לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק י"ב

00:00 דובר 1 יה. חבר'ה, אנחנו עוזרים בדרך למרב"ו שיעור המסגרת לזכינת של כל אחרי הפתע לקוחו. אז הרבי מסביר פה את הייחוד שנהיה אצל יהודי על ידי קיום המצווה, להתאחד עם הקדוש ברוך הוא כמו דבר אחד ממש. שני הפירושים שהרבי הסביר פה בפסקה, שבלשון הברכה של אשר קידשנו במצוותיו, ובעיקרון על ידי קיום המצווה נהיה עניין של קידושין, כמו נקבה כאשתו. יותר מזה, אומר קידושין בלשון קידושין. הקדוש ברוך הוא העלה אותנו לדרגה של למען הקדוש, של כי נעשה בכל האדם שמקיים מצווה נהיה דבר אחד עם אלוקות. לכן כתוב, הלשון שאנחנו אומרים בקריאת שמע בפסוק ציצית: ״והייתם קדושים לאלוקיכם, אני ה' אלוקיכם״. שעל ידי עשיית המצווה הבן אדם נהיה קדושים לאלוקיכם, ומתעלה לקדושה של אלוקיכם. מה זה אלוקיכם? שהאלוקות שלו כמו בבחינת האבות. אומרים אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, שזה על ידי זה, הייחוד שהאבות היו מרכבה לגמרי לקדוש ברוך הוא. אותו דבר גם כן אצל כל יהודי בשעה שמעשה המצווה. כאן אנחנו לוקחים כוחו וכל נפש בישראל. בשעת עשיית המצווה, כמו בבחינת האבות שהם היו מרכבה, לכן היו יכולים להגיד עליהם אלוקי אברהם. אותו דבר קורה אצל כל יהודי בשעה שהוא לומד תורה ובשעה שהוא מקיים מצוות. זאת אומרת, כמו שהסברנו בשיעור הקודם, אצל האבות זה היה כל הזמן, עשרים וארבע שעות, בכל תנועה ובכל איבר, מה שאין כן בנוגע ליהודי רגיל, זה בעיקר בשעה, למעשה, שהוא לומד תורה, בשעה, למעשה, שהוא מקיים מצווה. אז הוא נמצא במין מציאות כזאת שהוא נזכר בנו, נזכר בנו עם קדושתו של הקדוש ברוך הוא. אז כביכול אפשר להגיד עליו אלוקיכם, שהוא ואלוקות נהיה דבר אחד. כי הרבי

02:26 דובר 1 אומר: ״ולכן חייבו חז"ל לקום ולעמוד מפני כל עוסק במצווה״. כי אז הרבי. לכן מובן מאיפה יהיה לנו את חיוב חז"ל שצריכים לקום ולעמוד אצל כל אחד שעוסק במצווה. אם אתה רואה יהודי שעוסק במצווה, אתה צריך לעמוד לפניו. אף אם הוא בור ועם הארץ, לא משנה מי זה היהודי, אפילו שהוא לא מרכבה, הוא לא יהודי כזה שהוא בטל לגמרי לקדוש ברוך הוא כמו האבות. אבל בשעה, למעשה, שהוא מקיים מצווה, יש חיוב לעמוד, לקום, כשאתה רואה יהודי מקיים מצוות. למה זה? כי הרי הוא לא מרכבה. אז הוא לא... מה כאן הכבוד? הרי אי אפשר להגיד שנותנים כבוד לבשר ודם. הרי בשר ודם, אסור לתת כבוד לבשר ודם, אלא מה כאן העניין שנותנים לו כבוד, זה לקום לפניו? דהיינו, ״מפני ה' השוכן ומתלבש בנפשו בשעה זו״. זה מצד ה' הקדוש ברוך הוא שמלובש, שכינה מתלבשת בנפשו בשעה זו. אז הרבי מדגיש שזה באופן ששכינה מתלבשת. זאת אומרת שיש כאן עניין של התלבשות. זה לא באופן של מקיף. אם זה היה באופן של מקיף אז זה לא שייך לבן אדם. לא היית צריך לקום לפני הבן אדם. הרי זה לא מתלבש בפנים. דווקא בגלל שזה בא באופן של שכינה מתלבשת, שאין רצון מכל העולמות. הדרגה הזאת של קדושתו של הקדוש ברוך הוא מתלבשת בבן אדם באופן פנימי, שכינה מתלבשת בבן אדם בשעה, למעשה, שהוא מקיים מצווה, ולכן יש חיוב לקום ולעמוד לפניו. איפה בדיוק זה החיוב חז"ל לקום לפני בן אדם שמקיים מצווה? איפה יש כזה חיוב בחז"ל שצריכים לקום? שמעתי פעם על כזאת הלכה? מישהו כאן שמע על כזאת הלכה, שיהיה חיוב לקום לבן אדם שמקיים מצווה?

