לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ה - חלק ב

00:00 התחלנו פרק מ"ה בשבוע הקודם. וזה העניין שהרב מלמד איך אפשר להגיע לאהבת השם לקיים תורה ומצוות, לקיים תורה ומצוות באופן של לשמה, בקשר לאלוקות. אבל על ידי איזה מידה? זה על ידי מידת הרחמים. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שעד עכשיו אדמו"ר הזקן דיבר על עניין של מידת החסד, מידת הגבורה, אהבה ויראה, וזה ב' קווים. עכשיו אדמו"ר הזקן מסביר את העניין של רחמים. ראינו בשיעור הקודם שגם זה קשור עם האהבה והיראה. על ידי מידת הרחמים מתעוררת אהבה, כמו שהסביר בהמשך הפרק. מה? איך לעורר את העניין של מידת הרחמים? מה זה העסק עם העניין של מידת הרחמים? לעורר במחשבתו תחילה. אנחנו רוצים פה, נתחיל פה שתי שורות מלמטה. לעורר במחשבתו תחילה רחמים רבים לפני ה'. אדם צריך לעורר במחשבה שלו קודם רחמים רבים לפני ה' על ניצוץ אלקות המחיה נפשו. לעורר רחמים רבים לפני הקדוש ברוך הוא על הניצוץ שלו, על הנשמה שלו, הניצוץ העליון שמחיה את הנשמה שלו. מה הפירוש של המילים "לעורר במחשבתו תחילה"? כן, יש כאן כמה פירושים. מה הפשט? לעורר במחשבתו תחילה. הלשון לעורר במחשבתו תחילה. משמע שקודם זה ואחרי זה יש משהו אחר. מה כאן הפירוש של המילה תחילה? אז, אז, אז יש כאלה שרוצים להגיד שהפשט לעורר במחשבתו תחילה, הכוונה יש כאן כמה עניינים הרי שהרב הולך להסביר על מה ומה צריך להתבטא הרחמים. קודם כל אדמו"ר הזקן מסביר על הנפש האלוקית, על עצם הירידה של הנפש האלוקית, ואחר כך הוא מדבר על הירידה שנעשית על ידי העוונות, החטאים. אז אמנם יש כאן כמה עניינים, אז אדמו"ר הזקן כותב תחילה, קודם לחשוב על עצם הירידה ואחר כך לחשוב גם כן על פרטי הירידה, שזה לא רק עצם

02:39 ירידת הנשמה למטה זה רחמנות, אלא בזה גופא, כשהוא עוד יורד עוד יותר על ידי חטאים ועוונות, אז נהיית ירידה אחרי ירידה. זה הפירוש תחילה. קודם לחשוב על כל זה, ירידה, ואחר כך להיכנס יותר לפרטים. יש כאלה שרוצים לדייק שהדיוק בלשון זה במחשבתו תחילה. כן. זאת אומרת שזה מתחיל עם המחשבה. לעורר במחשבתו תחילה. קודם כול זה רק עניין שבא אצלו במחשבה. רק חושב על זה, ואחר כך זה מגיע גם כן למעשה, כמו שהרב כותב הלאה, עניין של לבושים דמחשבה דיבור ומעשה, ועד שזה, איך שזה יורד אחר כך, וכל פרטי הגוף, מחשבה דיבור ומעשה. אז זאת אומרת שתחילה זה רק כאילו שזה מתחיל עם עניין המחשבה, ואחר כך זה נמשך וזה מגיע, זה חוזר אצלו בכל הלבושים, בכל העניינים במחשבה דיבור ומעשה. וכן אפשר להגיד גם כן עוד עניין פה. כן, לפי מה שדיברנו בשיעור הקודם, שהרב הרי מסביר כאן לא רק עניין של רחמים, אלא שהרב בא להסביר פה את העניין איך לעורר את האהבה. כן, רק מה? שהעצה לעורר את האהבה זה לא על ידי התבוננות כמו תמיד, התבוננות בעניינים עמוקים וסודות, זה בהתבוננות בעניין של רחמים, ומהרחמים הוא יבוא לאהבה. אחרי שירגיש רחמים על נפשו, אז "יעקב אשר פדה את אברהם", אז ממידת הרחמנות יבוא אל מידת החסד, כמו שהרב מסביר בסוף הפרק. אז לפי זה אפשר להגיד גם כן, מה הפשט לעורר במחשבתו תחילה רחמים רבים? שקודם כול הוא מעורר רחמים רבים. תחילה לעורר קודם כול את העניין של רחמים רבים. אבל הכוונה היא שעל ידי הרחמים הרבים יבוא אחר כך לגילוי האהבה, על ידי שהוא מעורר רחמים רבים על נפשו. על ידי

