לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ט - חלק ג

00:01 עמוד ב' למטה. שלוש שורות מלמטה. שורה המתחילה... "ומה שזוכות" בסוף השורה. כן, נכון או לא? אה? כן, האלטער רבי מסביר פה, באופן כללי האלטער רבי מסביר שבעניין של כוונת המצווה, מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה. יש עניין של כוונת המצווה, אבל זו כוונת המצווה גופא. ישנם שני סוגי כוונות. יש אהבה ויראה, זה עניין של כוונת הלב, אהבה ויראה. ויש באהבה ויראה שני סוגים. יש מצווה לקיים מצווה באהבה ויראה טבעיים, שיש אצל כל יהודי אהבה טבעית שמסורה בירושה מאבותינו. ויש אהבה ויראה שכליים שמגיעים על ידי הסברה והתבוננות. והריחוק הערך בין שני האופנים זה אחד מבחינת חי ואחד מבחינת מדבר. לא בגשמיות, ההבדל בין חי למדבר זה שגם אצל חי יש רגש של אהבה ויראה. בעלי חיים יש להם גם כן רגש, אבל הרגש שלהם זה רגש של טבע. זה לא מצד השכל. מה שאין כן אצל בן אדם, אז הרגש שלו נובע מהשכל. על דרך זה גם כן באהבה, אז כשהרגש של אהבה ויראה זה נובע מהטבע של היהודי, אז זה על דרך בחינת חי. זה שנובע מהשגה זה על דרך מדבר. האלטער רבי ממשיך בפרק ל"ט שעל דרך זה, זה גם כן החילוק בין מלאכים לנשמות. מלאכים נקראים חיות. למה? כי עיקר העבודה שלהם זה בעניין של אהבה ויראה טבעיים. יש מיכאל שהוא קשור עם אהבה וחסד. העבודה שלו בקו אהבה. גבריאל, העבודה שלו בקו היראה. זאת אומרת שאצלם עיקר זה עניין של אהבה ויראה, ואהבה ויראה טבעיים, ולכן הם נקראים חיות ובהמות. מה שאין כן נשמות הצדיקים, עיקר העבודה שלהם זה על ידי השגה. נהנין מזיו השכינה, עניין של השגה של

02:15 אלוקות, ולכן הם נקראים בחינת מדבר. האלטער רבי מסביר שההבדל גם כן בעולם ששייך למלאכים. יש הבדל בעולמות, שהמלאכים העולם שלהם זה עולם היצירה. למה עולם היצירה? כי עולם היצירה זה המקום ששם מאירות המידות של הקדוש ברוך הוא. בלשון הזה: שש ספירות מקננות ביצירה. ועולם היצירה, שמה שוכנים, מתלבשים, מתגלים המידות של הקדוש ברוך הוא, ולכן שמה זה מקום המלאכים שהעבודה שלהם זה ביראה. ועל דרך זה זה המקום של גן עדן התחתון, ששמה נמצאות נשמות שעובדות את השם באהבה ויראה טבעיים. הם נמצאים בדרגה של גן עדן התחתון של יצירה, כי זה שמה, זה עולם המידות. ולכן אלו שעבדו את השם במידות, באהבה ויראה טבעיים, אז הגן שלהם זה בעולם היצירה. מה שאין כן הצדיקים, נשמות הצדיקים שהם עבדו את השם באהבה ויראה שכליים, ושהאלטער רבי קורא לזה רעותא דליבא. ומכיוון שהעבודה שלהם זה שכליים, אז הגן שלהם זה גן עדן העליון שבעולם הבריאה. שבעולם הבריאה שמה מאירים המוחין של הקדוש ברוך הוא, בעיקר בינה. אבל יחד עם בינה מתגלים כל הג' מוחין, חב"ד. ולכן גן עדן העליון זה גן עדן של בינה, וזה מדור הצדיקים שהעבודה שלהם זה באהבה ויראה של שכל שמגיע על ידי המוחין. צדיקים גופא, האלטער רבי אומר, אפילו בצדיקים גופא. זה שאומרים שמדור הצדיקים, נשמות הצדיקים, זה בגן עדן העליון שבבריאה, זה רק הנשמה של הצדיק. המדרגה שנקראת נשמה. אבל הרוח של הצדיק זה גם כן נמצא בגן עדן התחתון. זאת אומרת שגם בצדיק גופא יש הבדל בין חלק הנשמה של הצדיק וחלק הרוח של הצדיק. חלק הנשמה של הצדיק זה מה שנמצא בגן עדן העליון בעולם הבריאה. למה? כי בחינת נשמה קשורה