04:36 דובר 1 בחורים לומדים כאן קידושין. בדיוק עכשיו למדו כאן את הסוגיה. דווקא בסוגיה שמה זה קצת קשה, על מה שהרבי כותב פה בתניא. מה אתה אומר? מה? מה? או, אז שם היה בלגן שלם. ומה כאן הפשט? אז תראה מה המקור. השאלה הזאת הייתה שאלה עתיקה, שאף פעם לא היה לזה מאוד ברור מה המקור של הרבי. יש על זה שזכינו בדור שלנו, דווקא בדור שלנו, עם כל הלא מזיז טייפ שיש בדור שלנו, זכינו שאחרי גמירותנו התגלו המראי מקומות של הרבי לתניא, ששם התגלה מה המקור של הרבי על העניין הזה. מה הרבי אומר? הרבי אומר, קודם כול הרבי מביא דבר מעניין שמובא גם בהלכות קידושין שם, בנוגע לביכורים. כן, כתוב ההלכה בנוגע לביכורים, שהיו עומדים כשהיו עוברים בני יהודה, בני ארץ ישראל, אנשים שהיו מגיעים לירושלים, היו מגיעים עם הביכורים, היו עומדים בפניהם. כן, אז היו עומדים בפני אנשים שמביאים את הביכורים. למה היו עומדים בפני אנשים שמביאים את הביכורים? אז הרבי מביא שיש איזו מחלוקת בין הרמב"ם והר"ש. זה פירוש רבי שמשון, שאני לא זוכר, על המשנה במסכת זרעים. כן, זה פירוש אחד מהראשונים, על זה, ברטנורא. אז הרבי מביא שהברטנורא והר"ש מסבירים שהסיבה למה היו עומדים לפני מביאי הביכורים, זה היה מפני חיבוב מצווה. והברטנורא מוסיף על זה ומביא את העניין הזה, שמכיוון וחיבוב מצווה היו עומדים לפני מביאי הביכורים. אבל הברטנורא מוסיף שלכן גם כן נוהגים לעמוד לפני כשהם מביאים את התינוק לברית מילה. כן, זאת אומרת שהוא עשה מזה כלל לכל מיני עניינים של מצוות אחרות. כן, כמו שאומרים פה בעניין הביכורים, חיבוב מצווה, אז היו מביאים, היו קמים לפניהם. על דרך זה

06:48 דובר 1 גם כן הגיע לעניין של ברית מילה ומצוות אחרות, כי זה נוהג בכל מיני מצוות, כשמקיימים מצווה. אז כל הקהל עומד. עושים את זה לא רק כי צריכים להיות בעמידה, כן, בגלל העניין של קיום המצווה. זה אומר הברטנורא. על דרך זה אומר הרב שמשון. אבל הרמב"ם כותב סיבה אחרת. הרמב"ם כותב שהיו עומדים מצד כבוד הציבור, שהיו עומדים מכבוד הציבור. אז התניא כאן לא הולך עם הרמב"ם. התניא כאן הולך לפי השיטה של הברטנורא והראשונים האחרים שמסבירים שזה מתוך חיבוב מצווה ולא מכבוד הציבור. זו נקודה אחת שהרבי אומר.

07:33 דובר 2 דוגמה פשוטה שקמים כדי שיבואו להביא אותם.

