לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק י"ד

00:00 טוב, אנחנו בשיעור תניא עוסקים בדף ס"א, שורה ראשונה. יפה. מה אנחנו מדברים פה? מה הרבי אומר פה? הרבי התחיל להגיד פה באמצע העמוד הקודם שכל אדם מישראל, כל בן אדם. אז הרבי עשה סיכום מכל הסוגיה של יראה תתאה ובא להסביר את העניין הזה, מילתא זוטרתי. אז הרבי אמר שכל אדם מישראל, יהיה מי שיהיה, כל אחד ואחד, לא משנה באיזה מים מלוכלכים, באיזה מדרג הוא נמצא, על ידי זה שהוא יעשה קביעות, יתבונן בעניינים שהרבי אמר, יתבונן בעניין איך שהקדוש ברוך הוא ניצב עליו ממש וכולי וכולי. ואיך שהקדוש ברוך הוא צופה ומביט על כל אחד ואחד ממש, גם על המחשבה וגם על הדיבור וגם על המעשה, כל צעדי ישראל. אז על ידי זה יפול על הבן אדם קביעות של יראה מהקדוש ברוך הוא על כל היום כולו. לא יראה שרירותית ולא יראה על בשר, אבל יראה פשוטה, זאת אומרת יראה יסודית. כמו שבן אדם מפחד מרבו, שהאדם יש לו יראה שלא יראה אותו, שהוא אדם נמצא פה אז הוא ממילא נזהר לעשות מהדברים, להתנהג טוב. על ידי זה, מצד היראה שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא נמצא פה ממש ומסתכל עליו ובודק ובוחן את הצעדים שלו, אז זה יפול על הבן אדם על כל היום כולו, אפילו יחזור ויתבונן בהזדמנות שלו. אז זה יפול על הבן אדם שההתנהגות במחשבה דיבור ומעשה תהיה כדבעי, בפועל, לסור מרע ועשה טוב. ועל זה אומר הפסוק, מילתא זוטרתי, מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה. מדברים כאן לא על יראה עם רגש גדול של יראה, אלא מדברים כאן על יראה שמביא למעשה, יראה ללכת בכל דרכיו. יראה שמביא

02:00 לסור מרע ועשה טוב, וכזה סוג יראה. על זה אומרים שזה מילתא זוטרתי, כי מכיוון שמשה רבנו הכניס את זה בכל נשמה, את הדעת וההשגה באלוקות, אז מכוח הבחינה של משה שבכל אחד ואחד זה מילתא זוטרתי. נוסיף נקודה אחת לפני שממשיכים הלאה. שהרבי הסביר בתשנ"ב, בשיחות האחרונות שזכינו לשמוע מהרבי. זה היה ממש בשבוע האחרון לפני חודש אדר. זה היה שבוע של כי תשא. הרבי דיבר אז על העניין של משה רבנו גם כן. בכלל אז הרבי דיבר שיחות, שיחות שרק עם הזמן אחר כך הבינו מה הרבי רוצה להגיד. הרבי דיבר שיחות מאוד חזקות. הרבי דיבר אז על העניין של מסווה. אחרי זה הרבי גם הביא את זה, מה שכתוב בפרשת כי תשא, שמשה רבנו היה לו מסווה שהוא כיסה את הפנים שלו שלא יראו אותו. כל אדם יראה פני משה. כל העניין. אז הרבי דיבר על העניין של משה רבנו, על הקשר של משה רבנו עם בני ישראל. אז הוא אמר שמשה רבנו, אפילו שיש לו מסווה, הוא מכסה שלא יראו אותו, אף על פי כן הכיסוי זה רק על החיצוני שלו, אבל הפנימי של משה זה לא שייך כיסוי. זה נמצא אצל כל אחד בשלימות. ואז הרבי הזכיר את העניין של מילתא זוטרתי. הרבי הזכיר אז את התניא הזה, שיש אצל כל יהודי, יש לו את הבחינה של משה רבנו. ואז הרבי אמר דבר מעניין, סתם בתור תוספת של פירוש בנקודה שאנחנו עומדים פה בתניא, שבמשה רבנו יש הרי כמה וכמה עניינים. יש את משה רבנו, בחינה של קרני אור, הקרניים, כאילו העניינים שלמעלה מהראש. יש את העניין של ראש, מוחין, יש את העניין של

