לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק ט"ו

00:01 הרבי בעל התניא הוסיף פה עכשיו בשורות האחרונות בפנים. הרבי בעל התניא דיבר פה שבן אדם, חוץ מזה שבן אדם צריך להתבונן בעניין שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, ובמילא אז הנה ה' ניצב עליו ומביט עליו ובוחן כליות ולב. ולכן צריכים להיות זהירות בכל פרט ופרט, וסור מרע ועשה טוב, ולא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. הרבי בעל התניא הוסיף פה: אדם צריך גם כן לחשוב על זה שאף על פי שהוא לא רואה את המלך, רק כי המלך רואה אותו, מביט עליו ובוחן כליות ולב, אבל הרי אני לא רואה את המלך. אז הרבי בעל התניא נותן הסבר על ידי זה שאדם יזכור שגם במלך בשר ודם הוא לא רואה את המלך. זאת אומרת, את הנפש הוא לא רואה. הרי היראה זה לא מהבשר אלא מהחיות. את החיות הרי הוא לא רואה. הוא רואה את הלבושים, שעל ידי הלבושים הוא יודע שיש איזה מלך. זה ראיית עיני שכל שעל ידי ראיית עיני בשר, כמו שהסברנו באריכות בשיעור הקודם. הרי בנוגע לקדוש ברוך הוא זה גם כן אותו דבר: מכיוון שהעולם הוא לבוש של הקדוש ברוך הוא, וכל הבריאה, כל הנבראים, כל דבר שיש בעולם, זה הכל לבוש שהקדוש ברוך הוא מתלבש בהם לכבודו. ובמילא, על ידי שהוא רואה בעיני בשר את העולם, הוא מזכיר לעצמו כל הזמן שכל העולם זה רק לבוש לאלוקות, הקדוש ברוך הוא, ובמילא הרי הוא רואה את הקדוש ברוך הוא נמצא פה. אז היראה צריכה להיות על החיות שנמצאת בתוך הלבושים, שזה המלך, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז זה, זה יוסיף לו, הבן אדם. זה נותן, זה

01:59 נותן לנו יותר המחשה, יותר תוקף ביראת שמים, שזה יהיה יראה עילאה, יראה יותר פנימית. על ידי זה שהוא מרגיל את עצמו להסתכל איך שכל המציאות של העולם זה לבוש למשהו יותר פנימי, שזה הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, שנמצא בתוכו. מגיע כאן הרבי בעל התניא בהגהה ומוסיף עוד נקודה בחשבון הזה, עוד פרט, עוד פרט בחשבון הזה. שלא רק שרואים את עצם מציאות העולם, עצם מציאות העולם הגשמי, ואנחנו יודעים, מתבוננים, שהעולם הגשמי זה לבוש של הקדוש ברוך הוא. הרבי בעל התניא מוסיף עוד יותר בהגהה שאפשר לראות גם כן את הביטול של העולם. רואים גם, לא רק רואים את עצם מציאות העולם. אני צריך להתבונן שבעולם נמצאת החיות האלוקית. אפשר לראות במוחש גם את הביטול של העולם לקדוש ברוך הוא. רואים גם בכמה פרטים, אפשר לראות איך שכמה וכמה עניינים בעולם מראים איך שהם בטלים אל הקדוש ברוך הוא. ועל ידי שהוא רואה את הביטול של העולם אל הקדוש ברוך הוא, אז זה עוד יותר מוסיף בעניין של יראת שמים. כמו שעכשיו נראה בהגהה. זה עוד כמה פרטים שאנחנו נראה בפנים קודם את ההגהה, ואחרי זה נראה מה הרבי בעל התניא מחדש פה בהגהה לגבי מה שכתב בפנים. הרבי בעל התניא כתב את זה בהגהה, גם בכלל צריך להבין למה הרבי בעל התניא כתב את זה דווקא באופן של הגהה. הוא לא כתב את זה בתוך, בתוך התניא. זאת אומרת שזה עניין צדדי, שזה לא שייך ממש לעניין שהוא כותב בפנים. אבל זה תוספת ביאור על העניין שלמדנו בפנים. אז קודם כל נראה בפנים מה הרבי בעל התניא כותב בהגהה. אומר הרבי בעל התניא:

