לקוטי אמרים תניא - פרק מ"א - חלק י"ב

00:00 אחד אחד, שזה להיות. איך הוא אומר את הלשון? אה, לדבקה בהקב"ה, שהנפש שלו תהיה דבוקה בהקב"ה. אה, מה זה להיות דבוק באלוקות? שהנפש שלו תדבק בהשם. ואיך? איך מגיעים לדביקות באלוקות? על ידי קיום התורה והמצוות. זה עניין אחד. אחרי זה אדמו"ר הזקן מסביר באריכות שזה לא מספיק. צריך להיות לא רק רצון שהוא יהיה דבוק בהשם, אלא צריך לרצות גם כן שיהיה דביקות וייחוד של כל נשמות ישראל במקור הנשמות. שם נמצאות כל נשמות ישראל, שזה הייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. אדם צריך לרצות בעבודת השם שלו, בשעה שמקיים תורה ומצוות, את שני הפרטים האלה. לא רק לרצות שהנפש שלו תהיה דבוקה באלוקות, דביקות נפשית, אלא גם כן צריך לרצות שיהיה כל העניין של ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שעל ידי זה לא רק נפשו תהיה קשורה לאלוקות, אלא שיהיה הייחוד של קודשא בריך הוא על כל נשמות ישראל. זו הייתה הנקודה שלמדנו עד עכשיו בתניא, וזה הנוסח שאומרים לפני התפילה, שמתוודה על כל המצוות לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. שכינתיה זה מקור הנשמות וקודשא בריך הוא זה מקור התורה והמצוות. על ידי שיהודי מקיים תורה ומצוות הוא מקיים ייחוד של קודשא בריך הוא עם שכינתיה. ושואל עכשיו אדמו"ר הזקן. זה למדנו עד פה. מגיע עכשיו אדמו"ר הזקן כאן ושואל שאלה פשוטה. הרי הפרק הזה בתניא שאנחנו לומדים פה, פרק מ"א, זה כמו שאדמו"ר הזקן התחיל את הפרק: זה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. כל הנקודה של פרק מ"א, אדמו"ר הזקן בא לדבר לבן אדם שנמצא בראשית העבודה. מה צריך להיות? בן אדם מגיע ושואל את אדמו"ר הזקן: מה צריך להיות ההתחלה? במה אני צריך להתחיל? אז

02:01 אדמו"ר הזקן מתחיל יפה ומתחיל טוב. אומר לו: צריך להיות ירא שמיים, כמו זה, כן? מסביר לו מה זה ראשית העבודה. אחרי זה אומר לו, בצד שני, צריך להיות גם כן אהבת השם. בכלל, לפחות אהבה פשוטה, במקום זה שיהיה אהבה טבעית לכל אחד. פתאום אדמו"ר הזקן קופץ לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. זה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה? זה דרגה גבוהה. במילים אחרות, בפירוש אדמו"ר הזקן שואל כאן את השאלה. אדמו"ר הזקן מאריך בשאלה ומסביר את זה באופן מפורש. שואל אדמו"ר הזקן פה. תסתכלו למטה, כאן בעמוד מאה וארבע עשרה, בשורות הקטנות. שורה הראשונה. ואדמו"ר הזקן: "ואף שלהיות כוונה זו אמיתית בלבו". שיהיה זה, שהבן אדם יהיה לו את הכוונה הזאת. איזו כוונה? הכוונה זה לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. שיהיה הכוונה הזאת אמיתית בלבו, שיהיה לו את זה בכל ה... "שיהיה לבו חפץ באמת יחוד העליון הזה". בן אדם באמת ירצה את הייחוד העליון, לא רק שהנפש שלו תתאחד עם הקב"ה, אלא שגם למעלה יהיה ייחוד. ייחוד העליון של ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. אז כדי שאדם יהיה בדרגה כזאת שהוא באמת ירצה את הייחוד העליון הזה, הייחוד של קודשא בריך הוא ושכינתיה, "צריך להיות בלבו אהבה רבה לה' לבדו". צריך הבן אדם, יהיה לו אהבה גדולה ורבה, לא סתם אהבה רבה, אהבה רבה לה' לבדו. אדם צריך להיות בדרגה כזאת שיהיה לו אהבה גדולה ביותר רק לקב"ה לבד. מה זה "לעשות נחת רוח לפניו לבד"? רק בשביל שיהיה נחת רוח לקב"ה. "ולא לרוות נפשו הצמאה לה'". אדם צריך להיות בדרגה כזאת שהאהבה שלו תהיה לא רק

