לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק י"א

00:01 דובר 1 הרב הביא כאן שני פירושים בלשון הברכה ונוסח הברכה: קידשנו במצוותיו וציוונו. פירוש אחד, הוא הסביר קדושה מלשון קידושין. עניין של אדם המקדש את האישה על מנת, אבל הכוונה כאן, המטרה של הקידוש הזה היא להבדיל את האישה מכל העולם, אוסר לה אכולי עלמא, על מנת כדי להתחתן איתה, להתייחד באיחוד גמור. אז דרך זה גם במצווה. אז העניין של האדם, שעל ידי קיום המצווה הוא מבודל מהעולם ומתייחד עם הקב"ה. אחר כך הוא מביא פירוש נוסף למילה של קידשנו במצוותיו: קידשנו מלשון קדושה. לא מלשון קידושין, אלא מלשון קדושה. הייליק, מהייליקט. אז קידשנו במצוותיו, שהוא קידש אותנו. עניין של קדושה. מה זה קדושה? אומר אדמו"ר הזקן שקדושה זה הולך על הקדושה של הקב"ה, שהקב"ה קדוש, הוא מבודל למעלה מן העולם. ולא סתם קדושה, אלא קדושה של סובב כל עלמין. סובב כל עלמין גופיה. כפי שהסברנו בשיעורים קודמים, הדרגה הזאת בסובב שלגמרי מבודל מעולם באופן שלגמרי, אפילו לא סובב כל עלמין, סובב אמיתי. ולבחינה הזאת הנשמה מתעלה בשעת קיום המצווה, על ידי קיום המצווה. הנפש עצמה נהיית, לא רק שהוא מתחבר עם הקב"ה, זאת אומרת, על ידי שעושה את רצון השם, אז הוא מילא מקיים את הרצון של הקדוש ברוך הוא, הוא עצמו נהיה קודש. הוא מתעלה לבחינה של קודשא בריך הוא, נהיה הייליק. אז זה הוא הביא כאן את שני הפסוקים. זה דיברנו בשיעור האחרון. ולכן אדמו"ר הזקן הביא כאן את שני הפסוקים. פסוק אחד אומר: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'". הפסוק הקודם, "והייתם לי קדושים". אנחנו הופכים להיות קדושים לקב"ה, אבל עדיין זה לא אומר שאנחנו מתעלים לקדושה של הקב"ה. עדיין זה מחולק לשתי דרגות: "והייתם

02:24 דובר 1 לי קדושים כי קדוש אני ה'". אז יכול להיות הפירוש. אפשר להבין את זה ש"קדוש אני ה'" זה קדושה של הקב"ה, ואתם תהיו לי קדושים. מה פירוש לי? לי יכול להיות לי לשמי, לי לכבודי, אבל לא לי שאתם נהיים בדרגה שלי. זה עדיין לא בפסוק הראשון. זה עדיין לא ראיה שיהודי נהיה אחד עם דרגת הקדושה של הקב"ה בעצמו, ורק שהוא מתחבר עם הקב"ה. כמו הפירוש הראשון, כמו המקדש אישה, אבל עדיין לא מובטח שהוא נהיה במדרגה של הקדושה של הקב"ה והבדילות ממנו. אם כן, לכן הוא גם מביא את המשך הפסוק, ששם מוזכר רק העניין של קדושה: "ואבדיל אתכם מן העמים". יותר הנקודה של קידושין, מה שאמרנו בעניין הקידושין, שהוא נהיה אסור אכולי עלמא, הוא מבודל מהעולם. הוא נהיה מבודל מכל העמים והוא נהיה קשור לקב"ה, אבל קשור לקב"ה. הוא עדיין יכול להיות שהוא נמצא בדרגה אחת והקב"ה בדרגה אחרת, או רק על ידי שעושה מצווה אז הוא קשור לקב"ה. אז הוא עושה מה שהשם רוצה, אבל לא שהוא מתעלה לדרגת הקודש. אז זה הוא מביא את הפסוק השני. מה רואים בפסוק השני? בפסוק השני כתוב, ואומר: "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם, אני ה' אלוקיכם". שם אומרים "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם". אז כאן הדיוק הוא שהבן אדם נהיה קודש במדרגה של אלוקיכם, שהוא מתעלה לקדושה של הקב"ה. לא רק שהוא עושה מה שהקב"ה רוצה, אלא הוא באמת נהיה במדרגת הקודש של הקדוש ברוך הוא. איפה מרומז בפסוק השני? הנקודה שהרב רוצה להדגיש פה, שהנפש מתעלה ומתאחדת עם הקדושה של הקדוש ברוך הוא עצמו. אז כאן אנחנו אוחזים איך שהרב בא

