לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק ד

00:00 דובר 1 יורדים למטה בשורה האחרונה, והנה. כאן הרבי מדבר על העניין של כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. הרבי הסביר פה את המשל באריכות. אז הרבי הביא כמשל כדי להבין את העניין של כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, איך שזה למעלה כך. מזה אנחנו יכולים להבין איך העניין הזה למעלה, כמו שהרב עכשיו יתחיל להסביר. אבל היה כאן, במשל שהרב הביא, כמה וכמה פרטים. איך שכל פרט ופרט, אנחנו נראה עכשיו איך שהרב יסביר ויראה איך שכל פרט נמצא גם כן בזה. הנקודה שהרב הדגיש הייתה שהעניין של כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, זה אפילו בשני אנשים שהם שווים. אפילו שני אנשים שהם שווים אחד עם השני, גם שם יש את הטבע הזה של כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. כשאחד אוהב את השני, אז השני גם מחזיר לו אהבה. בפרט כשמראה לו אהבה, אז עוד יותר גורם להרגשי האהבה. קל וחומר כשמדובר בשני קצוות. ובזה גופא הרב מאריך להדגיש את הקצוות משני הצדדים. הקצה הכי עליון שהוא מלך גדול ורב, והקצה הכי תחתון שהוא איש נבזה ושפל אנשים ומוטל באשפה. ואף על פי כן המלך הגדול מראה את, לא רק אוהב את האיש הפשוט, אלא מראה לו את האהבה. ואיזו אהבה הוא מראה לו? לא סתם אהבה. הוא מראה לו את האהבה הגדולה ועצומה. זאת אומרת, הוא מראה לו את האהבה. יכול להיות שהמלך יאהב את האיש הפשוט, אבל לפועל יראה לו קצת. יראה לו רק חלק, יראה לו רק איך האור. כאן החידוש הוא שהמלך לא רק שהוא אוהב את האיש הפשוט והנבזה, אלא שהוא מראה לו גם כן אהבה. ואיזו אהבה הוא

02:07 דובר 1 מראה לו? את האהבה כפי שהיא גדולה ועצומה, על ידי זה שהוא יורד אליו ולוקח אותו ומוציא אותו מאשפה, וכל העניין, מכל הפרטים שהרב מסביר, שלוקח אותו ומביא אותו למקום ששם לא נכנס אף אחד, רק המלך עצמו, ששם יש את הקירוב באופן הכי עמוק. אז כשיש את הנקודה הזאת, אז כמים הפנים לפנים, זה כל שכן וקל וחומר שזה יעורר אצל האיש הפשוט והנבזה אהבה למלך, עד כדי כך שיגיע לכלות הנפש גדולה זו. והוא כדבעי, עד כדי כך שהוא מוסר את עצמו לגמרי למלך. עכשיו אנחנו נמשיך כאן בפנים ולראות איך הדבר מתבטא בעניין של, שהרב יסביר את כל פרט מהפרטים האלה. זה גם כן לגבי האהבה שהקדוש ברוך הוא מראה לכנסת ישראל בהמשך העניין שלו. הרב גם כן יפרט את הפרטים, הן את הקצה העליון, עד כמה זה הגדלות של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והן הקצה התחתון. עד כמה המצב של כנסת ישראל לפני יציאת מצרים היה בתחתית השפלות, ואז אפשר לראות עד כמה זה הקדוש ברוך הוא הראה לנו את האוצר הגדול והעצום. עכשיו נראה בפנים, שורה אחרונה למטה בדף ס"ה עמוד א'. והנה ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה, וגדול יתר מאד בכפלי כפליים לאין קץ. מה הפשט? ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה. אז בפשטות הכוונה היא, כי זה כפל הלשון בתניא, זה לא סתם ספר שכותב מילים יפות בשביל המליצה. תניא, כל מילה מדויקת. אז מה כאן הפירוש? ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה, אז בפשטות הכוונה היא ככל הדברים האלה זה הכלל שהרב מביא, בכלל הכלל של כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. הכלל הזה שיש בטבע העולם, שכמו שמים מראה

