לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ז - חלק ח

00:02 דובר 1 רבי עזריאל[?], רבי חיים, שלום רב. לשון עצמו אינו צריך תיקון כלל וכו'. אומר היחיד עם הרב.

00:10 דובר 2 רבי חיים.

00:10 דובר 1 בכל העניין שאומר כך, שכל הירידה של הנשמה זה לא בשביל הנשמה עצמה, בשביל הנפש הבהמית, הגוף והעולם, לתקן את העולם. אז זה כתוב בעץ חיים. עץ חיים כותב שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל. הנשמה לעצמה היא לא צריכה תיקון. וכמו ששם בעץ חיים מסביר באריכות איך שהסדר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, כל הסדר של ... אז הנפש האלוקית היא כבר מתוקנת. שהנפש האלוקית היא בעצם בעולם האצילות. שם היא כבר נהיית מתוקנת לגמרי, והנפש האלוקית עצמה לא חסר שום דבר, אין לה שום פגם ושום חיסרון. היא כבר מתוקנת בעולם התיקון, שזה העניין של עולם האצילות. אז בשביל מה הנשמה צריכה לרדת לעולם הזה? ... היא בראשון יצרה את כל הבעיות כאן למטה. אומר העץ חיים, זה הכל הלשון של העץ חיים: ולא הוצרכה להתלבש בשביל זה וכו'. הנפש האלוקית בשביל עצמה היא לא צריכה לרדת לעולם, היא הרי כבר מתוקנת, רק להמשיך אור לתקנם. אומר העץ חיים שכל המטרה למה הנפש צריכה לרדת לעולם זה רק כדי להמשיך אור ולתקן את הגוף, נפש הבהמית ואת החלקים בעולם וכו'. הוא ממשיך ואומר: והוא ממש דוגמת גלות השכינה לברר ניצוצין וכו'. אומר העץ חיים שהדוגמה לעניין הזה, איזה דוגמה לעניין הזה יש לנו? ממש כמו השכינה. שכינה גם כן אותו דבר. הרי השכינה, הרי כל אחד מבין ודאי שהשכינה היא מתוקנת. השכינה הרי אין בה שום פגם בעצמה. שכינה זה שכינה, זה אלוקות, אלוקות. זה הרי דבר מתוקן. אומרים שהשכינה יורדת לגלות, שכינתא בגלותא, כמו שכתוב בגמרא: כל מקום שגלו ישראל, שכינה עמהם. גלו לבבל, גלו לעילם, גלו לאדום, שכינה. השכינה נמצאת בגלות גם

02:05 דובר 1 כן. אז כמו בנוגע לשכינה אנחנו אומרים שהשכינה יורדת לעולם, יורדת לגלות, אז הרי לא השכינה יורדת לגלות בשביל עצמה, בשביל לתקן את עצמה, הרי היא מתוקנת. כל המטרה למה השכינה יורדת לעולם זה לברר ניצוצות וכו'. יש הרי את העניין שמובא בכתבי האר"י ז"ל באריכות, מובא בחסידות באריכות, שיש בעולם את העניין של הרפ"ח ניצוצין, שהקדוש ברוך הוא עשה את תחילת הבריאה. שבירת הכלים, ועשה שיהיו רפ"ח ניצוצין. רפ"ח ניצוצי קדושה שנפלו, ניצוצות גבוהים ביותר של קדושה שנפלו לקליפות וסטרא אחרא וכל... וזה מה שנהיה כל התערובת של טוב ורע, שזה התחיל בשבירת הכלים ואחר כך גם ... אחר כך בחטא עץ הדעת נהיה כל העניין של אין טוב בלא רע ורע בלא טוב, שכל דבר בעולם יש לו תערובת של ניצוצות קדושה, וזה העניין שהשכינה נמצאת בגלות כדי לעשות את העניין של הבירורים, לברר את הניצוצות. אז כמו שאנחנו אומרים בנוגע לשכינה, שהשכינה לא יורדת בשביל עצמה, אלא השכינה יורדת כדי לברר את הניצוצות שנפלו בשלוש קליפות וקליפת נוגה, בשביל זה היא יורדת. על דרך זה גם כן בנוגע לנשמה, שהנשמה גם כן אותו דבר. הנשמה גם כן היא מתוקנת מצד עצמה. היא עצמה מבחינת טהורה, לא צריכה תיקון כלל, וכל המטרה שהנשמה יורדת לעולם זה כדי לברר את הגוף, נפש הבהמית וחלקי העולם. ומובא זה הפסוק במדרש, אומר שזה כתוב בפסוק. אשת חיל, כל אשת חיל שאומרים בליל שבת, זה קשור בנוגע לעניין של מלכות האצילות, השכינה, שכל השבוע היא נמצאת בבירורים ומתעסקת עם העולם, ואחר כך בשבת יש עליית המלכות יחד עם כל הבירורים שהתבררו בכל השבוע, המלכות עולה למעלה. ושם כתוב:

