לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ח - חלק ב

00:01 דובר 1 אה, שורה מתחלת "כמו". כן. על מה מדברים פה? האלטער רבי מביא את מאמר חז"ל: מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה. שאם בן אדם מקיים מצווה, אז אה, מצווה בלי כוונה זה כמו גוף בלי נשמה. לכן נשאלת השאלה, אחרי שלמדנו בפרקים הקודמים המעלה של מעשה המצוות, איך שבזה נשלם כל הכוונה של דירה בתחתונים, אז איך אפשר להגיד כזה דבר, שמצווה בלי כוונה זה גוף בלי נשמה? הרי המעשה עיקר. אז על זה האלטער רבי בא ונותן ביאור שלם. מה הפירוש? שבעצם נותן ביאור שלם לכל העניין. שמה? קודם הביאור שלמדנו עד עכשיו. אנחנו רואים בגוף ונשמה בעולם הזה, גם הגוף וגם הנשמה שניהם מצד אחד הם נבראים שהקדוש ברוך הוא ברא, ולא רק שהוא ברא, אלא שהוא כל הזמן בורא. זה כל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא בורא ומחיה ומקיים הן את הגוף של הנברא והן את הנשמה של הנברא. כן, כמו שכל החסידות מלמדת אותנו. ואף על פי כן, אם אנחנו מדמים אחד לשני, אז אין ערך למציאות של הגוף למציאות של הנשמה. למרות ששניהם הם נבראים, שניהם, לא רק שהם שניהם נבראים, אלא גם כן מצד העניין של הסתר פנים, אז יש בשניהם הסתר פנים בשווה. זאת אומרת, כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שהסתר פנים זה שהקדוש ברוך הוא בבריאת העולם הסתיר את עצמו. אחרי הכול כתוב העלם והסתר הבורא מהנברא. אז ההעלם והסתר של הבורא מן הנברא זה הן בנוגע לגוף והן בנוגע לנשמה, שזה כל העניין של הלבושים המעלימים, שהלבושים המעלימים הם מעלימים הן על הגוף והן על הנשמה. למשל, שאם הנשמה שלו זה מקליפת נוגה, גם הגוף שלו זה מקליפת נוגה. ואם

02:14 דובר 1 הנשמה שלו זה נשמה של קדושה, גם הגוף זה קדושה. זאת אומרת, העניין זה שהגוף והנשמה, שניהם, הגוף והנפש, נמצאים באותה מדרגה מצד העניין של הסתר פנים. אף על פי כן, בנוגע לצמצום והתפשטות יש הבדל. שבנפש, מכיוון שהוא רוחני, אז שמה יש יותר התפשטות של רוחניות, יותר התפשטות. שמה רואים יותר בגלוי את הדבקות שלו באלוקות. מה שאין כן בגוף יש יותר צמצום. הסברנו בשיעורים קודמים ההבדל בין הסתר לצמצום. אז הסתר פנים יש בכל המדרגות. אבל אף על פי כן, בנוגע לצמצום והתפשטות יש הבדל. יש עניינים ששמה יש יותר התפשטות אלוקות. יש דברים שיש יותר צמצום. זה בנוגע לעניין של הנבראים. כך רואים ההבדל בין גוף ונפש, ובכללו זה מחולק לארבע חלקים, שזה דומם, צומח, חי, מדבר, כנגד ארבע אותיות שם הוי'. אז יש דומם, צומח, חי, מדבר. אז ארבעה חלקים. לכל אחד מהם יש גוף ויש נפש, ולכל אחד מהם יש החילוקים שמתחלקים אחד מהשני. זה בנוגע לצמצום והתפשטות. זה היה הנקודה שהסברנו. אבל מצד הסתר פנים יש בכולם. נמשיך עכשיו. האלטער רבי מביא את זה כמשל כדי להבין בנוגע לעניין של מצוות בלי כוונה ועם כוונה. אז בואו נמשיך הלאה בפנים. דף מאה, שורה מתחלת "כמו". "כמו שאין ערך ודמיון אור והמשכת החיות שבדומם וצומח לאור והמשכת החיות המלובש בחי ומדבר". כמו שאנחנו אומרים בנוגע לצמצום והתפשטות, אמרנו שאין שום ערך ודמיון בין החיות שנמצאת בדומם וצומח לחיות שנמצאת בחי ומדבר. כאן האלטער רבי מחלק אותם לשתי קבוצות. דומם וצומח קבוצה אחת. חי ומדבר קבוצה שנייה. כן, עוד מעט נסביר. "אף שבכולן אור אחד שווה בבחינת הסתר פנים ומלובש בלבוש