03:47 מידות, יש את העניין של הידיים, רגליים. אז הבחינה הכי נמוכה, זה הכל דרגות במשה רבנו. וכשאומרים שמשה רבנו הכניס בנו, אצל כל אחד ואחד יש בו ניצוץ של משה רבנו, זאת אומרת שיש לנו את כל העניינים של משה. זאת אומרת יש את המוחין, את המידות, כל העניינים מקבלים ממשה רבנו. יראה תתאה הרי זה בחינה של רגליים. יראה תתאה זה הרי הדבר הכי נמוך. זה היסוד. כמו שהרבי אומר, "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה". זה הרגל, כאילו העקב היא, שעל זה עומדת כל העבודה. אז זה כאילו הדבר הכי תחתון במדריגה של משה רבנו. אז יראה תתאה זה כאילו הדרגה הכי נמוכה, הרגליים של משה, העקב של משה. אז לפי זה הרבי מוסיף ביאור. זה הפשט, "לגבי משה מילתא זוטרתי". הפשט מילתא זוטרתי הכוונה שזה המילתא זוטרתי, שזה הדרגה הכי נמוכה. זה בחינת רגל, בחינת עקב, ביחס לכל הדרגות שיש למשה רבנו. אתה מבין? ואז הרבי גם... אז הרבי מסביר את הנקודה הזאת, שמשה רבנו זה דבר שנשאר תמיד, שאפילו שנראה מסווה, אחרי זה הבינו שהרבי מתכוון להעלם והסתר, שהיה כ"ז אדר וכולי וכולי, שכל העניין של המסווה, העלם והסתר, אבל העניין של משה רבנו, הפנים של משה רבנו נשאר תמיד שלם. נחזור לענייננו, ממשיכים עכשיו הלאה בדף ס"א. מה הרבי בא עכשיו להסביר? לכן הוא כבר הסביר והכל. מה עכשיו? העמוד האחרון כאן של פרק מ"ב, מה הרבי בא להוסיף? הרבי מתחיל פה, "ועוד זאת יש לזכור", עוד נקודה שבן אדם צריך לזכור. מה לא בסדר מה שהיה עד עכשיו? אז בפשט לומדים באשכול פירושים, הרי הרבי בא להוסיף עוד נקודה של התבוננות כדי

05:39 לעורר את יראת שמיים. הרבי נותן לנו כמה וכמה עצות, כמה וכמה עניינים של התבוננות, איך לעורר יראת שמיים. אז הרי הרבי כאן מגיע ומוסיף עוד נקודה של התבוננות כדי לעורר את העניין של יראת שמיים. אבל מכל מקום, הרי הרבי בא כאן לתרץ שאלה שמתעוררת אחרי שלומדים מה שלמדנו עד עכשיו. כי כשאתה לומד את כל הביאור שהרבי אומר שבן אדם צריך שיהיה לו יראת שמיים, ויראת שמיים שלו צריך להיות באופן כזה שהוא עומד בפני המלך, כמו שלמדנו בתחילת פרק מ"ב. יש בן אדם, על ידי שהוא מתבונן שהנה ה' ניצב עליו וכל זה, אז זה יפעל על הבן אדם שיהיה לו יראה, שיעבוד לקדוש ברוך הוא כעומד בפני המלך. כן, ואפילו עם המשל שהבאנו, המלך ובן בוזאי, שבן אדם רואה מישהו נמצא בחדר, אז זה נראה מה שעושה שהוא יתנהג כדברי המלך. אבל לכאורה המשל והנמשל זה לא דומה זה לזה. כי הרי בעניין של למעלה, תכל'ס הקדוש ברוך הוא רואה אותנו, אבל אנחנו לא רואים אותו. הקדוש ברוך הוא תכל'ס נמצא תמיד, ומביט עלינו. מה היה כל ה... הקדוש ברוך הוא, מלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן, כל הדברים האלה, זה הכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה. אבל אני הרי מסתכל בעולם, אני לא רואה את הקדוש ברוך הוא. אז למה זה יפעל עליי יראה מזה שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליי? אז כאן הרי הרבי בא להוסיף ביאור בפרט הזה, להסביר איך שבן אדם, תכל'ס חלק מהעבודה לעורר את יראת השמיים, זה תכל'ס להרגיל את עצמו להתבונן לא רק שהקדוש ברוך הוא רואה אותו, אלא שגם הוא רואה את הקדוש ברוך הוא. איפה אנחנו רואים את הקדוש ברוך הוא?

