לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ד - חלק א

00:02 אנחנו אוחזים פה ב-ב-בשיעורים בתניא. אנחנו אוחזים בפרק מ"ד. אז קודם, לפני שאנחנו נתחיל ללמוד, אנחנו נעשה הקדמה כדי לדעת איפה אנחנו אוחזים פה, איפה האלטער רבי מחזיק פה בפרק מ"ד. מה הוא מסביר פה בפרקים האלה ומה הוא בא להסביר בפרק מ"ד? הרי כולנו יודעים שהתניא מיוסד על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבך לעשותו". והאלטער רבי כותב בשער של התניא שכל המטרה, כל הכוונה בספר התניא זה להסביר את העניין הזה. זה בא להסביר את העניין של "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבך לעשותו", לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד. האלטער רבי רוצה להסביר לנו בתניא, להסביר לנו איך זה קרוב מאוד. איך אפשר להגיד שאצל כל יהודי זה יהיה קרוב מאוד לעניין של עבודת השם? לכאורה זה לא כל כך קרוב. לכאורה יש כאלה שפחות. יש כאלה שיותר קשה. איך אפשר להגיד לכל יהודי ויהודי, בנוגע לכל העניין של תורה ומצוות, שזה קרוב וקרוב מאוד, העניין של עבודת השם. ובנוגע לזה גופא, הפסוק אומר שלושה דברים: "בפיך ובלבך לעשותו". עיקר הקושיה זה בעיקר בנוגע לעניין של בלבך. בנוגע לפיך, שזה עניין הדיבור, דיבור בדברי תורה, העניין של לעשותו, שזה עניין של מעשה המצוות, אז שמה מכיוון שזה עניין של מעשה, עניין של דיבור, עניין של פועל ממש, אז אפשר להגיד שיהודי יכול לקיים את העניין. זה גם כן לא כל כך קל, אבל אפשר למצוא איזה הסבר למה זה קרוב. העניין של פועל ממש, כי לא משנה אם אתה כן מרגיש, אתה לא מרגיש. אתה צריך לעשות. הפסוק אבל אומר, עיקר הקושיה זה בנוגע לבלבך. הפסוק

02:37 אומר "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבך". לא רק שהעניין של מעשה המצווה זה קרוב, אלא גם הבלבך. זאת אומרת הרגש, הלב. לעשות את המצוות, לעשות את זה עם רגש, עם רגש של לבך, עם אהבת השם, עם יראת השם, עם חיות. גם זה קרוב מאוד. אז על זה האלטער רבי שואל בפרק י"ז את השאלה שלכאורה זה נגד החוש. אתה מסתכל במוחש, כן? מסתכלים בפרקטיקה. מסתכלים בעולם, במציאות, בחוש. רואים שזה לא ככה, שזה לא קרוב ליהודי לעורר את הלב שלו לאהבת השם ויראת השם. אז ממילא זה עיקר הקושיה שלאלטער רבי אכפת לו בתניא. בעצם השאלה זה על כל הפסוק, אבל עיקר הקושיה זה על העניין של בלבך. והאלטער רבי ענה על זה בפרק י"ז. שם היה התחלת הביאור. אני אגיע לנקודה הזאת. האלטער רבי ענה שמה שהפסוק מבקש מהבן אדם זה בלבך לעשותו. יש בלבך. בעניין בלבך, בעניין של רגש הלב, יש הרבה דרגות ברגש הלב. רגש הלב בכללו זה עניין של אהבה, עניין של אהבה ויראה. יש הרי ריבוי מדרגות באהבה ויראה. מה שאנחנו מבקשים, מה שהתורה מבקשת מכל יהודי ואומרת "כי קרוב אליך", זה העניין של בלבך לעשותו. העניין, הרגש שנוגע למעשה. לא מבקשים מבן אדם אהבה ויראה בדרגות גבוהות. מבקשים מהבן אדם אהבה ויראה שמגיעה למעשים. אהבה ויראה שמביאה אותו לעשיית מצוות בפועל, והאהבה ויראה שמביאה לבן אדם לעשיית המצווה בפועל, זה קרוב לכל אחד ואחד. למה זה קרוב לכל אחד ואחד? על זה האלטער רבי אמר שני ביאורים. כידוע שהאלטער רבי כותב בשער של התניא: "לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצרה". כידוע שהחסידים מסבירים

