לקוטי אמרים תניא - פרק מ"א - חלק ג

00:04 דובר 1 אנחנו אוחזים ב"והנה ה' ניצב עליו" בשורה שנייה. מה שהרבי אומר כאן בסוף מה שלמדנו על העניין של "והנה ה' ניצב עליו": הקב"ה ניצב על כל אחד ואחד ומסתכל עליו, בודק מה הוא עושה, וגם כן בוחן את הכליות ולב באיזה אופן, איך הוא עובד את השם, אם הוא עובדו כראוי. אז הרבי עושה כאן מסקנה, ועל כן מצד ההסתכלות בכל זה, אז מה יהיה המסקנה? המסקנה היא שאדם צריך לעבוד את הקב"ה, לעבד לפניו באימה וביראה כאיש לפני המלך. אז הרבי מדגיש פה בשיחה, אותה שיחה שדיברנו על זה גם כן בשיעור הקודם, שהפשט "לעבד לפניו", הרבי מתכוון לומר כל העבודות, כל הסוגים, כל היום. לא רק בזמנים מיוחדים בשנה צריך להיות העניין הזה, אלא זה צריך להיות "לעבד לפניו" כל סוג של עבודה, שזה כל היום, עשרים וארבע שעות, כל מעשיך, כל דרכיך. כל הזמן צריך להיות התנועה הזו. זאת אומרת שאף על פי שבדרך כלל מובא בחסידות שיש הבדל בין ימי חול לבין שבת ויום טוב, ראש השנה ויום כיפור, שיש זמנים שבן אדם עומד יותר קרוב לקב"ה, ועל דרך זה לפעמים יש זמנים שיותר רחוק. הרי בחסידות מוסבר שיש שלוש דרגות: בדרך כלל ימי חול, יום טוב ושבת. ימי חול זה זמן של מלאכה, ששת ימים תעשה מלאכה; ביום טוב אסור מלאכה, אבל מותר אוכל נפש; ובשבת, אז כל מלאכה לא תעשה. אז בחסידות זה תלוי באיזה דרגה עומדים לפני המלך. כשאדם עומד ממש לפני המלך, אז אומרים: מה זה מלאכה? כל מלאכה. כי כשאדם עומד לפני המלך ממש, אז הוא לא יכול להזיז אפילו אצבע. הוא צריך להיות

02:27 דובר 1 בתכלית הביטול. מה שאין כן כשאדם נמצא במדינת המלך, לא ממש לפני המלך, אז ודאי שהוא יכול להזיז אצבע. זה לא חטא. הוא יכול לעשות פעולות, לעשות עבודות. אז זה מוסבר בחסידות שזה ההבדל בין שבת, יום טוב, ראש השנה, חול, שבשבת בן אדם עומד ממש לפני המלך. באופן כללי, על דרך זה גם יום הכיפורים, שמיני עצרת. לכן אז אומרים שצריך להיות "כל מלאכה לא תעשה", אסור לעשות שום פעולה, כי כשעומדים לפני המלך צריך להיות תכלית הביטול. ביום טוב זה דרגה יותר נמוכה. לכן יש מלאכות מותרות ומלאכות אסורות. ימי חול זה דרגה עוד יותר נמוכה. זה הזמן שהבן אדם נמצא בעולם, וממילא צריך להיות דווקא "ששת ימים תעשה מלאכתך". אז בדרך כלל אצלנו כן מחלקים. אף על פי כן, הרבי מדייק שכאן הרי הרבי מדבר על העניין של "והנה ה' ניצב עליו", שהקב"ה ניצב עליו עשרים וארבע שעות, וממילא צריך להיות העבודה של בן אדם באיזה אופן? באימה וביראה כאיש לפני המלך, לא רק כמו שבן אדם נמצא במדינת המלך. כשבן אדם נמצא במדינת המלך, אז גם כן יש לו איזשהו אימה ויראה, כבוד. אבל אף על פי כן, הרי זה מובן שזה לא אותו דבר, שמה שאין כן כשעומד לפני המלך, עומד ממש לפני המלך, אז האימה והיראה שלו זה באופן אחר לגמרי. אז כאן הרבי תובע שצריך להיות בעצם כל הזמן, בכל היום, בכל עבודת השם, בן אדם צריך להיות בתנועה של אימה לפני המלך, שהוא עומד לפני הקב"ה ממש. למה? כי "והנה ה' ניצב עליו". לפי מה שהרבי אמר עכשיו, הקב"ה נמצא אצל כל יהודי, אז ממילא צריך להיות אצלו כל הזמן, בכל עבודה שיהיה צריך להיות