04:18 עם בינה. הרי מה שידוע ההבדל. חסידות מסבירה ההבדל בין נפש, רוח, נשמה, שבחינת נפש זה קשור עם העניין של מעשה המצווה. בחינת רוח קשור עם העניין של אהבה ויראה. רוח זה קשור עם רגש, עם מידות. רוח האדם, רוח הבהמה, זה קשור עם העניין של רגש, של מידות. נשמה קשורה עם השגה, "ונשמת שדי תבינם". כך יש פסוק באיוב. "ונשמת שדי תבינם". זאת אומרת שהבינה מגיעה מהבחינה של נשמה. ולכן כשאנחנו אומרים שהנשמה של הצדיקים הם נמצאים בגן עדן העליון, שזה בעולם הבריאה, הכוונה דווקא לבחינת הנשמה של הצדיק, שדווקא מצד הנשמה אז הוא שייך לאהבה ויראה שכליים. אבל הרוח של הצדיק נמצא בעולם היצירה, כי הרוח של הצדיק זה אהבה ויראה טבעיים. אפילו אצל הצדיק ישנן שתי דרגות באהבה ויראה. יש זמנים או יש דרגות, יש שלבים, יש תקופות שאצלו האהבה ויראה זה שכליים, ויש דרגות של אהבה ויראה טבעיים, ולכן מצד האהבה ויראה שכליים אז זה נמצא בגן עדן. מה שאין כן החלק ששייך לאהבה ויראה טבעיים נמצא בגן עדן התחתון. כל שכן שאר נשמות ישראל שעובדים את השם באהבה ויראה טבעיים תמיד, שאף פעם לא עובדים... ודאי שנמצאים בגן עדן התחתון, עולם היצירה. ואז האלטער רבי בא ומוסיף שאף על פי כן ישנם זמנים מיוחדים שגם הנשמות של עולם היצירה שעובדים את השם באהבה ויראה טבעיים עולים לגן עדן העליון. יש זמנים לזה. בשבת ובראש חודש זה זמנים מאוד נעלים, שאז יש עליית הנשמות, שהנשמות עולות לגן עדן העליון. כל הנשמות, אפילו נשמות שעבדו את השם באהבה ויראה טבעיים, הם זוכים לעלות לגן עדן העליון. איך הם עולים? אומר: דרך העמוד. אז הסברנו בשיעור הקודם העניין של העמוד. לא נחזור. אבל על כל פנים יש את העניין שהנשמות

06:20 מזמן לזמן עולים, אבל זה מזמן לזמן. אבל בדרך כלל זה החילוק. החילוק זה ברור. כן, מה החילוק? יש אהבה ויראה שכליים ואהבה ויראה טבעיים. בעולם זה ההבדל בין עולם הבריאה לעולם היצירה. בגן עדן זה ההבדל בין גן עדן העליון לגן עדן התחתון. בבחינת הנשמה זה ההבדל בין נשמה ורוח. ובכללות זה ההבדל בין הנשמות העליונות שעובדים את השם באהבה ויראה, וגם כן ההבדל בין נשמות למלאכים, ובין נשמות גופא זה ההבדל בין אלו שעובדים את השם באהבה ויראה שכליים ששייכים לעולם הבריאה ואלו שעובדים את השם באהבה ויראה טבעיים שהם שייכים לעולם היצירה. זה הנקודה של התניא שלמדנו עד עכשיו. יש בשלמות העניין. אני רוצה כאן להוסיף שיש מהרבי הרש"ב בקונטרס העבודה, מדבר על העניין שמדבר פה, מביא את התניא. שם מעניין שהרבי הרש"ב יש לו ביאור קצת אחר, תראה, בקשר לשתי הדרגות האלה. שם הוא מסביר שההבדל בין, בין הנשמה. הם אומרים כאן נשמה ורוח. ההבדל בין בחינת הנשמה לבחינת הרוח. מה שאומרים שבחינת הנשמה זה נמצא בגן עדן העליון והרוח זה נמצא בגן עדן התחתון, לעולם הבריאה, לעולם היצירה. כל העניין שהוא מדבר פה, אז הרבי הרש"ב מסביר את זה שם באופן אחר קצת. מה הוא מסביר? הוא מסביר שיש בחסידות מוסבר שיש באהבה ויראה שני סוגים של אהבה ויראה. שניהם מגיעים על ידי התבוננות. לא כמו שאומר כאן שאחד זה טבעי ואחד זה על ידי התבוננות. ובאהבה ויראה גופא שמגיע על ידי התבוננות, יש גם כן שני אופנים. יש מה שנקרא בחסידות אהבה ויראה מגולים ואהבה ויראה מכוסים. או לפעמים זה נקרא בחסידות אהבה ויראה של חיצוניות הלב ואהבה ויראה של פנימיות הלב. או לפעמים זה נקרא בחסידות מוחין דגדלות, מוחין דקטנות. זה שמות שונים,