07:19 אז זה הרבי מסביר. עכשיו בוא נראה בפנים. ועוד זאת, בוא נראה בפנים. "ועוד זאת יזכור", עוד דבר צריכים לזכור. ומעניין שכאן הרבי לא אומר את הלשון התבוננות, הרבי אומר את הלשון יזכור. זאת אומרת שזה דבר כזה שבן אדם צריך. זה לא נוגע כאן כל ה... כאן לא נוגע כל כך ההתבוננות, ההשכלה שבעניין, אלא נוגע ביותר זה הרגילות לזכור את העניין. זאת אומרת להזכיר לעצמו את הדבר עד שזה נהיה רגיל אצלו. עוד מעט נראה על מה מדובר, אז נבין למה הרבי משתמש עם הלשון הזה. "ועוד זאת יזכור", עוד דבר צריכים לזכור, "כי כמו שבמלך בשר ודם עיקר היראה מפנימיותו וחיותו ולא מגופו הגשמי". כשמדברים על מלך, המשל שדיברנו קודם זה היה המלך, כן? עומד בפני המלך. אז כמו במלך בשר ודם. אני אומר שיש לי יראה מהמלך. אז ממה יש לי יראה מהמלך? היראה שלי זה לא מהגשמיות של המלך, מהבשר של המלך. זה לא זה גורם יראה. יש למלך בשר, זה לא מה שמביא את היראה. ממה אנחנו יש לנו יראה? זה מהחיות של המלך. מדובר כאן על מלך, על הנשמה שלו. זה נפש המלך. אז הפחד שיש לנו, היראה שיש לנו, ההתנהגות של כבוד ויראה שעומדים לפני המלך, זה לא מהחיצוניות של המלך, זה מהפנימיות שלו. "שהרי כשישן אין שום יראה ממנו". כשהמלך ישן אז אין יראה מהמלך. זאת אומרת אדם יהיה, יימצא בקרבה של מלך בשעה שהמלך ישן, לא יהיה לו אותו יראה שיש לו כשהמלך ער. אני לא יודע, אני לא ניסיתי. חבל שנעשה. אני לא יודע. אתה נמצא בחדר שהמלך נמצא, המלך ישן. לא יהיה לך יראה? כך כותב

09:13 זה הרבי בתניא. מה, מה, מה הסברה בזה? מה? אז מעניין שהרבי מציין, הרבי מציין פסוק בשמואל, נראה לי, שמואל בתנ"ך. הרבי מביא על זה פסוק. הרבי מביא את הסיפור של דוד המלך. כתוב שדוד המלך היה בורח מפני שאול. אז יש שם סיפור בסיפורים של דוד ושאול, כתוב שפעם אחת שאול היה ישן ואז דוד המלך ניגש באמצע השינה, הוא הוציא ממנו את הצפחת. כתוב שהיה צפחת. צפחת זה קערה שהיה מונח ליד הראש של שאול המלך, ודוד לקח ממנו את הצפחת. יש אומרים שזה היה נעגל וואסער, יש כזה אומרים שזה היה רמז בתנ"ך על העניין של נעגל וואסער על יד המיטה, שלומדים משאול המלך. שהוא הלך לישון הוא שם נעגל וואסער. כך כתוב שהיה צפחת, שם היה איזה קערה שהיה מונח ליד שאול, ומשם דוד המלך לקח את זה, כך הוא לא יוכל לקום. הכוונה, אז זה הסיפור. אז זה הרבי, הרבי מביא אסמכתא, רמז, אסמכתא שמשמה לומדים שכשהמלך ישן אין יראה ממנו. דוד המלך ניצל את ההזדמנות ששאול המלך ישן כדי לעשות איזשהו טריק, מה שהוא רצה לעשות שם. או גם כן הוא חתך לו חלק מהמעיל, לא זוכר מה היה שם פרטי הסיפור, אבל הכוונה, הנקודה היא שמשמה לומדים את העניין הזה שבן אדם, כשהמלך ישן, אז היראה זה לא כל כך מהמלך. למה? כי אז החיות שלו היא לא כל כך בגלוי. מה שאין כן כשהוא ער, אתה יש לך יראה. למה? כי היראה זה מההתגלות הנפש כשהוא ער. "והנה פנימיותו וחיותו אין נראה לעיני בשר". עכשיו כשאנחנו נחשוב על המשל הזה מהמלך, אז אנחנו אומרים שהיראה זה לא

