לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ז - חלק י

00:01 כדי להבין מה שהרב בא עכשיו ל-ל-לברר בחלק הזה של הפרק, אז נעשה הקדמה מסוימת. לקיצור, הנקודה שלמדנו עד כאן בכל הפרקים האחרונים. בעצם אנחנו חוזרים על זה כל הזמן. וכאן האלטער רבי, אחרי, כאילו אפשר להגיד שכאן האלטער רבי גמר להסביר בשלימות נקודה אחת מכל העניין שהוא רצה להסביר. וכאן, מעכשיו, איפה שאנחנו עוזבים, האלטער רבי מתחיל עם שאלה שלכאורה נגד כל מה שלמדנו עד עכשיו. והאלטער רבי בא להסביר את הנקודה הזו. מה היה הנקודה שלמדנו עד עכשיו? הנקודה התחילה בפרק ל"ה. שם האלטער רבי התחיל את העניין של "לעשותו", שהעניין של "לעשותו", "כי קרוב אליך הדבר מאוד... לעשותו". עניין העשייה זה עיקר התכלית של עבודת ה'. בפרט אצל הבינוני. הרי ודאי שזה ככה, שמהבינוני לא דורשים את העניין של התיקון, השכל והמידות, אלא עיקר מה שדורשים ממנו זה הלבושים, מחשבה, דיבור ומעשה. האלטער רבי שאל למה? הנה מה התכלית של יגיעת עשר אצבעות בשעה שלא יכולים לגמור ולנצח את המלחמה עד הסוף? האלטער רבי הביא את הזוהר, ושם התחיל כל הביאור שרואים את המעלה של מעשים טובים דווקא. מה הנה זה המעשים טובים? שהזוהר אומר שהמעשים טובים זה השמן שמחזיק את האש על הפתילה. אש זה האלוקות, השכינה, הפתילה זה הגוף, נפש הבהמית, והשמן זה המעשים טובים. למה דווקא מעשים טובים? אז קודם כול האלטער רבי התחיל להסביר מה המעלה בכללות העניין של תורה ומצוות. לאו דווקא מעשים, אלא בכללות המעלה של תורה ומצוות על העניין של העבודה של אהבה ויראה. שאהבה ויראה, אי אפשר עם אהבה ויראה לעשות שזה יהיה השמן, שזה יהיה הדבר שיחזיק את האלוקות בעולם, בגוף. אפילו אהבה ויראה באופן הכי נעלה

02:13 של אהבה ויראה, ויראה של צדיק גמור. גם כן זה לא הכלי להחזיק האלוקות בבן אדם. למה? כי אהבה ויראה זה הבן אדם, הוא מציאות. יש מי ש... חסר כאן ביטול. מה שאין כן תורה ומצווה, זה לא מה שהבן אדם עושה, אלא זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. רצון עליון. לכן זה המעלה שיש בתורה ומצוות על העניין של כל ה-, כל העניינים של עבודה, של, של מידות, של שכל ומידות. שכל ומידות זה מציאות. מה שאין כן תורה ומצווה זה רצון עליון, ולכן הדרך כדי שיהודי יוכל להיות כלי לאלוקות זה דווקא דבר כזה שהוא לא מציאות. דבר שהוא בתכל'ס הביטול. איזה דבר הוא בתכל'ס הביטול? זה תורה ומצוות. כי תורה ומצוות זה רצון עליון בלי שום טעם ושכל. זה בכללות תורה ומצוות. זה גופא אומר האלטער רבי, יש מעלה במצוות יותר מתורה. למה? הוא הסביר. כי מכיוון שתורה זה רוחני, אז בעיקר תורה פועלת בנפש האלוקית. כי תורה זה עניין רוחני. זה עניין של השגה והבנה. אז בעיקר זה פועל בנפש האלוקית ובלבושים, בלבוש הרוחני, בלבוש המחשבה. זה לא פועל כל כך בגוף ונפש הבהמית. מה שאין כן מצוות. מכיוון שמצווה צריכים דווקא לעשות את זה עם נפש החיונית, עם הגוף. בלי זה אי אפשר לקיים מצוות. לכן יש מעלה במצוות על תורה, כי הבירור של גוף ונפש הבהמית והבירור של הגשמי, של הגוף הגשמי ולבוש המעשה, נעשה דווקא על ידי מצוות ולא על ידי תורה. זה מעלה שיש במצוות על תורה. עדיין נשאלת השאלה, הא גופא למה באמת אומרים שכל כך חשוב שזה יהיה דווקא עניין של מעשה, עניין של גוף, נפש בהמית. הא גופא קא

