לקוטי אמרים תניא - פרק מ"א - חלק א

00:01 אנחנו אוחזין פה ב"אשרי תמימי" בישיבה בפרק מ"א. בעצם כבר התחלנו, התחלנו כבר חלק, אבל מכיוון שיש הרבה בחורים חדשים וגם הבחורים הישנים כבר מסתמא עבר ח"י תשרי וכל מיני עניינים נעלים, אז כדאי להתחיל מההתחלה עוד פעם, לפחות כדי ל-להיכנס לעניין. לאו דווקא שנחזור על כל ההסברים והביאורים, על כל פנים מה שנגיע נגיע, אז נתחיל עוד פעם מהתחלת פרק מ"א. האלטער רבי דיבר פה בפרקים האחרונים, הפרקים שלפני פרק מ"א, האלטער רבי דיבר על העניין של מעשה וכוונה. האלטער רבי דיבר על זה שמצד אחד צריך להיות עניין של מעשה. דהיינו, הרי המעשה הוא העיקר, וכל העניין של דירה בתחתונים נפעל דווקא על ידי עניין המעשה. האלטער רבי הסביר את זה באריכות בפרק ל"ו, ל'- לפני זה עדיין, ל"ה, ל"ו, ל"ז. הוא הסביר באריכות את העניין של המעשה ואיך שדווקא העניין של מעשה בפועל זה כוונה העליונה, ועם זה פועלים את העניין של דירה בתחתונים, וזה יהיה כשמשיח יבוא על ידי העבודה של מעשה. דירה בעולם הגשמי, על ידי זה נהיה עניין של גילוי עצמות. מה שיתגלה לעתיד לבוא. בפרק ל"ח האלטער רבי התחיל להסביר שאף על פי כן צריך להיות גם כן כוונה. עד כדי כך שאמרו שמצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. בפרק ל"ח, ל"ט ו-מ' האלטער רבי הסביר באריכות את העניין של כוונה של מצוות, שבכללות כוונה של מצוות קשור עם העניין של אהבה ויראה, שצריך להיות עניין של התבוננות לעורר את ה-- קודם כול את המוחין, ואחר כך מהמוחין יבוא ללב עניין של אהבה ויראה. וזה גופא האלטער רבי דיבר כמה דרגות: אהבה ויראה טבעיים,

02:17 אהבה ויראה שכליים, ועד לאהבה ויראה באופן של מרכבה, שבכללות זה כנגד העולמות יצירה, בריאה ואצילות, שזה כמה אופנים של אהבה ויראה. והאלטער רבי הסביר בפרוטרוט ההבדל ביניהם וכולי, המעלות שיש בכל אחד ואחד. על כל פנים, הנקודה הייתה שצריך להיות שני הדברים. האלטער רבי הסביר בסוף פרק מ', האלטער רבי הביא את המשל מהעניין של העוף והכנפיים של העוף. "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא". שיש עניין של תורה ומצוות, אבל חסר את העניין של אהבה ויראה, אז התורה ומצוות לא פרחי לעילא. זאת אומרת, פרחי לעילא, זאת אומרת נכון שעיקר הכוונה זה דירה בתחתונים, המעשה הוא עיקר, ולכן צריך להיות עיקר הדגש על העניין של קיום מצוות בפועל. אבל כדי שיהיה בזה עניין של גילוי אור, שיאיר בזה האור העליון, לפעול בזה צריכים להעלות את זה מהגשמיות, כי הגשמיות של העולם מסתיר על האלוקות. צריכים להוציא את זה מהגשמיות והחומריות. צריכים להביא את זה למקום ששם האלוקות יכול להיות בגילוי. ואיפה אלוקות יהיה בגילוי? דווקא בעולמות הרוחניים, שזה בריאה, יצירה ואצילות, וזה ממשיכים על ידי הכוונה בעניין של רוחניות, בעניין של אהבה ויראה. ולכן צריך להיות שני הדברים. כדי שיהיה דירה בתחתונים צריך עניין של מעשה, אבל כדי שהדירה בתחתונים יהיה באופן שהאלוקות יאיר שמה באופן של גילוי, ובאופן גלוי, צריך להיות דווקא עניין של אהבה ויראה. זה היה הנקודה בקיצור מה שהאלטער רבי הסביר בפרקים הקודמים, מפרק ל"ה עד פרק מ'. אז האלטער רבי דיבר על אהבה ויראה באופן כללי. האלטער רבי לא כל כך נכנס לפירוט העניינים. כאן בפרק מ"א, ומפרק מ"א ואילך עד פרק נ', בעשר הפרקים הבאים, האלטער רבי