04:05 אהבה כזאת, שזה שהוא יהיה — שהוא ירווה את הצימאון שלו, שהוא יהיה קרוב לאלוקות. הוא צריך להיות בדרגה כזאת שלא יהיה אכפת לו רק מעצמו, שהוא ירגיש טוב, שהוא יתמלא, שיהיה לו קירוב, אלא צריך שיהיה לו רצון לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא. רק בן אדם שיש לו כזה סוג של אהבה הוא יכול להגיע לכזה עניין שאצלו יהיה כל הכוונה שלו בתורה ומצוות לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. אז זה אדמו"ר הזקן: "אלא כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה". באיזה אופן? אהבה צריך להיות, מה זה אהבה רבה לה' לבדו? זה, אהבה רבה לה' לבדו זה כמו בן שמשתדל לאבא ואמא שלו, הוא אוהב את ההורים שלו. בן נורמלי, כן? שיש לו אהבה להורים שלו, זה איך שצריך להיות. שהבן יש לו קשר חזק עם ההורים שלו והוא אוהב את ההורים שלו, "דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה". הוא אוהב את ההורים שלו יותר ממה שהוא אוהב את עצמו, את הגוף שלו. גרמיה זה הגוף. נפשיה זה הנפש. יותר ממה שהוא אוהב את הגוף שלו, הגוף של עצמו והנפש שלו, הוא אוהב את ההורים שלו יותר מזה, ולכן הוא רוצה לעשות נחת רוח להורים שלו. ועד כדי כך הוא עושה נחת רוח להורים שלו, כמו שאדמו"ר הזקן הביא קודם בפרק י', שהוא מוכן ללכת עד מסירות נפש כדי שההורים שלו יהיה להם טוב. לא בשביל כדי שהוא ירגיש טוב. זה שהבן אוהב את ההורים שלו, ואוהב את ההורים שלו יותר מגוף ונפש, זה לא בגלל שהוא רוצה להיות קרוב להורים שלו. לא, להפך. הוא מוכן לוותר על עצמו

05:50 ולשים את עצמו בצד כדי שלהורים שלו יהיה טוב. עד כדי כך זה המסירות של בן שהוא קשור להורים שלו. אז זה צריך להיות אופן האהבה אצל יהודי, כדי שהוא יוכל להיות אצלו זה באופן של לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. כזה סוג של אהבה. אהבה רבה לאבא לבד. כמו שכתוב בזוהר, בשם רעיא מהימנא. כן? אז האדמו"ר הזקן מביא את זה בפרק י'. אז ממילא נשאלת השאלה: איך אפשר לדרוש את זה בתור איש... ודברי ראשון. אתה מדבר כאן על יהודי שהוא רק עכשיו מתחיל את העבודה שלו, רק עכשיו מתחיל להיות בינוני וכולי. אתה דורש ממנו כזאת אהבה. מה הסברת השאלה יותר בפרט? יותר בפרט, זה באמת, הרי כשלומדים את התניא, לפני זה בתחילת התניא בפרק י'... נו, מה קורה שם? שתי סיבות? כשלומדים את התניא בפרק י', שם האדמו"ר הזקן מדבר ומגיע למדרגת צדיק, בינוני ורשע. האדמו"ר הזקן מסביר מה זה צדיק. צדיק הוא בן אדם שנקרא בן אדם כזה שאין לו יצר הרע. אין לו רע. אין לו רע לא רק בפועל, אבל גם, עכשיו אני אומר, אין לו רע אפילו במידות שלו. בן אדם שהפך לגמרי את כל המהות שלו. הוא שונא לגמרי את הסטרא אחרא, והאהבה שלו לקדוש ברוך הוא זה אהבה כזאת בתכלית האהבה, שלא שייך לו שום דבר שזה נגד ה', כל דבר שזה לא אלוקות. אז הוא עושה את זה בתכלית המיאוס, בתכלית השנאה. זה אהבה, זה צדיק. אומר האדמו"ר הזקן: מה התכלית של הצדיק? מה העבודה שלו? מה המטרה שלו? אז האדמו"ר הזקן מביא שמה מזה שהצדיק נקרא בן עלייה. בני עלייה.