04:01 שאל: מה? מה? מה לא טוב עם התורה, שזה עבודה רוחנית? למה צריך להיות דווקא עבודה כזאת שיהיה קשור? מה? למה אנחנו מחפשים שיהיה דווקא עניין שקשור עם הגוף ונפש הבהמית? אז על זה האדמו"ר הסביר בפרק ל"ו כל העניין של נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. מצד העניין שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. תחתונים פירושו דווקא תחתון שאין תחתון למטה ממנו, מקום של קליפה וסטרא אחרא, של העלם והסתר בתחתון. דווקא בדבר הזה נמצא עניין של עצמות, כי זה לא עניין של ירידה. ירידה שייך להגיד רק על עולמות העליונים שהם איזשהו ירידה מאיפה לא, מה שאין כן למטה זה לא ירידה, זה מציאות חדשה. זה מציאות שנהיה יש מאין. ואדרבה, זה ההיפך מהעניין של הגילוי. ודווקא בעניין הזה, בתחתונים, נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה לו יתברך. וממילא מכיוון שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים, לכן זה מדגיש את הבחינה של מעשה. אבל האלטער רבי הסביר שהשלימות של דירה בתחתונים זה יהיה מתי? זה יהיה לעתיד לבוא, שאז יהיה התגלות של עצמותו יתברך כאן למטה, ולא מה זה התחתון בלי שום לבוש, בלי שום מלווה. הסתר לא יהיה נכון או אספקט איך שיהיה זכותנו. אז מה כאן למטה? באיפה שדירה דירה לעצמות? אבל מתי? אבל מתי עושים את הדירה? זה יהיה הגילוי של הדירה. מתי עושים את הדירה? עושים את זה עכשיו על ידי המעשה מצוות שיהודי עושה. זאת אומרת שהעניין של הפעולה, ולא מה זה אנחנו עושים מעשה המצווה. אז זה הפעולה של דירה בתחתונים. אז זה לא יהיה הגילוי שלו. זה עכשיו שכר מצווה מצווה. זה כבר התחיל בפרק ל"ז שהרב התחיל להסביר שכל הגילויים שלו

05:45 זה לא. זה הכל תלוי במעשינו וברצוננו בזמן הגלות, שזה עניין של שכר מצווה מצווה, שהמצווה זה הפעולה שאדם עושה בבירור נפש הבהמית. בירור הגוף הבהמי זה הגילוי של ימות המשיח. זה המצווה, והשכר מצווה זה הגילוי של עניין המצווה. זה לא שני דברים שונים, זה אותו עניין. למה זה אותו עניין? כי מה זה מצווה? מצווה פירושו שהבן אדם לוקח דבר, דבר גשמי שהוא מצד עניין של קליפה, והוא עושה מזה, רוצה לומר, מקשר את זה עם עצמות אין סוף. זה הסגולה של המצווה. אז נראה בגילוי איך שמהגשמיות דירה לו יתברך. האדמו"ר הסביר בפרוטרוט כל העניין שלמדנו עד עכשיו בפרק ל"ז. הרבי הסביר בפרוטרוט איך עושים את זה רק על ידי מעשה המצווה שקשור עם חפץ גשמי בעולם, שזה עניין של קליפה, וגם כן הנפש הבהמית, נפש הבהמית שזה מקליפת נוגה. וזה גופו של מצוות מעשיות. או מצוות התלויות בדיבור, שהבן אדם לומד, וכל העניינים שהבן אדם צריך להכניס את הנפש הבהמית שלו, שדווקא על ידי זה הוא עושה את הדירה בתחתונים. אחרי זה הרב הסביר גם יותר בפרוטרוט שיש בזה שתי עבודות. יש את העניין של סור מרע ויש את העניין של עשה טוב. סור מרע, זה כדי לבטל את החיות של הקליפה, וזה עושים על ידי שמירת שס"ה לא תעשה. על ידי זה פועלים שלעתיד לבוא יהיה רוח הטומאה אעביר מן הארץ. על ידי עשה טוב ממשיכים את אור הקדושה, וזה פועל שלעתיד לבוא יהיה העניין של עין בעין יראו ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר. זה היה הנקודה שלמדנו עכשיו. האלטער רבי סיים שעל פי זה