11:09 מהבשר של המלך אלא מהנפש של המלך. הנפש של המלך אתה לא רואה. בן אדם לא רואה נפש. אין יראה זו רק בעיני השכל. אנחנו יודעים שזה מלך. אז הראייה שלנו במלך, הידיעה שמדובר על המלך, זה לא ראייה גשמית, זה ראייה שכלית. אלא מה? זה ראייה כזאת, עיני השכל על ידי ראייה. זה אינו בשר מגופו ולבושו. זה ראייה שכלית שמגיעה דרך ראיית הבשר. זאת אומרת, ישנם שלושה סוגים של ראיות. במילים אחרות, בראייה יכול להיות שלושה אופנים של ראייה. יש סוג של ראייה שזה ראיית בשר. זה השולחן. השולחן כי זה שולחן בגשמיות. יש בזה ציור של שולחן, אז זה ראייה בשרית ממש. זה ראיית בשר. יש בקצה השני, זה נקרא ראיית עיני השכל. ראיית עיני השכל זה ראייה רוחנית. אני מבין. אתה לא רואה במוחש את הדבר, אבל אתה מבין. זה ראייה שקשורה, קשורה כבר עם השכל. נגיד למשל, אומר הבן אדם הזה הוא חכם. הבן אדם הזה הוא טיפש. זה לא ראייה גשמית, אלא אני יודע את זה דרך הוכחות. כל מיני הוכחות שיש לי שאני מכיר את הבן אדם. דיברתי איתו. לא יודע מה, אז יש לי הוכחות שהבן אדם הזה הוא חכם. זה ראייה שכלית. או למשל, זה ראייה שכלית גם יכול להיות העניין שכתוב בחסידות, חיוב המציאות שיש בורא. זה ראייה שכלית. אתה מתבונן בזה לפי שכל, מגיע להכרה שחייב להיות וכו', וכל מיני דברים. אז זה ראייה שכלית, אבל לא ראייה בשרית. יש אבל סוג שלישי של ראייה, וזה אדמו"ר הזקן מדבר פה בתניא, שזה ראיית עיני השכל שמגיעה על ידי ראיית עיני בשר. זאת אומרת אתה רואה,

13:04 אתה לא רואה את הדבר עצמו, אבל אתה מסתכל בבשר ודרך הבשר אתה רואה את הנפש. למשל הראייה, הידיעה שאנחנו יודעים שיש לנו נפש, זה דבר עצמו. אנחנו לא רואים את הנפש, אבל אין לנו ספק שיש לנו נפש. למה? כי אני רואה את הגוף. אני אגיד, יש הבדל בין גוף חי לגוף מת. גוף חי זה גוף אחר לגמרי. אז על ידי זה שאתה רואה את הבשר, אז הבשר מראה לך מה קורה בתוך הבשר. אתה רואה את הנפש דרך הבשר. אז הראייה זה ראיית עיני השכל. אבל על ידי מה אני רואה בעיני השכל? על ידי ראיית עיני בשר. אז זה העניין. הסוג הזה אדמו"ר הזקן מדבר פה. כזה סוג של יראה יש מהמלך. אני רואה את המלך, אז היראה שלי זה לא מהבשר שלו, זה מהנפש. זה נפש של מלך. איך אני רואה את הנפש של המלך? זה ראייה שכלית. איך אני יודע שהוא מלך והוא לא מלך? זה ראייה שכלית. אבל איפה הראייה השכלית מלובשת? זה מלובשת בעניין בשרי, בגוף של המלך. דרך הגוף של המלך אני רואה שיש כאן נפש של מלך. אז הגוף כאילו חיצוני שמראה על משהו פנימי. אחת הדוגמאות שמובא על זה בחסידות, שמדובר העניין, יש מכתב לאדמו"ר. יש מכתב שכתב ר' פינחס מאלטשטוק[?], אחד מהחסידים של הצמח צדק. הוא מביא על זה משל מאוד מעניין. הוא מביא משל מ... הוא מביא משל מאוד מעניין. הוא מביא משל מאבנים. הוא אומר שאתה רואה אבנים. אז יש, מה ההבדל בין אבן לזהב? יש לך אבן סתם ויש לך אבן שזה אבן של זהב. ההבדל מאבן סתם לאבן של זהב זה הבדל בין... אבן