04:27 דובר 1 להסביר את זה. פירוש, תיכנס פנימה, פנימה, דלא שמע, לא שמע את הרב. פירוש, זה הפירוש על המילים "והייתם קדושים לאלוקיכם, אני ה' אלוקיכם". כאן הרבי בא להסביר איך במילים של הפסוק מוצגת הנקודה של ייחוד הנפש, שהוא נהיה דבר אחד עם הבחינה של הקודש, שהוא מתעלה לקדושה של הקדוש ברוך הוא. פירוש, שעל ידי קיום המצוות הריני אלוקה שלכם, כמו אלוקי אברהם ואלוקי יצחק וכו'. הפירוש של הפסוק הוא שעל ידי שמקיימים את המצווה, כבר בוא קצת יותר פה, ואתם צריכים לשבת דווקא מאחורה. אה? פירוש, שעל ידי קיום המצווה הריני אלוקה שלכם, כמו אלוקי אברהם ואלוקי יצחק. על ידי שיהודי מקיים מצוות אז הוא נהיה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, וזה הפירוש של אלוקיכם, שהריני אלוקה שלכם. אני נהיה האלוקים שלכם. זאת אומרת, ההתחברות של הקדוש ברוך הוא עם הבן אדם, שהוא נהיה דבר אחד שלו. כל העניין, כי אלוקיכם, ככוכב לכם וכו'. כתוב בשילה בשבונו כן. מה הכוונה כשאומרים אלוקינו כרכינו וכרצינו? שהוא נהיה דבר אחד של יצחק, שהוא נהיה דבר אחד איתו בפנים. על דרך זה גם כאן, אלוקיכם ואלוקה שלכם. אז הרב מביא על זה דוגמה, כמו אלוקי אברהם ואלוקי יצחק. מה, מה הדוגמה שהוא מביא פה? אז קודם נקרא את השורה שהרב אומר: "כמו אלוקי אברהם ואלוקי יצחק וכו', שנקראו כן מפני שהאבות היו הן מרכבה לו יתברך ובטלים ונכללים באורו". למה אומרים אלוקי אברהם ואלוקי יצחק? למה אומרים את זה? כי האבות היו מרכבה לקדוש ברוך הוא, בטלים אליו. מה הרבי מביא פה? כאן הרבי אומר כאן נקודה מאוד יסודית בכל העניין של קיום המצוות. הנקודה שהרב רוצה להדגיש פה בפרק הזה את הקומה

06:56 דובר 1 ופון אַהער פון אַהער. עד כמה יהודי וקיום המצוות נהיה דבר אחד ממש עם המצוות של הקדוש ברוך הוא בעצמו. מה אנחנו אומרים? אומרים אלוקי אברהם ואלוקי יצחק כל יום בשמונה עשרה. "ברוך אתה ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב". שואלים את השאלה: מה זה אלוקי אברהם ואלוקי יצחק, אלוקי יעקב? הקדוש ברוך הוא אלוקי כל הארץ. מה הדיוק אלוקי אברהם ואלוקי יצחק, אלוקי יעקב? אלוקים שלהם, לא של מישהו אחר? הקדוש ברוך הוא אלוקים ואלוקי כל הארץ. אלוקי כל הארץ. מה כאן הדיוק אלוקי אברהם? אז זה הרבי מסביר פה. הפשט אלוקי אברהם פירושו שהסתכלת על האבות אז ראית עליהם אלוקות. הסתכלת על האבות, מה ראית על האבות? ראית אלוקי אברהם. זאת אומרת האבות עם המציאות שלהם הם גילו, הם ביטאו, אויסגעדריקט. במציאות שלהם הם ביטאו את המציאות של הקדוש ברוך הוא. למה? בגלל שהם היו מרכבה. זאת אומרת כך: בן אדם רגיל, אדם רגיל, אז הוא מציאות. אתה מסתכל עליו. מה אתה רואה? אתה לא רואה הקדוש ברוך הוא. אתה מסתכל עליו, מה אתה רואה? אתה רואה בן אדם. איי, הקדוש ברוך הוא מחיה אותו, מהווה אותו, עושה-- אבל הרי בהרגל שלו, במציאות שלו הוא לא מבטא את המציאות של הקדוש ברוך הוא. יש לו תאוות, יש לו רצונות, יש לו עניינים. הוא במציאות אחרת לגמרי מהקדוש ברוך הוא. אז אתה לא יכול להגיד עליו אלוקי אברהם. אתה לא יכול להגיד עליו אלוקי אברהם. למה? כי הוא, האלוקים, והוא, הבן אדם הזה, הם שני דברים. אצל האבות אלוקי אברהם. מה פשר אלוקי אברהם? שאברהם, המהות שלו. הסתכלת על אברהם, מה ראית אצל אברהם? מידת החסד של

