לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ה - חלק 3

00:00 דובר 1 דף מ"ד עמוד א' באמצע העמוד, משורה המתחלת "ביחוד גמור", אחרי הנקודה. בקיצור, הנקודה שהרב מסביר כאן עד עכשיו: הרבי הרי הביא את הזוהר. הזוהר אומר שכשבן אדם עושה השראת השכינה, השכינה, שורש השכינה על הגוף שלו הוא על ידי מעשים טובים. גוף הבן אדם זה כמו פתילה והשכינה זה כמו אור שנמצא. אש צריך להיות שמן שיחזיק את האש בתוך הפתילה. מה זה השמן? שמן זה מעשים טובים. אז זה הוא שאל, אלא כל העניין זה של השמן. למה לא מספיק פתילה? צריך שמן. צריך להיות חומר דק כדי להחזיק את האש, צריך להיות חומר דק. שמן יש לו חומר דק. פתילה זה חומר גס, וכמובן שפתילה לא יכולה להחזיק. אבל שמן שהוא עדין, דק, פתילת השמן יכולה להחזיק. אלא אותו דבר גם כן למעלה, שיהיה אז אלא מזה. אז הדבר שמחזיק את השכינה בגוף צריך להיות משהו יותר רוחני, יותר דק. ואדרבה מזה, זה השאלה שלו: למה לא מספיק העניין של המחשבה ועבודת הנשמה של אהבה ויראה, שזה עבודה רוחנית, עבודה נעלית, שזה יחזיק את הנשמה בגופו? בעיקר השאלה היא מגיעה לצדיקים. הרי צדיקים, הרי אומרים שהצדיק עובד את השם באהבה ויראה בתענוגים. זאת אומרת שזה הצדיק, עבודת השם זה באופן של תכלית השלימות. מילא אם היינו מדברים על בינונים, אז יכולים להגיד, או בן אדם שלא בינוני, יכולים להגיד שמכיוון שאולי במצווה אהבה ויראה שיהיה חסר לו אהבת ישראל, חסר לו בעבודת השם, שלא באופן פנימי, אז לכן הוא צריך מעשים טובים. אבל החידוש הוא שאפילו צדיקים, זה כאן שעובד השם באהבה בתענוגים, גם הוא, הוא צריך מעשים טובים גם. אז זה השאלה: למה? למה לא מספיק

02:40 דובר 1 העניין של אהבה ויראה, ואהבה בפרט שמדברים על אהבה בתענוגים, שזה יהיה השמן, שזה יהיה הדבר העדין, דק, שיחזיק את האלוקות בתוך הגוף? זה אדמו"ר הזקן מסביר את נקודת התירוץ שלמדנו עד עכשיו, שכל העניינים של עבודת השם, עבודה פנימית, אהבה ויראה, אז הבן אדם הוא מציאות, הוא עדיין מציאות בפני עצמו. יש לו אהבת השם, יש לו יראה של השם, אבל עדיין איזושהי מציאות. מציאות שאוהבת את השם. מציאות שמפחדת מהשם. אבל היסוד עדיין עניין של מציאות. אבל מה שאין כן עניין של מעשים טובים, זה רצונו וחכמתו יתברך, זה קשור עם הקדוש ברוך הוא, וממילא אין כאן מציאות. תכל'ס, כל העולם, כל העולם זה רצון של הקדוש ברוך הוא. אז הוא מסביר שכל העולם זה חיצוניות הרצון, וכל העולם זה מגיע מן הסתר ולבושים, וכל הדברים. מה שאין כן מצווה, זה פנימי שרוצה בלי הסתפקות. וממילא אז לכן, כי במצווה ששם זה הולך על מהות הדברים. לכן כשיהודי מקיים מצווה, אז שמה כל העניין זה כמו במשל. כל העניין זה שהשמן צריך להיכלל בתוך האש. השמן צריך להיות נכלל בתוך האש, להתבטל. ככה דולקת הפתילה. איך זה דולק? שהשמן נכלל והופך להיות אש, וצריך להתבטל במציאות. אבל זה גם כן, איזה עבודה? זה באופן של ביטול. זה העבודה הזאת של מעשים טובים. שהרי כנראה זה לא, זה לא ביטול, כי יש כאן עדיין עניין של מציאות. כל זה למדנו עד כאן, בעניין הזה המעלה של ביטול. עכשיו האלטער רבי ממשיך הלאה. מה האלטער רבי רוצה עכשיו להמשיך? מחוסר ביאור, לפני שאנחנו ממשיכים הלאה נגיד מה האלטער רבי בא עכשיו להסביר. "והנה עניין השראת השכינה". מה האלטער רבי בא

