לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ו - חלק א

00:00 דובר 1 אנחנו עושים פרק ל"ו. דף, אה, מ"ה עמוד ב'. פרק ל"ו. פרק ל"ו זה אחד מהפרקים, אה, היותר יסודיים אפשר להגיד בתניא. הרבה בליקוטי שיחות. איזה ריבוי שיחות של הרבי אפשר להגיד. אפשר להגיד שזה כמעט ה... אני לא בדקתי את זה, אבל מסתמא זה, זה הפרק שהכי הרבה, הכי הרבה מפורט בליקוטי שיחות, זה פרק ל"ו. שכל הסוגיה של דירה בתחתונים. הסוגיה של דירה בתחתונים זה הרי הסוגיה אצל הרבי. זה הסוגיה שמקיפה את כל היהדות, את כל הפרק כולו. הכל מיוסד על הפרק הזה, פרק ל"ו. בכל אופן, מה אנחנו לומדים כאן בהמשך הפרק? האלטער רבי בפרק ל"ה, האלטער רבי התחיל להסביר את העניין של לעשותו. למה כל כך נוגע העניין של לעשותו? הם מדגישים, נוגע לבינוני, שזה מידת כל אדם, מדגישים שהעיקר העניין זה לעשותו. שזה יעבור למעשה בפועל. כלומר, האלטער רבי שאל בכלל מה כל המטרה של בריאת הבינוני? הוא לא מצליח להפוך את המידות והשכל שלו. הוא נשאר תמיד בינוני. אומר, בשביל מה הוא ירד לעולם? בשביל מה הנפש האלוקית מתלבשת בנפש הבהמית? בכל, כל העניין. ואז האלטער רבי מביא את הזוהר הידוע מהינוקא. הינוקא אומר, פרשת בלק, שהעניין של עובדין טבין. כדי שיהיה העניין של השראת השכינה צריך להיות עובדין טבין, מעשים טובים. כמו בנר בפתילה. כדי שהאש יחזיק בפתילה צריך להיות שמן. בלי שמן האש לא מחזיק בפתילה. על דרך זה בנפש האדם, הפתילה זה הגוף. האש זה השראת השכינה. וכדי שהשראת השכינה תהיה בנפש האדם באופן שיהיה אצלו בקיום, צריך להיות דווקא על ידי מעשים טובים. הלאה האלטער רבי שואל, למה דווקא מעשים טובים? למה לא מספיק העניין

02:46 דובר 1 של אהבה ויראה? בפרט אצל צדיקים שיש להם אהבה ויראה ותענוגים. למה זה לא מספיק כדי שיהיה אצלו העניין של השראת השכינה? למה צריך דווקא מעשים? לכאורה, אדמו"ר הזקן אומר, צריך להיות משהו רוחני יותר. כמו בשמן מחפשים דווקא משהו יותר דק, יותר עדין, משהו, דבר הכי רוחני שזה יהיה כלי לאש. על דרך זה גם כאן היה צריך להיות שיהיה דווקא עבודה רוחנית, לא עבודה גשמית. על זה האלטער רבי נתן הסברה נפלאה בפרק ל"ה, שהשראת השכינה יכולה להיות רק במקום של ביטול. בלי ביטול אין השראת השכינה. למה? כי שכינה פירושו גילוי אלוקות. גילוי אלוקות פירושו אין עוד מלבדו. כדי שיוכל להתגלות העניין של אין עוד מלבדו צריך להיות אצל הבן אדם הביטול. כל זמן שהוא נרגש למציאות, אפילו מציאות באופן הכי נעלה, אז זה לא שייך לאלוקות. זה לא אין עוד מלבדו, אז זה לא השראת השכינה. ולכן, כיוון שבאהבה ויראה יש את ההרגש של המציאות של הבן אדם, נרגש בזה המציאות של הבן אדם, זה מידות האדם. ולכן אפילו אם מגיע לאהבה ויראה באופן הכי נעלה, אז זה לא שייך להשראת השכינה. מה שאין כן תורה ומצווה. תורה ומצווה זה חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. זה לא ההרגש של הבן אדם, אלא זה עניין של "כי ציוונו במצווה זו". שהקדוש ברוך הוא מצווה. אז כאן יש את הביטול לקדוש ברוך הוא, "אנא נפשי כתבית יהבית". ולכן דווקא תורה ומצווה זה הכלי להשראת השכינה. זה היה הנקודה שהרב הסביר. יא. אתה מחזיק? אה? זה היה הנקודה של פרק ל"ה. בזה גופא, זה בעצם היה החצי הראשון של פרק ל"ה. בזה גופא אדמו"ר הזקן המשיך בחצי השני של פרק ל"ה שבזה