04:38 זה מתעוררת אצלו האהבה של הקדוש ברוך הוא, ואז יהיה אצלו מידת החסד, בעצם, של אהבה, זה הבחינה של אהבה רבה, כמו שהרב מסביר בהמשך הפרק. אז זה כמה אופנים איך אפשר להסביר את הפירוש של המילה תחילה. וכאן הרב מתחיל להסביר בפרוטרוט במה צריך להיות ההתבוננות, שיעורר בן אדם רחמים רבים. "לפני ה' על ניצוץ אלקות המחיה נפשו". מה הפשט? ניצוץ אלקות המחיה נפשו. הכוונה היא שהרב כותב את זה כמה פעמים בתניא, גם בפרק ל"א, ניצוץ אלקות המחיה נפשו. שזה למה שכתוב, מה שמובא במאמרים. אולי יש כאלה שלמדו את זה עכשיו גם בכמה מאמרים של פורים, זה מובא הלשון של העץ חיים. העץ חיים כותב בנוגע לנפש האלוקית. אז יש לשון ידוע שמובא בכמה מקומות בחסידות, שיש ניצוץ, איך ניצוץ בורא מתלבש בניצוץ נברא הנקרא יחידה. כן, ככה כותב העץ חיים, שיש ניצוץ של הבורא שמתלבש בניצוץ של הנברא, וזה נקרא יחידה, ונקרא יחידה הכוונה לניצוץ נברא. אז ממילא, אף על פי שבכלל הרבי בתניא, ידוע שהוא לא מדבר על העניין של יחידה בתניא, הרב מדבר רק על נר"ן, רק על נפש רוח נשמה, אבל אף על פי כן הוא מרמז על זה בלשון הזה שכותב ניצוץ אלקות המחיה נפשו, וניצוץ אלקות. הכוונה או לניצוץ בורא או לניצוץ נברא. אפשר להגיד זה, אפשר להגיד זה. בדיוק מה החילוק ביניהם, גם כן אין כאן המקום. זה לא נוגע לכאן. נשאיר את זה לפעם. מי שרוצה יכול להסתכל ולהגיע לדיוק העניינים. מה הפירוש ניצוץ בורא? מה זה ניצוץ נברא? ומה הפירוש של ניצוץ בורא מתלבש בניצוץ נברא? זה מוסבר במאמר של

06:29 פורים תוך שיוג דמע והיא אמנם סדסה והמאי נושא אל פורים טוב של יוטס. ועל דרך זה יש עוד כמה מקומות של הרבי שמסביר לנו. אז ממילא אומר כאן הרבי הלאה שיורד. עכשיו הרבי נכנס לפירוט ההסבר הזה שנופל על העניין של רחמים רבים. אך שיורד ממקורו, מחיי החיים ברוך הוא, הניצוץ הפנימי, שזה הלשון: ירד. מאיפה ירד? ירד ממקורו, מחיי החיים ברוך הוא, הממלא כל עלמין. הרבי מסביר בפרוטרוט מה זה הפשט חיי החיים ברוך הוא. אז אומר: הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב. כל ההרחבה הזאת, שזה כמה וכמה פרטים בהסבר והגדולה של הקדוש ברוך הוא, וממילא בגדולה של הנשמה. איך שהנשמה הייתה שמה בשורש, היא הייתה כלולה בחיי החיים והבחינות האלה. הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב. וממדרגה הזאת, מן הבחינות העליונות האלה, ונתלבש במשכא דחויא. אז ישוב וירד למטה והתלבש בגוף, והגוף נקרא משכא דחויא. מה הפירוש של המילים משכא דחויא? התרגום מלשון הקודש: משכא דחויא זה עור הנחש. משכא זה עור, עור עם ע' לא עם א'. כן, עור. כן, חויא נחש, נחש הקדמוני. אנחנו יודעים הרי שכל המציאות של הקליפה והסטרא אחרא נקרא בלשון התורה נחש הקדמוני, שזה הנחש שממנו הגיע כל השאר של כל הרע בעולם. ובזה גופא אז הגוף נקרא משכא דחויא. למה הגוף משכא דחויא? אז יש שני פירושים בזה. בעץ חיים מובא בשם האר"י ז"ל, בשם העץ חיים. ר' חיים ויטאל מביא פירוש אחד למה הגוף נקרא בשם משכא דחויא. הרי אבל בביאור הוא מביא שיש פירוש אחר, וכאן דווקא זה

