לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ה - חלק 4

00:01 אנחנו אוחזין בתניא בפרק ל"ה באמצע הפרק, בדף שמונים ושמונה למטה בהגהה. אנחנו נלמד היום את ההגהה כאן שהאלטער רבי כותב. כיוון שעבר הרבה זמן, אז נחזור את הנקודה שהאלטער רבי מסביר. האלטער רבי הרי עומד כאן על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבך לעשותו". שעיקר הדגש זה בעיקר על העניין של העשייה. שצריך להיות עבודת השם. עיקר הכוח זה בעניין של עשייה. מביא על זה את הזוהר, שהזוהר אומר שה-- שהבן אדם, יש לו גוף, נשמה, והגוף זה כמו פתילה. הזוהר מדמה את הבן אדם לנר. הוא אומר שהגוף זה כמו פתילה והשכינה זה כמו אש, שהשכינה נמצאת על הראש של הבן אדם כמו האש שנמצאת על גבי הנר, על גבי הפתילה. ומה הדבר שמחזיק את האש על הפתילה? זה השמן. בלי שמן אז האש לא, לא מחזיקה. צריך שמן. ברוחניות אז הפתילה זה הגוף, הנפש הבהמית. והשמן-- האש זה, זה הנשמה, זה החי-- זה השכינה. ומה זה השמן? השמן זה עניין של מעשים טובים. כך אומר הזוהר. כמו שהשמן זה מה שעושה, שמחבר את האש עם הפתילה, כך זה אצל הבן אדם, זה עניין של מעשים טובים. שואל האלטער רבי, לכאורה מה צריך להיות העניין של מעשים טובים, מעשי המצוות, כדי שהשכינה תהיה-- תאיר בבן אדם? למה צריך להיות עניין של מעשים טובים? לכאורה, הרי יש לכל בן אדם נשמה, ומצד הנשמה אז יש אצל הבן אדם את הנשמה שמצד זה יש לו אהבת השם ויראת השם וכל כוחות הנפש. למה לא מספיק אהבה ויראה של הנשמה? בפרט שאהבה ויראה של הנשמה זה אהבה ויראה רוחנית. בפרט אצל הצדיק, שאצל הצדיק אהבת השם

02:39 ויראת השם זה כל המהות שלו. אז ממילא, אז לכאורה יש לו אהבת השם ויראת השם. אז למה לא מספיק אהבה ויראה של הצדיק שזה יהיה השמן שיחזיק את הפתילה? למה צריך להיות גם כן עניין של מעשים טובים, עניין של קיום המצוות? בפרט שאהבה ויראה זה רוחני ומעשי המצוות זה גשמי. לכאורה, הדבר שמחזיק את השכינה צריך להיות משהו יותר רוחני. על זה האלטער רבי מסביר ומתרץ שהעניין של אהבה ויראה, אפילו צדיק גמור עובד ה' באהבה ויראה בתענוגים, אף על פי כן הוא נחשב ליש. כל העבודה שיהיה, שיהיה מצד הבן אדם, אפילו כשהוא מגיע לאהבה ויראה באופן הכי גבוה, מכיוון שהדבר נובע מצד העצמיות שלו והשכל שלו, שהשכל שלו מביא אותו להרגש של אהבה ויראה אפילו באהבה ויראה באופן הכי נעלה, אז תמיד הוא עדיין איזשהו עניין של יש, הרגש ה"יש". ולכן הוא עדיין לא בטל במציאות לגמרי. מה שאין כן עניין של מעשי המצוות. מעשי המצוות זה לא קשור עם הרגש שלי. מעשי המצוות זה רצון אלוקי. זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. ובמילא בעניין של מעשי המצוות שמה נמצא בן אדם בתכלית הביטול. וכן מה אם ככה? מה, מה מוסבר על פי זה? אז האלטער רבי מסביר שמכיוון