לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ט - חלק ו

00:26 עד כאן האלטער רבי דיבר בפרק ל"ט. שלוש דרגות בעבודת השם, כנגד שלושה עולמות: עולם היצירה, עולם הבריאה ועולם האצילות. נתונים שלושה אופנים בעבודת השם. אופן אחד זה עבודת השם באהבה ויראה, אבל איזה אהבה ויראה? אהבה ויראה הטבעיים שאדם מעורר בעצמו, מעורר בנפשו את האהבה והיראה הטבעיים שיש לו. על ידי זה, עם האהבה והיראה הטבעיים, הוא מקיים את התורה ומצוות עם חיות של אהבה ויראה טבעיים. אז הבינוני, זה נקרא עבודה של בינוני, אבל זו העבודה של בינוני שמעלה אותו לעולם היצירה, והגן עדן שלו זה גן עדן של יצירה, והתורה ומצוות שלו מתחברים עם אור אין סוף של העשר ספירות דיצירה, ומזה הוא מקבל את הזיו תורתו ועבודתו. זו דרגה אחת. דרגה שנייה זה כשעבודת השם באהבה ויראה של בריאה. זהו כאשר הוא מעורר בעצמו אהבה ויראה שכליים על ידי התבוננות בגדולת הוי', על ידי זה מתעורר אצלו אהבה ויראה, ואז עבודת השם שלו מתעלה לעולם הבריאה, והוא והתורה ומצוות שלו מתחברים עם העשר ספירות שבבריאה, ומשם הוא מקבל את השכר שלו בגן עדן העליון שבבריאה, שזה הזיו תורתו ועבודתו שבבריאה. כך יש דרגה שלישית, שזו עבודה שלמעלה מאהבה ויראה. העבודה הזאת נקראת מרכבה. זו העבודה שקשורה עם עולם האצילות. שם כבר לא מדברים על אהבה ויראה, שם מדברים על ביטול. יש שם גם כן עניין של, מה, לכאורה, גם בעולם האצילות הרי יש חכמה בינה דעת, אבל באצילות החכמה בינה דעת זה לא עניין של השגה, אלא זה עניין של ביטול במציאות, כי שם מאיר אור אין סוף באופן גלוי, ולכן גם כן עבודת השם שקשורה עם עניין של אצילות זו עבודה בעצם של מרכבה, עבודה

02:37 בעצם של ביטול. אלו היו שלוש דרגות שהאלטער רבי דיבר. האלטער רבי סיים פה בסוף: זה לא כל אחד שייך לעבודה באופן של מרכבה. זו הייתה עבודתם של אבות וצדיקים ענקיים. אבל מי ששורש נשמתו קטן ולא יכול לסבול כזה סוג ביטול של מרכבה, אז הוא צריך לעשות את זה רק מזמן לזמן. זאת אומרת, אני מדבר אפילו על בינונים שנמצאים בדרגה של עולם הבריאה, גם כן לא יכולים כל זה כל הזמן, רק מזמן לזמן בשמונה עשרה או בהשתחוואה שבשמונה עשרה, שאז זה עניין של ביטול במציאות. אז הוא יכול להיות גם כן ברגע מסוים במצב של עולם האצילות, אבל בדרך כלל הוא נמצא בעולם הבריאה. זה מגיע לשון זה בריאה וזה יצירה בעבודה של עולם היצירה. והנה ממשיך האלטער רבי הלאה בפנים, דף נ"ג, שורה... והנה, אומר האלטער רבי כאן: והנה שכר מצווה מצווה. אמרנו כבר קודם כמה פעמים, האלטער רבי הביא את דברי חז"ל ״שכר מצווה מצווה״, שהשכר של המצווה זה המצווה עצמה. מה היה הביאור שהאלטער רבי דיבר? אז האלטער רבי הרי הסביר לפני זה בפרק ל"ז, וזה גם כן לפני זה. כאן האלטער רבי הביא את העניין של שכר מצווה מצווה. מה היה הביאור? שהשכר של המצווה זה תוצאה מן המצווה עצמה, שזה כל ההבדל. מה שהסברנו, יש סוג של שכר שאין לזה שום שייכות עם הפעולה. מה שאין כן כאן אנחנו אומרים ״שכר מצווה מצווה״, פירושו שהשכר של המצווה נגרם כתוצאה מהמצווה גופא. זה לא עניין של סגולה, אלא זה עניין של טבע, שברגע שאתה עושה מצווה, מצווה זה מקשר אותך לקדוש ברוך הוא, והשכר של המצווה זה התוצאה של המצווה עצמו. זה האלטער רבי התחיל