03:51 ״וגם נראה בראיית העין שהם בטלים לאורו יתברך״. אפשר לראות בראייה של העיניים, אפשר לראות איך שהעולמות בטלים לאורו של הקדוש ברוך הוא. אומר: בן אדם, על ידי שהוא מרגיל את עצמו להסתכל בעולם בראייה נכונה, לחפש את האלוקות, אז יכול לראות איך שהעולם בטל בראיית עין. אפשר לראות בראיית עיני בשר, לראות על ידי זה גם איך שהעולם בטל אליו, כשהם, העולמות הנבראים, בטלים לקדוש ברוך הוא. ״בהשתחוואתם כל יום כלפי מערב בשקיעתם״. רואים איך שהנבראים משתחווים לקדוש ברוך הוא כל יום כלפי מערב בשקיעתם. הנבראים, צבא השמיים, רואים את זה בכוכבים והשמש והירח שהולכים כלפי מערב. אז למה הם הולכים כלפי מערב? זה עניין של השתחוויה. ״כמאמר רז"ל על הפסוק וצבא השמים לך משתחוים, שהשכינה במערב״. חז"ל אומרים על הפסוק ״וצבא השמים לך משתחוים״. אומרים חז"ל: איפה רואים את העניין של ״וצבא השמים לך משתחוים״? שרואים את זה בגשמיות, שהשכינה נמצאת במערב והם הולכים כנברא, הם הולכים כלפי מערב, אז זה השתחוויה שהם הולכים כלפי השכינה, השכינה במערב. ״ונמצא הילוכם כל היום כלפי מערב הוא דרך השתחוויה וביטול״. אז לא רק שבזמן השקיעה רואים את ההשתחוויה. אז הרבי מסביר: זה לא רק הפשט שבזמן השקיעה רואים בהם את ההשתחוויה, שמגיעים למערב, ששם מערב זה המקום של השכינה, ושם הם משתחווים, אלא כל היום הם רצים למערב. גם מהתחלת היום, הכיוון זה שצבא השמיים כל הזמן מתקדם, כל צבא השמיים הולך לכיוון, לצד מערב של העולם, בגלל שהשכינה נמצאת במערב והם הולכים כלפי השכינה. ״ונמצא הילוכם כל היום כלפי מערב הוא דרך השתחוויה וביטול״. זה צורה של השתחוויה, צורה של ביטול. אז ממילא בזה רואים במוחש