04:24 דובר 1 אחד בכולן שהוא לבוש נוגה". אף על פי שמצד הסתר פנים, אז כל ארבע דרגות, הן דומם, הן צומח, הן חי ומדבר, כל ארבע דרגות האלה הן כולן קליפת נוגה. אז מצד הסתר פנים, אז הן במדבר והן בצומח והן בחי והן בדומם, בכולם יש אותו הסתר פנים. אבל שכולם קליפה. בעניין הזה. אף על פי כן, מצד הסתר פנים. אבל מצד הצמצום והתפשטות אין ערך ביניהם. מצד דומם וצומח זה רואים רק חומריות, רק חומר. מצד חי ומדבר יש בהם גם כן עניין של רוחניות. אז מצד הצמצום והתפשטות אין ערך ביניהם. כך יהיה. "כך אין ערך ודמיון כלל בין האור והמשכת אור אין סוף ברוך הוא, שבפנימיות רצונו יתברך בלי הסתר פנים ולבוש כלל, המאיר ומלובש במצוות מעשיות ממש, וכן במצוות התלויות בדיבור ובביטוי שפתיים בלי כוונה, שהוא נחשב כמעשה ממש כנ"ל, לגבי האור והמשכת אור אין סוף ברוך הוא, המאיר ומלובש בכוונה של מצוות מעשיות שאדם מתכוון בעשייתן כדי לדבקה בו יתברך על ידי קיום רצונו, שהוא ורצונו אחד, וכן בכוונה של תפילה וקריאת שמע וברכותיה, שבכוונתו בהן מדבק מחשבתו ושכלו בבורא". אותו דבר אומר האדמו"ר, אנחנו נבין מזה ונגיע למצוות. בכוונה של מצוות גם כן אותו דבר. שבמצוות, בכוונה של מצוות, אז גם שם אנחנו נגיד אותו דבר, שיש נקודה אחת שכל הדברים שווים. הן המצווה והן הכוונה של המצווה. הן מעשה המצווה, הן כוונה של המצווה שווים. ויש אבל נקודה אחרת שבזה הם בין היתר. אז זה היסוד שהאדמו"ר מסביר כאן. אז בואו ננסה להסביר את זה עוד פעם. קודם כול נקודה, אחרי זה יש כמה פרטים שצריכים להסביר, כמה פרטים, אבל קודם

06:31 דובר 1 כדי להבין טוב מה הנקודה סביב פה. אז במשל של גוף ונפש אומר האדמו"ר: מה אנחנו רואים? שיש נקודה אחת שבה גוף ונפש שווים, ויש נקודה אחת שגוף ונפש הם בהבדל. מצד הסתר פנים הם שווים. כן, אין הבדל בין דומם, צומח, חי ומדבר. כל ארבעת הדברים כולם שווים מצד הסתר פנים, שהם כולם בלבוש נוגה. זה צד אחד. אף על פי כן, מצד הצמצום וההתפשטות אז יש הבדל, שדומם וצומח הם עניינים של חומר גוף, וחי ומדבר זה עניין של רוחניות ונפש. זה אז החילוק בין הקצה לקצה. חילוק בין היתר. על דרך זה אומר האדמו"ר גם כן בנוגע למצוות. גם שם אפשר להגיד אותו דבר, אבל הפוך. כמובן שבמצוות העניין שלו זה להפך. בנקודה אחת, מה הנקודה המשותפת שיש בכל הדברים, הן במעשה המצווה והן בכוונה של המצווה? מה הנקודה המשותפת? שכולם יש אור בלי הסתר פנים. הפוך מהנבראים. בנבראים הנקודה המשותפת זה הסתר פנים. כן, במצוות הנקודה המשותפת של כולם זה הפוך מהסתר פנים. שמה נמצא הפנים של הקדוש ברוך הוא עצמו. זאת אומרת, אותו פנים של הקדוש ברוך הוא שנמצא בכוונה של המצווה, אותו פנים של הקדוש ברוך הוא נמצא גם במעשה המצווה. אי אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא רוצה יותר זה או פחות זה. הקדוש ברוך הוא רוצה יותר מעשה, יותר כוונה. זה אותו פנימיות הרצון שהאדמו"ר מסביר לפני זה בפרק ל"ה, שכל העניין של המצווה זה פנימיות רצון הבורא. שמה מאיר פנימיות הרצון בלי שום הסתר פנים. העניין הזה של מצוות זה בלי שום הסתר פנים. זה פנימיות הרצון של הקדוש ברוך הוא. ככה זה בלי שום הסתר פנים. זה שמה זה כל המצוות, הן