04:08 דובר 1 אחד מראה את הפנים, אז זה גם כן לב האדם לאדם. זה דברים האלה, זה הדברים, זה מציאות. ככה זה. ככל החזיון הזה, חזיון זה כבר הפרטים שהרב הסביר. המשל, הסיפור איך שהמלך הגדול עם האיש הפשוט, חזיון זה כמו איזה שהוא ניסיון, כמו איזה סיפור דברים. אז האדמו"ר אומר ככל הדברים האלה, כללות העניין, הדבר הזה, הטבע הזה שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. או ככל החזיון הזה, שזה הפרטים של המשל של המלך הגדול עם האיש הנבזה והשוטה. אז ככל, אז כל זה, וגדול יתר מאד בכפלי כפליים. לא רק כמו זה, אלא האדמו"ר מוסיף פה שבעניין של, בנוגע לקדוש ברוך הוא ועם ישראל, זה עוד יותר אפילו מאד בכפלי כפליים. עוד מעט נראה שגם זה האדמו"ר יסביר למה זה גדול יתר בכפלי כפליים. עשה לנו אלוקינו, גם אצלנו הקדוש ברוך הוא עשה לנו אותו דבר. אז האדמו"ר מתחיל עכשיו להסביר. כי לגדולתו אין חקר. קודם כל האדמו"ר מתחיל להסביר פה את הקצה העליון של המלך. על איזה מלך מדובר פה בעניין של? על מלך, אמרנו במשל מלך גדול ורב, כן, ואמרנו שיש בזה שני פרטים. יש מלך גדול ויש רב. כן, ואמרנו, אתם זוכרים, גדול היה עניין של גדלות בעצם, בייחוס. ורב זה עניין בהתפשטות. כן, בכמה מדינות וכמה עמים, ועוד עניין בהתייחסות אל כך. אז האדמו"ר גם בעניין של זה יסביר את שני הפרטים. אומר כי לגדולתו אין חקר. אם אנחנו מדברים על הגדלות של הקדוש ברוך הוא, אז זה לא סתם גדול, זה גדלות כזאת שאין חקר. אין לנו שום הכרה, שום מושג, שום הבנה בגדלות העצמית של הקדוש ברוך הוא. אז

06:12 דובר 1 ממילא זה העניין של כפלי כפליים. זאת אומרת, לא רק שהקדוש ברוך הוא מלך גדול, הגדלות של הקדוש ברוך הוא זה כזה סוג של גדלות שאין חקר. אין לנו שום הכרה בזה. אנחנו לא יכולים לתפוס עד כמה איכות הגדלות של הקדוש ברוך הוא, שאין לנו שום תפיסה בזה. זה מוסבר בספרי חסידות. כאן האדמו"ר מביא רק את הפסוק. במאמרים של סדר זה כל הסוגיה הזאת באריכות גדולה. דווקא מה כאן הפלא של „גדולתו אין חקר”? יש מאמר של שבועות מהרבי הרש"ב. היום של תורה סדר ד ומה מהר"ן של הרבי הרש"ב, שמה כל המאמר מדבר על העניין הזה, מביא שני פסוקים. יש פסוק אחד שאומר „גדול ה' ומהולל מאוד”, ויש פסוק אחד אומר „ולגדולתו אין חקר”. אז הוא מסביר שאלו שתי בחינות בגדלות. יש גדלות ששייך לעולמות, „גדול ה' ומהולל מאוד”, ויש גדלות עצמית שלמעלה מעולמות, שעל זה אין חקר. האדמו"ר דווקא כאן מביא את הפסוק „ולגדולתו אין חקר”, כי כאן האדמו"ר רוצה להסביר את הפלא, כן, מצד אחד עד כמה זה הפלא של המלך. אז לכן הוא מסביר כי „ולגדולתו אין חקר”. איזה גדלות מדובר פה? גדלות עצמית. הגדלות של הקדוש ברוך הוא שאין לנו שום תפיסה ושום השגה, הגדלות האמיתית. מה שאנחנו מדברים על גדלות ה', „גדול ה' ומהולל מאוד”, הגדלות שרואים בעולם, אז באמת זה לא גדלות. באמת אצל הקדוש ברוך הוא זה צמצום. בלשון הידוע, „במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו”. מה שאנחנו קוראים גדלות אז זה לא גדלות, זה צמצום, זה ירידה, זה שפלות. הגדלות העצמית אין לנו שום תפיסה ושום הכרה. זה הנקודה הראשונה. זה מדגיש את העניין של מלך גדול באופן של

