לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ד - חלק י"ד

00:00 אנחנו נמצאים בסוף הפרק, בשורות האחרונות של פרק מ"ד. בעזרת השם היום אנחנו נעשה סיום על פרק מ"ד של תניא. בפרט שנמצאים בערב י"ד ניסן, אז הזמן מסוגל לעשות סיום על פרק מ"ד של תניא. אז כלומר, בסוף פרק מ"ד אנחנו נמצאים בשורות האחרונות. בשיעור הקודם עזבנו, היו חסרים הרבה בחורים. עזבנו בשיעור הקודם ש-שב-שבחלק האחרון של הפרק אדמו"ר הזקן מתאר קושיה כללית שמתעוררת בספר התניא, וזה לא רק קושיה, לא רק להסביר נקודה שקשורה לפרק מ"ד, אלא זה עניין כללי שקשור עם כל התניא. אומר אדמו"ר הזקן, מה השאלה? השאלה היא שמכיוון שאנחנו אומרים שיש אצל כל יהודי אהבה לקדוש ברוך הוא, אהבה טבעית, אהבה עצמית, אהבה טבעית לקדוש ברוך הוא, שזה מצד זה שכל יהודי יש לו את זה בירושה מאברהם אבינו, יש לו אהבה טבעית. וגם זה מה שהרב הסביר פה בפרק מ"ד, שהאהבה של "נפשי אויתיך" והאהבה של "כברא דאשתדל בתר אבוהי". אז יש אצל כל יהודי בטבע, מצד זה שהוא חלק אלוקה ממעל, מצד ירושה מאבותינו. אז לפי זה נשאלת השאלה: למה צריך גם כן העניין של אהבה שכלית? למה בתניא בכלל מדבר על העניין של דרך ארוכה, שצריך להיות אהבה שמגיעה על ידי התבוננות? הרי יש בכלל מושאי מודה. אם יש לנו אהבה כזאת שלא צריכים על זה התבוננות, אהבה שיש לנו בטבע, אז מספיק האהבה הזאת, לעורר את האהבה הטבעית, בפרט שיש בזה מעלה, כי יש לך את זה בטבע, אז אתה רק צריך לגלות את זה ולהעלות את הגילוי. אז למה צריך להיות העניין של אהבה שכלית? בשביל זה צריכים ללמוד ולטרוח ולהתייגע וגודל הווי. מה התועלת בזה?

02:22 אז זה אדמו"ר הזקן מסביר פה בסוף הפרק, שיש שתי מעלות בעניין של אהבה שכלית. בשיעור הקודם למדנו ביאור אחד. מה היה הביאור הראשון? הביאור הראשון זה שעל ידי אהבה שכלית זה מגדיל את מדורת אש האהבה ורשפי אש בשלהבת עזה ולהבה עולה השמימה. שעל ידי דווקא התבוננות, אהבה שכלית, זה גורם להגדיל את המדורה של אש האהבה. רוצים שהאהבה תהיה לא רק אהבה כמים, שהאהבה לא תהיה רק אהבה קרה. הם רוצים שיהיה אהבה, יהיה להבה עם רשפי אש בהתלהבות. אז כדי שהאהבה תהיה בהתלהבות ורשפי אש, זה דווקא על ידי אהבה שכלית שמגיעה על ידי התבוננות. כן, הסברנו באריכות בשיעור הקודם למה ההבדל בין האהבה של אח ואחות או שני אחים או אהבה בין בן ואב, ואהבה עצמית, לגבי אהבה של איש ואישה. אחרי שקראנו שהאהבה, כשהאהבה היא אהבה שקשורה אח לאחיו, אהבה של אהבה בין אהבה טבעית, מצד אחד זה דווקא אהבה נצחית, אין בזה שינויים, אבל מצד שני אין בזה גם כן עניין של רשפי אש. אין בזה התלהבות. זה תמיד אותו דבר. זה קר. מה שאין כן כאשר האהבה באה על ידי התבוננות במעלות של הנאהב, על דרך אהבה של-של-של שני חברים או אנשים שהם לא בעצם אחד, אז שם האהבה הזאת, מכיוון שקשורה עם מעלה ועם התבוננות והגדלות של הזולת, אז זה מעורר אצלו לא אהבה קרה, אלא דווקא זה מעורר אצלו אהבה, התפעלות, אהבה כרשפי אש. על דרך זה מגיע לקדוש ברוך הוא: כשהאהבה לקדוש ברוך הוא זה אהבה טבעית, מצד זה שיהודי הוא חלק אלוקה ממעל, או מצד כברא דאשתדל בתר אבוהי, או מצד של "נפשי אויתיך". הם

