לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק ט"ז

00:02 בעניין האמונה. אחרי שהרב מסביר את כל העניין פה, במה הבן אדם צריך להתבונן כדי לקבוע בנפשו את העניין של יראת שמיים. אז אדמו"ר הזקן מסיים פה ואומר שכל זה נכלל גם כן בלשון אמונה. ומה זה הפירוש של אמונה? אז אדמו"ר הזקן מסביר שאמונה זה לשון רגילות. "שמרגיל האדם את עצמו כמו אומן המאמן ידיו" וכולי. מה אדמו"ר הזקן רוצה עם זה? למה הוא מביא משל מאומן המאמן ידיו? מה המשל מוסיף בהסברה של העניין? מה הקשר לכאן כל הדבר? התחלנו להסביר שהרבי, זה ביאור שהרבי מסביר. שזה הביאור שהרבי כאן, זה בהמשך מהשבוע הקודם. שהרבי דיבר כאן קודם שכל העניין של יראת שמיים זה מילתא זוטרתי היא בגלל שכל יהודי יש לו את משה רבנו בנפשו. שמשה רבנו מכניס דעת. זה העניין של חיות ואלוקות בנשמות ישראל, שמצד זה כל יהודי שייך להתקשר לאלוקות. והרב אמר את הלשון בדף ס"א עמוד ב', שכל ישראל מאמינים בני מאמינים. שיש את זה, העניין הזה. לא צריכים הרבה חוכמה, הרבה השכלה. יש את זה, כל יהודי יש את זה בדרך אמונה. מאמינים בני מאמינים. וממילא אצל כל יהודי העניין הזה שהקדוש ברוך הוא, הוא מלא כל הארץ כבודו ושהוא רואה ושומע. ולא רק רואה ושומע כמו אצל בן אדם, באשר בן אדם, אלא עוד יותר, הרבה יותר מרואה ושומע אדם. ומרגיש בנפשו שזה הוא עצמו. אין לך דבר שחוץ ממנו. כל העניינים האלה הם עניינים באמונה פשוטה אצל כל יהודי. ממילא הרב בא כאן להסביר שאף על פי שכאן אנחנו דיברנו שצריכים, בן אדם צריך לראות את זה כדי שיהיה באופן שיהיה אצל היהודי יראת שמיים,

02:24 יראת שמיים שיהיה קבוע בנפשו, אז הוא צריך שיהיה אצלו באופן של ראייה. לראות את זה ועל ידי זה שהוא מרגיל את עצמו להסתכל לשמיים וכולי. עניין של ראייה. אז זה לא הפשט שזאת עבודה אחרת. זה גם כן נכלל בעניין האמונה. זה לא עניין אחר, זה גם כן אמונה. אלא מה הפשט באמונה? אמונה פירושו לשון רגילות. ואת זה בסך הכול הרב מוסיף לזה עוד נקודה. וזו בעצם נקודה עיקרית כאן, כי לפי זה יוצא שיוצא גם פירוש חדש באמונה. עד עכשיו כאילו הפשט הוא שאמונה פירושו עניין של מקיף. אמונה פירושו עניין שאדם לא רואה והוא לא מבין ולא משיג. הוא מאמין בו. פשט מאמינים, בפשטות, בפשוטו של מקרא. אני מאמין. שכל ישראל מאמינים בני מאמינים. פשט מאמינים בני מאמינים זה עניין של אמונה שקיבלו את זה מהר סיני. אמונה פשוטה בלי הכרה, בלי עבודה, בלי ראייה, בלי השגה. כאן באים ואומרים חידוש חדש שאמונה פירושו אדרבה, אמונה זה רגילות. אז הרב עושה קשר בין שני עניינים, מאוד מעניין, שלפי זה יהיה מובן למה אדמו"ר הזקן מביא את המשל מאומן. אומר הרב, מילה כזאת: מגיע לאומן, אז יש שני חלקים. מה זה פירוש בן אדם שהוא אומן? אומן פירושו, אומר אדמו"ר הזקן, שאומן המאמן ידיו. אם תיקח למשל בן אדם מהרחוב, מהרחוב, שאין לו בכלל חוש הציור, לא כל בן אדם יש לו חוש הציור. בן אדם סתם אין לו שום... גס, אין לו חוש הציור. ותגיד לו להמאן ידיו, תתחיל להרגיל אותו. תתחיל לעשות עם הידיים כך וכך. הוא יהפוך לאומן? לאו דווקא. כדי להיות אומן צריך שני דברים. דבר ראשון צריך שיהיה לך חוש. יש לך חוש באומנות, חוש הציור,