שהשראת השכינה פירוש גילוי אלוקות, וגילוי אלוקות פירושו העניין של אין עוד מלבדו. כי זה הפירוש גילוי אלוקות. הקדוש ברוך הוא, הוא, הוא מציאות. הקדוש ברוך הוא, הוא העניין של אין עוד מלבדו. אז הפירוש גילוי אלוקות, שמתגלה אין עוד מלבדו, זה הפירוש גילוי אלוקות. השראת השכינה פירושו שמאיר ומתגלה העניין של אין עוד מלבדו. זה הפירוש של אלוקות, שמתגלה בדבר שחוץ

04:41 מהקדוש ברוך הוא לא קיים שום דבר חוץ ממנו, שום דבר. זה הפשט של השראת השכינה. ולכן אז כשיש לך אהבה ויראה, מכיוון שבאהבה ויראה הוא עדיין איזשהו מציאות יש, שהוא לא בטל לגמרי, ממילא אלוקות לא נמצא פה. אלוקות נמצא רק במקום של תכלית הביטול. איפה מתגלה העניין של אלוקות? במקום של אין עוד מלבדו, במקום של ביטול. באהבה ויראה מכיוון שכאן חסר מהביטול, הביטול זה לא בשלימות, ובמילא אין כאן את ההשראה של אור אין סוף ברוך הוא, ובמילא זה לא העניין של השראת השכינה. איפה יש השראת השכינה? איפה שאין מציאות בכלל. ואיזה עניין יש את הביטול הזה, שאדם מתבטל לגמרי לקדוש ברוך הוא? דווקא במצוות, בקיום המצוות. כי בקיום המצוות שם זה הרצון החופשי של הקדוש ברוך הוא. זה מה שהאלטער רבי הסביר עד כאן למטה ב-- אז האלטער רבי אם ככה נותן לנו כאן הסברה עמוקה יותר במעלה של קיום המצוות. והמעלה של קיום המצוות, שזה מוסבר גם כן. דרך אגב, נמצאים הרי עכשיו בימים של שבועות ומתן תורה, אז הרי רואים את זה בכל המאמרים של שבועות. הרי מוסבר גם כן הנקודה הזו. מסבירים במאמרים על המעלה של קיום המצוות אחרי מתן תורה על קיום המצוות של האבות. למדנו את זה עכשיו גם כן במאמר של הלילה על דרך זה. מה המעלה של קיום המצוות אחרי מתן תורה? אף על פי שיראת האבות מצד מדרגתם היו במדרגה הרבה יותר גבוהה. אברהם אבינו היה לו ביטול לחסד דאצילות. אז היה, היה אברהם אבינו שאהב את השם והיה לו מסירות נפש. יצחק אהב את השם ביראה. יעקב את השם מתוך רחמים.

06:22 חסד גבורה תפארת. אז הרי אצל האבות היו מדרגות גדולות באהבת ה', ייחודים עליונים. ואף על פי כן, עיקר ה... אף על פי כן זה עדיין לא. זה עדיין לא זה. הם לא הגיעו לתכלית העניין של ייחוד. ואף על פי כן, שהאבות הגיעו רק לבחינה של נבראים, עם כל המדרגות והייחודים והביטול והדרגות שהם הגיעו, הם הגיעו רק לבחינה של נבראים. ובחינה בייחוד שעדיין העולם הוא מציאות. זה לא אמיתית העניין של השראת השכינה, הם לא הגיעו לזה. דווקא אחרי מתן תורה, שאין לנו את כל המדרגות של האבות, אף על פי כן יש לנו מצוות, מצוות פה, דווקא בזה נמצא, נמצא הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה המציאות של הקדוש ברוך הוא שלמעלה מנבראים. מה ההסברה בזה? אותה נקודה כמו שהרבי אומר כאן. אצל האבות כל הגילויים שהם הגיעו זה היה מצד השכל וההשגה וההרגש