07:19 מובן מה שאמר האלטער רבי על כל המצוות. מכיוון שכל הכוונה של המצווה זה כמו שלמדנו עכשיו, דירה לו יתברך, הבירור של הקליפה, הבירור של נפש הבהמית. בירור הקליפה, לעשות מזה דירה לאין סוף. הרי איפה פועלים בעיקר את העניין של הבירור והדירה לאין סוף? הרי דווקא במצוות צדקה, כי במצוות צדקה בן אדם משקיע את כל הכוחות שהוא השקיע בעבודה וכל חיי נפשו, והוא מכניס את זה לצדקה. אז יש בזה את עיקר הבירור של נפש הבהמית, ולכן דווקא על צדקה אומרים גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. זה היה הנקודה שלמדנו עכשיו. מגיע עכשיו האלטער רבי ושואל שאלה כללית על כללות העניין שלמדנו עד עכשיו. נקרא את זה בפנים ונסביר. ועתה יובן מה שאמרו רז"ל שתלמוד תורה כנגד כולם. הרי יש לנו מאמר בחז"ל שאומרים את זה כל יום. אנחנו אומרים את זה בבוקר בברכות השחר, אומרים תלמוד תורה כנגד כולם. מה מזכירים קודם? מזכירים שמה כל מיני מצוות מעשיות, גמילות חסדים, כן, וכל מיני דברים שאומרים שמה. כל מיני דברים שקשורים עם עבודה גשמית, כולל צדקה. ואף על פי כן אומרים שתלמוד תורה כנגד כולם. שתלמוד תורה שקול כנגד כל, כל המצוות, אפילו כולל מצוות צדקה. אז ממילא השאלה כאן זה ככה. בפשטות נראה שהאלטער רבי שואל את השאלה לגבי מה שהוא אמר כאן בסוף. כן, עכשיו האלטער רבי גמר להסביר את העניין של צדקה. הוא אמר שצדקה שקולה כנגד כל המצוות. אז על זה הוא שואל: איך אתה אומר שצדקה שקולה כנגד כל המצוות? הרי תלמוד תורה כנגד כולם. אז לכאורה השאלה, אז יש לנו שני מאמרי חז"ל. במאמר חז"ל אחד כתוב שצדקה שקולה כנגד כל המצוות