07:53 דובר 1 אין חקר. אחרי זה האדמו"ר ממשיך: „והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין”. הקדוש ברוך הוא, הוא גם ממלא כל עלמין, גם סובב כל עלמין. כן. זאת אומרת שהעניין של הקדוש ברוך הוא זה שהוא גם נמצא בעולמות בפנים, בכל עולם ועולם בפנימיות, וגם הוא מקיף על כל העולמות בשווה. זה כבר עניין ששייך יותר לעניין של רוב מצד... זה כבר מבטא יותר שייכות לעולם. או נגיד שזה גם כן גדלות, אבל זה הגדלות ששייך לעולמות. אז כמו שאמרנו, יש שתי בחינות בגדלות. יש גדלות עצמית ויש גדלות שמתבטאת בעולמות. זאת למה היא רלוונטית? אז אולי אפשר להגיד שזה שני העניינים שהרב מדבר כאן. „ולגדולתו” — זה מדובר בנוגע לגדול בעצם, הגדולה העצמית של הקב"ה. העניין שאומר כאן „והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין”, זה מדבר על הגדולה של הקב"ה, על הגדלות, על גדלות כפי שהוא שייך לעולמות. שזה הגדלות שרואים בעניין של ממלא כל עלמין, שיש את העניין של הקב"ה, יש לו חיות, נותן חיות פרטית לכל דבר ודבר לפי מינו. ויחד עם זה הוא סובב, הוא מקיף על כל העולמות בשווה. זה סוגים שונים של גדלות. גם כן מראה על גדלות של הקב"ה, אבל זה כבר גדלות שמתבטאת יותר בקשר לעולמות. וכנודע, ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר עוד עניין ועוד עניין. ומדברים בנוגע לעניין של מלך גדול ורב. „וכנודע מהזוהר הקדוש והאריז"ל ריבוי ההיכלות והעולמות עד אין מספר”. כתוב בזוהר, בכתבי האריז"ל מדובר שיש לקב"ה ריבוי היכלות וריבוי עולמות עד אין מספר, וכל אלה, ואיך אומרים שם, וכל עולם ועולם יש ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית. וכל עולם ועולם יש ריבוי

09:55 דובר 1 רבבות מלאכים בלי סוף, בלי קץ ובלי תכלית. אז ממילא מזה מובן עד כמה זה כבר הבחינה של רוב. כן, זה הנקודה השנייה, בנוגע אליו. לא רק שהוא מלך גדול, וגודל גוף וגם ענייני, אלא גם כן מלך רב. מה פירוש מלך רב? אז הרב אומר, רב זה עניין של ריבוי. ריבוי העולמות, זה ריבוי ההיכלות וריבוי המלאכים, שיש אין קץ ואין מספר של ריבוי עניינים, וכל זה, זה העניין, הריבוי, התפשטות של המלך. זה שתי העניינים בגדלות. אומר גדלות. הרי ההסבר הוא בעניין של „ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין”. זה הסברנו בעניין של ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, שגם זה מבטא עניין בגדלות, הריבוי, ההיכלות והעולמות, ששם מתפשטת הגדולה של הקב"ה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר כאן. אז זה לכן האלטער רבי מאריך כאן בעניין. כאילו האלטער רבי מאריך כאן בפרטים האלה, כי זה בנוגע להסברנו, כדי שאנחנו נרגיש את העניין של כמה הם הפרטים, הפרטים, כלומר עוד ועוד. כפי המשל שאמרנו קודם, והמלך. אז בנוגע לכל הפרטים האלו, הרב ממשיך הלאה בעניין הזה של עניין של רוב. אומר, כמו שכתוב בגמרא: „כתיב היש מספר לגדודיו, וכתיב אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון”. כתוב בגמרא שהגמרא שואלת: כתוב בפסוק אחד, כתוב „היש מספר לגדודיו”. כן. זאת אומרת, בלשון שאלה, „היש מספר לגדודיו”, זה שאלה. זאת אומרת שמה שאין... הפסוק רוצה להגיד שהקדוש ברוך הוא כזה גדול ונעלה, שהגדודים והקבוצות של מלאכים שיש לקב"ה אין להם מספר, בלי גבול. ולהיפך, יש פסוק אחר שכתוב, כתיב „אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון”. בפסוק אחר, נראה לי שזה בדניאל או איזה מקום כזה, שם כתוב, והפסוק אומר שיש