04:48 והרבי מביא את זה גם כן בליקוטי שיחות בחלק ל"ד בפרשת ניצבים. הרבי מביא שמה את הביאור הזה שבתניא, כשהאלטער רבי כותב דרך ארוכה וקצרה הוא מתכוון לשתי דרכים. יש דרך ארוכה ויש דרך קצרה. זאת אומרת ישנן שתי דרכים איך יהודי יכול להיות אצלו העניין של בלבך, העניין של אהבה ויראה בקיום התורה והמצוות. יש דרך ארוכה ויש דרך קצרה. דרך ארוכה האלטער רבי מסביר בפרק י"ז, באותו פרק. מה האלטער רבי מסביר, מהי הדרך הארוכה? הדרך שקשורה עם התבוננות. מכיוון שבן אדם יש לו שכל, והרי מוחו ברשותו. השכל נמצא ברשות שלו. בן אדם יכול להשתמש עם הראש במה שרוצה. אתה יכול לחשוב שטויות, אתה יכול לחשוב תורה. אז בן אדם יש לו מוח ומוחו ברשותו. אז יש לו ראש. אז אם הוא ייקח את הראש שלו וישתמש עם הראש שלו כדי להתבונן בגדלות השם, אז בן אדם יבוא אליו אהבת ה'. כי השכל מעורר תמיד את מה שיכול להשפיע על הלב. זה היה הביאור הראשון של האלטער רבי וזה נקרא דרך ארוכה. למה זה נקרא דרך ארוכה? כי זו דרך שמגיעה על ידי התבוננות ולימוד ועבודה והתעסקות, שזה לוקח אריכות הזמן. צריכים להתבונן באריכות הזמן בעניין של גדלות ה' כדי להתעורר באהבת ה'. אחרי זה האלטער רבי כותב בפרק י"ח, האלטער רבי אומר יש עוד דרך, וזו הדרך הקצרה לעורר אהבת ה'. מה זה הדרך הקצרה? האלטער רבי מסביר שכל יהודי יש לו אהבת השם בטבע הנשמה. ירושה לנו מאבותינו. יהודי יש לו בטבע אהבת השם. קיבלנו את זה בירושה מאברהם אבינו. שיהודי לא רוצה ולא יכול להיות נפרד מאלוקות, וזה קיבלנו את זה בירושה מאבותינו.

06:51 היו מרכבה לאלוקות, ומצד זה שהם היו מרכבה לאלוקות, אז הם גם כן הורישו. זאת אומרת, הורישו, נתנו לכל זרע זרעם עד סוף הדורות. אפילו קל שבקלים שיש לו אהבה עצמית, אהבה טבעית לאלוקות עד מסירות נפש, שיהודי מוכן ללכת על מסירות נפש אפילו בשביל הקב"ה. שמצד האהבה העצמית אז גם כן יש לו יראה, שהוא לא רוצה לפרוש, להיפרד מאלוקות. אז זה הדרך הקצרה, שצריכים לעורר את האהבה הזאת. זאת אומרת, בעצם יש לנו את האהבה הזאת, יש את זה לכל יהודי, אבל זה נמצא בהעלם, והעבודה היא לגלות את האהבה הזאת, להוריד את זה, להוציא את זה מן ההעלם אל הגילוי, וזה נקרא דרך קצרה. למה זה נקרא דרך קצרה? כי בעצם יש לנו את זה בנפש. האהבה הראשונה, אהבה שיש על ידי התבוננות, אומרים: אין לי את האהבה, אני צריך להוליד את זה. צריך ללמוד, להתבונן, להתעמק עד שתתעורר אהבה. אז זה דרך ארוכה. האהבה הזאת, אומרים, יש לנו את זה כבר. לא צריך לעשות אהבה חדשה. בעצם זה נמצא. נמצא בנפש, אלא מה? צריכים להוציא את זה מן ההעלם אל הגילוי. זה מה שהרמב"ם כותב. הרמב"ם הידוע, שכל יהודי בעצם רוצה לעשות רצון הבורא, הרי צריכים לגלות את זה. העניין של יצרו אונסו וכולי, מה שהרבי מביא הרבה פעמים בשיחות, זה בלשון הנגלה. ועל פי החסידות זה הרבה יותר עמוק. זה אהבה מסותרת שיש לכל יהודי. זה הרי היסוד של כל התניא, ומזה האלטער רבי מגיע אחר כך בפרקים האלו האחרונים. אחרי שהאלטער רבי הסביר באריכות למה, מה זה, למה, למה לא, למה? למה כשאנחנו אומרים ״בלבבך״ אז העיקר זה על העשייה. העיקר זה