09:22 ובמאמר חז"ל זה כתוב תלמוד תורה כנגד כולם. ככה לכאורה מה שזה השאלה, אבל זה בעצם אי אפשר להגיד שזו השאלה של האלטער רבי. למה לא יכולים להגיד שזו השאלה של האלטער רבי? כי זה אפשר לענות בפשטות, הרי אנחנו מוצאים גם כן על עוד מצוות, לא רק על זה, את הלשון שקול כנגד כולן. מוצאים עוד כל מיני דברים, על צדקה, על תלמוד תורה, ויש עוד דברים שכתוב שזה שקול כנגד כל המצוות. על תפילין כתוב שקול כנגד כל התורה. יש, יש כמה עניינים שכתוב לשונות כאלה, והתירוץ הוא בפשטות. יש מעלה מסוימת. בפשטות, כששואלים את השאלה הזאת, למה כתוב כאן שזה כנגד כל המצוות? אז התירוץ הוא פשוט. יש פרט מסוים שבזה יש מעלה בצדקה כנגד כל המצוות. יש פרט אחר שזה כנגד כל המצוות, הרי כל מצווה, כל דבר, יש לזה מעלה שיש בזה מה שאין בזה. אז זה לא כל כך שאלה לשאול. ומה עם חז"ל? אחד כתוב שמצוות צדקה זה כנגד כל המצוות. מדובר בנוגע לפרט מסוים שבפרט הזה הצדקה שקולה כנגד כל המצוות. יש פרט אחר אבל שבזה רק תלמוד תורה זה כנגד כל המצוות. ממילא בזה עדיין אי אפשר להגיד שזו שאלה כל כך קשה, שזה מה שהרב בא להסביר כאן. אף על פי שגם זה מתורץ לפי מה שהאלטער רבי עכשיו הולך להסביר בהמשך. אבל עיקר השאלה זה בעצם שאלה כללית על כל העניין שאמרנו קודם. הרי לפי מה שהסברנו קודם, אז העניין של תלמוד תורה, מה שאומרים, של צדקה, לא רק בגלל הצדקה. השאלה זה לא הצדקה. כל השאלה, מצוות תורה, זה לא השאלה על צדקה, אלא השאלה זה

11:09 ונוגע לכל העניין: מה יתרון במצוות התורה? לפי מה שהסברנו עכשיו בכל הפרקים ל"ה, ל"ו, ל"ז, למדנו על כל העניין של מה זה המצווה, שדווקא מצווה זה העיקר. כי למה? כי מצווה זה גומר את הדירה בתחתונים. זה לא רק עניין פרטי אלא זה עניין כללי. זה נוגע לכל כוונת הבריאה, שלכן בנוגע לכל כוונת הבריאה אז דווקא מצוות משלימות כוונת הבריאה. אז על זה אומר האלטער רבי מה שאומרים חז"ל: תלמוד תורה כנגד כולם. אז, אז, אז, אז יש... אז זה שאלה על כל העניין. תראה, כאן אנחנו אומרים, אנחנו מסבירים: עד עכשיו הסברנו שדווקא מצווה זה העיקר וזה השלימות. זה הכוונה של דירה בתחתונים. דווקא בזה נשלמת הכוונה, לא בתורה, וכאן אומרים חז"ל תלמוד תורה כנגד כולם. אז האלטער רבי בא עכשיו להסביר מה שאומרים חז"ל שתלמוד תורה כנגד כולם, היינו מפני שתלמוד תורה היא בדיבור ומחשבה. העניין של תלמוד תורה קשור עם לבוש הדיבור ולבוש המחשבה, שהם לבושים הפנימיים של נפש החיונית. העניין של תלמוד תורה, זה שחז"ל אומרים תלמוד תורה כנגד כולם, ומעלה בזה בנוגע לנקודה הזאת, כיוון שבתלמוד תורה יש בזה את הלבושים הפנימיים של הנפש. אז מצד הפרט הזה יש מעלה בתורה ממצווה. זאת אומרת ככה: לפי מה שהסברנו עד עכשיו יוצא מה שאומרים, אם כן, בנוגע לכלל הכוונה של דירה בתחתונים, אז העניין של דירה בתחתונים נפעל יותר בעניין של מעשה, מצד המעשה של מעשה, שזה שמה יותר תחתון, יותר עשייה, יותר קשור עם קליפה. שמה יש יותר, יותר, יותר עולם, ולכן דווקא בזה פועלים את הדירה בתחתונים. כן, אבל הרי, הרי הכוונה בדירה בתחתונים זה לא רק לפעול בחלק