06:05 בראיית עין את הביטול של צבא השמיים ואת הביטול של הנבראים. אז זה מראה עוד יותר, כמו בנוגע לגוף ונפש. אז זה שהגוף לא מסתיר. אתה מסתכל על המלך. למה הבשר של המלך לא מסתיר על המלך? בגלל שהבשר, הגוף, בטל לנפש. הגוף הוא לא אינדיבידואל, הוא לא מציאות לעצמו. הגוף הוא בביטול לנפש. אז ממילא מה נמצא פה בעיקר? זה החיים שלו, הנפש, ולכן זה פועל על הבן אדם אימה ויראה. אז גם הנבראים. אז זה האלטער רבי מוסיף פה, שהנבראים לא רק שהקדוש ברוך הוא נמצא בתוכם, אלא גם כן אפשר לראות את הביטול שלהם על ידי זה שמסתכלים על ההשתחוויה, שכל צבא השמיים משתחווים אל השכינה שזה במערב, וזה מבטא את העניין של הביטול דהגוף גופא. אז הרב כאן כמובן לא נכנס להסביר את כל האריכות שביארו בזה. מה זה הכוונה של מערב? מה מדובר פה? הבחורים כאן, חלק מהבחורים הרי למדו רנ"ט. במאמר שובה ישראל שמה הרבי הרש"ב הרבה הרבה מוסיף במאמר של רנ"ט, שובה ישראל, מסביר שם את העניין, את הכלל של העניין. בקיצור, זה שמערב זה ספירת המלכות. הרי ידוע שכל אחד מהד' רוחות מרמז על איזושהי ספירה, בין כללי, בין כללי ויסוד. אז מזרח, מערב, צפון, דרום, אז צפון ודרום זה חסד גבורה, ימין שמאל, ומזרח ומערב זה תפארת ומלכות. זאת אומרת פנים ואחורה, קדמה ואחורה. כי האחוריים זה ספירת המלכות. אז הקדמונים, זה מערב נמצא. זה ספירת המלכות, זה הפשט שכינה במערב, שהשכינה נמצאת במלכות, כי הרי מלכות זה העניין של שכינה. מלכות זה, זה הקדושה, מלכות זה השכינה. אז על זה אומרים שלמה הקדוש ברוך הוא עשה

08:03 את הטבע. כל הנבראים הולכים לצד מערב, בפרט כמו שהרש"ב מסביר שם, שבאמת כמו שכתוב בספרי מחקר, ספרי אסטרונומיה, הרי מוסבר שבאמת כל הנבראים בטבע נמשכים בו למזרח. מצד טבע פנימי, אז טבע גשמי, טבע המציאות של העולם. אז הטבע של העולם זה ללכת בו לצד מזרח. וזה שהם הולכים לצד מערב זה נגד, נגד ההילוך העצמי שלהם. שם מסביר הרש"ב שיש להם שני הילוכים. ההילוך העצמי זה לצד מזרח, וההילוך כלפי מערב זה שיש משהו שמכריח אותם ללכת למערב. ולמה מכריח אותם ללכת למערב? העניין הזה שנרגש בנפש של השמש והירח. יש לנו, הרי הרמב"ם כותב שיש בצבא השמיים, יש להם דעת ושכל, והם מרגישים את העניין שבמערב שמה המקום של השכינה. והשכינה, הרי מלכות זה אצילות, זה מושל על כל החיים וכל הנבראים, ולכן גם בדרך הטבע הם מושכים, הם נמשכים כלפי השכינה, כלפי מערב. כמו שהרבי גם כן הסביר את זה פעם אחת בנוגע לג' תמוז. הרי ידוע שבג' תמוז היה עניין שיהושע בן נון עצר את השמש. שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. אז הרבי הסביר שם שהעניין גם אפשר להסביר את זה באופן יותר אפילו מוחשי. כן, בן אדם מסתכל על השמש אז הוא רואה. בפרט כשלומדים על זה בספרים יודעים שהשמש הוא הולך בהילוך. לא סתם שהוא הולך לאט, שהשמש רץ כמו משוגע. הוא רץ כל כך מהר באופן לא נורמלי, כמה וכמה מאות אלפי קילומטרים בדקה. זה פשוט שיגעון המהירות, איך שהשמש רץ. שאם בן אדם נורמלי, אתה רואה בן אדם רץ ברחוב, אז אתה אומר או שחס ושלום קרה לו משהו או שמשהו, זה משהו, איך אומרים, הסתבך