08:43 לא רגש הלב. העיקר זה רגש הלב שנגיע למעשה, כי המעשה הוא עיקר, וזה האלטער רבי הסביר בפרקים ל"ו עד פרק ל'... פרקים ל"ו, ל"ז, ל"ח. כל הפרקים האלה שהאלטער רבי הסביר את כל העניין של דירה בתחתונים, שהעיקר זה המעשה, שלכן מבינוני דורשים בעיקר מחשבה, דיבור ומעשה, כי מצד הכוונה של דירה בתחתונים נגיע בעיקר למעשה מצוות בפועל. אחרי זה בפרק ל"ח האלטער רבי הביא את המאמר הזה, את המאמר הזה של חז"ל, שמצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה, שאף על פי שאנחנו אומרים שהמעשה הוא העיקר, בעיקר הכוונה של דירה בתחתונים, זה דווקא על ידי עניין של מחשבה, דיבור ומעשה בפועל. צריך אבל גם כן עניין של כוונה ורגש. הקב"ה רוצה גם כן שהבן אדם יהיה לו, יהיה לו רגש הלב, כי צריך להיות חיות. צריך להיות גילוי. צריך להיות זה חלק מהכבוד. אז האלטער רבי מסביר בפרק ל"ח, ל"ט, מ'. אז ממילא צריך להיות גם אהבה ויראה, וזה העניין של ״בלבבך״. שהקב"ה רוצה שלא רק נעשה מצוות, אלא הקב"ה רוצה שנעשה מצוות עם חשק, עם חיות, עם שמחה, עם אהבה ויראה. ועל זה האלטער רבי מביא גם כן את העניין של המאמר הזה: תורה ומצוות בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא. שאם אין לך אהבה ויראה אז התורה והמצוות לא עולים למעלה. אף על פי שהמעשה הוא עיקר ושם נמצא עצם. אבל זה לא בגילוי, זה נשאר בתחתונים, זה לא עולה. כדי שזה יתעלה, יתעלה לדרגה יותר רוחנית, יותר גבוהה, על זה צריך את העניין של אהבה ויראה, שהם הכנפיים, גדפין, שהם מעלים את כל התורה והמצוות ומקשרים את זה עם הרוחניות. זה היה עד

10:29 פרק מ'. אחר כך מפרק מ"א, ש... השלוש פרקים האחרונים, פרק מ"א, מ"ב ומ"ג, האלטער רבי התחיל לדבר בפרט העניינים של אהבה ויראה. כל... עכשיו האלטער רבי מפרק מ"א, האלטער רבי מתחיל להסביר איך מגיעים בפועל ממש, מה צריך להיות העבודה וההתבוננות כדי לעורר את האהבה וכדי לעורר את היראה. אז מפרק מ"א ואילך האלטער רבי נכנס לכל מיני סוגים, דרגות ואופנים, איך לעורר את האהבה והיראה. אז פרק מ"א ופרק מ"ב, שני הפרקים האלה, אז כידוע בעיקר האלטער רבי מדבר בלהגיע ליראה. בפרק מ"א האלטער רבי מדבר בלהגיע ליראה הטבעית, היראה הטבעית המסותרת. איך לגלות, כן? פרק מ"א. כל הבחורים יודעים את זה. יודעים את זה בעל פה. זוכרים את זה וכולי. הרבי הרי דיבר הרבה פעמים שכל אחד צריך לדעת פרק מ"א. השורות הראשונות שמדבר על העניין של יראת שמיים. ״והנה ה' ניצב עליו״, כל הקטע שמה, ששמה האלטער רבי מסביר איך מעוררים את היראה הטבעית המסותרת, שזה ירושה מאבותינו אברהם יצחק ויעקב. אחר כך האלטער רבי מדבר בהמשך פרק מ"א, מדבר בלהגיע לאהבה הטבעית. איך מעוררים את האהבה? הרי מדבר על זה. אחר כך בפרק מ"ב האלטער רבי מדבר יותר פרטים בעניין של היראה. חוזר להסביר עוד פעם, מדבר עוד פעם בלהגיע ליראה. מדבר עוד כמה פרטים, איך כל יהודי יש לו את היכולת, את האפשרות, בכל רגע ורגע מיד לעורר את העניין של יראת שמיים, כי יראת שמיים זה עיקר, זה יסוד העבודה. ואחר כך בפרק מ"ג האלטער רבי דיבר על שני דרגות כלליות ביראה ושני דרגות כלליות באהבה. זה למדנו עכשיו, כאילו, בפרק הקודם, בפרק מ"ג. הנקודה של פרק מ"ג נוגע בפרק הקודם כדי להבין מה