04:40 דובר 1 גופא יש הבדל בין תורה למצוות. עיקר השראת השכינה זה דווקא במצוות. בכללות הוא אמר תורה ומצוות. תורה ומצווה כמו שצריך לבאר, עניין הביטול. אבל בכל זה גופא יש מעלה במצוות גם על תורה. למה? אז הוא הסביר כמה פרטים. בכללות העניין זה שבגלל שתורה זה רוחני, זה שכל. אז תורה פועלת רק בכוחות הרוחניים. דבר ראשון תורה פועלת רק בנפש האלוקית ולא בנפש הבהמית. ושנית, זה פועל רק בכוחות הרוחניים של הנשמה ולא בכוחות החיצוניים שלו, כוח המעשה. מה שאין כן מעשה המצווה, מעשה המצווה זה פועל לא רק בנפש האלוקית, אלא גם בנפש הבהמית. ולא רק בכוחות הרוחניים של הנשמה, אלא גם בכוחות הגשמיים, כוח המעשה, עד לגוף, נפש הבהמית גופא, שדווקא על ידם אפשר לעשות את מעשה המצוות. וממילא זה התכלית שהבן אדם יקיים את המצוות. על ידי זה הוא ממשיך את אור השכינה גם על גופו ונפשו הבהמית וגם על כוח המעשה שלו. זה היה הנקודה של פרק ל"ה. ולכן מזה מובן כל השאלות ששאלנו. מובן למה זה אומר שדווקא עובדין טבין, אז זה מדגיש דווקא עובדין טבין. אז אפילו לא רק, לא רק שלא רק שהוא לא מדבר על אהבה ויראה, גם לא לימוד התורה, דווקא מעשה, עובדין טבין. מעשה המצוות זה הכלי, ששם זה השמן שממשיך את אור השכינה. ומובן גם למה בעבודת השם דורשים דווקא את הלעשותו. עיקר הדגש הזה על לעשותו, העניין של עשייה, ומובן גם כן למה בינוני יכול להשלים את הנשמה שלו, למרות שלא מצליח להפוך את הכלי הפנימי שלו. אבל מכיוון שהמעשה עיקר, ששם יש את העניין של השראת השכינה, בגלל זה הבינוני פועל גם כן. זה בכללות הנקודה של