04:29 מדברים פה בפרק הזה, אז מצד אחד יש בזה גדולה ביותר, כמו שהרבי הסביר עד עכשיו. כמה זה טבעי וזה. ויש בזה מעלה של אהבה ברום האצילות. אבל יש בזה כמה וכמה, אבל אף על פי כן אין בזה את המעלה של רשפי אש, כי זה טבעי, או גופני, בגלל שזה טבעי, זה חלק מהמהות שלו. אז זה ממילא לא מוציא אותו מהכלים, זה לא גורם לו יציאה מהגבולות. הוא נשאר במידת הגבולות. הוא לא יוצא מהמציאות שלו. אין בזה, רק שזה דווקא באהבה שמגיעה על ידי התבוננות בהפלאה והרוממות של הקדוש ברוך הוא, אז הפלאה מעוררת אצל הבן אדם תנועה של רשפי אש, של צימאון, של יציאה מהגבולות. ולכן יש בזה מעלה מיוחדת דווקא באהבה שכלית, כי זה מגיע מצד ההפלאה והגודל של הקדוש ברוך הוא. זה הנקודה שהרב הסביר פה. הרב אומר פה שהאהבה הזאת, המעלה של האהבה הזאת של רשפי אש, זה כיתרון ומעלת הזהב על הכסף וכו', כמו שכתוב לקמן. זה כמו המעלה שיש בזהב על כלי כסף. מה העניין של מעלת הזהב על הכסף? אז אומר, כמו שכתוב לקמן. איפה זה לקמן? לקמן זה בפרק נ'. שם אדמו"ר הזקן מסביר גם כן עניין של מעלת הזהב על הכסף. אבל מה הנקודה בקשר למה שהרב אומר פה? מה מעלת הזהב על הכסף? ואיך זה מסביר לנו את המעלה שיש באהבה הזו? האהבה שמגיעה לידי התבוננות בהפלאה והרוממות שקשור עם העולם, הפלאה בקשר לעולם. איך זה קשור עם העניין של זהב? מה זה זהב על הכסף? מה אנחנו רואים בזהב וכסף? מה המעלה שיש בזהב על כסף? בפשטות, מה

06:32 המעלה של זהב על כסף? שהזהב שווה יותר, יותר יקר. לזהב יש שווי. הוא שווה יותר מכסף. ככה זה במציאות, אבל זה לא הנקודה. זה רק עניין של דמים. שווה יותר, שווה פחות. לפעמים זה משתנה, לפעמים הכסף עולה ולפעמים הזהב יורד. הרי רואים בעולם בתקופות האחרונות, בשנים האחרונות, היו שינויים גדולים. כמה שנים הייתה תקופה שהזהב נפל מאוד. אחרי זה הייתה תקופה שהכסף עלה. זה דברים שמשתנים בערך, לפעמים פחות. כמובן שבדרך כלל הזהב יותר שווה מהכסף, אבל אף על פי כן זו לא הנקודה. נקודה מיוחדת שיש בזהב. זה כמו שכתוב בחסידות, ומיוסד על מה שאומרים חז"ל, שכתוב בחז"ל: "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב". כך כתוב בחז"ל, שהעולם לא היה ראוי לכל העניין של הזהב. "לא נברא אלא בשביל בית המקדש". על פי מאמר חז"ל אנחנו רואים פה שהזהב זה מציאות כזו שבעצם היא למעלה מהעולם. "לא היה העולם ראוי לזהב". כתוב דווקא על הזהב. זה לא כתוב על הכסף, זה לא כתוב על הנחושת, זה לא כתוב על הברזל. כתוב דווקא בהקשר לזהב. "לא היה העולם ראוי לזהב". העניין של זהב זה בריאה כזאת שהיא בעצם למעלה מהעולם. החידוש של זהב זה נברא, זה מציאות כזאת שבעצם למעלה: "לא היה העולם ראוי". ולכן השאלה למה נברא? אומרים: בשביל בית המקדש. הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה בית המקדש. שלבית המקדש היה צריך להיות זהב. חלקים מסוימים בבית המקדש צריך זהב. אז הקדוש ברוך הוא ברא בעולם מציאות שלמעלה מהעולם, עניין של זהב. כתוב בספר דבר מעניין, לא יודע בדיוק. אני לא כל כך מבין. לא כל כך מבין בג'ולרי וכל הדברים האלה וזהב