08:23 דובר 1 בכוונת המצוות והן במעשה המצוות. לכן אני אומר זה הפוך מהמשל. במשל אומרים שכל הגשמיות, כל הנבראים, הן המדבר והן הדומם, הם כולם הסתר פנים. במצוות אומרים הפוך. כל המצוות, הן כוונות והן מעשה, כולם זה עניין של גילוי הפנים. שמה נמצא הפנים של הקדוש ברוך הוא בלי שום הסתר פנים כלל. זה רצונו, רצונו העצמי, רצונו העצמי זה הן במעשה והן בכוונות. אבל מצד העניין של צמצום והתפשטות, גילוי והעלם, גילוי, בזה יש הבדל, שבכוונת המצוות יש יותר גילוי אלוקות. בנוגע לעצם הרצון, כמו שהאלטער רבי עוד מעט יסביר יותר בפרטיות, אז אי אפשר לחלק בין כוונה למעשה. עצם הרצון, כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה את הכוונה ורוצה את המעשה. בניגוד אבל לגילויים, אז בכוונת המצוות מאיר יותר גילוי. שמה יש יותר גילוי, שמה אלוקות נמצא יותר בהתפשטות, בהתרחבות ובגילוי. מה שאין כן במעשה המצווה, מצד החיצוניות של הגוף של המצווה, אז שמה יש יותר העלם, יותר לא, לא, לא, לא כל כך, שם לא כל כך בגילוי. שאז מצד האור, צמצום והתפשטות, אז מצד זה יש הבדל. זה הנקודה שהאלטער רבי אומר כאן.

09:37 דובר 2 מעשה הוא העיקר, מה, ולמה מבטל?

09:39 דובר 1 אה?

09:40 דובר 2 מעשה הוא העיקר ומה מבטל?

09:43 דובר 1 הו, רגע. נסביר עוד מעט. המעשה הוא העיקר. אז זה כבר דיברנו בפרק ל"ז. האדמו"ר הסביר שמצד העניין של דירה בתחתונים, מצד הכוונה של דירה בתחתונים אז המעשה הוא עיקר. אמרנו שיש שני דברים. יש את הכוונה של דירה בתחתונים ויש את העניין של גילוי. איפה מאיר יותר אלוקות. זה שני דברים שונים. כן? דירה בתחתונים נופל על מעשה המצוות כי זה העיקר של תחתונים. יותר תחתון. יותר תחתון אז יותר דירה. כן? אבל בנוגע לגילוי, זה האדמו"ר הסביר בסוף פרק ל"ז, כשנגיע לגילוי אור, אז באור זה חשבון אחר לגמרי. יכול להיות שמצד דירה בתחתונים זה יותר חשוב, אבל בגלל זה שמה האדמו"ר דיבר על חילוק בין תורה למצווה. גם שם אותו דבר. בנוגע לדירה בתחתונים מצוות יותר מתורה. אבל איפה יש יותר אור? יותר גילוי בתורה. על דרך זה גם כאן בגוף ובכוונה, במעשה ובכוונה של המצווה. אז על זה האדמו"ר אומר כאן שגם מעשה המצווה, אומר האדמו"ר, מצד העניין של רצונו, פנימיות רצונו בלי שום הסתר פנים, הן בכוונה והן במעשה. זה הפנימיות של רצון של הקדוש ברוך הוא. אבל מצד העניין של גילוי וצמצום והתפשטות, אז על זה אומרים שיש במעשה המצוות יותר צמצום. אלוקות מצטמצם בעניין של גשמיות. מה שאין כן בכוונת המצווה, שמה נרגיש יותר אלוקות בגילוי. עוד מעט נבין את זה יותר טוב, אבל זה פשוט הנקודה שהאלטער רבי מסביר כאן. זה היחס בין המושג. לפי זה מה פשט מצווה בלא כוונה כגוף בלי נשמה. מה הפירוש? שאין לו כוונה. שמצד העניין, זאת אומרת, מה ההסברה בזה? הרי שאלנו, לכן השאלה הייתה איך אפשר להגיד שגוף של מצווה בלי כוונה זה

