לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ה - חלק 7

00:01 כן, כאן אדמו"ר הזקן מדבר על המעלה של עבודת ה' טובה. המעלה של מעשה המצווה. שיש, יש מעלה יותר במעשה המצווה, יותר אפילו מהעניין של לימוד התורה. וזה גופא אדמו"ר הזקן הסביר כמה עניינים, כמה פרטים. וניגע, מעלה אחת זה בנוגע לנפש האלוקית, שתורה זה רק בלבושים הפנימיים של נפש האלוקית. התורה, השראת השכינה נמשכת רק במחשבה ודיבור. מה שאין כן במצווה זה נמשך גם בכוח המעשה של נפש האלוקית. חילוק שני, שבתורה זה רק בנשמה. מה שאין כן מצווה, זה מתלבש גם בגוף. חילוק שלישי, שבתורה זה רק בנפש האלוקית בעיקר. מה שאין כן מצווה, זה גם כן חודר בנפש הבהמית. למה בנפש הבהמית? אז אדמו"ר הזקן מסביר בגלל שאי אפשר לעשות שום מצווה בלי הנפש הבהמית. הנפש הבהמית הוא הממוצע בין הנפש האלוקית והגוף, כמו שהסברנו. וממילא נפש הבהמית גם כן חייב להשתתף במצווה, וממילא יוצא שעל ידי קיום המצווה אז גם הנפש הבהמית מתהפך לקדושה. הרי בשעת החיים אצל הבינוני הרי זה לא מתהפך. הרי הנפש הבהמית גם עכשיו, בשעת מעשה, נפש הבינוני בעצם הוא הרי לא אוהב את ה' בכל מהותה. אז אם ככה, המהות והצורה של נפש הבהמית הרי נשאר בתוקף. אז איך יכול להיות שיש שם השראת השכינה? הרי השכינה זה רק במקום של ביטול. כמה חסר לו בביטול. אז אדמו"ר הזקן מסביר בגלל שבשעת מעשה המצווה, אז הנפש הבהמית, הכוונה בשעת מעשה שעושה מצווה, אז נפש הבהמית נכפף לקדושה ובעל כרחו לטוב. הוא מסכים ומתרצה ונותן לבן אדם ועוזר לו בסיוע לקיום המצווה, וממילא הרי הוא נמצא אז במצב של גאולה ושכינה. אז לכן זה לא מונע שיוכל להיות השראת השכינה על הבן

02:06 אדם בשעת מעשה. זה הנקודה שלמדנו עד עכשיו. ממשיך אדמו"ר הזקן. ״והיינו״, ארבע, ארבע וחצי שורות מלמעלה. חמש שורות. ״והיינו כי כוח נפש החיונית שמלובש בעשיית המצווה נכלל ממש באור ה' וייחוד גמור״. ממילא זה כל העניין, הגדר הכללי שיש בקיום המצווה, שכשיהודי מקיים מצווה אז גם הכוח של נפש החיונית, שבכללות, כמו שהסברנו, נפש החיונית זה הרי גם כן הנפש הבהמית. אז הכוח של נפש החיונית, של נפש הבהמית, נכלל באור ה' ונהיה דבר אחד בייחוד גמור עם הקדוש ברוך הוא. מצד כל העניין שדיברנו עד עכשיו, מצד זה שגם הנפש החיונית, נפש הבהמית, גם הוא משתתף במעשה ודווקא על ידו אפשר לבצע את המצווה, וממילא גם הוא נכלל באור ה' ונהיה בטל. כל המעלה שדיברנו קודם כאן בפרק, שעל ידי קיום המצווה דווקא נהיה העניין של השראת השכינה בגוף האדם, אז גם הנפש החיונית לוקח חלק בזה, כי דווקא הוא זה שפועל את המצווה. בלי הנפש החיונית אי אפשר לקיים מצווה, וממילא יוצא שגם הוא נכלל באור ה' בייחוד גמור. ועל ידי זה עכשיו ממשיך אדמו"ר הזקן הלאה. אז אומר עוד נקודה. נקודה נוספת שלא אמרנו עד עכשיו. אז עוד פעם דיברנו כאן על שלושה עניינים בינתיים. הפעולה בנוגע לנפש האלוקית, לבוש המעשה, הפעולה בנוגע לגוף והפעולה בנוגע לנפש החיונית, שהוא הכוח הזה, העשייה, הכוח, האנרגיה של הנפש החיונית שנותן לו את הכוח לעשות את המצווה. עכשיו אדמו"ר הזקן מוסיף דבר רביעי גם כן שנעשה על ידי קיום מצוות. מאיר, אתה מחזיק ראש או אתה חולם? אז עכשיו אדמו"ר הזקן ממשיך הלאה עוד דבר ואומר: ״ועל ידי זה נמשכת הארת אור ה' על כללות נפש החיונית שבכל הגוף וגם על הגוף הגשמי בבחינת מקיף מלמעלה מראשו ועד רגליו״. עכשיו