10:00 לו משהו בשכל. זה אדם נורמלי, הולך, הולך ברחוב ולא רץ. ואם אתה רואה אותו רץ, זה משהו קרה לו. אולי הוא איש מבוהל. אבל כל פעם עם העניין הזה. מה זאת אומרת לרוץ? זה צריך להיות משהו, שכאילו צריך להיות סיבה מסוימת. אז מה זה השיגעון הזה שהוא רץ? אפילו נגיד שזה טבע, דברים זזים. אבל למה לרוץ? למה לא סתם לרוץ, לרוץ במהירות לא נורמלית? אז חייב להיות בזה איזה משהו נפשי שמושך את השמש, את התנועה הזאת, המרוצה הזאת. זה העניין של שכינה במערב. זאת אומרת, זה שחז"ל מגלים לנו את העניין, את הביאור על זה שמכיוון שהשמש יש לו עניין של שירה, שירה, שירה, שירה, נבראים, אז זה נקרא פרק שירה. כל נברא מרגיש, ויש נבראים שמרגישים יותר וכולי. כל נברא לפי מינו. על כן זה שנרגש אצלם העניין של השכינה, השכינה במערב. לכן הם רוצים כל הזמן ללכת למערב, כי שם זה המקום של השכינה, וזה העניין של המרוצה שלהם כבר מהתחלת היום. הם רצים כל הזמן לכיוון של השכינה. אז כמובן אפשר להתווכח. יבוא אחד ויגיד: איפה כאן הראיה? אתה צריך לדעת שכתוב בחז"ל שהשכינה במערב. אתה צריך כמה וכמה יסודות אמונה כדי להבין את זה. זה לא הפירוש שאתה רואה כאן. כן, אז כמובן שצריכים כאן כמה פרטים. אז קודם כול נראה מה האדמו"ר עצמו מסביר ואחרי זה מסביר את העניין. אומר האדמו"ר, נגמור את האיגרת. אומר האדמו"ר: אז ממילא זה העניין שרואים ואין לטעות בו, איך שכל הנבראים בטלים לאלוקות כשהם רצים כלפי מערב. אומר האדמו"ר: והנה גם מי שלא ראה את המלך מימיו ואינו מכירו כלל. אפילו בן אדם

11:56 שאף פעם לא ראה את המלך ולא מכיר אותו בכלל. אף על פי כן, כשנכנס לחצר המלך ורואה שרים רבים ונכבדים משתחווים לאיש אחד, תיפול עליו אימה ופחד. אומר האדמו"ר דבר פשוט, רעיון פשוט. בן אדם שאף פעם לא ראה את המלך והוא לא מכיר את המלך בכלל. מה האדמו"ר רוצה להדגיש פה? זה נוגע להבנה בעניין שלנו, שמדובר על עולם כזה ששם לא רואים את המלך ולא מכירים את המלך. הכוונה זה לא מעשייה ולא מעשייה. גם כן לא רואים את המלך וגם לא מכירים את המלך. זאת אומרת, אין כאן שום עניין של גילוי אלוקות, לא באופן של ראייה וגם לא באופן של השגה. זה העניין של עולם עשייה גשמי. זה עולם כזה ששם אין שום גילוי אלוקות, לא בגדר של ראייה ולא של השגה. ראייה והשגה שייך להגיד בנושאים יותר... מה ראייה? שמה שייך להגיד מושגים של ראייה והשגה בעולם עשייה, כל שכן עשייה גשמי. אין שום עניין של ראייה של המלך והכרה של המלך. אבל כאן רואים במובהק שבן אדם הולך למקום, הוא לא ראה את המלך, הוא לא מכיר את המלך, אבל נכנס לחצר של המלך. רק חצר המלך, חצר המלך כאילו מחוץ לבית, והוא רואה שיש שרים שמשתחווים לאיש אחד והוא לא רואה מי זה האיש הזה. לא שהוא ראה את האיש או יודע בשבילו כולם אותו דבר, אבל עצם המציאות שהוא רואה הרבה אנשים משתחווים לבן אדם אחד. ההשתחוויה הזאת פועלת עליו אימה ויראה. תיפול עליו אימה ויראה. אין בו פחד. עצם הראייה שהוא רואה ריבוי שרים משתחווים לאיש אחד, זה פועל על הבן אדם אימה ויראה וקדושה יותר. לא