04:21 יש חוש הכתיבה, יש חוש הבניין. בן אדם, גם חוש, כל בן אדם יש לו חוש. יש אנשים שיש להם חוש בעניין אחד, יש אחד יש לו חוש בעניין אחר. חוש בנגינה. מה זה חוש בנגינה? לא כל אחד יש לו חוש בנגינה. אפילו שיש אנשים שיודעים לנגן אבל אין להם חוש בנגינה. חסידים אומרים שיכול להיות אחד שיש לו חוש בנגינה והוא לא יודע לנגן. אמר את זה. אמר את זה. מי אמר את זה על עצמו? חדש פייגל[?], אם אני לא טועה, אמר על עצמו ר' חדש פייגל[?], שהיה לו קול יפה, אז היה אומר שאין לו... כן, כן, כן, זינגער, כן, יש לו חוש הנגינה, הוא לא יודע לנגן, אבל חוש בנגינה יש לו. אני יכול להרגיש בניגון בצורה אחת. זה חוש להרגיש אם זה ניגון אמיתי, מכוון, או שזה מזויף. היה לו חוש מיוחד. יכול להרגיש בניגון איזה חלק של ניגון זה אמת ואיזה חלק זה זיוף שמישהו הוסיף את זה. אז על דרך זה, זה עובד כאן גם כן. העניין של אמונה בעצם זה חוש שיש אצל יהודי. עניין של אמונה זה לא הפשט שזה מתחיל מ... כן, הבן אדם יתחיל להגיד אלף פעמים "מלא כל הארץ כבודו" והוא יחשוב אז משמה יבוא אצלו האמונה. הפוך. זה שיהודי יש לו את העניין של "מלא כל הארץ כבודו", העניין של יראת שמיים, העניין של "הנה ה' ניצב עליו" וכל העניינים האלה. יש אצל יהודי, הוא בעצם חוש. יהודי בעצם יש לו חוש באמונה, יש לו חוש ברוחניות. מצד מה? מצד הנשמה, חלק אלוקה. אז יש ליהודי חוש בעניינים של אמונה, חוש ברוחניות. זה

07:54 עניין של ה-- יש לו את העניין הזה, הטאלנט של העניין. אבל זה מגיע בלי עבודה. אז אומרים לו שצריך להרגיל את עצמו. עכשיו אתה רואה, האלטער רבי אומר כאן להרגיל את עצמו על ידי התבוננות ועל ידי מחשבה. הוא מרגיל את עצמו, רגילות, כמו אומן המאמן את ידיו. על ידי זה הוא מוציא את החוש הזה אל הפועל. אז ממילא לפי זה יוצא מובן מאליו, מאה אחוז, זה לא הפשט שיש כאן שני עניינים. האלטער רבי עושה פירוש חדש באמונה, היפך הפירוש הפשוט? לא. האלטער רבי מסביר שהפירוש הזה באמונה, זה הפנימיות של האמונה. אמונה בעצם, מה הגדר של אמונה בעצם? זה החוש. יש ליהודי בעצם הנפש, יש ליהודי שייכות לאלוקות, אמונה באלוקות מצד הנשמה. וכדי שזה יבוא לפועל, אז זה צריך להיות כמו אומן המאמן את ידיו. מה פירוש כמו אומן המאמן את ידיו בעצם באמונה? לחשוב על זה, להתבונן ולהרגיל את עצמו שכל פעם שהוא לומד חסידות ואחרי זה הולך לרחוב והוא מסתכל על הדברים והוא רואה את העולם, שירגיל את עצמו לראות בעולם את העניינים של אלוקות. אז על ידי זה הוא לוקח את החוש שלו ומביא את זה לפועל. אז זה וזה החידוש של חסידות חב"ד. עד שהגיעה תורת החסידות חב"ד דיברו על אמונה כמו עניין מקיף. אמונה ומקיף, גם בפועל הוא מאמין בקדוש ברוך הוא. אבל זה מה אמונה? זה משהו אבסטרקט. אז זה האלטער רבי מחדש פה בתניא, שהגדר של אמונה זה כמו אומנות. זה שיש לך חוש באמונה, זה קיבלת במתנה. עבודה באמונה זה, עבודה באמונה, להוריד את זה בפנימיות, שזה על ידי להרגיל את עצמו, כל מה שאמרנו פה, כמו אומן המאמן את ידיו.