04:13 דובר 1 את התנועה, כי התנועה כאילו לפני המלך. כמובן שיש הבדל בין העומד לפני המלך שמדברים בשבת או ביום כיפור. מצד הגילוי, זה מדרגת הגילוי איך שזה בימות החול. כמובן שזה תלוי. אבל פה, אם האלטער רבי דורש כאן עניין של ביטול, של אימה ויראה, של כבוד, איזה סוג של אימה ויראה? אימה ויראה היא הציור שהבן אדם מצייר לעצמו, שהקדוש ברוך הוא עומד ממש לפניו, לפני המלך. הרבי מביא על זה את הסיפור בליקוטי דיבורים עם ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, שהוא צייר את הסיפור עם הבן אדם. הסיפור הידוע שהבן אדם צייר לר' לוי יצחק מברדיצ'ב איך שהוא עומד, נכנס למלך, החייל. כל הסדר שלו, שחייל עומד להיכנס למפקד, המפקד לגנרל, עד שהוא מגיע למלך, ואז הוא התעלף. הבן אדם ההוא התעלף כשהוא צייר לעצמו את האימה ויראה לפני המלך. אז הרבי מביא את זה בתור דוגמה, שהאדם מצייר לעצמו שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ודאי שזה יפעל עליו אימה ויראה. ויחד עם זה, אומר הרבי, צריך להיות גם תנועה של שמחה יחד עם האימה ויראה. כשעומדים לפני המלך צריך להיות גם תנועה של שמחה, והשמחה היא מזה גופא שהוא זוכה לעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ומיהודי דורשים את שני הדברים ביחד. מצד אחד דורשים ממנו שיהיה אצלו תנועה של אימה ויראה, שעומד לפני המלך. מצד שני, דורשים ממנו שיהיה אצלו תנועה של שמחה מזה שהוא זוכה להיות עבד מלך. יש דבר של המגיד ממעזריטש שנוגע כאן לעניין הזה, מעניין. האלטער רבי מדבר פה על יראת שמיים, הנקודה של ראשית העבודה. האלטער רבי מדבר פה על יראת שמיים.

06:06 דובר 1 שקשור עם זה שבן אדם צריך. מה זה יראת שמיים הבסיסית שהאלטער רבי דורש מכל אחד ואחד? זה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. העניין שמה שהוא עבד מלך, שיש מלך והוא עבד, ושהוא צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולא להיות מורד במלכות. זה הנקודה שהרבי דורש פה. זה היראת שמיים שהרבי דורש. האלטער רבי לא מזכיר שום מילה שקשורה עם יראת עונש, וזה אחד החידושים שיש בתורת החסידות. בספרי מוסר מדברים מה זה ראשית העבודה, מה היסוד. היסוד זה יראת עונש. היראה מזה שהקדוש ברוך הוא... ממה הוא מפחד? הוא מפחד שאם הוא לא יעשה תורה ומצוות, אז הקדוש ברוך הוא יעניש אותו. וכך אנו רואים בתורה גם כן יש עניינים של יראת עונש. אם בחוקותי תלכו אז יהיה טוב, ואם לא תלכו יהיה רע. רואים את זה בתורה גם כן, עניין של יראת עונש. אבל כאן האלטער רבי לא מזכיר שום מילה ולא חצי מילה על כל העניין של יראת עונש. האלטער רבי מדבר אפילו בראשית העבודה ועיקרה ושורשה, יסוד העבודה. אבל מה היראה? לא יראה של עונש, אלא יראה מזה שהוא המלך ואני העבד. אז יש אצל יהודי יראה, כבוד הקדוש ברוך הוא, שהוא המלך, וממילא לא רוצה להיות מורד במלכות מצד עצם העניין הזה שהוא המלך. ועל ידי זה שאתה עושה עבירה אתה נהיה מורד במלכות. נכון שמובא בחסידות במאמרים אחרים, לא בתניא, אלו שלמדו שוב בישראל על ידי זה גם כן, בתוך שן חס יש מהם מבייח לא ידוע, ועוד כמה מקומות בחסידות, שמוסבר שבן אדם שרואה את עצמו שנמצא במצב שיש לו הרבה תאוות, יש לו יצר הרע גדול