12:05 דובר 1 לקב"ה אלף על אלף, שהמלאכים אלף על אלף וריבוא רבבות. אפילו שזה מספר גדול ביותר, זה עניין של מספר. אז הגמרא שואלת, הגמרא במסכת חגיגה שמדברת על הסיפור של בית המקדש, אז הגמרא שואלת את השאלה הזאת: דהרי יש סתירה. פסוק אחד אומר שאין מספר, עניין של בלי גבול. פסוק אחר אומר שיש מספר, שיש עניין של אלף אלפין וריבוא רבבות. ומשני, הגמרא מתרצת: אלף אלפין וכו', מספר גדוד אחד. בגדוד אחד, בקבוצה, בכל קבוצה של מלאכים יש מספר של אלף אלפין. יש מספר מוגבל של אלף אלפין מלאכים. אבל לגדודיו, כמה גדודים יש לקדוש ברוך הוא? אין מספר. אין מספר כמה גדודים יש לקדוש ברוך הוא. אז מה הרבי מסביר פה? הגמרא אומרת, מה רוצה להדגיש פה? אז הרבי רוצה להדגיש פה את העניין של הריבוי, שהריבוי שמדברים פה בנוגע לעניין הריבוי שאצל מלך, שמאמר „מלך גדול ורב”. אז הגמרא מגיעה לגדלות, אז הגדלות של המלך, סוף סוף יש לזה הגבלה עד כמה שנדבר על גדלות. אבל זה גם כי בריבוי, הריבוי של מלך בשר ודם זה ריבוי בהגבלה. יש לו מדינה אחת או שתי מדינות. יש לו United States of America חמישים ואחת מדינות. כמה זה?

13:40 דובר 2 חמישים.

13:41 דובר 1 חמישים ואחת.

13:42 דובר 2 אובמה אומר שזה רק ארבעים ושמונה.

13:46 דובר 1 כן, בסדר. לא ניכנס למחלוקת. אבל זה נגמר כבר ארבעים ושמונה. כן, הוא אומר סדר. טוב, זה לא תניא שאנחנו רוצים. כל פעם אני אגיע לענייננו. אז מה העניין של התניא פה? מה רוצה להדגיש? שאצל מלך יכול להיות גדלות ואיכות. יכול להיות ריבוי כמות, אבל יש לזה מידה והגבלה. אבל כשאני מגיע לקדוש ברוך הוא, אז לא רק בנוגע לאיכות, אז האיכות זה למעלה ממידה והגבלה, אלא גם כן בכמות. אז זה מה שאומר פה, שהמספר של המלך, המספר של הקדוש ברוך הוא, זה בכזה ריבוי, ריבוי כזה שאין בזה שום מידה והגבלה. ולכן הוא מביא כאן את הגמרא, שהגמרא מסבירה את העניין הזה, שאפילו פסוק אחד כתוב ״אלף אלפין״, פסוק אחד ״היש מספר לגדודיו״. זה לא סתירה, כי בכל גדוד אחד יש כמות של מלאכים, אבל כמה גדודים יש? אין סוף, ריבוי בלי גבול ממש. הרבי שואל פה שאלה. יש פה כמה שאלות שהרבי עומד פה. שאלה אחת הרבי עומד פה: קודם כול, שאלה באמת לכאורה, איך יכול להיות כזה דבר? איך יכול להיות? שאלה פשוטה, שאלו את זה את הרבי במכתב. איך יכול להיות, לכאורה אי אפשר להיות כזה דבר. איך יכול להיות שאם בכל גדוד יש מספר מוגבל של מלאכים, איך יכול להיות שיהיה גדודים אין מספר? יש כלל. יש כלל, כלל מאוד פשוט בשכל, שלא יכול להיות בלי גבול דברים מוגבלים. נכון? לא יכול להיות בלי גבול של דברים מוגבלים. איך יכול להיות בלי גבול דברים מוגבלים? תאר לעצמך, יש לך תפוח. תפוח זה מוגבל או זה בלתי מוגבל? תפוח זה דבר מוגבל. זה פרי שיש לו מידה והגבלה וכמות