13:08 הכי תחתון, זה גם כן לפעול בחלקים אחרים של הנפש של בן אדם, שבן אדם זה מורכב מכמה כוחות. יש בו מחשבה, יש בו דיבור, יש בו מעשה. כן? אז צריכים הרי לפעול בירור לא רק בכוחות החיצוניים, גם כוחות יותר פנימיים. ובמידה מסוימת, בפרט מסוים, על כל פנים, יש מעלה במחשבה והדיבור על המעשה מצד שהם לבושים יותר פנימיים. אז אם כן, מצד העניין של תחתון יותר תחתון זה עניין של מעשה, אבל מצד בנפש גופא יש מעלה במחשבה ובדיבור על המעשה, כי הם לבושים יותר פנימיים של הנפש. אז מצד הפרט הזה, אז תלמוד תורה כנגד כולם. וגם עוד עניין הוא אומר, זה, זה, זה, זה עדיין לא אומר למה זה כנגד כולם. וגם זה העיקר, אומר: ועוד דבר, מהותם ועצמותם של בחינות חב"ד מקליפת נוגה שבנפש החיונית נכללות בקדושה ממש. אז תראה, הוא אומר כאן שני דברים. מה שאומרים שתלמוד תורה כנגד כולם, יש שני דברים. דבר ראשון, מדברים בפרט אחר. זה מגיע לעניין של הלבושים. אז נכון שבנוגע לעניין המעשים אז מצווה זה עיקר של דירה בתחתונים. אבל הרי צריכים לברר גם את המחשבה והדיבור. אז בעניין של מחשבה ודיבור, בעניין הזה, בנוגע ללבושים הפנימיים, אז על זה אומרים תלמוד תורה כנגד כולם, כי יש בזה מעלה מסוימת. הפרט הזה ששמה תופסים ומבררים גם את הלבושים הפנימיים של הנפש, שהמעשה לא יכול לעשות את זה, לא יכול לברר את הלבושים הפנימיים, דווקא תורה עושה את זה. אז יש מעלה בתורה. עכשיו האלטער רבי מוסיף עוד נקודה. יש עוד מעלה, כי בנוגע לפרט הזה, בבחינה זו זה שווה. זה לבוש, זה לבוש, זה לבוש המעשה, זה לבוש פנימי יותר, ועדיין לא עושה את

15:00 זה כל כך נעלה. אז הוא מוסיף גם עוד נקודה, שזו נקודה עיקרית שיש מעלה בתורה, גם מעלה באיכות. זאת אומרת, מעלה במהות, שתורה עושה מהפכה גם כן בכוחות הפנימיים של הנפש, לא רק בלבושים. מהותו ועצמותו של הנפש מתהפך לטוב על ידי תורה, וזה דבר שיש דווקא בתורה, שבמצוות אין להם כוח. מצוות אין להם את היכולת להפוך את המהות של הנפש. תורה יש לזה כוח כן להפוך את המהות של הנפש. זה אומר: וגם מהותם ועצמותם של בחינות חב"ד מקליפת נוגה שבנפש החיונית. המהות והעצמות של חב"ד של הנפש הבהמית, שזה קליפה, אז זה גם כן נכלל בקדושה ממש, כשהן עוסקות בתורה בעיון ושכל. אדם משתמש עם הראש שלו להבין את התורה. הוא לומד תורה בעיון, באהבה ובעיסוק, אז בזה הוא מהפך לא רק את הלבושים אלא גם מהפך את המהות והעצם של הנפש הבהמית. הוא לוקח את החב"ד של קליפה והוא עושה מהחב"ד של קליפה, הופך את זה לחב"ד של קדושה. אז ממילא יש כאן מעלה נפלאה ביותר שאי אפשר לעשות את זה על ידי מצוות. על ידי מצוות אתה יכול לפעול רק את הדירה בתחתונים ולהגיע לכוחות החיצוניים של הנפש הבהמית. כי המעשה זה כוח חיצוני, אבל המהות של הנפש הבהמית נשאר בקליפה, וזה המעלה של תלמוד תורה. ולכן, בנוגע לנקודה הזאת, אומר התלמוד, המשנה: תלמוד תורה כנגד כולם, כי בתלמוד תורה יש מעלה מיוחדת, שזה גם כן עושה את ההתהפכות גם של מהות ועצם של נפש הבהמית. החב"ד של נפש הבהמית הופכים לקדושה, ולכן יש מעלה בתורה שאין במצוות. אז זה בעצם נקודה שהאלטער רבי בונה כאן. אז מהי המעלה? מה ההסברה אצל רבי, מה אומרים חז"ל שתלמוד תורה כנגד