04:19 האלטער רבי ממשיך עוד ועוד ואומר שעל ידי שבן אדם מקיים מצווה, אז הוא ממשיך האור גם כן לכללות נפש החיונית וכללות הגוף. זאת אומרת, עד עכשיו דיברנו רק בנוגע לאיבר. למשל, האלטער רבי אמר שעל ידי מצווה נהיה המשכת השראת השכינה על הבן אדם, על הגוף. דיבר רק על האיבר הזה שמקיים את המצווה. אז אם למשל אני נותן צדקה, אז היד שנותנת צדקה נהיה באותו זמן השראת השכינה על היד, ואז זה על הכוח, על נפש הבהמית, כוח נפש החיונית שנמצא בתוך היד. אבל בנוגע לכללות הגוף לא דיברנו עד עכשיו. אז האלטער רבי עכשיו ממשיך ואומר שעל ידי קיום המצווה, גם חוץ מהפעולה הפרטית באיבר הפרטי ובכוח נפש החיונית שנמצא בפעולה הפרטית הזאת, נמשך גם כן האור כללי על כל הגוף וכללות נפש החיונית של הגוף, וגם על הגוף הגשמי, וכללות הגוף. ובכללות החיונית גם כן נהיה המשכת הארה. והאלטער רבי מדייק בלשון שלו. הוא אומר הלשון ״הארה״. לפני זה, כשמדבר בנוגע למעשה, כוח המעשה, כשמדבר בנוגע לעניין הפרטי, כשמדבר בנוגע לעניינים אחרים, הלשון היה ״אור״. עכשיו האלטער רבי אומר לשון ״הארה״. יש הבדל בין אור והארה. תראה, בחסידות זה הרי מוסבר. הרי הבחורים הרי למדו כאן מרנת, כמה מהם אומרים אור זה גילוי. הארה זה לא כל כך גילוי. הארה זה יותר בריחוק. כי סוף כל סוף, כללות הגוף, נפש הבהמית, אז זה לא נמצא שם כל כך בגילוי כמו שזה באותו איבר שמקיים את המצווה. לכן האלטער רבי מדייק בנוגע לאיבר שעושה את המצווה ובנוגע לפעולה הפרטית, אז שם אומר ״נכלל באור ה'״. זאת אומרת דרגה יותר של גילוי אלוקות. יש שם

06:23 יותר התגלות. מה שאין כן בבחינה לכללות הגוף, אז העניין שזה האור זה בחינה יותר נמוכה. וחוץ מזה הלשון של האלטער רבי הלאה, כמו שאומר, בבחינת מקיף, זה לא כל כך בפנימיות. בבחינות הקודמות זה בא באופן פנימי. מה שאין כן כאן הוא אומר הלשון, בבחינת מקיף מלמעלה מראשו ועד רגלו. זה לא באופן פנימי, כי בכח המעשה שעושה את המצווה, בחלק הפרטי שמקיים את המצווה, אז שם מתלבש הוי' יותר באופן פנימי. מה שאין כן בבחינה להשפעה שיש לזה על כללות הגוף. מה שאומרים שנמשך האור האלוקי גם בכל הגוף של הבן אדם שמקיים את המצווה, אז שם זה רק באופן מקיף, לא כל כך בפנים, מראשו ועד רגלו. זה העניין שכתוב בחסידות בבחינת המצוות. אבל תראה, גם כן הביא את זה לפני זה בפרק ה', פרק ה' של תניא, שמצוות נקראים בשם לבושים לנפש. והוא גם כן הביא את הלשון בבחינת המצוות, ״כצינה רצון תעטרנו״, שהמצווה זה כמו עניין של, של התורה, של לבוש, של מגן ועניין של מקיף. זאת אומרת שיש במצווה, יש בזה חוץ מהפעולה הפרטית שעל מצווה פרטית פועל באיבר פרטי, אז יש גם כן שהמצווה פועלת המשכה כללית, מקיף כללי על הבן אדם. והעניין של המקיף הכללי שפועל בבן אדם, זאת אומרת, אם נגיד את זה באותיות קצת יותר פשוטות, זאת אומרת שזה מכניס את הבן אדם לאווירה של קדושה. מקיף כללי פירושו שאדם על ידי שעושה מצווה, אז כללות הבן אדם מוקף מאור הקדושה. יש איזה אווירה כללית, מקיף כללי של קדושה שמקיף את הבן אדם. הוא נמצא בכללות באווירה של קדושה. יש עניין של, זה נקרא מקיף. זאת אומרת, כאילו כמו שיש

