לקוטי אמרים תניא - פרק מ"א - חלק ב

00:01 עדיין. האדמו"ר הזקן אומר פה שההתחלה של כל עבודת השם והיסוד-- היסוד של העבודה זה שהבן אדם צריך לעורר את העניין של היראה הטבעית. "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה שאדם צריך לעורר בעצמו יראת שמיים". ואיזה יראת שמיים? יראת שמיים טבעית. מה זה יראת שמיים טבעית? שהבן אדם צריך לפעול על עצמו שהוא לא רוצה להיות מורד במלכות. בטבע היהודי לא רוצה להיות מורד במלכות. יש לו את זה בטבע הנשמה. "אַ איד וויל ניט און קען ניט זיין אָפּגעריסן פון גאָט". יהודי לא רוצה ולא יכול להיות נפרד או נגד. וזה מתבטא שהיהודי יש לו בטבע את התשוקה, את העניין הזה שהוא לא יכול למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. על זה כמו שכתב הרמב"ם הידוע בהלכות גיטין, שבן אדם רוצה לעשות רצון השם והוא לא רוצה לעשות נגד רצון השם. לכן הרמב"ם פוסק שמותר לתת לו מכות כדי שהוא יגיד רוצה אני, כי באמת הוא רוצה. זה כל העניין שאומר אדמו"ר הזקן בעבודתו, שיש אצל כל יהודי בטבע יראה פנימית, יראה טבעית, שהוא מפחד להיות מורד במלכות. אז צריכים לעורר את היראה הזאת, לעורר את העניין הזה. איך מעוררים את העניין הזה? אז אומר אדמו"ר הזקן שזה צריך לבוא בהתגלות ליבו, שהלב ירגיש את היראה הזו. בטבע יש את זה, אבל זה יכול להיות בהעלם. צריך לעורר את זה, שזה יהיה בהתגלות ליבו, או אדמו"ר הזקן אומר אפילו שזה יהיה במוח. לפעמים בן אדם לא יכול לפעול שהלב שלו ירגיש את העניין, אבל לפחות במוח הוא צריך להבין את זה. את העניין הזה שבמוח שלו יהיה בגילוי במוח העניין שהוא לא רוצה להיות מורד במלכות. איך באים לזה? בזה אדמו"ר הזקן מסביר

02:15 עכשיו דהיינו. איך מגיעים לעורר את היראה? "שיתבונן במחשבתו על כל פנים". צריך לעשות התבוננות. אדמו"ר הזקן מסביר איזו התבוננות, התבוננות "במחשבתו על כל פנים". מה זאת אומרת? שההתבוננות כאן זה לא מה שמדברים תמיד התבוננות. אדמו"ר הזקן דיבר על לפני זה בפרקים הקודמים עניין של התבוננות, וגם אחר כך בפרקים הבאים שיש התבוננות עמוקה, התבוננות פנימית, ברחבות, בעמקות, בעבודה. כאן אדמו"ר הזקן מדגיש שבשביל לעורר את היראת שמיים לא צריכים התבוננות עמוקה. מספיק התבוננות במחשבה. זאת אומרת מספיק רק לחשוב על העניינים שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו. צריך רק לחשוב על זה. לא להגיע לעמקות של העניין, לעבודה ולעומק העניין. מספיק רק לחשוב על העניינים, לקחת את זה, פיי אטנשן, מה שנקרא, לשים לב. פיי אטנשן. ומה אומר? גדולת אין סוף ברוך הוא. תתבונן בגדולתו של הקדוש ברוך הוא, מלכותו אשר היא מלכות כל עולמים עליונים ותחתונים. המלוכה של הקדוש ברוך הוא שמתפשטת בכל העולמות, גם העולמות העליונים וגם העולמות התחתונים. "איהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". כאן אדמו"ר הזקן מוסיף עוד נקודה. לא רק שהקדוש ברוך הוא מלך, שהמלוכה שלו מתפשטת על כל העולמות העליונים ותחתונים, הוא גם כן ממלא את העולמות. יכול להיות מציאות של מלך. אז כמו בגשמיות יש מציאות של מלך שהוא המנהיג של כל המדינה, אבל המדינה והמלך הם שני דברים. המלך מנהיג את המדינה והוא אומר איך להנהיג את זה בפועל ואיך לחשוב ומה לעשות. אבל סוף כל סוף המלך והמדינה הם שתי מציאויות. אז זה אדמו"ר הזקן מוסיף: לא רק שהקדוש ברוך הוא מלך, שהמלוכה שלו מתפשטת בעליונים ותחתונים, אלא יותר מזה, המלכות של הקדוש ברוך הוא זה מה שממלא כל עלמין. זה נמצא בפנימיות, זה מחיה, זה