17:00 כולם? תלמוד תורה כנגד כולם. אז זה ההסברה שמצד המה-- שיש מעלה בפרט מסוים, יש מעלה בתלמוד תורה שכנגד כולם. מצד העניין הזה, מצד זה שתלמוד תורה תופס לבושים יותר נעלים של הנפש ועושה אותם קדושה. ולא רק זה, אלא גם כן תופס את העצם של הנפש וגם עושה מזה קדושה. שואל על זה האלטער רבי, אהה, עכשיו שהאלטער רבי התחיל להסביר שיש מעלה בתורה מצד מה? בגלל שתורה הופך גם את העצם של הנפש, גם את החב"ד של הנפש לקדושה. שואל האלטער רבי, הרי זה נגד כל מה שאמרנו עד עכשיו בתניא, והא דמהותן ועצמותן של המדות רעות שבנפש הבהמית לא יוכל הבינוני להפכן לקדושה. האלטער רבי לבד אמר קודם שהנפש הבהמית, הבינוני הרי לא הופך את העצם שלו. הרי כל ההבדל שיש בין הבינוני לצדיק שדיברנו בתניא עד עכשיו זה שהבינוני יכול להפוך רק את הלבושים שלו, מה שאין כן המהות שלו נשאר בקליפה, שזה המעלה שיש בצדיק על בינוני, שהצדיק עושה אתהפכא גם של המהות שלו. גם עצם המידות. מה שאין כן לבינוני לא. אז אמרנו עכשיו שאצל הבינוני כל המעלה של הבינוני זה רק בגלל הלבושים, ולהגיע למהות ועצם אמרנו שלא יכול להפוך. אז הרב, אז האלטער רבי שואל, הרי אמרנו שמהותן ועצמותן של המדות רעות שבנפש הבהמית לא יוכל הבינוני להפכן לקדושה, ולהגיע למידות אמרנו שזה לא מתהפך לקדושה. אז כאן האלטער רבי אומר חידוש נפלא שלא אמר את זה עד עכשיו בתניא באופן כל כך ברור. אמר, הוא הזכיר את זה ברמז, אבל לא בצורה כל כך גלויה, שהבינוני יש הבדל בין המוחין והמידות. שאת המידות הבינוני לא יכול להפוך לקדושה, אבל

18:49 את המוחין הבינוני כן יכול להפוך לקדושה. אומר האלטער רבי, והא דמהותן ועצמותן של המדות רעות שבנפש הבהמית לא יוכל הבינוני להפכן לקדושה, היינו משום שהרע חזק יותר במידות מבחב"ד. הרע במידות יותר חזק מאשר הרע שבמוחין, מפני יניקתן שם מהקדושה יותר, כי המידות יש להם יניקה יותר מהקדושה, ולכן הרע במידות הוא יותר חזק, כידוע ליודעי ח"ן. יודעי ח"ן הכוונה קבלה, חכמה נסתרת. אלו שלומדים קבלה של תורה יודעים את העניין שבמידות יש יותר רע. הרע שבמידות יותר חזק מאשר הרע שבמוחין, ולכן יותר קשה לברר את זה. אז זה מה שאמרנו קודם בתניא, שהבינוני יכול להפוך רק את הלבושים, אבל לא את המהות והעצם. זה דיבר רק בבחינת מידות. המידות, הבינוני לא יכול להפוך את זה. למה? כי הרע שבמידות יותר קשה, ולכן רואים שבבחינת מידות אז הבינוני יש לו תאוות, יש בו מלחמה, כמו שאמרנו קודם כל התניא. אבל המוחין, הבינוני בפירוש כן יכול להפוך את זה. למה? כי הרע במוחין זה לא כל כך חזק וממילא יותר קל להפוך את זה. אז גם בינוני יכול להפוך את זה. למה אמרתי שהאלטער רבי כבר אמר את זה קודם ברמז? בעצם האלטער רבי הרי אמר בפרק י"ז. בפרק י"ז האלטער רבי אמר שכל העניין של, של הבינוני. כן, שהאלטער רבי אמר כשמגיע לאיזה בינוני אז הבינוני, שההבדל בין, שבינוני אז זה-- אז המוח שלו הוא יכול להשתמש עם זה כדי להבין אלוקות, אף על פי שליבו זה לא ברשותו. יש לו תאוות וכולי, אבל המוח זה ברשותו, אז הוא יכול להשתמש עם המוח להתבונן באלוקות ועל ידי זה להתעורר בהרהורים על כל פנים שנוגעים למעשה, לעשייה. לא אמיתיים, כמו שפירש. אז