11:25 דובר 1 גוף בלי נשמה? הרי מצווה זה, זה, זה רצון העליון. מה זה המצווה גם כן אמרנו קודם. אז האדמו"ר מסביר הפשט של זה, כגוף בלא נשמה, זה מגיע לנקודה הזאת. לא, זה לא מגיע לפשט שהגוף זה הנשמה. הפירוש הוא שגוף בלי חיים זה גוף מת, זה לא שווה שום דבר. ובהמשך זה גוף בלא נשמה. יש לך חתיכת גוף, אין לו נשמה, אז זה גוף מת. אין לזה, אין לזה, אין לזה שום ערך. אבל כאן זה לא הפשט. הפשט זה לא שגוף, אז יש לנו שמעשה המצווה אין לזה ערך. מעשה המצווה זה רצון העליון. אבל הכוונה במה שהמדרש מדמה את המצווה, את הכוונה, לגוף ונשמה, זה מגיע לאין ערוך בעניין הגילוי, הגילוי והצמצום. בנקודה הזאת, כמו שגוף לגבי נשמה, למרות שבשניהם נמצא כוח עליון ולמרות שבשניהם נמצא הסתר פנים, אף על פי כן אומרים לגבי הצמצום יש פה הבדל. כאן ניכר יותר גילוי, כאן יותר בצמצום. אבל זה גם כן במצווה להפך, שגם בכוונה גם במעשה המצווה יש את הפנימיות שהקדוש ברוך הוא רוצה בעצמו. אבל אם כן מגיע לגילוי אז בכוונת המצווה יותר גילוי, במעשה מצווה יותר... זהו. זה שהרב מחלק את העניין של דומם, צומח, חי ומדבר לשתי קבוצות. אז הרבי מסביר בליקוטי שיחות, זה אותה שיחה שהזכרנו גם כן בשיעור הקודם. בליקוטי שיחות חלק ו' פרשת יתרו, שם הרבי מסביר את זה שהעניין הזה של דומם, צומח, חי ומדבר אפשר לחלק את זה לכמה אופנים. בחסידות יש כמה אופנים איך מחלקים את זה. זה אפשר לחלק את זה, בפשט זה מחולק לארבע קבוצות: דומם, צומח, חי ומדבר, כמו שהסברנו י', ק', ו',

13:03 דובר 1 כן, זה ארבעה עניינים. אבל כשמחלקים את זה יותר בכללות, אז לפעמים בחסידות מחלקים את זה, אה, מדבר בפני עצמו ודומם, צומח, חי בקבוצה אחת. לפעמים דומם בפני עצמו, צומח-- כל פעם כאן בתניא תראה, הוא מחלק את זה לשתי קבוצות כאלה. דומם, צומח הוא שם בקבוצה אחת וחי ומדבר בקבוצה אחרת. הוא אומר שזה, הנה הרי, זה בשתי קבוצות: דומם וצומח נמצא בקבוצת הגוף וחי ומדבר בקבוצת הנפש. מה ההסברה בזה? ההסברה בזה כבר כמו-- הזכרנו כבר גם בשיעור הקודם. הנקודה. מהי הנקודה? הנקודה היא שההבדל בין דומם צומח לחי ומדבר זה אותו סוג הבדל כמו גוף ונפש. זאת אומרת שבדומם וצומח, צד השווה שיש בדומם צומח זה שעיקר עניינו של דומם צומח זה עניין החומר. יש חיים בצורה, כל דבר יש לו חיים בצורה, גוף ונפש. בדומם וצומח עניינו העיקרי זה עניין החומר. למרות שבצומח יש גם נפש, הוא הרי צומח. צמיחה זה עניין רוחני. אבל מה פירוש צמיחה? צמיחה פירושו גידול החומר. הגידול של צמיחה זה שהחומר נהיה יותר גדול. חומר קטן, חומר גדול. יש לך עץ קטן, נהיה עץ גדול, גוף קטן נהיה גוף גדול. הגידול של הגוף זה רק גידול החומר. אין קשר לעניין של תנועה רוחנית וצורה. כן, בן אדם יותר שמן הוא לא יותר יהודי. יש סיפור כזה מהבעל שם טוב, כן? יהודי שהוא היה מאוד שמן, הוא אמר שהוא רוצה להיות יותר יהודי. כן, כל מה שיש יותר בשר אז נוהג להתכעס. אז אם פעם ישרפו אותך על קידוש השם זה עוד מפגרים מריד. ככה, הוא ראה פעם ששורפים יהודי. יש סיפור מהבעל שם טוב שהוא ראה ששורפים יהודי, אז הוא אמר היה יהודי