08:32 לא הפירוש של העץ חיים. כאן זה פירוש אחר. קודם כל, מה הפירוש שכתוב בעץ חיים? בעץ חיים כתוב למה הגוף נקרא משכא דחויא? דווקא הסקין, דווקא הפיל, העור של הנחש, ולא עצם הנחש. מה הכוונה בזה? אז מסביר העץ חיים ככה: כשמגיע לנחש, אז הרי הנחש עצמו הוא שלוש קליפות הטמאות. הבשר של הנחש, אז גם על פי הלכה זה ככה. זה שלוש קליפות הטמאות, זה ר"ת גמ"ר. זה הנחש, חי טמא ובעל חי טמא, והוא שלוש קליפות הטמאות. לעומת דידן, אבל העור של הנחש, הקליפה, הסקין של הנחש, יש לזה גדר אחר. ברוחניות העניין, אם אפשר, ר' חיים ויטאל מסביר את זה יותר ברוחניות העניין. שהעור, מה התפקיד של עור בגשמיות? מה העניין שיש? מה התפקיד של העור? מצד אחד זה נמצא על הגוף של הבן אדם, אבל זה לא חלק מהגוף. העור, התפקיד של העור זה לעשות מגן, לעשות איזשהו עניין של מגן על הגוף ולהבדיל בין הגוף אל המציאות של העולם. גם בגשמי זה ככה. על פי רפואה, כשיש בן אדם, לא עלינו, ויש לו מכה, אז לכן צריכים לשמור, לשים, שלא יהיו אינפקציות וזה, כי ברגע שיש קצת חסר בעור אז כל הלכלוך וכל הדברים הלא טובים, בקטריות וכל מיני דברים שיש בעולם, נדבקים לגוף שלו וזה סכנה. וממילא העור, התפקיד של העור זה להבדיל, להיות כאילו מגן ומבדיל וחציצה. אז ממילא יוצא שהעור מצד אחד הוא דבוק אל הבשר, אבל הוא לא חלק מהבשר. הוא כאילו ממוצע בין הבשר של הגוף למה שחוץ ממנו. על דרך זה גם כן, אם נגיע לעניין של, של, של הקליפה, נגיע לעניין של הקליפה, שהנפש הבהמית של גוף של יהודי

10:25 הרי זה לא רק גופו. הרי כתוב בתניא בפרק ז' בעלמא בקיצור ובפרק א' באריכות, שיהודי מצד הגוף, הנפש הבהמית שלו, אז הוא קליפת נוגה. זה ההבדל בין יהודי וגוי מצד המציאות שלהם, שאצל גוי המציאות של הגוף שלו שלוש קליפות הטמאות, חיות שלו וכולי, מה שאין כן אצל יהודי קליפת נוגה. אז כמו שקליפת נוגה זה ממוצע בין קליפות הטמאות לקדושה, כמו שמסביר התניא בהתחלה, על דרך זה גם כן הגוף של יהודי זה לא הבשר של הנחש, זה רק העור של הנחש. לכן קוראים לזה משכא דחויא. זה העור של הנחש. זה לא עצם המציאות של הנחש. זה, זה, זה היסוד של הביאור הזה מובא בשם האר"י ז"ל. הרי הוא מביא שגם על פי ההלכה זה ככה. הרי ידוע שיש שמונה שרצים האמורים בתורה על פי ההלכה. בעניין של ליקוטי סיפורים ותניא זה מאוד מעניין שכשמגיע לשמונה שרצים אז ההלכה היא שמונה שרצים עורן כבשרן, שהעור, הפיל, של השמונה שרצים יש להם אותו דין כמו הבשר עצמו. ומגיע לדיני טומאה, יש לזה אותו גדר של טומאה, מה שאין כן הנחש הוא לא אחד מהשמונה שרצים, ולכן על פי ההלכה אם אתה נוגע בעור של נחש אתה לא נהיה טמא. אפילו שבגוף של הנחש, בשר של הנחש, יש לו גדר של טומאה, אבל העור של הנחש אין לו גדר של טומאה. מצד, מצד, מצד. זאת אומרת שרואים גם בהלכה שיש איזה הבדל בין הגדר של העור של הנחש לבשר של הנחש גם מצד דיני טומאה וטהרה. על כל פנים, אז ממילא זה ההסברה שמוסבר על פי הקבלה. אז הרבי אומר שכאן בתניא אי אפשר להגיד שזה הפשט, כי לפי זה

