לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ט - חלק ד

00:00 כאן האלטער רבי. עד כאן האלטער רבי דיבר על שני אופנים בכוונה של המצוות: כוונה של המצוות מצד אהבה ויראה טבעיים, וכוונה של המצוות מצד אהבה ויראה שכליים. שזה עולם היצירה ועולם הבריאה. ובמדריגות זה על דרך ההבדל בין חי למדבר. זה הוא דיבר עד כאן. דיבר באריכות מה ההבדל בין כל אחד ואחד והדרגות. כאן, מכאן והילך, בקטע הבא, בחלק הבא של הפרק, משתי הנקודות האלה עד שתי הנקודות הבאות בדף נ"ג, האלטער רבי נכנס כאן לעניין להסביר את העניין של עולם האצילות. זאת אומרת, אנחנו דיברנו שיש ארבעה עניינים, שתי דרגות במעשה המצווה, שתי דרגות בכוונה של המצוות, על דרך דומם וצומח, חי ומדבר. במעשה המצווה יש דומם וצומח. זה שתי בחינות במעשה, שזה העניין של מצוות התלויות בעשייה ומצוות התלויות בדיבור. אחרי זה היה שתי דרגות בכוונה. כוונה יש גם כן שתי דרגות: הכוונה שזה קשור עם אהבה ויראה טבעיים, וכוונה באהבה ויראה שכליים. וכל זה, זה הכול עולה באיזה מדרגה של עולם? זה עולה בעולם בריאה, יצירה, עשייה. מעשה המצווה קשור לעולם העשייה. כוונה של המצווה, אבל איזה כוונה? כוונה טבעית. אהבה ויראה טבעיים עולה לעולם היצירה, ואהבה ויראה שכלית עולה לעולם הבריאה. אבל הוא לא דיבר: מה קורה, מה עם איזה, איזה אהבה זה מביא אותנו לאצילות? הרי אצילות זה גם כן אחד מהד' עולמות. ומכיוון שזה אחד מהד' עולמות, אז גם כן זה קשור עם איזושהי אהבה שמביא שהבן אדם יהיה לו שייכות לעולם האצילות. הרי האלטער רבי אמר בהתחלת התניא פרק ב', כשדיבר על הנשמה, אז האלטער רבי הרי אמר שכל הנשמות מושרשים באצילות. ככה האלטער רבי התחיל את העניין

02:29 של נפש של כל איש. נפש של ישראל חלק אלוקה ממעל ממש. והאלטער רבי הסביר שכל הנשמות מושרשים בחכמת האצילות, כמו הבן שמושרש במוח האב, ואחר כך הנשמה יורדת. ואז הוא הביא את כל המשל, כמו התינוק שנמצא בבטן האם תשעה חודשים, משתלשל ונהיה מזה כל מיני דברים ואיברים וגידים וצומח ציפורניים, עד שנהיה מזה הדבר הכי נמוך. ואז האלטער רבי הסביר שם: ועל דרך זה כל הנשמות מושרשים בחכמת האצילות. זה השורש של כל הנשמות. ואחר כך זה משתלשל מעולם לעולם. יש את הנשמות שהם באצילות. יש נשמות שיורדים יותר לעולם הבריאה, נשמות שיורדים לעולם היצירה, נשמות עשייה, עד נשמות ציפורניים. ומזה נהיה כל הריבוי חילוקים מן המדרגות שיש בנשמות, שיש נשמות שהאהבה שלהם זה בעניין המעשה. יש נשמות, אהבה שלהם זה אהבה ויראה טבעיים, ויש נשמות שהאהבה שלהם זה באופן שכלי, אהבה ויראה שכליים, ויש את העניין של הנשמה של אצילות. אז כאן האלטער רבי דיבר עד כאן, ודיבר על עשייה, יצירה ועל בריאה. אז כאן האלטער רבי בא להסביר מהי הדרך להגיע לעולם האצילות. אף על פי שהאלטער רבי ימשיך הלאה ויגיד שזה לא שייך כל כך לבינוני. בעצם הבינוני, העניין שלו זה לא להגיע לאצילות. הבינוני הרי מגיע רק לעולם הבריאה. זה הבינוני. לא דורשים את הדרגה באופן של אצילות, אבל יש גם כן איזה עניין. האלטער רבי מביא גם את העניין הזה, על דרך כמו שהאלטער רבי הביא קודם בפרקים הראשונים, הוא הביא גם את העניין של צדיק כדי להבין יותר טוב את ההוויה של הבינוני. האלטער רבי גם כן הביא את המדרגה של צדיק, צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, אף על פי שזה לא