04:45 דובר 1 עכשיו לבאר? האלטער רבי בא לתרץ קושיה פשוטה. כי סוף כל סוף עדיין לא הובן. בסדר, מבינים שיש מעלה במעשים טובים על העניין של אהבה ויראה. שמה? אהבה ויראה הוא עדיין מציאות מסוימת, כן, שהרי במעשים טובים זה הרצון של הקדוש ברוך הוא, ואדרבה, במעשים טובים זה מה שמחזיק את השכינה בגוף. אך עדיין, מה אכפת לך כל כך שהוא איזו מציאות? מה הרעש? מה, מה הבעיה? מה אכפת לנו שהאהבה ויראה הוא עדיין איזושהי מציאות? הרי סוף כל סוף מדברים כאן על אהבת השם, לא אהבת עצמי. מדברים כאן על אהבה לאלוקות ויראה מהקדוש ברוך הוא. אז למה לא מספיק אהבה ויראה, שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא ופוחד ממנו? טוב, אז הוא דבר שאוהב את הקדוש ברוך הוא. בסדר, אבל מה? אבל סוף כל סוף הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. אז מה, מדברים אהבת השם? אז למה לא מספיק שזה שיהודי עובד על עצמו לאהוב את הקדוש ברוך הוא, לקבל אהבה לקדוש ברוך הוא, אהבה בתענוגים, שזה יהיה הדבר שמחבר אותו לאלוקות? מה צריכים לחפש דווקא את הדבר שהוא בטל, הכי בטל? אפילו אם הוא לא בטל לגמרי, הוא גם כן תופס כאן איזושהי... הרי אוהב את הקדוש ברוך הוא, אז הוא מתקרב אליו, מתחבר איתו. אז מה הבעיה עם זה? מה? למה זה לא טוב שזה יפעל שהיהודי יהיה לו את השראת השכינה על עצמו? בוא ניקח למשל דוגמה בנפש, עוד להבין יותר טוב מה הקושיה שהאלטער רבי בא לתרץ. ניקח דוגמה מן הנפש עוד. למשל כשאני אוהב בן אדם מסוים, אוהב בן אדם, אתה אוהב אותו. למה אתה אוהב אותו? בגלל שיש לו

06:45 דובר 1 כל מיני מעלות. בגלל שהוא בן אדם טוב. אתה חושב על המעלות שלו. אתה רוצה להיות חבר שלו, רוצה להתקרב אליו. אז על ידי זה שאני מתעורר ברגש של אהבה, קרבה, לא ריחוק. איך אני אוהב אותו? אז נהיה קשר בין שני האנשים או לא נהיה קשר? מה אתם חושבים? פשט, ודאי נהיה קשר. ראובן אוהב את שמעון, הוא אוהב אותו, מתקרב אליו. אז האהבה של ראובן לשמעון, זה עושה את הקשר. יש חיבור ויש חיבור. כאילו שנגיד שראובן תופס את שמעון, יש לו תפיסה, יש לו התקשרות איתו בגלל שהוא אוהב אותו. אז למה לא? אי, תתחיל לעשות חשבונות. אהבה סוף כל סוף זה עניין של מציאות. בגלל שאתה אוהב אז אתה אוהב. מה אכפת לי? ומה זה האהבה? זה הדבר שמקרב את ראובן ויחיאל. אז למה לא אומרים אותו דבר גם בנוגע לאלוקות? אני אוהב את הקדוש ברוך הוא. על זה שאני אוהב את הקדוש ברוך הוא, זה עושה אותי כלי לקדוש ברוך הוא. בזה שאני אוהב אותו אז אני תופס אותו. אני מתחבר איתו. מה צריך להיות דווקא עם מעשים טובים שזה תכלית הביטול? גם בלי, אהבת השם גם כן זה טוב. זה בעצם השאלה שהאלטער רבי מתעכב עליה, שהאלטער רבי בא עכשיו להסביר: אין הכוונה, לגבי אהבת ישראל זה נכון, לגבי שני אנשים או שני דברים בעולם, הדבר הזה נכון שגם אם אתה אוהב אותו אתה גם כן מקבל אותו. אתה גם תופס אותו, אבל באלוקות זה לא כך. אלוקות לא יכולים לתפוס ממציאות, רק מביטול. בוא נלך עכשיו בפנים. עכשיו הוא בא להסביר לנו. והנה. הנה השראת השכינה. מה