08:42 וכל הדברים. אבל כתוב בספר שככה זו המציאות, שרואים שהזהב זה גורם לנפש איזשהו... בן אדם מסתכל על זהב, זה מושך את העין באופן מיוחד. לא כמו שאר המינרלים. הזהב מושך את העין. הצבע שלו, של הזהב, זה מושך את העין. יש לזה ברק, שיין, יש לזה ברק מיוחד שעושה את הבן אדם, גורם לספייק מיוחד. ככה המציאות. אני לא יודע מי שיכול לאמוד את זה. אני לא כל כך, אין לי חוש בעניינים האלה. אני לא כל כך מבין בזה. אבל בכלל בבית יש להם השגות יותר טובות בעניינים של התכשיטים. הם יודעים יותר טוב איך זה עובד. אבל כך כתוב בספר, שהזהב גורם להתלהבות, התפעלות, הסתכלות על זה, על זה יש לזה, יש לזה ברק, יש לזה שיין. יש לזה ספארקל כזה שזה גורם להתלהבות מיוחדת, אבל זה קשור עם זה שהזהב הוא מציאות שלמעלה מעולם. זה לא מציאות רגילה. בהיות גוף הטעם למה זהב יותר יקר? זה התירוץ, אבל בעצם זה קשור עם זה שזהב זה מהות אחרת. וממילא לכן מזה מובן למה הוא מביא את המשל של מעלת זהב על הכסף, שכמו שמעלת זהב על הכסף זה לא רק עניין של קמביו. זה שווה מאה דולר וזה שווה עשר דולר או מיליון דולר, עשרת אלפים, לא יודע, איזה עניין של קמביו, אלא זה עניין במהות. זה מהות אחרת. זהב זה... הזהב זה מציאות יותר נעלית. על כן בכך שזה גורם התלהבות מיוחדת. על כן בכך שאומרים שלא נברא הזהב אלא בשביל בית המקדש, שלא היה העולם ראוי לזה. ההבדל הזה גם כן מגיע לעניין של אהבה, שהאהבה שקשורה עם העניין של

10:46 גדלות סובב כל עלמין, שההתבוננות בגדלות סובב כל עלמין זה סוג אחר של אהבה. זה אהבה כזאת שעושה רשפי אש. מה זה רשפי אש? רשפי אש זה התלהבות מיוחדת, יציאה מהמציאות שלו. כשהאהבה היא אהבה טבעית, אהבה כמים, אז בן אדם נשאר במציאות שלו וזה אהבה קרה. זה אהבה שהוא נשאר במציאות שלו, הוא לא יוצא מעצמו. אבל מה שאין כן על ידי התבוננות בגדלות סובב כל עלמין, ואפילו בהרהורים שלו, ריחוק מהעולם, אז זה גורם לבן אדם התעלות כרשפי אש, סוג מיוחד של אהבה. אהבה שמצויה באופן של ספייק. עכשיו ההבדל בין זהב וכסף זה גם כן שהזהב. ההבדל בין זהב וכסף זה גם כן שהזהב וכסף בצבע. צבע של כסף זה צבע של מים והצבע של זהב זה צבע של אש. והצבע, והצבע הגשמי שלו. היום עושים זהב לבן. היום יש כזה סוג של זהב, שזה בכלל היום נהיה יותר ויותר מצוי, זהב לבן. אבל זה לא האורגינל. הזהב האורגינלי, כולם יודעים שהצבע של זהב זה לא כמו הצבע של כסף. הצבע של כסף זה כמו לבן, כמו מים, והצבע של זהב זה צבע כמו אש. וזה קשור למה שמדברים פה, עניין של מים ואש. שהאהבה של כסף זה אהבה כמים, זה אהבה קרה, זה כמים. לכן זה גם בצבע שלו. זה קשור עם הצבע של מים. זה קשור מבחינת החסד, כן, חסדים. מה שאין כן האהבה של רשפי אש זה אהבה של זהב, לכן גם בגשמיות צבע של זהב זה אהבה שקשורה עם גבורות, לכן זה גורם גבורות. גבורות זה עניין של ניסיונות וניסיונות. אז ממילא כל פנים זה מה שהרב אומר כאן. זה ביאור אחד למה צריך להיות ניסיונות וגססוואי. אהבה,