08:51 דובר 1 הקדוש ברוך הוא. לא ראית מציאות אחרת חוץ-- כל פרט, כל תנועה אצלו זה היה עניין של אלוקות. זה הקשר של אלוקי אברהם. מרכבה לרוכב. אתה מרכבה, אתה לא רואה את המרכבה, אתה רואה את הרוכב, אתה לא רואה כאן מציאות חוץ. אתה מסתכל על מרכבה, מרכבה, קדושה, מרכבה, מציאות שכל כולו זה ביטול לגמרי לרוכב. אז אתה מסתכל עליו, מה אתה רואה עליו? אתה לא רואה מרכבה, אתה רואה רוכב. המרכבה לא תופסת מקום כי היא לא מציאות. המציאות זה הרוכב. וזה מה שאומר בתניא: "הן הן המרכבה". אך כל נפש מישראל בשעת עסק התורה והמצוות. אצל אבות זה היה עשרים וארבע שעות, בכל תנועה, בכל רגע ובכל איבר. לא היה שום פרט במציאות שלהם, לא בהם, לא באיברים שלהם ולא בזמן, בשום דבר, בכלל. אנחנו אנשים רגילים. זה לא ככה. אבל מה? בשעת קיום המצווה, ברגע, באותו זמן, בשעת מעשה שאתה מקיים מצווה. בן אדם עכשיו עומד במים במקווה, כשקיום המצווה זה ההבדל. אצל אבות אומרים "הן הן המרכבה", אלוקי אברהם, שבאיזה זמן שהסתכלת על אבות ובאיזה איבר שהסתכלת על אברהם לא ראית מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. מה שאין כן מגיע אלינו, אומרים אצל כל איש ישראל בשעת עסק תרי"ג המצוות. בשעת מעשה שיהודי מקיים מצווה, אז באותו רגע, באותו זמן ובאותו איבר, באותה תנועה של מצווה, אז באותו זמן הוא נמצא במעמד ומצב של הן הן המרכבה. אז אתה יכול להגיד עליו אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקיכם. וזה אומר הפסוק, בנוסח הפסוק של זה, מה שאומר הפסוק שאומרים בקריאת שמע: "ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלוקיכם". אלוקיכם, על ידי עשיית המצוות ובשעת עשיית המצוות, "והייתם קדושים". אתם עכשיו

10:48 דובר 1 נמצאים באותה מדרגה, זה הקדושה, "לאלוקיכם". "כי אני ה' אלוקיכם", זה האלוקות. המציאות שלך נהיה מציאות של אלוקות. הוא אומר אם אפשר להגיד עליך אלוקי אברהם, איך? כמו שאומר אצל אבות. זה הנקודה שאתה צריך להסביר פה, וזה הפלא, זה הקמאים פון לפון. הייחוד נפלא שנהיה אצל יהודי בשעת מעשה מקיים מצווה, שהקדוש ברוך הוא נהיה דבר אחד איתו, עד כדי כך שאפשר להגיד עליו אלוקיכם, האלוקים שלו, שהמציאות שלו ואלוקות זה נהיה דבר אחד.