04:10 הולך להסביר כמה דרגות פרטיות בעניין של אהבה ויראה. כל מיני סוגים של אהבה ויראה וכל מיני עניינים של אהבה, שמעוררים סוגים שונים של אהבה ויראה. זה הפרקים הבאים, העשר פרקים הבאים האדמו"ר נכנס לעובי. מדובר הרי ספר של בינונים, והאדמו"ר הרי מנסה להסביר לנו את העניין איך ש"כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". איך שזה כל יהודי, כל יהודי שייך אצלו העניין של עבודת השם. ואיך ש"כי קרוב", לא רק העניין של "לעשותו", אלא גם "בלבבך לעשותו". זאת אומרת שיהיה לו בזה גם כן רגש של אהבה ויראה. אז האדמו"ר נותן כל מיני סוגים של אהבה ויראה ששייך לכל אחד ואחד, ובזה יש כמה דרגות. בזה האדמו"ר מתחיל מפרק מ"א. דבר ראשון האדמו"ר מתחיל להסביר פה את העניין היסודי והבסיסי שזה חייב להיות בתור יסוד. זה עוד לפני העבודה. זה בעצם לא חלק מהדרגות של אהבה ויראה. עכשיו האדמו"ר יתחיל להסביר מה זה היסוד של העבודה, שעוד לפני הדרגות של אהבה ויראה, שזה חייב להיות אצל כל אחד ואחד בתור יסוד, בתור בסיס לכל העבודה. וזה נתחיל עכשיו ללמוד בפנים. אומר האדמו"ר: "ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושורשה". אף על פי שאנחנו אמרנו ברם. מה פירוש ברם? ברם הכוונה היא שאף על פי שאנחנו אמרנו שכדי שהתורה ומצוות יעלו צריך להיות גם אהבה וגם יראה, כמו המשל של העוף, שכדי שהעוף יוכל לפרוח צריך להיות שני כנפיים, גם כנף ימין גם כנף שמאל. ברוחניות זאת אומרת גם אהבה וגם יראה. אף על פי כן, מה שהאדמו"ר הולך להסביר עכשיו צריך להיות לזכרון תמיד, שה"ראשית העבודה ועיקרה

05:54 ושורשה" זה דווקא עניין של יראה, וביראה גופא היראה היסודית שקשורה עם קבלת עול. זאת אומרת, שזה אומר שאף על פי שדורשים את שני העניינים, צריכים גם אהבה וגם יראה, אף על פי כן, בתור בסיס לעבודת השם זה דווקא עניין של יראה, וביראה גופא היראה באופן של קבלת עול, כמו שעכשיו נראה בפנים. על זה אומר האדמו"ר שהעניין הזה זה ה"ראשית העבודה ועיקרה ושורשה". קיצור הכופר. נאמר את שלושת העניינים של ראשית, עיקרה ושורשה. אז הרבי מסביר שהעניין של ראשית הכוונה כפשוטו. ראשית הכוונה ששם מתחילה העבודה. בן אדם מתחיל לעבוד את השם. הוא רוצה להתחיל. צריך לדעת שהדבר הראשון להתחיל עבודת השם. אי אפשר להתחיל את עבודת השם בלי זה. שם מתחיל כל העניין. זו העבודה הראשונה, ראשית העבודה. אבל כשאומרים ראשית משמע שזה רק התחלה. אחרי זה צריך ללכת לדבר השני, והדבר השני זה בדיוק חשוב כמו הדבר הראשון. זה רק עניין של זמן. קודם יש לך, כמו בימים יש יום ראשון, יש יום שני. אז כמובן שיום שני זה גם כן יום חשוב בדיוק כמו יום ראשון, רק שזה מתחיל קודם יום ראשון, אחרי זה יום שני. על דרך זה יש לך הוה אמינא לחשוב שהעניין שאנחנו מדברים פה עכשיו בפרק מ"א זה רק ההתחלה. אומר האדמו"ר: זה לא רק התחלה, זה גם עיקרה. זאת אומרת שביחס לכל שאר ענייני עבודת השם, העניין הזה של קבלת עול שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו, זה העיקר של כל העבודה. עיקר העניין או העבודה זה דווקא העניין הזה של קבלת עול שמיים. כמו שהאדמו"ר יסביר בהמשך, שהעניין של קבלת עול ויראת שמיים זה בעצם עיקר העניין של