14:51 דובר 1 רזה, קטן, כחוש, היה מסכן. אז הוא אומר, החלטתי שאני אהיה, שאני אוכל הרבה, שאני אהיה עוד שמן, שאם אני אזכה שישרפו אותי על קידוש השם זה עוזר לפסקה מוזר הייתה. כן, אז העניין של האיש פשוט היה אצלו תמימות. והבעל שם טוב אמר שזה נקרא אכילה לשם שמיים, שאצלו זה היה. הוא התכוון, בשבילו זה היה עבודה לשם שמיים. הוא רצה להיות מריד, אבל מגיע לתיקון העניינים אנחנו מבינים שאין שום הבדל בתיקון. זה רק הבדל של כמה זמן, זה שום עניין בתיקון. אז העניין של גידול החומר בצומח זה רק עניין של חומר. לכן אנחנו אומרים שצומח ודומם נכנס לקבוצה אחת. אף על פי שבצומח יש נפש הצומחת. והאמת היא שהרי גם בדומם יש נפש. זה הרי הראה הבעל שם טוב. הבעל שם טוב גילה שגם בדומם יש עניין של נפש. זה שהדומם לא זז זה לא אומר שאין לו נפש. הבעל שם טוב הרי גילה שבכל דבר, כמו שאדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה מביא את זה, שכל זה-- זה בעצם לא הבעל שם טוב, האר"י ז"ל. זה שכל זה האר"י ז"ל, שגם באבנים ועפר ומים יש בהם בחינת נפש. זאת אומרת עניין של נפש, חיות, קיים בכל דבר, לא רק בחי. גם חיות, גם נפש. אבל אף על פי כן, הצד השווה שבדומם וצומח זה ששם העיקר העניין זה החומר. בדומם בטוח. זאת אומרת הנפש לא פועלת שום עניין של תנועה רוחנית, לא רואים שם. וגם בצומח זה עניין של גידול החומר. מה שאין כן חי ומדבר, אז החי והמדבר שניהם נכנסים בקבוצה של נפש. זאת אומרת גם שם אותו דבר, אף על פי שגם בצומח, חי ומדבר יש לו גוף

16:30 דובר 1 ויש לו, יש לו חומר. גם בעל חי יש לו חומר, גוף, וגם מדבר יש לו חיים, יש לו גוף. אבל אף על פי כן, עיקר מעלתו שם, עיקר עניינו זה דווקא מעלת הנפש. ועד כדי כך שהגוף מתבטל אל הנפש. אצל בעל חי זה מתבטא בזה ש-ש-שבעל חי הגוף שלו מתבטל לנפש שלו. זה רואים את זה גם כן בהלכה. יש עניין של חי נושא את עצמו. הרבי מספר שם פלפול שלם, יש על פי נגלה ויוצא בשבת יש על פי הלכה עניין של חי נושא את עצמו. איפה רואים את הביטול של הגוף אל הנפש בפשטות? שבן אדם חי שוקל פחות מבן אדם מת. וכך בן אדם חי, לשקול אותו, אז הוא שוקל פחות. אותו בן אדם כשהוא מת, אז הוא שוקל כפול או לא יודע כמה פעמים יותר. מה קרה כאן? לכאורה זה אותו בשר. זה לא הפירוש שהוא מת, יש כאן עוד חתיכת בשר. אותו בשר שהיה חי, עכשיו הוא מת. לפני זה הוא שקל כך וכך, עכשיו שוקל יותר, הרבה יותר. מה קרה כאן? איפה? איפה? איפה התווסף כאן גוף? אז מוסבר שיש את העניין של חי נושא את עצמו. מצד זה שהגוף מתבטל אל הנפש, אז הנפש מרים את הגוף. הוא עושה את הגוף, שהגוף יהיה בגשמיות גם כן גוף יותר, יותר רוחני, יותר דק, וממילא זה נהיה יותר קל גם כן, גם בגשמיות. אז בעצם הדבר הזה גם בבן אדם וגם בבעל חי. אף על פי כן הגמרא אומרת במסכת שבת שאצל בעל חי זה לא ככה. שאם בן אדם לוקח בשבת, אם בן אדם סוחב בן אדם אחר ברחוב בשבת אז הוא פטור. למה? כי