14:56 סתם לא שווה כלום. אין לזה שום שווי, אפילו כמעט. מה שאין כן אבן של זהב, זה יכול להיות שווה מיליונים. זהב זה דבר מאוד יקר. עכשיו מה ההבדל בין בהמה לבן אדם? בהמה הולכת ברחוב והיא רואה אבן, אז היא נותנת לזה בעיטה והיא הולכת הלאה. בשביל הבהמה אין הבדל אם זה אבן כזאת או אבן כזאת. הבהמה לא רואה הבדל בין אבן של זהב ואבן פשוטה. בשביל הבהמה שתיהן הן אבנים, ושתיהן זה דברים שבשבילה זה שווה אותו דבר. היא תזרוק את זה כי היא תוכל ללכת הלאה. בן אדם רואה את האבן, אומר: לא. זה אבן סתם, זה זהב. מצאתי כזאת אבן. אני אהיה עשיר. אני, הבנים שלי, הנכדים שלי, יהיה לי מזה. הוא כבר בונה על זה בניינים גדולים. זה אבן של זהב. מיד הוא רואה את ההבדל. עכשיו איך הוא רואה? בראייה בשרית שניהם ראו אותו דבר. הבהמה ראתה שתי אבנים והבן אדם ראה שתי אבנים. אבל איך בן אדם יודע להבחין שזה אבן של זהב וזה אבן סתם? זה לא פשוט. אדם היה צריך להתבונן, ראיית עיני השכל, לעשות דיאגנוזה, להגיע למסקנה שזו אבן כזאת יקרה. מיד כשהוא רואה בעיני בשר, הוא רואה את שתי האבנים האלה. מיד הוא שם לב שזה סתם וזה זהב. זאת אומרת, זה נקרא ראיית עיני שכל על ידי ראיית עיני בשר. זאת אומרת, זה אבחון שכלי שאפשר לשים לב כשאתה מסתכל על הדבר. אתה רואה כאן אבן וכאן אבן. אז בהמה שאין לה ראיית עיני שכל, יש לה רק עיני בשר, היא רואה אבנים. בן אדם שיש לו עיני שכל, אז העיני שכל מלובשות בעיני בשר, ולכן

16:43 מיד כשהוא מסתכל אז הוא רואה בה, הוא מבחין בבשר שזה משהו אחר לגמרי. זה אבן וזה זהב. זה הסוג הזה של ראייה. האלטער רבי מדבר פה גם כן. זה שאני שם לב שזה מלך זה לא פשוט. אני רואה בן אדם, אז הבן אדם נראה בן אדם כמו כל הבני אדם. ואז אני אומר: זה בן אדם. רגע, אני אתחיל להתבונן, אז נגיע למסקנה: לא, זה מלך. לא. ברגע שאתה מסתכל על המלך אתה רואה בו, דרך הלבושים של המלך, זה המלך. זה מישהו אחר לגמרי. אז זה הביאור שהאלטער רבי אומר כאן, שמביא פה משל של המלך, שזה ראיית עיני שכל על ידי ראיית עיני בשר בגופו ובלבושו, שיודע שחיות המלך ורוחו מלובשים בתוכם. הוא יודע שכאן מדובר על מלך. כאן לא מדובר על סתם בן אדם. וממילא על ידי זה באה היראה. ואם כן, אם ככה זה במשל, ונגיע לראיית המלך, שאף על פי שהעיני בשר שלך רואים רק בשר, אף על פי כן, ממה אתה ירא? לא מהבשר, אלא מה שיש בפנים, הנפש, שזה המלך. וזה נראה לך בראיית השכל. ואם כן, ככה הוא ממש. יש לו לירא מה' על ידי ראיית עיני בשר בשמים וארץ וכל צבאם אשר אור אין סוף ברוך הוא מלובש בהם. לא ככה? אותו דבר, אומר התניא, גם בנמשל. כל אלו מה זה? זה לבושים של הקדוש ברוך הוא. כל העולם הזה מה זה? זה הרי כאילו, כאילו הגוף, כאילו הלבוש שהקדוש ברוך הוא מתלבש בתוך העולם הזה. נמצא חיות, שזה חיות אלוקי. איפה נמצא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? איפה הוא נמצא? בתוך כל העולם, ומלא כל הארץ כבודו. אז כאילו שהעולם