08:23 לפעמים בן אדם, ולפעמים קורה בן אדם נכנס לחדר. החדר הוא מקום שמח, אז הוא מרגיש. יש אטמוספרה. יש כמו אווירה כללית של שמחה במקום. יש אווירה כללית של שמחה. זה עניין של מקיף. זאת אומרת, זה לא הפירוש, הוא יודע למה והוא מבין את הטעם והסיבה למה שמחים, אבל האווירה הכללית של החדר זה קונטקט. יש כאילו מקיף, אווירה כללית של קדושה. על דרך זה בנוגע לשמחה, כי יש בזה לפעמים גם כן, רואים למשל בני אדם, רואים את זה במוחשי. יש למשל אנשים שהם אנשים רציניים, וכשהם נכנסים לחדר אז נהיה פתאום אווירה רצינית בחדר. בן אדם שהוא בן אדם רציני, אז גם כן, אפילו שהוא לא דיבר, הוא לא צעק, הוא לא אמר כלום, אבל הפרזנטציה, איך אומרים, המציאות של זה שהוא נמצא, זה גורם לאווירה של רציניות. או בן אדם שהוא שמח בטבע נכנס למקום, אנשים מתחילים לצחוק. הוא אפילו לא אמר שום בדיחה, הוא לא אמר כלום, הוא רק נמצא במקום, אז כל הקהל נהיה שמח. ר' מאיר, יש איזה דוגמה שם בפלורידה על גופים. אז יש אצל כל אחד, יש את העניין הזה, ואפשר למצוא כל מיני דוגמאות. זה נקרא המקיף. כאילו יש איזה עניין של מקיף שפועל על הסביבה. אז על דרך זה גם כן ברור שעניינים שכשיהודי מקיים מצווה, אז חוץ מהפעולה הפנימית שזה פועל באיבר, על כל מה שדיברנו קודם, אז האדמו"ר אומר, יש גם כן מקיף כללי שמכניס את כללות הבן אדם לאווירה מסוימת, למקיף של קדושה שתופס את כל כללות הבן אדם, כל כולו. לפעמים כתוב בחסידות שזה גם כן הפירוש של מצווה גוררת מצווה. מה ההסברה