08:41 דובר 1 הפירוש שאומרים השראת השכינה? הרי זה כל המושג הזה של חז"ל, של שהשכינה שוכנת, הקדוש ברוך הוא שוכן, שורה על הבן אדם. מה פירוש השראת השכינה? מפרש האלטער רבי: השראת השכינה הוא גילוי אלוקותו של הקדוש ברוך הוא באיזה דבר. השראת השכינה פירושו שאלוקותו של הקדוש ברוך הוא יתעלה ויתרומם מתגלה או מתלבש, מתגלה במשהו. באיזה אופן? מה פירוש מתגלה יתברך ויתעלה באיזה דבר? והיינו, יש מרבי לוי יצחק, האבא של הרבי, הוא מסביר שאלוקותו יתברך הולך על הכלים, אין סוף הולך על האור. גם הכלים גם האור זה כל אחד. זאת אומרת, בכללות העניין של, של, של הקדוש ברוך הוא מתגלה באיזה דבר. והיינו, מה פירוש שהוא מתגלה באיזה דבר? לומר שאיזה דבר נכלל באור ה' ובטל לו במציאות לגמרי. מה פירוש שיתברך ויתגלה באיזה דבר? פירושו שהדבר הזה מתבטל ונכלל לגמרי בקדוש ברוך הוא. שאז דווקא כשהוא מתבטל לגמרי, הוא ששורה ומתגלה בו ה' אחד. דווקא כשהוא בטל לגמרי, דווקא אז יכול להתגלות אלוקות כביכול. אבל כל מה שלא בטל במציאות לגמרי, דבר שלא בטל לגמרי לאלוקות, אין אור ה' שורה ומתגלה בו. אלא הקדוש ברוך הוא לא יכול להתגלות. אף צדיק גמור שמתדבק בו באהבה רבה. כמו שאמרנו קודם, הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל באמת. אפילו צדיק גמור שיש לו אהבה לאלוקות, אז הרי המחשבה של נברא אין לו שום תפיסה באלוקות. באמת למה? כי אמיתת ה' אלוקים אמת הוא יחודו ואחדותו, שהוא לבדו הוא ואפס בלעדו ממש. מה פירוש אחדות של הקדוש ברוך הוא? מה פירוש אלוקות? אלוקות פירושו אפס בלעדו. אחדות, הוא לבדו. זה הפירוש של אלוקות. ואם זה האוהב שהוא יש

11:00 דובר 1 ולא אפס, לית מחשבה דיליה תפיסא ביה כלל. ואין אור ה' שורה ומתגלה בו אלא על ידי קיום המצוות שהן רצונו וחכמתו יתברך, בלי שום הסתר פנים. אתה רואה, הוא אומר כאן דיון נפלא. למה צריך להיות דווקא דבר שהוא בטל לגמרי? דיון נפלא ודיון מאוד פשוט. פשוט ביסוד החסידות. זה אחד מיסודי החסידות. מה אנחנו שאלנו? שאלנו לכאורה: מה אכפת לך שהוא מציאות? הרי הוא משיג אלוקות. הוא מתבונן בקדוש ברוך הוא ומתבונן בגדולה של הקדוש ברוך הוא ומתעורר עם אהבה. ולא סתם אהבה, אהבה רבה ואהבה בתענוגים. אז הוא, אז הרי הוא מתקרב לאלוקות, מתחבר איתו. כמו למטה אומרים גם כן, בן אדם שמשיג משהו אז הוא תופס אותו. יש לו, מאיר כאן משהו, הוא אוהב משהו. אז גם כן יש כאן חיבור. התירוץ הוא פשוט. בנוגע לנבראים, אז זה נכון. נברא מציאות. אז כשאתה תופס אותו תפסת חלק מהמציאות. תפסת חלק ממנו. תפסת חלק יותר גדול, תפסת חלק יותר קטן. אז יש אהבה קטנה ואהבה גדולה. יש השגה, יש... אז שייך להיות באיזו תפיסה מסוימת. אלוקות, אלוקות הרי זה עניין של ה' אחד. ה' אחד פירושו, כמו שהוא מסביר כאן, ה' אחד פירושו הוא לבד ואין זולתו. אלוקות, הרי כל הפירוש של המושג של אלוקות פירושו שאין שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. זה הפשט אלוקות. הוא לבדו הוא ואפס בלעדו ממש. ובמילא כל זמן שיש כאן איזשהו עניין של מציאות אז זה סתירה לאחדות הוי'. אז אין לך את האלוקות בכלל. אז לא קיבלת כלום. אין לך שום דבר באלוקות. וזה ההבדל. וכשאתה מדבר בנוגע לנבראים יש שם