06:21 דובר 1 פרק ל"ה. מה עכשיו הבעיה? מה חסר עכשיו כשהאלטער רבי מגיע לפרק ל"ו? השאלה היא לכאורה קשה. למה כל כך חשוב העניין שזה יגיע עד לחלק הגוף ונפש הבהמית? מה לא טוב שהבן אדם יעשה השראת השכינה בכוחות הרוחניים שלו? הבנתי. המציאות היא שתורה פועלת בכוחות הרוחניים ומצווה פועלת גם בכוחות גשמיים. אבל לכאורה, מי אומר שמה? מה? מה ההסברה? מה כל כך נוגע שהבן אדם יפעל את השראת השכינה בגוף ונפש הבהמית שבמעשה שלו? מה לא טוב שאדם ילמד תורה והוא פועל השראת השכינה על נפשו האלוקית? מה הבעיה? מה חסר עם זה? מה כל כך נוגע שזה יבוא גם כן במעשה? עד כדי כך שדווקא זה העיקר. אז על זה אדמו"ר הזקן נכנס עכשיו בפרק ל"ו לתת את כל ההסברה של דירה בתחתונים. כאן צריכים להגיע לכל היסוד שזה היסוד היסודות בתורת החסידות. העניין שנתאווה הקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים, שכל התאווה של הקדוש ברוך הוא וכל העניין של כוונת הבריאה וכל העניין של כוונה ראשונה לירידת הנשמה זה דווקא לפעול בתחתונים. ולכן מצד היסוד הזה יהיה מובן למה נוגע דווקא שזה יבוא לא רק בלבוש הפנימי של נפש האלוקית ולא רק בנפש האלוקית, אלא שהעניין של השראת השכינה יומשך דווקא בגוף ונפש הבהמית בכלי המעשה. למה? כי מצד הכוונה של דירה בתחתונים דווקא זה העיקר. זה בכללות המשך העניינים כאן של הפרקים. מה שפרק ל"ו בא להסביר בהמשך לפרק ל"ה. אה, הכל מובן. עכשיו נתחיל ללמוד קצת בפנים. והנה מתחילים פרק חדש, אז ממילא זה זמן מסוגל לכל אלו שנפלו מהעגלה לקפוץ על העגלה עוד פעם. מתחילים פרק חדש, מתחילים להתחדש. חסד של החיים. "והנה

08:24 דובר 1 מודעת זאת מארז"ל שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים." ידוע מה שחז"ל אומרים שמה? שכל התכלית של הבריאה של עולם הזה, מה זה התכלית? שהקדוש ברוך הוא היה לו תאווה שיהיה לו דירה בתחתונים. התאווה של הקדוש ברוך הוא זה שיהיה לו דירה כאן למטה בעולם הזה התחתון. זה, זה התאווה של הקדוש ברוך הוא. המאמר חז"ל הזה זה מאמר חז"ל במדרש תנחומא, אם אני לא טועה. תנחומא זה נמצא בכמה מקומות בתנחומא, בפרשת שלח, פרשת תרומה ובעוד מקומות. זה מובא איזה כמה מהמקומות שיש לעניין הזה. כמה פעמים במדרש מדבר על העניין הזה. הפלא הוא שאף על פי שזה כתוב במדרש, זה לא היה כל כך מפורסם. זה לא היה כל כך מפורסם והגיע לפועל. זאת אומרת, כשבאים להסביר את תכלית הבריאה, זה כל מיני סיפורים. אפילו בזוהר ובמדרשים ובספרי הביאורים של האר"י ז"ל, ספרי חקירה, ספרי פילוסופיה וכל מיני ספרים של גדולי ישראל. כשבאים לדבר על תכלית הבריאה, אז כמעט ולא מזכירים את העניין הזה. ואפילו אם מזכירים את זה, מסבירים את זה לא כמו שזה כפשוטו. מסבירים את זה באופן אחר לגמרי. הרי כולם יודעים שהשאלה הזאת של תכלית בריאת עולם הזה זו שאלה שמעסיקה את כל, כל, כל יהודי וכל גדולי ישראל. כל אלו שעסקו בעניינים של השקפה אז שואלים את השאלה הזאת: מה הטעם? מה התכלית של בריאת עולם הזה? ועל זה יש ריבוי עניינים. בכל אלו יש את העניין של מה שידוע. כן, העניין של להיטיב לברואיו, שהקדוש ברוך הוא רצה שיהיה לעשות טוב וחסד לבריות. הקדוש ברוך הוא רצה שבני ישראל יהיו מרכבה