08:17 אבל זה הכל מדברים על אותו אותו עניין. מה זאת אומרת במילים קצרות? לא, עכשיו לא, לא ניכנס לזה באריכות, אבל בקיצור, מה זה אומרת? שיש אופן שהבן אדם, האופן הרגיל של בן אדם, מתבונן בגדלות השם, מתבונן איך שהקדוש ברוך הוא הוא נעלם, נורא ונשגב וטוב, ומתבונן בגדולה של השם. אחרי ההתבוננות הוא מגיע למסקנה שבגלל כל הדברים שהוא התבונן אז ממילא צריכים לאהוב את השם. טעמו וראו כי טוב ה', ומזה הוא מגיע להכרה של קרבת אלקים לי טוב, שאם זה טוב, זה טוב בשבילי גם כן. נהיה מזה בכן של רגש, של אהבה, וזה בדרך כלל הסדר שמגיע. אז יש את ההתבוננות. התבוננות מעוררת אצלו בכן, ובכן מגיע אהבה ויראה. זה נקרא בלשון החסידות אהבה ויראה של חיצוניות הלב. זה גם מגיע מהתבוננות. אבל מה? כאן הבן אדם מחפש את האהבה ויראה. הוא רוצה להתעורר באהבה ויראה. אלא מה? איך הוא מתעורר באהבה ויראה? אז זה ההתבוננות. ההתבוננות מעוררת את האהבה ויראה. אבל מה כאן הדגש? ובמה כאן הבן אדם מתעסק? בהשגת האהבה ויראה. בלשון הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך". קודם כל יש את הוידעת, אותו סוג, וההתבוננות, הלימוד, ואחר כך יש פעולה של והשבות, להוריד את זה ללב, שיתעורר מזה אהבה ויראה, שזה סוג אחד של אהבה ויראה. יש אבל סוג אחר של אהבה ויראה, שזה מה שאמרנו אהבה ויראה של פנימיות הלב או אהבה ויראה מכוסים. זה שהבן אדם בכלל לא מתעסק עם אהבה ויראה, אלא שהאהבה ויראה באה בדרך ממילא. הבן אדם מתבונן בגדלות השם באופן מאוד נעלה. לפעמים יש סוג של התבוננות שזה לא התבוננות חיצונית. ההתבוננות שדיברנו עכשיו זה התבוננות יותר

10:18 שהיה שיותר יותר על פי שכל, יותר שכל אנושי, יותר השכלה, יותר הסבר, התבוננות. יש סוג של התבוננות, קשה להגדיר את זה במילים, שכאילו זה מאיר אצלך, כאילו שאתה רואה את זה. עכשיו בן אדם מפשיט את עצמו מהלבושים של השכל, של הסברים, של פרטים. הוא כל כך דבוק עם העניין האלוקי שמתבונן בזה שכבר לא נרגש אצלו ההשכלה של הדבר, ההסבר של העניין, אלא כאילו שמאיר אצלו האור האלוקי עצמו. הוא רואה, הוא רואה את מה שהוא מתבונן, הוא חי את זה. זה ניצב לפניו כמו, כמו שהוא רואה תמונה. ואז הבן אדם לא צריך לעשות פעולה כדי שיתעורר אצלו אהבה ויראה. אז האהבה ויראה באים כמו בדרך ממילא, כאילו שכל הבן אדם נמצא שם. לא צריך התבוננות, אחרי זה לעשות בכן, ולכן לעשות זה, ובזה יבוא האהבה ויראה, אלא שההתבוננות היא באופן כזה שזה לוקח את כל הבן אדם כאילו ש... לפעמים קורה שבן אדם מסתכל על איזשהו ציור או איזשהו דבר נפלא, איזשהו מחזה נפלא, וכל כולו נמצא בזה. זה לא שהוא עשה איזו פעולה. קודם הוא עשה חשבון. אחרי זה הגיע למסקנות של המסקנות ואמר כך, בלי סדר השתלשלות, אלא שכל הבן אדם נמצא בתוך העניין. זה אהבה ויראה שבאים בדרך ממילא מהמוחין. כאן הבן אדם לא עובד עם המידות. הוא עובד תחילה רק המוחין, רק שהמוחין הם מאירים אצלו בכל התוקף, באופן שזה, שזה כל הבן אדם נהיה חלק מהעניין. וממילא יש כאן אהבה ויראה. זה נקרא אהבה ויראה מכוסים, אהבה ויראה פנימיות הלב, כל מיני שמות שאמרנו קודם. אומר הרבי הרש"ב בקונטרס העבודה שזה שני הדרגות שמדבר כאן התניא. זה שני התכונות

