לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ד - חלק י"ב

00:01 דובר 1 הרב הסביר פה עכשיו בסוף מה שלמדנו בשיעור הקודם. האלטער רבי מסביר פה מהי המעלה המיוחדת שיש באהבה שמדברים פה בפרק הזה. הרבי בפרקים האחרונים דיבר על כמה דרגות שיש באהבה ויראה. במ"א, ב-ב', ב-ג'. הרבי הרי דיבר על כמה דרגות וכמה סוגים שיש באהבה. ואף על פי כן, האלטער רבי כאן בפרק מ"ד מסביר שהאהבה הזאת שאנחנו מדברים פה, זאת אהבה כזאת שהיא מצד אחד אהבה ששווה לכל נפש. זה סוג של אהבה שכל אחד יכול לפעול את זה על עצמו ויכול לעורר את זה. למה? כי יש לנו את זה גם כן בירושה מאברהם אבינו. ירושה מאברהם אבינו מצד אחד, והיכא איכא יש לאהבה הזאת מעלה מיוחדת, כמו שהרב אמר בתחילת הפרק, שהאהבה הזאת כלולה מכל המעלות. יש בזה גם את המעלה של אהבה עילאה וגם המעלה של אהבה רבה. עכשיו האלטער רבי אמר בסוף מה שלמדנו בשיעור הקודם, שהמעלה המיוחדת שיש באהבה הזאת לגבי האהבה שיש לכל יהודי בירושה, מה שלמדנו בפרק י"ט. שם הרי גם כן למדנו שכל יהודי יש לו אהבה לקדוש ברוך הוא שקיבלנו בירושה מאברהם אבינו, שזאת האהבה של נר ה' נשמת אדם, שכמו שהנר בטבע רוצה לעלות למעלה ולהיכלל ביסודו אש, אפילו שהוא יהיה אין ואפס, כך היהודי בטבע רוצה להיכלל באלוקות עד מסירות נפש, ואת זה יש לנו בירושה שקיבלנו מאברהם אבינו. וגם כאן בפרק מ"ד מדברים גם כן על אהבה שקיבלנו בירושה מאברהם אבינו. העניין של אהבה מצד נפשי אויתיך והאהבה של כאב את בנו גם קיבלנו בירושה. אז כל ראשי האהבה זה באים בירושה. אף על פי כן, יש מעלה מיוחדת באהבה הזאת שמדברים פה. מהי המעלה? המעלה היא שמכיוון שהאהבה הזאת

02:09 דובר 1 צריך התבוננות כדי לעורר את זה, כדי שזה יהיה בהרגשת הלב, ההרגל של נפשי ודרך זה ההרגל של אבינו. צריך התבוננות ודעת, התקשרות המחשבה והמוחין. אז ממילא יש בזה מעלת השכל, מעלת ההתבוננות. מה היא המעלה של התבוננות? המעלה של התבוננות זה שזה שייך לעולם הבריאה. כן, המעלה של אהבה ויראה שכליים על אהבה ויראה טבעיים. אהבה ויראה שיש ליהודי מצד זה שהוא בן של אברהם, נכד של אברהם אבינו, האהבה הזאת, שהיא אהבה של מסירות נפש, כל זה ירושה מאבינו. האהבה הזאת מגיעה רק לעולם היצירה, כי זאת אהבה טבעית, זה עניין של מידות שקשור לעולם היצירה, עולם המידות. אז זה כמו בעל חי, כמו שדיברנו בשיעור הקודם. מה שאין כן האהבה הזאת, מכיוון שזה מגיע מהתבוננות ברעיון דבינה, עניין של בינה, ובינה שייך לעולם הבריאה, כמו מעלת המדבר על החי. אז ממילא זאת אהבה מסוג אחר. זאת אהבה הרבה יותר עליונה מהאהבה שקיבלנו בירושה, ממה שדיברנו בפרקים הקודמים. זה דיברנו בשיעור הקודם. לפני שממשיכים הלאה, רק עוד אחד שהרבי מביא מאחד המאמרים. רק בתוך של חוברת זה הרבי מביא את זה. אני לא זוכר איזה מאמר של י"ב תמוז. טוב, שחוברת זה הרבי מביא. כן, שסיפור עם אחד מהחסידים, היה כך כותב במאמר. לא מובא בדיוק המקור של הסיפור, אבל הרבי מביא את זה במאמר של י"ב תמוז. מה הוא מביא? שהיה אחד מהחסידים שאמר: שלפני שהוא התחיל ללמוד חסידות, שמה מה התחדש אצלי? או. וכידוע זה לא כתוב פה מקור לסיפור הזה. מעניין. כן. הוא כותב פה: כידוע פתגם בעל הגאולה והשמחה שאמר בנוגע לחסיד בעל צורה, שכל זמן שלא שמע עניין זה מהרבי, איזה עניין? העניין של