04:36 להסביר בפרק ל"ז. מיד בהתחלת פרק ל"ז הוא הביא את העניין שהגאולה, שהגילויים של לעתיד לבוא, זה תלוי במעשינו ועבודתנו בזמן הגלות. אז שם האלטער רבי הביא את דברי חז"ל ״שכר מצווה מצווה״, שהגורם שכר מצווה היא המצווה עצמו, ולכן העבודה של זמן הגלות, אז הגילוי של הגאולה זה הגילוי של משיח. זה לא שני דברים. גילוי של משיח זה ההמשכה של הפעולות שעשינו עכשיו בזמן הגלות. על דרך זה הוא הביא כאן קודם העניין של זיו תורתם ועבודתם. כן, אז גם על זה הוא הביא את העניין של שכר מצווה מצווה עצמו. זאת אומרת שהמצווה עצמו זה השכר מצווה, זה השפע והחיות, והגילוי של השפע והחיות שנעשה על ידי המצווה זה הגן עדן. זה הזיו תורתם ועבודתם, כמו שהסביר קודם. עכשיו האלטער רבי מביא את זה עוד פעם, אבל זה נוגע לעניין אחר. זאת אומרת, אותה נקודה, אבל רוצה להביא מזה פרט, פרט אחר. מה הוא אומר? בוא נראה בפנים. ״והנה שכר מצווה מצווה״. השכר של המצווה זה המצווה עצמה. ובכן, ״פירוש שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה״. מהשכר של המצווה אנחנו יכולים לדעת מה, באיזה, מה המהות של המצווה, באיזה מדרגה המצווה נמצאת. מה זאת אומרת? מה האלטער רבי בא לומר יגיד לנו כאן? האלטער רבי כאן אומר דבר נפלא. לפעמים אתה אומר, כשאתה רוצה להבין, אתה רוצה להבין מהי המצווה, אתה רוצה להבין מה עושה מצוות, אתה רוצה להבין את המהות של המצווה. אומר האלטער רבי: כדי להבין את המהות של המצווה, דרך השכר של המצווה אפשר להבין את המהות של המצווה. כאילו הוא אמר ככה: תתאר לעצמך, אתה רוצה להסביר לבן אדם, אתה רוצה להסביר לבן אדם משהו בעולם הזה. אתה

06:43 אומר לו, כדי להבין את זה, אז אני צריך להבין את זה דרך משהו בעולם הבא. כן, אבל הגן עדן. כן, אני רוצה להסביר לך מה זה המצווה שאתה עושה. כדי להסביר לך מה זה המצווה, אז דרך השכר של המצווה אני יכול להסביר לך מהי המצווה. זאת אומרת, את המצווה עצמה קשה להסביר לי, קשה להסביר לך. אני לא יכול להסביר לך מהי המהות של המצווה. דרך השכר של המצווה אני יכול להסביר לך את המצווה עצמה. דוגמה לזה אנחנו מוצאים, דוגמה לזה אנחנו מוצאים גם כן, הרבי משתמש עם אותו סגנון בקשר לחסידות. כשהרבי רוצה להסביר בקונטרס עניינה של תורת החסידות, מסתמא הרבה בחורים למדו את זה, קונטרס עניינה של תורת החסידות, הרבי רוצה להסביר מה זה חסידות, מה המהות של חסידות. יש שיחה אחת, כתוב ככה, שיחה אחת כתוב ככה. אז קשה לדעת מה זה חסידות, מה המהות של חסידות. אז הרבי אומר שאפשר לדעת את המהות של חסידות לפי השכר של חסידות. מהו השכר על חסידות? משיח. הרי כתוב שמשיח היה אצל הבעל שם טוב. הבעל שם טוב היה אצל משיח והוא שאל אותו מתי משיח יתגלה. אז אמר לו: כשיפוצו מעיינותיך חוצה. זאת אומרת שהשכר על גילוי החסידות זה העניין של משיח. ממילא, אומר הרבי, כדי להבין מה זה חסידות אפשר להבין את זה על ידי הבנה במשיח. לכאורה, לכאורה על פי סדר נראה הפוך, לא? קודם חסידות זה יותר קרוב אלינו. משיח זה נראה משהו הרבה יותר רחוק. אדם נורמלי אומר הפוך: אם אני רוצה להבין מה זה משיח, אני צריך ללמוד חסידות. מחסידות אני אדע מה זה משיח. אז הרבי אומר