10:20 של מצווה גוררת מצווה? אדם עושה מצווה, אז זה כתוב הלשון מצווה גוררת מצווה. מה זה? זה עניין של טעם? לא. כתוב בחסידות, מוסבר העניין. מה העניין של מצווה גוררת מצווה? כאילו אדם עושה מצווה אחת, אז המקיף של המצווה, עם המקיף קדושה, המשכה של אלוקות, המקיף שנמשך בבן אדם, אז זה עצמו כאילו מכניס אותו לאיזשהו אווירה של קדושה, וזה גורר אותו, כאילו מושך אותו אינקונסיינטה. לא שהוא מבין, אלא משהו מצד האור מקיף של המצווה הקודמת שהוא עשה, אז זה מכניס אותו לאווירה של קדושה, ובמילא זה דוחף אותו שיוצא לעשות עוד מצווה. על דרך זה גם כן, עניין של עבירה גוררת עבירה. כן, אז זה העניין של מקיף שהרב מסביר כאן. על דרך זה גם כן מובא בחסידות הסיפור שכתוב בזוהר, שפעם אחת, אחד מה... זה נמצא במאמר של שלח. יש בחורים שלמדו את זה, המאמר של יריחו, ״וישלח יהושע״. למה יריחו נקרא לבושים? המצווה נקרא ריח. יש את הסיפור שם בזוהר, שהבן אדם, ינוקא, היה ילד ינוקא שמדבר כאן על הינוקא, לא יודע אם זה היה אותו ינוקא, אבל היה שם איזה ינוקא שהוא הסתכל על האנשים שהגיעו, והוא אמר: אני מריח בבגדים שלכם שלא אמרתם היום קריאת שמע של שחרית. זה היה אמת, כן, הוא הריח. מה זאת אומרת הוא הריח? כבר ככה הלשון בזוהר, מהריח, ״וריח לבושיך״, שלא אמרתם קריאת שמע. זאת אומרת שיש איזה משהו בריח, במקיף. ריח זה עניין של מקיף, והוא הרגיש במקיף שלהם שהיה חסר להם את המצווה. אז מצווה ממשיכה מקיף, וממילא במקיף הוא יכול להרגיש שהיה חסר להם את המצווה על גופא נמי. אז זה

12:07 מה שהרב אומר. כך שבנוסף לכל המעלות שאמרנו קודם שיש במעשה מצווה, אז יש עוד עניין כללי שמעשה מצווה פועל המשכה של מקיף על כללות הבן אדם. אבל זה מקיף הכל ולא בפנים. וזהו שכתוב: "ושכינתא שריא על רישיה". הציע האלטער רבי ואמר שלפי זה גם כן אפשר להבין מדויק הלשון של הינוקא שאמרנו קודם. הינוקא אמר את הלשון, בנוגע לשכינה, אמר: "ושכינתא שריא על רישיה". הלשון זה "על". כן, למה צריכים ללבוש כיפה? מה הסיבה למה צריכים ללכת עם כיסוי ראש? מה הסביר הינוקא? בגלל שהשכינה נמצאת על הראש. מה פתאום על הראש? למה הלשון זה על רישיה? לפי מה שהסברנו עכשיו זה מובן, בגלל שיש את האור מקיף, שהמקיף פירושו שזה נהיה כאילו זה לא בפנימיות. לכן גם כן הלשון הזה זה על רישיה, זה "על", זה העניין של המקיף. זאת אומרת שהעניין של כיסוי ראש קשור בעיקר עם המקיף שלה, עם המקיף של המצווה. למה צריכים ללכת עם כיסוי ראש? לכאורה כל הביאור שהרב הסביר כאן עד עכשיו היה בנוגע לכל מצווה פרטית, מה שזה פועל בה בפרטיות. אבל זה הרי מביא את זה בקשר לעניין שצריך ללכת עם כיסוי ראש. אז זה מסביר שהכיסוי ראש קשור עם המקיף של המצווה. הרי רואים כאן אבל שלכאורה צריך עיון, שכיסוי ראש צריכים ללכת עשרים וארבע שעות ביום. כיסוי ראש צריכים ללכת כל הזמן. אין בזה הגבלה. לא רק בזמן קיום המצווה, צריכים ללכת עם כיסוי ראש כל הזמן. וכל הביאור של האלטער רבי כאן הרי היה בנוגע למעשה המצווה, שכשהבן אדם עושה מצווה אז בשעת המצווה יש שם השראה של מקיף. מה