10:23 דובר 1 לקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא רצה דישתמודעון ליה, שנוכל לדעת להכיר אלוקות. והקדוש ברוך הוא רצה לגלות שלמות כוחותיו ופעולותיו. כל מיני לשונות וביאורים, שכל אחד מהם זה סוגיה שלמה שצריך הרבה הסברה. אבל במדרש כתוב שורה אחת. במדרש כתוב "נתאווה הקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים". הקדוש ברוך הוא היה לו תאווה. אתה שואל מה תכלית בריאת עולם הזה? אז אומר שהקדוש ברוך הוא נתאווה דירה בתחתונים. זאת אומרת, במילים אחרות, המדרש לא מתרץ למה. המדרש רק אומר מה. יש כאן חקירה. יש שתי שאלות. יש שתי שאלות: מה הקדוש ברוך הוא רוצה ולמה רוצה? העולם חוקר את הלמה. העולם, אני מתכוון העולם. כל מיני ספרים של השקפה ומוסר וחקירה וקבלה חוקרים את הלמה. למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם? מה יש לו בזה? מה הרווח שלו? מה התועלת? זה שאלה אחת. יש שאלה אחרת. מה? מה הוא רוצה בדיוק מהעולם? אז המדרש בלהגיע ללמה הוא לא אומר, הוא לא אומר שום תירוץ. אומר נתאווה. נתאווה זה לא הסבר. נתאווה פירושו תאווה. אתה שואל למה? ככה. זה הפירוש של המילה נתאווה. אין לזה הסבר. ככה הוא רצה. היית שואל, איך זאת אומרת אין לזה הסבר? הקדוש ברוך הוא למעלה מן השכל וברא את השכל. הוא לא משועבד לשום הסברים. הוא לא צריך לתת לך הסברים כי הוא לא בגדר הסברים. זה לא בגלל שהוא לא צריך לתת לך, אבל יש בזה. כל העניין של הסברים זה דבר שהקדוש ברוך הוא ברא שיש הסברים אבל הוא למעלה מהשכל. אז ממילא השאלה של למה זה בכלל לא במקום. למה? ככה נתאווה, ככה הוא רצה. מה כן

12:17 דובר 1 העניין? מה הוא רוצה? אז המדרש אומר, מה הוא רוצה? הוא רוצה דירה בתחתונים. הוא לא רוצה גן עדן. הוא לא רוצה עולם הבא, הוא לא רוצה. הוא רוצה שיהיה דירה בתחתונים. זה הנקודה. זה היסוד שחסידות בנתה על היסוד הזה את כל ה... את כל ה... כל היידישקייט וכל הנקודה של תורת החסידות. כל ההשכלה של תורת החסידות, והנה המידה, בעיקר המידה, המידה של תורת החסידות, מיוסדת על הנקודה הזאת, כי נתאווה להיות לו דירה בתחתונים. וכאן האלטער רבי נכנס עכשיו להסביר מה פירוש, מה פירוש של כל העניין הזה. והנה לא שייך לפניו יתברך בחינת מעלה ומטה. קודם כול, מה פירוש תחתונים? האלטער רבי בא להסביר כל דבר. סברא פשוטה, בתחתונים. על מה מתכוונים? מה זה העניין של תחתונים שעל זה אומרים שהקדוש ברוך הוא רצה שיהיה לו דירה בתחתונים? אז דבר ראשון, האלטער רבי אומר, אם מדברים לפני הקדוש ברוך הוא, לגבי הקדוש ברוך הוא לא שייך כל המושג של עליון ותחתון, מעלה ומטה. הרי לא שייך לגביו. למה? כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשווה. הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולמות בשווה. הוא לא מתכוון כאן לממלא כל עלמין, מה שמדברים בכל חסידות ממלא כל עלמין. זה מדרגה של ממלא כל עלמין שלומדים במאמרים, אפילו למי שממלא כל עלמין, אלא הוא מתכוון ממלא כל עלמין. הוא מתכוון לתרגום הפשט של המילה ממלא כל עלמין. הוא נמצא בכל מקום. אם אתה מדבר ביחס אליו, לקדוש ברוך הוא, מה פירוש עליון ותחתון? לגבי הקדוש ברוך הוא הוא נמצא יותר למעלה מאשר למטה? עליון ותחתון. אם אתה אומר עליון ותחתון,