12:07 יוצא שכשאתה אומר משכא דחויא אתה רוצה להדגיש מה? מעלה, לא חיסרון. כשאתה אומר על יהודי, על הגוף של יהודי שהגוף שלו הוא משכא דחויא, אז אתה לא מדגיש כאן את החיסרון שלו. אדרבה, אתה רוצה להדגיש כביכול שהוא לא מהחויא, הוא לא מהבשר, הוא רק העור. זאת אומרת מדגיש שהוא בדרגה יותר גבוהה ולכן שייך לבירור וזיכוך. כאן אדמו"ר הזקן מביא את הלשון משכא דחויא בתור להדגיש את הירידה, לעורר רחמים רבים על ידי שהוא מתבונן בזה שהוא ירד, שהוא היה בחיי החיים אין סוף ברוך הוא והוא ירד למשכא דחויא. אז כאן אדמו"ר הזקן הרי רוצה להדגיש לא המעלה שבזה, החיסרון שבזה. אז להגיד שכאן הכוונה של אדמו"ר הזקן במשכא דחויא להדגיש את המעלה של גוף של יהודי, זה קשה להגיד שזה הפשט. לכן הרבי אומר שכאן הפשט הוא פשוט הרבה יותר. מה הכוונה משכא דחויא? ולמה דווקא גוף? הגוף של הבן אדם נקרא עור, נקרא משכא דחויא. אז הרבי אומר פשוט, מכיוון שהעור הוא לבוש. הגדר של עור זה גדר של לבוש. כן, משכא, משכא זה פשוט עור. זה כמו לבוש אל הגוף. על ידי זה הגוף הוא לבוש של הנפש. כן, הגוף, כן, כמו שכתוב באיוב, ״עור ובשר תלבישני״. אנחנו משתמשים עם הגוף, מסתכלים על הגוף ביחס אל הנפש. הגוף נחשב ללבוש של הנפש. כן. אז לכן זה מה שאומר פה, שהתלבש במשכא דחויא. כן, הוא התלבש, והגוף, שהגוף הוא גדר של לבוש, משכא, כמו שהעור הוא לבוש גם הגוף הוא לבוש, אבל איזה סוג לבוש? משכא דחויא. לבוש שקשור עם נחש, לבוש כזה שקשור עם נחש הקדמוני. אז כאן אדמו"ר הזקן לא מתכוון לנקודה הזאת, להגדרה של עור,

14:02 של מה יש בזה. להיפך, להדגיש את החיסרון שבזה. את גודל הירידה של הנשמה בגוף, שהגוף הוא משכא, הגוף הוא עור, הוא לבוש. ואיזה לבוש? לבוש שקשור עם נחש, לבוש שקשור עם נחש הקדמוני. וזה גודל הירידה, שהנשמה הייתה בחיי החיים אין סוף ברוך הוא, והאופן הכי גבוה, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב, מצד אחד, ומאיפה הוא ירד? הוא ירד למקום כזה של משכא דחויא, רחוק מפני המלך, שזה רחוק, הגוף שנמצא כאן בעולם הזה. הוא רחוק מפני המלך בתכלית ההרחק. הוא נמצא במצב שהוא רחוק, רחוק מפני המלך בתכלית ההרחק. והריחוק הכי קיצוני, הכי רחוק שיכול להיות. כן, כי העולם הזה הוא תכלית הקליפות הגסות וכו'. איפה הוא נמצא? מצד העולם הזה, שהעולם הזה הוא תכלית הקליפות הגסות. זה המקום של הקליפה. זה בקליפות גופא תכלית הקליפות הגסות וכו'. כאן אדמו"ר הזקן מוסיף עוד נקודה. כאן אפשר לראות שבכמה מילים אדמו"ר הזקן מסביר בפרוטרוט את שני הקצוות, גם את הקצה הכי עליון וגם את הקצה הכי תחתון. מצד אחד, כשמדבר בנוגע לריחוק, אז הוא מדגיש כמה פרטים בגודל העילוי של שורש הנשמה למעלה. אז הוא אומר לא סתם שהנשמה נמצאת למעלה, אלא הוא מדגיש באופן הכי גבוה: חיי החיים אין סוף ברוך הוא. ובזה גופא הוא מדגיש כמה פרטים: ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב, שזה ריבוי דגשים אחד למעלה מהשני, שהנשמה קשורה עם כל הדרגות האלו, שזה מראה את גודל הפלא של הנשמה למעלה למעלה באופן הכי גבוה. ומצד שני, אותו דבר גם כן בקצה השני מצד הירידה. אז גם בזה אדמו"ר הזקן מדגיש לא נקודה אחת, לא סתם שירד למטה. הוא מדבר