שלהם, שהגיע מצד המציאות שלהם. אז נכון שהביטול שלהם היה בתכלית הפנימיות, וכל הכוחות שלהם, כמו שהרבי... שכל איבריהם, אז הם היו, כל הגוף שלהם, הנשמה והמוח והשכל והלב, הכל, הכל, הכל היה כלי לייחוד עשרים וארבע שעות. אבל הכל היה, היסוד היה המציאות שלהם, ההשגה שלהם, ההרגש שלהם. מה שאין כן אחרי מתן תורה, הנקודה מהקדוש ברוך הוא חפץ ככה. לא מה שאני מרגיש, מה הקדוש ברוך הוא רוצה. העניין הביטול הוא רצון אל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. שרצונו זה התפילין האלה, הציצית האלה. אז מצד אחד, אם מדברים, כבר דיברנו כבר פעם על זה, אם מדברים על כמות, אז כמובן שהביטול שלנו, הביטול הקטן, הביטול שלנו זה רק הקשר המעשי, רק

08:06 הלבושים, לא מדברים מעשי. אבל הפנימי שלי עדיין לא קשור לייחוד. אני לא מרגיש אהבה ויראה ולא, ולא חסר, בפנימיות אני לא קשור. כל הקשר זה רק בחיצוניות, במעשים בפועל. אני שם תפילין, אני שם ציצית, אני, אני, אני לומד תורה, אני עושה את כל הפעולות המעשיות, המצוות בפועל. אז מצד כמות הביטול, אז הביטול יותר קטן, זה רק בלבושים, זה רק בחיצוני, זה רק ככה מעשי, לא כל המהות של הבן אדם. אבל מצד המהות של הביטול, אז מהות הביטול, אז במצוות מהות הביטול הרבה יותר, כי במצוות זה רצונו. זה לא מה שאני מרגיש ותופס. זה לא בנוי על המציאות שלי. זה מצד מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. כי אם שמעת במצווה... רצונו. וזה מה שהאלטער רבי מסביר כאן את הנקודה, שלכן כדי שיהיה שמן לפתילה. מה פירוש שמן לפתילה? שהשמן פירושו הדבר הזה שהוא מתבטל לגמרי. הרי כל המציאות של השמן זה שהוא מתבטל אל האש, שהוא לא קיים, שהוא עושה שהאש יוכל להיות נדבק לפתילה. הביטול זה כל העניין איך שהשמן פועל, הוא מתבטל ואז השמן והאש יכולים לכלול. איפה יש ביטול? דווקא בעובדות טובות ובמעשי המצוות. הביטול האמיתי זה דווקא בעניין של מעשי המצוות, כי שם נוגע העניין של אין עוד מלבדו, ייחוד הוי'. עכשיו אז זה מה יהיה כאן ההגהה. תסתכלו בפנים, נראה את הרבי. ההגהה הזאת זה אחת מההגהות הכי מפורסמות. זה מובא במאות מקומות בחסידות. מביאים תמיד את ההגהה הזאת משום שההגהה הזאת זה אחד מהחידושים הגדולים של, של חסידות. אז זה מובא של הבעל התניא בפנים. הוא אומר ככה: ״וכאשר שמעתי ממורי עליו השלום״. אומר האלטער רבי, כמו ששמעתי

09:53 ממורי עליו השלום, זה הולך על המגיד ממזריטש. זה כנראה המקום היחיד שהאלטער רבי מזכיר את המגיד ממזריטש באופן פרטי במאמר. יש מה שהוא אומר, ״שמעתי מרבותי״, אבל בשם הבעל שם טוב יש בשולחן ערוך פירוש הבעל שם טוב. אבל העניין ״שמעתי ממורי״, שהאלטער רבי כותב בתניא. אף על פי שהאלטער רבי כתב בשער בלאט של התניא שזה הכל מפי ספרים, סליחה, מפי ספרים ומפי סופרים. כן, שהוא