12:34 הולך עכשיו בפרק מ"ד. בפרק מ"ג האלטער רבי דיבר שישנם, שהאהבה ויראה בכללות, יש אהבה ויש יראה, שזה שני הכנפיים. יש שני אופנים איך להתקרב לאלוקות, אבל בפרטיות יש בכל אחד שני דרגות. ביראה יש יראה עילאה ויראה תתאה, ועל דרך זה גם כן באהבה יש אהבה, יש אהבת עולם ואהבה רבה. אהבת עולם ואהבה רבה. אז בזה הגיע ליראה. הוא דיבר כבר בפרק הקודם. הסביר מה זה יראה תתאה, מה זה יראה עילאה. יראה תתאה זה התבוננות באלוקות, איך שזה מהקדוש ברוך הוא, איך שהוא קשור לעולם. יראה עילאה זה איך בן אדם, סליחה, יראה תתאה זה להתבונן בקדוש ברוך הוא, איך שהוא מתלבש בעולם. הנה ה' ניצב עליו. איך שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולמות וכולי, שזה מעורר יראה תתאה. יראה עילאה זה ההתבוננות איך שהכל בטל במציאות לקדוש ברוך הוא. איזהו חכם הרואה את הנולד. איך שכל הנבראים מתהווים יש מאין בכל רגע ורגע, וממילא הכל בטל במציאות, וזה מעורר אצלו יראה עילאה, שזה ביטול במציאות. אז זה יראה עילאה ויראה תתאה. ואחר כך האלטער רבי התחיל להגיד ונגיע לאהבה, שגם באהבה ישנם שני דרגות: אהבה רבה ואהבת עולם. מה החילוק בכללות בין אהבה רבה לאהבת עולם? וזה יהיה נוגע עכשיו כדי להבין מה שהאלטער רבי בא להסביר בפרק מ"ד. אז להסביר בקיצור הנקודה מה שהאלטער רבי אמר בפרק מ"ג. ההבדל בין אהבה רבה לאהבת עולם. הפירוש אהבה רבה, ההבדל בין אהבה רבה לאהבת עולם זה אהבת עולם, זה אהבה כשמו, אהבת עולם. אהבה שבן אדם לוקח מהעולם. אהבה לקדוש ברוך הוא, אבל אהבה לקדוש ברוך הוא שבן אדם לוקח את זה דרך העולם. מה הפירוש? על