04:19 דובר 1 התהוות המידות. התהוות המידות צריך להיות על פי שכל, על פי התבוננות. אז הוא אמר שכל זמן שלא שמע מהרבי, היה אצלו עניין המידות כמו אצל בהמה שעומדת ברפת, כי בהמה אינה משתוללת. והן אמת שעומדת ברפת, אבל אף על פי כן הרי היא בהמה שאין לה שכל. לאחרי זה נודע לו שזו בהמה ותו לא. יש במינו עודו שעניין זה נעשה על ידי זה שהמוחין בלשון הסמיכות. מה הרבי כותב פה? הרבי כותב כאן אות נפלאה ביותר. היה מדובר על חסיד שהיה בעל צורה. בעל צורה, הכוונה שהוא היה חסיד בעל מדרגות. כן. והוא חשב לעצמו שהוא הגיע לשלמות המידות. התהוות המידות, הוא הגיע לתכלית השלמות של מידות. היו לו מידות טובות, והכוונה מידות זה הן כמובן מידות לחבריו, אהבת ישראל, מידת חסד, כל הדברים הטובים, והן מידות עמוקות, אהבת השם, יראת השם. היו לו את המידות, התהוות המידות שלו הייתה בשלמות. הוא חשב שהוא הגיע למקסימום של דעת חסידות. הוא הגיע להכרה במילא. העניין של התבוננות והשכל, כן. אז הוא שם לב שכל המידות שהיו לו עד עכשיו זה על דרך בהמה שעומדת ברפת. מה זה בהמה שעומדת ברפת? אתה לוקח בהמה, שם את הבהמה ברפת. רפת זה שטאל, stable, סטאבלה, סטבלו, איך אנחנו אומרים? אז אתה לוקח את הבהמה, אתה שם אותה בתוך הרפת, אז הבהמה לא יכולה לעשות דברים שטויות. היא צריכה להתנהג עם הגבלות של הרפת. לא יכולה לדחוף ולעשות כל מיני דברים. הרפת מגביל אותה שלא תוכל להתפשט לאיפה של איפכא מס. היא לא יכולה להיות כמו שהרבי קורא לזה, הנווד דבהמה. הבהמה שאין לה עול, אין לה בעל הבית, הפקר. בהמה סבא.

06:20 דובר 1 הוא יש לו רפת, אז הרפת שמה אותו בהגבלה. אבל זה נשאר בהמה, לא נהיה בן אדם בגלל זה. זה ששמנו אותו בהגבלה של רפת, זה נשאר בהמה, לא נהיה בן אדם. על דרך זה בדק בהווה שאם בן אדם יש לו אב ואמא, אבל האב והאמא שלו זה רק אב ואמא טבעי, על דרך זה באלו המידות, במידות שבין אדם לחברו. יש לו אהבת ישראל, מידות טבעיות, אבל המידות אצלו זה רק מידות טבעיות בגלל שבטבע הוא בן אדם טוב, אבל עדיין לא הפך להיות לבן אדם. הוא עדיין נחשב לבהמה. כמו שאמרנו פה עכשיו, העניין שהמידות זה קשור לבחינת חי, כי אין לזה את מעלת המוחין. מתי זה מידות כליל ומרומם? כשהמידות האלו מקבלים עליהם עניין של עבודה, עניין של התבוננות. זה מה שהרבי הסביר פה, עכשיו מכיוון שהעניין של נפשי אויתיך ועל דרך זה העניין של, של אבינו. צריך להתבונן בזה על פי שכל כדי להבין מה כאן העניין של אבינו ואיך אבינו ואיך הוא חיינו וכל זה. אז המידות האלו, האב והאמא האלו, מתעלים לבחינת המוחין ואז הם עולים לעולם הבריאה, שזה בחינה אחרת לגמרי, מעלת השכל והרוחני. והלאה ממשיכים הלאה בחינת התם. הסביר אדמו"ר הזקן. עכשיו אדמו"ר הזקן מוסיף עוד נקודה, מעלה נוספת שיש באב ואמא שמדברים פה בפרק מ"ד. אהבה של נפשי אויתיך ושל כבן המשתדל אחר אביו ואמו, יותר מזה. אז ש״בחינות אהבות אלו הן כלולות מבחינת אהבה רבה וגדולות ומעולות מאהבה ויראה שכליים״. יש עוד מעלה נוספת דווקא באב ואמא האלו שמדברים פה, זה יותר גבוה אפילו מאהבה ויראה שכליים. אבל תראה, בעוד יותר. עד עכשיו