15:57 כמה פרטים. יש עצם הירידה למטה, אבל בזה גופא יש כמה וכמה פרטים. לאיפה יורד? לגוף, שהגוף הוא משכא דחויא. זה מצד עצם מציאות הגוף, יש התלבשות של הנשמה בגוף. אפילו אם הגוף יהיה בעולם יותר גבוה, אפילו אם הגוף יהיה גוף יותר מזוכך. אבל עצם המציאות, הגוף יחד עם הנשמה, זו ירידה מצד הגוף. זה משכא דחויא, זה קשור עם-עם-עם קליפה. ואחרי זה בא ומוסיף עוד יותר מצד המקום. איפה הגוף נמצא? נמצא במקום כזה, שזה עולם הזה הגשמי, ששם נמצא שורש הקליפות. תכלית הקליפות הגסות, עולם הזה הגשמי. זה לא רק מקום של קליפה, אלא בקליפות גופא זה תכלית הקליפות הגסות. כמו שהרב הסביר לפני זה בתניא בפרק ו', פרק כ"ד, שהקליפה בעולם הזה זה באופן הכי גרוע. עולם הזה, שהרי הקליפות שורשם... זאת אומרת שזה עניין של תכלית הקליפות הגסות. זאת אומרת שבקליפות גופא זה הגסות של הקליפות. זה הגרוע של הקליפה, החלק הכי גס והכי חומרי. כמו שמובא בחסידות, יש כמה דרגות בקליפות. הקליפות הרי מתחילות בעולם האצילות, עולם האצילות. זה לא באצילות גופא. זה-זה-זה בבריאה. כמו שכתוב בחסידות, הקליפות בעולם הבריאה, שם יש מיעוט רע; בעולם היצירה זה חצי רע, ובעולם העשייה זה רוב רע, ובעולם העשייה הגשמי זה רובו ככולו רע. ממילא יוצא שתכלית הקליפות הגסות זה דווקא עולם הזה הגשמי. אז זה מוסיף עוד יותר בירידה, והרבי מוסיף עוד יותר ואומר וכו'. מה דיוק וכו'? הרי בתניא גם וכו' זה מדויק. הרי רואים אצל הרבי בלוח התיקון שהרבה פעמים הרבי כותב שצריכים להוציא את וכו',

17:45 כי הרי ידוע שהרבי גם את הוכו' וכו', כל העניינים האלה זה מדויק בתכלית. אז הרבי שואל פה מה ההוספה של מה יכול להיות עוד יותר מתחת לקליפות הגסות? שהרבי מוסיף את המילה וכו'. אז הרבי כותב שיש לומר שהרבי מתכוון לפרק ל"ו. אז דווקא בפרק ל"ו של התניא. בפרק ל"ו בתניא הרבי כותב הרי, ונגיע לעניין התחתון. אז יש כאן הלשון של הרבי שהרבי כותב. הרבי כותב: עולם הזה הגשמי והחומרי ממש, והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בעניין הסתר אורו יתברך, וחושך כפול ומכופל. והרבי מוסיף: עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש לומר אני ואפסי עוד. אז הרבי מוסיף בפרק ל"ו נקודה נוספת, חוץ מהעניין של קליפות, סתם קליפות גסות, כל זה. יש אבל עוד נקודה שזה עוד יותר גרוע, שזה העניין שהרבי כותב, העניין של נגד ה' ממש לומר אני ואפסי עוד. הרי אדמו"ר הזקן הסביר בפרק כ"ד שאפילו הקליפות, והקליפות הכי נמוכות, סוף סוף גם הקליפה יש בה איזשהו ניצוץ של קדושה אלוקית. אפילו הקליפות וסטרא אחרא הם לא מנגדים לגמרי למציאות השם. אני ואפסי עוד, זה לא שייך. אפילו קליפה, זה אצלם, כמו שאומרים, דקרו ליה אלהא דאלהיא. אפילו הקליפה הכי גדולה, אצלו נרגש שיש אלוקות. אפילו שהוא מרגיש את עצמו, הוא מרגיש את עצמו מציאות ויש ולא אין וכל זה, אבל בכל אופן הוא מודה שיש משהו למעלה ממנו. אלא מה, הלמעלה ממנו זה עוד אלהא דאלהיא עם כל העניינים. אבל אני ואפסי עוד זה כבר עניין שהתחדש, שיש רק בעולם הזה הגשמי, מצד זה כבר בעולם הזה גופא. זה כבר