11:26 דובר 2 מה הפירוש של, של זה-- יהודי עולה על המדרגה? מה, אצל אבות שעשו את זה, המשיכו את האלוקות למטה. מה הפירוש שעולים על זה? וגם זה לא... זה השאלה. סתם, זה עוד שאלה. איפה רואים עניין שרואים על ה-- רואים את זה על, על אבות עצמם? זה לא, לא בגוף התניא.

11:57 דובר 1 תניא לא עם המילים "רואים", אבל זה ההסברה. מה הפירוש? מה הפירוש אלוקי אברהם? במה מתבטא ההבדל של אלוקי אברהם ואלוקי כל העולם?

12:09 דובר 2 זה שאלה, שאלה סתם.

12:11 דובר 1 זה הפשט כמו התניא. שניחא הוקי, מה פירוש ניקא? ניסיתי להסביר איך זה בעצם יהודי במצוות. איך זה במצוות? כן, סתם, וואוואק. מה פירוש זה עולים? רגע, רגע, שאלת שתי שאלות. שאלה ראשונה שאלת למה הלשון עולים? העלאה? זו שאלה טובה. התירוץ הוא שמכיוון שכאן מדובר בהגעה לסובב כל עלמין, כאן לא מדברים על ממלא כל עלמין. כאן החידוש של האלטער רבי בזה שאיזה, איזה עניין, איזה דרגה ממשיכים באלוקות עם המצווה. הבחינה של אלוקות של למעלה מעולם, סובב כל עלמין, וממילא על סובב כל עלמין לא מתאים הלשון להוריד. לאיפה? סובב כל עלמין זה דרגה שלמעלה מעולם. זה החידוש שיהודי יש לו כוח על ידי מצווה צף שחיוו עם הסובב, עם הקדוש ברוך הוא. כן, יהודי, כל העולם חי מצד ממלא כל עלמין. ממלא כל עלמין זה חיות מצומצמת שנמשכת פנימה לתוך הגדרים של העולם. אז זה לא חידוש. יהודי יש לו כוח על ידי קיום המצווה להתחבר עם הסובב כל עלמין. ומכיוון שסובב כל עלמין זה אור שלמעלה מהעולם, אז ההתאחדות של יהודי עם הסובב זה בחינה של העלאה. לכן הלשון בתניא זה העלאה, ולמה? כדי שיהודי יש לו כוח על ידי קיום המצווה לקבל השפעת החיות. מאיזה בחינה? מבחינת הסובב. לגבי בחינת הסובב אז הנפש נקראת העלאה. הוא עולה לדרגה שלמעלה מהמציאות של העולם, בחינה של סובב כל עלמין. על כן נשאל, על כן נשאל. יש להגיד העלאה. זה פשט העניין על לשון העלאה. ונגיע לשאלה השנייה. אני אמרתי את המילה איפה רואים? לא רואים, אבל זה לא המילה שאני אומר, זה רק הפשט, פשט קורתיי. אתה רוצה להסביר שניקא, האלטער רבי, האלטער רבי מסביר כאן את מה