17:58 דובר 1 חי נושא את עצמו, זה כמו שניים שעשו. אז אם בן אדם סוחב בן אדם אחר ברחוב בשבת אז הוא פטור על זה, כי זה כאילו שני אנשים שעשו, כי חי נושא את עצמו. ככה הגמרא אומרת. אבל בנוגע לבעל חי הגמרא אומרת שזה לא ככה. למה? אז הגמרא אומרת מפני דמשרבטי נפשייהו. מה פירוש משרבטי נפשייהו? פירושו שהם, הם, הם דוחפים את עצמם כלפי מטה. אז הרבי מסביר את המשמעות שבעצם גם אצל בעל חי יש את העניין של חי נושא את עצמו. זאת אומרת מצד הטבע של בעל חי, אז גם הוא בטבע שהנפש באה על הגוף והגוף מתבטל לנפש. אלא מה, יש לבעל חי תכונה של משרבטי נפשייהו, שהוא כאילו דוחף את עצמו כלפי מטה, אבל לא בגלל שחסר לו את המעלה של ביטול הזה של הגוף אל הנפש. זאת אומרת שהנקודה הזאת שהגוף מתבטל אל הנפש, שמצד זה הגוף הולך אחרי רצון הנפש. רואים את זה גם כן בנוגע לארץ ישראל. זאת אומרת שהגוף הולך אחרי רצון הנפש. יש את זה גם במדבר וגם בחי, ולכן אנחנו אומרים כשמחלקים את זה לקבוצה, קבוצת הגוף, קבוצת הנפש, אז דומם וצומח נכלל בקבוצת הגוף, חומר, וחי ומדבר נכללים בקבוצת הנפש. וזה מה שהרבי אומר כאן שכשמגיע לעניין של צמצום והתפשטות אז זה שתי קבוצות. דומם וצומח שייך לחלק הצמצום וחי ומדבר שייך לחלק ההתפשטות. חי ומדבר שמה חי בפשטות, מה שאין כן בדומם וצומח החיות בצמצום. כמו שהרבי יסביר בהמשך, אנחנו נראה שכמו שיש במשל, יש לנו ארבעה חלקים בעצם ושתי קבוצות, אבל בכל קבוצה ישנם שני עניינים. יש דומם וצומח בקבוצה של גוף ויש חי ומדבר בקבוצה של נפש. אז הרבי יסביר גם כן

19:47 דובר 1 בהמשך, כשנגיע למצוות וכוונת המצווה, יש גם כן ארבעה חלקים. יש שתי דרגות במעשה המצווה ויש שתי דרגות בכוונת המצוות. זה עוד מעט נראה בהמשך הדברים. הרבי יסביר את זה. ממשיך עכשיו האלטער רבי ואומר: "ואף שדביקות המחשבה ושכל האדם בבורא היא מצד עצמה למעלה מדביקות קיום המצוות מעשיות בפועל ממש". אז לא חס ושלום הפשט שהדביקות של המחשבה ושכל האדם בכוונה זה יותר מהדביקות שלו במעשה. כי יכולים לחשוב בטעות שלפי זה יוצא זה שאומרים שיש יותר גילוי רצון אלוקים בכוונה של המצוות, אז שאין כן במעשה המצווה יותר צמצום. אז הכוונה, זאת אומרת שבעצם כוונת המצווה יותר גבוהה ממעשה המצווה. ואדרבה, לא, אלא מפני שזהו גם כן רצונו יתברך. זה גם כן הרצון של הקדוש ברוך הוא לדבקו בשכל ומחשבה בכוונת המצוות מעשיות, בכוונת קריאת שמע ותפילה ושאר ברכות. אלא מה, זה גם כן הרצון שלו? מה האלטער רבי אומר כאן? האלטער רבי אומר כאן דבר מאוד יסודי. זה שאנחנו אומרים שכוונת המצווה זה יותר נעלה ממעשה המצווה. למה? כי בכוונת המצווה יש יותר גילוי. במעשה המצווה יש יותר צמצום. אומר האלטער רבי: זה לא מצד עצמו, אלא זה רצון אלוקים. רצון אלוקים זה שאדם יהיה דבוק על ידי מעשה ועל ידי כוונה. מה הוא מסביר בעצם? כאן צריכים להסביר בעצם נקודה מסוימת, שבעצם אנחנו רואים את זה שהרבה הרבה טועים בזה. יש הרבה אנשים שחושבים בפשטות: כוונה, הרגש, זה יותר רוחני. כן? הרגש, אתה למשל בן אדם שהוא נותן צדקה, עושה מעשה. מעשה זה דבר חיצוני, מעשה בפועל. בן אדם שיהיה לו רגשות, לא רק עושה מעשה, יש לו רגשות. אהבת