התכוון לבעל שם טוב, למגיד, אבל כאן משום מה האלטער רבי מדגיש את זה. הוא שמע מהמגיד ממזריטש. הרי בפרט... זה הכל נקרא בפנים. ״כאשר שמעתי ממורי עליו השלום פירוש וטעם למה שכתוב בעץ חיים״. שמעתי, אומר המגיד ממזריטש, הסבר למה שכתוב בעץ חיים, שאור אין סוף ברוך הוא אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות. אפילו עולם האצילות שאנחנו יודעים שעולם האצילות זה עולם אלוקי. זה לא יש. אצילות זה הרי עולם האחדות. ה' אחד. אז אפילו בעולם כמו האצילות אומרים אין סוף לא מתגלה שמה, לא מתייחד עם העולם הזה, אלא על ידי התלבשות תחילה בספירת החכמה. צריך קודם אין סוף מתלבש בחכמה, ודווקא אחרי שהוא מתלבש בחכמה, אז על ידי החכמה הוא נמצא, הוא יכול להאיר באצילות. זאת אומרת אצילות, עם כל המעלות שיש לאצילות, הוא לא יכול להיות כלי לאין סוף. כי האצילות עולם הכי נעלה. אף על פי כן, גם אצילות הוא לא כלי לאין סוף. מהו הכלי לאין סוף? חכמה דווקא. ועל ידי החכמה אז זה יכול להגיע גם לאצילות. למה? והאם משום שאור אין סוף ברוך הוא זה, זה מה, זה כתוב בעץ חיים. המילים האלה, עד כאן, עד ״בספירת החכמה״, זה כתוב בעץ חיים. עץ חיים אומר שאין סוף, כדי שיתגלה באצילות

11:54 צריך להאיר קודם בחכמה, ועל ידי החכמה מגיע לאצילות. זה מילים של יצחק. מה אבל הפירוש והטעם הזה? וזה האלטער רבי מביא בשם המגיד. והיינו משום שאין סוף ברוך הוא הוא אחד האמת. מה פירוש אין סוף ברוך הוא? אין סוף ברוך הוא פירושו העניין של אחדות הוי' האמיתית. זה הפשט אין סוף ברוך הוא. ברוך הוא זה פירושו הנקודה של אחדות הוי' האמיתית, האמת של אחדות הוי', מה שאמרנו קודם, העניין של אין עוד מלבדו, כמו שהחסידות מסבירה שאין באמת שום דבר חוץ מהקדוש ברוך הוא. זה אמיתית האחדות. יחוד האמת. יש יחוד, יש כמה עניינים ביחוד. כן, יש מה שהרמב"ם מסביר העניין של האחדות, אבל יחוד האמת זה היחוד הזה שחסידות מגלה, העניין של אחדות הוי' האמיתית, שאין שום מציאות. לא רק שאין עוד הקדוש ברוך הוא, אין עוד אלוקים, אין עוד שליטה של שליטה, שאין עוד מציאות. יחוד האמת. אמיתית העניין של אחדות הוי'. וזה הפשט אין סוף ברוך הוא, זה אמיתית העניין של אחדות הוי', שהוא לבד, הוא ואין זולתו. העניין של יחוד האמת פירושו שהקדוש ברוך הוא, הוא המציאות היחידה, וחוץ ממנו אין שום מציאות. הוא ואין זולתו. וזוהי מדרגת החכמה וכו'. העניין הזה, ההרגש הזה, ההרגש של הוא לבד ואין זולתו, זה גופא העניין. זה ההרגש בחכמה. זה מדרגת החכמה. כי בחכמה, מצד העניין של חכמה זה כח מה, אז בחכמה נרגש העניין הזאת, האמת הזאת, ולכן דווקא זה דווקא כח החכמה. זאת אומרת, מה המגיד הסביר כאן? מה שהמגיד הסביר כאן זה ככה. באמת שזה צריך, אני אנסה להסביר את זה קצת, כמה שאפשר להסביר את זה, פשט של עניין.