03:53 דובר 1 ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ותקם, ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. אז כתוב שזה עניין של טרף. טרף זה בגימטריה רפ"ח עם הכולל, שזה הולך על הרפ"ח ניצוצין, ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. זה העניין שבשעה שיש את הבירורים ואחר כך יש ותקם, כשהמלכות עולה יחד עם הבירורים שלה, היא עולה חזרה למעלה לאצילות. על כל פנים זה עניין שיש את הדבר הזה שהשכינה יורדת לעולם לא בשביל עצמה, אלא בשביל לברר את הניצוצות שיש בעולם. על דרך זה גם כן בנוגע לנשמה, שהיא יורדת לעולם לא בשביל עצמה, כדי לתקן את הגוף והנפש הבהמית. לפי מה שמוסבר במאמרים, בתניא גם כן באגרת התשובה, אז הרי מוסבר בעצם שזה לא שני דברים שונים. בעצם זה אותו עניין, רק שזה בכללות וזה בפרטיות. השכינה והנשמה זה אותו דבר. הרי מה זה הנשמה? הנשמה זה גם כן חלק מהשכינה. הנשמה זה גם כן. הרי כל העניין של הנשמה זה שהנשמה זה חלק אלוקה ממעל. זה מלכות האצילות. כמו שהרב מסביר בתניא שהנשמה היא זה אות ה' של שם הוי', שזה בעצם אותה דרגה. זה העניין של מלכות, השכינה. אז זה שאומרים, אלא מה, הנשמה זה פרט אחד. איך שאומרים על השכינה אומרים גודל השכינה, אבל בעצם זה קשור אחד עם השני. זה שאומרים שהשכינה יורדת למטה לגלות לברר את הניצוצות, אז זה פרטי, זה גם כן העניין של כל נשמה ונשמה. כל הנשמות, הם קשורים עם מלכות. כל ספירות ... שהם יורדים לעולם כדי לפעול בירור הניצוצות. יש כאן אבל הערה מהרבי. הרבי אומר ... מה מגיע כאן להגיד שזה דוגמה של גלות השכינה? מה המטרה שמוסיף כאן