08:23 דובר 1 דיברנו שמה המעלה של המוחין שיש במעלת השכל, שזה עולה לעולם הבריאה ממעלת המידות. עכשיו אדמו"ר הזקן אומר עוד יותר. יש עוד מעלה באהבה, נפשי אויתיך ושל כבן המשתדל אחר אביו, שזה עוד יותר גבוה אפילו מאהבה ויראה שכליים. למה? אז אדמו"ר הזקן מסביר אשר הוא אהבה או אהבה. הוא מתכוון אהבה שכלית. אהבה שמגיעה משכל נקרא לעיל בשם אהבת עולם. בפרק מ"ג האלטער רבי הסביר שכשאהבה היא על פי שכל, האהבה שמגיעה מצד התבוננות, זה נקרא בשם אהבת עולם. מה שאין כן האהבה שאנחנו מדברים פה זה אהבה רבה, ואהבה רבה זה באין ערוך יותר גבוה מאהבת עולם. מה אדמו"ר הזקן כאן מסביר? אז אדמו"ר הזקן כאן מסביר בהמשך למה שהרבי הסביר בפרק מ"ג. בפרק מ"ג האלטער רבי אמר שמה החילוק בין אהבת עולם לאהבה רבה. אדמו"ר הזקן הסביר שאהבת עולם זה אהבה שמגיעה מצד ההתבוננות בעולם. הוא מתבונן באלוקות כפי שהאלוקות מתלבש בעולם, זה אהבת עולם, ואהבה הזאת זה מגיע מצד השכל והעבודה של הבן אדם. אהבה רבה זה אהבה שמגיעה מצד למעלה. זה אהבה רבה שלמעלה מהגבולות שכל והמציאות של הבן אדם, ולמעלה מהגבולות של העולם. זה אהבה שמגיעה בדרך מתנה מלמעלה.

10:01 דובר 1 לכן אדמו"ר הזקן אמר בפרק מ"ג שאהבה רבה שייך לעולם האצילות. אהבת עולם, שזה אהבה שמגיעה מצד התבוננות של שכל בעולם, אז המקסימום שזה מגיע זה עולם הבריאה, עולם הבריאה, עולם השכל. זה שייך ליצירת עולם. מה שאין כן אהבה רבה, אהבה רבה, אבל אמר להם על קיצץ כירות, זה אהבה גדולה שמקבלים בדרך מתנה. אבל מה, לא זה אהבה מבחינת הציבור, אומר כאן אדמו"ר הזקן. והחידוש שהמעלה של אהבה של נפשי אויתיך, זה אהבה של כבן המשתדל אחר אביו, מכיוון שהאהבה הזאת מגיעה אליו מלמעלה, כי הרי אמרנו קודם שהאהבה הזאת זה אהבה כזאת שיש לנו את זה בירושה. זה דבר שמקבלים את זה מלמעלה. אז מכיוון שזה מגיע מלמעלה, יש בזה, זאת אומרת בן אדם מצד עצמו לבד אף פעם לא היה יכול להגיע לזה. צריכים על זה נתינה מיוחדת מלמעלה, שזה מגיע מבחינת האצילות. אז ממילא יוצא שיש בזה גם את המעלה של עולם האצילות. אז זה בסוף אדמו"ר הזקן מוסיף פה. לפני זה אדמו"ר הזקן אמר מה המעלה של נפשי אויתיך, המעלה של שכל, מעלה של התבוננות, שזה העניין של עולם הבריאה. עכשיו אדמו"ר הזקן אומר עוד יותר: יש עוד מעלה באהבה הזאת, שהאהבה הזאת יש בזה גם כן את המעלה שזה מגיע בדרך מתנה מלמעלה. שלכן יש בזה גם כן את המעלה של עולם האצילות. הרי מובן שעולם האצילות הרי באין ערוך לעולם הבריאה. זאת אומרת, במילים אחרות, אדמו"ר הזקן מסביר לנו פה יש כאן שלוש דרגות. יש עולם היצירה, עולם הבריאה, עולם האצילות. עולם היצירה, זה מקום של מידות שמה, המקום של אהבה ויראה טבעיים. זה עולם היצירה, וזה נחשב לחיות ובהמות. זה עניין של

