לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ג - חלק ז

00:00 דף ס"א עמוד ב', למטה, שלוש שורות מלמטה. האדמו"ר הרי כאן מדבר בנוגע לאהבה, שישנן שתי דרגות בכלל. כמו בנוגע ליראה אמרנו שבכלל ישנן שתי דרגות ביראה, יראה תתאה ויראה עילאה. אז גם בנוגע לאהבה ישנן שתי דרגות כלליות, שזה אהבת עולם ואהבה רבה. אהבה רבה זו אהבה שמגיעה מלמעלה בדרך מתנה, אחרי שלימות העבודה, אפילו אחרי שלימות היראה. אז מלמעלה נותנים אהבה רבה. מה שאין כן אהבת עולם, זו אהבה שמגיעה על ידי התבוננות בעניין העולמות וביטול של העולמות כלפי אלוקות. בעל התניא אמר והסביר שעל ידי שהבן אדם מתבונן באהבה שלו, מה זה ההסבר באהבה שלו? מתבונן בממלא כל עלמין. אחרי זה בסובב כל עלמין. אחרי זה בעניין של כולא קמיה כלא חשיב, הביטול של כל העולמות להקדוש ברוך הוא, כביטול לבורא, וגם בכלות הנפש. אז על ידי כל ההסבר הזה, אז מה יהיה על ידי זה? אז מידת האהבה שבנפשו תתבטל מכל העניינים של ענייני עולם הזה, לא יהיה לו שום תענוג, יהיה באהבה לא לעניינים גשמיים ולא לעניינים רוחניים. כל האהבה והתענוג שלו יהיו אך ורק בשביל אלוקות. שכל העולמות הרי בטלים במציאות לגבי אלוקות. ואין ערוך בין המציאות של העולמות לגבי, ואין ערוך לגמרי כל העולמות לגבי אין סוף. האין ערוך הוא עד כדי כך כמו אין ערוך של אין ואפס מוחלט לגבי חיים נצחיים, שכמו שלגבי חיים נצחיים, אז הרי העניין של אין ואפס מוחלט אין לזה שום, שום יחס. אי אפשר אפילו להגיד את העניין של כלא חשיב. זה חיים נצחיים וזה אין ואפס מוחלט. זה שום דבר לא שווה. במילא ברגע שאדם מגיע להכרה הזאת שכל ענייני עולם הזה, זה אין

02:12 ואפס מוחלט. והעניין של אלוקות זה עניין של חיים נצחיים. אז בוודאי שהוא יעזוב את כל התאוות ואת כל התענוגים ואת כל האהבה לכל ענייני עולם הזה, לאהבה שתהיה רק לאלוקות. אז זהו, הוא הביא את העניין של "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ". פירטנו בשיעור הקודם שכאן הוא לא מדבר על הדרגה הגבוהה של "מי לי בשמים" שמובא בספר, שזה עניין נפרד לגמרי, שלא רוצה אפילו גילויים. לא, לא רוצה. מדברים פה, מדברים פה בפשט של עניינים, שלא רוצה שום תענוג, תענוגים גשמיים ורוחניים. רוחני, מה הכוונה רוחני של העולם? תענוג בשכל או תענוג בנגינה או תענוג במידות. יש גם תענוג בכל עניין רוחני. הוא לא רוצה שום תענוג, לא גשמי ולא רוחני, אך ורק אלוקות. ממשיך האדמו"ר הלאה כאן, דף ס"א עמוד ב', שלוש שורות מלמטה: "וגם מי שאין מידת האהבה שבנפשו מלובשת כלל בשום תענוג גשמי ורוחני". אפילו בן אדם שמידת האהבה שבנפשו לא נמצאת, אין לו מידת האהבה שבנפשו מלובשת בשום עניין של העולם, בשום תענוג גשמי ורוחני. יש אנשים, כמו שהרב הביא לפני זה, פרק ט"ז, יש אנשים שהם נקראים בגדר מצות. בן אדם קר. בן אדם שיש לו מזג קר, הוא לא בן אדם של תענוג. התענוג שלו, כן, התענוג שלו לא נמצא בשום עניין. אין לו געשמאק, לא בגשמיות. הוא לא בן אדם שאוהב לאכול וכל מיני דברים כאלה, וגם כן הוא לא אוהב דברים אחרים. אין לו תענוג והוא לא בן אדם שהטבע שלו הוא טבע קרירות, ובמילא מידת האהבה שלו לא מלובשת בשום עניין. "וגם מי שאין מידת האהבה שבנפשו מלובשת כלל בשום תענוג גשמי ורוחני". אומר