04:12 עיקר עניינו של התניא. על דרך זה גם כאן האלטער רבי מביא גם את העניין הזה, בפרט שבכמה פרטים יש כן שייכות גם לבינוני לעניין הזה, מכיוון שסוף כל סוף הנשמה שלנו מגיעה מהאצילות. אז יש ליהודי שייכות גם כן, על כל פנים מזמן לזמן, גם לאצילות, שזה האלטער רבי יסביר בהמשך הפרק. אז זה סתם כדי להבין מה כאן המשך העניינים של הפרק. עכשיו אנחנו נלמד בפנים. אז תסתכלו בפנים. בואו נחזור. בואו נראה מה מביא את זה. זה ... בתניא ... עולם האצילות, למעלה מהשגה והבנה לשכל נברא. מה זה עולם האצילות? עולם האצילות זה לגמרי למעלה משייכות להבנה והשגה של נברא. כי חכמה בינה ודעת של אין סוף ברוך הוא מיוחדות שם בו בתכלית היחוד, ביחוד עצום ונפלא. החכמה בינה דעת כפי שזה בעולם האצילות זה באופן של יחוד נפלא ויחוד עצום עם האין סוף, ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבעולם הבריאה. הרבה יותר באין ערוך מהיחוד נפלא של היחוד שיש בספירות חב"ד שבעולם הבריאה. כי שם ירדו להאיר בבחינת צמצום. שם, שם הכוונה לעולם הבריאה. שם ירדו להאיר בבחינת צמצום בעולם הבריאה. החב"ד ירדו שמה להאיר באופן של צמצום כדי שיוכלו שכלים נבראים לקבל מהם חב"ד, כדי שהנברא יוכל להשיג, לידע ולהבין ולהשיג את ההשגה באין סוף ברוך הוא, כדי להבין אלוקות ולהשיג אלוקות כפי כוח שכלם הנבראים שהם בעלי גבול ותכלית. עד כמה שנבראים בעלי גבול ותכלית יכולים להשיג. מה האלטער רבי אומר כאן? האלטער רבי מסביר שזה ההבדל בין עולם האצילות לעולם הבריאה. שבעולם האצילות אז יש שם את החכמה בינה ודעת של האין סוף, של הקדוש

06:27 ברוך הוא. אבל זה באופן שזה מיוחד לגמרי באין סוף. מה שאין כן בעולם הבריאה, שמה החכמה בינה ודעת ירדו והצטמצמו כבר לא ביחוד נפלא. ירדו והצטמצמו לגדרי הנבראים. עולם הבריאה שייך לנבראים כדי שנברא יוכל להשיג. אז זה כבר לפי ערך הנברא, שלא יתבטל במציאותו, כדי שהנבררא לא יתבטל במציאותו ולא יהיו בגדר נבראים כלל, רק יחזרו למקורם ושורשם וכו'. כי אם יהיה בלי צמצום, אז הנברא יתבטל במציאות לגמרי ואז הוא לא יהיה נברא. הוא יהפוך לעניין אלוקי. זה לא יהיה בציור של נברא. אז מה? אז מה? אז מה האלטער רבי בא להסביר פה? ומה הנקודה שהאלטער רבי מסביר פה? ההבדל בין אצילות לבריאה. זה לכאורה, אומרים שבעולם האצילות, מה הוא התחיל להגיד שבעולם האצילות? מה המעלה של עולם האצילות? זה למעלה מהשגה והבנה של נברא. למה? כי שמה חכמה בינה ודעת מיוחדים ביחוד נפלא. מה זאת אומרת? זאת אומרת האלטער רבי בא להסביר כאן ככה. לכאורה אצילות ובריאה, לכאורה בשכל ראשנו אין הבדל גדול. למה? כי בעולם האצילות אנחנו רואים ששם מאירים חכמה בינה ודעת של הקדוש ברוך הוא. על עולם הבריאה אמרנו אותו דבר. גם על עולם הבריאה אמרנו ששם מאירים חכמה בינה ודעת של האין סוף ברוך הוא. אז מה השינוי? לפני זה, כשהאלטער רבי מגיע לעולם הבריאה, אז האלטער רבי אמר שבעולם הבריאה מאירים חכמה בינה ודעת. בעמוד הקודם, בדף נ"ב למעלה, עמוד א', האלטער רבי אמר גם כן שבעולם הבריאה מאירים חכמה בינה ודעת של האין סוף ברוך הוא. וגם כאן הוא אומר, אבל נגיע לאצילות, וגם באצילות מאירים חכמה בינה ודעת. מה ההבדל אם ככה? אז האדמו"ר מסביר שההבדל