07:47 מה פירוש בני עלייה? אז האדמו"ר הזקן מביא שם שני פירושים. כאן בסוף כולם זוכרים, תניא פרק י'. בני עלייה יש שני פירושים. פירוש אחד, בני עלייה זה שכל העבודה שלהם זה להעלות את הרע ולהפוך אותו לטוב. כן? שעברו את השלב של אתכפיא. והצדיק, העבודה שלו זה, כמו שרשב"י אמר, שמי שלא הגיע לזה לא יכול להגיע למקום שלו בגן עדן. זאת אומרת, זה היה של בני עלייה, שהם אומרים שהתפקיד שלהם זה להעלות ולהפוך את חשוכא לנהורא לדרגה הכי גבוהה. אז הרבי, עוד פירוש בפירוש בני עלייה. עלייה פירושו שכל העבודה שלהם לקדוש ברוך הוא זה לא בשביל עצמם, זה רק בשביל הקדוש ברוך הוא. ובני עלייה פירושו למעלה, עלייה, אלוקות, עלייה כביכול למעלה, שכל העבודה שלו זה רק בשביל העלייה, בשביל למעלה. לצורך גבוה, לא לצורך עצמו. זאת אומרת, במילים אחרות, ישנם שני אופנים. למה יהודי מקיים תורה ומצוות? באופן הפשוט, יהודי מקיים תורה ומצוות. למה יהודי מקיים תורה ומצוות? כי הוא רוצה להתקשר לקדוש ברוך הוא, הוא רוצה להתקשר לקדוש ברוך הוא. צמא, יש לו צימאון לאלוקות. כן, אני שומע, צמא... הוא רוצה להיות קשור לקדוש ברוך הוא, והדרך היחידה להתקשר לקדוש ברוך הוא זה לקיים תורה ומצוות. אז כשמקיים תורה ומצוות הוא מבטל את הצימאון. אתה יודע, כמו שמוזכר בחסידות הזה הרבה פעמים, היה זה ״ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״. מה כתוב אחרי זה? ״והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם... וקשרתם לאות על ידך״. מה הפירוש של זה?

09:45 פירוש, ודאי הפירוש: אתה מתעורר, אתה מתבונן באהבת ה', ואז מתעורר אצלך העניין. אתה רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. יש לי צימאון לאלוקות. רוצה להתקרב לאלוקות. מה אומרים? יש לך צימאון לאלוקות? ״והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום״, תקיים מצוות, שמה תקבל את הקדוש ברוך הוא. זה עבודה ששייכת לכל אחד ואחד. הוא צמא לקדוש ברוך הוא, רוצה מאוד, על ידי זה הוא מתקרב לקדוש ברוך הוא. זה עבודה שבן אדם מחפש את עצמו. זאת אומרת, הוא מחפש שהוא יהיה קשור עם הקדוש ברוך הוא. כמובן שזאת עבודה גדולה מאוד, אבל בעצם העניין זה שהבן אדם כאן מחפש שהוא יהיה קרוב אליו, הוא מתקרב. מה שהוא מחפש זה לצורך עצמו. יש לו צימאון לאלוקות והוא רוצה להיות דבוק. אומרים לו שהדרך להיות דבוק זה ללמוד תורה ומצוות. יש אבל אופן יותר נעלה, שהבן אדם לא חושב על עצמו שום דבר, אך ורק אלא מה? לבד. הוא לא חושב על עצמו, על הצימאון שלו, מה הוא יקבל מזה. הוא חושב אך ורק דבר אחד. מה הוא חושב? להוסיף נחת רוח לקדוש ברוך הוא. איזה דבר יכול לגרום נחת רוח לקדוש ברוך הוא? מה יהיה לי מזה לא משנה לו. זה לא מה שיגרום. מה שאני מחפש, איזה דבר יכול לגרום נחת רוח לקדוש ברוך הוא. וזה הפירוש, הדרך בו זה אפשר בני עלייה. שהוא לא חושב על עצמו, הוא לא חושב על האהבה שלו, לא חושב על הצימאון שלו. לא אחר, אלא לבד. זה הפירוש לבד. מה פירוש לבד? לא. בדרך כלל אהבה רגילה, כשאתה אוהב מישהו אתה לא אוהב אותו בעצם.