12:00 של הנשמה, של הצדיקים שנמצאים בעולם הבריאה. גם נשמות עליונות, זה העבודה של אהבה ויראה המוחין, הבחינה של מוחין דגדלות. כשהעבודה מוחין דגדלות, מכיוון ששם עיקר העניין אצלו זה המוחין, הוא בכלל לא עובד עם המדות. המדות באות כמו בדרך ממילא מהמוחין. אז הוא שייך לעולם הבריאה. אבל כשהעבודה שלו זה באהבה ויראה מגולות, ששמה עיקר מה שהוא מחפש זה רגש של אהבה ויראה. רק מה? כדי להתעורר באהבה ויראה צריכים התבוננות. אז ההתבוננות זה האמצעי כדי להגיע לאהבה ויראה. כיוון שהעיקר אצלו זה הרגש של אהבה ויראה, אז הוא שייך לעולם היצירה. אז זה עדיין, וזה האלטער רבי אומר כאן על נפש רוח של הצדיקים שזה נמצא בעולם היצירה. אז זה כותב בקונטרס העבודה הרבי הרש"ב. אבל הרבי כותב על זה בהערה שמה שהרש"ב נ"ע אומר שמה, אי אפשר להגיד שהוא זה הפשט בתניא. מהלשון בקונטרס העבודה משמע כאילו שהרש"ב לומד פשט בתניא ככה. הוא מציין לתניא והוא מסביר את זה באופן כזה. והרש"ב, הרבי כותב על זה בהערה שאי אפשר להגיד שזה הפשט בתניא. כי הרי בתניא מפורש האלטער רבי לא מדבר כאן על דרגות כאלה גבוהות. בתניא פשוט זה ההמשך של התניא, זה בהמשך למה שאמר פרק ל"ח. וכאן שם אמר מפורש שהעניין של עולם היצירה, העניין של אהבה ויראה טבעיים, זה אהבה ויראה טבעיים, הכוונה אהבה ויראה מסותרת, שזה שיש בטבע הנשמה. ואהבה ויראה שכליים זה אהבה של התבוננות. זאת אומרת, מתניא כאן משמע שכל הסוגים של התבוננות, לא משנה אם ההתבוננות זה באופן הכי נעלה או אפילו התבוננות שאמרנו, התבוננות וחיצוניות המוחין. אם זה עניין של התבוננות, כאן