08:20 הוא שבאצילות החכמה בינה ודעת הם מיוחדים בתכלית באין סוף ברוך הוא. מה שאין כן בעולם הבריאה הם לא מיוחדים בתכלית. למה? כי שם החכמה בינה ודעת ירדו והצטמצמו להיות לפי ערך גדרי הנברא. זאת אומרת שזה הבדל מן הקצה לקצה. שלמרות שאנחנו אומרים שגם באצילות מאיר חב"ד וגם בבריאה מאיר חב"ד, אבל איך שזה מתגלה זה באופן אחר לגמרי. אופן ההתגלות זה שבעולם האצילות החב"ד מאיר שמה באופן של ייחוד, מיוחד בתכלית באין סוף ברוך הוא. זאת אומרת, מה שנרגיש זה לא הנברא, איך שהחכמה בינה ודעת נתפסים אצל מקבל, אצל הנברא, אלא להיפך. שמה נרגיש החכמה בינה ודעת איך שזה מצד אין סוף, מיוחדות בתכלית באין סוף. מה שאין כן בעולם הבריאה, שם העניין של חכמה בינה ודעת זה כבר איך שזה ביחס לנברא, אז זה כבר עניין אחר לגמרי. אם נסביר את זה באותיות איך שזה מוסבר במאמרים האחרים, אחרי זה כבר במאמרי חסידות, איך שזה מוסבר יותר ויותר בפרטיות ובמאמרים אחרים, זה על דרך כמו שמסביר בחסידות ההבדל בין לבוש המיוחד ללבוש הנפרד. איך בחסידות מבארים הרי ההבדל בין לבוש המיוחד ללבוש הנפרד. ההבדל שיש בין גוף לבגד. אז בחסידות מסבירים מה ההבדל שיש בין גוף לבגד. שהגוף, גם גוף וגם בגד, שניהם זה לא הדבר עצמו. שניהם הרי זה רק לבוש לנפש. גם גוף הוא לבוש לנפש. אף על פי כן יש הבדל מן הקצה לקצה, שהגוף הוא לבוש המיוחד. זאת אומרת שהגוף הוא לבוש כזה שאתה מסתכל על הגוף, אתה רואה בו חיות, אתה לא צריך לחפש את זה במקום אחר. כל המציאות של הגוף מבטאת חיות. כשהנפש מתחברת בגוף זה אדם חי. אז הנפש מתגלה בגוף. אז

10:23 אתה לא צריך לחפש איפה נמצא כאן החיות. הגוף מגלה חיות. הגוף עצמו מגלה את זה. למה? כי כל עניינו של הגוף נהיה חיות. אין בו עניין בפני עצמו. אתה לא יכול להגיד גוף זה חתיכת בשר ויש לו דבר נוסף, גם חיות. כל עניינו זה חיות. מה שאין כן נגיע ללבוש. יש לו עניין אחר. גם הלבוש מגלה את הבן אדם במידה מסוימת. הרי גם בגד אפשר להכיר את הבן אדם דרך הבגד שלו, לדעת איזה סוג בן אדם הוא. יש גם דרך הבגד שאפשר לראות עניינים בבן אדם דרך הבגד. זה גם כן לא עניין של העלם בתכלית, אבל אף על פי כן אתה לא יכול להגיד שבגד כל עניינו זה לגלות. יש בו עניין בפני עצמו, צד בפני עצמו, אלא גם כן מגלה דבר נוסף. אז בכללות העניין שמסביר בחסידות ההבדל בין לבוש המיוחד ללבוש הנפרד. לבוש המיוחד, כל עניינו זה, בכללות ההבדל בין כלים ללבושים. מה שמסביר בחסידות שכלים יש כלים, יש לבושים. כלים פירושו שכל עניינו של הכלי זה שהוא מקבל את האור, אין בו שום עניין לעצמו. מה שאין כן לבוש הוא מעלים וגם כן מגלה. הוא לא רק כל עניינו לגלות. יש בו עוד עניין. שזה בכללות ההבדל. כמה דוגמאות, גופים ללבושים. בכלי כוחות הנפש זה ההבדל שמסביר, ההבדל בין כלי כוחות הנפש ללבושי הנפש. כלי כוחות הנפש, שכל ומידות, הם גם כן לא הנפש עצמו. הם גם כן כוחות הנפש. זה לא עצם, אבל אף על פי כן כלי כוחות הנפש הם מיוחדים עם הנפש. זאת אומרת הם מגלים את הנפש. שכל, כל עניינו זה גילוי הנפש, מידות גילוי הנפש, כל עניינו זה שהנפש מתגלה