04:21 נותן את החיות לכל מציאות, לכל פרט ופרט של העולם. אז זה גם מוסבר בכל המאמרים. ההבדל בין מלכות שלמעלה למלכות שלמטה, שהמלכות שלמטה, מלך בשר ודם, הוא רק מנהיג את המדינה. אבל, אבל לא יותר מזה. מה שאין כן המלכות של הקדוש ברוך הוא, זה מה שמחיה ונותן את החיות והקיום והמציאות. עצם המציאות של המדינה, של כל עולם, מגיע מזה. אז איהו ממלא כל עלמין. אחרי זה מוסיף וסובב כל עלמין, שזה שני עניינים. יש את מה שמחיה באופן פרטי כל פרט ופרט של נברא, שזה בזה יש מעלה אחת, מעלה מיוחדת, שזה מדגיש את הקשר הפרטי, החיות הפרטית של הקדוש ברוך הוא מתלבשת בכל פרט בבריאה. לאידך גיסא, אבל זה מראה על אור מצומצם או מוגבל לפי ערך הנברא. אז הרבי מוסיף גם סובב כל עלמין, שהחיות של הקדוש ברוך הוא נמצאת בשני אופנים: הן באופן מצומצם פרטי ששייך לכל נברא נברא בפרט, והן באופן כללי ובלי גבול שמקיף את כל העולמות בשווה. אז כל זה, זה הגילוי של הקדוש ברוך הוא ביחס לעולמות, שהוא זה שהוא המלך, והוא לא רק מלך אלא גם כן מחיה, וגם כן באופן של ממלא וגם באופן של סובב. "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", שגם השמיים וגם הארץ הקדוש ברוך הוא מלך, אני מלא. בדיוק אני מלא בעיקר זה על הסובב. כן, אומר הלשון אני, אני הולך על הסובב, וגם על הסובב אומרים שמיים וארץ בשווה. כן, בנוגע לממלא אז יש חילוק בין שמיים לארץ. שמיים יש גילוי כזה, בארץ יש גילוי כזה. אבל שמיים יש גילוי יותר גבוה, בארץ פחות. ולהגיע אבל לסובב אומרים את השמיים ואת הארץ. אני, האני שזה העצם הסובב.

06:09 אז הוא ממעל גם וגם וגם שמיים וגם ארץ. אבל אף על פי שאומר את הלשון "מולך", אבל הוא לא מתכוון אלא למעלה, מתכוון לסובב בדרך כלל. לפעמים מוסבר שגם הוא מתכוון לשני הדברים ביחד. הרבי דווקא מביא את הפסוק הזה, כי הפסוק הזה כולל ממלא וסובב ביחד. כן, גם במילה "מולך" הוא מתכוון לכלול גם את שני המעלות ביחד, אבל בדרך כלל ברוב המאמרים משמע שהפסוק הזה הולך דווקא על סובב. אז עד כאן הרבי מסביר עוד נקודה אחת בהתבוננות. בן אדם צריך להתבונן בגדולה של הקדוש ברוך הוא. איך שהמלכות של הקדוש ברוך הוא היא באופן הכי גדול והכי רחב, שמתפשט בכל העולמות עם כל הפרטים שאמרנו עכשיו. זה נקודה א'. עכשיו הרבי מביא עוד נקודה, נקודה ב', שלב ב' בהתבוננות כדי להגיע לעניין של יראת שמיים. ממשיך הרבי ואומר: "ומניח העליונים ותחתונים". אף על פי שהקדוש ברוך הוא המלך של כל העולמות עם כל הפרטים, אף על פי כן הוא שם בצד, מניח בצד את כל העולמות. לא מעניין אותו כל העולמות של עליונים ותחתונים, כמו שכתוב בספר, זה רק אתנו סרבוס. שם הוא לא מעוניין. החפץ של הקדוש ברוך הוא זה לא בכל העולמות, לא בעליונים ולא בתחתונים. אז הוא מניח עליונים ותחתונים ומייחד מלכותו. את איפה הוא? איפה הוא מרכז, קונצנטררר? כן, קונצנטרה, איך אומרים? הוא באופן פנימי. איפה הוא משקיע? והוא מעוניין באמת להיות מלך ומייחד מלכותו על עם ישראל בכלל, על עם ישראל, על עם ישראל ועם ישראל באופן כללי ועליו בפרט. לא סתם, לא מצד אחד יש את העניין של עם ישראל. הקדוש ברוך הוא מניח עליונים