08:36 לו, ממשיח אנחנו לומדים מה זה חסידות ומבינים יותר טוב. שמה יותר ברור. בעניין של משיח אפשר להבין מה זה חסידות. עכשיו תראה, הרבי שמה בשיחה מביא גם את התניא פה. על דרך כמו כאן בתניא, כמו שאומרים פה, שמשכרה נדע מהותה. יש שמה שכר של המצווה, גם נהנה מזה. אנחנו יכולים לדעת מה המהות של המצווה. על דרך זה גם כן בנוגע לחסידות. מהשכר של חסידות אפשר להבין מה זה חסידות. מה באמת ההסברה בזה? לכאורה הרי זה בכלל לא מסתדר. אדרבה, ההבנה צריכה להיות יותר במצווה עצמה, ומזה אפשר להבין את השכר. השכר זה דבר שבא אחרי זה. אז ההסבר הוא מאוד בפשטות. ההסבר הוא זה שהשכר בא אחרי זה, זה בזמן זה בא אחרי זה. בזמן. קודם יש את הפעולה, מצווה, ואחרי זה יש את השכר של המצווה. אבל בתוכן לא, לא. אם אנחנו מסתכלים בתוכן, מה יותר, מה? מה יותר נעלה, הסיבה או המסובב? מה יותר נעלה, הסיבה או המסובב? יש לך סיבה, מסובב. מה יותר גבוה, הסיבה או המסובב? ברור שהסיבה יותר גבוהה מהמסובב. קאוז וקונסקוונציה. קודם יש את הסיבה, אחר כך את המסובב. לא קודם בזמן, קודם במעלה. סיבה היא בדרגה יותר גבוהה. מסובב זה התוצאה. על דרך זה גם כן מגיע למצווה ושכר. מצווה זה העצם. שכר זה הגילוי. אז מה, מה יותר גבוה? העצם או הגילוי? ברור שהעצם יותר גבוה מהגילוי. מצווה זה הדבר עצמו. זה העצם. הייחוד עם הקדוש ברוך הוא. הגילוי של הייחוד עם הקדוש ברוך הוא של המצווה זה השכר. זאת אומרת, השכר זה ההתגלות של המצווה. אז ברור, אם אני רוצה להבין את העצם, אז

10:32 דרך הגילוי אפשר להבין את העצם. כמו שדרך האור אני מבין את המאור. אני רוצה להבין מה זה, איזה מאור זה. אם זה מאור של שמש, מאור של לבנה, מאור של ירח או של נר. דרך הגילוי אני יכול להבין את העצם. על דרך זה זה גם כן, משכרה נדע מהותה. מכיוון שהשכר הוא הגילוי של הדבר עצמו, הגילוי הוא בדרגה יותר נמוכה. אז דרך השכר של הדבר, הגילוי, אפשר לדעת מה העצם של הדבר. על דרך זה גם כן חסידות ומשיח. זה משיח, זה ההמשכה של חסידות. זה, זה העצם, זה ההמשכה שלו. על דרך זה גם כן מובן הביאור של המשנה בפרקי אבות. על דרך זה גם כן אותה נקודה. אומרים: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. בחסידות מוסבר שעולם הבא זה לא רק גן עדן, אלא גם תחיית המתים. לכאורה איך יכול להיות? איך יכול להיות שעולם הזה, תורה ומצוות בעולם הזה, יותר גבוה מעולם הבא? וההסברה בזה? אז גם שם אומרים אותה הסברה, בגלל שתשובה ומעשים טובים זה העצם. עולם הבא זה הגילוי של תורה, של התורה ומצוות. העצם יותר גבוה מהגילוי. הסיבה יותר גבוהה מהמסובב. אז ממילא כדי להבין את הסיבה, צריכים דרך המסובב אפשר להבין את הסיבה. דרך הגילוי מבינים את העצם. על דרך זה אומר הרבי פה: משכרה נדע מהותה. דרך השכר, הגילוי של המצווה, אפשר לדעת מה המהות של המצווה. אז מה היסוד של הביאור בזה? מה היסוד? מה הנקודה שהרבי מחדש לנו פה? מה עוד הרבי רוצה להוסיף? הרבי רוצה להוסיף, זאת אומרת, כשיהודי נמצא בעולם הזה התחתון, בעולם הזה הגשמי. כשיהודי