12:00 בה. מה שאין כן מחשבה ודיבור, זה אותיות, זה אותיות. אותיות זה דבר נבדל. ואדם יכול לחשוב על דברים שהם לא דברים שיש להם תוכן. יכול לחשוב עניינים שאין להם שום, לא מבטאים שום שום דבר מהנפש. הוא יכול לחשוב אותיות שאין בהם שום תוכן. הוא יכול לדבר שטויות שלא מבטאים בכלל. זאת אומרת, עצם עניין האותיות לא מגלה את הבן אדם. אם אתה משתמש עם האותיות ועושה מזה, אז אותיות גם כן מגלים. אבל להגיד שזה כל העניין? ודאי שלא. אז על דרך זה אומר האלטער רבי כאן, זה באותיות, סגנון אחר קצת, אבל הנקודה הזאת זה הנקודה. להבין את העניין. זה ההבדל בין עולם האצילות לעולם הבריאה. בשניהם מאירות חכמתו ובינתו ודעתו. ההבדל ביניהם הוא שבאצילות חכמתו ובינתו ודעתו הם מיוחדים בייחוד נפלא ועצום עם אין סוף. זאת אומרת, אתה מסתכל על החכמה, בינה ודעת. מה אתה רואה? אתה לא רואה חכמה בינה דעת בתור מציאות לעצמו, אלא מה אתה רואה כאן? אין סוף, חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף. זה מה שמאיר פה. אלוקות מה שמרגיש פה. מה שאין כן כשחכמתו ובינתו ודעתו מגיעים לעולם הבריאה, אז הם נהיים חכמתו ובינתו ודעתו ששייכים לנבראים. שם המטרה זה לא שיאיר אין סוף. כאן המטרה זה שנברא יוכל להשיג, וממילא הוא נהיה לפי ערך הנברא. אז זה עצמו עושה את ההבדל בין עולם האצילות לעולם הבריאה, שהנברא יוכל לקבל את זה. מה שאין כן אם היה מתגלה חכמתו ובינתו ודעתו, כמו שהוא אומר, בלי צמצום, אז הנברא היה מתבטל במציאות לגמרי. הוא לא יכול לקבל את זה. בזה גופא האלטער רבי אומר כאן שני פרטים. האלטער רבי אומר כאן שלא

13:46 יתבטלו במציאותם ולא יהיו בגדר נבראים כלל. מה זה אריכות הלשון פה? הרבי אומר שבעולם הבריאה אז חכמתו ובינתו ודעתו של הקב"ה מצטמצמים, לא מאירים באופן של ייחוד נפלא, ובאים על ידי צמצום כדי שהנברא יוכל לקבל את זה והוא לא יתבטל במציאות. אבל אתה רואה, מאריך כאן הלשון שלו. הוא אומר שלא יתבטלו במציאותם, שהצמצום שנהיה בעולם הבריאה בחכמתו ובינתו ודעתו כדי שהנברא יוכל להשיג אלוקות ולא יתבטלו במציאותם ולא יהיו בגדר נבראים כלל. מה זה אריכות הלשון? אז הרבי אומר כאן שבעצם זה שני פרטים פה. שלא יתבטלו במציאותם זה עניין אחד. ולא יהיו בגדר נבראים כלל זה עניין שני. הסברנו, ביטול במציאות זה לא פירוש הוא מפסיק להיות נברא. הסברנו, ביטול במציאות, ביטול, פירושו שהוא נמצא, רק הוא בביטול. ביטול במציאות פירושו שאין לו את המציאות של עצמו. הוא, כל המציאות שלו, זה הוא בטל לגמרי אל אלוקות. אז זה עניין אחד, שאם יתגלה העניין של האצילות, יתגלה חכמתו ובינתו ודעתו בלי צמצום, אז מה זה יפעל על הנברא? ביטול במציאות. בעולם הבריאה, זאת אומרת, אפילו אחרי כל הבנה והשגה בעולם הבריאה, שאנחנו מבינים שהנשמה מבינה אלוקות, משיגה אלוקות, זה גם כן פועל ביטול. שהנשמה בגן עדן נמצאת בעולם הבריאה ויש לה הבנה והשגה באלוקות, זה גם כן פועל עניין של ביטול. זיו השכינה, זה גם כן. אבל הביטול הוא לא באופן שהוא מתבטל לגמרי במציאות. סוף כל סוף, מכיוון שהאלוקות באה בהתלבשות בעניין של נברא, אז עד כמה שהנברא מתבטל, אז זה ביטול היש. זה לא ביטול במציאות. מה שאין כן כשמאיר העניין של האצילות, זה ביטול במציאות. אבל האלטער רבי אומר עוד יותר, שאם יאיר האור