07:37 "על זה נאמר ועבדתם". עניין של עבודה. עניין העבודה בעיקר זה דווקא עניין של יראה. אהבה זה לא נחשב כל כך לעבודה. עניין של אהבת השם בעניין העבודה, אהבת השם זה לא נחשב כל כך לעניין של עבודה. דווקא יראה, שזה עניין של קבלת עול, שם זה נחשב לעבודת עבד, ולכן זה עיקר העבודה. וביחס לזה כל שאר העבודה זה נחשב טפל. ועכשיו האדמו"ר מוסיף עוד יותר. הייתי יכול לחשוב, טוב, אז אין הכי נמי. זאת אומרת שקבלת עול יראת שמיים, יראת שמיים זה לא רק ראשית העבודה, זה גם כן עיקר העבודה. אבל אחרי זה יש עוד ענייני עבודה. נכון שהם לא עיקר כל כך כמו זה, אבל הם גם כן עניינים חשובים, אבל הם עניינים חשובים. אבל הם, הם, הם נפרדים. הם לא, לא קשורים עם העבודה הזאת. זאת אומרת, קודם כל צריכים להתחיל עם קבלת עול. זה הרי ראשית. לא רק שזה ראשית, זה גם עיקר. אבל אחר כך מגיעים עוד ענייני עבודה שהם מחוץ לעניין של קבלת עול. מוסיף האלטער רבי ואומר: ושורשה. מה הגדר של שורשה? שורש, הגדר של שורש זה בגשמיות. כמו בגשמיות. שורש זה הדבר שעושה את כל העץ. זאת אומרת, השורש זה לא רק הפשט שהשורש מונח בתוך האדמה ויש עץ שגדל על האדמה, וזה רק שני דברים שאחד עיקר ואחד טפל, אלא יותר מזה, כל החיים של העץ זה מהשורש. זאת אומרת שהשורש הוא לא רק דבר בפני עצמו ולא רק דבר עיקרי, אלא שהשורש הוא זה שמכניס לחלוחיות ומכניס חיות ועושה את הצמיחה של כל העץ, כל האילן וכל הפירות וכל הענפים שגדלים אחרי זה. אז מה זה אומר גם כן בעבודה? בעבודה

09:18 זה אומר שהעניין של קבלת עול, חוץ מזה שזה דבר ראשון, חוץ מזה שזה דבר עיקרי, זה גם כן מה שנותן חיות בכל העניין של עבודת השם. זאת אומרת שכל עבודת השם שאחרי זה, כל הדרגות שאדם אחר כך עולה במדרגות באהבת השם, במדרגות ביראת השם, מדרגות בעבודת השם, בכל מיני מדרגות, הכל צריך להיות חדור, דורכגענומען. כמו שהשורש חודר בכל העבודה, זה חודר בכל עניין עבודת השם, וזה האלטער רבי יסביר בהמשך, את שלושת העניינים האלה, איך שקבלת יראת שמיים זה גם ההתחלה של הכל, זה גם העיקר וזה גם כן השורש, שזה מה שנותן חיים וקיום בכל עבודת השם שאחרי זה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: "והוא כי אף שהיראה..." מה זה הדבר שעל זה אנחנו אומרים שזה ההתחלה וזה העיקר וזה השורש? מה זה העניין? אומר האלטער רבי הקדמה: "כי אף שהיראה היא שורש לסור מרע והאהבה לעשה טוב". אף על פי שבפרק ד' האלטער רבי אמר, בתחילת התניא פרק ד', האלטער רבי אמר שצריך להיות גם אהבה וגם יראה. ולא רק זה, האלטער רבי הסביר בפרק ד' שהאהבה זה השורש של עשה טוב והיראה השורש לסור מרע. ככה האלטער רבי כותב בפרק ד' של תניא. האלטער רבי אומר שמה? שכדי שאדם יהיה סור מרע בשלימות, צריך להיות עבודה בכוח היראה דווקא. למה? כי יראה שומרת את הבן אדם. בן אדם יש לו יראת שמיים אז הוא מפחד לעשות עבירה. בפשטות התנועה של יראה זה תנועה של כיווץ, תנועה של פחד. אז הוא לא רוצה לעשות משהו שיכול להיות עניין של מרידה במלכות, או יש יראה יותר עמוקה שמצווה יש כאן. האלטער רבי מסביר בפרק ד'. אז יראה זה המוטור, זה כמו המנוע