12:22 נמצא בעולם הזה הגשמי ומקיים תורה ומצוות, ומקיים את התורה ומצוות מתוך אהבה ויראה, אז אנחנו אומרים שאז, אז איזה שכר הוא מקבל? שאם האהבה והיראה שלו זה טבעי, אז השכר שיקבל זה גן עדן התחתון. ואם האהבה ויראה זה שכלי, אז השכר שיקבל זה גן עדן העליון. ובזה גופא אמרנו שזה לא גן עדן סתם, אלא זה העשר ספירות של עולם הבריאה, העשר ספירות של עולם היצירה. אז מה האלטער רבי מחדש פה עכשיו? שבעצם זה לא הפשט שזה עניין בשכר, זה המהות עכשיו. משכרו נדע מה הוא עושה. זאת אומרת שעכשיו, מה מהות בעצם בשעה למעשה שאתה עומד כאן בעולם הזה הגשמי, ואני עומד פה כבן אדם, עומד פה בעולם הזה ומקיים את המצווה, ומקיים את זה באהבה ויראה. אז בשעה למעשה הוא נמצא במדרגה של עשר ספירות של עולם היצירה או בעשר ספירות עולם הבריאה. עכשיו הוא נמצא בזה. משכרו, מזה שאנחנו יודעים שהשכר שלו זה זה, אז אנחנו יודעים שזה מה הוא עושה. זה הדבר. בעצם זה עכשיו קורה. עכשיו הבן אדם מאיר אצלו אור אין סוף כפי שמתגלה בעשר ספירות של בריאה, או אור אין סוף כפי שמתגלה בעשר ספירות של יצירה. זה קורה עכשיו בשעה שמעשה המצווה. אלא מה? הגילוי של זה יהיה בגן עדן. כשאני אצא מעולם הגוף אז נרגיש את זה. אז, אז מגיע הגילוי. אבל עצם העניין, מהות, זה כבר עכשיו גם כן. זאת אומרת בעצם בשעה למעשה שיהודי מקיים מצווה מתוך אהבה ויראה, אז הוא נמצא עכשיו בגן עדן העליון, אם זה אהבה ויראה שכלית, ואם זה אהבה ויראה טבעית הוא נמצא עכשיו בגן עדן התחתון. בוא נראה בפנים. והנה שכר מצווה מצווה.

14:22 פירוש שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה. מהשכר אפשר לדעת את המהות של המצווה ובאיזה מדרגה המצווה מתגלה. ואין לנו עסק בנסתרות. אומר האלטער רבי, אנחנו לא מתעסקים בדברים נסתרים. וממילא האלטער רבי רוצה לשלול שהוא לא בא עכשיו להסביר את העניין של אצילות, למרות שהוא הזכיר את זה קודם. הוא הזכיר את זה רק כדי להסביר את העניין שיש בחינה יותר גבוהה, שיש עניין ששם מאירה, ויש דרגה כזאת גם כן. אבל בעצם האלטער רבי חוזר לבינוני שהוא לא שייך לזה. לכן האלטער רבי: ואין לנו עסק בנסתרות. אנחנו מדברים כאן בסדר של בינוני, בסדר של בינוני. לא מעוניינים להסביר את העניין של אצילות. בדרך כלל מסבירים את זה, מביאים את זה רק קצת כדי להגיד שיש שייכות לזה בזמנים מסוימים, אבל בעצם הרי אין לנו עסק בנסתרות, שהם צדיקים גדולים שבטלו מכל וכל, וממילא בזה אנחנו לא ניכנס עכשיו. רק העניין לנו שמדברים בנוגע לבינוני. אז הבינוני אצלו צריך להיות עבודה לא באופן שלמעלה קודם, שזה עבודה של נסתרות, אלא עבודה של אהבה ויראה, שזה עבודה של נגלות. בספר מוסבר שההבדל בין נסתרות ונגלות, שהנגלות, וכי נגלות, וכי זה עניין של אהבה ויראה. זאת אומרת נגלות קשור עם אהבה ויראה, ולכן כאן אנחנו מדברים על אהבה ויראה, אלא מה? באהבה ויראה גופא יש שתי דרגות. והנגלות לנו, אשר אליהן כל אדם יימשך, שזה העניין ששייך לכל אחד. האלטער רבי כבר אמר את הלשון הזה בפרק י"ד בקשר לבינוני, שעבודה של בינוני זה דבר ששייך לכל אחד ואחד, ולכן הלשון ״אשר אליהן כל אדם יימשך״. מה פירוש ״אשר אליהן כל אדם יימשך״? יש שני פירושים. פרק י"ד.