13:38 יודע אם מישהו פעם היה פה באנגליה, איפה שרואים את החיילים שהולכים שם ליד הארמון של ה... לא יודע איך קוראים לזה. יש לזה שם. שם יש, רואים את כל החיילים עומדים שם. מאות חיילים עומדים ועושים שם, הולכים ומחליפים את המשמרות. זה סיפור שלם. אפילו שמגיע שם בדרך כלל את המלכה לא רואים. לא רואים את המלכה של אנגליה. מה שרואים זה רק את הדבר הזה של החיילים האדומים עם הכובעים השחורים שהולכים ועושים שם. זה עצמו כבר פועל ביטול כזה, שזה הדבר האחרון שנשאר בעולם היום ממציאות כזאת של מלכות. אנחנו אין לנו היום מושג בעניין המלוכה. אין לנו מושג אמיתי במלוכה. כמו שהרבי הריי"צ סיפר פעם, כשהנהרג ניקולאי ברוסיה ואז שברו את כל ה... נגמר כל עניין המלוכה ברוסיה, התחילו הקומוניסטים. אז הבחורים התלוננו שלא יכולים כבר להבין את העניינים של חסידות. אין לנו משל כבר במלוכה. כל זמן שהיה ניקולאי ואיך שמו היה, כן, אבל היה משל על עניין של מלוכה. היה איזה דוגמה שלפעמים להבין מה הכוונה משלים של מלך. היום אין לנו משל על מלוכה. שם נשאר עדיין. זה גם כן זה לא משהו מיוחד. אבל על כל פנים, הפרט הזה שאתה רואה, אתה רק רואה את חצר המלך, אבל אתה רואה כל מיני אנשים עושים השתחוויות, איזה סיפור עניין שלם. אז זה עצמו פועל על הבן אדם תנועה של אימה ויראה. זה משל חיצוני לגמרי, משל פשוט וגשמי. אבל אני זוכר, והרבי לא יכל לטעות אף דולק פעם, זה הרבה שנים. אז אני זוכר, היה אז אסיפה ב-770 והיה אז על עניינים של כל מיני

15:32 עניינים שהיו צריכים לחזק, לתקן. הרבי דיבר שיחה מאוד חריפה על המצב של 770 עצמו, על כמה עניינים שצריך תיקון. אז אחד הדברים זה היה על הנושא של שמדברים באמצע התפילה. כן, ב-770 מדברים באמצע התפילה. אז הרבי, הרבי היה לו הרבה הרבה דאגה ממש על זה שמדברים באמצע התפילה. אז היה אסיפה באיזה שלב לתקן את העניין, ואז כל מיני החלטות וכל מיני עניינים. אז אני זוכר אחד מהחסידים שם, שהוא דיבר על העניין. הוא הזכיר את הדוגמה הזאת בתניא. הוא אמר שאנחנו צריכים להבין, כן? אז הוא סיפר, הוא חזר את הדוגמה הזאת בתניא. הוא אמר שאנחנו צריכים לדעת שמגיע יהודי, אַ פרעמדער, יהודי שהוא לא בארץ ישראל, כן? יהודי שלא... מדבר, אני מדבר בתקופת ימי התמימות, לפני כ"ז אדר, כן, כשהרבי היה מגיע לתפילה כל יום. אז אומר, מגיע בן אדם שהוא לא חסיד חב"ד. נכנס ל-770, בית כנסת גדול, כן? הוא לא רואה את הרבי, כי להגיע לרבי היו צריכים להילחם וזה היה מאוד קשה להגיע. נכנס ל-770. איך הוא נכנס? הוא נכנס לשמה ברחוב, שמה לחוץ ב... כן, נכנס לבית הכנסת שמה אחורה. כן. אז אם הוא רואה שכאן עומדים באימה ויראה כי הרבי נמצא פה, אז זה יפעל עליו אימה ויראה, יתבטל לרבי. ואפילו שאת הרבי הוא לא ראה עדיין, עד שהוא יוכל לראות את הרבי, לא יודע מה, ייקח לו כמה שעות. זה סיפור שלם. כן, בן אדם שעדיין לא מתמצא ב-770, צריכים לדעת את כל החוכמה, כל ה... כל החוכמה זה איך להילחם, איך להגיע, איך לראות. היית יכול להיות שם ולא לראות שום דבר.