04:01 האדמו"ר, גם אז, לכאורה, אז כל החשבון שאמרנו לפני זה לכאורה לא שייך. לכאורה כל החשבון שהרב אמר קודם, בן אדם שיש לו מידת האהבה, אדם שיש לו, אלא מה? האהבה שלו לבושה בלבושים של ענייני עולם הזה, או האהבה שלו נמצאת בעניינים גשמיים או האהבה שלו בעניין רוחני. אז הוא צריך להחליף את הלבוש. כן, הוא צריך לקחת את הלבוש של האהבה בעניין עולם הזה ולהשתמש עם האהבה, אותה אהבה, כן, להשתמש עם האהבה בשביל עניין אלוקות. אבל מה קורה עם בן אדם שאין לו אהבה? הוא לא בן אדם של אהבה. הוא לא טיפוס אוהב. הוא לא טיפוס, שהוא לא סוג, הוא לא סוג של בן אדם שאצלו התנועה, אין לו תנועה של אהבה. בן אדם קר יותר, ומידת האהבה אצלו זה לא, זה לא מפותח. אז לכאורה לא שייך אצלו כל המושג של אהבת השם. אומר אדמו"ר הזקן שגם בן אדם כזה "יכול להלהיב נפשו כרשפי אש ושלהבת עזה לה'". גם הוא יכול להדליק את הנפש שלו עם להב של אש של אהבה עזה ולהבוא אל השם. גם הוא יכול להגיע להתלהבות עצומה של אהבת השם על ידי התבוננות הנ"ל. גם הוא יכול לעורר את זה על ידי שהוא יתבונן בהתבוננות שאמרנו קודם, בהתבוננות בעניין של אלוקות, בעניין של אהבת השם, בהתבוננות בכל העניינים של ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כולא קמיה כלא חשיב. גם הוא יתעורר באהבה גדולה לקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שזה לא בהכרח שצריך להיות איזה עניין של... זה לא אפשר שזה מוכרח להיות העניין הזה שיהיה לו מידת האהבה. הוא צריך לאהוב לאכול או לאהוב משחקים ולאהוב עניינים אחרים, אפילו

05:46 רוחניים, כדי שיהיה לו אהבת השם. זה לא בהכרח שכדי שאדם יוכל להגיע לאהבת השם הוא צריך שיהיה לו מידת האהבה בהתגלות של דברים אחרים, רק אז הוא יכול להגיע לאהבת השם. אפילו בן אדם שאין לו בטבע מידת האהבה לשום עניין גשמי ורוחני, על ידי עצם ההתבוננות באלוקות של הקדוש ברוך הוא, שכולא קמיה כלא חשיב, כל מה שדיברנו קודם, גם אצלו יתעורר העניין של אהבה לקדוש ברוך הוא. גם הוא. למה? אז ההסברה היא, כי מכיוון שסוף כל סוף הרי בן אדם יש לו מידת האהבה בנפש. הרי, הרי מידת האהבה זה אחת מהמידות שנמצאות בנפש. כל בן אדם יש לו עשר כוחות הנפש. עשר כוחות הנפש, אז גם מידת האהבה זה אחד מהכוחות שנמצאים בנפש. אלא מה? יכול להיות שיש בן אדם שהוא בטבע, טבע גבורה, הוא בטבע סוג של בן אדם שאצלו מידת האהבה זה לא המידה שפעילה אצלו בהווה, בחיי היומיום. הוא לא בן אדם של טיפוס של אהבה. הוא יותר טיפוס של גבורה, טיפוס של מידות אחרות. אז ממילא, אז יכול להיות ממילא שהוא לא השתמש במידת האהבה שלו בשביל עניין עולם הזה, אבל לא שחסר לו חס ושלום המושג של אהבה. המושג של אהבה נמצא אצלו. הוא לא השתמש בזה. אז ממילא, אבל מכיוון שזה נמצא אצלו, והרי אנחנו למדנו הרבה פעמים, האלטער רבי אמר כבר הרבה פעמים שמה מפתח את המידות? מה הדבר שמוליד את המידות? מוחין, שכל, התבוננות, חכמה בינה דעת. זה מה שמגלה את המידות. אז ממילא על ידי זה שהוא יתבונן בעניין של אהבת השם, מתעוררת אצלו אהבה גם כן. זה האלטער רבי