16:13 על דרך זה גם פה. מה פירוש ״אשר אליהן כל אדם יימשך״? יש שני פירושים. פירוש אחד זה שלדברים האלו אדם צריך להימשך. זה דברים שבן אדם צריך להיות נמשך לדברים האלה, כי זה שייך אליו, וממילא אדם צריך להימשך לזה. ופירוש שני זה ציון שככה האלטער רבי אומר בצורה: זה ״אשר אליהן כל אדם יימשך״. ככה זה בטבע. יהודי נמשך להיות, להיות בינוני. ככה הקדוש ברוך הוא הטביע בטבע של יהודי, שכל יהודי בטבע נמשך להיות בינוני. זה הטבע של יהודי. הוא רוצה להיות בינוני. אז גם יימשך מלשון ציווי וגם יימשך מלשון, מלשון הוודאי, ולשון אכן כך. כתוב שם: ״אשר אליהן כל אדם יימשך, לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו בהתגלות לבו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולת ה' ברוך הוא, מקומה בי' ספירות דבריאה״. אדם צריך לדעת נאמנה, זאת אומרת לדעת ברור, מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו בהתגלות לבו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולת ה' ברוך הוא, מקומה בי' ספירות דבריאה. כאשר עבודת ה' אצלו זה באופן של אהבה ויראה בהתגלות הלב, שבא על ידי התבוננות בגדולת השם, אז עבודת ה' שלו נמצאת בי' ספירות דבריאה. מה זאת אומרת? לא רק שהשכר יהיה שם. עוד פעם, זה מה הוא עושה. זאת אומרת, זה עכשיו הוא נמצא שם. ״ועבודה בדחילו ורחימו הטבעיים שבמוחו, בי' ספירות דיצירה״. זה קשר ההוויה שלו. זה באהבה ויראה טבעיים. אז הוא נמצא במהות של תיקון מציאות שלו. זה ביצירה. זה באיזה דרגה ההשקעה שלו באלוקות. בשעה שהוא מקיים מצווה עם אהבה ויראה טבעיים, ההשקעה שלו עם הקדוש ברוך הוא זה עם הקדוש ברוך הוא, אור אין סוף, כפי שהתלבש בספירות דיצירה. כאשר העבודה שלו זה באהבה ויראה שכלית, ההשקעה שלו עם הקדוש ברוך הוא זה חיבור.