08:04 ותחתונים ומייחד על עם ישראל. עם ישראל בתור כלל, בתור גוף, קומה שלמה, כל עם ישראל. אבל זה לא מספיק. בהתבוננות צריכים להדגיש גם כן "ועליו בפרט". הקדוש ברוך הוא מעוניין שיהיה מלך גם כן על האיש הפרטי, עליי בפרט, להגיע לקדוש ברוך הוא. כן, על זה הסברנו גם שיחה של הרבי. יש את השיחה של הרבי המפורסמת שנמצאת בשיעור בספר התניא כאן בפרק מ"א, וזה נמצא בליקוטי שיחות חלק ה' פרשת נח, שהרבי מביא שמה את כל הרקע של הביאור, שהרבי מדגיש כאן את "ועליו בפרט", כי בן אדם יכול לחשוב שאם הוא יתבונן רק בכללות העניין, שהקדוש ברוך הוא מלך ישראל, לא רק מלך על כל העולם, אלא להיפך, הוא מניח עליונים, על עם ישראל בכלל. אדם עדיין יכול לחשוב: מה נוגע שאני אקבל עול מלכות שמיים? יש כלל ישראל, כלל ישראל זה כלל על הכלל. הרי בסדר, אפילו כלל ישראל מקבל עליו עול מלכות שמיים. כולם אומרים "עלינו מלך העולם". אז מה יהיה אם בפרט אחד לא יהיה כדאי? אז זה לא זה. זה אני. זה הרוב. מה זה משנה הפרט שלי? אז לכן מגיע, והסברנו שזה לא רק בכלל, אלא "ועליו בפרט", שהמלכות של הקדוש ברוך הוא, מה שהקדוש ברוך הוא בעצם מעוניין, זה לא רק על עם ישראל בתור כלל, אלא הקדוש ברוך הוא מעוניין גם כן בכל אחד ואחד בפרט להגיע לקדוש ברוך הוא. וזה הכל חלק מההתבוננות כדי לעורר בעצמי את יראת שמיים, לא להיות מורד במלכות, כי הקדוש ברוך הוא מעוניין בפרט שלי, נוגע לי בפרטי. הרבי ברשימות, מה שנדפס בשנים האחרונות, הרשימה של הרבי על תניא, אז הרבי מציין כאן

09:47 גם כן שהצמח צדק מפנה פה, שלומדים את זה מפסוק. מאיפה הרבי לקח את העניין הזה שהקדוש ברוך הוא מניח עליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עם ישראל בכלל? אז הרבי מביא שזה לקוח מפסוק. הפסוק אומר: "כה אמר ה' מלך ישראל". אומרים את זה בנוסח התפילה של ראש השנה. "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים". מה הפירוש של הפסוק? הפירוש של הפסוק זה "כה אמר ה' מלך ישראל". כן, אף על פי שאני ראשון ואני אחרון, מלך ישראל, ומבלעדי אין אלוקים. זאת אומרת, למרות, אף על פי שאני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים, הוא ממלא כל, כל העם וכל העניינים, שהוא מתפשט בכל עולמות, אף על פי כן איך אני נקרא? מלך ישראל. כן, אני לא אומר "כה אמר ה' מלך על כל העולם", אלא "כה אמר ה' מלך ישראל". למרות שאחר כך אומר "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים". אז מזה, מזה לוקחים את זה. המקור של הרבי, הפסוק הזה, על העניין הזה שלמרות שהקדוש ברוך הוא אני ראשון ואני אחרון, ממלא וסובב, אף על פי כן מניח עליונים ותחתונים, ואיך הוא נקרא? מלך ישראל דווקא. אלוקינו ואחר כך מלך העולם. אבל דבר ראשון אלוקינו, הוא המלך שלנו. נוגע למציאות של עם ישראל דווקא, וזה גופא "ועליו בפרט". מאיפה הרבי לקח את "ועליו בפרט"? אז זה אנחנו לומדים בכלל שהוא מלך ישראל. מאיפה לקחת? הרבי לקח. הקדוש ברוך הוא בעם ישראל גופא. אז אומר לו דווקא על כל אחד בפרטי. אז הרבי מביא בעצמו את הראיה: "כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". אז הרבי מביא הראיה, משנה.