14:31 ידי שבן אדם מתבונן בעולמות ומתבונן שכל העולמות יש בהם כל מיני עניינים של אהבה, תענוגים, תענוגי עולם הזה. ולא רק עולם הזה, גם תענוגים גשמיים, גם תענוגים רוחניים. ואז הוא מתבונן שהתענוג האלוקי, האהבה לקדוש ברוך הוא, זה יותר גבוה מכל התענוגים, עד כדי כך שלגבי הקדוש ברוך הוא אז כל תענוגי עולם הזה אין להם שום ערך, שום חשיבות. מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שכל התענוגי עולם הזה אין להם שום ערך לגבי תענוג אלוקי. אז זה יעורר אצל הבן אדם אהבה לקדוש ברוך הוא. זה נקרא אהבת עולם. מכיוון שהאהבה הזאת זה אהבה שלקוחה מענייני עולם, הוא מתבונן בענייני עולם ומגיע מהעולם להכרה באלוקות, להכרה בקדוש ברוך הוא. אז זה נקרא אהבת עולם. זה פירוש אחד. עוד סיבה למה נקרא אהבת עולם, שהאהבה הזאת מוגבלת בגבולות של עולם. מכיוון שהאהבה הזאת זה אהבה שבן אדם לוקח את זה מתוך השכל, מתוך התבוננות בעולם, אז ממילא יש לזה גבולות של עולם. זה אהבה מוגבלת. זה אהבה כזאת שלא יכולה להוציא את הבן אדם מהגבולות של עולם. זה אהבה מוגבלת ומצומצמת לפי גדרי העולם, לפי גדרי האדם. זה הפירוש אהבת עולם. אחרי זה יש אהבה יותר גדולה שזה נקרא אהבה רבה. אהבה רבה, אומר האלטער רבי, זה מגיע בדרך מתנה מלמעלה. אהבה רבה זה לא על ידי התבוננות בענייני עולם. אהבה רבה זה מצד אלוקות. איך שאלוקות היא בפשיטות, איך שאלוקות היא למעלה מעולם. כשהאדם מרגיש, נרגש אצלו, זה לא כתוצאה מהתבוננות, איך זה מאיר אצלו העניין של אלוקות כפי שאלוקות היא למעלה משייכות לעולם. אז מתעורר אצלו אהבה כזאת שלגמרי למעלה משייכות לעולם.

16:32 אהבה בלתי מוגבלת, וזה נקרא אהבה רבה. דבר ראשון, למה זה לא מגיע מצד העולם? זה הגיע מצד אלוקות, מתנה מלמעלה, ובמילא גם כן אין לזה את הגבולות של העולם. זה אהבה בלתי מוגבלת. מכיוון שזה מגיע מלמעלה מצד אלוקות, אז האהבה הזאת היא האהבה הזאת שאין בזה גבולות של העולם. זה אהבה בלתי מוגבלת באלוקות. אז זה שני דרגות, אהבה רבה ואהבת עולם. אז אהבת עולם אפשר להגיע על ידי עבודה, להגיע בכוח עצמי. מה שאין כן אהבה רבה, אומר האלטער רבי, זה מגיע מתנה. אחרי שהבן אדם עשה כמה שהוא יכול לעשות מצד עצמו, על ידי שאדם עבד על עצמו שיהיה לו יראה תתאה וקיום תורה ומצוות שעל ידי יראה תתאה. ואחרי זה הגיע לשלמות היראה מה שהוא יכול להגיע בכוח עצמי. אז מלמעלה מתגלה אליו גם כן אהבה רבה, מתגלה אליו גם כן מצד האהבה הזאת. אהבה שאין לזה הגבולות. אהבה בלתי מוגבלת. אהבה רבה לאלוקות. שזה קשור עם הפתגם שהאלטער רבי, הרבי אמר את זה הרבה פעמים. לפעמים הרבי אפילו היה בוכה כשהיה חוזר על זה. הפתגם שהאלטער רבי אמר: ריבונו של עולם, אני לא רוצה לא גן עדן למעלה. רוצה רק אותך. רוצה את העצמות, שזה הרבי מקשר את זה גם כן עם הדרגה הזאת של אהבה רבה. על כל פנים, זה הנקודה של פרק מ"ג. עכשיו בפרק מ"ד האלטער רבי יבוא להסביר לנו סוג של אהבה ששייך לכל אחד ואחד. הרי כל הנקודה של התניא, האלטער רבי, תניא לא מדבר על דרגות גבוהות. הרי התניא ספר של בינונים, וכל הנקודה של התניא, כמו שאמרנו, זה להסביר כי קרוב אליך הדבר מאוד. האלטער רבי רוצה