18:09 זה עוד דרגה של הקדוש ברוך הוא, כפי שזה בא בספירת הבריאה, שבשעה שמקיים את המצווה, לאיזה בחינה באלוקות הוא מתקשר? הכל זה התקשרות וחיבור עם הקדוש ברוך הוא. כן, אבל השאלה היא הקדוש ברוך הוא גופא, באיזה בחינה של הגילוי של הקדוש ברוך הוא. אז כאן זה הקדוש ברוך הוא כפי שמתגלה ביצירה, וכאן זה בספירות דיצירה. אבל עבודה בלי התעוררות דחילו ורחימו. אדם לא מעורר את הדחילו ורחימו שלו. זאת אומרת, אין אצלו התעוררות דחילו ורחימו. יש לו דחילו ורחימו. יש לו דחילו ורחימו, כי כל יהודי יש לו דחילו ורחימו מצד עצם הטבע, אבל הוא לא מעורר את הדחילו ורחימו. וכאן הוא לא מדבר על בן אדם שעושה שלא לשמה. זה מדבר עוד מעט. כאן הוא מדבר על בן אדם שהוא עובד את השם, אלא מה, הוא לא מעורר אהבה ויראה. הוא עושה את זה מצד, מצד, מצד קבלת עול וכל זה, אבל לא ברגש של אהבה ויראה, בלי התעוררות דחילו ורחימו. אפילו במוח, בבחינת גילוי, אפילו לא מעורר את האהבה ויראה במוח. זאת אומרת, אפילו לא לחשוב על זה. דהיינו, לעורר האהבה הטבעית המסותרת בלב להוציאה מההעלם אל הגילוי אפילו במוחו ותעלומות לבו על כל פנים. כמו שהרבי הסביר לפני זה, פרק י"ז, יש הדרגה הכי פשוטה, שזה לעורר את האהבה ויראה המסותרת במוחו על כל פנים, בתעלומות לבו. כך שאם הוא מתבונן בגדולת השם ומגיע למסקנות מצד ההסבר, צריך להתחבר לקדוש ברוך הוא, אז על כל פנים יש לו אהבה ויראה במוח, בתעלומות לבו. זה לא בהתגלות הלב, שזה אהבה ויראה באופן הכי בסיסי. כשגם זה אין לו,

19:53 כשגם זה אין לו, הוא לא מעורר גם את האהבה ויראה הזאת, רק היא נשארת מסותרת בלב כתולדתה. זה אומר לא שאין כאן כלל אהבה ויראה; אין כאן התעוררות של אהבה ויראה. יש את האהבה ויראה שיש לכל יהודי. כמו שהרבי אומר ב"היום יום" של היום, בדיוק היה ב"היום יום", כ"א סיון, לא? כ"ב סיון. מה זה היה היום? אה? כ"א. אה? מה הרבי אומר ב"היום יום" של היום? שיש את העניין של עשר כוחות הנפש שמשתלשלים מעשר ספירות דאצילות. ויש את העניין שכל יהודי יש לו את האמונה הפשוטה, שלא רוצה להיות נפרד מאלוקות, שזה מצד עצם הנשמה שלו. זאת אומרת, אהבה ויראה טבעיים יש לכל יהודי, אלא מה, הוא לא מעורר את זה. רק היא נשארת מסותרת בלב כתולדתה, כמו שהיתה קודם העבודה. הרי עבודה זו שאדם עושה, תורה ומצוות, אבל התורה ומצוות שהוא עושה זה בלי סיוע של אהבה ויראה. אז מה קורה עם העבודה הזאת, אומר? הרי עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד. העבודה הזאת נשארת למטה בעולם הפירוד. מה הכוונה? לא מתכוון כאן לעולם הזה הגשמי. הוא מתכוון לכל עולם ועולם. כן, עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. בעולם, אבל בעולם עצמו, בלי העשר ספירות של העולם. זה הכוונה לעולם הפירוד. כן. זאת אומרת שהעבודה שלו נשארת בעולם שאיפה שהוא נמצא, כן, רק בעולם, אבל לא מתחבר עם עשר הספירות. נשארת למטה בעולם הפירוד, "ואין בה כח לעלות וליכלל ביחודו יתברך שהן עשר ספירות הקדושות." אז התורה ומצוות שהוא מקיים נשארים בהיכלות, אבל לא מתחברים עם עשר הספירות. עוד פעם. על מה למדנו