05:33 דובר 1 האדמו"ר? כל העניין הזה שהוא מקשר את זה. מה האדמו"ר רוצה להגיד עם זה שהוא אומר שזה ממש דוגמה לסוד גלות השכינה? כאילו מה, מה, מה זה? מה זה נוגע לנו? יפה. טוב, גם השכינה עושה את זה, אבל מה נוגע כאן בתניא להגיד שירידת הנשמה למטה זה על דרך ירידת השכינה? מה רוצה להגיד עם זה? אז הרבי אומר ביאור באחד המקומות שהסיבה למה האדמו"ר כותב את זה, זה לתרץ שאלה שלכאורה נשאלת כשלומדים פה. יש כאן שאלה פשוטה. איך אפשר להגיד? הרי על פי שכל לא מובן. הרי נשמה זה חלק אלוקה ממעל. נשמה זה דבר נעלה ביותר. חלק אלוקה ממעל, זה ״בנים אתם לה' אלוקיכם״. זה חלק מהקדוש ברוך הוא. חכמה דאצילות. גוף ונפש הבהמית זה הרי עניין של קליפה, דבר נמוך, חומרי, תחתון. עניין של... אז איך אפשר להגיד שלוקחים דבר נעלה ומורידים אותו? לא בשביל מה? בשביל לפעול בדבר נמוך. ממילא אם אנחנו היינו אומרים שהעניין שהשכינה, שהנשמה יורדת זה כדי... כי הנשמה מתעלה לדרגה יותר גבוהה, משתלם בסדר הנשמה ומשתלם הירידה, כי על ידי זה הנשמה מתעלית לבחינה יותר גבוהה. אז זה אפשר להבין. כן, לפעמים כדאי לעשות ירידה לרגע מסוים כדי להגיע לעלייה יותר גבוהה. אבל כאן האלטער רבי אומר בפירוש לא. לעצמה הנשמה לא צריכה את התיקון. להפך, בשביל זה גופא. אלא בשביל מה היא עושה את זה? בשביל להעלות את הגוף ונפש הבהמית. איך אפשר להגיד? הרי אין את זה הבנה בשכל. איך לוקחים דבר כל כך גבוה ונעלה, שזה עניין של נשמה, ומנצלים את הכוחות שלה? בשביל מה? בשביל להביא דבר יותר נמוך. זה כמו שתגיד

07:27 דובר 1 שבן אדם ייקח, ישקיע מיליון דולר כדי להביא עשר דולר. בן אדם לא משקיע מיליון דולר כדי להביא עשר דולר. להשקיע מיליון דולר כדי להביא שני מיליון דולר, אבל להשקיע מיליון דולר כדי להביא עשר דולר זה לא נורמלי. זה שיגעון. הרי זה לא לפי ערך. על דרך זה כאן. אז ממילא זו השאלה פה: איך אומרים שלוקחים את הנפש האלוקית ומוציאים ממנה כוחות ועושים לה ירידה וגלות, ואומרים זה לא בשביל... בשביל מה זה? לא בשביל עצמה, אלא בשביל מה? בשביל לתקן מה? שלעומת זה, שלא בערך, גוף ונפש הבהמית זה דבר נמוך ביותר. אז על זה האלטער רבי אומר שזה דוגמה לסוד גלות השכינה. כמו בנוגע לגלות השכינה, אנחנו אומרים שהשכינה, שכינה, שכינה זה הרי דבר נעלה ביותר. אז השכינה יורדת למטה לעולם לברר ניצוצות מעולם הזה הגשמי. לכן גם שם נשאלת אותו דבר. איך לוקחים דבר כל כך נעלה ומורידים? אבל כמו בנוגע לשכינה אנחנו רואים שהשכינה לוקחת את עצמה, שאף על פי שהשכינה עם כל המעלות שלה, אז אף על פי כן השכינה יורדת. ובשביל מה? בשביל לברר ניצוצות מעולם הזה הגשמי. אז אותו דבר גם בנשמה, שלוקחים נשמה כל כך גבוהה ומורידים את זה בשביל הגוף ונפש הבהמית. איי, לכן מה התירוץ? אז אתה לקחת את הקושיה מהנשמה ושמת את זה על השכינה. אבל השאלה נשארת אותה שאלה. אז זה האדמו"ר מתרץ עם המילה שהוא כותב ״סוד גלות השכינה״. האדמו"ר כותב הלשון ״סוד גלות השכינה״. פירוש, שזה עניין של סוד. זה עניין של סוד. זה לא עניין של שכל. זאת אומרת, זה דבר שעל פי שכל באמת אין לזה הבנה. זה