15:40 של האצילות כמו שהוא, אומר: לא יהיו בגדר נבראים כלל. לא רק שיהיה ביטול, אלא שהוא בכלל לא יהיה בגדר של נברא. זה, הוא לא יהיה בגדר של נברא, זה כבר לא יהיה נברא שבטל לאלוקות. זה לא יהיה נברא, הוא יהיה, הוא יהיה, הוא יהיה אלוקות. זה לא יהיה. יכול להיות. זה סוג אחר של מציאות. ההבדל בין האצילות לבריאה זה לא רק הבדל עד כמה הוא בטל בעולם הבריאה. הוא בטל קצת, בעולם האצילות הוא בטל יותר, אלא ההבדל בין האצילות לבריאה זה שאם יאיר חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף כמו שהוא, אז אומר, לא רק שיבוא ביטול, הוא בכלל לא יהיה בגדר של נברא. אז הוא בורא, לא נברא. ואצילות זה לא גדר של נברא, זה גדר של בורא. זה עניין של-של-של אילן עץ העיסוק. זה אלוקות. ולא יהיה בגדר, זה יהיה עוד אלוקות ממש, אז הוא יהיה באלוקות. זה לא יהיה בכלל גדר של נברא. זה בעצם הלשון בתניא גם כן בשער הייחוד והאמונה. שהאלטער רבי אומר שם את הלשון שאם דבר הוי' יסתלק לרגע. איך הלשון של האלטער רבי? שאם דבר הוי' יסתלק מהנברא כרגע ויחזור למקומו, אז-אז-אז הנברא יהיה אין ואפס. איך הלשון שם? אה? כולם הרי לומדים ככה. אבל הלשון זה יחזור למקומו, לא? אילו היו האותיות מסתלקות כרגע וחוזרות למקורן, היו כל השמים אין ואפס ממש. מה זאת אומרת? לפי מה שאנחנו לומדים פה, זאת אומרת שהאותיות של דבר הוי', מלכות דאצילות, מתלבשות בבריאה, יצירה, עשייה. על ידי זה נהיה נברא. נברא של בריאה, נברא של יצירה, נברא של עשייה. אם האותיות מסתלקות, מה פירוש מסתלקות? שאין

17:26 יותר אותיות, לא. הוא אומר יחזור למקומו, יחזור למקומו. הכוונה, אף פעם האותיות לא מתבטלות בעצם. האותיות הן אותיות נצחיות. האותיות שמהוות את הנברא, האותיות ההן הן אותיות של אלוקות. זה לא שמתבטלים, פירושו שהם לא... פשט של זה, כאילו אין יותר יהי רקיע. הפירוש הוא שיהי רקיע חוזר למקומו. האותיות חוזרות לאצילות, ובאצילות הן נמצאות עוד. זה מה שאומרים בתפילה: הוא קיים ושמו קיים ומלכותו לעד קיימת. זאת אומרת מלכות, העניין של עצם עניין האותיות. מלכות זה דבר ה', זה אותיות. עצם יצירת האותיות זה אותיות, זה אותיות שנמצאות תמיד באצילות. אלא מה? שמה זה לא נברא. אז יש את האותיות יהי רקיע כפי שהוא באצילות. האותיות יהי רקיע כפי שהוא באצילות זה לא נברא, זה רקיע באצילות, זה אלוקות, זה עניין באלוקות. זה מדרגה באלוקות, זה לא, זה לא נברא, אלא הקדוש ברוך הוא אמר יהי רקיע כדי שיהיה רקיע בבריאה. נהיה רקיע בעשייה. בבריאה, ביצירה, בעשייה, שם נהיה רקיע. אז על זה אומרים שכל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא צריך לחדש את העניין הזה, שיהי רקיע יהיה בבריאה, בעשייה. ברגע שיפסיק להגיד יהי רקיע בעשייה והאותיות יחזרו לעניין של יהי רקיע כפי שהוא באצילות, אז הוא אין ואפס. הרקיע שבבריאה אין ואפס. זה הרבי מדייק שזה הפירוש. אומרים, זה עניין יסודי. גם כן במסורת בעל המאור כתוב כמה פעמים, ויהי רקיע, ויהי כן, ויהי כן. כל הזמן. בפסוק נאמר ויהי כן. למה כתוב ויהי כן? ודאי הקדוש ברוך הוא אמר, זה נהיה. מה צריכה התורה להוסיף ויהי כן? יהי רקיע ויהי כן. אז אני מסביר כי מצד האותיות עצמן, יהי רקיע. מכיוון שיהי