11:11 שמביא את הבן אדם להיזהר בעניינים של סור מרע. לאידך גיסא, אהבה, אהבה זה תנועה של קירוב, דבקות. אז האהבה מעוררת לעשות טוב. למה אדם אוהב אותו? הוא אוהב את הקב"ה, אז הוא רוצה להיות דבוק איתו. והדרך להיות דבוק לקב"ה זה על ידי לעשות עניינים של הקב"ה, כרמ"ח איברין דמלכא, שזה הדרך להתקרב למלך גופני. מזה אנחנו רואים פה שיש את שני העניינים. יראה זה שורש לסור מרע, והאהבה היא שורש לעשה טוב. ויש בזה עוד עניין יותר בעומק: כשאנחנו אומרים שהיראה זה שורש לסור מרע, בפשטות, הרי הכוונה סור מרע זה שס"ה מצוות לא תעשה, והכוונה רמ"ח מצוות עשה. וככה כתוב מפורש בפרק ד'. בפרק ד' הלשון של האלטער רבי זה ככה. בפרק ד' האלטער רבי אומר את הלשון: האהבה היא שורש לרמ"ח מצוות עשה, ויראה זה שורש לשס"ה לא תעשה. כאן אבל האלטער רבי משנה את הלשון. כאן האלטער רבי לא כותב ככה, הוא כותב: האהבה זה שורש לעשה טוב, לא כותב רמ"ח מצוות עשה. הוא כותב עשה טוב, ועל יראה הוא כותב סור מרע. זה לא רק חילוק בלשון, זה גם חילוק בתוכן, כי כשאנחנו אומרים סור מרע לא מתכוונים רק לשס"ה לא תעשה. סור מרע מתכוון גם כן לרמ"ח מצוות עשה. למה? כי בפשטות בן אדם שלא מניח תפילין, אז הוא עושה רע. אף על פי שזה מצוות עשה, העניין של הנחת תפילין זה מצוות עשה. אף על פי כן, אם אתה לא מניח תפילין, זה לא רק הפשט שחסר לך עשה טוב. הפשט הוא שאתה עושה רע, כי בורא עולם ציווה אותך תפילין, אתה לא מניח תפילין. אותו דבר על דרך זה ציצית,

13:01 על דרך זה קריאת שמע, גם מצוות עשה. אז הקיום של מצוות עשה זה גם כן סור מרע. אז אם ככה, מה הפירוש לעשה טוב? עשה טוב הפירוש הוא לא רק לעשות. הפירוש של עשה טוב זה הכוונה לעשות את זה בהידור, בחיות ועם-עם-עם תענוג, שמחה. זה הפירוש של עשה טוב. וככה באמת האלטער רבי מפרש בליקוטי תורה, במאמר מה טובו. יש מאמר של האלטער רבי בליקוטי תורה, שם האלטער רבי כותב מפורש בליקוטי תורה פרשת בלק, במאמר מה טובו, האלטער רבי כותב שהפשט סור מרע כולל את כל התרי"ג מצוות, אלא סור מרע הכוונה היא בעיקר לעשות את התרי"ג מצוות כדי לא להיפרד מהקדוש ברוך הוא, כדי לא להיות, כדי לא להיות רע, לא להיות רשע. וכדי להגיע לסור מרע, אז בשביל זה מספיק יראה. עם יראה הבן אדם שומר את עצמו לא לעשות עבירות. להידור זה כדי שיבוא לעשה טוב. עשה טוב, אמרנו, זה לא רק לעשות, אלא הכוונה לעשות עם-עם יגיעה, עם הידור, עם חיות. על זה לא מספיק יראה, צריך להיות גם אהבה. ובמילא זה הפירוש יהיה יותר בעומק, מה שאומרים כאן שהאהבה היא שורש לעשה טוב והיראה שורש לסור מרע. אומר על זה האלטער רבי, שאף על פי שאנחנו אמרנו שהאהבה זה שורש לעשה טוב ויראה זה שורש לסור מרע, אף על פי כן לא די לעורר אהבה לבד ולעשה טוב. אומר האלטער רבי: אף על פי כן, זה לא מספיק לעורר את האהבה לבד ולעשה טוב. זאת אומרת, בן אדם יכול להגיע למסקנה כשלומד את התניא עד-עד כאן, פרק מ', אז בן אדם יכול להגיע למסקנה שצריכים את שני הדברים. צריכים גם יראה וגם