20:50 שמה כבר גם כן האלטער רבי עשה ההבחנה, עשה את ההבדל בין מוחין למידות, והוא הסביר שמוחין יותר קל. אבל שם הביאור היה אחרת. שם הביאור של האלטער רבי היה שפשוט יותר בגשמיות. מכיוון שמוחין הם יותר, איך אומרים? שמה הביאור בתניא היה פשוט יותר פרקטי. מוחין זה יותר אובייקטיבי, כמו שאומרים. מוחין זה לא הבן אדם עצמו, זה משהו יותר אובייקטיבי. אז הבן אדם במוחין לא משועבד כל כך לישות שלו. אין בזה כל כך, הבן אדם יותר מנותק מעצמו, יותר מנותק מהטבע שלו. זה לא טבע. מוחין זה להבין את הדברים. לא חייב להיות שאני חייב להרגיש את זה. יכול להבין גם דברים שהטבע שלי לא כל כך מסכים. אז זה המעלה שיש במוחין על מידות שהביא בפרק י"ז, שבגלל שמוחין זה יותר ענייני, זאת אומרת הוא מחפש את האמת, הוא לא מחפש את הטבע שלו. אז בן אדם יכול להתבונן באלוקות. מה שאין כן מידות, שזה יותר הטבע, יותר הבן אדם, אז לכן יותר קשה. אז לכן אומר האלטער רבי ש-ש-ש כאן האלטער רבי מוסיף נקודה שלא אמר קודם. כאן האלטער רבי מוסיף נקודה: למה אומרים שבינוני יכול להפוך את המוחין שלו לקדושה, מה שאין כן את המידות שלו לא יכול להפוך לקדושה? כי הרע שבמידות יותר חזק מהרע שבמוחין. הוא אומר שככה ידוע ליודעי ח"ן. לכאורה יש על זה קושיה, סתירה לכאורה מהתניא עצמו. האלטער רבי אומר כאן שהרע במידות חזק יותר מאשר במוחין, שלכן הבינוני את המוחין יכול להפוך לקדושה על ידי שהוא לומד תהילים ואיוב, מה שאין כן את המידות לא. הרי האלטער רבי בעצמו כתב מפורש בפרק ח' של תניא, והגיע ללמוד לימודי

22:43 חכמות חיצוניות, חכמות אומות העולם. האלטער רבי כותב שמה שהטומאה של חב"ד, הטומאה של חב"ד זה יותר גרוע מהטומאה של המידות. בדיוק הפוך מאשר האלטער רבי אומר כאן. האלטער רבי כותב שם, פרק ח' של תניא, שלמה כל כך חמור העניין של ללמוד חכמות חיצוניות? אז הרי אומר... הנה הלשון של האלטער רבי. האלטער רבי כותב, שחכמות אומות העולם, לעומת דברים בטלים, שדברים בטלים אומר האלטער רבי שמה, הוא מטמא רק את המידות. מה שאין כן בחכמות חיצוניות הוא מטמא את החב"ד שבנפשו. אז הרי שמה ברור שהטומאה של חב"ד זה יותר גרוע מהטומאה של המידות. וכאן הוא אומר שהרע שבמידות יותר חזק מהרע שבמוחין. אז בקיצור לא, לא ניכנס עכשיו להאריך סביב עוד עניין. בקיצור, הנקודה היא שכאן הדיוק של האלטער רבי זה שהרע חזק יותר. שמה זה טומאה יסודות. אז בלשון מרומז ההבדל ביניהם. כשנגיע לדרגה של הטומאה, אם מדברים על מדרגות של טומאה, הטומאה של מוחין זה דרגה, טומאה יותר, יותר גדולה, כן, מהטומאה של מידות. לטמא את המוחין זה יותר גרוע מאשר לטמא את המידות, כי מוחין הם יותר נעלים וממילא גם כן הטומאה של המוחין זה יותר נעלה. זה פשטות, כאילו נגיד בן אדם, גשמיות, כן? הגרבות של הפרי כעבה. בן אדם חולה בלב ואפשר לתקן את זה דרך המוח. אבל אדם שחולה במוח אז זה יותר גרוע, כי המוח שליט על הלב. אבל זאת אומרת, לצורך העניין, אם זה יהיה שמוח יותר גבוה מהלב, אז כשהטומאה זה רק במידות אבל הראש שלו נמצא במקום הנכון, אפשר לתקן את זה. אבל אם הראש כבר מ-מ-מ... יש לו--