11:34 אתה לא אוהב אותו לבד, אתה אוהב את עצמך בפשטות. כל אהבה. כאילו אנחנו מדברים על אהבה, אהבה עדינה. אבל פשט כל אהבה, ככה ידוע, גם אתה אוהב חבר שלך. למה אתה אוהב את החבר הזה דווקא? כי החבר הזה עושה לך טוב ואתה יכול לקבל. לפעמים זה גם בין רווקים. בחור חסידי, בחור טוב, הקרבה שלו זה עושה לי חשק ללמוד יותר טוב, אפילו בכבוד, כבוד בבית מדרש. אבל סוף כל סוף האהבה זה לא הפירוש שאתה אוהב אותו לגמרי רק מצד הוא. אתה אוהב את עצמך, ודרך האהבה שלך עם השני אתה יכול גם כן להרגיש טוב. זה על דרך זה יכול להיות באהבה עצמית גם כן. אני צמא. אני רוצה דבקות בהקדוש ברוך הוא, אני מתקרב. אני מרווה את הצימאון שלי לאלוקות. זה האמת, זה לא אהבה לה' לבדו, זה אהבה היא לעצמי. זה שניהם כהתאחדות של הבן אדם עם הקדוש ברוך הוא, מה שאין כן אהבה רבה לה' לבדו. זה שאדם לא חושב כלום על עצמו, הוא חושב אך ורק על הקדוש ברוך הוא לבד. איזה עניין הקדוש ברוך הוא, מה יהיה לי מזה? לא אכפת לי שום דבר. שם את עצמו לגמרי בצד. זה בני אביר. נו, אז מה? אז מה, פרק י'? זה מדרגה של צדיק. אז לכאורה, העניין של לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שהבן אדם לא חושב על עצמו, על מה הוא חושב? הוא חושב על מה שיהיה ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. כדי שבן אדם אצלו יהיה עבודת ה' באופן שהוא ירצה שיהיה ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, זה צריך להיות אהבה רבה לה'

13:15 לבדו. כי זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. זה עניין שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. זה עניין בשביל המיקוד. אז לכאורה, מה זה שייך לתבוע מיהודי פשוט שיהיה לו כזאת דרגה של אהבה רבה? זה השאלה של רבי שמעון. לכאורה, זה שייך לצדיקים, וכך גם לבן הבינוני, ולא רק לבן. לבן זה נמצא בתחילת הספר הבא. אדמו"ר הזקן אומר: מכל מקום יש לכל אדם להרגיל עצמו בכוונה זו. אומר אדמו"ר הזקן, אף על פי כן, בן אדם אל תראה ולא מתחרט על זה. הוא אומר אף על פי כן, אדמו"ר הזקן דורש את זה מכל אחד ואחד. כל בן אדם, איזה דרגה שהוא יהיה, צריך להרגיל את עצמו לחשוב על העניין הזה של ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. אף שאינו באמת לאמיתו לגמרי בלבו. בתכונת צדיק יש אצלו את העניין הזה באמת לאמיתו, הצדיק זה הדרגה שלו. זה כל עניינו. לא אכפת לו שום דבר מעצמו. יש לו אהבה רבה לה'. בן אדם רגיל, אין לו את זה בכלל וממילא לא באמת לאמיתו. אומר אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הזקן לא מרמה, לא מרמה, לא מרמה אותנו. אנחנו יכולים להגיד, אתה שייך. זה נכון, אין לך את זה, וזה לא באמת לאמיתו. אבל אף על פי כן, אדמו"ר הזקן אומר: אף שאינו באמת לאמיתו לגמרי בלבו שיחפוץ בזה בכל לבו, מכל מקום מעט מזעיר חפץ לבו בזה באמת. אף על פי כן, יש איזושהי נקודה, מעט מזעיר. מעט זה כמו מזעיר, זה בערך. כך כתוב בפירוש. זאת אומרת, אפילו טיפה, כמו זה בערך, זה איזשהו פירור קצת. אז