13:40 מה שהמגיד אומר זה ככה. מה פירוש האין סוף ברוך הוא? אין סוף ברוך הוא פירושו אין עוד מלבדו. זה הפשט של אין סוף ברוך הוא. מה זה הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא זה הוא לבד, הוא לבד ואין זולתו. זה המציאות שאין שום דבר חוץ ממנו. זה הקדוש ברוך הוא, זה האמת. האמת היא שאין עוד מלבדו, וזה הפירוש, וזה הקדוש ברוך הוא. מה זה חכמה? חכמה זה דרגה. חכמה זה דרגה בהשתלשלות, דרגה בלי-- בספירה, דרגה בסדר השתלשלות ששמה האמת הזאת נרגשת. וזוהי מדרגת החכמה. חכמה זה דרגה ששמה העניין שהוא לבד ואין זולתו. זה כל מה שקיים, לא קיים שום דבר חוץ מזה. זאת אומרת, אם אומרים ככה, בבינה גם כן אני יכול להבין שהוא לבד ואין זולתו. אדם יכול להבין על פי שכל, להתבונן ולהבין. רק בן אדם, אפילו בעולם האצילות ספירת הבינה. בינה גם כן יכול להבין את העניין של הוא לבד. אבל כשמדובר בבינה יש את ההבנה שלי והדבר, זה כמו שני דברים שאחד מבין את השני. זאת אומרת, יש מציאות של מי מבין, של המבין, של הסוגיה, של כל הסוגיה בריחוק מן העצם. בן אדם שמחוץ לדבר והוא מבין. מה הוא מבין? הוא מבין שהוא לבד ואין זולתו. אז אני יכול להבין את העניין, ואני אומר חסידות ואני אסביר לעצמי ואני אתן הסברים ופירושים לכל העניין שהקדוש ברוך הוא המציאות היחידה וחוץ ממנו, בגלל שיש מאין כל הזמן, כל מיני טיעונים שאתה מסביר את העניין. אז אתה מבין את העניין של לבד ואין זולתו. אבל עצם העניין של ההבנה זה כבר העניין של מחוץ ללבד ואין זולתו. כי כל הב-- הבנה פירושה שיש כאן מציאות,

15:20 מישהו שהוא מבין. חכמה אבל זה לא עניין של הבנה. חכמה זה לא אני מבין, אני תופס. זה לא התפיסה שלי. חכמה זה הביטול, כח מה. כח החכמה זה כח בנפש ששמה זה לא אני מבין שהוא לבד כמו שני דברים שאחד מבין את השני, אלא חכמה זה כח בנפש, איפה שהאמת של הוא לבד ואין זולתו כמו שהוא, זה מה שנרגש. מה שנרגש בנפש, המציאות האמיתית של לבד ואין זולתו. וזוהי מדרגת החכמה. אז לכן כדי שאין סוף יתגלה אפילו בעולם האצילות, אז האצילות עם כל המעלות שלו, סוף כל סוף האצילות זה עולם. כמו שאמרנו, אפילו בינה דאצילות זה בינה, זה מציאות. יש כאן עניין של מציאות, תפיסה, אז זה כבר לא אין עוד מלבדו. לכן כדי שאין סוף יתגלה באצילות, אז הוא צריך קודם כל להאיר בחכמה. בחכמה מצד הביטול שבו, שמה מאירה האמת שהוא