09:05 דובר 1 גדר של סוד. זה בדיוק הלשון כאן ״סוד גלות השכינה״. למה אתה מתחיל עם המילה סוד? דוגמה של גלות השכינה. מה זה הלשון הזה שהאדמו"ר משתמש, הלשון ״סוד גלות השכינה״? אלא כמו שהעניין של גלות השכינה על פי שכל הגשמי שלנו זה לא מובן. איך זה שהשכינה טורחת לרדת? שכינה עם כל הגדלות שלה יורדת לדבר כל כך נמוך, אלא מה? זה סוד. זה עניין של סוד שאין לזה הבנה. זה עניין ש-ש-שככה עלה במחשבה. זה עניין סודי, עניין שרק הקדוש ברוך הוא יודע את העניין. על דרך זה גם כן בנוגע לירידת הנשמה זה גדר של סוד. למה נשמה גבוהה כל כך צריכה לרדת לדבר כל כך נמוך? זה גדר של סוד. כמובן שהעניין הזה מוסבר באריכות בחסידות. הסוד הזה מצד אחד זה סוד, אבל אף על פי כן במאמרים הרי כן מוסבר העניין. כל העניין שמוסבר בחסידות זה אחד הביאורים, זה העניין של הניצוץ, שידוע הרי שיש ניצוצות יותר גבוהים שנמצאים בדברים יותר נמוכים, ועל דרך זה גם כן בנוגע לגוף ונפש הבהמית, ניצוצות של שורש של עולם התוהו. אבל האדמו"ר לא רוצה להיכנס לזה כאן. האדמו"ר אומר שזה גדר של סוד. למה האדמו"ר לא רוצה להיכנס בזה? אז עוד מעט אנחנו נבין את זה. קודם כל ניכנס, לכן נשאל שאלה אחרת. קודם כל זה נוגע לפשט בתניא. יש כאן אבל שאלה כללית בכלל שנשאלת כשלומדים את הקטע הזה בתניא. הקטע הזה בתניא בכלל זה-זה קטע מאוד ידוע ומפורסם. זה נמצא בריבוי מאמרים, בריבוי שיחות. החלק הזה בתניא, הוא בא בריבוי מקומות, שהנשמה יורדת לעולם זה לא בשביל עצמה, אלא בשביל לתקן את הגוף, נפש

10:51 דובר 1 ורוח. יש אלפי מאמרים בחסידות בכל הרביים, בפרט במאמרים של הרבי, מובא תמיד הלשון הזה ותמיד מציינים כאן את פרק ל"ז. זה אחד מהדברים הבסיסיים שחסידות גילתה. עוד מעט נראה גם כן למה זה אחד מהדברים הבסיסיים שחסידות גילתה. יש כאן אבל שאלה פשוטה על עצם היסוד שאדמו"ר הזקן כותב כאן. הרי אנחנו יודעים, בחסידות עצמה כתוב בהרבה מאמרים, עשרות מאמרים, כתוב בפירוש שהם אומרים שהנשמה... שואלים את השאלה כמעט בכל שני מאמרים או בכל מאמר. אדמו"ר הזקן שואל את השאלה: למה הנשמה יורדת לעולם? שאלה ידועה ששואלים בכל החסידות. מה התכלית של ירידת הנשמה למטה? בשביל מה הנשמה יורדת לעולם? ומתרצים שירידת הנשמה למטה זה לצורך עלייה. היפך ממה שאדמו"ר הזקן כותב פה. כאן אדמו"ר הזקן אומר שהנשמה לא יורדת לעצמה, שהיא אינה צריכה תיקון כלל, וכל הירידה זה בשביל לתקן את הגוף ונפש הבהמית. יש הרבה מאמרים שכתוב מפורש להיפך: שכל התכלית, למה הנשמה יורדת לעולם? אז כותבים שהנשמה יורדת לעולם זה בשביל צורך עלייה. שעל ידי שהנשמה יורדת לעולם, על ידי זה נהיית בה עלייה ונהיה ערך ממה שהיה קודם. ובזה גופא יש הרבה ביאורים. מהי העלייה שנהיית בנשמה? בתניא כתוב שעל ידי זה הנשמה מגיעה לאצילות. על ידי הירידה עולה לכתר. הנשמה הייתה... ואיך זה נקרא תיקון? על ידי זה היא עולה לתיקון טובים. כל מיני ביאורים מסבירים מה בדיוק העלייה שנהיית בנשמה. יש בעל תשובה, לפי זה הצדיק נהיה בעל תשובה. אלפי ביאורים. מתגלים כוחות יותר עמוקים בנשמה על ידי זה. הרי זה לכאורה סתירה אחד לשני. איך יכולים שני הדברים ביחד? בהשגחה פרטית, הרי נמצאים היום בתשע כסלו, היום בלילה. השגחה פרטית.