19:49 עניין יותר גרוע, או יותר גרוע מהקליפה. כמו שהרבי כותב שם, שיכול להיות מצד חטא של אדם, יכול להגיע למצב יותר גרוע מהקליפה, עד שיתוש קדמך. שזה הנקודה של אני ואפסי עוד. לא רק שהוא מרגיש שהוא מציאות ויש, אלא לגמרי שולל את כל המציאות של אלוקות. אני ואפסי עוד. אז זה הרבי מוסיף פה עם העניין של וכו'. אז ממילא מכאן אנחנו רואים את שני הצדדים של המטבע. מצד אחד את גודל העילוי של הנשמה כשהייתה למעלה, מצד שני את גודל הבחינות, גודל השפלות של צד החיסרון שבה למטה, שדווקא בזה מתבטא גודל הרחמנות, הרחמים רבים על הנשמה. הרי מובן בפשט, כשמדבר על לעורר רחמים, אדם צריך... כשרואים בפשט, כן, כשסתם מדברים רחמים, זה כמו שהגמרא אומרת, ונגיע לרחמנות בפשט. כן, מדברים על בן אדם. מדברים על זה בהלכה, והן הגיע לדינים של צער אישה ושש בש"ס וכל דיני תשלומים. מדברים שם, זה אינו דומה מה יש בן אדם שהוא עני ונדכא? כן. זאת אומרת שיש הבדל, ולמי אתה... אינו דומה מה יש במי... זאת אומרת שרואים שיש... זאת אומרת, אתה מרחם על מישהו, אז זה בכלל לרחם על בן אדם שהוא במצב של עוני ורעב או בן אדם שיש לו איזו בעיה, חסרון, אז מטבעו מתעורר על זה רחמנות. אבל ודאי שכל מה שאתה יודע יותר את המעלה של בן אדם, איפה היה קודם, זה לא אותו דבר הרחמנות שיש על בן אדם שהוא תמיד, מאז ותמיד הוא היה במצב זה. מאז ותמיד הוא היה עני ורעב. אבל אדם שהיה פעם במצב שהיה באופן יותר מעולה או יותר גבוה,

21:32 היה במצב טוב. ואז כל מה שאתה יודע יותר בפרטיות את גודל העילוי שהוא היה במצב הקודם, אז עוד יותר מתעורר הרחמים כשאתה יודע שנפל בשפלות. ובזה גופא, כל מה שאתה רואה יותר את השפלות, אז כל מה שאתה מרגיש יותר את הקצה העליון של איך הוא היה לפני זה, וכל מה שנרגש אצלך יותר הקצה התחתון איך הוא עכשיו, אז זה הכל מוסיף וגדל הרחמנות. לכן גם כן כאן, מצד ההסבר לעורר רחמים רבים על נפשי, אז כל מה שאדם מתבונן יותר בגודל העילוי של הנשמה, וגודל העילוי של הנשמה בשורש ומקור מצד אחד, שזה כמה ... וכמה מפרט, כמה דק, כדי להרגיש בזה עד איזה דרגה הנשמה הייתה, כפי שהנשמה היא בעצם היא קשורה עם ... יתברך, וברוך כל ... וכל כולם כמו שהיא מצד אחד, וביחד עם זה מצד הירידה, שלא סתם ירידה, אלא ירידה בכל פרטי הירידה עד לירידה של עולם הזה הגשמי, תחתון ... זה גשמי. אז ממילא גם העניין של שני הקצוות, וזה דווקא מעורר את הרחמים רבים באופן יותר נעלה, באופן יותר חזק. הרי בפרט נאמר במאמר. אני לא בטוח אם יש דלת ניסיון או משהו בסדר, אבל זה אחד מהמאמרים שהיה בשנים האחרונות. זה מה שאני זוכר, שאני כבר, אני כבר זוכר. זה היה באמצע מ"ם, מ"ם ה' או מ"ם ו'. אז הרבי דיבר אז באמת בקשר לנקודה דומה לזה. אז הרבי הביא את הלשון הידוע שמובא בספר, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מדברים על חסידות, מדברים על ירידת הנשמה למטה, אז משתמשים עם הלשון מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אז הרבי הסביר פה גם כן שכאן