19:28 רקיע זה אותיות באצילות. זה לא מחייב שיהיה רקיע בעולם גשמי. אז זה רקיע באצילות. זה לא נברא, זה בריאה. זה חלק מה... זה עניין באלוקות. זה מדרגה באלוקות. יש עניין של רקיע באצילות גם כן, אבל שם הוא לא נברא. אבל ויהי כן אומר שנהיה ככה בעשייה גם כן. זה פלא חדש. זאת אומרת, מזה שהוא אמר יהי רקיע עדיין לא מחייב שיהיה רקיע בעשייה, ויהי כן שנהיה ככה בעשייה גם כן, שנהיה מציאות של רקיע בעשייה גשמית. אם הקדוש ברוך הוא יפסיק להגיד את היהי רקיע, אז יתבטל המציאות של היהי רקיע בעשייה גשמית. אבל העניין של אותיות עצם רקיע יהיה. אבל זה לא נברא. זה יהיה עניין באלוקות. ובמילא זה מה שהרב אומר כאן, שזה ההבדל בין עולם האצילות לעולם הבריאה. נכון שבשניהם אנחנו אומרים ששם מאירים חב"ד, אבל יש הבדל בין החב"ד כפי שמאיר באצילות והחב"ד שמאיר בבריאה. החב"ד באצילות זה באופן של יחוד נפלא בעצמו ובלי צמצום, לא מתייחס אל הנברא. מה שאין כן החב"ד כפי שהוא בבריאה, זה בא באופן של שהוא, שהוא, שהוא, שהוא כבר לא ביחוד נפלא בעצמו. זה בא לידי צמצום, ובמילא זה גורם שהנברא יוכל להשיג. והנה צמצום זה הסיבה שאור השם מאיר שם חב"ד של עצמו, שום מקום בעולם הבריאה. הצמצום הזה שנהיה, והחב"ד שלא יהיה במהותו, אלא שזה יהיה לפי גדר הנבראים. זה מה שעושה שנברא שנמצא בעולם הבריאה יוכל להשיג אלוקות. במקומות אחרים באצילות, והרבה מקומות באצילות, כתוב באופן יותר, לא יודע ברור למה, אבל תראה כאן לא כותב את זה מפורש. אבל במקומות אחרים באצילות מוסבר בהרחבה יותר ההבדל בין עולם האצילות לעולם

21:21 הבריאה. זה שבעולם האצילות זה חכמה ועולם הבריאה זה בינה. כאן משום מה האלטער רבי לא מדגיש את זה. זאת אומרת כאן האלטער רבי אומר חכמה בינה דעת ביחד. אומר שעולם האצילות מאיר חב"ד, רק שזה באופן שמיוחד בעצמו, ובעולם הבריאה מאירים חב"ד באופן של, של צמצום. אבל בהרבה מקומות באצילות הרי מובא, מוסבר ההבדל. כדי להבין יותר טוב ההבדל בין אצילות לבריאה, זה שבאצילות מאיר ספירת החכמה. נכון שמאיר חב"ד, אבל מה העיקר? מה הנקודה העיקרית שמאיר בעולם האצילות? זה עניין החכמה. ובעולם הבריאה בעיקר זה ספירת הבינה. יש שם גם חכמה, אבל עיקר העניין של בריאה זה ספירת הבינה. עיקר העניין של האצילות ספירת החכמה. מה שדיברנו עכשיו, כל ההבדל בעצם זה ההבדל בין חכמה ובינה. זה אותה נקודה. מה ההבדל בין חכמה לבינה? מצד אחד גם חכמה וגם בינה, שניהם זה גדר של השכל. שניהם יש להם מעלת השכל, שמעלת השכל זה ביטול וייחוד. זה כל מעלת השכל. מעלת השכל על מידות. מידות זה ישות, שכל זה ביטול. כל העניין של השכל זה שהוא מחפש את האמת. הוא מוכן לוותר על המציאות של הישות שלו, לדעת את האמת. אז גם חכמה ובינה, שניהם זה ביטול, אבל ההבדל הוא ביניהם גופא שחכמה זה כח מה. זאת אומרת שעניין החכמה זה ששם מאיר אור השכל בלי שום ציור של הבן אדם. כאן, שמה לא מה שאני מבין, איך שהדבר הוא בעצם. כח מה. איך העניין בעצם. ולכן מצד ספירת החכמה זה תכל'ס הביטול. מה שאין כן בבינה זה איך שאני תופס את הדבר. אז נכון שבינה הוא מחפש את האמת. זה לא שהוא מחפש משהו הוא אוהב. הוא מחפש את