12:49 דובר 1 הרי בדיוק בתשע כסלו יש את המאמר הידוע ששם הרבי מדבר על זה. המאמר הידוע של הרבי של תשע כסלו, ד"ה ושבתי בשלום. הארוך שנמצא במלוקט, שמה הרבי מדבר על העניין הזה. יש שם בפנים בקיצור ביאור שמה גם כן. יש גם כן שיחה בליקוטי שיחות חלק ט"ו, גם כן מיוסד על אותו עניין. בשיחה זה יותר באריכות ושם יותר ברחב קצת. השיחה זה בחלק ט"ו, על ושבתי בשלום גם כן. שיחה מאוד ארוכה, וקונים זה זה הכל אותיות. זה היסוד של השיחה. כתוב על השיחה, כתוב שזה מיוסד על המאמר ושבתי בשלום. שמה הרבי אומר נקודה מאוד מאוד מעניינת בביאור של העניין. דבר ראשון, לפני שאני מסביר את העניין, רק הקדמה אחת. יש באחד המאמרים שכתוב, מאמר של המיטעלער רבי, באמת כותב המיטעלער רבי, שמה שכתוב בתניא שהנשמה לא צריכה תיקון, אז הוא אומר: תיקון היא לא צריכה, אבל עלייה היא כן צריכה. הוא מבחין בין ההבדל בין המילה תיקון למילה עלייה. האלטער רבי כותב גם בתניא שהנשמה לא יורדת לעולם בשביל עצמה, כי לעצמה היא אינה צריכה תיקון כלל. מדברים על תיקון. תיקון פירושו שיש מה שצריכים לתקן. נשמה לא צריכה תיקון. היא נמצאת בתכלית השלמות. אין לה שום עניין של תיקון. אבל עלייה, עלייה פירושו לעלות לבחינה יותר גבוהה. זה כן שייך גם לנשמה. אז לכן ממילא זה שני דברים שונים. מה שכתוב בחסידות זה צורך עלייה. מדברים על עלייה של הנשמה. זה עדיין לא מתרץ את הקושיה, זה רק מסביר שיש כאן שני דברים, שמה שתיקון הנשמה לא צריכה ועלייה כן צריכה, אבל השאלה היא בכל זאת העניין שאנחנו שואלים פה. השאלה הכללית שכאן כותב האלטער רבי

14:53 דובר 1 בתניא שכל התכלית של הנשמה זה רק בשביל הגוף ונפש הבהמית. גם המאמרים, המשמע שלא, שיש עניין גם בעליית הנשמה. אז הנקודה של הביאור זה שבעצם אנחנו מוצאים דוגמה דומה לזה גם כן בנוגע לעניין של בריאת העולם. כמו שמסבירים, כמו בנוגע לנשמה, אנחנו מוצאים שישנם שני ביאורים: ביאור אחד שהנשמה יורדת לא בשביל עצמה אלא בשביל הגוף ונפש הבהמית, והביאור האחר, שהנשמה זה בשביל העלייה. גם בנוגע לבריאת העולם מוצאים אותו דבר. שואלים את אותה שאלה כמו ששואלים על הנשמה, שואלים גם כן על הבריאה: מה התכלית של בריאת העולם? כמו ששואלים על ירידת הנשמה, מה התכלית של ירידת הנשמה? למה טוב? שואלים גם כן על העולם: מה התכלית של בריאת העולם? מה התירוץ על זה? אז גם כן מוצאים כל מיני תירוצים. יש תירוץ ידוע שמובא בחסידות, שכל התכלית של בריאת העולם זה כדי שיתגלו כוחותיו ופעולותיו. שהקב"ה רצה לגלות את השלמות שלו על ידי הבריאה. ופעם כתוב, אז כתוב ״בגין דישתמודעון ליה״. הקב"ה רצה שיכירו את הגדלות שלו, שידעו אותו. אז יש כל מיני טעמים לבריאת העולם. כן, הטעם הידוע שהקב"ה רצה לנשמות ישראל שיגיעו לאיתי בברו. כל מיני טעמים מביאים לבריאה.