15:00 זה כל יהודי. יש לו באיזושהי נקודה בלב, יש לו את הנקודה הזאת, על כל פנים בדקות. בדקות יש אצל יהודי העניין הביטול הזה שהוא רוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה לו נחת רוח. יש כזה עניין אצל כל יהודי בפנים, מסותר. ״ומעט מזעיר חפץ לבו בזה באמת, מפני אהבה הטבעית שבלב כל ישראל לעשות כל מה שהוא רצון העליון ברוך הוא״. מכיוון שאצל כל יהודי יש לו אהבה טבעית לעשות כל מה שהשם רוצה. זה חידוש גדול. מה שהרבי אומר פשוט לפני זה בדף מאה וארבע עשרה למעלה, הרבי דיבר על אהבה טבעית. אז שם הרבי אמר, שמה זה אהבה טבעית? לעורר אהבה טבעית על כל פנים המסותרת בלבו, שיהיה חפץ ורצון לדבקה בו יתברך. לפני זה בדף מאה וארבע עשרה למעלה, הרבי דיבר על סוג אחר של אהבה טבעית, וכאן הוא מדבר על סוג חדש של אהבה טבעית. יש אצל כל יהודי בטבע אהבה לקדוש ברוך הוא. ברור, קיבלנו את זה בירושה מאברהם אבינו. יש לנו אהבה בטבע. מה אבל, מה הציור? מה הצורה של האהבה הזאת? מה זה האהבה הזאת? מה הוא אוהב? אני אוהב — מה אני אוהב בדיוק? אז יש כאן שני פרקים. לפני זה הרבי אמר, האהבה הטבעית אצל כל יהודי זה שהוא רוצה להיות דבוק באלוקות. זה אהבה טבעית. יש אצל כל יהודי אהבה טבעית שהוא רוצה להיות קרוב לקדוש ברוך הוא. הוא רוצה להיות ליד הקדוש ברוך הוא, רוצה להתקרב אליו. הוא רוצה לקבל ממנו, רוצה להתחבר איתו. זה אהבה טבעית שיש לכל יהודי. צריכים לעורר את זה, אבל יש את זה. כאן הרבי אומר דבר חדש.

16:53 מה זה אהבה טבעית שיש אצל כל יהודי? יהודי רוצה לעשות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. זה אהבה טבעית. סוג אחר של אהבה טבעית, זה לא מה שאני רוצה להתקרב לאלוקות. לא. אני רוצה לעשות מה שהשם רוצה. מה שהשם רוצה זה מה שאני רוצה. זה הכוונה אהבה טבעית. בעצם זה יותר קרוב למה שהרמב"ם אומר. הרבי תמיד מביא את הרמב"ם הידוע: כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. כן, למה כופין אותו? כי הוא לא רוצה. הרמב"ם שואל, כן, איך אתה יכול להגיד לבן אדם שהוא לא רוצה לתת גט, ובית דין אומרים שהוא כן צריך לתת גט, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. הרי הוא לא רוצה, הוא רק נותן בגלל שנתנו לו מכות. אז מה הרמב"ם כותב? שרצונו האמיתי של כל יהודי זה לעשות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. מה שכתוב בשולחן ערוך זה מה שיהודי רוצה לעשות. זה בטבע כך. הרמב"ם אומר, זה היה מניין? לא צריכים לבוא לזה תניא, זה כתוב בגמרא. גם הסתם לומד את זה. כן, אז הרמב"ם אומר שיהודי בטבע רוצה לעשות מה שהשם רוצה. אז ממילא אם על פי שולחן ערוך, על פי בית דין, יצא שכאן צריך להיות גט, ובאמת הוא רוצה לעשות את זה. אה, הוא צועק ״אני לא רוצה״? יצרו אנסו. על ידי שנותנים לו כמה מכות או מה זה, לא יודע, אז על ידי זה תשש יצרו ואז מתגלה מה שהוא באמת רוצה גם. אז מגיע מישהו, בן אדם במבצעים, וצועק ״אני לא רוצה להניח תפילין, אני לא רוצה״. מה אתה עונה לו? מה חסיד חב"ד עונה לו? אפילו לא חסיד חב"ד. יהודי שלומד רמב"ם. מה הוא עונה לו? שקר.