07:52 דובר 1 והוא לא יכול להתפטר ממנו, אז צריך גם כן לחשוב על יראת עונש, כי הרי על עבירה באמת יש עונש. זה לא כמו שחושבים בליובאוויטש שאין, אין, אין גן עדן ואין גיהנם. יש רק די חלילה רות נו די חלילה זיכה לי. יש בפירוש גן עדן, יש גיהנם, יש שכר ויש עונש. גם לליובאוויטש יש את כל זה. אלא בחסידות רוצים שהבן אדם לא יהיה מונח בזה. בחסידות רוצים שהבן אדם יהיה מונח לחפש את האמת, לא את ה... את האהבת עצמי ולא שכר ועונש, שזה עניין של גמאי הוא. אבל אף על פי כן, אומר הרבי בשמו של כמה מאמרים, גם בכל המקומות שבן אדם בראשית העבודה, כשהוא רואה שהוא צריך להיפטר מהרע גמור, אז אפילו יראת עונש זה גם כן צריך להיות חשבון כדי להיפטר מהרע גמור. על דרך משל, כמו שבן אדם נמצא בנהר והולך לטבוע בנהר, נמצא בסכנה של נפשות. אז באים להציל אותו, אז הוא לא יתחיל לעשות תנאים: שאני רוצה שיצילו אותי רק עם איזו מכונה משוכללת. אה? אם יביאו לי סתם איזשהו קש ותבן, אני לא. אני צריך שיהיה משהו טוב מאה אחוז. אם זה לא מאה אחוז בטוח אני לא אשתמש. זה טיפשות. כן, בן אדם צריך להציל את עצמו. זה כל הנושא של פשוט. אז כל דבר שיציל אותי, אני יוצא מזה. העיקר לצאת מהרע גמור. על דרך זה, כשצריכים לכבות אש. נדלק, חס ושלום, אש בבית. צריכים לכבות אש. אז בן אדם לא יגיד: אני רק אשתמש עם מים נקיים לכבות את האש. הוא משתמש עם כל סוג, גם מים מלוכלכים גם. על דרך

09:33 דובר 1 זה גם כן יראת עונש זה טוב בשביל להיפטר מהרע גמור. אבל אף על פי כן זה לא האידיאלי. זה לגמרי יראת עונש. הוא מחפש את עצמו, מפחד מהמכות שיקבל. זה לא פחד מהקדוש ברוך הוא. על דרך זה דורש מהבן אדם שגם ראשית העבודה ועיקרה ושורשה יהיה עבד ה', לא עבד של עצמו. ובכן, על דרך זה אומר שמה היסוד בעבודת ה' זה עניין של ביטול. להרגיש שהקדוש ברוך הוא המלך ואני העבד. ואני לא רוצה להיות מורד במלכות. וכל יהודי בטבע יש לו את זה. צריך רק לגלות את זה. זה הנקודה של מה שהרבי הסביר עד כה. אז המגיד ממזריטש, הרבי מביא באחד המאמרים של באתי לגני. הרבי מביא באמת ווארט מאוד מאוד מעניין מהמגיד ממזריטש. המגיד ממזריטש אומר ככה. כתוב: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". אומר המגיד: מה הפירוש של הפסוק? שמה זה הפסוק, זה המקור לעניין שהרבי מדבר פה. הרבי מביא את זה גם כן אחרי זה בפרק ב'. עכשיו הקדוש ברוך הוא מבקש מבן אדם: כי אם ליראה את ה' אלוקיך. אומר המגיד: מה הפירוש ליראה את ה' אלוקיך? אומר המגיד ווארט מאוד מעניין. מה הפירוש ליראה את ה' אלוקיך? מה הדיוק הלשון ליראה את ה' אלוקיך? אומר המגיד כזה דיוק מאוד מעניין. אומר משל, מביא את זה, מסביר את זה עם משל. שהיה פעם ילד שהלך לשחק. הילד הלך לשחק ושיחק ושיחק במקום לא כל כך טוב. בקיצור המעשה, הילד שיחק ונכנס לו איזשהו חתיכה של עץ. קיסם, פלינטער. איך אומרים את זה? וכנראה איזה, אה?