13:52 בתניא משמע שהוא מדבר בדרגה יותר גבוהה. שכל סוג של התבוננות, איזה שיהיה, אם הרגש מתעורר דרך ההתבוננות אז זה שייך לעולם הבריאה. אם הרגש זה רק מצד הטבע, מצד הטבע, נפש אלוקית שיש אצלו טבע אהבה של יהודי, צד מסותרת, וזה מה שהוא בורא, אז זה עניין של יצירה. אבל על כל פנים צריכים גם לדעת שיש כזה ביאור שהרש"ב נ"ע אומר את זה בקונטרס העבודה. טוב, מעניין לעניין באותו עניין, מכיוון שכבר מדברים על קונטרס העבודה, אז כאן המקום להעיר שעכשיו מתמלאים מאה שנה מקונטרס העבודה. כן, קונטרס העבודה, הרבי הרש"ב התחיל לכתוב את זה בתקופה הזאת בשנת תר"ע, ולכן יש בכמה מקומות הרבי הרש"ב כותב, כותב על קונטרס העבודה, קונטרס העבודה תר"ע. זאת אומרת בתוך עי"ן הוא התחיל לכתוב את זה, ופה זה יצא, יצא, יצא, זה, זה, זה התפרסם בין התלמידים בתר"ע כבר. אבל הכתיבה של קונטרס העבודה זה היה בתקופה הזאת בשנת תר"ע. ורואים באמת שבהמשך של הרבי הרש"ב, בהמשך של תר"ע, אז רואים שיש הרבה עניינים בקשר למה שהוא מסביר בקונטרס העבודה. סתם מזכיר את זה שאם יש מישהו שמעניין אותו ללמוד את זה, זה עניין דיומא. זה הזמן ללמוד את הקונטרס הזה, בפרט שזה נוגע בכלל לאהבת השם. ונוגע לענייננו, נמשיך הלאה בתניא. אז עכשיו האלטער רבי ממשיך ואומר ככה. בקשר למה שאמרנו רגע פה עכשיו, שיש זמנים מסוימים שאז הנשמה, אפילו נשמה שעבדו את השם באהבה ויראה טבעיים, עולים גם כן לעולם הבריאה בשבת וראש חודש. שואל האלטער רבי שאלה: מה זה שזכו הנשמות האלו לעלות למעלה מהמלאכים? שואל האלטער רבי שאלה, למה

15:50 באמת מגיע לנשמות האלו שעובדים את השם באהבה ויראה טבעיים? מה פתאום מגיע להם לעלות לעולם הבריאה? נכון שזה לא כל יום, שבת וראש חודש, אבל לגופיה, למה? מה פתאום? בן אדם שעבד את השם רק באהבה ויראה טבעיים, מה מגיע לו שבשבת וראש חודש יתעלה לדרגה כל כך גבוהה? אז האלטער רבי: ולמה זכו אלו לעלות למעלה מהמלאכים? למה הם יכולים להתעלות למעלה מהמלאכים? אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד. למרות שכל העבודה של השם שלהם זה היה בדחילו ורחימו טבעיים לבד. אז למה הם עולים על המלאכים? הם הרי בדיוק כמו המלאכים. המלאכים אף פעם לא עולים לעולם הבריאה. המלאכים נשארים ביצירה, הם נשארים ביצירה. למה נשמות עולים גם לעולם הבריאה? היינו מפני, התירוץ הוא, שעל ידי דחילו ורחימו שלהם אתכפיא סטרא אחרא המלובשת בגופם. מצד הדחילו ורחימו שלהם, אהבה ויראה, אז הם עשו עניין של אתכפיא. יש משהו שיש בנשמה שאין למלאכים, שזה עניין האתכפיא. הנשמה זה בעבודה שלהם, אפילו שהעבודה שלו זה באהבה ויראה טבעית, אף על פי כן צריך לעשות אתכפיא. על ידי אהבה ויראה שלו צריך לשבור את הסטרא אחרא המלובשת בגופו, בין מבחינת סור מרע לכבוש התאוות ולשברן. הן בעניין של סור מרע הוא צריך לשבור את התאוות כדי שיוכל לעורר את האהבה ויראה שלו, ובין מבחינת ועשה טוב כנ"ל, גם בעניין של עשה טוב גם כן צריכים את העניין של אתכפיא סטרא אחרא. כן, אז יש כאן כמה פירושים. מה פירוש כנ"ל? בכללות האלטער רבי מתכוון למה שהוא אמר בפרק כ"ז. שם האלטער רבי דיבר כמה סוגים של אתכפיא. כן, יש אתכפיא בעניינים של, של, שם האלטער רבי דיבר, ונגיע לכל