לבד ואין זולתו. על ידי החכמה יכול להאיר גם כן אחרי זה כל האצילות. מה שמוסבר בחסידות שבכללות בכל עולם האצילות נרגש הביטול של חכמה. הרי בחסידות הרי מוסבר שכשמדברים על ד' עולמות, אז, אז באופן כללי בעולם האצילות מאיר חכמה. למרות שבאצילות יש עשר ספירות, אבל בכללות האצילות מאיר הביטול כפי שזה מצד חכמה. בעולם הבריאה מאיר בינה, בעולם היצירה מאיר מידות ובעולם העשייה מאיר העניין של מלכות. שזה ד' אותיות שם הוי', שזה מתחלק בכל עולם ועולם. אז בכללות עולם האצילות. אבל איך זה מגיע? על ידי חכמת האצילות. זאת אומרת, עיקר העניין של הגילוי שהוא לבד ואין זולתו שייך דווקא בחכמת האצילות. ואחרי שזה מאיר בחכמת האצילות, אז על ידי חכמת האצילות זה גם כן הוא מחדיר את

17:10 ההרגש הזה בכל הספירות, את הנקודה הזאת כמו בכל, בכל, בכל הספירות, שגם בהם יהיה מורגש הנקודה של לבדו ואין זולתו. אבל איפה נמצא המקור של העניין של לבדו ואין זולתו? מי שייך לזה בעצם? דווקא ספירת החכמה, מצד הביטול שלה, מצד העניין של החכמה. אז זה על דרך מה אדמו"ר הזקן מביא כאן את העניינים ככה? על דרך כמו שהסברנו בפנים, שהרב הסביר את ההבדל בין צדיק גמור שעובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לעניין של מצווה, מעשה המצוות, שאפילו צדיק גמור שעובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים, כל כולו מסור לאלוקות. הוא עבד, צדיק, אין יצר הרע, הוא עובד אלוהים ביראה ואהבה רבה בתענוגים. הגיע לאהבת השם באופן הכי נעלה. כל כולו קשור עם אלוקות. אף על פי כן יש. זה על דרך העניין של בינה. הוא מבין שהוא לבדו ואין זולתו. אבל יש כאן עניין של הוא. יש כאן בן אדם. יש כאן מציאות מחוץ לקדוש ברוך הוא. יש כאן איזשהו עניין. ובלי זה לא... אז הוא לבדו לא נמצא. זה כבר לא לבדו ואין זולתו. זה הסתירה הכי גדולה ללבדו ואין זולתו. מה שאין כן מעשה המצוות. מכיוון שכאן הנקודה, כאן זה לא מה אני תופס אלא מה הקדוש ברוך הוא רוצה. אז כאן הביטול הוא ביטול אמיתי, וזה וזה אותו דבר. זה המעלה של חכמה. הרבי אמר פעם שהרב כותב כאן ״כמו ששמעתי ממורי״. אז זה גם כן קשור עם כל העניין. זאת אומרת, אדמו"ר הזקן רוצה להדגיש שהעניין הזה בעבודה אצל בן אדם, להגיע לכזו דרגה של ביטול שיאיר אצל הבן אדם בנפש, כמו שיש באצילות חכמה, יש גם בנפש חכמה, חכמה שבנפש. למדנו לפני זה בפרק י"ח.