11:31 בסנהדרין שבן אדם צריך לחשוב: בשבילי נברא העולם. שזה העניין של עליו בפרט, שאדם צריך להרגיש ולחשוב כל הזמן שכל המציאות של העולם נבראה בשבילי. זאת אומרת שזה שבו, בנוגע שלי תלוי כל העניין של העולם, כל עם ישראל, לא סתם לי, בהרגשה שלי תלוי כל העולם. אם אני עושה מצוות אני פועל עלייה בעולמות, אם לא אני פועל ירידה. וכאן הרבי מוסיף גם כן את הביאור שלו. באותה שיחה, כמו שדיברנו, באותה שיחה שהוא מציג את התניא. הרבי מוסיף כאן את הביאור שלמה הרבי מביא מהמשנה. למה הרבי כאן דייק להביא את הראיה מהמשנה? כי חייב אדם לומר. כי זה מדגיש לנו את גודל העניין של עליו בפרט. כי כשאתה אומר עליו בפרט, עדיין בן אדם יכול לחשוב שמה הפשט עליו בפרט? שיש כלל ויש פרט. אז הפרט, הרבה פרטים עושים את הכלל. אז אני פרט מכל הכלל. אלא אינו כן, הקדוש ברוך הוא מלך לא רק על הכלל אלא גם על הפרט. אבל אני פרט מכלל שלם. אז אם חסר פרט אחד אז מה? לא בסדר. נכון שזה חשוב, הפרט, אבל סוף כל סוף מה אני חשוב? אני חשוב בתור פרט. אני חשוב בתור פרט, אבל אני בפרטי לא חשוב בשביל כל העולם. אז זה שהרבי מוסיף פה: לא רק שהנוגע שלך, יראת שמיים שלך, מחשבה ודיבור, מה שאתה נוגע בתור פרט של כלל, אלא נוגע לכל העולם. בשבילי נברא העולם. כל מציאות העולמות תלויה בפרט הזה, בנקודה הזאת, בהנהגה של הבן אדם הזה, הפרטי. ומהי הראיה שזה ככה? ואיפה אתה כסברה בזה? להגיד מה הראיה בזה שבן אדם אחד פרטי? מאיפה הראיה מהמשנה שהבן אדם פרטי נוגע?

13:21 לא רק נוגע הפרט שלו, אלא הוא נוגע לכללות העולם, של כל הבריאה. אז הראיה היא, המשנה שם אומרת בסנהדרין, מה אומרת המשנה בסנהדרין? המשנה אומרת: לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. וכן, לא זוכר, כי ידעו שמשורותיהם כאלו כאלו. שלכן חייב העולם בשביל לברוא את. המשנה אומרת, מה המשנה מספרת לנו? שלפיכך נברא אדם יחידי. למה הקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון באופן יחידי? אדם הראשון נברא בעולם. הוא היה יחידי באמת. הוא לא רק היה פרט. אדם הראשון היה יחידי כי פשוט הוא נברא בלי שום קומפניה, בלי שום קבוצה, בלי שום כלל. אבל הוא נברא בחבורות. אדם הראשון נברא רק אחד, גם בלי אישה וכלום, לבד. אחר כך הקדוש ברוך הוא עשה ממנו חוה. זה כל העניין שהיה בהמשך. אבל בהתחלה נברא רק אדם לבד, בלי שום דבר אחר. ואדם הראשון היה הבן אדם היחיד שבו היה תלוי כל העולם. כי פשוט, שאם אדם הראשון היה עושה טוב אז הוא פעל עלייה בכל העולמות. כשאדם הראשון אמר ״בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה׳ עושנו״, אז הוא פעל עכשיו מרחוק והוא פעל עלייה בכל סביב שלו. ולהיפך, כשאדם חטא עם עץ הדעת אז הוא פעל ירידה ושפלות בכל סביב שלו. הוא פעל ירידה בכל, בכל העניינים. אז זה העניין שאומר לנו הפסוק: בשבילי נברא העולם. שהבן אדם צריך לחשוב גם כאדם הראשון, שלא רק שהוא פרט מכלל, הוא פרט ופרט, פרט חשוב, נוגע הפרט שלו. לא. הוא נוגע לכל העולם, שהנוגע שלו כדי לבוא אל המעבר. כשאני מתנהג כמו שצריך אז אני פועל עלייה בכל העולמות.