14:02 זה אומר? שזה לא רק בשעה שיש מצווה, אלא שהמקיף נשאר כל הזמן, שלכן צריכים ללכת עם כיסוי ראש כל הזמן. אז הרבי אומר, צריך עיון כאן, כן, אבל אחרי זה האלטער רבי הביא עוד מאמר חז"ל שלכאורה ככה משמע, זה לא כל כך ברור. משמע שהרבי אומר שהרי כן המאמר חז"ל הבא בא גם לתרץ את זה. וכן עוד מאמר חז"ל האלטער רבי מביא: "אכל בי עשרה שכינתא שריא". עוד מאמר חז"ל שרואים שהמשכה של השכינה זה בא גם כן באופן של מקיף, שחז"ל אומרים שכשיש עשרה בני אדם יהודים נמצאים ביחד בחדר אחד, אז נמצאת שם השכינה. והלשון זה "אכל" עם א'. "אכל" זה כאילו שהיה כתוב "על כל". זאת אומרת גם כן המשכה באופן של מקיף. עכשיו שמה, מה הסוף, למה אתה מביא את הראיה הזאת? הרי לא דיברנו עכשיו כל העניין של העשרה, מה זה קשור לענייננו? כן, אז הרבי מסביר פשט כאן בביאורים. הרבי מסביר פשט שמכיוון שכל היסוד של "אכל בי עשרה שכינתא שריא" זה לא רק בשעה שמקיימים מצוות. כשעשרה יהודים נמצאים בחדר, אפילו שהם לא מקיימים מצווה, גם כן יש את השכינה. למשל הרבי מסביר באגרת הקודש כ"ג, שאפילו אין הם מדברים בדברי תורה, עצם העניין שיש עשרה יהודים שנמצאים בחדר אחד, אז זה כבר מביא את העניין של השכינה מבחינה של מקיף. אז הרבי אומר שאולי למה הרב מביא את העניין הזה? זה הסברה בקשר למה שהרב אמר קודם, בנוגע לכיסוי ראש. ומזה שרואים שיש אפילו לא בשעת קיום המצווה, אצל העשרה על כל פנים, שיש עשרה מישראל, רואים שגם לא מצד קיום המצווה יש, יש את

15:50 העניין של המשכה של השכינה באופן של מקיף. אז על דרך זה גם כן בנוגע, לא בנוגע לעשרה אלא בנוגע ליחיד, שאפילו שהוא עכשיו, עכשיו, עכשיו, אמרנו שהוא לא מקיים מצווה, אבל על ידי זה שהוא קיים מצווה קודם אז על כל פנים יכול להיות שהמקיף נשאר שמה גם בשעה שהוא לא מקיים מצווה, ולכן צריך להיות העניין של כיסוי ראש כל היום. על כל פנים זה עדיין לא כל כך ברור. צריך להסביר שמה, להבין קצת מה, מה, מה, מה הולך כאן בדיוק. אה, אה, איך שיהיה, בכל אופן זה העניין, זה מה שהאלטער רבי מסביר כאן, שיש שני סוגי המשכה של השכינה. המשכה באופן פנימי, שזה באבר שמקיים את המצווה, ויש המשכה באופן מקיף על כל הגוף. "והנה כל בחינת המשכת אור השכינה, שהיא בחינת גילוי אור אין סוף ברוך הוא, אינו נקרא שינוי חס ושלום בו יתברך ולא ריבוי". ממשיך עכשיו האלטער רבי, והוא אומר: אחרי זה האלטער רבי הסביר כל הדרגות שיש בהשראת השכינה. כן, השראת השכינה שנהיה בעת לימוד התורה, שזה השראת השכינה רק באופן פנימי, רק על הרוחני. השראת השכינה שיהיה בקיום המצווה זה גוף, השראת השכינה שיש על הנשמה. השראת השכינה שיש על הגוף. השראת השכינה שיש על הנפש הבהמית והשראת השכינה על האיבר, רבותיי, השראת השכינה על כל הגוף. אז הרי יש כאן ריבוי מדרגות וריבוי אופנים בהשראת השכינה. כאן זה באופן פנימי, כאן זה באופן מקיף, כאן זה בייחוס פנימי, כאן זה גם בגוף. זה כאילו איזה עניינים שונים, סוגים שונים של השראת השכינה. אז זה יכול לעורר את השאלה שלכאורה איך זה מתאים עם העניין של "אני הוי' לא שניתי"?