07:29 מסביר פה. זאת אומרת, זה לא הפשט שכדי להגיע לאהבת השם צריך שהאהבה כבר תהיה אצלך בהתגלות. הפעולה של ההתבוננות זה רק להחליף. זאת אומרת שישנם שני, שני בחינות, שתי דרגות. יש, יש סוג מסוים, דרגה אחת, בן אדם שיש לו כבר בהתגלות אהבה, אלא מה, האהבה שלו נמצאת בעניין עולם הזה, הוא צריך לקחת את האהבה הזאת ולהשתמש בזה בשביל עניין אלוקות. זה דרגה אחת. על ידי מה? על ידי שהוא יתבונן שכל הגשמיות, כל הדברים שאני אוהב אותם, כל הגשמיות וכל הרוחניות, הכל זה אין ואפס לגמרי. לגמרי כלא חשיבי. אז ממילא אז הוא יאבד את הגשמאק שלו בכל עניין עולם הזה, ואז כל הגשמאק שלו, כל האהבה שלו יעלה רק לאלוקות.

08:15 יש אבל דרגה אחרת. בן אדם שאין אצלו אהבה לענייני עולם הזה, גם הוא יכול לעורר את האהבה הזו להשם. למה? מכיוון שסוף כל סוף מידת האהבה זה מידה שנמצאת בנפש. רק שהוא לא נפעל מזה. לא התעורר בשום דבר. על ידי ההתבוננות שמתבונן בגדלות של הקדוש ברוך הוא בעניין של כולא קמיה כלא חשיב, אז גם אצלו יידלק העניין של האהבה כרשפי אש, שלהבת י-ה, שלהבת לשמים. אז ממילא כל אחד יכול לעורר את האהבה הזאת. גם בן אדם שהוא צונן בטבע גם הוא יכול להגיע לזה, כיוון שכוחו במוחו, כיוון שכוחו במוחו. מה פירוש כיוון שכוחו במוחו? אז הכוונה כיוון שכוחו במוחו. מציין לזה הרבי הצמח צדק, מציין פה לסוף פרק מ"ד. האלטער רבי בסוף פרק מ"ד, האלטער רבי כותב. האלטער רבי בסוף פרק מ"ד, האלטער רבי כותב שאפילו בן אדם שיש לו אהבה מסותרת, יש לו, מאירה אצלו אהבה מסותרת לקדוש ברוך הוא מצד זה שירושה לנו מאבותינו. אז יש לו כבר אהבה לקדוש ברוך הוא. אהבה מסותרת, ואהבה מסותרת אצלו נמצאת אפילו בגילוי, אף על פי כן, האהבה המסותרת. הרבי הסביר הלאה בפרק מ"ד האהבה של כי אתה אבינו או אהבה של כי אתה נפשנו. כל מיני סוגים של אהבה שיש ליהודי בטבע, וזה מאיר אצלו בגילוי גם כן, אומר האלטער רבי בסוף פרק מ"ד. אף על פי כן, יהודי צריך להתייגע גם על אהבה של התבוננות, שבן אדם לא יכול להגיד להסתפק: מכיוון שיש לי אהבה מסותרת מצד זה שאני יהודי, אז יש אצלי הרגש של כי אתה אבינו, או יש אצלי את הרגש של הקב"ה, כי אתה נפשנו. אז יש

10:01 לי כבר אהבת השם, אז יש לי כבר אהבת השם מצד הירושה. מצד שמאיר אצלו, יש יהודים כאלה שאצלם מאירה הירושה, מאירה אצלם בגילוי, והוא מרגיש שהקב"ה אבא שלו וזה נותן לו גשמאק וחיים במצוות. הוא מרגיש שהקב"ה החיים שלו וזה נותן לו גשמאק לאלוקות. מצד האהבה טבעית מסותרת שירושה לנו מאבותינו. אומר האלטער רבי שזה לא מספיק. צריך. בן אדם צריך להתייגע. צריך גם כן להתבונן בגדלות הוי', להתבונן בעניינים של ממלא כל עלמין, של סובב כל עלמין, כולא קמיה כלא חשיב. כי צריך דווקא להתבונן בעניינים של אלוקות. למה? כדי שהאהבה יהיה.