07:37 דובר 1 או. זה הרבי שואל בגמרא קידושין. תפסנו את זה. הרבי שואל על זה שתתאר לעצמך, היית לומד את כל הש"ס, אז היית יכול לכתוב ספר התניא. בדיוק תפסת, תפסתי את התניא בזמן המתאים. ככה זה כשלומדים, אז יש שאלות ואז מתחילים לראות שהתורה זה דבר עשיר, כי יש עשירות. אגב, אם זה באמת השאלה, הרבי שואל בהקשר עם הגמרא קידושין, שהגמרא שם אומרת שכל הסיבה שהיו קמים זה רק היה כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבוא. מה היה העניין שם? שזה היה רק כדי שיבואו עוד פעם, וכדי שלא יגידו מבזים אותנו, כמו שרש"י אומר. יוצא שבעצם אין עניין לקום מקיום מצווה. אז הרבי אומר, שהרבי אומר, ששמה הגמרא מתארת את השאלה, אבל למעשה זה לא ככה. זאת אומרת, הגמרא שם מתארת את הדילמא. אולי, אבל לא שהגמרא נשארת ככה למסקנה, למעשה. למעשה הסיבה האמיתית למה היו קמים, בגלל, כמו שהרבי כותב פה, יהודי מקיים מצווה. אז מצד זה ששוכן בו אלוקות, שוכנת בו השכינה, צריכים לקום לפניו. שם הגמרא, הגמרא שואלת דילמא, זה לא הגמרא כאילו למסקנה ככה. אבל אידך גיסא הרבי אומר, יותר מעניין העניין הפשוט. הרבי שואל: למעשה אבל צריך חיוב, כי בשולחן ערוך לא מובא בשום מקום הלכה שצריכים לקום לפני עושה מצווה. זאת אומרת, במעשה, בהלכה, בשולחן ערוך אין כזאת הלכה בשולחן ערוך שצריכים לקום לפני בן אדם שעושה מצווה. יוצא שהגמרא, בשולחן ערוך משמע, שהשולחן ערוך לוקח את הגמרא בקידושין גם כן למעשה, שבקידושין, שבביכורים היו קמים, זה היה רק כדי שיבואו עוד פעם. אבל אין חיוב לקום מפני עושה מצווה. ככה משמע בשולחן ערוך. לא רק זה, הרבי אומר עוד חידוש, עוד דבר. כשמסתכלים

09:36 דובר 1 בהלכות מילה, הלכות מילה בשולחן ערוך יורה דעה, הלכות מילה נמצא בשולחן ערוך יורה דעה. ושם נמצא הגהות הרמ"א, אם אני לא טועה, שהוא כותב שצריכים לקום לפני התינוק, לפני שמכניסים את התינוק לברית, אז צריכים, הקהל צריכים לעמוד בשעת מילה. למה צריכים לעמוד? אז הוא כותב שזה בגלל שנאמר "ויעמוד כל העם בברית". כך כותב הרמ"א. הוא מביא פסוק ממלכים, "ויעמוד כל העם בברית", אז משם לומדים שצריכים לעמוד בברית. אז אדרבה, משם מראה שאין חיוב לעמוד לפני כל מצווה. כיוון שצריכים פסוק מיוחד שלומדים את ברית מילה, סימן שיש עניין מיוחד, אבל זה לא חיוב כללי בכל המצוות. אבל על כל פנים, גם בתניא אדמו"ר הזקן מביא את זה. יש כמה עניינים שאפשר למצוא שבשולחן ערוך למעשה לא מובא, אבל זה מובא בתניא, זה מובא בתור הלכה. יש כמה ענייני הלכה בתניא, שאחד זה אחד מהם, שהרבי כותב פה שיש עניין לקום לפני עושה מצווה. יש חיפוש שלם בנוגע לעניין הזה. פעם כבר כתוב על זה בקובצים, אני לא זוכר עכשיו, זה ראיתי לפני הרבה שנים. בקשר לכל העניין הזה של אדמו"ר הזקן, כמה זה נוגע למעשה, העניין הזה לעמוד בפני עושה מצווה, בגלל שצריכים להתנהג ככה בפועל. היו כאלה שגם רצו לקשר את זה עם העניין של לעמוד, עניין של עמידה כשמוציאים את הספר תורה, צריכים לעמוד, לא לעמוד. הרבי בשנים הראשונות כתב. טוב, לא כתב שזה קשור, בגלל ספר תורה יש הלכה אחרת. לעמוד לפני ספר תורה זה מובא בשולחן ערוך מצד הספר תורה, לא מצד הבן אדם שמקיים. אבל גם כן ראו אצל הרבי תקופות שונות. היו תקופות שהרבי עמד והיו תקופות