12:51 אהבה, אהבת עולם. למה? כי זה מעורר אהבה כרשפי אש, ויש מעלה מיוחדת על ידי זה, אה, אה, מים רבים לא ישטפוה. ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר, וגם יש עוד מעלה, עוד מעלה מיוחדת שיש דווקא באהבה, אהבת עולם, אהבה שמגיעה על ידי התבוננות. אומר אדמו"ר הזקן: יש עוד מעלה, וגם כי זה כל האדם ותכליתו. העניין הזה של התבוננות בגדלותו יתברך, ההתבוננות בגדלותו יתברך ביחס לעולם במיוחד, אומר אדמו"ר הזקן דבר, דבר מאוד מאוד יסודי, שזה כל האדם. העניין הזה זה כל המציאות של הבן אדם. בשביל זה הבן אדם נברא, ותכליתו. תכלית הבריאה של בן אדם בעולם זה בשביל זה. למען דעת את כבוד ה' ויקר תפארת גדולתו. כל תכלית האדם בעולם וכל תכלית הבריאה זה שהבן אדם ידע את הכבוד של הקדוש ברוך הוא, שהאדם יתבונן בתפארת, בגדלות של הקדוש ברוך הוא, שזה העניין של אהבת עולם, שמה ההתבוננות בגדלות של הקדוש ברוך הוא, ביקר תפארת של הקדוש ברוך הוא. איש איש כפי שיוכל שאת, יש חילוקי דרגות. כל בן אדם לפי הכישרונות שלו, לפי החושים שלו, אז הוא חייב ללמוד ולהתבונן בגדלותו יתברך. כי בשביל זה כל המציאות של הבריאה, בשביל זה הבן אדם נברא. כי כמו שכתוב ברעיא מהימנא, לפארא למאריה בגין דישתמודעון ליה וכו' וכנ"ל. כן, הרעיא מהימנא בזוהר כותב, שמה הסיבה למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם? ומה הסיבה למה הקדוש ברוך הוא ברא יהודי, ברא את הנשמה והוריד אותו לעולם? אומר הזוהר שכל טעם הבריאה זה בגין דישתמודעון ליה. הקדוש ברוך הוא רצה שבן אדם יכיר אותו וידע אותו, וגם זו הסיבה. לכן הוא ברא עולם וברא נבראים. אומרים את זה גם כן

15:00 בסגנון אחר. זה כתוב גם כן בפתח אליהו שאומרים את זה בערב שבת. אומרים שמה שהקדוש ברוך הוא ברא שמיא וארעא וכוכבים ולבנה ושמש וכו', וכל הנבראים שמה שהוא ברא, ובמ"ש בגין דישתמודעון ליה, להודיע את אלוקותו. זאת אומרת שכל המטרה שהקדוש ברוך הוא ברא את הבן אדם בעולם זה כדי שהבן אדם, על ידי הסתכלות בבריאה וכל הנבראים ובעולם, יגיע להכיר ולידע גדלותו יתברך, וזה כל טעם הבריאה, בגין דישתמודעון ליה. אז ממילא זה עוד הסבר למה צריך להיות התבוננות בעניין העולם וגדלותו יתברך כפי שבעולם, כי זה תכלית הבריאה, העניין של דישתמודעון ליה. ולכן אם בן אדם יהיה לו אהבת השם מצד זה שיש לו נשמה, חלק אלוקה ממעל, הוא יעורר את האהבה, האהבה עצמית שלו לקדוש ברוך הוא, או הוא יתבונן בעניין של נפשי אויתיך, אהבה מצד נפשי אויתיך, או יתבונן בעניין של אבינו. אז מכל המעלות שדיברנו קודם שיש באהבה זוטא, הוא עדיין לא קיים את תכלית בריאתו, כי יש לו אהבה עצומה, ולא סתם אהבה עצומה. זה אהבה נפלאה ביותר. זה אהבה עצמית, וגם כן יש בזה את המעלה של אהבה רבה. יש בזה את כל מיני מעלות שהיו, דיברנו קודם, אבל חסר לו את המעלה העיקרית שבשביל זה הבן אדם נברא, שזה העניין של השתמודעון. מכיוון שלאהבה עצמית זה לא קשור עם ידיעה, עם ידיעת גדולתו יתברך. העניין של נפשי והעניין של אבינו זה גם כן לא קשור עם ידיעה פרטית בגדולתו יתברך, אז הוא לא קיים את תכלית בריאתו. תכלית הבריאה זה שהבן אדם ידע, יכיר את הקדוש ברוך הוא, האדם יתבונן בגדולתו יתברך, השתמודעון, וזה אפשר לקיים דווקא על ידי