11:51 דובר 1 בעל חי, אהבה ויראה טבעיים בלבד. זה הדרגה הכי נמוכה באהבה. זה ככה, אהבה ויראה, זה בלי שום הסבר. זה רק מצד ההתעוררות. זה אהבה ויראה טבעית. זה הדרגה הכי נמוכה בה. אחרי זה יש שכל. אדם מעורר את זה מקרב הלב, שזה מגיע לידי התבוננות ודעת והשגה. אז המחשבה בעניין של כבן המשתדל אחר אביו וכל זה, אז זה עולה לעולם הבריאה. יש בזה גם את המעלה של עולם הבריאה, שבריאה זה עולם השכל. אז הוא הופך להיות לאהבה ויראה שכליים, שזה אהבה ויראה שמוציאים לבד. אבל מה לעשות, הסיבה לזה? מה לעשות, זה שכל? אז זה מתעלה לעולם הבריאה. עכשיו אדמו"ר הזקן מוסיף עוד יותר שיש באהבה הזאת גם כן מעלה דאצילות, מכיוון שהעניין של נפשי אויתיך, צריכים על זה מתנה מלמעלה, ועל דרך זה העניין של כבן המשתדל אחר אביו. צריך על זה מתנה מלמעלה. מה פירוש מתנה מלמעלה? עולם האצילות, משמה מגיעה האהבה הזאת. זה שיהודי מרגיש שהוא בן לקדוש ברוך הוא, זה בגלל שהוא אבינו. מי זה אבינו? אבינו זה עולם האצילות. כן, זה העניין של חכמת האצילות, כמו שכתוב בתניא פרק ב'. כן, בנים אתם לה' אלוקיכם, כמו שהבן נמשך ממוח האב, כך כביכול נשמות ישראל נמשכו ממחשבתו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא, שזה העניין של חכמת האצילות. אז מחכמת האצילות נמשך אצל כל יהודי ההרגש של כבן המשתדל אחר אביו. ועל דרך זה ההרגש של נפשי, זה גם כן נמשך מעולם האצילות. או אולי לא בחכמת האצילות, אולי במלכות דאצילות, אבל משמה מגיע ההרגש אצל יהודי, העניין שהקדוש ברוך הוא אבינו והעניין שהקדוש ברוך הוא נפשי. אז ממילא יוצא שבאהבה הזאת יש בזה גם כן את המעלה של