13:15 דובר 1 איזה מציאות. אז שייך להגיד כן, אני לא צריך לשלול את המציאות שלי כדי להתחבר אל המציאות של השני. אני יכול להיות מציאות ביחד עם זה גם כן להתחבר למציאות שלך. ואלוקות, אבל מכיוון שאלוקות פירושו ביטול כל הגדר של אלוקות זה אין עוד מלבדו. אז כל זמן שאתה איזשהו מציאות אז יש עוד מלבדו. אם זה יש עוד מלבדו אז זה לא אלוקות. ולכן גם כשאני מתבונן באלוקות וגם כשאני אוהב את הקדוש ברוך הוא, בגלל שבאהבה יש איזשהו עניין של מציאות, ובמילא לא שמה אני תופס בכלל. אין לו שום תפיסה באלוקות. זה לא הקדוש ברוך הוא. מה שאין כן תורה ומצוות, שזה לא מה שאני תופס באלוקות, אלא זה איך שאלוקות מתגלה. מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אז כאן, כאן אתה תופס את הקדוש ברוך הוא. כאן נמצא הקדוש ברוך הוא. זה האלטער רבי מגדיר לנו כל הנקודה של השראת השכינה. השראת השכינה. מה הגדר של השראת השכינה? השראת השכינה פירושו ההתגלות של אחדות הוי'. השראת השכינה פירושו שמתגלה העניין של אחדות הוי'. מתי מתגלה אחדות הוי'? כשאין מציאות. כל זמן שיש איזשהו מציאות, אפילו בדק דק, אז כאן הקדוש ברוך הוא לא נמצא. אחדות הוי' לא נמצא. זה ההסברה למה בקשר לקדוש ברוך הוא אז אפילו האהבה רבה ואהבה בתענוגים של הצדיק לא, לא, לא, אין כאן השראת השכינה. דווקא כי במצוות, ובמצוות יש עניין הביטול.

14:59 דובר 2 יש מי שלומד.

15:04 דובר 1 ו...?

15:06 דובר 2 הוא אומר שמשהו הוא מדבר על מישהו. הוא תופס.

15:10 דובר 1 אתה מדבר על תורה ומצוות? אה? תורה ומצוות, זה הדגש שזה לא אני. תורה ומצוות, הוורט זה רצון ה'. מה הקדוש ברוך הוא רוצה? לא מה אני רוצה, מה אני אוהב, מה זה בשבילי. תורה ומצוות, אין כאן מציאות שלי. יש הקדוש ברוך הוא ומה הוא רוצה. הוא רוצה תפילין. זה לא אני אוהב להניח תפילין, אני רוצה להניח תפילין. אין כאן אני בכלל. יש מה שהוא רוצה. לכן שם נמצא הקדוש ברוך הוא.

15:42 דובר 2 מציאות זה ההרגש, וההרגש של זה מצווה.

15:51 דובר 1 למה אתה צריך להגיד את זה?

15:53 דובר 2 כשאתה עושה את התפילה אתה רוצה. אתה מרגיש שלא עדיין הסבכה.

16:00 דובר 1 לא נגיעה ברוך השם. נגיעה בעצם העניין. הגדר של מצווה. מצווה זה הרצון של הקדוש ברוך הוא. אין כאן שום דבר חוץ מזה. הקדוש ברוך הוא רוצה תפילין. זה לא הקדוש ברוך הוא. אין קשר. יש הבן אדם. הבן אדם רוצה משהו.

16:27 דובר 2 כתוב במאמר בבית רבינו שאומרים שיש חיות קצת במה שנוצרים עושים. אין משמעותי אבל עדיין יש חיות.

16:51 דובר 1 אין לך למה? נו אז למה לא כוונה כאילו? תכלס זה הביטוי.

16:59 דובר 2 אבל הם כן עושים משהו, את לא?