18:33 אתה משקר. שקר, אתה רוצה. פעם היה רבי אלעזר בארץ לפני כמה שנים. אולי סיפרתי לכם את זה כבר. אני לא יודע. כן, לפני כמה שנים רבי אלעזר היה בארץ, והיה לו איזה עיתון מאוד חשוב בארץ, מהעיתונים המפורסמים בארץ. איזה בן אדם רחוק מדרכי המצווה לגמרי. שמאלני, כן, עשה איתו interview. איך אומרים? ראיון. שאל אותו על עניינים, כל זה. אז רבי אלעזר עשה איתו תנאי שהוא יענה על כל השאלות בתנאי שהוא יניח תפילין. בסוף זה היה פעם ראשונה שזה קרה לו. בפועל, אז בין הדברים, אז הבן אדם הזה אמר לו שהוא לא מאמין. שאל אותו רבי אלעזר: אני לא מאמין באלוקים, לא מאמין במשיח. אז רבי אלעזר אומר לו: אתה שקרן, אתה שקרן. הבן אדם ככה התרגז. מה זאת אומרת שקרן? איפה אתה? איפה דרך ארץ, אנושיות? מה זה? אני אומר לך באמת שאני לא מאמין. אתה אומר לי שאני שקרן כזה? פשוט התרגז עליו. אז רבי אלעזר אומר: אתה רוצה באמת? אתה רוצה? אתה רוצה שמישהו יגיד... אתה יודע מי יאמין לך כשאתה אומר שאתה לא מאמין? תלך למאה שערים, לליטוואק אחד, תגיד להם שאתה לא מאמין. הם יאמינו לך. הם יאמינו לך. אבל אני אגיד לך את האמת, שאתה שקרן. הבן אדם שאומר את זה, הוא באמת חושב שבן אדם שלא מקיים תורה ומצוות זה אדם חילוני. איך קוראים לזה? הוא לא מאמין. אבל אתה אומר, זאת אומרת, יהודי הוא מאמין בעצם! לא רק מאמין, יש לו אמונה, יש לו הכול. אה, הוא אומר שהוא לא? זה שקר. חיצוניות זה, דברים פשוטים. האלטער רבי אומר כאן, האלטער רבי בתניא, זה האלטער רבי עכשיו מחדש. מה שאנחנו

20:29 אומרים שיש אצל כל יהודי אהבה טבעית, האהבה הטבעית אצל יהודי זה לא רק שהוא רוצה להיות דבוק באלוקות. האהבה הטבעית אצל יהודי זה גם כן לעשות מה שהשם רוצה. והרי השם רוצה שיהיה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. השם רוצה שיהיה דירה בתחתונים, כביכול כל יהודי רוצה. אז זה באמת, זה לא דרגה של צדיק. כמובן שההבדל הוא שאצל צדיק הרצון הזה, זה הרצון שלו לגמרי. זה מאיר אצלו בגילוי, באמת לאמיתו. אצל איש פשוט זה בעצם הנפש נמצא אצלו, לא כל כך בגילוי, אבל זה לא סותר. הרי בפנימיות לבבו כל יהודי באמת חפץ. החפץ, חפץ זה פנימיות הרצון. בפנימיות הרצון נמצא אצל כל יהודי האהבה הטבעית לרצות מה שהשם רוצה. לעשות כל מה שרוצה הקדוש ברוך הוא. ויחוד זה רוצה לאמיתו. היחוד הזה, שזה היחוד של קודשא בריך הוא ושכינתיה, זה מה שהשם באמת רוצה. דהיינו יחוד אור אין סוף באצילות, הנעשה מזה על ידי יחוד נפש האלוקית והכללותה באור ה' המלובש בתורה ומצוות שעוסק בהן, והיו לאחדים ממש, כמו שכתוב לעיל. כן, אז היחוד הזה של י"ה עם ו"ה, היחוד בין י"ה ו־ו"ה, נעשה כשאדם מקיים תורה ומצוות. כי זה מייחד גם כן מקור תורה ומצוות של הקדוש ברוך הוא עם מקור נפש האלוקית, של הקדוש ברוך הוא ושכינתיה. השם יתברך בממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כמו שכתוב בכמה מקומות. העניין של יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, יחוד זה למעלה. זה מה שהשם רוצה שיהיה על ידי התורה ומצוות שלנו. ובכן, מה שהשם רוצה, את זה כל יהודי רוצה. זה הנקודה שהרב מסביר. מה אנחנו רואים פה? רואים פה דבר נפלא. רואים פה דבר נפלא. זה אחד מהדברים