19:26 יש גם בנפש את העניין של נקודה חכמה, ושמה מאיר גם כן האמת של אלוקות. כדי שבן אדם יגיע לכזה מצב שיאיר אצלו האמת של אלוקות, שהוא לבדו ואין זולתו, אז על זה צריך להיות ״שמעתי ממורי״. זה צריך להיות עניין שמקבלים מהרבי. בן אדם יכול ללמוד ולהתייגע, וללמוד נגלה וללמוד קבלה וללמוד תורה, ולהתייגע בתפילה, ולהגיע למדרגות הכי גבוהות של אהבה ותשוקה והתקשרות לאלוקות. תמיד אבל יישאר איזו מציאות. תמיד המציאות, סוף כל סוף, מציאות. מציאות שאוהבת את השם. מציאות שאוהבת את השם. מציאות שנפרדת מהשם. יש כאן את הנקודה איך שהוא תופס אלוקות. כדי להגיע לנקודת הביטול האמיתי, שהוא לבדו ואין זולתו, זה לבד לא יכולים להגיע. כי כל זמן שאני הולך לבד, אז אני נשאר תמיד במציאות שלי. עד כמה שאני מנסה להתפשט, אז... אז האני הקטן נמצא שמה, אני נמצא במצב של אני הולך לבטל. היסוד, סוף כל סוף, תמיד יש כאן על כל פנים אני. כמו שהרבי מסביר, יש ״אני נבראתי לשמש את קוני״, אז לכאורה איזה ביטול: אני נבראתי לשמש את קוני. אני כל כולי רק לשמש את הקב"ה. כל החיים שלי זה רק לשמש את הקב"ה. אבל מההתחלה אני לא השתחררתי מהאני. אפילו אם אומרים עוד יותר, ״אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני״. הרבי מסביר, זה ביטול עוד יותר עמוק, אבל עדיין אני. אז גם כן, גם כן, שמה יש בדקות על כל פנים המציאות של אני. אני לא נבראתי, תיכף, אבל דרך שלילה זה גם כן. עוד אני כן נבראתי, אני לא נבראתי, אבל סוף כל סוף הכל דנים כאן עד כמה אני קשור לאלוקות. היסוד זה אני. כדי שיהיה

21:28 מאיר ״הוא לבדו ואין זולתו״, אחדות ה' האמיתית, שמציאות רק הקב"ה. שום דבר חוץ מזה. אז זה אדמו"ר הזקן כתב ״כששמעתי ממורי״. זה מקבלים דרך... זה מקבלים דרך הרבי, דרך התקשרות. זה עובר מרבי לרבי. זה עניין שעובר, שצריכים לקחת את זה דרך, דרך, דרך ה... דרך ההתקשרות של הרבי, שאצל הרבי מצד... ממילא אצלו מאיר העניין, ועל ידי התקשרות יכולים לקבל גם כן איזשהו אור מהעניין הזה. לכן מספרים שאדמו"ר הזקן אמר פעם שכשהוא הגיע למגיד ממזריטש, אז הוא התפעל. גדול... היה אצל אדמו"ר הזקן, וכשראה את המגיד ממזריטש, אדמו"ר הזקן התקשר למגיד והוא נהיה חסיד שלו וכו' וכו'. אז יש איזה ווארט שאדמו"ר הזקן אמר פעם שאצל המגיד ממזריטש ראו חכמה עילאה בגוף גשמי. יש כזה, יש כזה ביטוי שאדמו"ר הזקן אמר על המגיד ממזריטש. מה זה אומר? ראו חכמה עילאה איך שזה, ואיך שזה נמצא בגוף, איך שזה נמצא ושורה בגוף. מה זאת אומרת הווארט הזה, חכמה? זה העניין של לבדו ואין זולתו, שבן אדם שהוא חי בעולם הזה, שיאיר אצלו הביטול כמו שזה נמצא, לבדו ואין זולתו, שאין שום דבר חוץ מהקב"ה, שיאיר אצלו באמת. לא דרך, לא דורך מציאות שתופס את העניין, אלא שהאמת של אין זולתו כמו שהוא יאיר אצלו. זה, זה הוא ראה אצל המגיד. זה הפירוש עניין של רב, של צדיק, שאצלו מאיר העניין של אלוקות כמו שהוא באמת. לא איך שמציאות תופס אלוקות, אלא איך אלוקות כמו שהוא בעצם, תכלית הביטול לגמרי. יש גם כן ווארט שנמצא. יש גם כן ווארט שכתב וכתוב בזה הרבי, אם אני לא טועה. הוא מביא שאדמו"ר הזקן אמר