11:28 דובר 2 פטישה.

11:28 דובר 1 פטישה. נכנס לו איזשהו עץ קטן דק בתוך הבשר, בתוך העור. אז מאוד כאב לו. הילד צעק, כואב לו. אז האבא שלו הגיע הביתה, אומר: מה אני עושה? אז האבא שלו לקח את הילד. צריכים להוציא את העץ שנכנס לתוך הגוף. אז איך עושים את זה? לפחות איך היו עושים את זה פעם. צריכים לחתוך קצת. לפעמים כדי להוציא מה שנכנס עמוק אז צריכים לחתוך. נו, אז כשצריכים לחתוך זה כואב מאוד מאוד חזק והילד לא רוצה. הילד כואב, הילד צועק, הוא מפחד. האבא חותך לו את הבשר. אז יש כאן, אומר המגיד ממזריטש, יש כאן את הפחד של האבא והפחד של הילד. הפחד של הילד זה שכואב לו. מה כואב לו? שהאבא חותך ממנו חתיכות של בשר. הוא צועק, הוא כואב, הוא לא רוצה שיחתכו לו. אבל האבא, ממה האבא מפחד? האבא מפחד מעצם זה שנכנס מקל לתוך הבשר, שאם זה יישאר, העץ בתוך הבשר, זה יעשה לו אינפקציה, ייכנס לו, יעשה קלקול בדם, רחמנא ליצלן, יכול להרוג אותו לגמרי. אז ממילא הפחד של האבא זה מעצם העניין שהעץ נכנס לתוך הבשר. הפחד של הילד זה שיחתכו לו את הבשר, לא רוצה שיחתכו לו. אז אומרים לו: אתה צריך לפחד לא מהפחד שלך, מה שכואב לך שהאבא חותך. אתה צריך לפחד מעצם העניין שהעץ נכנס לתוך הבשר שלך. זה צריך להפחיד אותך. אז אומר המגיד שעל דרך זה גם כן, אדם עושה עבירה, יש כאן שני דברים. יש את עצם העניין של העבירה, שזה מרידה במלכות. זה עצם העבירה. אתה עושה עבירה. הפעולה של עבירה זה אתה עושה מרידה במלכות של הקדוש ברוך הוא. אחרי