16:15 דובר 1 אחרי זה אנחנו יודעים שהרבי כותב שכל הטעם של בריאת עולם הזה זה רק בשביל שהקדוש ברוך הוא יהיה בתחתונים. מה זאת אומרת? אין בזה טעם? דירה בתחתונים. הקב"ה, למה הקב"ה רצה? זה לא בשביל כי חפץ חסד הוא. לא בשביל בגין דישתמודעון ליה. זה בשביל מה? כמו שאומר האלטער רבי, זה תאווה. אויף אַ תאווה איז קיין קשיא נישט. אין בזה שום מעלה, שום תועלת, שום גילוי, שום שלימות. זה רק עניין של תאווה. ומהי התאווה? התאווה היא שהקב"ה רצה שיהיה דירה בתחתונים. אז גם כאן אנחנו מוצאים שני קצוות. מצד אחד אומרים שהטעם של בריאת עולם הזה זה בשביל איזושהי שלימות מסוימת. יש בזה טעם, יש בזה שכל, יש בזה איזו שלימות שעל ידי זה מתגלה גילוי של הקב"ה, גדלות של הקב"ה. או על ידי זה הקב"ה רצה לעשות טוב לנשמות ולתת להם למעלה כל מיני דברים טובים. כל מיני טעמים. מצד שני בעצם אומרים, לא, הקב"ה לא עשה את העולם בשביל שום דבר, בשביל שום עניין של טעם ושכל, אלא זה עניין של תאווה. למען המטרה, מה הוא רוצה? דירה בתחתונים? מובא בחסידות. לכאורה זה סתירה. זה שני דברים שונים. מה התירוץ הידוע בחסידות? שמדברים על שתי דרגות שונות. העניין של טעמי הבריאה, כי חפץ חסד הוא, בגין דישתמודעון ליה, וכל הטעמים שכתוב בכל מיני ספרים, זה בבחינת הגילויים. מדברים בבחינת הגילויים, אז שואלים בגילוי הכוונה בקב"ה איך שהוא כבר נמצא בעניין של גילויים, במידות שלו, לא בעצמות שלו, במידת הגילוי והאור, בגילויים של הקב"ה. אז בגילויים יכולים לשאול מה המטרה, מה התועלת שיש בבריאה. על זה עונים שמצד הבחינה הזאת, מבחינת החסד, אז המטרה

18:10 דובר 1 של הבריאה זה הטעם הזה. מצד בחינה אחרת הטעם זה ככה. אבל אם אנחנו מדברים מבחינת עצמות, לא בגילוי, בעצמות, הרי זה למעלה מכל גדר ותואר וטעם. שם אתה לא יכול להגיד למה. עצמות, עצמות למעלה מכל ציור וכל גדר. שם לא יכול לשאול למה, שם הוא אותו תאווה. עצמות הוא למעלה משכל, למעלה מהשגה, למעלה משלימות. אי אפשר להגיד בעצמות שיש משהו שנותן לו איזו שלימות. לכן אומרים עצמות ואומרים תאווה, כי נתאווה הקדוש ברוך הוא שיהיה לו דירה בתחתונים. זה לא עניין של ככה הקב"ה. מה הוא רוצה? עניין של תאווה. מה התאווה? התאווה זה התחתונים שאין תחתון למטה ממנו. זה יהיה דירה להקב"ה. זה הקב"ה בלי שום עניין של מעלה ושלימות. כך הוא רצה, כך הוא רצה. עכשיו, כמו שלמדנו בפרק ל"ו, על דרך זה, אם ככה אומרים, על דרך זה גם כן מגיע לנשמה, מכיוון שהנשמה היא הרי יורדת לעולם כדי לפעול, להשלים את כוונת הבריאה. אז כמו שבבריאה יש את שתי הבחינות האלה, את הבריאה כפי שזה מבחינת הגילוי והבריאה כפי שזה מצד עצמות, אז גם בנשמה יש את שני הדברים האלה. יש את הנשמה כפי שהיא קשורה עם גילויים, ויש את הנשמה כפי שהיא קשורה עם עצמות. אז כשהנשמה כפי שהיא קשורה עם גילויים של הקב"ה, נשמה כפי שהיא מושרשת בדרגות של גילויים, באצילות, בהוי' ובשאר גילויים, הנשמה הרי יש לה שורש בכל מיני דרגות בסדר השתלשלות. אז כשמדברים על הנשמה כפי שהיא מושרשת מבחינת הגילויים, שם יכולים לשאול מה, מה הרווח של הנשמה. ואז התירוץ הוא מצד הגילוי. הנשמה כפי שהיא מבחינת הגילויים, על זה אומרים שעל ידי שהיא יורדת, על ידי