17:33 וכאילו זה מראה על עניין של שינוי וריבוי באלוקות. מסביר האלטער רבי: אינו נקרא שינוי חס ושלום בה' ולא ריבוי. כל הדבר הזה, זה לא נקרא שינוי בקדוש ברוך הוא. זה שאומרים שלפני שקיימתי את המצווה לא הייתה השראת השכינה, אחרי שקיימתי את המצווה כן הייתה השראת השכינה, ובזה גופא אני אומר: עכשיו יש חלק אחד מהגוף, השראת השכינה זה באופן פנימי, חלק אחד זה באופן מקיף, כל הדברים האלה. אז זה לא עניין של שינוי וריבוי בקדוש ברוך הוא חס ושלום. למה? כדאיתא בסנהדרין. הגמרא מספרת בסנהדרין: אמר ליה ההוא מינא לרבן גמליאל, היה אפיקורס ששאל את רבן גמליאל: אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא. אתם אומרים, אתם היהודים המאמינים, אומרים שכל פעם שיש עשרה יהודים במקום אחד השכינה שורה שמה. כמה שכינתא איכא? הוא שאל בעיקר על עניין הריבוי. המין האפיקורס שאל על הריבוי, לא על השינוי, על הריבוי. אחר כך יש ריבוי שכינות. כל מקום שיש עשרה יהודים אז יש שמה שכינה. אז יש ככה ריבוי בעניין השכינה. זו הייתה השאלה של האפיקורס. האלטער רבי משתמש עם אותה שאלה גם בנוגע לעניין לא של ריבוי, אלא עניין של שינוי, שזה מה שלאטער רבי אכפת לו כאן, שיש כאן עניין של שינוי, שלפני זה השכינה לא הייתה פה, ועכשיו השכינה כן נמצאת פה. זה גדר של שינוי. אז אותה שאלה ככה האלטער רבי לומד פשט. אז זו הייתה השאלה שהאפיקורס שאל את רבן גמליאל. והשיב לו, אז רבן גמליאל ענה לו משל מאור השמש הנכנס בחלונות רבים וכולי. אז רבן גמליאל ענה לו משל, כמו שאור השמש נכנס להרבה חלונות, אז למרות שיש כאן ריבוי חלונות, אף על

19:19 פי כן כל אחד מבין שזה אותו אור השמש. זה לא עושה שינוי ולא ריבוי. זה לא הפשט שיש כאן ריבוי, ריבוי אורות בשמש. וגם כן, כמו שהחסידות מסבירה לנו, זה שאור השמש מאיר בכל מיני מקומות זה לא עושה שינוי בשמש. זה לא הפשט שאצל השמש משנה אם הוא מאיר בחלון אחד או מאיר בעשר חלונות או הוא בכלל לא מאיר. זה לא פועל שום שינוי, כמו שמובא באריכות בחסידות ההבדל שיש בין אור לשפע, ששפע עושה שינוי בהמשפיע. ואם יש מקבל אחד או יש עשר מקבלים, אז אצל המשפיע זה משנה. כן, כל הדברים האלה פועלים שינוי וריבוי בהמשפיע. מה שאין כן בנוגע לעניין של אור, אז זה שיש ריבוי חלונות או פחות חלונות, או החלונות, יש להם למשל לפעמים יש חלונות עם צבע אדום וצבע ירוק, כן, צבעים שונים שיש בחלון, זה לא עושה שום שינוי באור השמש. להגיד שבגלל שאור השמש נכנס בחלון שהוא אדום, אז לכן אור השמש נהיה עכשיו אור אדום. האור, אור השמש זה פשוט, גם אחרי שהוא נכנס דרך, דרך חלון אדום, הוא ממשיך להיות אותו פשוט, לא משתנה הצבע שלו. האור תמיד נשאר פשוט. על דרך זה גם כן בנמשל. אף על פי שלעניין הפעולה שלו, לעניין איך שזה נראה לגבינו, לגבי המקבל, אז זה נחשב לשינוי. על דרך זה גם כן בנמשל, זה שהשכינה נמשכת כאן באופן מקיף, כאן באופן פנימי, וכאן לא נמשכת, אבל כאן כן נמשכת, לפני המצווה, אחרי המצווה ובעת המצווה. כל החילוקים האלה זה רק ביחס למקבלים. אבל בנוגע לקדוש ברוך הוא, כל זה לא פועל שום שינוי. זה אותו אור ואותו עניין. החידוש