13:32 דובר 1 האהבה של עולם האצילות. עד כאן האלטער רבי הסביר את כל הפרטים. האלטער רבי פה הסביר עד כאן את שני האופנים האלה באהבה שהאלטער רבי רצה להסביר בפרק מ"ד: האהבה של "נפשי אויתיך", כאהבת הבן לאביו, ומה כל המעלות שיש באהבה הזאת. מה הנקודה שהאלטער רבי רוצה ללמד אותנו מכל זה? הנקודה שהאלטער רבי רוצה ללמד אותנו מכל זה, זה הנקודה של כל התניא. הרי האלטער רבי בתניא בא להסביר. רוצה להסביר את הנקודה הזאת כדי להסביר את היסוד. הרי למדנו כל כך הרבה זמן על אותו עניין. כן, למדנו כאן כבר, כבר כמה, כבר יותר מחודשיים, כן, שלומדים כאן על העניינים האלה של אהבה, של "נפשי אויתיך", כאהבת הבן לאביו. כן, אני בטוח שהבחורים כבר חדרו בהם דורכגענומען דורכגעדרונגען מן העניין עם ה"נפשי אויתיך", כאהבת הבן לאביו, אחרי כל כך הרבה זמן ללמוד על זה. אבל מה באמת הנקודה? למה האלטער רבי מאריך כל כך להסביר את העניין הזה עם כל הפרטים? הרי זה קשור עם כל היסוד של התניא. היסוד של התניא זה כמו שכתוב בדף השער: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". והיסוד של התניא זה להסביר שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, אפילו בן אדם פשוט שאין לו נשמה גבוהה, אז הוא שייך לעבוד את השם. מה זה קרוב מאוד? לא רק במחשבה, דיבור ומעשה, אלא גם בלבבך. מה זה בלבבך? העניין של אהבה ויראה. והרי האלטער רבי הקשה בפרק י"ז הקושיה: הרי בלבבך נגד החוש. זה היה שאלה שהאלטער רבי שאל, כן, שאלה יסודית שהאלטער רבי שאל בפרק י"ז בתניא. הרי בלבבך זה נגד החוש. איך אומרים שכל יהודי צריך לעבוד את השם בלבבך? הרי בפועל

15:30 דובר 1 רואים שקרוב הדבר, רואים שזה לא. אין קרוב הדבר מאוד. זה לא כזה, לא קרוב. אז האלטער רבי מנסה להסביר, לתת לנו כל מיני עצות והסברים איך זה קרוב מאוד. אז האלטער רבי התחיל בפרקים הראשונים, דיבר, כן, בכמה אופנים להסביר. כאן בפרק מ"ד האלטער רבי נתן נקודה מסוימת, וזה הנקודה שהאלטער רבי בפרק מ"ד רוצה לתת לנו: סוג מסוים של אהבה ששייך לכל אחד, כי יש דרגות של אהבה שלא שייך לכל אחד. יש דרגות של אהבה, בפרט אהבה רבה וכו', זה דרגות שצריכים להיות במדרגה מאוד מיוחדת כדי להגיע לזה. זה צדיקים, מתנה מלמעלה, אהבה בתענוגים. יש כל מיני דרגות באהבה שלא שייך לכל אחד ואחד. אז ממילא האלטער רבי בא בפרק מ"ד ונותן לנו הסברה. האלטער רבי מחפש כזה סוג של אהבה שמצד אחד זה יהיה שייך לכל אחד וקרוב להגיע לזה, ויחד עם זה שיהיה בזה גם כן את כל המעלות של האהבה שנמצאים בדרגות גבוהות. וזה הסברה המיוחדת שיש באהבה הזאת, שמצד אחד זה שווה לכל נפש ויש בזה את העניין של ירושה לנו מאבותינו, ויחד עם זה יש בזה גם מעלת השכל וגם מעלת ההתבוננות, ומעלה, גם המעלה של אהבה רבה וגם המעלה של אהבה זוטא. יש את המעלות. חסידים מספרים, הרבי סיפר את זה גם כמה פעמים, חבר'ה ששאלו את האלטער רבי למה הוא מדבר על דרגות גבוהות שלא שייך לכל אחד ואחד. חסידים מדברים לא רק על מה שקרוב אלינו. חסידות מדובר גם כן על הבחינות יותר גבוהות, ואהבה בתענוגים, אהבה רבה. כן, בחסידות מדובר הרבה. לא כאן בתניא, תניא, האלטער רבי משתדל להסביר את הדברים ששייך יותר לכל אחד. אבל גם בתניא לפעמים האלטער