14:05 דובר 1 החידוש של הפירוש השני של קידושין על הפירוש הראשון. מה, מה החילוק? בפירוש הראשון אתה רק אומר לשון קידושין. אז אתה רק אומר שהוא מזמין את האיש, מזמין את האישה והוא מקדש אותה שהיא תהיה שייכת אליו, אבל שייכת יכול להיות גם שייכות באופן מקיף, ומקיף עדיין לא מבטא שהוא מתעלה לדרגה שלו. בפירוש השני האדמו"ר מוסיף יותר עומק. לא רק שייכות, אלא שהוא מתעלה לבחינה של קדוש. יהודי נהיה סובב כל העולמים. כשיהודי מקיים מצווה אז הוא נהיה בדרגה של סובב כל העולמים. איפה רואים את זה בפסוק השני? כי הפסוק אומר: ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם. איזה אלוקיכם? איך שהאלוקים נהיה אלוקים שלכם? שאלוקות, הבחינה של הקדושה של אלוקות, זה נהיה שלכם. מה הפשט הזה? הביאור: כמו אצל אברהם שנקרא אלוקי אברהם, שהקדוש ברוך הוא נקרא אלוקי אברהם. למה הוא נקרא אלוקי אברהם? בגלל שאברהם לא היה בו שום מציאות חוץ מאלוקות. זה היה כל המהות שלו. הוא היה בדרגה של אלוקות. הוא היה, כל איכות המציאות שלו ביטאה את המציאות של הקדוש ברוך הוא. על דרך זה יהודי בשעת מצווה הוא מתעלה. הוא נהיה בדרגה של סובב. אז זה ההתקשרות בפסוק השני. עד כמה יהודי מתחבר, נהיה אחד, באחדות פנימית עם הסובב ועם הקדוש ברוך הוא בקיום המצווה. הרי ישראל בדרגה של סובב כל העולמים? או שזה רק דוגמה? רק דגש. אה, זה רק דוגמה. רק לגבי הפרט הזה שנהיה דבר אחד. באיזה דרגה? לא יודע. זה חידוש של תניא. אבל הביאור פה, הנקודה הזאת, זה ביאור נפלא וביאור יסודי, וזה נותן לנו הבנה. דרך אגב, היסוד הזה

16:02 דובר 1 זה ביאור שנוגע לכמה וכמה עניינים בחסידות. אחד מהעניינים זה העניין של רבי. בכלל מדברים כל הזמן על עניין של רבי. אומרים חסידים, יש את הביטוי עצמות ומהות וכל הכוח, כל השטויות. כן, כשאומרים על רבי העניין של אלוקות, חסידים מתבטאים את הביטוי שהרבי אמר בהתוועדות, עצמות בגוף, כל מיני לשונות. כן, הרבי אמר שזה מקור בזוהר. כן, זוהר אומר: מאן פני האדון הוי'? דא רשב"י. מה פירוש זאת? זה פה הביאור. פה זה היסוד שהרב אומר פה, זה יסוד כללי שנותן לנו הבנה בכל העניין. כן, מאן פני האדון הוי'? דא רשב"י. מה זאת אומרת? הסתכלת על רשב"י. הרשב"י ביטא במציאות שלו הקב"ה. לא היה, לא היה לו שום מציאות אחרת. מקום. אין כאן שום מציאות אחרת חוץ מהקב"ה. עד כדי כך שאתה יכול להגיד על רשב"י פני האדון הוי'. למה? כי הייתה התקשרות גדולה, היה כל הזמן. זה, זה ההבדל אצל האור, אצל הצדיקים, אצל הרבנים, אצלם זה בכל תנועה ותנועה. אין שום פרט אצלם שזה לא כך. לכן אפשר לקרוא להם פני האדון הוי', כי אין שום חלק בחיים שלו, במציאות שלו, בכל האיברים שלו. הלשון של הרבי שאמר בפרק ל"ד: כל איבריהם כולם. יש כמה פעמים בתניא מזכירים את זה. וכאן גם זה, והכול בלשון כל איבריהם. האיברים שלהם הם ככה. במקום אחר הרבי אומר, לא, לא, לא הפסיקו רגע, איך עוד הם קצת זמן והם קצת עולמים. זה גם קצת זמן, גם קצת עולמים. באיזה פרט שהסתכלת לא ראית משהו אחר חוץ מאלוקות. אז מאן פני האדון הוי'? איך זה? יש סיפור בדיוק עם האלטער רבי. עכשיו עם הפרק של השבת, פרשת קורח.