17:21 אבל עצם זה שהוא רואה עומדים אלפי אנשים בביטול, וזה יפעל לו. אבל אם חס ושלום הוא נכנס ל-770 ורואה בשעה שהרבי נמצא שם ב-770, אז כאן בחורים, יש אנשים שמדברים בחדרות אצלם. הרי זה, זה מרידה במלכות. זוכר שהוא צעק את העניין הזה? מרידה במלכות. הוא דיבר אז על הגויה הזאת בתניא. אז זה הביאור שהרבי אומר: כאשר על פי אינו יכול לנהוג את המלך בעצמו, לא רואה. אז הרבי, כשתי נקודות: גם בגלל שזה חצר המלך, ומצד חצר המלך אז לא מכירים ולא רואים את המלך. זה חיצוני. וגם מצד שני, משתחווים לאיש אחר. אבל הרבי לא אומר משתחווים למלך, משתחווים לאיש אחר. למה? בגלל אותה סיבה. בגלל שהוא הרי לא ידע עדיין מי זה המלך. אז בשבילו המלך זה איש אחר. הוא לא יודע עדיין המהות של המלך. הוא לא יודע מה זה מלך. עדיין לא התחיל ללמוד, להתחיל להבין מה זה מלך. כן, אבל עצם זה שהוא רואה שכולם משתחווים, אז הוא מבין שמדובר כאן במשהו מיוחד, וזה עצמו כבר גורם אליו אימה ויראה. על דרך זה אדמו"ר הזקן רוצה להגיד גם להגיע לענייננו. אדם מרגיל את עצמו להסתכל בצבא השמיים ולראות את העניין הזה. הוא רואה שמשתחווים. הוא לא רואה למה הם משתחווים, אתה, כי אתה לא רואה את השכינה. אתה לא רואה שכינה. אתה רואה את עצם המרוצה של השמש, את התנועה של השתחווייה. אתה כזה בחצר ואתה רואה איזה איש אחר. אתה לא יודע למי משתחווים, מה הדבר, למה משתחווים. עצם התנועה הזאת פועלת על הבן אדם אימה ויראה. זה הביאור שהרבי מסביר פה בהגדה. אז בכלל, כדי להבין את ה-, את

19:15 החידוש, את הביאור של אדמו"ר הזקן כאן בהגדה, צריך להקדים ביאור אחד. אה, מה, מה, מה כאן אדמו"ר הזקן מלמד אותנו כאן בהגדה? שאדם צריך להסתכל בעולם וההנהגה של העולם. בנוגע לזה אפשר לראות את הביטול של הנבראים לפניו ברוך הוא, וזה יפעל על הבן אדם גם כן לעזור לו בביטול שלו ליוצר. יש סיפור שמזה אנחנו נוכל להבין קצת את העניין יותר בפרטיות. יש סיפור שמספרים על, על, על, יש כמה סיפורים בנושא הזה. אחד הסיפורים שמספרים על ר' זושא מאניפולי. ר' זושא מאניפולי יצא פעם לרחוב בלילה והוא עמד להסתכל על הכוכבים. התבונן, ואז הוא קיבל, אה, התחיל, אה, קיבל פחד, אימה ופחד כזה גדול. קיבל מזה בעיות בבטן. היה לו אחרי זה, נהיה, נהיה מאוד-- היה לו הרבה-- התחיל לרדת לו דם, אַ גאַנצע מעשה. מה היה? מה, מה קרה? הוא ראה כוכבים. הוא התפעל מהכוכבים. מה אתם חושבים? הוא ראה הרבה כוכבים אז מזה הוא התפעל? כמובן שזה לא היה עצם זה שהסתכל על הכוכבים, אלא שהוא ראה את הפנימיות של העניין. זאת אומרת, להתבונן בנקודה הזאת של צבא השמיים, כל העניין, למי משתחווים. הביטול של האדיר אל החיצוני כי וזה בא ללמד את העניין. על דרך זה מספרים, בהמחשה אקסטרה, באותו תוכן. מספרים על החסיד הרד"צ, היה חסיד של הצמח צדק, המהר"ש, רבי שמעון צדק, הרד"צ, רדצ'קי[?]. מספרים שהוא היה, או-או הרבה פעמים היה ברחוב, והנכד שלו סיפר שברחוב היו הולכים ברחוב, ואז הוא היה רואה אופניים למשל. אופניים, ביסיקלטה. כן? אז הוא ראה ביסיקלטה, yeah, bicycle, והוא נעצר ככה, הסתכל על זה ואמר: "אח, נפלאות הבורא. נפלאות הבורא". מה כאן נפלאות הבורא? נפלאות הבורא זה ש-- שני