17:42 דובר 1 רבי הולך לדרגות גבוהות. אבל כמו שכתוב במאמרים שהם חוץ לתניא, תורה אור וליקוטי תורה ומאמרים של הרבי, אז רואים שמדברים על דרגות גבוהות ביותר באהבה ויראה, בעניינים שבנשמה, שלא שייך לזה בכלל. אפילו החסידים של האלטער רבי טענו, לדעתם האלטער רבי מדבר על דרגות כאלה שאף פעם לא יכולים להגיע לזה. אז מה התועלת לדבר על זה? האלטער רבי ענה להם. הרבי דיבר על זה פעם עם חב"ד, גם כן הגיע עוד מעט לדוד. שבוע הבא יש שיחה של הרבי, דוד דוד. הרבי מביא דוד דוד או בייז, אם אני לא טועה, אחד מהראשונים, אחד מהשנים הראשונות. הרבי מביא גם את זה שהרב אמר, שכתוב "והסירותי את לב האבן", משיח יבוא, משיח יוריד לנו את לב האבן. למה לא כתוב גם מוח האבן? מה עם מוח האבן? אבל הרבי אמר שמכאן רואים שאת מוח האבן זה צריכים כל אחד להוריד לבד. את מוח האבן צריכים לבד להוריד. את הלב האבן זה משיח יוריד. וממילא לכן מדברים בחסידות על כל מיני דרגות של אהבה ויראה, אפילו שאנחנו לא שייכים לזה. אבל על ידי זה שהשכל שלנו, הקודקוד שבמוח האבן, המוח יקלוט את הבחינות האלה, שבמוח אנחנו נלמד על זה ונבין את זה ונדון בזה. אז אפילו שאני לא מצליח להוריד את זה ולהיזכר בלב, שבלב זה על זה אומרים שמשיח יבוא, אז משיח כבר יגמור את העניין שזה יבוא גם בלב. אבל החלק של המוח זה צריך לעשות כל אחד לבד, וזה העניין של לימוד החסידות, שצריכים ללמוד על כל מיני דרגות ועניינים של אהבה ויראה, אבל מביאים שיש הרבה עניינים שלא שייך לכל אחד מהם. כן, כמובן שגם

19:38 דובר 1 מדברים על הנקודה של אהבה ויראה שכן שייך לכל אחד, וזה מה שהרבי מדבר פה, שזה האהבה שכן שייך לכל אחד: לאהוב את הקדוש ברוך הוא מצד זה שהוא חיינו, ועל דרך זה מצד שהוא אבינו. מדברים הרי עכשיו בזמנים שלפני י"ט כסלו, אז כאן המקום. כבר הזכרנו את זה גם כן בשיעורים קודמים. יש סיפורים שסיפרנו במשך הזמן שלמדנו את הפרק הזה, אז הזכרנו את הנקודה הזאת בכמה סיפורים. אבל עכשיו נמצאים בזמן החודש של י"ט כסלו. אנחנו צריכים הרי לדעת שמדברים על החודש י"ט, אז זה לא רק החודש טכני. אז מובן, נכון שהמעשה עיקר, בחור צריך להגיע לי"ט כסלו עם מזוודה, עם וליזה, עם ג'נאדה, איך אומרים, עם, עם אה?

20:42 דובר 2 בגאז'.

20:43 דובר 1 כן, של מאמרים ושכל ועניינים שהוא עשה והוא למד. החודש י"ט. אבל הרי צריך לדעת גם כן שצריך לעורר מה שיותר עמוק, מה שיותר פנימי. והעניין של י"ט שבט, שזה כל העניין של ראשון למסכת, שיתעורר אצלנו בנפש קשר פנימי, שזה צריכים לדעת, זה לא מגיע לבד. אז כל הדברים שמדובר בלהגיע לקב"ה, ובתניא להגיע לעניין של אהבת רעיה, אז הצדיקים מפרשים את הכל גם כן בנוגע לאהבה של חסיד ורבי. וככה הרבי מביא בשיחה בליקוטי דיבורים ווארט שאמר ר' זלמן[?]. מה אמר ר' זלמן[?]? נו, בלי השיעורים, ר' זלמן[?] אמר ששלמה המלך לא היה חסיד. מה היה רע אם שלמה המלך לא היה חסיד? שלמה המלך רצה להביא משל על אהבת ה'. אז הוא מביא משל בשביל אישה. שיר השירים, כל שיר השירים כתוב במשל של איש ואישה, שזה משל על אהבת ה'. אם הוא היה חסיד, היה מביא משל מרבי וחסיד, והאהבה של חסיד ורבי זה אהבה הכי גדולה, ויש לה גם מעלה אפילו מאיש ואישה. אז ככה אמר ר' זלמן[?], כתוב בליקוטי דיבורים. והרבי סיפר פעם בהתוועדות תשי"ז, וכשהרבי סיפר את זה בהתוועדות, זה עשה רעש וכל הקהילות כולם דיברו על זה. עשה בלגן. איך אפשר להגיד כזה דבר? את השוואת שלמה המלך עם יאיר[?] בגלל הפירוש הזה. אז ככה הרבי נכנס להתחיל כרבי ואמר לו שהולך שריפה. כולם מדברים ככה. זה היה, זה גרם לרעש מאוד גדול בכל, בכל אירופה. איך מדברים כזה דבר? שלמה המלך התחיל לצחוק ובזה הוא נגמר. בזה הוא גמר את הסיפור. הוא לא התייחס לזה בכלל. אף על פי כן, הרבי לא נתן להדפיס את הווארט הזה בכל מיני מקומות