22:24 הנפלאים שרואים בתורת חסידות. אחד מהדברים שרואים בחסידות, זה חב"ד בפרט. כן, לא תמיד מדגישים את זה כל כך, אבל רואים את זה בכמה וכמה מקומות. שיש עניינים בעבודת השם שהם שייכים רק לאנשים בדרגה גבוהה ביותר. יש עניינים ששייכים לצדיקים, עניינים ששייכים לרבים. אבל בכל, חסידות גילתה איך שכל יהודי יש לו את העניין, יש לו שייכות לעניין הזה. אז מצד אחד זה דבר, דבר והיפוכו, דבר נפלא. רואים את זה בתניא. מצד אחד האלטער רבי בתניא מנסה להסביר סדר של בן אדם. סדר הדרגות, מה שייך לך, מה לא שייך לך. תראה בצורה מאוד ברורה מה שייך לכל אחד. יש דברים שלא שייכים אליך. תראה, כל העניין של התניא זה הרי להסביר לכל אחד ואחד איך שהוא לא צריך לנסות להיות צדיק, הוא צריך לנסות להיות בינוני. ואיך מגיעים לזה? מה צריכים לעשות? וכולי וכולי. אל תהיה, אל תרמה את עצמך. אל תגזים. אל תחפש דברים שלא שייכים אליך. תראה, איך כתוב שמה? אל יהי שוטה. אל יעשה... כל מיני מקומות בתניא שהרב שם את הבן אדם במקום. אומר לו: אל תבלבל בראש, אל תחפש. תראה, עצמו מכעס ורוח. הנה מה כירס וכו'. כל מיני מקומות בתניא שהרב שם את הבן אדם, אל תרוץ איפה שלא שייך אליך. ויחד עם זה, אז הרב לוקח עניינים שלו, עניינים ששייכים אליו, דרגות, עניינים בעבודה, דרגות גבוהות ששייכות לצדיקים. והרב מקשר. הוא מסביר עם זהירות. כן, זה לא שהרב אומר הכול שייך לכולם. לא, הוא מסביר באמת זה לא שייך, אז אל תיגע, אבל אף על פי כן בגלל שאתה יהודי אז יש לך