17:56 מיני סוגים של אתכפיא. אתכפיא בעניינים של מעשה, של דיבור, של מחשבה, של דברים אסורים, דברים מותרים. כן, אז. אז לזה הוא מתכוון עם הכנ"ל. אז יש כאלה שאומרים שהאלטער רבי עם הכנ"ל מתכוון לפרק ט"ז. לפרק ט"ז. פרק ט"ז. האלטער רבי אומר שאפילו בן אדם שעובד את השם באהבה ויראה טבעיים בחייו, הרי אם זה אהבה ויראה טבעיים זה לא נקרא עבודה. איפה כאן האתכפיא? הרי זה הטבע שלו. הרי יש בן אדם שהוא מתמיד בלימוד ובתפילה, אז בטבע הוא עובד את השם. הוא התרגל לטבע שלו ללמוד, להתפלל. אין לו טבע נוסף מצוין בטבעי, כמו שהאלטער רבי מסיים. אז איפה כאן האתכפיא? אז האלטער רבי אומר בפרק ט"ז שאפילו בן אדם שהוא מתמיד בלימוד ובתפילה, אבל הוא אוהב את הגוף שלו יותר בטבע. גם מתמיד בלימוד ובתפילה, הוא אוהב את הגוף שלו בטבע יותר מזה. הגוף שלו אוהב יותר מהעצמות שלו, ובמילא כדי שהוא ילמד ויתפלל הוא צריך גם כן איזושהי אתכפיא מסוימת. אם לא היה לו שום עניין של אתכפיא אז הוא לא היה לומד. אז ממילא זה מה שהאלטער רבי אומר פה כנ"ל. זאת אומרת שדיברנו שלא רק בשביל עניין של סור מרע צריכים עניין של אתכפיא. גם בשביל עשה טוב, גם שם צריכים עניין של אתכפיא כי אוהב את גופו בטבע. והם היו בעלי בחירה לבחור ברע ח"ו. היה להם בחירה שיכלו לבחור ברע ח"ו, ובו בחרו בטבע לאכפיא סטרא אחרא ולאסתלקא לקודשא בריך הוא. אז הבן אדם הזה לא כמו המלאכים שאין להם בחירה. הנשמה הרי יש לה בחירה. היה יכול לבחור חס ושלום. ואף על פי כן הוא בחר בטבע להתעורר באהבה ויראה, והוא

19:52 עשה אתכפיא סטרא אחרא, שעל ידי זה נהיה כל הדבר הנפלא שהאלטער רבי הסביר קודם בפרק כ"ז, שעל ידי אתכפיא סטרא אחרא נהיה אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין, נהיה המשכה של הקב"ה, לא סתם אלא באופן של בכולהו עלמין. אז האלטער רבי הסביר שדווקא כשנמצא במצב של חושך אז האור שנמשך על ידי אתכפיא זה אור הרבה יותר נעלה מהאור הטבעי, ובמילא זה המעלה של נשמות על המלאכים. מלאכים, מכיוון שהמלאכים אין להם חושך ובמילא אין להם את היכולת לעשות אתכפיא סטרא אחרא, ובמילא הם לא מגיעים לבחינה הזאת של יתרון האור מן החושך. מה שאין כן נשמות, הרי יש להם עניין של אתכפיא ובמילא נהיה סדר יתרון האור מן החושך. לכן הנשמות מתעלים למעלה מהמלאכים. זה בכללות הנקודה. אם אנחנו מתבוננים אבל פה, קודם כול שאלה, שתי שאלות. שאלה אחת, זה יפה מאוד. עושים אתכפיא, יש להם על מה לעמוד אולי? אתה עושה אתכפיא אז מגיע לך משהו מיוחד. מה פתאום עולם הבריאה? מה הקשר? בגלל שהם עושים אתכפיא לכן הם עולים לעולם הבריאה? מה השייכות? שעושים אתכפיא אז מגיע לך אחרי זה יתרון האור ואחרי זה אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא, זה הולך על הסובב כל עלמין. זה כתוב במאמר באתי לגני. מה זה יקרא דקודשא בריך הוא? מה פתאום עולם הבריאה? מה הקשר של הבריאה? לפני זה הסברנו, היה מובן. אהבה ויראה טבעיים שייכים לעולם היצירה, כי מידות זה יצירה. אהבה ויראה שכליים שייכים לעולם הבריאה, כי שכל זה עולם הבריאה. מה פתאום בגלל שעושה אתכפיא מגיע לעולם הבריאה? שבת או ראש חודש עולה לעולם הבריאה. למה האלטער רבי אומר בגלל שעושה אתכפיא? נכון שבגלל זה אתכפיא אז