14:50 אהבה. נכון? אבל מה? יראה צריכים בשביל מה? בשביל סור מרע. מה ש-- בשביל זה צריכים יראה. אבל מה שאין כן בשביל אהבה, בשביל אה, בשביל אה, בשביל אה, בשביל עשה טוב, שם מספיק אהבה. ובמילא בן אדם יכול לחשוב שיש הוכחה נאמרה שאני צריך יראה בשביל סור מרע, אבל בשביל לעשה טוב אני לא צריך יראה. בשביל לעשה טוב שמה זה העיקר עניין של אהבה. אומר האלטער רבי: לא די לעורר אהבה לבד ולעשה טוב. אפילו העניין של ועשה טוב, אמרנו שעשה טוב קשור עם אהבה, גם בשביל לעשה טוב חייב להיות יראה. וזה הפירוש שאמר האלטער רבי קודם, שזה לא רק ראשית העבודה, לא רק עיקרו, זה גם שורשו. זאת אומרת, האלטער רבי מדגיש פה שהעניין של יראה זה לא רק שורש לעניינים של עשה טוב-- סליחה, סור מרע, אלא שזה גם שורש לעניינים של עשה טוב. זאת אומרת שכדי שבן אדם יוכל לעשות את המצוות, עשה טוב, עניינים של רמ"ח מצוות עשה, או עשה טוב כמו שאמרנו, לעשות מצוות עם חיות ועם הידור, גם בשביל זה צריך להיות העניין של יראה. זה יסוד גם בשביל העניינים של עשה טוב, לא רק בשביל סור מרע. לכאורה השאלה היא למה? הרי לפני זה האלטער רבי הסביר שלא ככה, וזה מובן גם כן בשכל. הרי כל הביאור לפני זה היה שבשביל סור מרע צריכים יראה, בשביל לעשה טוב שמה צריך אהבה, וזה מובן גם כן בפשטות, כי בן אדם אוהב אז הוא עושה את הדברים בהידור וחיות. מה שאין כן יראה, מה זה קשור לעשה טוב? אז זה האלטער רבי עכשיו הולך להסביר שהעניין של יראה זה היסוד של כל העבודה של השם,

16:30 גם של סור מרע וגם של עשה טוב. מה כאן הנקודה? לפני שאנחנו ממשיכים הלאה, מה כאן נקודת הביאור? למה האלטער רבי כל כך מדגיש ומפציר שהעניין צריך להיות עניין של יראה דווקא, ושהיראה זה לא רק בשביל סור מרע, אלא יראה זה גם בשביל עשה טוב. מה כל כך השטורעם בעניין של למה באמת לא יכול להיות טוב בן אדם שיש לו אהבת השם? ומצד אהבת השם מקיים את כל המצוות. אדרבה, לפעמים יכול להיות מצד אהבת השם גם כן לא יעשה. בפשטות, אם יש לי אהבת השם, לא רק שאני אעשה מצוות, אני גם כן לא אעשה עבירות. מה זה? אני אוהב את הקדוש ברוך הוא, אני רק אעשה מצוות? אני אה-א-אני לא אשמר מעשיית עבירות? למה האלטער רבי כל כך עושה שטורעם? מה כל כך הקול של האלטער רבי שחייב להיות יראה, ובלי יראה זה לא, זה לא הולך. גם עשה טוב לא יכול להיות בלי יראה. אז נקודת הביאור בזה... יש בזה שתי נקודות. יש בזה שתי נקודות. למה כל כך נוגע העניין של יראה? אז נקודה אחת זה שבן אדם שיש לו רק אהבת השם, אז יכול להיות שהוא בכלל לא עובד את השם, הוא עובד את עצמו. בן אדם שכל היסוד שלו זה אהבת השם, אז הוא בכלל לא עובד את השם. יכול להיות שהוא עובד את עצמו. למה? כי מכיוון שאהבה זה הרגשה טובה. אהבה זה הרגשה של קירוב. כן, אני אוהב את הקדוש ברוך הוא. למה? כי הקדוש ברוך הוא דבר טוב. אז בבסיס, ביסוד של האהבה נמצא ה-הרגש של אני, היש שלי. אני אוהב את עצמי, אז אני אוהב כל מיני דברים ש--