23:21 הדגש, אומרים כאן את הנקודה הזאת. לא אומרים סתם מאיגרא לבירא, שזה כבר עניין של ירידה משני קצוות. שם הייתה באיגרא. איגרא זה, זה, זה גג, גג, גג, איגרא. מצד שני עכשיו נמצאת בבור, אז זה שני, שני קצוות, אבל מוסיפים איגרא רמא לבירא עמיקתא. והרבי הרגיש שיש כאן ארבעה פרטים: איגרא ובירא ורמא ועמיקתא. זאת אומרת, באיגרא גופא זה איגרא רמא. שם זה לא רק שהייתה באיגרא, בדרגה גבוהה, אלא איגרא רמא, גבוה על גבי גבוה, שזה בדיוק הלשון כאן. והנשמה חיי החיים, יש חיים ויש חיי החיים, שזה בחיים גופא חיי החיים מבחינה יותר גבוהה, שזה הנשמה שנמצאת בבחינה יותר גבוהה מכל, מכל הנקודות בשורש. וגם צריך ירידה, ולא אומרים סתם בירא אלא בירא עמיקתא. אז שם אני זוכר, שאם אני לא טועה, צריך לראות את זה בפנים, שכחתי לבדוק, אבל שם הרבי מסביר שבאיגרא, איגרא זה אצילות. איגרא רמא זה למעלה מהאצילות. ממילא זה הירידה לבריאה ואצילות. אצילות זה למעלה מהאצילות. ובירא עמיקתא, בירא זה עולם הזה. זה בכלל בירא, ועמיקתא זה הקליפות. זה מה זה גוף בעניין הקליפות. נסתכל לראות איך זה יתלכד. עוד מכתב אחד נבדוק אחרי זה. אגב, פה גם זה יש שתי הקצוות. יש מאמר של האלטער רבי בלקוטי תורה, של האלטער רבי בלקוטי תורה. מאמר של במדבר, במדבר סיני. אני לא זוכר את המספר בלקוטי תורה פרשת במדבר. שמה יש דבר מאוד מעניין. האלטער רבי כותב שמה יעקב זה מידת הרחמים. מדברים פה עכשיו על העניין של יעקב, מידת הרחמים. אז, אז האלטער רבי כותב שמה בלקוטי תורה שיש ביעקב שלוש דרגות. יש יעקב עצמו,

25:29 יש שבטי יעקב, י"ב שבטים, ויש ע' נפש, שבעים נפש. ובפסוק אנחנו מוצאים שמייחסים ליעקב אבינו. מדברים או על יעקב עצמו, או לפעמים מדברים על י"ב שבטים שגם כן קשורים עם יעקב, שבטי יעקב, או מדברים על ע' נפש, שבעים נפש, שגם כן נקראים יוצאי ירך יעקב. ואלה שמות בני ישראל, שבעים נפש. אז זה מסביר האלטער רבי שהשלוש דרגות האלה זה שלוש דרגות ברחמים, כיוון שיעקב זה מידת הרחמים. אז אומר האלטער רבי שיש שלוש דרגות ברחמים. מהן שלוש דרגות ברחמים? זאת אומרת, דרגה ראשונה זה הרחמים על עצם מציאות הירידה. אפילו אם הנשמה הייתה נמצאת בעולם האצילות, אפילו הנשמה היא באצילות. אבל לגבי איך שהיה באור אין סוף, אז זה ירידה. וזה מסביר שם באריכות שאין ערוך לאמת. אפילו העולם הכי גבוה, אז אין ערך לגבי אור אין סוף, וממילא זה ירידה עצומה. צמצום, צמצום ראשון, כל העניין שמאור אין סוף יהיה מציאות של עולם, אפילו העולם הכי גבוה, זה כבר ירידה גדולה, וגם על זה צריכים רחמים. לעורר רחמים על הירידה הזאת, שהתרחק מהאמת, הרחק מהיסוד, מהאמת, מהאלוקות, מהאצילות. אחרי זה יש דרגה יותר התלבשות יותר נמוכה. זה בירידה של הנשמה לעולם הזה, הגוף, כניסת הנשמה בגוף. זה כבר אפילו לגבי עולם האצילות, זה ירידה כמו שמסבירים פה. יש הפשט בגוף, מה שזה חיי עולם הזה, כל העניין. אחרי זה יש עניין שלישי, שזה הירידה שהבן אדם עושה ע"י העבירות, שזה עדיין לא למדנו בפנים. האלטער רבי עוד מעט יביא את זה גם כן. שזה הירידה, הגרוע ירידה של בן אדם. איך יכול לשוב אליו גוף? הוא יכול לקיים תורה ומצוות. כשהוא נמצא