15:16 וחס ושלום להיפך, כשמתנהג שלא כדבעי הוא פועל ירידה בכל העולם. זה העיקר שהתורה מוסיפה לנו מילים: בשבילי נברא העולם. אחרי זה, הרבי דיבר על זה פעם, היה כינוס של שלוחים. היה באחד מהמ״מים של ד או מ״ה, באזור ההוא, לא זוכר בדיוק. היה אחד מהם. אז הרבי דיבר אז על הסיפור של יונה. מה שכתוב ביונה. כשיונה היה באונייה, יונה הנביא אז, אז הוא נרדם. ואז הייתה רוח סערה בים וכל הדבר. וכשבאו להעיר את יונה ואמרו לו מי אתה? אמר כל הסיפור. אז יונה הנביא אמר להם: ״בשלי הסער הגדול הזה״. כן, יונה הנביא אמר להם שהוא יודע שכל הסערה שבאה היא בשבילי. זאת אומרת, הרבי אומר, הרבי הסביר מה קורה פה. יש כאן ים גדול וים גדול. יש מיליונים של אנשים, מיליונים של דברים, כל הים, כל הים הגדול, הים סוף, לא רק בן אדם בישראל. ויש שמה כל מיני מיליונים ואלפים ורבבות של אנשים. יש, יש רוח סערה בעולם. כן, יש עוד אנשים שחטאו. רק יונה הנביא חטא? יש עוד אנשים שלא התנהגו טוב, אבל יונה הנביא יצא לו בפשיטות: עכשיו, ״בשלי הסער הגדול הזה״. ברגע שהוא ראה שיש בעולם מציאות של רוח סערה, יש בלגן בעולם, אז אני יודע שהרוח סערה זה אני, בגלל שאני לא הלכתי כמו שאמרתי, מהקדוש ברוך הוא שלח אותי לעשות שליחות. לא קיימתי את השליחות, וממילא זה שכאן הרבי אז אמר שרואים בצד השני של העולם מה יש בסגור זו בזו. הרבי דיבר על זה באריכות בתוך הדברים, שרואים שיש בעולם חמאס, בעיות או זה פוליטיקה, טרור,

17:12 דברים. מי אומר, מה אכפת לי מה קורה בכלל באפגניסטן ובעיראק ובקהילות שאין לזה שייכות אליי? אז על זה אומר לנו הסיפור, בשבילי נברא העולם, שהיהודי צריך להסתכל שהוא, בשבילי נברא העולם, שההנהגה שלו באיזשהו מקום בעולם שהוא נמצא, וזה יכול לגרום עלייה לכל הסביבה שלו. חד משמעית גם כן. היה גם כן בתקופה של המשפט. אני זוכר, היה לפני ג' תמוז, במשפט, בזמן ההוא, שהיה התחלה, במבוא חנוכה, במבוא זה התחלת המשפט. כמובן. אז הרבי דיבר גם כן, הייתה שיחה על פרשת מקץ. הרבי דיבר על העניין של ״אבל אשמים אנחנו״. כתוב שהשבטים, כשהיו להם שם בעיות עם יוסף, הרי לא ידעו שיוסף הוא השליט. הוא אמר להם: ״מרגלים אתם״. אז כתוב שהשבטים אמרו אחד לשני: ״אבל אשמים אנחנו״, שאנחנו לא ריחמנו על אח שלנו. אז הרבי אמר: מה קורה כאן? אם חושבים קצת על הסיפור, המכירה של יוסף הייתה עשרים שנה קודם. עברו עשרים שנה מיד. והם הרי לא ידעו שזה יוסף, שום דבר. אבל ברגע שקרה להם איזושהי בעיה, אז מיד הם אמרו ״אבל אשמים אנחנו״, מיד תפסו שזה בגלל החטא שהם עשו, אז זה גרם את העניין. כן. מצד אחד הרבי אמר, תראו, רואים שעשרים שנה לא היה להם שום חטא. החטא היחיד היה החטא שעשו לפני עשרים שנה. אבל מצד שני הרבי אמר שיהודי יש לו את הדבר הזה, שהוא יודע שאם יש איזה דבר לא טוב שקורה בעולם, הוא מיד לא מחפש מי אשם. לא אני, לא אני השלישי.