18:40 ברוך השם שהוא לא בן אדם גס, שאצלו האהבה לא מתבטאת בגלידה, ופיצה, והייס והי... מה זה. אז יש לו אהבה לקדוש ברוך הוא, אז הוא משתמש עם האהבה בשביל לעבוד את השם. אבל אם נשאר אצלו, אם אצלו זה רק עניין של אהבה, אז יכול להיות שהוא בכלל לא עובד את השם, עובד את עצמו. ומזה יכול להשתלשל גם כן, שיכול להיות לפעמים שיהיה לו דברים שהוא יותר אוהב לעשות, אז הוא יעשה את זה. דברים שהוא לא כל כך אוהב לעשות, הוא לא יעשה את זה. הוא יעשה חילוקים. זה יש לי-- בזה אני מרגיש יותר קירבה לקדוש ברוך הוא, אז זה כן. שם אני מרגיש פחות קירבה. מה שאין כן, כשיש לו את היסוד של יראה, היראה זה לא עניין ש-של אני. מה אני רואה מה טוב לי. היראה פירושו מצד העליון, מצד המלך. היראה פירושו יש בעל הבית לבירה זו, יש מלך והוא אומר מה צריך לעשות. אז היראה זה דבר שלא תלוי-- זה שמה לא מעורב כל כך המציאות שלי. ובמילא שמה עבודה, אז יש בזה כמה וכמה פרטים. בהמשך נראה כמה וכמה פרטים בזה, אבל זה נקודה אחת שיש שאדמו"ר הזקן מדגיש למה חייב להיות ירא שמיים דווקא בתור יסוד העבודה ולא אהבה. כי באהבה הבן אדם נשאר עם עצמו, ומזה יכול להיות גם כן שלא יעשה את העניינים כמו שצריך. מה שאין כן יראה, הבן אדם ייזהר לעשות כל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. הוא לא ישים את מה שהוא אוהב, מה שהוא לא אוהב. חוץ מזה, אהבה יש בזה שינוי. אהבה בגלל שזה עניין של רגש, של קירבה, יכול להיות בזה שינוי.

20:24 יום אחד אני במצב רוח טוב של לאהוב, אז אני אעשה את הכל בחיוך ושמחה. יום אחד הבחור מתעורר בלי מצב רוח. חבל, לא היה היום ארוחת בוקר בישיבה, לא היה מים ב-ב-בשאוור. כל מיני בעיות. אז היום כל היום שלו כבר לא הולך בסדר, אז אין לו אהבה, אין לו געשמאק, וממילא גם הוא לא ילמד ולא יתפלל, הכל ילך. זאת אומרת, אם הבסיס שלי זה רק לעשות מה שאני אוהב, מה שטוב, אפילו שזה אהבת ה', אז יכול להיות איזה עליות וירידות. יום כן, יום לא, שינוי. יראה אין בזה שינוי. יראה זה מכיוון שזה לא נוגע מהמצב רוח שלי. העניין שיש עול הזה, העול זה של יום ראשון, יום שני, יום שלישי, כל יום עשרים וארבע שעות. אין בזה שינוי אז זה יותר חזק. זה כל הביאור הזה. זה יותר הצד השכלי של העניין. מה המעלה שיש ביראה על אהבה. הרבי אבל מוסיף עוד נקודה. הרבי בליקוטי שיחות. אז הרבי מוסיף ביאור, כאן יש ביאור של הרבי, ביאור נפלא. בעזרת השם בהמשך הפרק אנחנו נדבר על זה עוד. יש ביאור נפלא של הרבי בפרק מ"א. והרבי מסביר עוד נקודה עיקרית, שזה שאם בן אדם עובד את השם רק עם אהבה, אז העבודה אז-אז-אז-אז-אז-אז הוא לא עובד-- אז חסר כאן את העניין של אלוקות. חסר כאן העניין של אלוקות. מה זאת אומרת חסר אלוקות? בעצם איך אני יכול לעבוד את השם? בן אדם הוא נברא. איך נברא יכול לעבוד את הבורא? הרי זה באין ערוך, וכל מה שאני אעשה זה-זה-זה-זה באין ערוך למה שהקדוש ברוך הוא. איך אני, שאני נברא, יכול לעשות פעולות שהפעולות האלה יקשרו אותי