18:25 להסביר איך זה קרוב לכל יהודי להיות בינוני ולעבוד את השם, לאהוב את השם. אז האלטער רבי לא מדבר רק על צדיקים, וממילא האלטער רבי רוצה להסביר איך כל יהודי יש יחס לאהוב את השם. אז כאן בפרק מ"ד אנחנו נראה שהאלטער רבי יסביר לנו שיש כזה סוג של אהבת השם, שיש בזה את שתי המעלות, גם המעלה של אהבה רבה וגם המעלה של אהבת עולם. יש אהבה אחת, סוג אהבה שכולל את שתי המעלות. יש בזה גם אהבה רבה וגם אהבת עולם. ויחד עם זה זה שווה לכל נפש. זאת אומרת, יש סוג של אהבה שכל אחד ואחד מאיתנו יכול להגיע לזה, אהבה לקדוש ברוך הוא. ובאהבה הזאת יש לזה את כל המעלה של האהבה, גם המעלה של אהבת עולם וגם המעלה של אהבה רבה. וזה הנקודה של הפרק הזה, שאנחנו נראה את זה בפרוטרוט בהמשך הפרק. עכשיו אנחנו נתחיל ללמוד בפנים. והנה כל מדריגות אהבה, מדרגה מדרגה, של אהבה רבה ואהבת עולם, אומר האלטער רבי כאן, כל אחד משתי הדרגות שאמרנו כאן לפני זה בפרק הקודם, שאמרנו שיש כאן שתי דרגות של אהבה, אהבה רבה ואהבת עולם, נחלק לכמה בחינות ומדריגות לאין קץ, אומר האלטער רבי. בכללות אמרנו שיש שתי דרגות, יש אהבה רבה ויש אהבת עולם. ובפרטיות, בכל אחד ואחד מהדרגות האלה יש ריבוי מדרגות. לא סתם ריבוי מדרגות, אומר האלטער רבי, יש בזה מדרגות לאין קץ, אין סוף ואין גבול ואין קץ למדרגות שיש גם באהבה רבה וגם באהבת עולם. כל אחד לפום שיעורא דיליה, כל אחד ואחד לפי הגבולות, לפי השיעור, לפי המדידה שלו. כל יהודי ויהודי לפי השיעור שלו מתגלה אצלו. כמו שכתוב בזוהר

20:29 הקודש על פסוק נודע בשערים בעלה. אומר הזוהר על הפסוק נודע בשערים בעלה. הפסוק נודע בשערים בעלה, כולם מכירים את זה. זה פסוק באשת חיל. עכשיו אשת חיל אנחנו יודעים שאשת חיל זה משל לקב"ה וכנסת ישראל. זה בעלה, זה הקב"ה, ואשת חיל זה הולך על כנסת ישראל. כשאנחנו אומרים, לכן אומרים את זה בשבת, כי שבת הרי קשור עם העניין של הקב"ה וכנסת ישראל. שבת מהותית. אז ממילא שם מדברים על האשת חיל ואומרים נודע בשערים בעלה. מה פירוש בפשט נודע בשערים בעלה? שכולם מכירים את הבעל של האישה הזאת? מדברים על האשת חיל ואומרים שנודע בשערים בעלה, שהבעל ידוע בשערים. אם אנחנו מסבירים את זה ברוחניות, מי זה בעלה? זה הקב"ה. ואומרים נודע בשערים בעלה, שהקב"ה ידוע בשערים. שואל על זה הזוהר, איך אתה יכול להגיד כזה דבר? בעלה, הקב"ה, הקב"ה לית מחשבה תפיסא ביה. אף אחד לא יודע מי זה הקב"ה. יש מישהו שמשיג את הקב"ה? מישהו יודע אותו? הרי הקב"ה למעלה מהשגה. אז מה הפשט נודע בשערים בעלה? ועל זה הוא מביא כאן את הזוהר. הוא מביא כאן ישר את הביאור. הזוהר אומר, נודע בשערים בעלה, אומר הזוהר, דא קודשא בריך הוא, זה הולך על הקב"ה, דאיהו אתידע ואתדבק לכל חד לפום מה דמשער בלביה וכו'. זה הולך על הקב"ה, שהקב"ה נודע, נודע מלשון דעת, עניין של דעת, ואתדבק, עניין של דבקות. הקב"ה ידוע ונדבק, עניין של דבקות, לכל אחד לפום מה דמשער בלביה וכו'. אז זה הפשט שהזוהר מתאר. אין הכי נמי, הקב"ה בעצם הוא לית מחשבה תפיסא ביה. ויחד עם זה, למרות שלית מחשבה תפיסא