22:44 דובר 1 השם. ניקח למשל בן אדם מתפלל בכוונה והוא נמצא בדרגה רוחנית מאוד גבוהה. אהבת השם. אז לכאורה הוא הרבה יותר נעלה. ככה זה נראה. כן? ובעצם הוא יותר קרוב לאלוקות. יש לך אחד שהוא עושה מעשה בפועל, מקיים מצוות, אבל אין לו בזה חיים. הוא עושה את זה בפועל ממש. יש לך אדם שני שהוא עושה כל מיני כוונות ודביקות וזה. אז זה שהבן אדם שעושה כוונות הוא יותר קרוב לאלוקות. כאילו רואים שהוא מרגיש. הרבה פעמים בחורים, האם הם מתלוננים? כן, לא שמים לב אפילו. אבל יש הרבה פעמים שומעים בחורים מתלוננים שמה שהוא, שהוא מנסה להיות חסיד'שער בחור, מנסה לעשות כל מיני דברים. הוא הולך למקווה, לומד רמב"ם או מקצועים. הוא לומד גמרא. הוא עושה כל מיני, עושה את כל הדברים, אבל אין לו. אני לא מרגיש שום דבר. לא מרגיש. אני לא מרגיש שזה עושה לי משהו. לא מרגיש את זה. הולך למקווה. מישהו פעם, בחור אחד כתב לרבי שהולך למקווה כל יום אבל לא מרגיש שזה עושה לו שינוי. נו, אז הרבה פעמים קורה שבחור, בגלל שהוא לא מרגיש, אז הוא מסיק למסקנה: זה סתם. מה זה משנה? מה אני צריך את זה? אז יום אחד הוא הפסיק ללכת למקווה והוא רואה ששום דבר לא קרה. התפילה לא הייתה פחות עם חיים ויותר חיים בגלל שהוא לא הלך למקווה יום אחד. יום אחד אולי הוא לא הרגיש כל כך טוב שהוא הפסיק ללכת למקווה יום אחד. ביום השני הוא כבר פחות מרגיש רע, ואחרי זה זה כבר מתחיל להיות אצלו מלחמה שלמה. ללכת, לא ללכת, כן ללכת, לא ללכת. אבל פה למה קורה? הסיבה היא שהוא

24:22 דובר 1 לא מרגיש. מה זאת אומרת לא מרגיש? אוקיי, אני מרגיש, כי אנחנו, הרגש אצלנו: אתה מרגיש קדוש, אתה מרגיש, מרגיש, אתה מרגיש משהו רוחני, אתה מרגיש קרוב לקדוש ברוך הוא, יושב בפארברענגען, הנה ניגון, אתה יוצא קצת מהגבול, אתה מרגיש שאתה תופס משהו רוחני. מה שאין כן כשאתה עושה מעשה בפועל, משהו יבש, אתה לא מרגיש שום דבר. מה אני עשיתי פה? אז ההרגש בכוונה, יש יותר הרגש אלוקי מהמעשה. זה המציאות. אז האלטער רבי בא והסביר לנו שהפירוש הוא זה שהרגש, למשל באהבה ויראה, יש יותר הרגש אלוקי, יותר הרגש לקדוש ברוך הוא, מצד עצמו אין בזה שום מעלה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה, אם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה כוונת המצוות, אם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה עניין של הרגש, הקדוש ברוך הוא היה רוצה רק מעשה. על דרך הפתגם הידוע של אדמו"ר הזקן: "אילו נצטווינו לחטוב עצים". שהפשט "אילו נצטווינו לחטוב עצים", מה שהרבי מסביר, זה שיכול להיות שהקדוש ברוך הוא היה מבקש מאיתנו ציווי כזה שאין בזה שום כוונה. לא, "אילו נצטווינו לחטוב עצים", שאז היה לנו הסבר על פירוש נשיאות. אתה מניח תפילין, אז בתפילין יש כוונה של שעבוד הלב והמוח. כן, זה הכוונה של תפילין. אז כשאתה מניח תפילין, אז יש לך את המעשה, קיום המצווה, ויש לך כוונה. הכוונה זה שעבוד הלב והמוח. לחטוב עצים. פירושו "אילו נצטווינו לחטוב עצים". הכוונה זה שהקדוש ברוך הוא היה מצווה לנו דבר מסוים שאין בזה שום כוונה. אין כאן שום מטרה חוץ מלחטוב עצים, בלי שום כוונה אחרת. אז, אז, אז הקדוש ברוך הוא לא