11:38 דובר 1 שהרבי לא עמד. הפשט, זה היה עד התקופה של ל"ח, הרבי היה עומד לקריאת התורה. אחרי התקופה של ל"ח הרבי הפסיק לעמוד בשעה של קריאת התורה. אבל זה לא קשור עם העניין פה שאנחנו מדברים פה על חיוב לעמוד בפני עושה מצווה. אממ, כן. ואגב, מכיוון שכבר מדברים על הנושא הזה, אגב, אבל זה גם כן יש לקשר עם אדמו"ר הזקן מביא את זה בפרשת בהר. פרשת קדושים. אדמו"ר הזקן מביא בליקוטי תורה, פרשת קדושים, "והדרת פני זקן", המאמר הידוע. שם אדמו"ר הזקן מביא בנוגע לעניין של לדעת את התורה בעל פה. אז הרבי אומר שמה ש... נו, איך הלשון?

12:36 דובר 3 "והדרת פני זקן".

12:37 דובר 1 זקן, אומר אדמו"ר הזקן שצריך להיות עניין של לדעת את התורה בעל פה, כי הוא... גם שם, גם שם כתוב הלשון. הלשון שמה ככה: כי רז"ל אמרו לקום מפני תלמיד חכם בגלל שיש לו את התורה במוח הזיכרון שלו. שם הרבי מדבר על נקודה אחרת, לא בנוגע לקיום המצווה. שם הרבי מדבר בנוגע לבן אדם שהוא בקיא בכל התורה כולה, אז בגלל שיש לו תורה במוח הזיכרון שלו, אז הקדוש ברוך הוא שוכן בו כל הזמן. ומצד שהקדוש ברוך הוא שוכן בו, אז שם הרבי מדבר בנוגע לעניין של כבוד תלמיד חכם. מצד זה שתלמיד חכם, אז ממילא צריך לקום בגלל שיש בו תורה במוח הזיכרון שלו, מפני התורה ששם נמצא הקדוש ברוך הוא. כאן הרבי מדבר על בור ועם הארץ, שאין לו תורה ואף על פי כן צריכים לקום, לא בגלל התורה, אלא בגלל שעכשיו עוסק במצווה. אז מצוות המצווה שהוא מקיים, אז באותו רגע אז הוא מתעלה לבחינה של במעשה ובכל הון, ולכן צריכים לעשות כך. "מפני ה' השוכן ומתלבש בנפשו בשעה זו, רק שאין נפשו מרגשת מפני מסך חומר הגוף שלא נזדכך". הבור ועם הארץ הוא לא מרגיש את זה. אז זה שלא מרגיש, זה לא משנה את המציאות. הוא לא מרגיש את זה. אבל האמת היא שגם בו שוכן הקדוש ברוך הוא בשורש. "רק שאין נפשו מרגשת מפני מסך חומר הגוף שלא נזדכך", מכיוון שהוא גוף של בור ועם הארץ, הגוף שלו גוף גס, אז הגוף שלו לא מרגיש את ה... "ומחשיך עיני הנפש מראות מראות אלקים", כי זה עושה שהעיניים של הנפש, עיניים של הנפש הוא מתכוון הרגש, ההשגה של הנפש. ראייה רוחנית, היא עיני הנפש.