14:07 דובר 1 מה זה סברא של עליון ותחתון? עליון ותחתון פירושו יש עליון ותחתון במקום, שטח. ניקח למשל בגשמיות. הפנימייה, יש כאן בניין שלם של ישיבה. הדורמיטורי נמצא, הדורמיטורי נמצא בקומה חמישית, שישית. אז זה עליון, והבית חב"ד נמצא למטה, זה תחתון. אז יש. אז העליון ותחתון זה עניין של שטח, מקום גשמי. זה ודאי שלא שייך להגיד לקדוש ברוך הוא. יש עניין של עליון ותחתון, אתה אומר ברוחניות. מה פירוש ברוחניות עליון ותחתון? רוחניות, עליון ותחתון, אז פירושו עליון פירושו למעלה במדרגה, תחתון למטה במדרגה. דרגה יותר. מתי שייך להגיד יותר גבוה, יותר נמוך? ביחס של נברא אל הבריות אתה יכול להגיד יש נברא שיותר קרוב, יש נברא פחות, יש נברא שיותר מרגיש או יותר מבין, יותר מרגיש, אז הוא יותר נעלה. אחד תלמיד חכם יותר גדול, אז הוא יותר גבוה, יותר נעלה. תלמיד חכם יותר נמוך פירושו שיש לו יותר פחות ידע. זה עניין של מדרגה. אבל להגיד לגבי הקדוש ברוך הוא, לגבי הקדוש ברוך הוא מה אפשר להגיד? הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא הרי בלי גבול. בלי גבול פירושו שהוא נמצא בכל מקום, ובכל מקום זה אותו הקדוש ברוך הוא. זה פחות הקדוש ברוך הוא, יותר הקדוש ברוך הוא? אפשר לחלק שמה? ובמילא הקדוש ברוך הוא, עניין של בלי גבול פירושו, אז מה שייך להגיד מעלה, מטה? אז הכל אצלו שווה, אותו דבר. וממילא כל המושג של עליון ותחתון ביחס אליו לא שייך. הוא ממלא. הוא נמצא באותו תוקף, באותו אופן, בכל העולם התחתון, הכל אותו דבר, אותו הקדוש ברוך הוא. זה אם אתה מדבר ביחס אליו מצד הבלי גבול שלו. אז אם ככה, מה פירוש תחתונים? אלא

16:04 דובר 1 כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם. אז האלטער רבי מתחיל להסביר. מדברים מסביב, מגיעים לקדוש ברוך הוא. אז ממילא צריכים לדעת שגם הקדוש ברוך הוא. אז אומרים שלפני בריאת עולמות הקדוש ברוך הוא היה יחיד ומיוחד וממלא כל המקום. היה רק הקדוש ברוך הוא. לא היה שום דבר חוץ ממנו. מה פירוש ממלא כל המקום הזה של עולם? זה העניין שכתוב בספרים שלפני הצמצום האין סוף היה ממלא את כל המציאות. במילים אחרות זה אומר שהיה איזה מציאות שהמציאות הזאת הייתה באיזה אופן שאין סוף היה ממלא את כל המציאות. זאת אומרת, המציאות של עולמות, המציאות, מציאות הגבול, מציאות הגודל של מציאות עולמות לא התחדש אחרי הצמצום. העניין של מציאות עולמות היה מאז ומתמיד. שום דבר לא התחדש בעצם אחרי הצמצום. אחרי הצמצום הדבר היחיד שהתחדש זה העלם והסתר. אבל מציאות אמיתית חדשה לא הייתה. כל העניינים כבר היו קודם, אז היה העניין של מציאות עולמות. זאת אומרת, נקרא לזה באותיות של חסידות, זה נקרא כוח הגבול. כי הגבול היה, עניין של הגבול מצד האין סוף היה כבר הגבול הזה, העניין הזה, המציאות הזאת ששמה היא עולמות. בינתיים עכשיו המציאות היא שזה ממלא את כל המציאות. כשהיה לפני הצמצום, האין סוף היה ממלא כל המציאות. פירושו שהיה נרגש במציאות העניין של האין סוף. האין סוף ממלא כל המציאות. לא היה עניין של מציאות מחוץ לאין סוף. הכל זה אין סוף. ככה זה לפני בריאת עולמות. ככה היה העניין. דוגמה לזה, כדי להבין את זה, משל יש בספר, משל מאוד מאוד מעניין שמובא בספר המאמרים. הדוגמה.