16:50 לימוד תורה וחסידות ועבודה, בגדולתו יתברך, באופן של גדולתו יתברך שמתבטא באופן של עולם, שזה העניין של אהבת עולם. וזה עוד ביאור למה יש מעלה מיוחדת, שלכן האלטער רבי דורש, וששאלנו בשיעור הקודם למה האלטער רבי דורש שיהיה העניין של דרך ארוכה? למה לא מספיק העניין של דרך קצרה? ולמה צריך להיות דווקא דרך ארוכה? שזה ההסבר בגדולתו יתברך מצד הנקודה שזה תכלית בריאת עולם, השתמודעון. אז ממילא זה שני הביאורים. ביאור אחד קשור עם עניין של אהבה. מה ההבדל בין שני הביאורים שהאלטער רבי מסביר פה? למה צריך להיות אהבת עולם? ביאור אחד קשור מצד עניין של אהבה, כי יש מעלה באהבה של אהבת עולם, שזה רשפי אש, שיש בזה רשפי אש, שיש בזה התלהבות ולהט, ברען, כוח מיוחד כזה שמגיע עד המסירות נפש. זה ביאור אחד. וביאור שני קשור עם מה? לא עם אהבה, אלא מההשתמודעון שמביא לזה, שההשתמודעון של אהבת עולם זה תכלית בריאת עולם, בגין דישתמודעון. עכשיו כולם יודעים כבר מהמאמרים שיש בעניין של טעם, הטעם הבריאה, יש הרי כמה טעמים. האלטער רבי בעצמו הרי בתניא לפני זה, בפרק ל"ו, האלטער רבי אמר שטעם הבריאה זה לא מצד השתמודעון. הסיבה, הקדוש ברוך הוא נתאווה להיות לו דירה בתחתונים, וזה הטעם הידוע שמובא בכל המאמרים. על דרך זה האלטער רבי גם כן הביא את זה לפני זה, פרק ל"ו בתניא, עניין של נתאווה להיות לו דירה בתחתונים. וכאן האלטער רבי אומר שתכלית הבריאה זה בגלל השתמודעון, וכן לזה טעם אחר. זה לא עניין של דירה בתחתונים, זה עניין אחר לגמרי. זה שאלה ידועה שמוזכר בכמה וכמה מהמאמרים, שמוזכר בהמשך תרס"ד בהתחלה.

18:37 וגם כן מוזכר בשיחת חיי לגבות [?] פרשת שמות. אולי יש בחורים שלמדו את זה בשיחה של חלק י"ג שמות, שם הרבי מסביר באריכות שיש כמה טעמים בבריאה, ומסביר שזה לא סתירה. יש טעמים מבחינת הגילויים ויש את העניין מצד העצמות, ולא מצד גילויים. עצמות. וגם כן במאמר באתי לגני שהיה שנה שעברה, באתי לגני תשל"א, שם הרבי גם כן הסביר את זה באריכות, איך ששני הביאורים זה לא סותר, אלא שביאור אחד משלים את השני ושצריכים את שני הביאורים. על כל פנים, כאן האלטער רבי מדגיש את העניין של ההשגה, שזה תכלית בריאת העולם, ולכן צריך להיות לימוד החסידות והסברנו, וגם השגה. ובשולחן ערוך אנחנו לומדים את הנקודה הזאת עכשיו, שנמצאים ביום הסמוך לכ"ד טבת. בדיוק נמצאים בערב כ"ד טבת, מחר בלילה, ביום חמישי, יום רביעי בלילה. לא מחר בלילה. רביעי בלילה זה כ"ד טבת, יום חמישי, יום ההילולא של האלטער רבי. וכולנו יודעים שהאלטער רבי, זה היה כל ימיו וזה היה החידוש של האלטער רבי. לכן האלטער רבי כותב את זה פה, זה היה הכוח של האלטער רבי. זה היה החידוש שלו וזה היה המחלוקת של האלטער רבי. החידוש שלו לגבי שאר תלמידי המגיד, שהאלטער רבי גילה את העניין של העניין של עבודה והשגה בגדולת הבורא. זה העניין של תורת חסידות חב"ד, שדורש מהבן אדם שהוא ילמד וידע על גדולת הבורא. אז חוץ מזה שהמטרה היא כדי לעורר אהבה ויראה, אז יש מטרה בפני עצמו בעצם הלימוד. הרבה פעמים אנשים שואלים, בחורים שואלים, מה המטרה ללמוד עניינים נעלים של חסידות, דעת עליון ודעת תחתון, על הרשימו, על הקו,