16:02 דובר 1 ואיכות. נו, אז שייך להיות בלי גבול תפוחים? תמלא את כל החדר בתפוחים. כמה תפוחים נכנסים בכל החדר הזה? כמה? מאה אלף תפוחים ימלאו את כל החדר? תפוחים, יותר. אה? אז זה מאה אלף. זה כמות. תמלא את כל הבניין עם תפוחים, גם יהיה מספר. תמלא את כל האינדיה עם תפוחים, זה גם יהיה מספר. אולי זה ריבואות תפוחים. תמלא את כל כדור הארץ עם תפוחים, זה גם יהיה מספר. כן. זאת אומרת, בתיאוריה אני לא יודע כמה תפוחים לוקח למלא את כדור הארץ, אבל ברור שיש מספר מוגבל. כן. תמלא את כל כדור הארץ עם תפוחים, אז יהיה לך כך וכך וכך וכך וכך תפוחים, ואחרי זה תביא, תוסיף על זה עוד תפוח. אז יהיה לך את כל זה ועוד אחד. אז תמיד יישאר מספר מוגבל.

16:57 דובר 3 זה קשה.

16:58 דובר 1 נו, ומה ההבדל בין רשמית לא מוכניס? זאת אומרת, נאמר כך, אם הדבר הוא מוגבל בכך, באיזשהו... אז עיקר הסברא היא שדבר שהוא מוגבל בפרט אחד, אז הוא חייב להיות מוגבל בהכול. אי אפשר להיות כזה דבר שהוא יהיה מוגבל, חצי שלו יהיה... אין זה, צד שלו, צד אחד הוא מוגבל וצד שני הוא בלתי מוגבל. גבול ובלי גבול הם דברים שלא הולכים ביחד. אם הוא מוגבל, פירוש שהוא מוגבל בעצם. מה שייך להגיד, לא, הוא יהיה בלי גבול? כן. תאר לעצמך... נגיד עוד, נגיד אדם הראשון. הבן אדם הראשון היה, היה לו מאוד גבוה. למדנו במאמר, מאתיים אמות. כן, מאה אמות, מאתיים אמות. כן. אז אנחנו, יש לנו שלוש אמות, ארבע אמות. משהו כזה באזור. כן. אז יש הבדל גדול. אבל אם אדם הראשון היה בגובה בלתי מוגבל, אז איך היינו נראים איפה? זאת אומרת, עד כמה שתחשוב שהוא היה גדול, אבל הוא היה באיזשהו מוגבל. אי אפשר להיות שיגיד שהיה איזשהו סבא שהוא היה בלתי מוגבל ויצא ממנו נכד מוגבל. מבלי גבול יוצא בלי גבול, מגבול יוצא גבול. על זה זה נאמר בפשט. כן, אם המציאות הזאת היא מוגבלת, אז היא צריכה להיות מוגבלת בכל העניינים, אז גם בכמות שלה היא מוגבלת. אז כמה שתעשה את זה יותר. אז אם בגדוד אחד יש מיליון מלאכים, זה צריך להיות אינסוף של מיליון. במציאות זה חיה, זה לא שייך. אינסוף של מיליון לא שייך. אפשר לדבר על זה כמו תיאוריה. תיאורטיקלי ספיקינג. אתה רוצה לדבר על זה תיאוריה? יפה. יכול להיות בתיאוריה. זאת אומרת, זה יכול להיות בכוח, לא בפועל. בכוח כן, בכוח. יש. יכול להיות בכוח הקדוש