13:17 דובר 1 זה יש על ידי זה שתעשה עבירה. יש גם כן שצריכים לחתוך. צריכים לתת לך עונש כדי לנקות את העבירה, כדי להוציא את הלכלוך, כדי להוציא את החתיכת עץ, חתיכת לכלוך, צריכים לתת לך עונש. אז ילד קטן מפחד. ממה? מפחד מעונש. הוא מפחד מזה שיחתכו אותו כדי להוציא את הלכלוך. הוא צועק, הוא לא רוצה שינקו אותו. זה הצעקה. אבל, אבל האבא ממה הוא מפחד? מעצם העניין. אז אומרים, כי אתה ישראל ומו עבד לאלוקיך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו שהיראה שלנו לא יראה, היראה של אנחנו פוחדים מהעונש, אלא היראה תהיה ליראה את ה' אלוקיך. לפחד ממה שהשם מפחד. מה השם מפחד? מעצם העניין של העבירה. אז זה הרבי אומר פה גם כן, שמה צריך להיות היראת שמיים אצל יהודי? לא מהעונש שיקבל, שיצטרכו לנקות אותו אחרי זה, אלא צריך להיות מעצם המרידה, עצם העבירה, שעל ידי שאתה עושה עבירה אתה נהיה מורד במלכות, וזה צריך להיות אצלו נוגע. וזה הרי שישראל עבד וכו' וכו'. זה בגלל שגם כן הסיפור שהרבי מביא בהיום יום, אחד מהימים האלו, צריך להיות חמש חשוון. יש, הרבי מביא בהיום יום סיפור על הצמח צדק. הצמח צדק היה בפטרסבורג, והיה אז בפטרסבורג עניינים מאוד, גזירה שרצו לעשות. והצמח צדק עשה מלחמה נגד הממשלה לבטל את הגזירה, והיה אז מסירות נפש מאוד גדולה. והצמח צדק ישב אז במאסר עשרים ושתיים פעמים, והיה לו מזה הרבה הרבה הרבה מסירות נפש ממש. ואז מספרים ששאל אותו אחד מה-- לא יודע בדיוק מי שאל אותו שמה. שאל אותו: איך אתה עושה כזה דבר? אחד מהאלו שניהלו את הוויכוח אמר לצמח צדק: "איך אתה עומד

15:05 דובר 1 נגד הממשלה? הרי כתוב בגמרא". הוא היה מלומד, הוא ידע בגמרא. ההוא היה, היה מהמשכילים. אחרי זה הוא התקרב לצמח צדק. הוא נהיה מקורב מאוד לצמח צדק. הוא מאוד התפעל מהצמח צדק והתקרב אליו הרבה. הוא פעל הרבה דברים טובים. כתוב השם שלו, הקופונים[?]. אז היהודי הזה שאל את הצמח צדק: "איך אתה נלחם נגד הממשלה? הרי זה נגד הלכה מפורשת בשולחן ערוך. כתוב מורד במלכות חייב מיתה. הגמרא אומרת מורד במלכות חייב מיתה". אז הצמח צדק ענה לו: "מורד במלכות חייב מיתה בגוף, אבל מורד במלכות שמיים זה חייב מיתה בנפש, וזה יותר גרוע". אז יש שני דברים. יש עניין של מורד במלכות חייב מיתה בגוף. אבל הצמח צדק מה הוא אמר לו? יש מורד במלכות שמיים, והעניין של מרידה במלכות שמיים זה חייב מיתה בנפש. מה פירוש מיתה בנפש? הוא נפרד מאלוקות, ועצם העניין שהוא נפרד מאלוקות, המורד במלכות שמיים, זה מה שמגיע לו. זה יותר גרוע. אז זה מה שהרבי אומר כאן, שזה בעצם, זה לא דרגה של הצמח צדק, אלא זה דבר ששייך לכל אחד ואחד. יש את זה לכל יהודי בטבע.

16:15 דובר 1 יהודי לא רוצה ומפחד להיות מורד במלכות שמיים, אלא מה? צריכים לעורר את זה. איך מעוררים את זה? זה על ידי ההסבר שהאלטער רבי הסביר עד עכשיו. ממשיך עכשיו האלטער רבי הלאה ואומר כך: "ויהי עמו במחשבה זו", שורה שנייה למעלה, כן. "ויהי עמו במחשבה זו ויאריך בה". אומר האלטער רבי שצריכים להתעמק במחשבה הזאת וצריכים להאריך בה. להעמיק זה באיכות ולהאריך זה בכמות. זאת אומרת, האלטער רבי אומר שכל בן אדם צריך, לפי... סיפרתי פעם אחת פה, פה ב-- זה היה לפני תשעה, שלמדנו שהרבי כתב, שהרבי כתב לאחד התלמידים, הרבי כתב לו על זה גם כן. זה הרבי, הרבי הרי תמיד היה כותב ללמוד את העניין הזה.