19:52 דובר 1 זה היא מגיעה לבחינה יותר גבוהה. על ידי הירידה נהיה בה גילוי יותר גבוה, היא עולה לבחינה יותר גבוהה. על ידי שהיא מתעוררת מתיקון, היא עולה לתוהו, מאצילות עולה לכתר. מבחינה כזאת ומבחינה אחרת זה עניינים של גילוי. מתגלים כוחות יותר גבוהים ממנה. על ידי הירידה יש לה ניסיון אז מתגלה בלי גבול. כל מיני דברים, כל מיני ביאורים ששייכים רק מצד בחינת הגילויים של הנשמה. אבל שורש הנשמה, איך שהיא מושרשת בעצמות, הרי השורש האמיתי של הנשמה זה למעלה מכל גילוי, בעצמות. אז כמו שבנוגע לעצמות אנחנו אומרים שטעם הבריאה זה לא בשביל עניין של שלימות, אלא בשביל דירה בתחתונים, אז גם כאן כשנרגש בנשמה מצד שורשה בעצמות, אז אומרים שכל טעם הבריאה זה בשביל דירה בתחתונים, וזה מה שהרב אומר כאן בתניא, שמה כל המטרה של ירידת הנשמה למטה, דוגמה של גלות השכינה, שזה לא בשביל עצמה, אלא זה רק בשביל לתקן את הגוף והנפש הבהמית. איי, מה הרווח? מה התועלת? עניין של תאווה. כאן לא שייך לשאול מה הרווח, מה הנשמה תרוויח. זה עניין של זה מצד עצמות ודירה בתחתונים. הכוונה זה בזה גופא שהגוף ונפש הבהמית יהיו דירה לאין סוף. וממילא זה התיווך, זה התירוץ על הקושיה. במאמרים אחרים כשמדברים על השאלות של הנשמה, מבארים שירידת הנשמה זה צורך עלייה, כי במאמרים האלה מדברים מה זה, מה, איזו מעלה הנשמה מקבלת מבחינת הגילויים של הנשמה. אז הגילויים של הנשמה זוכים כל מיני גילויים, וזה גם כן חלק מהתכלית, שהיא גם בנשמה. יש בה גם עניין של גילויים, כמו שבדירה בתחתונים יש גילויים. אז לכן גם שואלים מבחינת הגילויים מה הרווח של הנשמה. ירידה צורך עלייה. אבל

21:33 דובר 1 כשמדברים כאן בתניא, בהמשך למה שדיברנו בפרק ל"ו, שהרב מסביר כאן את העניין של תכלית הבריאה, לא מצד שום מעלה של גילויים, אלא מצד עצמות, עצמות ודירה בתחתונים, אז בנקודה הזאת אומרים שגם הנשמה יורדת לעולם ולא יורדת בשביל עצמה. יורדת כדי לפעול את העניין של דירה בתחתונים.