18:09 דובר 1 הדוגמה שמובאת בספר זה על דרך משל. אילו יצויר, אילו יצויר שבן אדם לומד תוספות? זה המשל שמופיע בספר. האלטער רבי מביא את המשל הזה במלכות. שמישהו אומר תוספות, ר"י בעל התוספות. אז הבן אדם לומד סברת הר"י בעל התוספות. הסברה של הר"י בעל התוספות כתובה בתוספות בכמה שורות. ר"י אומר, ר"י בעל התוספות אומר שלוש, ארבע, חמש שורות ואומר את הסברה שלו. אז הסברה של ר"י בעל התוספות, אנחנו רואים את האותיות. אנחנו לא רואים את השכל של ר"י בעל התוספות. אנחנו מסתכלים על תוספות. אנחנו רואים רק אותיות, נכון? אלא מה, כשאתה לומד, אתה יודע לשון קודש ואתה יודע כבר הגמרא, כבר למדת. אז אתה לומד את האותיות ואתה מבין באותיות את השכל של האותיות. אז בהתחלה אתה מבין רק את הפשט, אבל זה מה שר"י בעל התוספות חשב כשהוא כתב. ודאי שהוא ראה בעצם עומק. אז כל פעם אתה מגלה עוד פשט ועוד עומק ועוד עומק, עד שיכול להיות שתתקרב לעומק הסברה איך שר"י בעל התוספות חשב. עכשיו, אילו יצויר דבר שלא קיים במציאות. אבל אילו יצויר שהשכל של ר"י בעל התוספות היה מאיר וגלוי בתוך האותיות. במילים אחרות, זאת אומרת, כשאתה קורא את האותיות של ר"י בעל התוספות היית רואה באותיות האלה את כל עומק הסברה של ר"י בעל התוספות. זאת אומרת, אתה לא היית רואה את האותיות בתור מציאות יש. היית רואה את האותיות בתור אותיות כאלה שבהן מתגלה שכל של תוספות, שכל של ר"י בעל התוספות. אז אומר האלטער רבי, זה משל על העניין של לפני הצמצום. זה הפשט: היה ממלא את כל המציאות. היה מציאות, מציאות זה אותיות. האותיות זה האותיות שבהן הקדוש ברוך הוא

19:59 דובר 1 ברא את כל סדר השתלשלות. הרי ידוע שכל סדר השתלשלות נברא על ידי אותיות. יש רל"א שערים פנים ואחור. האותיות שבהן הקדוש ברוך הוא ברא את כל סדר השתלשלות, דבר ה' שבהן ברא את הנבראים הגשמיים. ויש גם כן אותיות ששייכים לכלים. כל סדר השתלשלות על ידי האותיות. אז על זה אומרים שאין סוף ממלא כל המציאות. אם האין סוף היה ממלא את האותיות, את המציאות, אז זה היה מלא לגמרי מאין סוף. ובמילא זה העניין של יחיד ומיוחד. אין שום דבר חוץ ממנו. יש רק הוא. ובמילא שייך להגיד שם ממלא. ממשיך האלטער רבי ואומר, "וגם עתה כן הוא לפניו יתברך".

20:40 דובר 2 אבל איזה אותיות היו?

20:41 דובר 1 אין.

20:42 דובר 2 איזה אותיות היו לפני כן?