21:41 גלגלים יכולים לנסוע. לא היה רגיל היום. כן? שאפשר לנסוע על שני גלגלים, לא על האוויר. זה עצום, נפלאות הבורא. עכשיו, מישהו אחר יכול לצחוק, כן? מה כאן נפלאות הבורא? פשטות, כן, אבל יש כאן עניין עמוק ביותר. על דרך זה אפשר לספר עוד הרבה סיפורים, yeah, שיש בסוג הזה כמה וכמה אופנים ודרגות ועניינים. אבל מה, מה הנקודה של ה-, של העניינים פה? מה נקודת הביאור? עוד סיפור לפני שאני מסביר. צמח צדק. אומרים שהצמח צדק כל פעם שהיה, אה, רעמים, אה... דונער, טרונער. How you say in English? אה? נו? Lightning storm. אז הוא היה-- אז הצמח צדק היה נבהל ולפעמים אפילו היה מתחבא מתחת לשולחן, מתחת למטבח מרוב פחד. Yeah? אז מה אתם חושבים, שהצמח צדק פשוט היה לו פחד מהרעמים? כי פשוט זה, פשוט. אלא מה כתוב בחז"ל? חז"ל אומרים שכל פעם שיש רעמים, אז חז"ל אומרים שיתברך, העולם, יתברך עושה רעמים והרקיע, משום שהעיר מלמעלה. יתברך הוא רוצה להוריד על יראת שמיים. על ידי זה שיש רעש, אז בטבע בן אדם נבהל. יש רעש, אז רעש כזה של רעם כזה חזק כזה גורם לרגע פחד, אולם זה מלמעלה כדי לעורר אצל האדם תנועה של יראת שמיים. אז תראה מה הנקודה שמשותפת של כל הסיפורים האלה. ובקיצור זה, בן אדם שרואה דברים שיש בעולם, אז איפה הם כלולים? הרי בהנהגת העולם ישנן שתי הנהגות. יש הנהגה ניסית והנהגה טבעית. דברים שהם נס, למעלה מדרך הטבע לגמרי. אז זה נס גמור, שמה אין לבן אדם ספק. מה מדברים? זה נורמלי, כן? הוא רואה נס גמור. אז הוא מיד רואה איזה זה נס. זה עניין של מעלה