20:57 של האלטער רבי כאן, כפי שמובא בחסידות, מה האלטער רבי מחדש כאן זה, זה חידוש מאוד גדול, כי זה דבר פשוט. מה שהאלטער רבי אומר כאן זה להיפך. כל העניין של האלטער רבי אומר כאן, מה האלטער רבי רוצה להסביר כאן? זה דבר פשוט. כל העניין שהשכינה זה אותה שכינה והקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אלא בכל מקום נמצא בהעלם. והעלם לא מצד הקדוש ברוך הוא. העלם זה לגבינו. אנחנו לא רואים אותו. על ידי המצווה זה נהיה בגילוי. אז הביאור שמובא בחסידות זה לא, זה לא ככה. זה לא כפי שמובן בפשטות שהשכינה נמצאת בכל מקום וכל העניין הזה אלא מגילוי. לפי זה יוצא שאין שום חידוש שבן אדם פועל על ידי המצווה. אם ככה יוצא, אם ככה שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן למטה בדיוק לפני המצווה כמו אחרי המצווה, אותו דבר. וזה לא נכון. העניין זה שעל ידי מצווה כן פועלים איזו המשכה. יש איזה עניין של המשכה של אלוקות. ברור, זה לא דומה, הדרגה של האלוקות שנמצאת בעולם לפני קיום המצווה והדרגה באלוקות שנמשכת כאן למטה על ידי קיום המצווה. כשאדם מקיים מצווה, אז מצווה שצריך עשיית ריבוי, הוא בפירוש ממשיך כאן המשכה של, של הקדוש ברוך הוא, המשכה ביותר גבוהה כאן למטה שלפני זה לא הייתה פה. והחידוש של האלטער רבי זה שאף על פי כן זה לא נחשב לשינוי, וזה המשל. והנה, וזה דווקא המשל מהחלונות, מהשמש. כשאדם סוגר את החלון אז אין כאן אור השמש. כשאני פותח את החלון אז בפירוש מתחדש כאן משהו. אני מכניס את אור השמש לתוך החדר. זה לא הפשט שאור השמש היה פה גם קודם, רק היה בהעלם. לא, לפני זה

22:37 לא היה פה אור השמש. עכשיו כן נמצא. כשאני סגרתי את החלון, אור השמש לא היה בחדר. כשפתחתי את החלון, זה לא רק עניין של גילוי והעלם, נהייתה כאן המשכה. נכנס אור השמש שלא היה פה. עכשיו נכנס אור השמש, ואף על פי כן זה לא נחשב לשינוי. למה? כי זה בא באופן של אור ולא באופן של שפע. כמו שמבואר בחסידות כל העניין הזה, על דרך זה גם כאן. ודאי שאם אדם מקיים מצווה אז תהיה כאן השראת השכינה. לפני זה לא הייתה כאן השראת השכינה, נמשך אור כאן למטה. יש כאן איזו המשכה שלא הייתה כאן לפני זה, ואף על פי כן זה לא נחשב לשום שינוי, מצד שזה בא באופן של אור ולא באופן של שפע. האלטער רבי מסיים: והמשכיל יבין. נו, מה פירוש והמשכיל יבין? שאחד שלומד חסידות אז הוא יבין את ההסברה. מה שאנחנו אומרים כאן, שמצד אחד גדלות הפלא של קיום המצוות, שעל ידי מצווה בן אדם פועל השראת השכינה וכל העניין שדיברנו כאן כל הפרק. הנה הרבי בא להסביר את גדלות העניין דווקא של עבודת ה' של מעשה המצווה, שדווקא על ידי זה נמשך הקדוש ברוך הוא בעולם יותר ויותר, יותר מכל הבעיות של הרגש וכל העניינים, דווקא בקיום המצוות. אז המשכיל, אדם שיש לו את כוח ההשכלה והדיוק, זה דווקא משכיל, ומשכיל קשור עם כוח החכמה שזה ביטול. כמו שהאלטער רבי אמר גם לפני זה, שדווקא בחכמה מאיר הביטול, מאיר האמת. אז המשכיל, בן אדם שיש לו את כוח ההשכלה, כוח הביטול, אז הוא יכול להבין את המעלה הזאת שדיברנו כאן. המעלה שיש במעשה המצווה, שדווקא על ידי זה נמשך בחינת הוי'

24:15 הכי נעלה. אף על פי שזה לא פועל שינוי, מכל מה שדיברנו עכשיו. חסידים היו אומרים תמיד שהמשכיל יבין והעובד ירגיש. המשכיל מבין את העניין, אבל אם רוצים גם להרגיש את זה, בשביל זה צריכים גם להתפלל.