24:19 שייכות לכל העניין ולכל העניינים, וזה אחד הדברים שחסידות מדבר. העניין שנפל על העניין של נשמה שצריכה לרדת. למה? למה חסידות בכלל, חסידות חב"ד בפרט, כל כך עושים כוח מהעניין של נשמה שצריכה לרדת? חוץ מלהתקשר לרבי, אז הרבי פועל אצלו עניינים כאלה שמצד עצמו לא שייך לו, ורואים את זה במוחש, וכל מיני עניינים. כן, יש דברים היום שאנשים בעולם לא מבינים איך, איך, איך זה קורה. אנשים בעולם לא יכולים להבין כל מיני דברים. אצל חסידי חב"ד לא יכולים להגיד איך הם עושים את זה, איך אתה בן אדם, איך אתה עושה כל מיני דברים של מבצעים ושליחות. אתה יוצא למסור נפש בשביל יהודי אחר. אתה טס לאיזשהו חור בעולם רק בשביל לעשות טוב ליהודי, אתה מוותר על הגשמיות שלך בשביל הרוחניות של השני. לפעמים אתה מוותר על הרוחניות. כל מיני עניינים כאלה שאנשים בעולם מסתכלים עליו ואומרים שכל המשוגעים, לא מבינים מה, מה אתה הולך, אתה, אתה, אתה מוסר את עצמך ואת הילדים שלך. אתה גר באיזשהו חור בעולם שלא יהיה לך איפה לחנך את הילדים שלך, יהיה לך קשה לעשות את כל המצוות. למה? כדי להציל איזה יהודי שמה זרוק. הם לא מבינים את זה. והנה רבי, צדיק, אז הוא נשמה כללית, אז הוא דואג לכלל ישראל. אז אכפת לו. אבל אתה לא רבי ולא צדיק, אז אין לי מושג על מה הוא מדבר. מה פתאום שיהיה לו מסירות נפש לכלל ישראל? משה רבנו היה לו מסירות נפש לכלל ישראל. משה רבנו בכה פעמיים, ״מחני נא מספרך״. הוא דאג לכלל ישראל. אבל בן אדם רגיל, ישיבה בחור שגדל אצל אבא ואמא, בחור ש-ש-שישיבה אחרי

26:08 זה היה לו מריבות עם המשגיח, עם הסדר, עם הנוהל. אבל תלמיד חכם, מה עם חסידות? וקושי היה על העניין שלו. מאיפה מגיע העניין הזה? וזה העניין שרואים את זה פה בעניין הנקודה הזו שהחסידות גילה שכל יהודי שייך. יש לו בעצם, יש לו שייכות לכל הדורות. ולכן האדמו"ר אומר כאן מה שהאדמו"ר אומר, שאדם ישים את עצמו בצד, שלא יהיה אכפת לו מעצמו, יהיה אכפת לו ממה שיהיה הקדוש ברוך הוא. לא אכפת לו מזה שהוא יקבל. מה אכפת לו? שיהיה דירה בתחתונים. פשט זה מה שכל חסידות חב"ד עושה היום בפשטות. הוא הולך לאחד, תשאל אותו. כן, תשאל אותו למה אתה נוסע לשליחות? למה אתה עושה את זה? למה אתה הולך למבצעים? מה המטרה שלך בכל העניין הזה? מה אתה מרוויח מזה? זה הכבוד? זה העניין, דירה בתחתונים. דירה בתחתונים זה עניין של צדיקים, בני עלייה. הם לא חושבים על עצמם, חושבים רק על דירה בתחתונים. אצל חסידים זה בפשטות. מאיפה קיבלנו את זה? מעצמנו? אנחנו שייכים לכל. פשוט שזה הכוח שרבי נותן, וזה מה שהרבי החדיר פה. לכן יש הפנינג לרבי. יש שיחה של הרבי כאן על החלק הזה בתניא, שכאן בפרק בתניא רואים את הנקודה שהרבי החדיר אצל החסידים, אפילו פשוטים שבפשוטים. את המדרגה של... לא נשאר איש פשוט ונשאר עדיין בן אדם עם יצר הרע. אבל הכניס לך נקודה של ביטול, של שמה שהקדוש ברוך הוא רוצה זה מה שהוא רוצה, ויהיה אכפת לו רק לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, על זה לעשות נחת רוח לרבי, וזה יהיה הדבר שיהיה נוגע לו. חוץ מזה לא אכפת לו שום דבר אחר. לכן

27:56 חסידים תמיד היו כותבים בפ"ן בכל מיני מקומות. תמיד כשהיו כותבים לרבי מבקשים ברכה. אז מה מבקשים? הלשון תמיד, וזה היה הגדרה בחיים, שמה שנזכה לעשות נחת רוח, שנזכה לעשות נחת רוח לרבי, זה היה מחיה ומרוויח. זה אני אגיע למדרגה שנזכה לעשות נחת רוח לרבי. וזה הנקודה שהרב אומר כאן, בעל התניא.