20:43 דובר 1 האותיות שבהן נבראו אחר כך העולמות. אבל האותיות כבר היו. זה פשוט. המציאות כבר הייתה. והמציאות הזאת הייתה מלאה מאין סוף. זה היה מציאות, אין סוף ממלא כל המציאות. אחרי זה, אחרי זה, "וגם עתה". האמת, הרי ידוע אחד מהיסודות בחסידות, צמצום שלא כפשוטו. כמו שהאלטער רבי מאריך בשער היחוד והאמונה. אז לכן אמרתי, "וגם עתה כן הוא". על איזה עתה? לא השתנה שום דבר, לא השתנה, גם עכשיו ככה. אין סוף גם עכשיו ממלא את כל המציאות מצד אין סוף. זאת אומרת, איך שהעניין זה מצד האור, מצד הבלי גבול, מצד אין סוף, אין סוף גם עכשיו נשאר ממלא כל המציאות. אפילו שאומרים נעשה חלל ומקום פנוי, זה הכל, איך אומרים, לגבינו. לגבי אין סוף, גם עכשיו הוא נמצא בגילוי במקום החלל כמו קודם. לפניו יתברך. רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו יתברך. כל השינוי, מה שאומרים בין לפני הצמצום ואחרי הצמצום, זה ביחס אל המקבלים. אלו שנמצאים מחוץ לאור. מצד האור, איך שמצד האור נמצא האין סוף, אין סוף נמצא עכשיו אחרי הצמצום כמו לפני הצמצום. ובמילא מצד אין סוף, אז מה אמרת שם "וגם עכשיו"? אבל מצד המקבלים, על דרך כמו שאמרנו קודם, מצד האותיות כפי שהם מחוץ לשכל, או נגיד מצד הבן אדם שמסתכל על האותיות מחוץ לשכל, אז הוא רואה אותיות בלי שכל. כאילו הר"י בעל התוספות, איך שהוא מסתכל על האותיות, גם עכשיו, מה הוא רואה באותיות? את כל השכל ואת כל העומק. הוא לא רואה באותיות אותיות נפרדות. הוא רואה באותיות את כל הסוד של השכל שלו. אבל מה? זה התחדש הצמצום. שהמקבלים הם יראו את האותיות בלי לראות בזה

22:32 דובר 1 את השכל. למרות שגם עכשיו באותיות נמצא כל השכל. אז השינוי אל המקבלים חיותו ואורו יתברך, שמקבלים על ידי לבושים רבים, המכסים ומסתירים אורו יתברך. זה על המקבלים. על זה אומרים שמצד המקבלים מתגלה אין סוף על ידי לבושים רבים. יש כל מיני לבושים, זה עניין הצמצומים, שהם כמו לבושים שמכסים ומסתירים אורו יתברך. וזה גורם על כל סדר השתלשלות, שירידה, שכל עולם מקבל בחינה אחרת של גילוי אלוקות, אבל לא מקבלים את האור כמו שהוא. כדכתיב, "כי לא יראני האדם וחי". זה מה שכתוב, "כי לא יראני האדם וחי". אז בפשטות הכוונה היא כאן למטה, לעולם הזה הגשמי. "יראני האדם", מדבר על אדם כאן למטה. אבל כאן האלטער רבי רוצה לשלול לא רק את האדם התחתון. האלטער רבי רוצה לשלול את כל העולמות, ששום אדם לא מקבל את האין סוף כמו שהוא. כולם מקבלים על ידי לבושים. אז על זה הוא מביא מיד את פירוש חז"ל, הפירוש של חז"ל, שהכוונה כאן זה לא רק הבן אדם, שאפילו מלאכים, הנקראים חיות, אין רואין כו'. הוא מסביר, "כי לא יראני האדם וחי". לא "וחי" הכוונה על האדם, שאדם לא יכול לחיות, אלא "כי לא יראני האדם וחי", אדם וחי. אדם זה בני אדם וחי זה מלאכים. "כי לא יראני האדם וחי", בן אדם, גם על זה זה מלאכים. אפילו המלאכים היותר עליונים לא יכולים לקבל את האין סוף כמו שהוא, כדי שיתגלה בהם האין סוף. במקבלים זה על ידי ריבוי צמצומים, ריבוי לבושים, שרק ככה יכול להיות כל העניין.