26:08 דובר 1 היה רוצה שיהיה עניין של כוונה, ואם בן אדם היה עומד ומכוון כוונות מהיום עד מחר, זה לא היה פועל שום דבר. וזה שאני מרגיש בכוונות יותר רוחני ויותר דבוק באלוקות, זה לא עושה אותי יותר קרוב לאלוקות. בגלל שאני מרגיש יותר קרוב, זה לא עושה אותי קרוב. אלא מה? בגלל שהקדוש ברוך הוא רצה שיהיה גם כוונה, אז הכוונה יש לזה משהו, זה תועלת. אבל כוונה מצד עצמה, ניקח למשל אדם גוי ישב ויעשה דבקות, יחשוב חסידות שלוש שעות ביום. לא יקרה כלום. זה לא שהוא נהיה יותר קרוב לקדוש ברוך הוא. כן, הוא זהו. לקח גיטרה והוא חושב על הקדוש ברוך הוא והוא ישיר ויהיה לו כלות הנפש ויהיה לו כל מיני גילויים וכל מיני דבקות. לא קרה כלום, הוא לא התקרב לקדוש ברוך הוא. איי, הוא מרגיש שהוא כן התקרב לקדוש ברוך הוא. זה שאתה מרגיש לא אומר כלום. למה? כי הקדוש ברוך הוא לא רצה את זה. הוא לא בחר את זה, לא ביקש ממך. ולכן זה שאתה מרגיש לא מכריע. זה לא זה מה שהרב אומר. העניין הזה, שכוונת המצווה זה זה, יש בזה איזו מעלה מסוימת ששם יש יותר גילוי אלוקות. זה לא בגלל שבעצם כוונה זה זה. דבר ראשון זה רצון העליון. הקדוש ברוך הוא רצה מעשה ורצה כוונה, ואותו רצון העליון רצה את זה ורצה את זה. אתה לא נהיה יותר קרוב לאלוקות על ידי כוונת המצווה, ואתה גם כן לא נהיה פחות קרוב לאלוקות על ידי מעשה מצוות. אבל בפועל אתה אומר אני כן מרגיש. אתה אומר אני לא מרגיש, לא משנה, זה הנקודה כי זה רצון העליון. הקדוש ברוך הוא

27:48 דובר 1 רצה שיהיה מעשה מצוות. הקדוש ברוך הוא רצה שאתה תניח תפילין, על ידי הנחת תפילין אתה מתקרב לאלוקות. על עצם מעשה הנחת תפילין. והקדוש ברוך הוא רצה שיהיה גם שעבוד הלב והמוח. אז לכן כשאתה חוץ מהנחת תפילין גם מכוון את הכוונה של שעבוד הלב והמוח, אז אתה מתקרב לאלוקות. אבל אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה רק את הנחת תפילין בלי השעבוד הלב והמוח, אז השעבוד הלב והמוח לא היה פועל דרך זה להתקרב. אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה רק שעבוד הלב והמוח בלי המעשה, אז המעשה לא היה קורה. אז זה מה אתה אומר? דבר ראשון צריכים לדעת שזה אותו רצון אלוקי, זה אותו רצון עצמו שהוא רצה גם כוונה וגם מעשה, ובשניהם מונח אותו רצון אלוקי. וזה שפה אני מרגיש יותר גילוי אלוקות ופה אני מרגיש פחות גילוי אלוקות. במעשה מרגיש יותר, מרגיש אותו. זה בגלל שכאן, כאן הקדוש ברוך הוא רצה להתגלות יותר, וכאן להתגלות פחות. אז כאן הוא יותר בגילוי, פחות בגילוי. אבל מצד עצם העניין של רצון, זה אותו רצון שנמצא פה ונמצא פה. זה הנקודה של הביאור שלה.