24:58 אבל הראש שלו לא עובד בסדר, אז הבעיה זה בשורש יותר גרוע. אז ממילא הנקודה היא, זאת אומרת שמצד דרגה של טומאה, יצירה טומאה, שזה חב"ד שבנפש זה חב"ד, זה דבר יותר נעלה וממילא גם הטומאה יותר גבוהה. מה שאין כן, מדברים מצד החוזק. חוזק, הכוונה תוקף הטומאה. טומאה, טומאה יותר קשה, טומאה שיותר קשה ל-ל-לשבור את זה, יותר קשה. אז תוקף הטומאה נמצא יותר במידות מאשר במוחין. ה-ה-הטומאה של המוחין זה טומאה יותר, יותר, שיותר קל לעבוד עם זה. אפילו שהטומאה יותר גבוהה. אבל אפשר לברר את זה, לזכך את זה יותר, יותר בקלות. מה שאין כן במידות. נכון שדרגת הטומאה יותר נמוכה, אבל זה יותר, יותר תקיפה, יותר שנכנסת בגלל שזה יותר אגו, יותר פנימי, יותר עצמי, יותר נכנס לבן אדם, אז יותר קשה להתמודד עם זה. אף על פי שדרגת הטומאה זה לא כל כך גרוע, גרוע, אבל מצד הקושי של לתקן את זה אז זה יותר. לכן האלטער רבי אומר בקושי זה מגיע למידות. אז ממילא מה האלטער רבי אומר כאן? שלכן זה המעלה שיש בלימוד התורה, שדווקא בלימוד התורה יש בזה את העניין של הבירור המוחין, שהבינוני מצליח להפוך גם את המוחין שלו, לעשות מזה, לעשות מזה קדושה. אז הוא הופך את המהות והעצמות של הנפש, המוחין של הנפש, ועושה מזה קדושה. מה שאין כן כשנגיע למידות, הוא לא יכול לעשות את זה כי קושי יש. עכשיו מה ההסברה באמת? האלטער רבי לא כותב כאן, הוא רק... שמה הרי כתוב בסוף הפרשה שכל המלכים שהיו באדום לפני, לפני בני ישראל, "אלה המלכים אשר מלכו באדום לפני מלך מלך לבני ישראל", כן? כתוב שמה שמונה

28:26 מלכים. על שבע מהשמונה, שבעה מלכים שהיו באדום, על שבעה מהם כתוב "וימלוך וימת", על השמיני לא כתוב "וימת", כתוב "וימלוך", לא כתוב "וימת". כתוב בסוד שהשבעה מלכים זה שבע המידות של תוהו, כן? שבעה מלכים של אדום זה כנגד שבע המידות של תוהו, והשבע מידות כתוב "וימלוך וימת", היה בזה שבירה מצד העניין שדיברנו עכשיו, שבמידות נהיה שבירת הכלים. מה שאין כן המלך השמיני, שמה כתוב "וימלוך", לא כתוב "וימת", כי זה הבחינה הזאת שהוא למעלה משבירה. זה, זה הולך על המוחין, בינה. כל מיני ביאורים על איזה דרגה זה הולך, אבל זה דרגה יותר גבוהה.