14:33 דובר 1 הוא לא רואה את הייחוד של המצווה, הוא לא רואה איך שהוא עכשיו מתאחד עם השי"ת. אז זה שהוא לא רואה שהוא מתאחד, זה לא משנה את המציאות שבשעה שהוא מקיים מצווה, אז עכשיו יש התכללות של הנפש של הבן אדם עם השי"ת וכולו באור אין סוף עצמו. כמו אבות הקדושים, שראו עולמם בחייהם. פה מגיעים לאבות שאנחנו אומרים. אצל אבות אומרים "ראו עולמם בחייהם". מה אומרים אצל אבות? אצל האבות מדובר לא בנוגע לקיום המצווה. אני יודע, אני אגיע לגן עדן, אבל אתה לוקח את זה דוגמה בנוגע לענייננו. אצל האבות אומרים "ראו עולמם בחייהם". פשט "ראו עולמם בחייהם", הם ראו את העולם הבא בעולם הזה. הלא יש את זה, כתוב שמה, טעמו מעין עולם הבא, כמו בבבא בתרא, בכל מכל כל. שהיה להם את העניין של גילוי עולם הבא כבר בעולם הזה. אז הרבי לומד פשט. מה זאת אומרת? מה הכוונה שכבר היה להם הגילוי של עולם הבא? זאת אומרת שהעולם הבא זה דבר שיש עכשיו גם כן. יהודי מקיים מצווה, עובד את השם, אז מגיע לו גן עדן, מגיע לו עולם הבא. אבל העולם הבא, הגילוי של גן עדן, גילוי כל כך גבוה שכדי לקבל את זה צריכים להיות בלי גוף. ולכן איך אנחנו מקבלים את זה? כשהנפש יוצאת מהגוף. כל זמן שאנחנו נמצאים בגוף, אז אנחנו לא יכולים להרגיש את הגילוי של עולם הבא. כאשר הנפש מתפשטת מהגוף, אז הגוף לא מסתיר, אז הוא יכול לקבל את הגילוי של גן עדן. אצל האבות, בגלל שאצל האבות היה להם הגוף כל כך מזוכך, כמו שאמרנו קודם, הגוף שלהם היה מזוכך בתכלית, ולכן הם, עדיין כשהיו בגוף, הם כבר הרגישו, כבר האיר אצלם הגילוי של

16:22 דובר 1 עולם הבא. על דרך זה גם כן בנוגע לקיום המצווה אצל האבות, בפשט זה הכוונה שאצל האבות, מכיוון שאצל האבות הגוף לא הסתיר, אז זה שהם היו מרכבה לאלוקות, כן, האבות היו מרכבה. אברהם אבינו, החסד שלו היה מרכבה לחסד דאצילות. ועל דרך זה יצחק, כל אחד היה מרכבה לאלוקות, אז זה היה באופן שהאיר אצלם בגילוי. הם הרגישו אורות עליונים. הם ראו את האלוקות שמאיר בהם בשעת קיום המצווה. מה שאין כן בעולם הזה, אנחנו לא רואים. אנחנו מקיימים מצווה, אז אנחנו לא רואים את הגילוי אלוקות שמתגלה בנו בשעת מצווה. זה אבל שאנחנו לא רואים, זה בעיה מצד חומר הגוף. אבל לאמיתת העניין, בשעת מעשה, כשמקיים מצווה, אז בשעת מעשה מאיר בו באופן פנימי. לא רק באופן מקיף. זה החידוש של האדמו"ר. חידוש של האדמו"ר כאן זה שמצד אחד זה סובב כל עלמין. אם אנחנו יושבים שם כל היום שזה מקיף, אז ממילא זה שאנחנו לא מרגישים בזה, זה לא מצד הגוף, זה לא מצד חומר הגוף, זה מצד שהאור, האור עצמו הוא מקיף. חידוש של האדמו"ר, לא, האור מצד האור הוא נמצא בבן אדם, מתלבש, הוא מתלבש בו, מתאחד איתו, ובדרך ממילא, מכאן או מכאן, איך שיהיה, הבן אדם מתאחד לגמרי עם אין סוף. אף על פי כן לא מרגיש את זה. זה מצד חומר הגוף שמסתיר עלינו דברים של גילויים. אבל באמת זה האמת. על זה תמיד מספרים את הסיפור הידוע שהרבי היה מספר את זה גם כן הרבה פעמים. זה סיפור עם הרבי הרש"ב. הרבי סיפר את זה הרבה פעמים בכפר חב"ד. את