18:03 דובר 1 יש פסוק בפרק של שבת, פרשת קורח. שמואל מדבר שם עם היהודים בקשר לעניין המלך. שמואל הנביא אומר להם את הלשון: ה' אשר עשה את משה ואת אהרן. יש כזה פסוק בפרק של ההפטרה. ה' אשר עשה את משה ואת אהרן. אז, אז יש, כשהאלטער רבי היה בפטרבורג, אז כששמעו שהרב הוא חכם גדול וכל זה, אז באו שמה כל מיני פילוסופים וכל מיני חכמים מהגויים, וכל השאלות שהיה להם בתנ"ך. והיו שם אנשים שידעו הרבה ענייני תורה, ובאו לשאול את האדמו"ר, כל אחד את השאלות שיש לו באמונה וענייני, ענייני חכמה. מה זה? והרב ענה לכולם כל מיני שאלות, והרב אמר שזה היה אחד מהייסורים שסבל במאסר, שהיה צריך להסביר למוח של הגוי עניינים יסודיים באמונה. אבל בוא נראה. האדמו"ר הסביר לכולם כל מיני שאלות. אחת השאלות הייתה על הפסוק הזה. יש מדרש. המדרש אומר על ה' אשר עשה את משה ואת אהרן. אומר המדרש: אל תקרא ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, אלא משה ואהרן אשר עשו את ה'. יש כזה מדרש. אז טוב, זה נשמע. זה נשמע או מאוד חסידי או מאוד זה. להבדיל, הגוי כמובן שאל את זה כי הוא רצה להביא ראיה מפה לעניינים של עבודה זרה. משה ואהרן שעשו את ה', מה? מה זאת אומרת? הרבי אומר שאפשר לתאר איזה צער שהרב אמר, סיסרא דוחק איזה צדיק אמר, איזה ייסורים היה לו כששאלו את השאלה הזאת, שהיה צריך להיכנס למוח המטומטם שלהם ולהסביר להם עניין, עניין מה זה. דרך אגב, אז מה עוד שהרב הסביר להם את המדרש? הרב הסביר את המדרש ככה, שהפשט במדרש זה שמצרים היה מקום שעד שמשה ואהרן

20:19 דובר 1 לא הגיעו לשמה. מצרים היה מקום ששם הקדוש ברוך הוא לא היה בראש של המצרים. הקדוש ברוך הוא לא היה קיים. היה מקום שלהם, אזור המקום של פרעה: לא ידע את ה'. הם לא האמינו במציאות השם. כל המציאות שלהם היה חוכמת הטבע. חוכמת מצרים היא כישוף וכל העניינים האלה. כשהגיעו משה ואהרן והתחילו להראות להם ניסים, אז לאט לאט החדירו במצרים את העיקרון של מציאות השם. אבל הרבי אמר שהפשט הוא: משה ואהרן אשר עשו את הוי', הם עשו את המציאות של הקדוש ברוך הוא. הם גילו, משה ואהרן, על ידי המציאות שלהם, הנוגע שלהם וההווי שלהם, המציאות שלהם. הם גילו את הוי' בעולם. זה הפשט. משה ואהרן אשר עשו את הוי', הם עשו את הוי'. הם עשו שהוי' יהיה הוי'. כל זמן שלא היו משה ואהרן אז העולם היה באופן שלא ראית עליו הוי'. וכשבאו משה ואהרן גילו. בפרק ל"ו בתניא אומרים שזה גם כן הכוונה. הרבי אומר דיוק מאוד מעניין שלא שמים לב לזה, אבל תסתכל בלשון התניא. הרבי מדייק את זה כמה פעמים, בפרט בדסטמוס. כמה מאמרים של דסטמוס. יש כמה דיוקים שהרבי מדייק בלשון כמה פעמים, במאמר של דסתם, שהרב אומר בפרק ל"ו: שיתף בו מידת הרחמים, דהיינו התגלות אלוקות על ידי צדיקים. ואת זה אומרים שבעצם מה זה התגלות אלוקות על ידי צדיקים? לא כתוב על ידי עבודה של צדיקים, על ידי מופתים של הצדיקים, על ידי ניסים של צדיקים. זאת אומרת המציאות של צדיק. עצם המציאות שלו זה התגלות אלוקות. הסתכלת על הצדיק, אתה מסתכל על הצדיק. מה המציאות של הצדיק מגלה? אלוקות.