22:39 ביה, אף על פי כן הקב"ה מתגלה לכל אחד ואחד לפי מה דמשער בלביה. זאת אומרת, כל אחד יש לו כן איזושהי תפיסה, איזושהי השגה באלוקות, לפי הכי ולפי הדיוק. זה זה זה אותו גוף, וזה אפילו זה הגודל של הקב"ה. מצד אחד הקב"ה הוא אין סוף ובלי גבול ולמעלה מכל מדידה והגבלה והשגה. ויחד עם זה יש ידיעה ויש דבקות. הקב"ה נודע והקב"ה נדבק לכל אחד ואחד, לפום מה דמשער בלביה. שערים. אז הזוהר מפרש שערים. מה פשט שערים? לא מלשון שער, אלא הפשט שהזוהר מפרש שערים מלשון השערה. יש שער, שער, פורטון, גייט, ויש שער מלשון השערה. השערה זה אפרוקסימציה, אפרוקסימטלי, משער, זה משער. אסיום, האו יו סיי אין אינגליש, אסטימייט. אז זה הפשט, העניין של משער בליביה. הפירוש הוא שכל אחד יש לו, כי אי אפשר תפיסה באלוקות. תפיסה ממש אי אפשר שיהיה באלוקות, אבל השערה, איזושהי השגה דרך השערה, הש־השגה, השגה מסוימת באיזשהו אופן. אז כל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה, כל אחד לפי הגבול שלו, יש לו איזו השגה ותפיסה, וממילא יש לו גם כן סוג של אהבה אחרת לפי ההשגה שלו והתפיסה שלו. אז האלטער רבי כאן משתמש עם שתי לשונות, עם לשון של אתידע ואתדבק. בפסוק כתוב נודע, נודע מלשון דעת. האלטער רבי מוסיף את הלשון אתדבק, לשון דבקות. מה העניין של דבקות? כי מכיוון שכאן האלטער רבי הרי מדבר בנוגע לאהבה, האלטער רבי כאן הרי רוצה להסביר לנו, לא סתם מגיע האלטער רבי, כאן לא מדבר על ידיעה באלוקות. כאן בפרק האלטער רבי רוצה לדבר בנוגע לאהבת הקב"ה ולהגיד שיש ריבוי מדרגות באהבת הקב"ה. אהבת

24:46 הקב"ה זה עניין של דבקות. לכן האלטער רבי משתמש עם הלשון אתדבק, אתידע ואתדבק, עניין של דבקות. מכיוון שכאן מדברים בנוגע לאהבה, אז אהבה זה הרי עניין של דבקות, אתדבק. אז אלא מה? ה־ה־האהבה זה לפי הדעת. כמובן, כמו שהאלטער רבי הסביר כמה פעמים בתניא, שכפי ערך הדעת ככה זה אהבה. הרי הדעת זה מה שמוליד את האהבה, ולכן הפסוק אומר נודע, לשון ידיעה. הפסוק מדבר על הדעת, אבל כמובן שלפי הדעת לפי זה גם כן יהיה אהבה. אפילו אהבה רבה, שאומרים שזה בדרך מתנה מלמעלה, לא רק בנוגע לאהבת עולם. אהבת עולם הרי ודאי שצריכים התבוננות, כמו שאמרנו קודם. אפילו אהבה רבה, שזה מגיע בדרך מתנה, גם זה צריך דעת. בלי דעת לא יתעורר גם אהבה רבה. אלא מה? האהבה זה הרבה יותר ממה שהדעת משיג, אבל על כל פנים חייב להיות דעת. אז על זה אומר הפסוק נודע, לשון ידיעה. ועל זה הוא מוסיף, שעל ידי הנודע, על ידי זה גם כן אתדבק. לפי הדעת, לפי זה הדבקות. מכיוון שכל אחד יש לו דעת שונה באלוקות, הבנה שונה באלוקות, לכן גם כן כל אחד יש לו גם כן אהבה אחרת באלוקות, ומזה מגיע ריבוי דרגות באהבה, ריבוי דרגות באהבה רבה וריבוי דרגות באהבת עולם.