוד יותר את רוממות גודל ורום, עד כמה הקדוש ברוך הוא גדול ורם. הרי כל הזמן אנחנו מדברים כאן על שתי נקודות. מצד אחד רוצים להדגיש פה עד כמה הקב"ה גדול ורם. מצד שני מדגישים איך שהוא מראה אהבתו לנבזה ושפל, וזה שתי הנקודות פה בפרק. אז זה העניין. העניין הזה שאנחנו יודעים שגם צדיק גמור כמו בהמה לגבי אין סוף, זה מוסיף לנו ביאור בשתי הנקודות האלו. מצד אחד זה מוסיף ביאור בעניין של נבזה ושפל, שגם צדיק גמור הוא נבזה ושפל באמת לגבי הקב"ה. ולאידך גיסא, זה מוסיף לנו ביאור גם כן ברומו של המלך. הרי רומו של המלך הוא עד כדי כך שאפילו צדיק גמור נחשב כבהמה לגבי הקב"ה, כבהמה ממש. ויחד עם זה, ויחד עם זה, אף על פי שהוא כזה רם, כזה מלך גדול ורם, שאצלו לא רק העם הארץ נבזה ושפל, שאצלו גם הצדיק גמור וגם דעת עליון הוא כבהמה ממש, אף על פי כן הוא מראה אהבתו הגדולה והעצומה והוא יורד

20:14 דובר 1 ומתגלה לא רק על הצדיק גמור, אלא גם על האיש נבזה ושפל גם כן. אז אם ככה זה לא סתם עניין צדדי שהרב רוצה לספר לנו פשט בבהמות, אלא על ידי הבנה בעומק העניין של בהמות, שגם צדיק גמור נחשב לבהמות וגם בהמה שור, אז מתווסף יותר בהבנה של כמים הפנים לפנים בשתי הנקודות: גם בהכרה בגדלות המלך שרם ונישא, שגם צדיק גמור כבהמה ממש לגביו, וגם בהבנה והירידה של הקדוש ברוך הוא, אהבתו הגדולה והעצומה, שהוא יורד למטה מטה גם לצדיק וגם לבהמה, לאיש פשוט ונבזה ושפל ממש. וזה כאן הנקודה של סוף הפרק, שהרב מסיים את העניין של כמים הפנים לפנים.

20:57 דובר 3 זה כתוב בסוגריים.

21:00 דובר 1 כי סוף כל סוף זה לא נוגע ממש לביאור של הפרק. זה רק הוספה שעל ידי ההבנה הזאת הרגש הזה בגלוי. הנקודה פה להסביר. מדברים כאן על בינוני. אני רוצה לדבר על הצדיקים, ואצל בינוני אדרבה, כל ההתחלה של הפרק היה יש דרך ישר לפני איש וכל רעותו מיד מיד. אז הוא מדבר פה לבני אדם שלא מרגישים, ובשבילם לא צריכים את הביאור הזה. מספיק מה שכתוב בפנים. אבל כדי להדגיש עוד יותר את גודל הפלא של הכמים הפנים לפנים, כדי שעל ידי זה יתעורר אצל הבן אדם את הלב עודו ולא עודו את אהבת הקדוש ברוך הוא, כי כל העניין של, תראה בתחילת הפרק. אז מה שאנחנו יותר מבינים את הפלא על ידי זה, לכן הוא מביא את זה כאן בסוף הפרק.