22:58 דובר 1 שרצו להדפיס את זה, שרק בליקוטי דיבורים יש על זה סיפורים שונים. ועל פי כל זה, זה ברור שהעניין של הקשר של אהבה שמדברים, אז המשל על אהבה זה אהבה של חסיד ורבי. אז מה שלמדנו פה בפרק מ"ד, שתי הבחינות האלו של האהבה. האהבה של ההסבר שלו שמגיע מצד העניין של נפשנו, וההסבר של אבינו. אז זה נמצא גם כן בקשר של חסיד ורבי. יש אצל חסיד ורבי עניין של הרבי. מדברים על רבי. אז רבי, העניין של רבי זה עניין של נפשנו. הרבי הוא הנפש של החסיד, וזה הרי הלשון של האלטער רבי שכותב גם בפרק ב' של תניא, שהאלטער רבי כותב של החיים, איך האלטער רבי כותב, כי העניין של חיים מקבלים על ידי הדבקות בקב"ה, ברבותינו נשיאינו. זאת אומרת שכל העניין של דבקות של החסיד לרבי זה להגיע לחיים שלו. זה עניין של נפש. זאת אומרת שהיניקה של החיים, הן חיים גשמיים והן חיים רוחניים, זה על ידי הדבקות בדרכי החסידות. אז שם אומרים ממש בפרק ב' של תניא, שהרבי מסביר כל העניין של רבי, שזה פשוט קשור עם עניין החיים. בלי רבי אז חיים זה לא חיים. על דרך זה רואים את זה גם כן באגרת הקודש, פרק כ"ז, כמו שהרבי שם מסביר, מביא את הפסוק "רוח אפינו משיח ה'". עניין של רבי זה עניין של רוח אפינו. זאת אומרת זה, זה הנפש, זה החיים של חסיד. כמו שראו חסידים בכמה וכמה עניינים, כי יש סיפורים שהיה אצל חסידים, כשהיה מדובר על עניין של רבי וחסיד, זה היה עניין שפשוט היה נוגע לו בחיים. היו מתחננים עליו במסירות נפש וכו'. זאת אומרת שהרבי היה אצלם