19:05 הוא מיד מצביע על עצמו. מה אני יכול לעשות כדי לתקן את העניין? אז הרבי דיבר על העניין הזה גם כן. זו הייתה שיחה לילדים. דווקא הייתה שיחה, הרבי דיבר על זה. ילדי ישראל צריכים שם. הרבי דיבר את השיחה הזו, שכל ילד צריך לחשוב: מה אני יכול לעשות כדי לתקן את המצב? איי, זה מצב של חרש ועיוור. זה לא היה שום קשר. עברו עשרים שנה, אבל זה כל העניין של ״בשבילי נברא העולם״. שאם הגיעה לידי איזו שמועה, משהו, אז זה תלוי בי. אני צריך לתקן את זה. אז כל זה, זה הכול בהתבוננות שהרבי מדגיש כאן את העניין, עד כמה נוגעת המציאות הנכונה של הבן אדם ביחס להקדוש ברוך הוא. וממילא זה ההתבוננות בקשר כדי לעורר את העניין של יראת שמיים. אז ממילא עד כאן היו שתי נקודות. נקודה ראשונה, להתבונן בגדלות אין סוף ברוך הוא, במלכותו יתברך, בכל העולמות וכו'. ואחרי זה הנקודה השנייה, שאף על פי כן הוא מניח את העליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עמו, על עם ישראל בכלל. אחר כך הרבי מסביר נקודה שלישית. הנקודה השלישית זה עוד חלק מההתבוננות גם כן, אבל זה התוצאה. לפי מה התוצאה? ״והוא גם הוא״, זה כל זה. אדם צריך להתבונן, שעל פי כל זה אז גם אני מקבל עול מלכותו ולהישמע לחוקיו. אדם צריך לקבל על עצמו את העול. זאת אומרת, עד כאן דיברנו מה הקדוש ברוך הוא עושה, שהקדוש ברוך הוא מניח ומייחד מלכותו. וממילא מה אני צריך לעשות? אני גם מצדי צריך לקבל עליי את המלוכה שלו, להישמע לחוקיו ולעובדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. לקבל את מלכות שמיים. הקדוש ברוך

20:47 הוא המלך שלי, וגם כן לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולעשות כל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה וכל הפרטים של הוינצל. כן, שזה שזה הקבלה. מצד אחד יש כאן את ה..., את המלמיילו מה שהקדוש ברוך הוא מניח מיחד מלמעלה למטה. הקדוש ברוך הוא מייחד מלכותי עלינו, אבל אחר כך צריך להיות בהסבר של אדם גם כן הקבלה. כי זה המצווה ששמים תפילין. הלוח אומר לך שאדם צריך לקבל את מלכות השמיים. זה מה שהרב אומר לך שהוא גם הוא צריך גם לקבל עליו את העניין הזה שהוא מקבל על עצמו. הוא מסכים לקבל את המלוכה של הקדוש ברוך הוא, מסר את עצמו לקדוש ברוך הוא ולעשות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנו. ממשיך האדמו"ר בעל הבית אומר והנה הויה ניצן ואלו. כאן יש נקודה, משמע שכאן מתחיל נקודה אחרת. בפשטות, על פשט. כאן אתה רואה ומוסיף עוד נקודה. עד כאן היה קבלת עול. כל מה שהרב דיבר עד עכשיו שלוש נקודות שדיברנו זה הכל עניין של קבלת עול. כן, כאן אתה רואה ומוסיף עוד נקודה שזה כדי לעורר גם יראה. יכול להיות קבלת עול ויראה זה שני דברים. יכול להיות לפעמים אני מקבל עול מלכות שמיים. כן, אני בונה שהקדוש ברוך הוא המלך של כל המלכות ומייחד מלכותי עליו מופרד. ומילא אני מקבל עליו מלכותי הכל טוב ויפה. זה עניין של קבלת עול מלכות שמיים. אבל לאו דוקא שיש לזה איזה רגל גם של יראה. כאן אתה רואה ומוסיף עוד הסבר שזה כדי לעורר גם את היראה. כלומר, זאת אומרת שהקבלת עול יהיה בשלמות. צריך שיהיה בזה גם כן רגל של יראה מסוימת, כמו שאמרנו קודם מהירא טפח. אז