09:52 שבכלל הנקודה הזאת זה אחד מהדברים שהאלטער רבי, אחד מהיסודות. האלטער רבי מכניס את זה לא סתם דרך אגב, אלא האלטער רבי כאן, הנקודה הזאת זה אחת מהנקודות היסודיות שבזה האלטער רבי גם כן היה לו מחלוקת עם החברים שלו, תלמידי המגיד. זה לא רק החידוש של האלטער רבי ביחס למתנגדים, אלא גם ביחס לדרך החסידות בכלל. אז גם הנקודה הזאת זה היה אחת מהנקודות שבהן האלטער רבי חלק עם החברים שלו, תלמידי המגיד. שתלמידי המגיד, הרי ידוע, הרי המחלוקת הגדולה שהייתה בין האלטער רבי לר' שלמה קרלינר וכמה וכמה מתלמידי המגיד. כן, רחמים[?] וכו' וכו'. היו כמה וכמה מגדולי תלמידי המגיד שהם היו בשיטה של "וצדיק באמונתו יחיה", והם פירשו את העניין של אמונה, אמונה. אמונה פשוטה שלמעלה מטעם ודעת, ועם זה צריך, זה מספיק. אמונת צדיקים, אמונת ה'. הם תרגמו את העניין של אמונה בעניין של מקיף. "וצדיק באמונתו יחיה". האמונה עצמה, העצם של אמונה, זה כבר גם כתוב. במילים אחרות, יהודי יש לו חוש באמונה, ורק לעורר את החוש באמונה זה כבר גם כן עניין. וזה היה כל העניין אצל שאר החסידים, חסידות הקלאסית, אז הם והם הבינו שזה העניין של תורת החסידות. תורת החסידות, העניין שלה זה לעורר את האמונה, אמונה פשוטה. והאלטער רבי טען שלא, שהעניין צריך להיות עבודה. עוד, האמונה זה לא עניין של רק לעורר את החוש שקיבלת דרך מתנה, אלא מה כאן העניין? העניין זה הוא אמונה מלשון של רגילות. זה אחד מהדברים שבזה האלטער רבי הדגיש את החידוש של חסידות חב"ד, שהחסידות חב"ד רוצה שהאמונה לא תהיה רק אמונה מצד החוש של אמונה, אלא שצריכים לפתח את החוש הזה,

11:44 לפתח את החוש על ידי לימוד החסידות, על ידי הבנה בסוגיה, על ידי מה שאמרנו פה, על ידי רגילות, להרגיל את עצמו להתעמק בזה, להתעסק בזה ולראות את זה בכל דבר בעולם, שאז זה נקרא אמונה אמיתית, שזה כמו אומן המאמן את ידיו, שהוא מרגיל את עצמו עד שזה נהיה אצלו. זה נהיה אצלו דבר חי, שזה נהיה חלק מהחיים שלו. נמשיך הלאה בפנים. אולי רק עוד עניין אחד לפני שממשיכים הלאה. הרבי גם כן מסביר לפי זה פרק ל"ג של תניא. לפי הנקודה הזאת הרבי מסביר גם כן פרק ל"ג. בפרק ל"ג אדמו"ר הזקן כותב גם כן, אדמו"ר הזקן שם מדבר גם כן את כל העניין של האמונה. אדמו"ר הזקן מסביר שם שכדי שבן אדם יהיה בשמחה, ואיך אפשר להגיע לשמחת הנפש האמיתית, זה על ידי שיצייר בשכלו ובינתו עניין יחודו יתברך האמיתי, שזה גם כן אותו עניין שמדבר פה, רק שם מדבר על זה באופן אחר. כאן מדבר לגבי יראת שמיים. שמה אדמו"ר הזקן מדבר על זה לגבי השמחה, שהשמחה צריכה להיות אצלנו בנפש. אז גם כן אומר את הלשונות "יצייר בשכלו ובינתו יחודו יתברך האמיתי", ואדמו"ר הזקן שם אומר גם כן את הלשון. בהמשך הפרק אדמו"ר הזקן כותב: "וכשיתבונן בזה ישמח לבו ותגל נפשו אף גילת ורנן בכל לב ונפש ומאד באמונה זו". גם שם הלשון של אדמו"ר הזקן זה "באמונה זו". אז הרבי שואל גם שם אותה שאלה. אדמו"ר הזקן מדבר על דעת הסוגיה, על הבנה, יעמיק מחשבתו ושכל, העניין של אחדות ה' מסביר על פי שכל. מביא על זה משל מאור השמש. מביא משל מהאותיות, מסביר את זה על פי טעם ודעת ואומר שצריכים להתבונן בזה. אז למה הוא אומר "באמונה זו"? עניין של