18:28 הוא הבגד או הגוף של המלך. אז כמו מגיע למלך המלך. אתה מסתכל על הבגד של המלך שנמצא בתוכו המלך. אז זה נותן לך יראה. אתה מסתכל על המלך דרך הבגד שלו, דרך הגוף שלו. אתה מקבל יראה. למה? כי אתה יודע שכאן נמצאת הנפש של המלך. היראה שלך זה לא מהבגד, אלא מה שיש בפנים, שזה הנפש. הרי הנפש של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא נמצאת בכל, בתוך העולם. אז כשאתה מסתכל על העולם, אל תסתכל על העולם כמו בהמה. אל תסתכל על העולם כמו בהמה, שאתה רואה רק את הבשר של העולם. תסתכל על העולם ותראה שבעולם יש נפש. הנפש זה העליון. זה רק הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים. וממילא יוצא שגם אתה רואה את הקדוש ברוך הוא, לא רק הקדוש ברוך הוא רואה אותך. וזה מה שהרב אמר. זה זכר. הדבר הזה צריכים לזיכרון. כי כמו שאתה אומר, להגיד עוד מעט, הרי לא רואים את זה. לא רואים את זה במוחש ממש. בסוף בסוף יש העלם והסתר מצד הגשמי, צריכים לזכור את זה. אבל על ידי שאדם מזכיר לעצמו כל הזמן שהעולם זה רק לבוש וגוף לנפש שנמצאת בפנים, שזה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אז ממילא ממה אני אירא? מה, אני מפחד מהנפש שנמצאת בתוכו, שזה הקדוש ברוך הוא שנמצא בתוך העולם? הנקודה הזאת. כן, אז עם זה הרבי בא להסביר לנו יסוד בכל העניין של יראת שמיים. שאדם צריך שיהיה לו כל הזמן present, שיהיה לו מול העיניים העניין שהקדוש ברוך הוא נמצא פה. ואני רו-- ולהרגיל את עצמו שמה שמה שכאן כל העולם זה רק לבוש חיצוני, זה רק לבוש. בתוך הלבוש

20:55 נמצאת הנפש, נמצא הקדוש ברוך הוא, נמצא פה. וממילא אז כאילו הבן אדם מרגיל את עצמו לראות לא את החיצוני של העולם, לראות את הפנימיות של זה, לראות את הקדוש ברוך הוא שבעולם. אז זה יעזור לו לעורר יראת שמיים, שיהיה לו יראת הצדיקים. עם היסוד הזה אפשר להבין כמה כמה דברים. אחד מהדברים העיקר, אם נגיע לעניין של הסתכלות שהחסידים מדברים על העניין של, אה, שתי סיפורים בקשר לעניין של חסיד ורבי, שגם שם דיברו על אותו עניין, הנפש. יש את הלבוש, את הנפש. שתי סיפורים. סיפור אחד מספרים על החסיד שקראו לו ר' אלתר שמחוביץ'. אז יש סיפור של ר' אלתר שמחוביץ'. אז היה בתרפ"ט, הוא היה בירושלים כשהרבי הקודם הגיע לשמה, ואז הוא היה יחד עם הרבי הקודם כל הזמן. הולך איתו, היה איתו, פשוט היה איתו כל הזמן. ואחר כך, אחרי שהרבי הקודם נסע, אז כל התקופה הזאת הוא לא יכול היה להשפיע, להתפלל. הוא היה תקוע בביתו. הוא לא, לא, הוא לא יכול היה לעשות את העבודה שלו בישיבה כל הזמן שהרבי נמצא שם. אחרי שהרבי הקודם נסע גם כן לקח לו כמה שבועות עד שהוא יכול לחזור לעצמו ולהתחיל להשפיע על הבחורים, ללמד חסידות וכולי. בשיעור הראשון, אחרי שהוא כבר החליט שצריכים לחזור לעבודה והתחיל ללמד את המאמר, אז הוא התחיל ללמד את המאמר ואז פתאום הוא נעצר ואמר לבחורים. הוא אומר, בחורים, אתם לא מבינים. אתם ראיתם פנים? ראיתם עיניים? ראיתם אלוקות? ראיתם אף? ראיתם אלוקות? ראיתם ידיים? ראיתם אלוקות? ואז עוד פעם הוא קיבל כלות הנפש וסגר את הספר. הוא לא יכל ללמד יותר. עוד פעם. אחרי זה