21:50 לפני זה בפרק? אתם זוכרים? הרי האלטער רבי דיבר קודם בפרק, באמצע הפרק. הרי האלטער רבי דיבר שיש עניין של מדור הנשמות. יש נשמות שנמצאים בעולם הבריאה, יש נשמות שנמצאים בעולם היצירה, יש נשמות שנמצאים בעולם העשייה. זה מדור הנשמות לפי המדרגות. יש אבל עניין של התורה ומצוות שהוא עושה, לאיזה עשר ספירות מהעשר ספירות שבעולם שמתגלה. כשמתעסקים באהבה ויראה וגם בצדקה ותורה ומצוות, פועלים שיתגלה האור אין סוף בעשר ספירות שבעולם הזה, וזה נקרא פירות, במדות שמתגלים. אבל הרי זה כשהוא מעורר את האהבה ויראה, כשמקיים תורה ומצוות עם אהבה ויראה. אז אומרים שאם זה באהבה ויראה טבעיים, אז זה מעורר שיתגלה האור אין סוף בעשר ספירות של יצירה. ואם זה אהבה ויראה, זה מעורר בעשר ספירות דבריאה. אבל כשזה בלי סיוע של אהבה ויראה, אז התורה ומצוות הם תורה ומצוות והם מתעלים גם כן בעולמות העליונים. אבל מה, מה שחסר פה זה שלא מתגלה העניין של עשר ספירות, ביחודו יתברך. זה נשאר בפירוד, בעולם, בלי העניין של עשר ספירות. "ואין בה כח לעלות וליכלל ביחודו יתברך שהן עשר ספירות הקדושות, כמו שכתוב בתיקונים." על זה אומר הזוהר, בתיקוני זוהר: "דבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם הויה." כשהתורה ומצוות הם תורה ומצוות, אבל התורה ומצוות זה בלי דחילו ורחימו, בלי אהבה ויראה, אז התורה ומצוות לא פורחים למעלה. זאת אומרת, הם לא עולים לעולמות, לא עולים לספירות שלמעלה, "ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם הויה." הם לא יכולים לעמוד. זאת אומרת, לא מתגלה בהם יחודו יתברך. יש שני סיפורים על זה. סיפור אחד. אוקיי, רק סיפור אחד היום. יש סיפור שמספרים עם האלטער רבי. סיפור עם

24:00 האלטער רבי. האלטער רבי, האלטער רבי נסע אחרי שהוא יצא מפטרבורג. הרי האלטער רבי הבטיח למתנגד ההוא שהוא ילך לשלושה תלמידי חכמים מהמתנגדים. האלטער רבי קיים את זה והוא נסע לשלושה מגדולי המתנגדים אז. השמות ידועים, ר' צייטלין, ר' חיפץ[?] ועוד אחד. על כל פנים הוא נסע לשלושה מגדולי ישראל. כשהגיע לאחד מהם אז הוא שאל אותו כל מיני שאלות. בין השאלות הוא שאל אותו, אמר ששמעתי שחסידים אומרים שאתה כתבת בספר שלך, אתה כתבת בקונטרסים של בין המצרים, כתבת שכשלומדים תורה בלי, בלי אהבה ויראה אז התורה לא עולה למעלה. איפה לקחת כזה דבר? מה המקור? מה המקור שלך לכזה דבר? אז בעצם האלטער רבי, זה זוהר, אבל האלטער רבי הבין שהוא לא רוצה מקור מפנימיות, הוא רוצה מקור על פי נגלה. אז האלטער רבי אמר לו שזה גמרא מפורשת. אז היהודי הזה היה בקי בש"ס, למד את כל הש"ס המון פעמים. הוא התחיל לחשוב, לחשוב והוא לא יכול היה למצוא שום מקום בש"ס. אמר אין כזה מקום בש"ס. אז האלטער רבי אמר לו מסכת פסחים. עבר על כל מסכת פסחים, שוב עובר במוח שלו והוא אמר לא, אין. עד שהאלטער רבי התחיל לקרוא לו את הלשון של חז"ל. רבא רמי, רבא שאל, יש שני פסוקים בתהילים. פסוק אחד כתוב "כי גדול עד שמיים חסדך". פסוק אחר אומר "כי גדול מעל שמיים חסדך". כן? פרק נ"ז ופרק ק"ח. בתהילים פרק נ"ז כתוב "כי גדול עד שמיים חסדך", פרק ק"ח כתוב "כי גדול מעל שמיים חסדך". ממילא יש כאן סתירה. אז ענה, ענה, ענה רבא, עונה הגמרא, "כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה". כשאחד לומד

26:16 תורה לשמה אז ה"גדול מעל שמיים חסדך". השני, בעוסק שלא לשמה, אז זה "כי גדול עד שמיים". אז ככה זה גמרא מפורשת שאם לומדים תורה שלא לשמה, שזה אומר, זאת אומרת בלי אהבה ויראה, אז התורה עולה עד שמיים ולא מעל השמיים. השני, תורה עם אהבה ויראה, זה עולה מעל השמיים. זהו.