19:06 דובר 1 ברוך הוא, כאילו בכוח יכול להיות אינסוף של מיליונים, אבל בפועל יהיה לך מיליון של מיליונים, שני עשר מיליון שקלים, ועדיין זה מוגבל. עוד אחד ועוד אחד. כן, אבל תמיד זה נשאר בגדר של גבול. וכאן אומרים שזה ממש בלי גבול. מיליון. בלי גבול של מלאכים. של כל גבול. כל גדוד, יש גדודים, וכל גדוד יש בו גבול. אז זה היה קושיה, והרבי אמר שבאמת התירוץ היחיד של זה, התירוץ לזה הוא שאין הכרח. מצד גדרי הנבראים לא יכול להיות שיהיה בלי גבול של דברים מוגבלים, אבל מצד כוח הבורא, כן, ברגע שנכנס בזה כוח הבורא, אז מצד כוח הבורא יכול להיות שאף על פי שכל גדוד יהיה גדוד מוגבל, יהיה ריבוי אינסוף בפועל גם כן. בכוח הבורא. רק לא עניין מגדרי, זה לא מובן. זה מצד כוח הבורא, שיכול להיות שאף על פי שכל גדוד מוגבל, לגדודים אין מספר. אינסוף, אינסוף של גדודים. עם זה הרבי מתרץ את הקושיה שיש גם בכמה עניינים שכתוב לפעמים בחסידות הלשון שיש ריבוי נבראים

20:30 דובר 4 אינסוף.

20:32 דובר 1 איננו אין סוף. כן, כן, אינו אין סוף. יש כתוב לפעמים הלשון בחסידות שיש נבראים עד אין קץ, כזו לשון. מה אומר במאמר מים רבים של הרבי? מה אומר הידוע? מים רבים תרס"ז. ראיתם פעם את המאמר? תראו איזה מאוד מעניין שמה שהרבי מביא שמה בפנים המאמר את העניין הזה שיש נבראים עד אין קץ, שיש בלי גבול נבראים, דומם צומח חי מדבר, עד אין שיעור. והרבי שואל, לכאורה צריך עיון: איך יכול להיות נברא עד אין שיעור? אם הוא נברא אז הוא גבול. חייב להיות שיהיה לו איזה שיעור גם בכמות. איך יכול להיות נברא עד אין שיעור? והרבי נשאר בצריך עיון. ולמטה אחרי זה כתוב אין סוף על דרך הזמן. כן. כתוב למטה אין סוף על דרך הזמן. זה הרבי הוסיף אחרי שהרבי כתב את ההערה הזאת גם בתניא. כן, שאין סוף על דרך זמן, שתקנו נמי מצד גדרי הנבראים לא יכול להיות. אבל מצד כוח הבורא, על דרך כמו שמצינו על דרך לגדודיו אין סוף, ששם אומרים שגדוד אחד יש לו מספר, לגדודיו אין סוף. על דרך זה גם אפשר להגיד בנוגע לנבראים, שכן בכל עולם יש גבול. כמה נבראים יש בעולם אחד, בעולם העשיה, יש גבול. כן, ריבוי נבראים, אבל יש לזה גבול. יש ריבוי דומם, ריבוי צומח, אבל יש לזה גבול. אבל גדודים יש אין סוף. רואים אז זה מצד כוח הבורא של זה. אז מה אנחנו רוצים להדגיש עם זה כאן בתניא? אז הרבי רוצה להדגיש כאן בתניא עוד יותר אפילו בעניין של רוב כל זה. זה אבל להדגיש את האפילו בהגדלות של הקדוש ברוך הוא, שמדברים על עניין של לא סתם גודל ולא סתם רוב, אלא הרוב כזה ש־ש־שזה רק שייך בגדר הבורא. והרוב הזה