24:56 דובר 1 עניין של חיים, ובלי רבי החיים הם לא חיים. כמו שהיה סיפור עם אחד החסידים שזרק את כל מה שהיה לו בבית, כל הכסף והזהב. הוא אמר: אם יש רבי אז לא צריך שום דבר אחר, ואם אין רבי לא שווה שום דבר. החיים הם לא שווים. והיה את ההרגש של בלי חיים. בלי רבי חיים הם לא חיים. עניין של נפשנו. אז יש את ההסבר שהרבי מסביר לנו בתניא למה זה עניין. הסביר לנו בפרק ב' בתניא. באידך גיסא יש גם כן את העניין של אבינו. העניין של אבינו זה גם כן אצל חסידים. הרי ידוע, ברור, כל העניין של רבי הוא אב, הוא האב האמיתי שלנו. חסידים היו מודעים, גם היו חיים על זה, היו מדברים על זה, מתפעלים על זה. אז אווז או תרתי. אז מי האב האמיתי? אז כמו שכתוב, כאילו ילדו, נגלה, הרבי מביא. הרי יש לזה מקור, כאילו ילדו. העניין של מה, לא רק כסף, כאילו ילדו. "ואלה תולדות אהרן ומשה", נדב ואביהוא, שזה אפשר תולדות משה. למה? כי הוא לימד אותם. אז כאילו ילדו, בפרט אצל רבי וחסיד, שזה לא רק לימוד של רב ותלמיד רגיל, אלא הרבי, על ידי שהוא מלמד חסידות, זה לא רק מלמד את הנושא, אלא הרבי עושה מאיתנו מציאות ומוליד אותנו. נותן לנו חיים חדשים וכל העניין הזה. לכן אצל חסידים ההרגש של חסיד לרבי היה הרגש של בן ואב, וזה לא רק היה פילוסופיה ככה, אלא זה היה הרגש צורך. אצל חסידים היה הרגשה, צריך ממש של חסיד להרגיש כלפי הרבי, ההתקשרות כמו בן לאב. היה על זה גם כן ריבוי סיפורי חסידים, כל העניינים שהיה אצלם.

26:38 דובר 1 זה אחד הסיפורים, יש אלפי סיפורים. אחד הסיפורים שמספרים, היה פעם בזמן הגזירות ברוסיה. אז היו התמימים והיה תקופה שממש היה אסור, סכנת נפשות ממש, ליהודי להסתובב ברחוב ולנסוע ברכבת. היו אז החוליגנים. היו אז ברוסיה אנשים שעושים פוגרום. הם היו מחפשים יהודים והיו הורגים אותם ככה. זה היה בזמן המהפכה ברוסיה. תרע"ח, תרע"ט, תר"פ, שנים ההם. כן, הרבי הרש"ב כבר גר ברוסטוב והחסידים רצו להגיע לליובאוויטש, שזה היה, להגיע לליובאוויטש היה סכנת נפשות. לא ליובאוויטש, לרוסטוב, שהרבי הרש"ב היה. היה פשוט סכנת נפשות להגיע לרבי הרש"ב. הם נוסעים ברכבת, ואם היו נכנסים הגויים ההם והיו מוצאים יהודים, היו זורקים אותם באמצע הנסיעה מהחלון. גם היה בלי, בלי, בלי שום, בלי שום רחמנות. אז היה סיפור שהיה כמה תמימים שנסעו לרבי אז בסביבות שנת תרע"ח, ואז באמצע הנסיעה זה היה, הגיעו הגויים וזרקו אותם וזה. ואחד ברח והוא הספיק להגיע אחרי הרבה. כן, זה הגיע, הגיע לרוסטוב וסיפר לרבי הרש"ב כשהוא הגיע שהחבר שלו לא יודע אם הוא נשאר בחיים או לא. הרבי הרש"ב היה פשוט כל הזמן בביטחון. הוא כל הזמן יצא לראות אם הוא כבר מגיע או לא מגיע. היה לבד, וזה היה אז אצל הרבי הרש"ב היה ביטחון גדול. כן. ובסוף אחרי כמה שעות הבחור הזה גם כן הגיע. כן, ואז הרבי הרש"ב היה מאוד שמח. נכנס הביתה. כן, אז מישהו מהמשפחה אמר שרואים שהבחורים נוגעים לך, שזה מגיע עד זה, והיה ניכר, שהבחורים נוגעים לך בחיים כמו, כמו, כמו ילד, כמו, כמו בנים ונכדים. והרבי הרש"ב עונה, אומר: אולי אפילו יותר מזה, אי אפשר לומר, על כל פנים. אז

28:42 דובר 1 העניין שיש אצלכם שמדברים עכשיו בחודש שבט, אז לא מספיק שלומדים את המאמרים והשיחות, אלא צריך גם כן להתבונן בעניין הזה, ללמוד על זה, לקרוא סיפורים על זה. צריך לחשוב על זה. להתבונן בעניין איך שהעניין של רבי זה נפשנו. זה עניין של חיינו, ולעורר בעצמנו את האהבה של חסיד לרבי, כאהבת החיים או כאהבת הבן לאביו.