22:14 עם הקדוש ברוך הוא? צוותא וחיבור. הדרך היחידה שיכול להיות זה כשבן אדם מבטל את עצמו. אז זה לא אני עושה את זה, אלא זה רצון העליון. זאת אומרת, אם הבן אדם, אם הבן אדם מרגיש את עצמו למציאות, באיזה אופן שהיא, אז העבודה שלו זה לא נחשב לעבודת השם. אין כאן עבודת השם. זה עבודת עצמי. זאת אומרת, העבודה הזאת לא מגיעה לקדוש ברוך הוא. חוץ מהעניין הזה שאמרנו קודם, שבגלל שיש בזה ישות ממילא זה לא יהיה לזה קיום ולא יהיה-- יכול להיות בזה שינויים ו-זה, ויכול להיות שיהיה בזה עליות וירידות ושהוא יבחר מה כן לעשות, מה לא לעשות. חוץ מהעניינים האלה. אלא אפילו אם יעשה הכל מאה אחוז. אבל זה לא צוותא וחיבור. אתה יש ויש לקדוש ברוך הוא, זה לא הולך ביחד. איך אתה עושה צוותא וחיבור? כדי שיוכל להיות צוותא וחיבור בין המצַווה, המצוּוה והמצווה, חייב להיות לבן אדם היסוד של ביטול. שהוא לא מציאות, אלא הקדוש ברוך הוא אומר, זה מה שאני עושה. הנקודה של ביטול זה דווקא ביראה ולא באהבה. וזה-- אז לכן זה מה שהרבי אומר כאן. לכן לא רק בשביל סור מרע צריך להיות העניין של-של-של אהבה, של יראה, אלא גם בעשה טוב צריך להיות יראה. כי אם חסר את הנקודה של יראה, זאת אומרת חסר את הנקודה של הביטול, אז לא יעזור שום דבר. יהיה לי אהבת השם, יעשה את זה. זה לא צוותא, אתה לא תתקשר עם הקדוש ברוך הוא. המצוות האלו לא יפעלו את הפעולה שלהם. דווקא כשיש את היסוד של יראה, יראה זה ביטול. אז הקדוש ברוך הוא נמצא במצוות האלה. אז הקדוש ברוך הוא שורה

24:02 אז נהיה צוותא וחיבור. וזה שני הביאורים שיש כאן בעניין. למה כל כך נוגע דווקא עניין של יראה בתור ראשית עבודה ועיקרה ושורשה של כל עבודת השם, גם של עשה טוב וגם של סור מרע. הן מצד החיסרון שיש באהבה, כמו שהסברנו שהאהבה יש בזה חיסרון, שיש בזה קרוב ורחוק, ועלייה וירידה ושינויים וכל הדברים האלה. והן מצד הנקודה שזה לא צוותא וחיבור. כדי שיהיה צוותא וחיבור חייב להיות נקודה של יראה קודם. אחרי שיש לו יראה אז יכול לבוא עניין של אהבה ולעשות בזה גם המעלה שיש לאהבה. כמובן שיראה לבד זה גם לא טוב, כי זה רק ביטול. אז חסר בזה את המעלה שגם המציאות שלו קשורה עם אלוקות וכו'. צריך להיות גם ה-- אבל היסוד חייב להיות עניין של יראה, וזה העניין של ראשית ושורשו, שזה השורש של כל עבודת השם. זה הנקודה. ולפחות צריך לעורר תחילה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כנ"ל. אז מה צריך להיות הדבר הראשון הבסיסי היסודי שחייב בן אדם לעורר? את היראה. איזה יראה? היראה שיש לכל יהודי בטבע. שיהודי בטבע יש לו יראה, לא יראה של התבוננות, של יראה, יראה, לא. מדברים כאן על היראה הפשוטה הבסיסית שיש בטבע של כל יהודי, שכל יהודי בעצם יש לו יראת שמיים, שיהודי לא רוצה למרוד בהקדוש ברוך הוא כנ"ל. אז זה צריכים לעורר ולהביא את זה בגילוי, שלא למרוד בקדוש ברוך הוא, שתהא בהתגלות לבו או מוחו על כל פנים. אז זה הנקודה שצריך להיות בתור ראשית העבודה ועיקרה ושורשה.