20:22 על לפני הצמצום ואחרי הצמצום. על דרך זה כל מיני מדרגות ועניינים של אלוקות. מה זה נוגע בחיים שלי? מה זה יעזור לי להיות פרופסור יותר טוב או להיות בן אדם יותר טוב? או לפחות להיות בעל בית יותר טוב, להיות שליח יותר טוב, להיות מקושר. זה לא, זה לא עניינים, זה לא קשור בחיים שלי. מה המטרה ללמוד ענייני השכלה, עניינים של עולמות עליונים? מה זה חשוב לי בחיים? אז האלטער רבי כאן מתרץ לנו את השאלה הזו, שיש מצד אחד, נכון, עניין הכוונה היא גם כן לעורר את העניין של אהבת השם, יראת השם על ידי הלימוד. כמו שהרמב"ם כותב, האדמו"ר הזקן כותב, הבעל שם טוב כותב, שע"י לימוד מגיע אהבה. על ידי שמע ישראל נהיה ואהבת, מה שהבן אדם מתבונן בגדולת הבורא מעורר אצלו אהבה ויראה. אבל יש גם כן עניין בפני עצמו. כמו שהרבי כותב פה, תכלית, זה כל עוד תכלית. יש מטרה מיוחדת, יש תכלית מיוחדת בעצם העניין של, של, של, של עצם העניין של הלימוד והידיעה בגדולת הבורא. עצם הלימוד והידיעה בגדולת הבורא זה עצמו התכלית של הבריאה. עם זה הבן אדם מקיים את תכלית הבריאה על ידי זה שהוא יודע על הקב"ה. זה גם קשור עם סיפור שעשינו. מספרים, כן, עניין, אבל זה עניין. מספרים ששאלו את האדמו"ר למה הוא מדבר לפעמים עניינים כל כך נעלים שלא שייך לכל אחד ואחד. מה המטרה ללמוד את סדר העניינים האלה? אין דרך ואין מהשכלת שזה לא שייך להביא את זה לפה. אז האדמו"ר אמר שכתוב שמשיח יבוא, כתוב: "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". הקב"ה יוריד לנו את לב האבן, אז את לב האבן הקב"ה יוריד לנו. אבל מוח האבן לא כתוב, לא כתוב. אז רואים, את מוח האבן, כי את מוח האבן זה כל אחד צריך להוציא לבד, וזה העניין של לימוד החסידות. לפחות שהמוח שלנו לא יהיה כמו מוח אבן. לדעת את העניינים של חסידות ולדעת את סדר השתלשלות. לדעת ... ולדעת את כל העניינים של חסידות, אפילו אם זה לא פועל להגיע ללב. זה אבל עצם ההשגה, זה עצמו מטרה בפני עצמו. בפרט כמו שהרב אומר, זה תכלית הבריאה, וזה צריך להיות אצלנו הכוח בלימוד החסידות. בפרט שצריכים עכשיו לחודש כ"ד טבת, צריך לעורר את העניין להתחזק בעניין של לימוד החסידות, בעבודה ... ובעצם זה שקידה בלימוד חסידות חב"ד.

22:09 ועונן הקב"ה יוריד לנו. אבל משה חוה לא כתוב. לא כתוב. אז רואים את משה חוה כי את משה חוה זה כל אחד צריך להוציא לבד וזה העניין של לימוד החסידות. לפחות שהמוח שלנו לא יהיה כמו яחא אבן. לדעת את העניינים של חסידות ולדעת את ספר השלמות. לדעת מגיע גם לסביבה של מדונה. לדעת על הניכוס ולדעת את כל העניינים של חסידות, אפילו אם זה לא פועל ולהגיע ללב. זה אבל עצם ההשתמעות זה עצמו מטרה בפני עצמו. בפרט כמו שהרב אומר זה תכלית הבריאה סודות וזה צריך להיות אצלנו הכוח בלימוד החסידות. בפרט שצריכים עכשיו לחודש ד טבת צריך לעורר את העניין להתחזק בעניין של לימוד החסידות בעבודה בסוג ובעצם זה שקידה בהלכות חסידות חב"ד.