18:06 דובר 1 הסיפור עם הסוסים על העניין הזה, שאומרים שמצד אחד יש פה גילוי של אלוקות, אף על פי כן הגוף לא מרגיש את זה בגלל שחומר הגוף לא נותן לראות מהלכים, אבל באמת זה המציאות. אז היו אומרים את הסיפור הזה, שהרבי סיפר את זה הרבה פעמים בכפר חב"ד, שהיה היו חכמים, משכילים, סופרים וזה מה שהיה. סיפור שהרבי הרש"ב היה פעם, היה לו ויכוח פעם עם אנשים, כל מיני אנשים משכילים כאלה, לא משכילים, סופרים מודרניים, פילוסופים כאלה. פתחו איתו על עניין של מציאות הנשמות, מציאות המלאכים, מציאות האלוקות, על מציאות רוחנית. הרבי הרש"ב ניסה להסביר להם כאן עניין של ייחוד ה', אבל הם לא קלטו את העניין. הם לא היו מסכימים לקלוט כל מיני, לקבל כל מיני עניינים שהרבי הרש"ב ניסה להסביר להם בעניין רוחני, עניינים עליונים. אז הרבי הרש"ב אמר להם את המשל הזה, שהיה פעם חכמים גדולים שהתעסקו בדברי חכמה, ואז הם היו צריכים לנסוע לאיזו עיר כדי לשמה ללמוד את החכמה שהם היו לומדים. אז הם לקחו סוס ועגלה ונסעו. אז בעגלה יש שם שלוש מחשבות. המחשבה של הסוס זה שיגיע לשם, למקום שיגיע, ויהיה לו שמה תבן. יתנו לו תבן. המחשבה של בעל העגלה זה שכשיגיע לשמה יהיה לו, יתנו לו כסף, ישלמו לו על הנסיעה. והחכמים חשבו על החכמה. יגיעו למקום שהם יציגו שם את החכמה, את הלימוד שהיו צריכים ללמוד, את כל אלה שצריכים להסכים. אז הרבי הרש"ב אמר להם: זה שהסוס חושב על תבן, בעל העגלה חושב על כסף, זה לא משנה את המציאות שהחכמים חיים עם החכמה. כן. אז איך היה אומר את זה ביידיש? אז אז על

20:02 דובר 1 די פערד טראכטן וועגן האבער, איז די חכמה קיין חכמה ניט? בגלל שהסוסים חושבים על תבן אז החכמה היא לא חכמה. סוסים הם סוסים והחכמה היא חכמה. אז הוא אמר להם, הרבי הרש"ב נתן להם באופן, כמו שאומרים, אינדירקט, נתן להם איזשהו "שעשוע" להגיד להם: בגלל שאתם מונחים בתבן אז הנה לא תופסים עניינים של רוחניות, אבל הרוחניות היא רוחנית. אבל זה גם ענייננו. זה איך אנחנו מונחים בתבן לא משנה את המציאות שמקיימים מצווה. אז כן, האלטער רבי מזכיר בפרק זה שבשעה שהיהודי מקיים מצווה אז הוא נהיה דבר אחד עם אלוקיו. כל האורגינציות בסוף כן, וכל העניינים שכתוב בספר שמקיים מצווה. כל הזה, כל מה שקורה. אני לא רואה, לא מרגיש. הרבה פעמים בחורים מתלוננים: מה תועלת? זה אני לא רואה, לא רואה תועלת. רבותא, נו, מילא הוא לא רואה את התועלת. הוא מקיים מצווה, לא מרגיש שהירשיים סובבים אותו. הוא מתפלל, לא מרגיש גילויים, לא רואה. זה שאתה לא מרגיש לא משנה את המציאות. המציאות היא שעכשיו כן תראה איזה זמן כתוב בזמנים שזה עת רצון של היום הזה מתגלים עניינים. אומרים מה היה השורש, גילויים, עניינים ומזל שאומרים שיש כוחות מיוחדים. כן, אז כן. אז מתחילים להגיד: אני לא מרגיש. אני מרגיש כמו חמור. נכון, בגלל שהחמור חושב על תבן, אבל זה לא משנה את המציאות. החכמה היא חכמה. אבל זה גם כאן, שגם אצל זה ההבדל בין העובד אצל עובד. לא רק שהם היו מקבלים עשרים וארבע שעות, הם גם ראו את מה זה להכיר. אבל זה בגיל מאה. שאנחנו מקיימים מצוות, אנחנו גם כן נעשים באותו זמן מיוחדים לגמרי לאלוקות. אלא מה? לא,

21:49 דובר 1 לא מרגישים את זה. אבל זה שלא מרגישים את זה, לא רואים את זה, זה לא משנה את המציאות שככה זה עובד.