22:26 מה זה היראה? אז הוא מסביר: "והנה ה' נצב עליו". הקדוש ברוך הוא הרי נמצא עליו. הקדוש ברוך הוא נצב. תראה, זה הלשון של הפסוק שכתוב בנוגע ליעקב אבינו, אבל הרבי משתמש בזה גם כאן, אצל כל יהודי ויהודי, שהקדוש ברוך הוא כל רגע ורגע נצב, נמצא עליו, על כל אחד ואחד. "ומלא כל הארץ כבודו". מה פירוש מלא כל הארץ כבודו? אז הרבי מסביר שהפשט הוא, יש כמה פירושים, אבל הרבי מסביר בזה פירושו שאף על פי שכל העולם נמצא רק כבודו. תראה, "מלא כל הארץ כבודו", כבודו זה רק האור, זה רק כאילו כל העולם הרי נמצא רק מלא כבוד, רק כבודו של הקדוש ברוך הוא. כמו שאמרנו קודם, לכל העולם הקדוש ברוך הוא שם לא מעוניין, לא אכפת לו. אז זה רק כבודו, זה האור. אבל בנוגע לו אז נצב. זאת אומרת, בנוגע ליהודי, אז זה לא רק כבודו. וזה בנוגע ליהודי, אז הקדוש ברוך הוא נמצא באופן פנימי, מתייחס ואפילו מעניין אותו. הוא מסתכל מה בן אדם עושה. זה אחד מהפירושים שהרבי מסביר ב"ומביט עליו" של הקדוש ברוך הוא. מה הוא עושה שנמצא עליו, "ומביט עליו"? הוא מסתכל. כן. זאת אומרת, הוא מסתכל לראות איך ומה אנחנו עושים, האם אנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא. ולא רק שהוא מסתכל, אומר אדמו"ר הזקן עוד יותר: "ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". לא רק שהוא מסתכל, הוא גם כן בודק בפנים. הקדוש ברוך הוא לא רק מסתכל מה אנחנו עושים, אלא גם כן בודק איך אנחנו עושים. זה שני הדברים: "ומביט עליו", הקדוש ברוך הוא מביט לראות מה בן אדם עושה, עושה מצוות, עושה עבירות. זה מה הרבי מוסיף.

24:14 לא רק הקדוש ברוך הוא מסתכל בחיצוניות וממילא אני אעשה מצוות בחיצוניות, אבל בפנים אני, אני אחשוב מחשבות זרות. אלא יהיה באופן שהקדוש ברוך הוא לא רק "ומביט עליו", אלא גם כן "ובוחן". הקדוש ברוך הוא בודק בפנים אם בן אדם עושה את זה באמת, עם רגש, עם התלהבות, באיזה אופן עושה את זה. אז זה הקדוש ברוך הוא מסתכל ובודק, אכפת לו ומעניין אותו בכל רגע ורגע "אם עובדו כראוי", שאדם עובד את השם כפי שצריך לעבוד אותו. אז גם כאן הרבי מוסיף בשיחה, בהשגחה של השולחן ערוך תניא, נקודה מאוד מיוחדת בהבנה. ובהמשך למה שהרבי דיבר קודם, יש אצל הקדוש העניין של עולם בכלל ועולם בפרט של דבריו, שכל זה מדגיש שכל העולמות תלויים בבן אדם, שעד כמה נוגע הנהגה שלי, שכל הנהגה שלי זה מה שפועל עליי ועל כל סדר השתלשלות, כל העולמות. וחס ושלום שכשאני עושה עבירה אני פועל, יכול לפעול לחורבן, מה שנעשה בכל סדר ההשתלשלות. אז זה לא רק נוגע לעולמות, אלא זה גם נוגע לאלוקות. וזה, זה החידוש שהרבי מסביר, שזה ההוספה של אדמו"ר הזקן: "והנה ה' נצב עליו". למה אדמו"ר הזקן מביא את הפסוק "והנה ה' נצב עליו"? אדמו"ר הזקן לא מביא סתם פסוקים, ותניא זה לא ספר שהרבי מביא פסוקים יפים כדי להסביר, אלא כשהרבי מביא פסוק, בגלל שלפסוק יש שייכות לעניין. למה הרבי מביא דווקא את הלשון הזה של הפסוק? כי המדרש של הפסוק אומר שיש הבדל בין בני ישראל לאומות העולם. כך אומר שאצל הגויים הוא אומר, הגויים הם מתקיימים על אלוהיהם. הם מתקיימים, הם קיימים, הם מתקיימים על האלוהים שלהם. מה זאת אומרת? אז