23:59 מהטבע, רגיל וניסים. יש נגיד הנהגת הטבע, אז טבע זה: "היה וקיים נוהג כנוהג, היה ולא היה ולא ישנה ולא ישתנה". טבע, "ולא ישנה ולא ימשול", כמובן. יש דברים באמצע, יש דברים, הרבה דברים שהם לא נס ולא טבע. זאת אומרת, זה לא עניין ניסי, אבל אף על פי כן זה עניין מסוים שיש בזה השגחה פרטית מסוימת. זה לא נס, לא למעלה מדרך הטבע, אבל אם אתה מתבונן אתה רואה פה איזו השגחה פרטית, משהו לא רגיל, משהו, תנועה מסוימת של השגחה פרטית מסוימת או איזשהו משהו שזה לא לגמרי. כן. אז מצד אחד, אז כאן יש הבדל בין אדם שהוא מגושם, בין אדם שהוא חי רק בעולם הזה ואכפת לו רק מעולם הזה. לא מתפעל. הדברים האלה לא תופסים מקום אצלו בכלל. הוא לא רואה בזה שום עניין אלוקי. זה, זה שום דבר, לא עושה מזה. אם יהיה נס גדול ממש, אז הוא, זה לא יכול להיות, זה יד של הקדוש ברוך הוא. אבל כל זמן שלא יהיה נס גלוי ממש, אז מה הוא יגיד על זה? זה שום דבר. לא ייתן לזה אפילו יחס. אבל בן אדם שהוא קשור לאלוקות, אדם שמחפש את הקדוש ברוך הוא בכל דבר ודבר, אדם שיש לו חושים רוחניים, אז הוא לא צריך שיקרה נס כדי לראות את האלוקות. כל דבר בעולם שהוא לא רגיל בזה, כל עניין שזה לא, זה לא עניין של רגיל, רואה בזה איזושהי השגחה פרטית, אז מיד הוא מקשר את זה לאלוקות. הוא רואה בזה עניין אלוקי. וזה מה שהרבי דורש פה מיתן ודני וגם בהגוי, שאדם צריך להיזכר, זאת אומרת להרגיל את עצמו,

25:38 לזכור ולתת את הלב לזה שההסתכלות שלו על העולם תהיה באופן כזה, שאדם ירגיל את עצמו שההסתכלות על העולם לא תהיה הסתכלות שרק מונחת בחומריות החיצונית שלה, אלא לחפש בכל דבר אלוקות. אז גם בדברים פשוטים כמו הכוכבים או כמו המהלך של השמש, יפעל עליו תנועה של אמונה. על דרך זה הרבי מסביר בעניין של שוטרי סכינין: זה העניין של אדם קם בבוקר, ומיד שהוא קם בבוקר אז הוא נזכר בתחיית המתים. רב גמור נוסף ונזכר בעניין של תחיית המתים. על דרך זה, זה מחזק אצלו את האמונה בתחיית המתים. כתוב, כתוב בספר הזה, הרבי אומר: אדם קם בבוקר, הוא חושב שהוא רוצה להמשיך לישון. אדם מגושם קם בבוקר. מה הוא חושב? הוא חושב על זה שהוא עייף. הוא חושב על זה: איזה קפה הוא הולך לשתות, איך הוא הולך לסדר את היום שלו, איזה בעיות יש לו מפה לשם. שם המשגיח, על מה הוא חושב? שאדם יקום בבוקר, הוא יחשוב על תחיית המתים. למה? בגלל שלקום בבוקר זה עניין של תחיית המתים דווקא. מה הקשר תחיית המתים? מה לישון ולמות? אבל אף על פי כן, זה עניין של אדם שהוא מאמין. אז בכל עניין ועניין הוא מחפש משהו. זה תנועה, אז זה מקשר אותו מיד לעניינים של אמונה. יש כאן איזשהו עניין של תחיית המתים. זה שישנתי והייתי במצב, קמתי. אז השינוי הזה, זה עניין שמעורר אצלו מיד עניין של תחיית המתים. מעורר אצלו את העניין של ישראלי. זה הדבר שהרבי מסביר לנו פה גם, שאדם צריך לחיות בכזה אופן שההסתכלות שלו בבריאה, בעולמו של עולם, יעורר אצלו בכל עניין ועניין תנועה של

27:17 יראת שמיים.