13:59 אמונה. אז על פי, על פי הנקודה הזאת מובן גם שיסוד זה אמונה. זה החוש. זאת אומרת, זה שיהודי נקלט אצלו העניין של אחדות הוי' זה בגלל אמונה. יהודי יש לו עבודה בעניין של אחדות הוי', בעניין של אלוקות ועניינים של ענייני אמונה. זה חוש. יש ליהודי חוש באמונה. חוש פירושו ring the bell, זה לנגן בפעמון, זה קלינג. זה העניין. עניין שהוא של אלוקות נקלט אצלו, נתפס אצלו. יש לו חוש בעניין, אבל צריך להיות שהעניין הזה יבוא בהשגה והבנה והרגילות. אז זה צריך להיות באמת ניסיון להרהר בזה בפירוש. אז גם זה. אז למה לקשר את זה שם גם לפרק ל"ג? וגם ממשיך אדמו"ר הזקן הלאה עכשיו כאן בסוף הפרק, דף ס"א, ארבע שורות מלמטה. אומר אדמו"ר הזקן: "וגם יהיה לזיכרון תמיד לשון חז"ל קבלת עול מלכות שמים". ועכשיו אדמו"ר הזקן מוסיף פה עוד עניין. חוץ מכל מה שאמרנו עד עכשיו, שכדי לפעול את העניין של יראת שמים צריך להיות התבוננות, זה להרגיל את עצמו לראות את העניין של אלוקות בעולם וכל זה. אז חוץ מזה אומר הרבי עוד עצה, עוד עניין שצריך להיות תמיד במוח של הבן אדם כדי שיהיה יראת שמים אצלו. אז הוא אומר, והעצה היא על ידי שהוא זוכר תמיד את הלשון חז"ל "קבלת עול מלכות שמים". כאן אדמו"ר הזקן נותן עצה מאוד מעניינת, עצה מאוד פרקטית. זה ממש לא עצה שמתאימה לכאורה לחב"ד בעצם. ואף על פי כן אדמו"ר הזקן כותב פה את העצה הזאת, כי זו עצה פרקטית מעשית של התניא כדי לפעול את היראת שמים. מה כאן העצה שאדמו"ר הזקן אומר שצריך להיות אצל בן אדם תמיד לזיכרון בראש שלו? המילים

16:09 קבלת עול מלכות שמים. אתם יודעים מה זה? אתם יודעים, היום יש בעולם, יש כזה דבר בעולם שרוצים— בן אדם רוצה לתקן איזושהי בעיה שיש לו, איזו מידה רעה, איזו הנהגה לא טובה. שמעתם, היום יש בעולם שמלמדים, אחד מדרכי ה... אומרים את זה בעולם, חידוש של הפסיכולוגיה של היום, ששמים סטיקרים, מדבקות על העניין הזה בכל מקום. ככה אתה זוכר, איפה שאתה רואה, את הדבר הזה. זה מזכיר לך עד שזה נהיה אצלך רגילות. אנשים היום, יש למשל הרבה פתקים על ה... על המקררים כל מיני פרייזעס שצריכים להיות שמחים, ביטחון ואמונה, כל מיני, כל מיני דברים כאלה. או שלא נענה לשנוא על הטלפון. כתוב פה כיוצא לזה כל מיני דברים כאלה שהאדם רוצה לשנות כיוון מחשבה. אחד מהבעיות הכי גדולות שהיום גילו את זה, והחסידים, את זה כבר יש לנו את זה מימים ימימה, שרוב הבעיות שיש לאנשים בכל מיני דברים זה קו מחשבה מקולקל. זאת אומרת, הוא הרגיל את עצמו במוח מחשבות לא נכונות והוא בונה על זה השקפה שלמה, והוא חי פשוט עם זה, וזה מביא לבן אדם כל מיני פחדים ובעיות ודאון וכו'. זה הכל בראש. הוא פשוט בראש שלו. אז על ידי זה שהוא מרגיל את עצמו לשנות את כיוון המחשבה שלו לכיוון חיובי, שזה בעצם התאוריה של הצמח צדק שאנחנו יודעים את זה כבר כמה מאות שנים, שזה "טראכט גוט וועט זיין גוט". היום זה כבר נהיה שיטה שלמה של הפילוסופיה והפסיכולוגיה. עושים מזה, אנשים עושים על זה כסף גם כן. כן, אבל כתוב על הצמח צדק. הצמח צדק אמר את זה מיליונים של תורות: "טראכט גוט"