23:12 האמת. אבל כל העניין של בינה, עצם המציאות של בינה. בינה פירושו הבנה, השגה. זאת אומרת, איך זה הדבר מתלבש באותיות שלי, איך שזה מגיע אליי. לכן על פי קבלה מוסבר ההבדל בין חכמה לבינה, שבחכמה זה אור בלי כלים, ומציאות של הכלים מתחילה בבינה. זאת אומרת, מה פירוש חכמה זה בלי כלים? לא פשוט שאין שם כלים, בכל הדרגות יש כלים. אלא שהכלים בתכלית הביטול, לא נרגשים בתור יש. כל המציאות של הכלים זה באחדות עם האור, הוא לא מציאות בפני עצמו. בבינה כבר מתחילה מציאות של כלים, ומזה נהיה גם כן ההבדל בין אצילות לבריאה, שבעולם האצילות, ששם מאירה חכמה דאצילות, אז לכן שמה כל זה בתכלית הביטול. מה שאין כן בעולם הבריאה, שמה זה כבר בינה. בינה זה כבר עניין של הרגשה, מציאות. זה גוף ההבדל. מה שהרב אומר פה בסגנון אחר, ששם זה חכמה ובינה ודעת שזה מצד העליון, ולכן נברא לא יכול לקבל את זה. מה שאין כן בבריאה, חכמה ובינה ודעת שזה בא ומגיע בציור של נברא, ולכן הנברא יכול ליהנות מזה ולקבל מזה אור אין סוף. מה שאין כן באצילות, שאין לו כל כך צמצום, אי אפשר לשכלים נבראים לקבל מהן. מה שאין כן באצילות, שמה העניין של חכמה ובינה ודעת זה לא כל כך בצמצום. זאת אומרת שזה שמה מאיר באופן יותר בגילוי, אז הנבראים לא יכולים לקבל ממנו. אומר ״אין צמצום כל כך״, משמע שגם באצילות יש כבר איזשהו צמצום. הוא לא אומר שאין שמה שום צמצום. הוא אומר הלשון ״אין צמצום כל כך״. אז זה מובן בפשטות, כי גם כן עולם האצילות סוף כל סוף זה עולם. עולם האצילות

24:51 זה לא... זה הם מדברים כאן על האצילות, זה גם כן עולם, ובמילא גם באצילות יש כבר מציאות של כלים, ובמילא יש שמה גם כן צמצום. זה כמו שאמרנו קודם, גוף ונפש שניהם הם לבוש. גם גוף הוא כבר לא הנפש עצמו. יש כבר גם כן איזשהו צמצום בנפש. רק ההבדל הוא שזה באופן של ייחוד, כן? בגוף שמה נפש נמצאת באופן של ייחוד והסכמה. מה שאין כן בלבוש, זה דבר נבדל. אז לכן, אבל גם כן אצילות סוף כל סוף, מכיוון שעולם האצילות זה גם כן עניין של מציאות כלים, אז זה גם כן איזשהו צמצום. אבל זה לא צמצום כל כך. זאת אומרת, זה עדיין לא צמצום כזה. מה פירוש לא צמצום כל כך? זה לא רק עניין של כמות, זה פחות צמצום ויותר צמצום. זה סוג אחר של צמצום. הצמצום באצילות זה צמצום כזה באופן כמו שאמרנו, צמצום באופן של ייחוד, שהאור מצטמצם באמת לפי הכלים, אבל הכלים נמצאים בהסכמה עם האור, ולכן לא נרגש שמה המציאות של הנברא. לכן נברא לא יכול להשיג את זה. מה שאין כן בבריאה, שמה זה צמצום אחר לגמרי. זה סוג אחר של צמצום. צמצום כזה שבא בדרך נבדל. הוא במילא יכול להיות באופן שהנברא יוכל לקבל את זה. זה מה שאומר שאין כביכול צמצום כל כך, אי אפשר לשכלים נבראים לקבל מהן. אז נבראים לא יכולים לקבל מעולם האצילות. ולכן לית מחשבה דילהון תפיסא ביה כלל. לכן בבחינת עולם האצילות אומרים שהנשמות הנבראים לא יכולים לתפוס שמה שום דבר. בעולם האצילות אין שום תפיסה. ולכן הוא מדור לצדיקים הגדולים. העניין של עולם האצילות זה המקום ששמה נמצאים