26:02 הוא אומר פשט, כמו שכתוב בנוגע לפרעה: "והנה עומד על היאור". האליל של פרעה היה היאור. זה היה האליל שלו, "והנה עומד על היאור". מה היה קיום של פרעה? על היאור. כל החיות שלו קיבל מהיאור. אצל הצדיקים אלוהיהם מתקיים עליהם. כך אומר שאצל הצדיקים הקדוש ברוך הוא כביכול מתקיים על הצדיק. ואיפה רואים את זה? "והנה ה' נצב עליו", כך אומר הפסוק. "והנה ה' נצב עליו", מה פירוש אצלם שה' כביכול, האלוקות, נצב? נצב פירושו קיים. איך האלוקות מתקיימת? מתקיימת עליו, על היהודי. הקדוש ברוך הוא מתקיים כביכול על ה... על הבן אדם, על הצדיק. מה זאת אומרת? זאת אומרת שזה שאנחנו מדברים כאן על האחריות שיש ליהודי, שעל ידי הנהגה שלו הוא פועל בכל העולמות, בסדר כל העולמות, זה לא רק נוגע לעולם, אלא גם נוגע לאלוקות של העולם. ה', ה'... שכל האלוקות שמתגלה בעולם זה גם כן נצב. זה קיים עליו, מתקיים על ידי האדם. כשהיהודי מקיים את המצווה, מתנהג כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה, אז האלוקות מתגלה בעולם. יש גילוי אלוקות בעולם, וחס ושלום כביכול כאשר העניין, חסר העניין של תורה ומצוות, הוא עושה עבירות, אז הוא גורם סילוק כביכול השכינה והאלוקות. אז זה הפירוש שה' נצב, והאלוקות נמצאת עליו, על היהודי. זה הרבי מוסיף פה הסבר בעניין. בהמשך למה שאמרנו קודם, לא רק העולמות, אלא גם האלוקות נצבת עליו. אז איפה, מה זה הסברנו? מה שהרבי מוסיף על זה שהקדוש ברוך הוא נצב עליו, "ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". והרי אחרי כל ההסברים הזאת מה יהיה הפועל יוצא? לכן פה נאמר "ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני

27:51 המלך". צריך להיות האימה והיראה. יראת שמיים של יהודי כשהוא עובד את הקדוש ברוך הוא. וזה באופן כאילו לפני המלך, כמו שאחד עומד לפני המלך. מה? לא רק אחד שנמצא במדינת המלך, בסוף המלך נמצא במקום אחד והוא במקום אחר. מצד כל ההסברים הזאת, אז העניין זה לפני המלך, שהמלך נמצא לפניו ממש. וממילא זה יראת שמיים, זה באופן אחר לגמרי. כל זה הנקודה שהרבי אומר שזה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, שכל בן אדם צריך להתבונן בזה כדי לעורר את היראת שמיים הטבעית שיש לנו כבר. רק שזה בהעלם, וכדי לעורר את זה על פי המוח, זה על ידי ההתבוננות וכל העניינים שאמרנו עכשיו. וזה מה שהרבי כותב בחידושי כתובים סימן ח' כמה מקומות, שכל אחד ואחד צריך לדעת את הפרק הזה בעל פה ולחשוב על זה, להתבונן בזה כל יום ויום, ללכת עם זה ברחוב, לפני התפילה, אחרי, כל מיני זמנים שצריכים לחשוב עם זה, לחיות עם זה, כי בעצם זה היסוד בכל העניינים של עבודת השם.