27:33 נשמה בגוף וגם כן לא עושה מה שהוא צריך לעשות בחיים, הוא לא מקיים את השליחות שלו בעולם. אז הרחמנות זה עוד יותר גדולה. אז האלטער רבי מסביר ששלושת העניינים האלה זה שלושת הדרגות של יעקב ובני יעקב וע' נפש. זה שלוש בחינות ברחמים. אז מישהו שאל פעם את הרבי פה בקשר לתניא. עכשיו, שאלה, שאלה לא כל כך השאלה, שהתשובה היא, השאלה היא לא כל כך חזקה כמו התשובה. זה מעניין. השאלה שמישהו שאל את הרבי פה: פרק מ"ה, שבפרק מ"ה האלטער רבי מתחיל להגיד שהיסוד רחמים רבים זה מידתו של יעקב, מידתו של יעקב אבינו עליו השלום, ואחר כך הוא ממשיך לדבר פה על ירידת הנשמה בגוף והירידה של העבירות וכו'. זה לא הדרגה של יעקב, זה הדרגה של שבעים נפש, כאילו בלקוטי תורה. מה שמשמע שזה הבחינה יותר נמוכה. זה לא י... יעקב זה הרחמנות באופן הכי גבוה, רחמנות על עצם מציאות הירידה של עולם האצילות. אפילו המציאות לגמרי בסוף זה יעקב. מה שאין כן, הבחינה של רחמנות על הנשמה שיורדת בגוף, ועוד את הרחמנות מצד העניין של החטאים והעבירות, זה כבר עניין של שבעים נפש. אז איך כתוב פה בתניא שזה מידתו של יעקב? נו, אז הרבי הסביר שזה לא קושיה בכלל בעצם, בגלל שכל השלוש דרגות קשורות עם יעקב. לא אומרים שזה שלוש עניינים אחרים. זה יעקב נמצא בשלוש דרגות. יש יעקב כפי שהוא בעצמו, יש יעקב שהוא מתגלה בי"ב שבטים, ויש יעקב בע' נפש, אבל הכל זה נקרא בכללות מידתו של יעקב. סתם, זה הרבי בהתחלה, ואחרי זה אומר הרבי באופן יפה, שזה מגיע כאן למה שדיברנו עכשיו, שבאמת מסתכלים כאן בתניא אז רואים שהאלטער רבי

29:19 כולל את שלושת ה-- את כל שלושת העניינים. האלטער רבי מדבר מן הקצה לקצה. האלטער רבי מתחיל להגיד חיי החיים אין סוף ברוך הוא, שזה העניין של הבחינה הכי גבוהה, ועל זה עצמו כבר יש רחמנות. עצם העניין שחיי החיים אין סוף ברוך הוא. אחר כך יש את העניין של גוף, משכא דחויא ופלוס זה, ואחר כך יש את העניין של החטאים והעבירות, כמו שיסביר בהמשך. אז אמרינן בעצם האלטער רבי כותב פה את כל שלושת הדרגות, כולל אותם ביחד. עוד ווארט אחד מהאבא של הרבי, רבי לוי, כן? אומר ווארט יפה פה בביאורים שלו לתניא. הביאורים, ביאורים של רבי לוי הם יותר קשים מהתניא עצמו, אבל על כל פנים הוא כותב כאן בווארט שדיברנו על זה בשיעור הקודם, שזה העניין של דרך יושר, כן? שהקו האמצעי זה דרך יושר, שזה העניין של תפארת מהקו האמצעי שהוא יושר שהולך מלמעלה מעלה למטה מטה, שזה גם כן קשור למה שדיברנו עכשיו, שברחמים מודגש שתי הקצוות, הירידה מלמעלה מעלה למטה מטה, שזה דווקא דווקא על ידי הנקודה של שתי הקצוות, שזה העניין של קו האמצעי שהוא לוקח מהכי גבוה ויורד להכי נמוך, בריח התיכון מן הקצה אל הקצה. דווקא זה פועל את הרחמים. אבל הרי יש עוד עניין ברחמים, שזה מה שרחמים הוא קו אמצעי שמחבר את שני הקווים עם חסד וגבורה. התכללות, כן? תפארת. שזה העניין של ההתכללות, החסד והגבורה. שמידת יעקב כוללת את שתי המידות גם של אברהם וגם של יצחק, גם חסד וגם גבורה. כי יש כאן מצד אחד עניין של, של חסרון הנפש שזה עניין של גבורות, ומצד שני לעורר רחמים. רחמים זה תנועה של חסדים. יש כאן את הגדר של שניהם.

31:00 נזכר לשתי הדברים ביחד. אז אומר האבא של הרבי, רבי לוי, אומר שלפי זה אפשר להבין למה הפירוש של המילה רחמים. אומר את הווארט-- את הווארט הזה, זה יפה. שהמילה רחמים יש בזה שתי מילים. רחמים זה רי"ש חי"ת ומים. האותיות רחמים. רי"ש חי"ת זה גימטריה יצחק, שיצחק זה קו הגבורות כמו שדיברנו, ומים, מים זה חסדים. כבר דיברנו בפרק הקודם העניין של רי"ש ומים, ומים זה עניין החסדים. אז רחמים, במילה רחמים יש את ההתכללות של שני הקווים. רי"ש חי"ת גימטריה יצחק, העניין הגבורות, והעניין של מים בגימטריה שזה עניין החסדים, שזה המידות של אברהם.