23:13 שיעור הבא הוא כבר, כבר ירד לכלים. זאת אומרת העניין הזה ש-שהוא רואה את הפנימיות של תוך הלבוש. זה וורט אחד. וורט אחר מגיע לי, ומגיע, זה מגיע, אה, בזמננו זה במיוחד. אז יש סיפור עם הרבי הרש"ב. שהרבי הרש"ב, מספרים סיפור ידוע, שהרבי הרש"ב היה הולך, הרבי הרש"ב היה הולך לאוהל מזמן לזמן, וכל פעם הוא היה מודיע יום קודם לגבאי שהולך להכין את המים. היו מודיעים, גם אצל הרבי היה נהוג. היה מודיע יום קודם, ראה? אז ידעו שהוא הולך לאוהל, אז היו מכינים את הדברים. פעם אחת הרבי הרש"ב הגיע בהפתעה, סורפרייז. הוא לא, הוא לא הודיע והוא הלך לאוהל והייתה סגורה הדלת. אז הייתה סגורה הדלת והייתה שמה דלת שהפרידה בין השול לאוהל בדיוק. אז סגורה הדלת. אז הרבי שמה עמד מאחורי הדלת והתפלל. ואז פתאום הגבאי נודע לו שהרבי נמצא. הגבאי של המשיחיים. אז הוא רץ, זה לגמרי, לגמרי התבטל. הוא התחיל לבכות ולבקש סליחה שהוא לא ידע שהרבי הגיע. הוא היה לגמרי נבהל. איך הוא יכל לעשות כזה דבר שהדלת הייתה סגורה? אז הרבי הרש"ב, הרבי מליובאוויטש, אמר לו, אמר לו, "מה אתה דואג? אם החתיכת עפר לא מבדיל, עפר של הציון לא מבדיל, אז עוד איזה דלת דקה גם כן לא יבדיל." אַז די קליינע שטיקעלע ערד נישט מכסה איז, קען די דינע טירעלע אויך נישט מכסה זיין. זאת אומרת שזה לא אפשרי. אם אתה רואה עפר אז זה, אז זה בכלל. אתה לא, אתה לא נמצא אצל הרבי, אז אתה בכלל. כן. אבל אם אתה חי שהרבי נמצא פה, אז מה ההבדל אם אתה נמצא מאחורי הדלת או בתוך? אז זה גם

25:23 כן קשור עם העניין שמדברים פה שצריך להרגיל את עצמנו. זה קורה הרבה פעמים הבחורים וככה נוסעים לרבי, הולכים לאוהל. אז הנקודה שאותה הרבי מלמד אותנו כאן בתניא צריך להיות מול העיניים שלנו תמיד. לדעת שכל העניינים שרואים, והנה בשר זה רק בשר, חיצוניות. אבל בתוך הבשר נמצאת, נמצאת הפנימיות, שזה צריך לקחת אותנו. היראה צריכה להיות מהפנימיות שנמצאת פה, שזה הפנימיות של הקדוש ברוך הוא שנמצא בתוך הלבושים, ועל ידי זה יהיה לו יראת שמיים, יראת אלוקים, יראה פנימית יותר. טוב.