21:59 הוא יותר חשוב מהמלאך בפרט אחד, אבל בגלל זה שיעלה לבריאה? זו שאלה אחת. השאלה השנייה זה אם אנחנו מסתכלים כאן טוב, האלטער רבי אומר כאן שני דברים. האלטער רבי מסביר את המעלה של הנשמות על המלאכים. אז תסתכלו בפנים. האלטער רבי אומר כאן שני דברים. בהתחלה משמע שכל המעלה זה אתכפיא. מצד האתכפיא לכן הוא מתעלה. אחרי זה הוא אומר, ״והם היו בעלי בחירה לבחור ברע ח"ו וכו׳״. זה מעלה של בחירה. שני דברים שונים. אז מה המעלה? המעלה זה האתכפיא או המעלה זה הבחירה? מצד מה נשמות עולים לבחינה יותר גבוהה מהמלאכים? תחילה הוא אומר מצד אתכפיא. אתכפיא זה קשור מצד זה, יש לו יצר הרע, צריך לשבור אותו. אחרי זה אומר, לא, מצד שהם היו בעלי בחירה. משמע שכאן זה לא מצד הנקודה של אתכפיא, דווקא השבירה של הסטרא אחרא, אלא פשוט יש לו בחירה. הוא בחר. יכול לבחור, זה הוא בחר. זה מעלה של בחירה. אז בעצם הנקודה היא שקושיה אחת מתרצת את השנייה. האלטער רבי באמת יש לו כאן שתי קושיות, לא קושיה אחת. והאלטער רבי עונה כאן שני פרטים. שני הפרטים הם שני פרט... זה שתי שאלות אחרות לגמרי. בעצם יש לנו כאן שתי שאלות. שאלה אחת, למה בכלל נשמות עולים יותר גבוה ממלאכים? עדיין לא עולם הבריאה. לפני שנדבר על עולם הבריאה. האלטער רבי מתחיל את השאלה שלו, הוא לא שואל למה נשמות עולים לבריאה. הוא שואל למה נשמות עולים למעלה מהמלאכים. אז בפשטות השאלה של האלטער רבי זה לא על עולם הבריאה. השאלה, האלטער רבי שואל שאלה פשוטה. לפני זה הסברת שאהבה ויראה טבעיים זה כמו המלאכים. אז השאלה היא אם אהבה ויראה

23:57 טבעיים זה כמו המלאכים, למה נשמות עולים יותר מהמלאכים? לא משנה איזה דרג, למה בכלל עולים יותר מהמלאכים? אחרי זה יש שאלה שנייה. עוד, זה עוד שאלה. למה לעולם הבריאה? זה שני פרטים השאלה. ועל זה האלטער רבי עונה שני פרטים באמת. למה נשמות עולים יותר מהמלאכים בכלל? למה נשמה יכולה להגיע לבחינה יותר גבוהה ממלאך? על זה הוא עונה בגלל שנשמות עושים אתכפיא ומלאכים לא. מצד מה היא עושה אתכפיא? נשמות, בגלל שיש להם אתכפיא, ואתכפיא זה ... החושך, ולכן נשמה זה מדרגה יותר גבוהה ממלאך, ואפילו נשמה זה יצירה. זה מהאתכפיא. עכשיו יש לך שאלה למה הם עולים לבריאה דווקא? מה הקשר עם בריאה? אז זה התירוץ: בחירה. מה הקשר בחירה עם עולם הבריאה? הסברנו כבר בשיעור קודם. בחירה קשור עם שכל. מה הפשט בחירה? לבחור אתה צריך להתבונן. יש מעלה בזה, יש מעלה בזה, ואתה בוחר בין זה לזה. כל המושג של בחירה שייך... למלאכים אין להם בחירה כי אין להם שכל. נשמות יש להם בחירה. ומכיוון שעניין הבחירה קשור עם שכל, אין לך... זה לא שכל של התבוננות. זה לא שכל של התבוננות בגדלות הוי'. לכן זה לא... לכן כל ה... הוא לא נמצא בעולם הבריאה בדרך כלל, שהוא שייך ליצירה, אהבה ויראה טבעיים. אבל בגלל שסוף כל סוף אפילו אהבה ויראה טבעיים, היה לו בחירה אם לעורר את האהבה ויראה טבעיים או לא. ועניין הבחירה קשור עם עניין השכל, לכן הוא עולה לעולם הבריאה דווקא. אז לכן בדרך כלל הוא לא עולה לבריאה כי העבודה והגילוי שלו זה אהבה ויראה טבעיים, נמשך ליצירה. אבל מובן למה, על כל פנים מזמן לזמן, בזמנים של עת רצון, אז א', הוא עולה למעלה מהמלאכים כי יש לו