18:06 "וועט זיין גוט". מה פירוש "טראכט גוט וועט זיין גוט"? שהמחשבות, בן אדם מרגיל את עצמו למחשבות חיוביות, אז זה משנה את המציאות גם כן. זה עניין יסודי. כמובן שבחסידות זה הרבה יותר עמוק, כי הכוח שיש בנפש וכולי, סליחה, וכולי. מה שהרבי מסביר בשיחה, זה לא משנה עכשיו העניין. אני אומר את זה בתור דוגמה, שכאן הרבי אומר משהו מאוד דומה. הרבי אומר שכדי שאדם יוכל להיות ביראת אלוקים מרומם, אז הרבי אומר עוד עצה גם כן, שיהיה אצלו חקוק במוח המילים "קבלת עול מלכות שמים". אותיות המילים האלה, "קבלת עול מלכות שמים", כמו פראזה, כמו משפט. בן אדם שמרגיל את עצמו בראש, במוח, המחשבה, המילים "קבלת עול מלכות שמים", כמובן שהוא יודע מה הפירוש של המילים. אז ממילא כל פעם שנזכר בזה, הולך ברחוב כאן, שם, עומד מול העיניים המילים "קבלת עול מלכות שמים", אז זה עצמו שומר עליו בעניינים של אסור מותר ועשה ואל תעשה. בוא נראה בפנים. "וגם יהיה לזיכרון תמיד לשון חז"ל קבלת עול מלכות שמים, שהוא כעניין שום תשים עליך מלך וכו'". העניין הזה, אומר הרבי, זה המצווה של "שום תשים עליך מלך". ברגע שאדם מקבל עליו את מלכות שמים, אז הוא "שום תשים עליך מלך". הוא לוקח את הקדוש ברוך הוא ושם אותו למעלה. הרבי מוסיף פה שזה הדיוק שהרבי כותב פה שצריך להיות לזיכרון בראש שלו. לא המילים "עול מלכות שמים", אלא המילים "קבלת עול מלכות שמים". כי לכאורה מספיק רק "עול מלכות שמים". רק תחשוב על המילים "עול מלכות שמים". למה בדיוק "קבלת עול מלכות שמים"? אז זה קשור עם העניין

19:56 של "שום תשים". אני מקבל. אני עכשיו בשעה שבע עשרה שאני חושב את המילים "קבל עליך מלכות שמיים". זאת אומרת, אני עושה פעולה של קבלה. אני עכשיו מקבל את הקדוש ברוך הוא למלך, וממילא על ידי זה אני מקיים את ה"שום תשים עליך מלך". זה המצווה של עבודת השם שהרבי דיבר בהתחלה למעלה, העניין של קבלת השם. אז הרבי מסביר מה האר"י רוצה. למה האר"י מכניס פה את העצה הזאת? למה לא היו מספיק העצות שהוא אמר קודם? האלטער רבי כבר נתן מספיק הסברים, רעיונות וכל מיני דברים. אז הרבי מסביר בפשט: מה שדיברנו קודם זה עניין של יראה, זה כדי שזה יהיה בשלימות. אז כמובן שזה על ידי שאתה מתבונן שהרי הוא, והעניין של מלך מלכי המלכים וכו', ניצב עליו ממש ומביט עליו, ובכן שזה כל פרטי ההתבוננות שפועלים על הבן אדם עניין של יראת שמיים. אבל יש זמנים שהבן אדם לא שייך לעניין. יש תקופות, לא כל הזמן. יש זמנים שהבן אדם לא שייך אצלו לעורר את הרגש, מאיזה סיבות שונות ומשונות, אז הוא לא יכול לעורר בעצמו את ההתבוננות הארוכה בעניין של יראת שמיים וכו' וכל מה שאמרנו קודם. אז לכן האר"י אומר שלכל הפחות הוא חוזר למה שנאמר בהתחלת הפרק למעלה, שאפילו אם הוא לא מצליח לעורר את היראה, יש עניין של קבלת השם מצד עצמו. גם זה עניין בפני עצמו. עצם העניין שהוא חושב את העניין של השם, אז בזה הוא מקבל עליו עול מלכות שמיים. זה גם כן עניין, עניין יסודי בעבודת השם. הקדוש ברוך הוא מניח עליונים ותחתונים ומייחד מלכותו עלינו וכו', ואנחנו מקבלים וכו'. כל העניין הזה

21:36 שאנחנו מדברים פה.