26:23 הצדיקים הגדולים, שעבודתם היא למעלה מעלה אפילו מבחינת דחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולתו יתברך. מי הם הנשמות שיכולים להשיג, לקבל את הגילוי של עולם האצילות? זה הנשמות האלה שהם, העבודה שלהם, זה אפילו יותר גבוה מדחילו ורחימו ושכלים. מעבודת השם באופן של השגה לא אפשר להגיע לאצילות. זה עבודה של למעלה מעלה אפילו מבחינת הבינה ודעת של הנברא, אלא עבודה של מרכבה ממש. מהי העבודה שלהם? כמו מרכבה ממש. עבודה כזאת שבאופן של מרכבה, מרכבה ממש לה' יתברך, ליבטל במציאות ולהיכלל באורו יתברך. גם כאן אומר שתי לשונות, כן? ליבטל, עניין הביטול. אחרי זה אומר להיכלל, שזה על דרך כמו שאמרנו קודם, שתי הלשונות של ביטול במציאות ו... הנבראים. אז הצדיקים האלה, שהם נשמות הצדיקים שעובדים באופן של מרכבה, יש להם את שתי המעלות האלה: ליבטל, עניין הביטול, כן? וגם כן יש להם את הלהיכלל, שהם דבר אחד ממש, שהם בכלל לא בגדר של נברא, בגדר של בריאה. והן הן הצדיקים שהיו מרכבה לה' כל ימיהם, עבודתם. שזה הגדר של הדרגת עובד שהם היו באופן של מרכבה. זאת אומרת, האר"י אומר עניין נפלא ביותר. אין עכשיו זמן להרחיב בזה, אבל בקיצור הנקודה מה שהאר"י אומר כאן, שזה עניין יסודי, והבנה, וכל העניין במידה מסוימת זה נותן לנו הבנה מסוימת להבין את העניין שמעלים, ההבדל בין שיש בין רב לחסיד. אף על פי שרבי יכול להיות שהוא יותר גבוה ממה שכתוב פה. אבל העניין כדי להבין

28:04 קצת במידה מסוימת, לפי מה שהוא מסביר פה, יוצא שההבדל בין הצדיקים הגדולים, שהעבודה שלהם זה באופן של אצילות, כן? לכל שאר הנשמות שעובדים ה' באהבה ויראה טבעיים, באהבה ויראה שכליים, כל הדברים האלה, כל המדרגות האלה. ההבדל הוא הבדל מן הקצה לקצה. מהו ההבדל? מה נקודת ההבדל? ש-ש-שכל הדרגות, לעבודה באהבה ויראה טבעיים, באהבה ויראה שכליים, זה הכל גדר של נברא. ברגע שאתה מגיע לאצילות אתה נהיה מרכבה. זה כבר לא גדר של נברא, זה גדר של בורא. וזה מה שהרבי אומר: לא יהיו בגדר נבראים כלל. ברגע שאתה מתעלה לבחינת אצילות, אז פירושו של דבר הוא מתבטל במציאות לגמרי. ולמה הוא מתכוון? לא רק שמתבטל במציאות, הוא אומר, אלא שנהיה — הוא כבר לא בגדר של נברא, זה גדר של בורא. ולפי זה מובן כל הלשונות שמובא בזה, שכתוב בנוגע לרשב"י: ״מאן פני האדון ה'? דא רשב"י״, שכתוב על הרשב"י הלשון ״פני האדון ה'״. או הגמרא, הרבי מביא איזה גמרא גם כן ירושלמי על רבי אליעזר, שמה שאמרו עליו גם כן: ״רבי, ... קודשא ... רבי אליעזר בכיסא״. ועל דרך זה גם כן כל מיני לשונות שכתוב בשיחות בנוגע לצדיק, לרבי, שהוא עצמות ומהות מלובש בגוף. וכל הלשונות האלה, שהכוונה בכל העניין הזה זה להסביר שיהודי כזה, צדיק כזה, שאצלו העבודה זה באופן של מרכבה, לא באופן של אהבה ויראה טבעיים, לא באופן של אהבה ויראה שכליים אפילו, אלא העבודה שלו זה באופן של מרכבה, בתכל'ס זה אלוקות. אז הוא נמצא במצב של אצילות, ואצילות זה כבר לא נברא, זה גדר של בורא. זאת אומרת הוא נהיה עניין של אין ואפס. וזה הפירוש שכל המציאות, והמציאות שלו זה רק

29:41 אלוקות. זה כל המציאות שלו. אין לו שום מציאות לעצמו, ואז כל המציאות שלו זה רק אלוקות. זה כבר לא גדר של נברא, וזה מה שכתוב. כל מיני מדרשים. הרי כמה עניינים שמסבירים על פי זה, וכל העניין של, וכל העניין של-של עבודת הצדיקים. יש מאמר של השבוע, בדיוק בשיעור פרטי מדברים כאן על מרכבה. אז יש מאמר של השבוע של בהעלותך. יש בחורים שלמדו את זה או שילמדו את זה. מאמר מאוד יפה, בהעלותך תשכ"ט. ושם הרבי מביא את כל העניין של מרכבה. מה זה? מה העניין של הביטול של מרכבה? הרבי מסביר את זה באריכות. מאוד מעניין, הרבי, כל הביאור.