22:24 דובר 1 שריבוי זה, ברור שאף על פי שכל גדוד יש לו, יש לו גבול, אף על פי כן זה בלי גבול. זה ועוד אחד. עוד שאלה שהרבי שואל פה בראשית על התניא. והרבי מסביר מאוד מעניין שכאן בתניא יש חילוק בין התניא והגמרא. בגמרא הפוך. הסדר הפוך. בגמרא קודם מובא הפסוק אלף אלפין ישמשוניה, ואחרי זה הגמרא מביאה את הפסוק היש מספר לגדודיו. בתניא, להפך, מביא קודם את הפסוק היש מספר לגדודיו ואחרי זה מביא את העניין של אלף אלפין ישמשוניה. מה הסיבה לזה? למה הרבי שינה את הסדר? אז הרבי מסביר שחילוק מהתוכן מה שמדובר בגמרא ומה שמדובר בתניא. בגמרא מדובר בנוגע למלאכי מרכבה. כן, הגמרא מדברת שם על הסוגיה של הגמרא. הגמרא מדברת בנוגע למלאכי מרכבה. כן, הגמרא מביאה קושיה. יש שם כמה קושיות בנוגע לפסוקים שקשורים למלאכי מרכבה. הגמרא שואלת קושיה. אז קודם כול הגמרא מביאה את הפסוק אלף אלפין ישמשוניה, שמהפסוק הזה משמע שמגבילים את המספר של מלאכי מרכבה. אומרים שיש רק אלף אלפין, שיש לזה גבול. אז הגמרא אומרת: איך אתה אומר שיש גבול? הרי כתוב פסוק אחר שאין גבול, היש מספר לגדודיו. אז שם בגמרא מתאים להביא קודם את הפסוק הזה. כן, בשביל הקושיה אז מביאים קודם את הפסוק הקשה, ואז אומרים: איך אתה אומר שיש כאלה שיש גבול? הרי יש פסוק אחר שאנחנו יודעים שאין לזה גבול. כאן אבל בתניא הרבי לא מביא כאן כדי לעשות קושיות. כאן אדמו"ר הזקן לא מעוניין בקושיה. כאן אדמו"ר הזקן מעוניין להסביר את ההפלאה של מלך גדול ורב. עד כמה הקדוש ברוך הוא לא סתם מלך, אלא מלך כזה שהוא מלך גדול

24:29 דובר 1 ורב. אז לכן דבר ראשון אדמו"ר הזקן מביא את הפסוק שמדגיש עוד יותר את הריבוי. העניין של היש מספר לגדודיו, שזה מדגיש את האין סוף, שזה ריבוי כזה שאין לזה הגבולות. אחרי זה הוא מביא את ההמשך של אלף אלפין ישמשוניה, שזה מבטא עוד יותר בעומק שאפילו שבכל גדוד יש לו גבול, אף על פי כן, אף על פי כן אין מספר לגדודיו. אז זה, זה הסיבה למה אדמו"ר הזקן שינה את סדר העניינים מסדר הגמרא, כי כאן בתניא נוגע דווקא הפסוק הראשון, הפסוק היש מספר לגדודיו. והוא מדגיש עוד עניין, שלכן גם כן אדמו"ר הזקן כותב הלשון כדכתיב: היש מספר לגדודיו. ולא כותב הלשון כמו שכתוב, אומרים כך, וכמו שכתוב אומרים כך. הוא כתב הלשון כדכתיב. כאילו נגיד שכאן לא מעוניין— כאן העיקר זה לא הקושיה בעניין, אלא כאן המטרה זה להביא ראיות מפסוקים. לא רק הכתוב בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל שיש ריבוי העולמות, זה חידוש של האר"י ז"ל והזוהר. זה כתוב בפסוק כך אגב. כדכתיב, זה פסוק, זה עניין גם כן בתנ"ך. יש פסוק ששם כתוב העניין של ריבוי העולמות.