23:55 על הבעל שם טוב, על המגיד, שהם יכלו להחדיר יראה עילאה בדומם, באבן דומם. משהו כזה, שהם יכלו להחדיר את העניין של יראה עילאה גם באבן דומם. זה כזה, על כזה לשון. אני לא יכול היום לומר מדויק את הלשון. זו הנקודה. ואיתה זאת הנקודה. העניין של יראה עילאה מתכוון לעניין הזה של הוא לבד ואין זולתו. זה כבר מוסבר שיראה עילאה קשורה, קשורה עם י' של שם הוי"ה. כך הסבירו. ההוויה הזאת של הוא לבד ואין זולתו. אז להחדיר את זה גם באבן דומם. זאת אומרת שאצלם היה מאיר העניין כפי שהוא גם איתו עושה, וממילא הם יכלו לגלות את זה בכל דבר. את הסיפור שהבעל שם טוב היה הולך לשדה בליל שבת עם התלמידים, והיו הולכים לקבל את השבת בשדה, והעיזים היו גם כן רוקדים שם, העיזים שהיו שם היו גם כן רוקדים ונעמדים על רגליים. כן, יחד עם הבעל שם טוב והתלמידים שלו. הם הרגישו את הקדושה של שבת. זאת אומרת שהעניין שהאיר אצל הבעל שם טוב, זה פעל אפילו בעיזים. אפילו בעיזים של הבעל שם טוב. גם שם בשדה, שהיו שם, גם הם הרגישו את הביטול שהאיר אצל הבעל שם טוב. מספרים שהרבי הרש"ב פעם אמר שכשהולך לשול, אז יש כאלה שעומדים ומסתכלים עליו כמו עיזים. זאת אומרת שלפעמים הוא רואה בחורים שהיו עומדים ומסתכלים. הוא לא ראה שעומדים ומסתכלים עליו. אז הוא אמר שיש בחורים שעומדים כמו עיזים. אבל נישט של הבעל שם טוב, סגנון של העיזים של הבעל שם טוב. אז לפחות שמה זה פעל עליהם משהו. יש כאלה שעומדים כמו עיזים אבל לא קרה להם שום דבר. לא, לא, לא, לא.

25:58 פוני. אז איך שהיא, אז הנקודה הזאת, הנקודה הזאת של, של, אה, הנקודה הזאת שהאלטער רבי אומר כאן בהגהה, זה אחד מהיסודות הכי גדולות בתורת החסידות. יושבים עם האדמו"רים תמיד מביאים את זה. העניין של הביטול האמיתי של לבד ואין זולתו, שהביטול הזה זה ההכנעה האמיתית. יש סיפור עם האלטער רבי, שהאלטער רבי פעם קרא לרבי משה וילנקר. וזה מבטא את הנקודה איך שחסידים היו חיים מסביב לדבר הזה. סיפור שהאלטער רבי פעם קרא לרבי משה וילנקר, והאלטער רבי שאל את רבי משה וילנקר, שישאל אותו, שיגיד לו מה זה הקדוש ברוך הוא. מה זה הקדוש ברוך הוא? שלוש פעמים. אז הוא לא ענה. אחרי זה הוא שאל אותו מה זה אמונה? גם כן, מה זה אמונה? כמה פעמים הוא לא ענה. אז הוא שאל אותו מה זה נשמה? מה זה נשמה? מה זה נשמה של יהודי? גם כן. כך הוא שאל. ואז האלטער רבי עצמו התחיל ככה, במשך זמן נכנס לדבקות. אז האלטער רבי ענה לו בניגון. אומר: מה זה הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא זה שהוא לבד, המציאות היחידה, ואין שום דבר חוץ ממנו. מה זה אמונה? אמונה זה להאמין שהקדוש ברוך הוא הוא המציאות היחידה ואין שום מציאות חוץ ממנו. ומה זה נשמה? נשמה זה דבר שבו מאיר שהקדוש ברוך הוא הוא המציאות היחידה ואין שום מציאות חוץ ממנו. זה כל החסידות בשתי מילים. זה מה שהאלטער רבי אמר לרבי משה וילנקר. בעצם, מה שהאלטער רבי אומר כאן, העניין של הוא לבד ואין זולתו. זה כל העניין של תורת ה־, של תורת הבעל שם טוב.