22:09 דובר 1 התגלות אלוקות על ידי צדיק. הצדיק במציאות שלו מגלה את המציאות של הקדוש ברוך הוא. פעם שמעתי מר' יענקל'ה [?] סיפור שכשהרבי הריי"צ הגיע לארץ ישראל, הרבי הקודם בתור השליח צַד [?]. הרבי היה בצורת כמה ימים, ואז היה חסיד שהיה רב בציצרוד [?], קראו לו, אה, קראו לו אלתר שמחוביץ. ר' אלתר שמחוביץ היה משפיע גדול בחסידות, והיה מהשלוחים הראשונים של הרבי הרש"ב. והרבי הרש"ב שלח לייסד את תורת אמת. אחרי זה, הרבה שנים אחר כך, הרבי שלח אותו להיות משפיע בתורת אמת בדורות האלה. אז כשהרבי הקודם היה אמור להגיע, שבועיים לפני שהרבי הגיע, ר' אלתר היה כל כך בהתפעלות, שהוא כבר לא יכול לתת שיעורים. היה פשוט בלי כלים. הוא לא יכול היה לתת שיעורים אישיים. היה מתחיל את השיעור, היה מתחיל לבכות. פשוט לא היה לו. היה, היה ממש, לא היה יותר. כשהרבי הקודם הגיע אז הוא פשוט לא עזב אותו. הוא הלך עם הרבי לכל מקום עשרים וארבע שעות. כך היה. כשהרבי הקודם הלך אז לקח לו עוד שבוע עד ש... עד שהוא נרגע. בקיצור הבחורים היה להם חופש כאיזה חודש, אחרי שכבר נרגע. ר' אלתר היה מקושר מאוד גדול. גם הרבה סיפורים על ההתקשרות של ר' אלתר, כשהיה מקושר אל הרבי, עד כדי כך הוא ברח באמצע השליחות, שהוא לא יכל לסבול יותר להיות רחוק מהרבי. כמה סיפורים עליו. אגב אומרים, הוא הגיע אחרי איזה תקופה שהרבי כבר נסע, ואז יום אחד נכנס לשיעור, פתח את המאמר והתחיל לקרוא כמה שורות. ואז הוא יוצא, אומר להם: ראיתם עיניים? לא. זה אלוקות. ראיתם אוזניים? לא. זה אלוקות. ראיתם? אחר כך הוא התחיל להגיד: ראיתם זה? לא. זה... ראיתם? זה אלוקות.

24:15 דובר 1 ראיתם? זה אלוקות. ואז הוא פרץ בבכי, סגר את הספר, עוד יום לא יכול לתת שיעור. הוא סיפר, גל [?], שהוא שמע את זה מאחד מהתלמידים שלו שהיה שם, ששמע את זה אצלו. זה אופן איך הוא ביטא את העסק שלו, את הרגש שלו. הוא הסתכל על הרבי, לא הרבי עצמו. כמובן, הרבי הריי"צ זה אלוקות, כל תנועה, כל מצב, כל פרט של הרבי מלובש, שכל כולו בטל באלוקות. אז כמובן שהיה... זה מה שהם הרגישו. זה מה שהם ראו. הם הסתכלו. סתם, זה אחר כך פה יהיה. אבל על כל פנים, כשיהודי מקיים מצווה אז גם כן באותו רגע, אז על ידי זה הוא נהיה בדרגה הזו. עכשיו זה גם כן אפשר לקחת לגבי, גם כן, ונגיע לענייננו. מדברים על נגיעה, על העסק של הרבי. זה גם כן אותו דבר. כשבחור לומד רמב"ם, בחור לומד רמב"ם, אז צריך לדעת שמתקיים הרצון של הרבי. זה חלק גם כן מאותו עניין. קדשנו במצוותיו. לומדים רמב"ם בגלל שהרבי ציווה ללמוד רמב"ם. אז כשאתה לומד רמב"ם אתה יודע שזה ציווי של... של הרבי. אז על ידי הציווי הזה נהיה קדשנו במצוותיו. מה פשט קדשנו במצוותיו? עניין של קידושין והעניין של קדושה. זאת אומרת שעל ידי הציווי אתה מתאחד, נהיה התקשרות פנימית ויחס בין החסיד אל הרבי, שהחסיד מתעלה לדרגה של הרבי בשעת... את העסק שלו, לא בגלל שהוא בא אליך. הוא באין ערוך לגמרי, אבל מצד קיום המצווה אז זה הנקודה של... קדושה, שהוא מתעלה לבחינה הזאת של קדוש ומובדל. על ידי מה? על ידי שהוא מקיים את הרצונות ואת הכבוד, את הרצון של הרבי. וזה

26:07 דובר 1 נותן לנו היסודות של כמה צריכים להוריד לעניינים בפועל.