25:54 אתכפיא. אתכפיא מעלה אותו לבחינה. ולמה דווקא לבריאה? מצד עניין הבחירה. זה הפשט כאן בתניא שמזכיר כאן את שני הנקודות. אז כשלומדים מהר את התניא לא שמים לב בכלל כאן מה קורה. כן? אבל כשלומדים קצת יותר בשימת לב אז שמים לב שהאלטער רבי אומר כאן כמה פרטים, אפשר ל... כן? יש כאן, הוא עונה כאן כמה שאלות וכולי. בקשר לעניין הזה שמדברים פה על זה שהנשמות מתעלים יותר גבוה מהמלאכים, אז יש סיפור שמספרים על... מספרים כזה סיפור, שהיה ר' זלמן דוכמן היה מספר שהוא שמע את זה מסבא שלו, שהוא היה בשעת מעשה. שפעם אחת זלמן, סבא של זלמן דוכמן, היה מוטק'ל דוכמן, היה תלמיד של ר' אייזיק מהומיל. היה מספר שפעם ישבו חסידים, בזמן הצמח צדק זה היה. אז ישבו חסידים והתוועדו. והיה בהומיל, והיה גר ר' זלמן... ר' מוטק'ל, היה גר בהומיל. עיירה ידועה ברוסיה, שם היו... אז שמה היה... אז ישבו בבית הכנסת, בשטיבל, והתוועדו שמה. פתאום נכנס בן אדם. בן אדם זקן, אבל איש פשוט, עני כזה, בן אדם כזה שהולך ממקום למקום, אוסף כסף. איש פשוט, קבצן עני ואביון. אבל הם שמו לב שהוא לא קבצן רגיל. שמו לב שהבן אדם הזה הוא בן אדם מיוחד. ראו על הפנים שלו שיש לו איזה זיו מיוחד, איזה אדם מאוד שמח, פוזיטיבי, חי. ראו אדם, חיות מיוחדת. אז הם הבינו שמשהו מיוחד איתו. או שהוא צדיק נסתר או שיש לו איזה סוד. על כל פנים, אז החברה תפסו אותו, הושיבו... בסוף מה שיצא זה ככה שבאמת הוא איש פשוט, אין לו שום דבר מיוחד. רק מה, שהוא פעם אחת היה בליובאוויטש לפני ארבעים

28:23 שנה. הוא היה פעם בליובאוויטש אצל האלטער רבי, והאלטער רבי אמר ווארט. זה היה בזמנים ההם שהאלטער רבי היה נכנס והיה אומר, לא היה אומר מאמרים ארוכים, היה אומר ווארט. והווארט שהאלטער רבי היה אומר, ידוע שהוא היה אומר ווארט וזה היה לוקח את החסיד, היה עושה... זה היה נכנס, זה היה עושה מהפכות. ככה היה סדר לפני פטרבורג. אז נכנס האלטער רבי והאלטער רבי אמר: "כתוב בגמרא, הושיט הקדוש ברוך הוא אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן". הקדוש ברוך הוא כעס על המלאכים, אז הוא שם את האצבע. אנחנו לומדים את זה בגמרא עכשיו, לא? הקדוש ברוך הוא שם את האצבע הקטנה ושרף אותם. האלטער רבי אמר בניגון כשהוא היה אומר: "וואס איז אצבעו הקטנה? אצבעו הקטנה הכוונה לנשמה". הקדוש ברוך הוא הראה להם נשמה ואז הם נשרפו. "א נשמה איז העכער פון א מלאך". זה היה כל השיח. וה... פעל כזה, השפיע על זה, זה כולה איש פשוט. אומר, אני לא הבנתי את העומק, אבל דבר אחד אני הבנתי, שפתאום האלטער רבי אמר שהנשמה זה יותר גבוה מהמלאכים. אז אמרתי, אני תמיד חשבתי שהמלאכים זה הדבר הכי גדול. ופתאום האלטער רבי אמר שנשמה זה יותר גבוה ממלאך, שמלאך רואה נשמה נשרף. ומהיום עד... מאז עד היום זה מה שנותן לי חיים. כל החיים אני חי עם הווארט הזה. נשמה יותר גבוהה ממלאך. זה היה יהודי. עם זה הוא חי. הנשמה יותר גבוהה ממלאך. טוב, אנחנו לומדים את זה בתניא עם כל הביאורים וההסברים. אף על פי כן זה לא נוגע כל כך. זה נוגע...