17:02 דובר 1 אבל מה אכפת? יש להם השגה שלהם, ההשכלה שלהם והרגש שלהם. אז זה שלא רוצה לאכול, תראו מצב מלוח עם הנפש. הנקודה כאן עכשיו הרבי מסביר, זו נקודה מאוד מאוד מאוד חשובה. יתברך השם. מה פירוש? מה פירוש גילוי אלוקות? הרבה פעמים מדברים בחסידות: גילוי אלוקות. מה זה גילוי אלוקות? אנחנו חושבים בראש שלנו גילוי אלוקות זה כשאתה תראה אחרי זה מלאכים מתעופפים, מדרגות, עולמות גבוהים, דרגות, דברים שונים. פתאום ייפתחו השמיים ותראה את המרכבה העליונה וכל מיני. מה אנחנו מציירים? העניין של גילוי אלוקות. מה עם תהילה? אליהו הנביא עלה השמימה. הנה היה גילוי אלוקות. מה זה גילוי אלוקות? אז הרבי אומר כאן מילים מאוד פשוטות, מאוד ברורות. גילוי אלוקות פירושו העניין של הוא לבדו ואין זולתו. כשיהודי נרגש אצלו, מאיר אצלו העניין של אחדות הוי', זה הפירוש גילוי אלוקות. גילוי אלוקות פירושו ההתגלות של האמת. האמת היא לבד. אז כל תנועה של ביטול, כל תנועה של ביטול בנפש באיזשהו שלב במצב, זה דער פשט, זה הפירוש גילוי אלוקות. אומרים על בן אדם שמאיר אצלו גילוי אלוקות. והאדם הזה מאיר אצלו. איך בבן אדם מאיר אצלו גילוי אלוקות? מה זה אדם שמאיר אצלו גילוי אלוקות? מה אתם חושבים? הוא רואה מלאכים, הוא רואה ספירות, הוא רואה מדרגות, הוא רואה עולמות, הוא רואה דברים סודיים, נסתרים. מאיר אצלו גילוי אלוקות פירושו בן אדם שהעניין של הוא לבדו ואין זולתו זה המציאות שלו. מאיר, זה מה שנרגש אצלו. הוא חי. אין אצלו שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. בדיוק, שהוא לבדו, זה, זה מה שיש אצלו, וכל מה שפחות נרגש אצלו זה פחות גילוי אלוקות. אז אם

20:39 דובר 1 נרגש אצלו דרגות יותר נמוכות, להבדיל, אז הוא נמצא בדרגה יותר נמוכה. זה חסר גילוי אלוקות עוד יותר. כן? שורה השכינה, כותב הרבי. שכינה שורה. שורה השכינה. כן? אומרים למשל אצל הספרדים משתמשים הרבה איך השכינה שורה על ה-- על הפנים שלו, רואים את השכינה. חושבים שצריכים לראות שם איזה שהם אורות עליונים. מה זה השכינה שורה? הכוונה היא שהבן אדם שבטל, שהוא לא מציאות. אתה מסתכל על הבן אדם הזה, אתה, אתה לא רואה עליו ישות, אגואיסטיות, הרגש עצמי, עניין של אחדות ה'. וממילא כל פעם שבחור, תלמיד, יושב ולומד מאמר חסידות, מתבונן באחדות ה' או מתפלל ו-ו-והוא מתבונן בזה או מנסה להבין את זה, לקלוט את זה, להתפעל מזה, אז הוא נמצא במצב של גילוי אלוקות. זה הסיפור של האלטער רבי עם ר' לוי יצחק מברדיטשוב. הם מספרים שבחתונה הגדולה שהייתה בז'לובין, אז האלטער רבי עם ר' לוי יצחק היה כל מיני דברים. אחד הדברים זה שר' לוי יצחק מברדיטשוב הראה לאלטער רבי חסיד, אחד מחסידיו של הברדיטשובר, ואמר לו, "החסיד הזה יש לו גילוי אליהו הנביא או גילוי רוח הקודש." אני מתנצל, רוח הקודש או אליהו הנביא. אז האלטער רבי נכנס לשיעור, היה ר' בנימין קלצקר. ר' בנימין קלצקר היה באמצע התפילה, קצת לפני עשר. אז האלטער רבי אמר, "תסתכל, כאן עומד ר' בנימין קלצקר ומתפלל ומאיר אצלו גילוי של נשמה." והלך, זאת אומרת, הוא מבטל ומזלזל ברוח הקודש או באליהו של החסיד שלך. מה זאת אומרת? זה המציאות. הרבי רצה להסביר לו, רוח הקודש, גילוי אליהו, זה דרגות, עניינים נעלים. אבל כשיהודי מתבונן באחדות ה', חי עם זה במציאות שלו, זה נהיה אצלו. אז זה, זה שורה השכינה. זה הדבר הכי

23:17 דובר 1 נהדר, יותר-- זה, זה האמת. כל שאר הדברים, עדיין מציאות. זה לא, זה לא גילוי. בקיצור, במילים פשוטות זאת אומרת, אז על פי ביאור החסידות זה פשט שורה השכינה. שורה השכינה פירושו שאור החסידות נקלט אצלנו במוח. גילוי ה'.